עולמות נפגשים
קבלה ומדע- 39
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 10.08.15– אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו בסדרת תכניות מיוחדת בנושא "קבלה ומדע". ואנחנו משתדלים לראות, כיצד נוכל לחשוף את הפן המדעי של חכמת הקבלה, ומה הקשר שלה למדעים אחרים.
אני רואה שיש לך קטעים יפים מכל מיני מקורות, אולי תקרא שהצופים יתרשמו.
בן ציון: יש פה בעיקר מבעל הסולם, כי הוא הכי מדעי. "אין לך עוד חוכמה בחוכמות בעולם הזה, שיהיו העניינים מלוכדים וקשורים זה בזה, בדרך עילה ועלול, קודם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, הקשורה מראשה עד סופה, זה בזה ממש, כמו שרשרת ארוכה. אשר ע"כ, בהעלם לנו ידיעה קטנה בינתיים, נחשכה בעדנו כל החוכמה כולה, משום שכל משום שכל ענייניה קשורים חזק זה בזה, ומתלכדים לאחד ממש".
זאת אומרת, זו חכמה מדויקת מאוד כיוון שהיא כוללת בתוכה את כל מה שבכלל קיים.
בן ציון: כמובן, שאי אפשר לתאר שום מדע אחר או דיסציפלינה אחרת כמו שמתארת חכמת הקבלה. עשיתי חיפוש באינטרנט באזור המחקר האקדמאי, כתבתי "קבלה ומדע" ורציתי לראות מה יקפוץ. היו הרבה מאוד תוצאות, ואפשר להגיד, אפילו מפתיעות מאוד. ראיתי שיש הרבה מאוד אנשים מתחומים שונים, שמעניין אותם מה כתוב בחכמת הקבלה. הם לא קשורים להשגה הרוחנית, אבל מעניין אותם לדעת מה כתוב, איך מסודרת חכמת הקבלה, מה הידיעות שיש שם, והם משתמשים בזה לצרכי המחקר שלהם.
למשל, פרופסור לפיזיקה שעוסק בתורת המיתרים, שנחשבת לתורה המתקדמת ביותר בתחום הפיזיקה, הוא יודע שהקבלה והאר"י עוסקים בבריאת העולם, בתהליך שנקרא "בריאה". גם הביג באנג זה סוג של בריאה. אז בתיאוריה שהוא מפתח היה לו מאוד נוח להבין שאם יש לנו עשר ספירות, אז כנראה יש לנו גם עשרה מימדים. זו דוגמא אחת.
דוגמא שנייה היא דווקא במדעי החברה מתחום האנתרופולוגיה, אתנוגרפיה, שנקרא "סטרוקטורליזם". בה מדובר על מבנים חברתיים קולקטיבים, שפועלים אצל האדם בתת מודע, ושיש לנו תמיד רובד פנימי ורובד חיצוני. הרובד החיצוני הוא מלא שינויים, והרובד הפנימי הוא כולו משטח אחיד ושווה. הם רצו לבדוק איזה מסרים, מה אומר המקובל, ולכן עשו השוואות ישירות. למשל, לקחו את כתבי האר"י, לקחו תניא, כדי לראות עד כמה המדע שלהם, סטרוקטורליזם, דומה וכמה הוא שונה.
מי עושה את זה, סתם בן אדם מהעולם הזה, איזה מדען או פילוסוף?
בן ציון: כן. איזה דוקטור או פרופסור, כל אחד בתחום שלו, לומד, חוקר ורוצה להעשיר את התורה שלו.
אני גם בא מהמדע. ודווקא בגלל זה מותר לי להגיד. מה יוצא לך מזה שאתה חוקר את היחס של המדעים לחכמת הקבלה, מה הם יכולים להבין בה? חשוב לך שהם מכבדים את חכמת הקבלה? מה זה עוזר, במה זה מקרב?
פעם מדענים היו מאוד חשובים לאנושות. אז אם הם חשבו או חושבים משהו טוב על חכמת הקבלה, אז יכול להיות שזה יעזור להפצת חכמת הקבלה, וכך לקרב את האנושות לאמת. אבל היום לא מתחשבים במדענים ובדעות שלהם. ולכן אני לא יודע, מה יש לך מזה.
בן ציון: מה לגבי הניסיונות האלה להוציא מחכמת הקבלה ידע.
הם לא יכולים להוציא מחכמת הקבלה שום דבר.
בן ציון: עצם הניסיונות למצוא משהו, כל אחד לתורתו, האם זה יכול להצביע על משהו מבחינת המדע של חכמת הקבלה?
לא. זה רק אומר עד כמה שהם נמצאים במבוי סתום, בדרך הם מגלים את הסתימה, שאין לאן להתפתח. זה דבר אחד. דבר שני, שבטעות הגדולה שלהם הם חושבים שהם מסוגלים להבין בחכמת הקבלה מתוך השכל המדעי, וזה לא ניתן לעולם. הם יצטרכו להיות מקובלים, היינו לקבל שינויים על ידי שיטת הקבלה, ואז להרגיש את העולם הרוחני, את הכוחות שלו, התופעות שלו. ורק אז הם יוכלו לעשות השוואה בין זה לזה. גם אז זה יהיה מהגובה של המקובלים, ולא של המדע שלהם.
בן ציון: האם הניסיונות האלה הם לא קיום של חוק שורש וענף, כמו שאומר בעל הסולם, שכל הענפים מנסים להידמות לשורשיהם? הוא אומר שכל החוכמות האלה יצאו מחכמת הקבלה, והם כמו הילדים שלה, ועכשיו יש פה אולי איזה תהליך לנסות להתקרב מחדש. כמובן שהם מוגבלים, אבל עצם הנטייה הזאת היא כאילו שוב חוזרים לחכמת הקבלה כמקור.
אתה נגעת כאן בכמה דברים יחד. קודם כל ודאי שחכמת הקבלה היא המקור של כל המדע. היא כוללת את כל המדעים. התופעות שעליהן היא מספרת, אלה תופעות אוניברסאליות, כי אלה תופעות לפני שהן מתלבשות בחומר שלנו. אלה הכוחות שפועלים על החומר שלנו, ואחר כך בחומר שלנו בכל הדרגות הנמוכות יותר שלו, דומם, צומח, חי, אנחנו מגלים את התופעות האלה, ומהן נעשה המדע דעולם הזה, המדע הגשמי.
אבל מהמדע הגשמי אתה לא יכול לעלות לחכמת הקבלה. ולכן השאלה שלך יכולה אולי להיות כך, "איך על ידי חכמת הקבלה אני אדע יותר על המדע הגשמי?" בצורה הפוכה, לא ממטה למעלה, אלא ממעלה למטה. ודאי שאפשר, אבל מקובלים לא התעסקו בזה. כי מה אכפת לי לגלות תופעות בדרגה הכי נמוכה שבה אנחנו קיימים בכל המציאות, ולהביא חוקים חדשים, תופעות למיניהן המתרחשות בחומר העכור שלנו.
בן ציון: זה לא פספוס?
זה לא פספוס.
בן ציון: כי עכשיו אנחנו נלחמים על שמה של חכמת הקבלה.
אני לא חושב שזו הדרך. גם המקובלים בעצמם לא חושבים כך, אחרת הם כבר היו עושים זאת. ישנן כאלה דוגמאות, כמו שהאר"י כותב על האבולוציה, ארבע מאות שנה לפני דרווין, הוא אומר שאדם בא מהקוף. יש ב"זוהר" הרבה דברים. לפעמים אנשים מתעסקים בזה. גם הגר"א הגאון מווילנה הוציא ספר "איל משולש", ספר בגיאומטריה, אבל לא לשם המדע עצמו, זה רק כדי לספר על חכמת הקבלה באיזו צורה. גם אני לא מרגיש בי נטייה למטה, לעולם הזה, לספר על כל מיני חוקים.
בן ציון: אבל אתה משתמש בדוגמאות מהמדע.
אם אני צריך דוגמאות, אז אני לוקח דברים מקבילים. אבל רק כדי להעלות את האדם למעלה, ולא להוריד, ולהשתמש בחכמת הקבלה לצרכי העולם הזה.
בן ציון: ברור שלא. אלא כאמצעי, כמכשיר, שהמדע הזה הוא כלי שרת עבור משהו יותר גבוה.
אפילו אינשטיין וכל המדענים לידו היו בספק גדול, האם כדאי לגלות את כוחות האטום לאנושות. ולמה הגענו היום, אנחנו יכולים לחסל לגמרי את כל כדור הארץ. אז האם לגלות כוחות עוד יותר גדולים לפי הנוסחה הידועה שלו, E = mc2, כאלה דברים? איך אפשר לממש כאלה דברים בעולם? מה יצא לך מזה?
אלא ההיפך, המדע רוצה למשוך את הכוחות העליונים לעולם הזה, ובזה הוא עושה עוול. אף אחד לא שמח מזה. אתה יכול להגיד לי, "אבל תראה, יש לנו פלסטיק, יש לנו כל מיני דברים". אם לא החכמה הזאת, המדע הזה, אז במקום שמונה מיליארד אנשים, היו נניח מיליארד, והם היו חיים יותר טוב או פחות טוב, לא נורא. אבל הם היו משיגים במקום זה את העולם העליון ונכנסים לא-לוקות. וכך המדע לוקח כל הכוחות העליונים ומשתמש בהם לעולם הזה ובצורה רעה לאדם. לכן הגישה של המקובלים, איך שאני מבין, רואה ומרגיש על עצמי, זה אך ורק לצורך עליית האנושות למעלה.
בן ציון: מבחינה תדמיתית של חכמת הקבלה.
תדמיתית, אני לא חושב שחכמת הקבלה יכולה להרוויח על ידי המדע, כי אף אחד היום לא מתחשב במדע. אף אחד. שמדענים יגידו, "כן, זה יפה, זה טוב". ומה אז? אנשים ירוצו לחכמת הקבלה, ושם יצטרכו לשנות את עצמם, לקבל לעצמם כל מיני הגבלות, כל מיני תנאים, כדי להתחיל לחקור את העולם העליון? אלא אם יש באדם ניצוץ, אז הוא נמשך לזה. לכן אם אין לאדם ניצוץ, לא יעזור לו שום פרסום.
בן ציון: זה ברור. יחד עם זאת, אתה בעצמך מזכיר, שיש הרבה מיתוסים על חכמת הקבלה שאנחנו רוצים לשבור. בעל הסולם כותב, שזו שיטה מדעית. וגם אתה חוזר על זה. אתה תמיד דואג לציין את זה. יש איזו חשיבות, שלחכמת הקבלה תהיה תדמית שהיא המדע או המדע האמיתי? יש לזה איזו חשיבות?
אתה צודק, ישנה חשיבות רק לצורך ההתעניינות הכללית, וגם בצורה מאוד מוגבלת. העיקר, נגד ההפרעות, נגד הקליפות, נגד הכוחות שהם מאוד נגד חכמת הקבלה, שאומרים שאסור בינתיים ללמוד את חכמת הקבלה, ואין בשביל מה לפתוח אותה, אלא רק לאנשים מיוחדים, והם חושבים שהם אנשים מיוחדים, וכן הלאה, וכולי. יש כאן יחסית צורך בזה. לכן אני בכל זאת יושב איתך ומדבר על זה, אחרת הייתי עוסק בזה בתוך חדרי חדרים וזהו.
בן ציון: ניוטון למד בספר "הזוהר".
הוא למד עברית במיוחד.
בן ציון: יש על זה מחקרים וספרים שלמים, שאפילו זכו לפרסים בספרות המדעית. מזה הוא ניסח את החוקים שלו. ויש גם הרבה מאוד דברים שלא פורסמו, כי פחדו לפרסם, אולי הוא התעסק בכל מיני דברים עליונים, ולכן לא פרסמו את זה, כדי שלא יגידו שהוא היה לא נורמאלי או משהו כזה. אבל כתבי היד נמצאים. ובאמת כל מי ששומע את זה, אומר, "ניוטון למד קבלה? הוא התעניין בקבלה? וזה עזר לו לכתוב את הנוסחאות?", זה מאוד מאוד מפתיע. אין בן אדם ששומע את זה בפעם הראשונה, והוא לא מופתע מזה. גם אני כששמעתי את זה, מאוד הופתעתי. מבחינתי, האנשים האלה שהגיעו לגילויים המדעיים שלהם, כמו אותו ניוטון, ואחר כך איינשטיין, זה אולי במקרה, אבל אולי זה לא במקרה.
לא. הוא הרגיש שבחכמת הקבלה נסתרים כל סודות הטבע.
בן ציון: בדיוק, כך כתוב, שבזה התעסק. הוא רצה לגלות את כל הדברים האלה, ואז הוא כתב את המשוואות שלו שהוא הגיע אליהן.
כן.
בן ציון: אם כך, חכמת הקבלה משחקת פה תפקיד חשוב, גם בצורה עקיפה.
בוודאי. אבל שוב אני אומר לך, אנחנו, המקובלים, לא מעוניינים לגלות חוקים חדשים של העולם הזה.
בן ציון: אני לא דוחף עכשיו לגילוי של חוקים חדשים. חכמת הקבלה הייתה נסתרת להשגה, אבל אנחנו אומרים שגם המדע של היום מושך מחכמת הקבלה.
המדע של היום, לא הייתי אומר, כי אני לא רואה היום מדענים שנמצאים במקום הזה.
בן ציון: אני לא מתכוון להשתוקקות הפנימית, לא לנטייה הפנימית שלהם.
אתה יכול להגיד אחרת. אתה יכול להגיד שכל החוקים, כל חוקי הטבע שאנחנו מגלים, הם בעצם נוסחאות פרטיות של חכמת הקבלה.
בן-ציון: בדיוק, מקרים מצומצמים של חכמת הקבלה.
כן, נכון.
בן ציון: אז את זה אפשר להראות ממש בפועל. הנה עובדה, ניוטון.
כן, אבל אנחנו, המקובלים לא מתעניינים בזה. למה? כי כל מה שהמדע מגלה, הוא מגלה בדרגות דומם, צומח וחי, ואנחנו מגלים את זה אפילו לא בדרגת המדבר הגשמי, אלא "המדבר" הכוונה "האדם המדבר" הדומה לבורא. ברמה הזאת אנחנו מגלים את החוקים. הרמה הזאת מעניינית אותנו, ודומם, צומח, חי, לא מעניין.
לכן אני לא רוצה להתעסק לא ברפואה לא בביולוגיה ולא בזואולוגיה, בכלום. זה לא חשוב לי. אני מתעסק רק במה ש"אדם" בתוך האדם הגשמי, "האדם הרוחני", ועד כמה הוא דומה לאותו כוח עליון. זה מעניין אותי ואת זה אני מפתח.
בן ציון: המגמה הזאת של הקבלה, של המקובלים ברורה. אתה חושב למשל שידיעות מהסוג הזה להציג לקהל הרחב, שיכירו באמת דברים כאלה, שחכמת הקבלה יש לה כזאת חשיבות ועוצמה, והשפעה על המדע, יכולות לעזור לשינוי התדמית שלה, שהיא לא מיסטיקה או הייתה נחלתם של כמה אנשים כאלה? ובאמת אפילו מה שאנחנו חושבים שזה מדע, שזה נחלתנו, מסתבר שהאנשים שהגיעו לזה היה להם גם קשר לקבלה.
לי קשה לענות על זה בצורה חד משמעית. כי מצד אחד, יש תכנית עליונה וכוח עליון, שהוא קובע איך שזה יתרחש או יתגלה. מצד שני, האדם שבעולם הזה חייב לסייע לזה. לכן אנחנו צריכים לעבוד בזה. אני נפגש עם מדענים אפילו כאן בשולחן הזה, ומדבר עם הרבה מהם. צריכים להשתדל לגלות את זה לעולם.
אבל יחד עם זאת, יש להבין שהכל תלוי בעצם באדם שמעלה את עצמו מעלה. אתה כל הזמן מנסה לשכנע אותי למשוך את כל הקבלה מטה, למדענים, לאדם הרגיל, הפשוט, ולפרסם. נכון, צריכים במשהו לעשות זאת, אבל בסופו של דבר ההפצה נעשית על ידי זה שאנחנו עולים למעלה, ומשם פועלים על כל האנושות.
בן ציון: הייתי אומר שהמסר פה, שכל מה שיש לנו בעולם הזה, גם הוא מגיע מחכמת הקבלה. פתאום מתגלה אפילו ברמה העובדתית, שמה שאנחנו חושבים שזה נחלתנו פה, המדע שאנחנו הגענו אליו בכוחות עצמנו, שדווקא אותם אנשים שהגיעו לזה, הם לאו דווקא מה שאנחנו חושבים עליהם.
הם היו שליחים של הבורא. אמנם הם לא ידעו על זה בעצמם. ומה שהם גילו, הם גילו את פעולות הבורא בחומר שלנו, של העולם הזה. ויש בזה התקדמות לגילוי בצורה האמיתית.
בן ציון: כשאנחנו אומרים היום מדע או מדען, אנחנו מציירים משהו מאוד ריאלי, מאוד יבש, מאוד קונקרטי. אבל אם אנחנו הולכים אחורה, אנחנו רואים שאנשים כמו אותו איינשטיין של המאה העשרים, הייתה לו פילוסופיה גדולה, וכל מיני רגשות ותחושות והסתכלות. וגם לניוטון, לכולם.
כן, אבל בצורה אנושית, לא יותר.
בן ציון: אבל הוא לא היה רק מדען יבש כמו שאנחנו חושבים עליו.
לא, אין "מדען יבש", אין דבר כזה. רק אנשים פשוטים חושבים כך.
בן ציון: גם אני חשבתי כך.
כל מדען, כי הוא חוקר את הטבע, הוא שואל על הכוחות שפועלים מאחורי החומר, ואיך שהוא רוצה בעצם להגיע אליהם. אין כאן משהו שהוא מדע יבש, שהוא עובד כמכונה. כך חושבים אולי אנשים שלא שייכים למדע. במדע יש הרבה מוסיקה, הרמוניה, רגש. כל זה נמצא במדע.
אולי זה לא מורגש מאחורי הסטטיסטיקה, מאחורי כל המחקרים שאנחנו עושים. אנחנו יכולים גם לראות כמה ספרים כותבים אותם המדענים, אותם הפיסיקאים. הפיסיקאים נחשבים למדענים הכי מיוחדים. אבל בעצם הם עוסקים בחומר הכי עכור, בחלקיקים של החומר שאין בהם שום כוח חיים, כוח מיוחד. זה כמו בעץ, הוא לוקח אטום מהעץ ועושה עליו מחקר, אלה דברים מאוד גשמיים, מאוד יסודיים כאלו. וזה לא צומח ולא חי ומכל שכן לא אדם. זה הכי רחוק מהא-לוהות. אבל דווקא מתוך זה שהוא מגלה שם תופעות הכי רחוקות מהא-לוהות, הוא מתחיל לשאול על הכוחות הפנימיים שבהם. וכך זה כל המדע.
לכן אין מדען שלא שואל, שלא נמצא במבוכה. במיוחד בימינו, הם מרגישים שהם נמצאים במצב שאין להם כבר לאן להתקדם. המדע הגיע בעצם לסוף ההתקדמות. זה לא בגלל שאין לנו מה לחקור מחוצה לנו כביכול, אלא מפני שאנחנו בתוכנו הגענו לסיום ההתפתחות הגשמית שלנו.
העניין הוא כך, אנחנו לא חוקרים את העולם, אנחנו חוקרים תופעות שבנו, מתוך ההתפתחות שלנו. ההתפתחות האגואיסטית שלנו עכשיו מסתיימת, היא נגמרת. הגענו לסיום התפתחות האגו. את כל יתר התפתחות האגו, אנחנו נפתח כשנתחיל לפתוח את העולמות הרוחניים העליונים. בעולם שלנו אין לנו לאן להתפתח. אוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות, אנחנו בזה כבר מיצינו את עצמנו. ואז יוצא שהמדענים מרגישים שהם נמצאים במבוי סתום והם לא יודעים לאן עוד לפנות. לכן עכשיו הגיע העידן של גילוי חכמת הקבלה. ואנשים יתחילו לעסוק בה יותר ויותר.
זה לא מתוך שאין מה לחקור, אלא מתוך שאדם לא מתפתח יותר כדי לפתוח הלאה אופקים של הטבע.
בן ציון: זה יכול להיות גם הסבר למה שאמרנו לפני כן, שאם אין איזה שינוי פנימי בתוך האדם, אז גם לא תתעורר בו נחיצות פנימית, נפשית.
יש להם רצון להגיע למדע, אוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות. יש להם את הרצון הגבוה ביותר, להגיע למושכלות.
בן ציון: זה טוב.
לא, זה לא טוב. במחקר אוכל מין משפחה, כסף כבוד מושכלות, הוא מגיע לטופ, ואין לאן להתקדם הלאה. ולכן הם מרגישים שהם נמצאים בסיתום. ומה לעשות הלאה? לשנות את האדם. לא מתוך האדם הנוכחי לחקור את המציאות, אלא לשנות את האדם, לעשות לו כיול פנימי בתכונות, שירכוש תכונות נוספות, שזה יהיה כבר אדם אחר. ואז תהיה לו אפשרות לחקור תופעות חדשות. אבל זה כבר ייקרא חכמת הקבלה. כי המדע בעולם הזה הוא שהאדם לא משתנה. חכמת הקבלה היא שהאדם משתנה, ומתוך השינויים שלו הוא חוקר את המציאות.
בן ציון: בוא נגיד, לפני שהוא בא לאוניברסיטה שיעבור שינוי.
לא, הוא צריך להשתנות בצורה בלתי פוסקת, זו כבר שיטה אחרת. האוניברסיטה כבר תהיה כעשירייה, כעיגול, כקשר שלו עם האחרים. בחיבור עם האחרים שם הוא יגלה את השינויים. זו כבר גישה אחרת לגמרי ומדע אחר.
בן ציון: ציטוט מבעל הסולם, ש"אין להם כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו... כדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית – " הוא מדגיש, "רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה." מאמר "החרות".
אין כאן גשר. אי אפשר לקשור שום קשר בין החכמה שאדם מגלה בלי לשנות את עצמו, כשהוא בצורת חיה, לחכמה שהוא מגלה כשהוא הולך להידמות לבורא. באותו שטח, באותן התכונות שהוא דומה לבורא, הוא חוקר את הבורא, ולא את הבהמה שלו. וזה מספיק.
בן ציון: אולי באמת בעבר כמו שאמרנו, המדענים היו רוצים לחקור מעבר לחומר.
כן, אבל הם לא ידעו לאן ללכת ואיך להגיע לזה.
בן ציון: לכן הוא כתב את מה שהוא כתב.
כן. היום כבר יש אפשרות, אבל אין רצון, כי הכל תלוי ברצון האדם.
(סוף השיחה)