חלומות פרעה

חלומות פרעה

26 מאי 2010
תיוגים:
תיוגים:

"סיפור רוחני"

חלומות פרעה

בהנחיית: ערן קורץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.05.2010 – אחרי עריכה

ערן: "סיפור רוחני", תכנית בה אנחנו מבררים את סיפורי התנ"ך בעזרתו של הרב ד"ר מיכאל לייטמן. היום אנחנו מדברים על אחד הסיפורים היותר נחמדים שכולם מכירים, ויש הרבה סיפורים כאלה שהפכו ממש להיות חלק מהתרבות העולמית, זהו הסיפור של יוסף ופרעה, החלום של פרעה.

החלום של פרעה תופס את יוסף בכלא, הוא בכלל יושב בכלא, זרקו אותו לשם. יש שם את שר המשקים ושר האופים.

זה כלא מיוחד, אתה לא יודע כמה זמן אתה תשב שם.

ערן: מה זאת אומרת?

זורקים וזהו.

ערן: כמו במדינות כאלה.

כן. לפחות ברוסיה היו אומרים עשרים וחמש שנה. עשר שנים נתנו לכולם, עשרים וחמש למיוחדים. אבל כאן זה עוד יותר גרוע, זה פרעה, זורקים וזהו, אתה לא יודע אם תצא או לא תצא או תגמור שם את כל החיים.

ערן: האם זה מה שקורה ליוסף בתוך האדם, הוא מרגיש שזורקים אותו לכלא?

אם השר של פרעה, פוטיפר, כך רוצה, אז מי יגיד לא, מי זה יוסף בכלל לעומתו.

ערן: אבל למדנו ממך שהכול קורה בתוך האדם. האם יש בי נקודה של צדיק שזורקים אותה לכלא, פָּרְעה זורק אותה, האגו שלי?

בטח. זו תחילת הגלות, שכל הכוחות הרעים באים ומתעוררים באדם, ומתחילים לשלוט על הכוחות הטובים. וכך הם ממש מקפיאים אותם, מדכאים אותם, מכניסים אותם לאיזו פינה.

ערן: אפשר להגיד שקורה לו סוג של נס.

את כל הסיפור הזה צריכים לראות כמו סיפור רקמה, איך הכול מתקשר יחד. הבורא, כוח ההשפעה וכוח הקבלה מתחילים לרתום כאן משהו מיוחד, שמזה אחר כך יצא אדם ממצרים שלו, ויוכל להידמות לבורא.

באים עם הכוחות של אברהם יצחק יעקב, כוחות דהשפעה, נכנסים למצרים, לכוח דקבלה. למה נכנסים? כדי לעשות קשר. זה כמו בחוט, בחוט יש כמה חוטים קטנים שהם כולם מחוברים ומסובבים יחד זה סביב זה, וזה מה שהם צריכים לעשות במצרים. הם צריכים להתחבר, ובצורה כזאת כבר לצאת ממצרים, כך שלא סתם נכנסו ויצאו, אלא הם יֵצאו ובדרך יידבקו אליהם עוד קצת מצרִים.

ערן: מה עם הכוחות האלה של הקדושה, ההשפעה?

אין להם יותר מה לעשות. הם נמצאים בדרגת אבות, מאוד זכים, יותר מדי עדינים. הם צריכים להתכלל עם האגו כדי לתקן אותו. הם כאילו יורדים, טובלים בתוך האגו, כמו שאתה טובל משהו באיזה משקה, או כמו שיש קערת שוקולד ואתה טובל בה נגיד עוגה.

ערן: ביסקוויט בתה, נניח.

נגיד. אני מעדיף ככה, אם כבר. ואז אתה מוציא אותו ויש לך משהו, זה בעצם מצרָים.

ערן: נוצר פה חיבור בין שני קצוות, פרעה ויוסף.

כן.

ערן: בוא נראה את ההתחלה של הסיפור.

"ויהי, מקץ שנתים ימים; ופרעה חלם, והנה עמד על-היאר. והנה מן-היאר, עלת שבע פרות, יפות מראה, ובריאת בשר; ותרעינה, באחו. והנה שבע פרות אחרות, עלות אחריהן מן-היאר, רעות מראה, ודקות בשר; ותעמדנה אצל הפרות, על-שפת היאר. ותאכלנה הפרות, רעות המראה ודקת הבשר, את שבע הפרות, יפת המראה והבריאת; וייקץ, פרעה. ויישן, ויחלם שנית; והנה שבע שבלים, עלות בקנה אחד--בריאות וטבות. והנה שבע שבלים, דקות ושדופת קדים--צמחות, אחריהן. ותבלענה, השבלים הדקות, את שבע השבלים, הבריאות והמלאות; וייקץ פרעה, והנה חלום. ויהי בבקר, ותפעם רוחו, וישלח ויקרא את-כל-חרטמי מצרים, ואת-כל-חכמיה; ויספר פרעה להם את-חלמו, ואין-פותר אותם לפרעה."1

ערן: למה פרות ושיבולים? מה זה שבע שמנות, שבע רזות?

הכול קשור למערכות שעליהן אנחנו מדברים. הרי "פרעה" הוא כל האגו שלנו, ומה יכול לצאת ממנו. עד כה ראינו שאנחנו יכולים להתקיים בתוך האגו שלנו ועל ידו להגיע לפריחה. מצרָים, דרך אגב, הייתה אז ה-מדינה, ממש מעצמה, כולם השתחוו ולקחו משם דוגמא, באו לשם. עד היום בעולם הערבי זו המדינה התרבותית והמתקדמת ביותר, עם הבסיס העתיק שלה. ברור שזה לא סתם.

ערן: למרות שמבחינה כלכלית היא נחשלת, היא נחשבת למדינה החזקה ביותר והמשפיעה ביותר בעולם הערבי.

כן. היא מסמלת לנו את האגו הגדול שלנו. אחרי שאדם מגיע בדרך הרוחנית שלו, דרך דרגת האבות, רכש קצת רוחניות, אז כדי להתקדם מתגלה בו הגשמיות, מתגלה בו האגו שלו. ואז הוא צריך לעבור את התקופה הזאת, כשלרמה הרוחנית מצטרף עכשיו כובד גשמי, רמה גשמית, מצרָים. הוא צריך להיות במצרים, כך שמצרים דווקא תהיה מעליו, תשלוט בו, והוא ירגיש שהיא שולטת, המחשבה הזאת, מחשבה לדאוג לעצמו, להרוויח מכולם.

ערן: זו מחשבה טבעית לגמרי.

נכון. אבל היא הפוכה למה שהוא כבר הגיע בתיקון שלו בדרגה הקודמת.

ערן: עכשיו הוא עוד פעם נופל לתוך שיא האגו.

כן, שיא האגו.

ערן: ופרעה?

פרעה מסמל לנו את כל האגו הגדול, זה עזר הבורא, כוח הבורא.

ערן: עזר הבורא דווקא.

כן, שדוחף את האדם קדימה אבל בצורה שלילית. אנחנו יכולים להתקדם למטרת הבריאה או על ידי הכוח החיובי או על ידי הכוח השלילי. הכוח החיובי הוא הפנים של הבורא, הכוח השלילי הוא האחוריים שלו, כי "אין עוד מלבדו"2, כך הוא מושך אותנו למטרה. אז הכוח החיובי שלו זה או הוא בעצמו, או על ידי כל מיני נביאים, והכוח השלילי שלו זה על ידי פרעה וגם כל הנביאים הרעים ועוד. אז מבחינה זו פרעה הוא ממש משרת לעניין.

כאן אנחנו מגלים את העתיד. האדם מתחיל להגיב לזה שהוא יורד למצרים. האגו שלו, פָּרְעה שלו, כבר מתחיל לדאוג, "מה יקרה לי כשאני אהיה כאן, מה קורה לי אם אני נמצא כאן". ואז הוא רואה שיש לפניו בעיה, שבאגו שלו בלבד הוא לא יכול להצליח, כשנכנס לאגו בצורה ישירה. "אלא אם אני אצרף את האגו שלי עם הרצון להשפיע, עם הכוח העליון למעלה, אז בעולם הזה אני יכול להצליח טוב".

מה רוצים כל החרטומים ופרעה ובכלל כל האנשים בעולם? שה' יעזור להם לחיות חיים טובים כאן.

ערן: נכון, להצליח כאן בעולם הזה.

זה בדיוק מה שפרעה רצה. הוא ראה שבלי הכוח העליון, שיוסף כאילו מייצג אותו, יש לפניו שנים רעות.

ערן: יוסף עוד לא בתמונה. פרעה חולם חלום והוא נבהל מהחלום. למה הוא כל כך נבהל מהחלום, למה זה בא לו בתור חלום?

הוא רואה שיש לפניו בעיה והוא לא יודע איך לזהות אותה.

ערן: למה זה הגיע אליו כחלום?

"חלום" זה נקרא שהוא נמצא באיזו מין הסתלקות הדעת. זאת אומרת, שהוא לא מבין בדיוק מה קורה, זה משהו מעורפל.

ערן: ואז הוא חולם חלום?

זה נקרא "חלום", סוג של ערפול כזה. הוא רק מרגיש שיש איזו מין הרגשה סמויה כזאת, ש"אני לא יודע בדיוק, אבל משהו לא נוח לי, משהו לא טוב עלול לקרות, אני לא יודע מה זה, אני רק יודע שחסר לי משהו כדי להצליח ". עתיד לא ברור.

ערן: ואז מגיע שר המשקים או שר האופים.

הם נמצאים סביבו, כי יין ולחם, מים ולחם הם האוכל הבסיסי. זאת אומרת שאלה הכוחות הבסיסיים של האדם, זה מצד חכמה וזה מצד חסדים, אז יוצא שהלחם זה מצד החסדים ויין מצד החכמה, ושני הכוחות האלה מחזיקים את הנשמה וכך מקדמים אותה. ושני הכוחות האלה אומרים: "אם אתה רוצה להגיע בקיצור לשלמות, למשהו טוב, אז יש לנו אדם שיודע איך להפעיל אותנו, הוא יודע בשביל מה זה ולמה זה, ושמו יוסף, והוא נמצא בבית סוהר". זאת אומרת שהתכונה הזאת בנו מרגישה שהיא נמצאת ממש בבית סוהר, ו"אתה, האגו שלך יכול עכשיו להשתמש בה".

מה קורה כאן? האדם, מטעם האגו שלו מתחיל להשתמש בכוחות העליונים, בכוחות הבורא, כדי להצליח כביכול בחיים הגשמיים שלו. אבל בינתיים הוא מוציא כלפי חוץ את תכונות ההשפעה האלה ומשתמש בהם בלהשפיע על מנת לקבל. זה נקרא שהוא משתמש בכוח "יוסף" כדי לקדם את ה'מצרָיִם'.

ערן: לחבר שלנו, סת' ברייטמן, יש שיר כזה שאומר"I USED TO GIVE TO GET, I WANT TO GET TO GIVE"

בדיוק, כן, נכון. כך אנחנו רוצים להשתמש כדי שהבורא יעזור לנו להסתדר כאן, וזהו, ושלום.

ערן: אז בעצם זה מצב שהוא בדרך עדיין.

זה עוזר לקשר ביניהם, אחרת 'פרעה', האגו שלנו, לא זקוק לכוח הרוחני. אם לא היה לנו רע, היינו חושבים פעם על הכוח העליון? בחיים לא. בשביל מה אני צריך אותו.

ערן: אבל כשמגיעה מחשבה לא טובה?

של משהו לא טוב? אז אני כבר מתחיל לחפש, אז אני מוכן כבר להתפלל, זה לא מזיק. אני נותן איזו צדקה, קורא קצת בתהילים.

ערן: ואם אני לומד קצת, אז אני יודע שזה לא בסדר, ואני מבריח מיד את המחשבה הזאת, אני אומר, "עזוב אותי".

זה תלוי, כן. זה תלוי באיזה מצב אדם נמצא. בקיצור, אם יש לנו איזו חרדה פנימית, אנחנו נזכרים בכל מיני 'יועצים' ובכוח 'יוסף'. ו'יוסף' כבר מצטרף והוא מוביל את ה'מצרים' לפריחה, ועוברות שבע שנות שובע, ולאחר מכן שבע שנות רעב, ובעצם ה'פָּרְעה' שולט בהכל.

ערן: מה הכוונה "שבע השנים" האלה, כל הזמן המספר שבע חוזר על עצמו.

"שבע" זה מבנה שנקרא זעיר אנפין ומלכות, זו"ן, זה הקשר שלנו עם הבורא, והקשר הזה שלנו עובד טוב כדי לגדל את האגו שלנו, כדי לחזק את ה'פָּרְעה', לחזק את ה'מצרָיִם'. ובינתיים אנחנו, היהודים, הכוח הקטן הזה בתוך מצרים, נמצאים שם בשקט, ודווקא חיים טוב, מרוצים מהחיים. הם גם לא באו למצרים כעבדים אלא הצטרפו מבחירה חופשית, בגלל שיוסף ניהל שם את הכל. ורק מאוחר יותר, אחרי שיוסף מת, אז הכוח הזה הא-לוהי שבנו, הופך להיות עוד ועוד לעבד של פרעה, וכמו שאנחנו רואים עכשיו בסוף הגלות, עד כמה אנחנו נמצאים כולנו בתוך האגו שלנו ומוכנים לעשות את כל מה שהוא רוצה, אז מתעורר בנו כוח "משה", הנקודה שבלב שמיועדת להוציא אותנו ממצרים.

ערן: שזה בכלל כבר שלב אחר בהתפתחות.

כן. זאת אומרת, יש איזה גל כזה שמגיע ויורד וחוזר לאחור.

ערן: אני רוצה לחזור שוב לאותו חלום של פרעה, שבו קוראים ליוסף לפרש את החלום.

הוא פותח לו את זה. זאת אומרת, האגו הזה עצמו לא מבין איפה הוא נמצא, הוא יודע רק לקבל, אבל לא מאיפה לקבל, על ידי מה לקבל, הוא לא חכם, אין לו כוחות דלהשפיע. לכן הוא לא יודע בידי מה הוא מנוהל ועל ידי מה הוא גם יכול לנהל קצת את עצמו ואת החיים שלו, הוא לא יודע. זה נקרא "וזהו חמורו תועה שהוא תועה בשדה" לא יודע בדיוק איך, לאן ללכת. חסר עוד שלב אחד, עוד כוח אחד, עוד צד שני של המציאות. ולכן פרעה ויוסף מסתדרים טוב ביחד.

ערן: אז למה בעצם נועדו החלומות?

לקרב בין שניהם.

ערן: להכניס את פרעה למצב הזה?

שיזדקק ליוסף. ושיוסף יכול להתחבר לפרעה ולהוביל את כוח האגו לפריחה.

ערן: דווקא לפריחה של האגו?

כן. לפריחה.

ערן: כי הפריחה היא לכאורה גשמית.

גשמית, זאת אומרת, שהאגו שלנו שמתפתח בנו, הוא צריך להתפתח. ואנחנו מתפתחים במשך הגלות הזאת. לשם מה הגלות? כדי שהאגו שבנו יתפתח עד כדי כך שאנחנו נוכל להוציא משם את הכוחות האגואיסטים, להפוך אותם אחר כך לעל מנת להשפיע, ועל פני זה לעלות.

ערן: אבל יש כבר גילוי של ה"צדיק". זאת אומרת, הצדיק כבר מתגלה.

בכמה הוא מתגלה? הוא קטן הרי, מה יש לו לתקן?

ערן: אבל הוא מספר שניים במצרים, אמנם שבספור שלנו הוא עדיין קטן.

אין לו את כוח האגו שהוא יכול להוציא מפרְעה, לקחת ממנו ועוד להפוך אותו לטוב. כל התועלת מההשהיה הזאת, ממאתיים ועשר שנים שהיינו במצרים, שלקחנו כלים מהמצרִים, רצונות האגואיסטים, ועם הרצונות האלו היינו יכולים להגיע למעמד הר סיני, אז היה עם מה להגיע. זאת אומרת, שאנחנו כבר צריכים את המאור המחזיר למוטב, כדי שהכלים האלה יהפכו להיות לטוב. ולא מספיק שהוצאנו את הכלים האלה מהמצרים, גם עשינו מהם "עגל הזהב".

זאת אומרת, שאנחנו ממש חיברנו אותם יחד, עשינו מהם את הדבר הגדול ביותר, הבולט ביותר, האגואיסטי. היהודים עשו את זה כבר, לא במצרים. זו עוד דרגת אגו הגדולה ביותר שהתגלתה, ועל פני זה נשברו הלוחות הראשונים. זה היה ממש סיפור גדול, כניסת האורות לתוך הכלים בצורה הדרמתית כזאת.

ערן: זה כל הזמן עם דרמה, אין שום דבר שנע על מי מנוחות.

איך יכול להיות אחרת? אלה שני דברים מנוגדים.

ערן: אחיו של יוסף זורקים אותו לבור, מוכרים אותו לעבד ושם עוד איכשהו הוא מסתדר, אבל אז מתנפלת עליו אשת השר, וזורקים אותו לכלא. כל הזמן יש התרחשויות.

כך כוחות הנפש שלנו מתנהגים ביניהם ואין מה לעשות, וכל זה על ידי המאור המחזיר למוטב. האור מאיר, וכך מתרחשת בנו ההשתוללות הזאת הפנימית בנשמה שלנו.

ואתה רואה, שרק בפעם השנייה כשמשה יורד עם הלוחות ביום הכיפורים, אז כבר קורה לנו הקשר, כשאנחנו מתחילים לתקן את עצמנו.

ערן: ומה לפני זה?

לפני זה זו התגלות הרע, הפריחה של הרע, שבירת הלוחות בגלל עגל הזהב, וכל ה"ערב רב" שמגיעים ורוצים עוד לאחוז בישראל. זו דרמה גדולה מאוד. כל זה, עד עגל הזהב כולל העגל, זה בעצם מצרים, רק אחר כך מתחיל התיקון.

כל העלייה דרך המדבר לארץ ישראל ו"ארץ ישראל", אלו אותם הרצונות שלקחנו ממצרים. אנחנו הופכים אותם ל"להשפיע על מנת להשפיע" שזה נקרא שעוברים את המדבר ארבעים שנה, ואחר כך ל"לקבל על מנת להשפיע" שזה נקרא שנכנסים לארץ ישראל. זאת אומרת המדבר, הוא אותו מצרים שאנחנו מתקנים ומנקים ממצרים, ואז אותו רצון נעשה ל"מדבר". אחר כך את אותו רצון אנחנו מקדשים עוד יותר והוא הופך להיות ל"ארץ ישראל".

מה יש לנו? אין לעם ישראל מקום. אלא קודם המקום צריך להיות מצרים, מתקנים אותו והוא הופך להיות למדבר סיני, ומתקנים אותו והוא הופך להיות לארץ ישראל. זו לא גיאוגרפיה שעוברים ממקום למקום, אלא זה אותו מקום, אותו רצון שעובר כל מיני תיקונים, וגם הקלקולים הם תיקונים.

ערן: נחזור חזרה לסיפור שלנו.

"וידבר שר המשקים, את-פרעה לאמר: את-חטאי, אני מזכיר היום. פרעה, קצף על-עבדיו; ויתן אתי במשמר, בית שר הטבחים--אתי, ואת שר האפים. ונחלמה חלום בלילה אחד, אני והוא: איש כפתרון חלמו, חלמנו. ושם אתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים, ונספר-לו, ויפתר-לנו את-חלמתינו: איש כחלמו, פתר. ויהי כאשר פתר-לנו, כן היה: אתי השיב על-כני, ואתו תלה. וישלח פרעה ויקרא את-יוסף, ויריצהו מן-הבור; ויגלח ויחלף שמלתיו, ויבא אל-פרעה. ויאמר פרעה, אל-יוסף, חלום חלמתי, ופתר אין אתו; ואני, שמעתי עליך לאמר, תשמע חלום, לפתר אתו. ויען יוסף את-פרעה לאמר, בלעדי: אלהים, יענה את-שלום פרעה."3

ערן: הסיפור כמו שאנחנו מכירים אותו, הפירוש העממי שלו הוא פירוש מתקבל על הדעת בניגוד להרבה סיפורים בתנ"ך, פירוש עממי שאפשר לחיות איתו, אבל ההסבר הקבלי הוא הרבה יותר מעניין. יש פה את שר המשקים ושר האופים.

אלו שני אורות שממלאים את הנשמה, אור חכמה ואור חסדים. שר המשקים זה אור חכמה, כי הוא סוחט ענף ומזה יש לנו יין, מיץ נקרא כבר "יין", זה התפקיד של שר המשקים. ושר האופים זה הלחם, "לחם" זה אור החסדים.

ערן: את שר האופים תלו כשהוא היה בכלא עם יוסף, זה מה ששר המשקים מספר, שהוא היה איתו בכלא ותלו אותו.

כי לחם זה "להשפיע על מנת להשפיע" מה שנקרא, והכוח הזה הוא כוח בסיסי שממש מנוגד לפרעה, ונראה בעיניהם כשקר. לכן תלו את שר האופים.

ערן: את שר המשקים קידמו דווקא, הוא קיבל קידום.

כן. פרעה הזמין אותו בחזרה, והוא שוב מתחיל לתת לו את הכוס המלאה.

ערן: והכוח הזה הוא זה שעושה את החיבור עם יוסף.

כן. כי רק דרך יוסף יכול לבוא עכשיו אור החכמה. יוסף הוא בעצם מקיים אותו תפקיד של שר האופים שתלו אותו. כי יוסף זה יסוד, יוסף הצדיק, "צדיק יסוד עולם"4, והיסוד זה הקשר בין כל האורות העליונים לאגו, למלכות. לכן יוסף מסמל לנו את הקשר בין אורות וכלים, זאת אומרת, איך אני יכול למלא את עצמי. לכן פרעה מרגיש שדרך האדם הזה הוא יכול למלאות את עצמו, את מצרים שלו, את האגו שלו, ולכן הוא בוחר אותו. ותפקיד יוסף כאור חסדים, כיסוד, בא במקום שר האופים.

ערן: אומרים שהוא נער עברי, מתייחסים אליו כמו איזה נער, עבד של שר הטבחים.

כי זה באמת כך, כי ליסוד אין מעצמו שום דבר. יש לנו חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, חמש תכונות. יסוד הוא רק הסכום שלהן כדי להתאים את הכוח העליון לתחתונים. ולכן הוא נקרא קטן, נער.

ערן: ואז יש את הפגישה ביניהם. אולי לפני כן נדבר על החרטומים. מי הם כל החרטומים?

החרטומים של פרעה אלו כוחות האגו, כשהאגו הוא בעצם הנחש, בלעם, בלק, יש לו הרבה כוחות עליונים. מדובר על הכוח הרוחני, האגו שבנו הוא כוח רוחני שהבורא ברא ונתן לו את כל התוקף. זה האחוריים של הבורא. זה אותו בורא, רק שהוא מתייחס אלינו כמו שאנחנו לפעמים מתייחסים לילד בצורה שהיא לא באהבה, אלא ההפך כביכול, כי אנחנו רוצים להראות לו כל מיני צורות התנהגות.

החרטומים של פרעה הם אותם הכוחות שהאדם מברר על ידם עד כמה האגו שלו יכול להיות בצורה שנמצא באמת, קרוב לאלוהים, הקובע את העתיד, איפה התפקיד שלו באגו שלו, עד כמה כן ועד כמה לא הוא יכול להשתמש בו. החרטומים האלה פותחים את האגו של האדם כלפי האדם, והאדם רואה שזה כוח אדיר שאי אפשר לזלזל בו, אלא צריכים לקחת ממנו כל מה שאפשר כדי להשתמש בזה בעל מנת להשפיע, להגיע למטרת הבריאה, אבל יש גבול עד כמה.

ערן: הם לא עוזרים פה, הם לא עוזרים לו.

אחר כך במכות. רק בסוף הדרך הם אומרים, "אצבע א‑לוהים היא"5.

ערן: הם כבר מגיעים למסקנה.

ואז הם רואים שזה עד כה, תפקידם נגמר. אבל עד אז חרטומי פרעה עדיין פועלים. אנחנו עוד נעבור על עניין הנילוס וכל הבעיות האלה.

ערן: גם השם של הנהר "יאור", למה דווקא יאור.

כן. ודווקא משה בא משם, משכו אותו משם.

ערן: אנחנו עוד נצטרך לברר את הדברים האלה.

זוהי התורה.

(סוף השיחה)


  1. בראשית מ"א, א'- ח'

  2. דברים ד', ל"ה

  3. בראשית מ"א, ט'- ט"ז

  4. משלי י', כ"ה

  5. "ויאמרו החרטמם אל-פרעה, אצבע אלהים הוא" (שמות ח', ט"ו)