"פרשת השבוע"

מסעי

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.06.2015 – אחרי עריכה

שמואל: אנחנו בפרשת השבוע עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. והיום אנחנו מגיעים לסוף ספר במדבר, לפרשה מסעי. למה הפרשה מסכמת את העבר, מצאת ישראל ממצרים? מה החשיבות של הסיכום הזה?

קודם כל אנחנו רואים שהחומש הוא לפי השם הויה, קוצו של יוד, י-ה-ו-ה. למה יש חמישה חומשי תורה? כי זה כל מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה. כשהאור התחיל לברוא את הכלי, הוא יכול לעשות את הכלי לרצון אליו. מרצון גולמי שנקרא יש מאין, עד שמגיע רצון שהוא באמת כבר מוכן לקבל את האור ולהיות דומה לו, זה לוקח חמש מדרגות, הן נקראות חמש בחינות של האור הישר, והן מתבטאות בשם הויה, קוצו של יוד, י-ה-ו-ה. מזה בא בעצם השם הזה הידוע.

אנחנו מדברים כאן על שלב מאוד חשוב, על האדם. התורה כתובה כלפי אדם, ועכשיו אנחנו בונים את האדם. הוא עבר את השלב הרביעי ומגיע לשלב החמישי, האחרון. משה פונה לשבטים, ומלמד אותם כרגיל את החוקים, המשפטים, ואיך אפשר לקבל הבחנות על עצמם, איך לבצע אותן ואיך לבטל אותן. כי בדרך, כל התורה מספרת לנו, איך בני האדם יכולים על ידי המאור המחזיר למוטב להביא את עצמם לדבקות בבורא, להשוות צורה לבורא.

שמואל: כתוב, וייסעו ויחנו, יש פה בעיה של תעבורה.

לא.

שמואל: מהו מסע בחכמת הקבלה? האם יש לזה משמעות?

מסע זה שינוי שהם צריכים לעשות. למה אמרתי שהאור העליון שמשפיע על הרצון לקבל הגולמי, בונה ממנו רצון המוכן לקבל אותו, להיות דומה לו ולקבל על מנת להשפיע? כי את כל זה הוא בונה בחמישה שלבים, מתחילתו שזה הוא בעצמו, ועוד ארבעה שלבים שיוצאים ממנו.

שמואל: אפשר לומר דומם, צומח, חי, מדבר?

כן. עד דרגת המדבר. דרגת המדבר זו דרגת האדם שדומה לאותו האור.

שמואל: האם במדבר יש לזה גם משמעות, זה המדבר?

בוודאי שכן. כי הרצון להשפיע, הרצון לאהוב, זה רצון הבורא, הרצון הזה נקרא אור. בתוך הרצון להשפיע, לתת, לאהוב, מתהווה נקודה קטנה של החומר, של הנברא, הנקודה הזו היא הרצון ליהנות. כל הבריאה היא בסך הכול רצון ליהנות, והאור מתחיל להשפיע על הנקודה הזו ומתחיל לפתח אותה.

הוא מגדיל את הרצון הזה. בכך שהוא מגדיל אותה ומשפיע עליה, הנקודה הזו מתחילה לקבל את תכונות האור. היא מתחילה להרגיש שהיא רוצה להיות גדולה, רוצה לקבל ממנו יותר ויותר. היא מגדילה את עצמה למצב שהיא כמו האור, רק האור הוא המשפיע והיא המקבלת. והנקודה הזו היא כבר לא נקודה, היא כבר נקראת בחינה, בחינה א'.

בחינה א' היא חוכמה, כלומר הרצון קיבל את האור. אבל זה לא נקרא שהוא קיבל, כי הוא אף פעם לא ידע מה זה להיות בלי אור, כי האור גידל אותו כל הזמן. לכן, הנקודה שהתפתחה לרצון לקבל הגדול, מקבלת לתוכה מהאור תכונה להשפיע ולאהוב ולא רוצה לקבל, כי הם הפוכים, הרצון לקבל שהאור פיתח בה, והרצון להשפיע שהיא רואה בתוך האור.

הרצון להשפיע הוא הראשון, זו התכונה של האור. והרצון לקבל הוא תכונה של הרצון, של הכלי. ולכן, אותו רצון עכשיו מתהפך, הוא רוצה להיות גם המשפיע. ואז מתהווה בו רצון חדש, מצב חדש, שנקרא בחינה ב', או בינה. אחר כך, בחינה ב' הזו, שלא רוצה שום דבר לקבל, מרגישה שהיא מתרוקנת לגמרי, אבל בכך אין לה שום קשר לבורא. לכן היא מחליטה שאם כך, אז היא תקבל, אבל היא תקבל רק מפני שהבורא רוצה. ואז היא מתחילה לקבל לפי אותו רצון שיש לה, שהאור, הבורא ברא בה בבחינה א', ועושה מזה בחינה ג'. וכשהיא ממלאה כך את עצמה בבחינה ג', מתהווה בה רצון חדש.

שמואל: שהוא בחינה ד'?

בחינה ד'. זה רצון מעצמה, שהיא כן רוצה לקבל וליהנות מכל מה שיש לו על מנת לקבל.

שמואל: היא רוצה ליהנות על מנת לקבל.

כן, לעצמה. אחרי זה יש לנו צמצום, מסך, אור חוזר, וכולי. אבל נבנה בזה רצון סופי.

לפי התבנית הזאת, קוצו של יוד י-ה-ו-ה, חמישה שלבים, קורה כל דבר ודבר. אין תופעה בטבע, בטבע העולם העליון או בטבע העולם שלנו, שלא נמצא בהתפתחות מהשלבים הללו.

שמואל: זה חוק.

זה חוק. זה לא יכול להיות אחרת. כי כל ההתפתחות באה מתוך התבנית של חמישה שלבים בהתפתחות הרצון.

שמואל: אז בעצם במדבר, בני ישראל, או הדבר הזה שהולך ונבנה לקראת יעקב והוא ישראל, בעצם אנחנו עברנו את חמשת השלבים הראשונים האלה.

כן.

שמואל: ומסעי, זה ייסעו ויחנו ובונים את כל הכלים האלה.

כן.

שמואל: את הכלי לקבל.

כל התורה מסבירה לנו בחמישה חומשי תורה, איך אנחנו בונים את הכלים המתאימים לארץ ישראל. זאת אומרת שאנחנו כבר נהיה באמת מותאמים לאור העליון.

שמואל: זאת אומרת, התסריט כבר כתוב מראש.

כן.

שמואל: עכשיו אנחנו צריכים לעשות אותו מהתחלה.

כן. כבר בהוויה הראשונה, בחמשת השלבים הראשונים מובנת כל התוכנית ואין כאן שום סטייה אחר כך וכלום לא יכול לקרות. אלא יכולים להיות שינויים רק באופן הביצוע, אם אנחנו מסכימים לזה או לא. אבל בקיצור ככה זה.

שמואל: אז אנחנו נמצאים עכשיו לפני הכניסה לארץ כנען.

כן.

שמואל: ואז א-דוני מדבר עם משה ונותן לו ציוויים לקראת הכניסה הזאת.

כן.

שמואל: זאת אומרת הכניסה היא לא יכולה להיות, "הגענו, יאללה, נכנסים".

לא. עכשיו בדיוק משה מלמד אותם את כל החוקים, והחוקים שהוא מלמד יתקיימו כבר כשארץ כנען תהפוך לארץ ישראל.

שמואל: אבל כרגע הוא בעצם מתווה כאן את המפה.

כן.

שמואל: הוא קובע מפה. שאם אנחנו מנסים לראות את זה היום, איפה אנחנו ואיפה המפה הזאת. אנחנו בכלל מדינה שהמפה שלה לא מוגדרת, שזה בטח מכתיב איזושהי התנהגות ומשפיע על התושבים.

כן. אבל האמת שזה לא כל כך חשוב.

שמואל: למה?

כי התורה מדברת לאדם אחד. והאדם הזה הוא כולל בתוכו את כל מטות בני ישראל, וגם כולל את המדיינים וכל העולם כולו. ולכן אנחנו צריכים לראות איך באדם נמצאת לנו כל פעם המלחמה הזאת הפנימית, ואיך הוא מתקן את עצמו עד שהדומם אצלו ייקרא "ארץ ישראל", והצומח בו "כל פירות ארץ ישראל", כמו שעברנו כבר בפרשת המרגלים, וככה גם חי ומדבר, עם כל ההבחנות הנכונות שכתובים בתורה שאנחנו צריכים לקיים.

כל התורה היא בעצם מספרת לנו איך אנחנו צריכים להכין את עצמנו למצב שנקרא "ישר א-ל", "ארץ" מהמילה "רצון", ו"ישראל", "ישר א-ל". זאת אומרת, איך אנחנו נתקן את הרצון הזה, שנברא בחמישה שלבים, ועל ידי הרצון הזה אנחנו נידמה לכוח העליון. זה כל הסיפור.

שמואל: זה בעצם כל תולדות האבולוציה של נשמת האדם?

כן.

שמואל: תמיד יש את התמונה הזאת, של האדם שיוצא מהקוף מתיישר ונהיה אדם. פה אתה אומר בחמישה חומשי תורה, התורה מסבירה לנו איך אנחנו בונים את האדם הרוחני.

כן. ואם אנחנו ממשיכים בצורה כזאת, זאת אומרת, לא מדברים על העם אלא כלפי האדם, אז כאן האדם מתחיל לגלות בשלב הזה שיש בו עדיין רצונות שהוא לא תיקן את כולם לעל מנת להשפיע ולאהוב את הזולת, ודרך הזולת כלפי הכוח העליון, הבורא. אלא הוא מרגיש שיש בו נטיות, רצונות כאלו שהם פונים לכיוון הפוך לגמרי, לעצמו.

וכאן מתגלים הרצונות האלה המקולקלים שנקראים "מדיינים". ואז מאין ברירה, כשמתגלים כאלה רצונות אז צריכים לתקן אותם, והתיקון שלהם זה המלחמה איתם. כשאדם נלחם הוא מזהה אותם, מאתר אותם, ומתחיל לעשות פעולות כדי לתקן את הרצונות האלו שהם בצורת מדיינים. זאת אומרת, כולם בעל מנת לקבל, כולם לאהבה עצמית, וצריכים להפוך אותם לאהבת הזולת, שזה נקרא להמית אותם בצורה כמו שהם.

ואז יוצאים אלף איש מכל מטה ישראל ומתחילים במלחמה, זאת אומרת, באיזה גובה בתוך הנשמה שלנו מדובר על התיקונים האלו. וכך הם מנצחים את המדיינים.

וכשהם עושים חשבון, אם כאן מישהו מהם מת, אז יוצא שלא, כי הייתה הכנה כזאת נכונה וטובה למלחמה עם המדיינים, שאף אחד מכוח ישראל לא מת, לא נפל.

ובזה בעצם אפשר להגיד כמעט מסתיימת הפרשה. ואז התורה מספרת, וצריכים להבין, איך הם מקבלים את הרכוש של המדיינים, איך הם מחלקים אותו ביניהם. לא מדובר כמו שאנחנו יכולים לחשוב בסיפור הרגיל, אלא מדובר איך התכונות האלה, הרצונות, שהיו אצלם, בתוכם, או בתוך האדם הפרטי שנקרא מדיינים, עכשיו כשהוא הורס לרצונות האלה את הכוונה על מנת לקבל ומוסיף להם כוונה על מנת להשפיע, אז הרצונות האלו הם יכולים להיות עכשיו טובים, נכונים ואפשר לעבוד איתם בהתקרבות ובהזדהות עם הבורא.

שמואל: אני מבין שכל בניית ישראל, האדם, הדרך הזאת על פי חכמת הקבלה היא מתבצעת.

רצוי לראות את זה באדם אחד. כי כמו שכתוב, כולם מבינים שאם אנחנו מדברים על אדם אחד, אז זה לא היסטוריה, זה בעצם אקטואלי בכל רגע ובכל מקום ובכל אחד מאיתנו, שהוא צריך לברר את הכלים שלו, עד כמה הוא מכוון בעל מנת להשפיע, לאהבה, לחיבור עם הזולת.

ואלו הרצונות שהם לא כל כך, או לגמרי הפוכים מהרצון הזה, מהכוונה הזאת דלהשפיע ולאהוב, הוא צריך להילחם איתם ובאיזושהי צורה לתקן אותם. התיקון שלהם בדרך כלל זה מיתה, כי בצורה כמו שהם, בלקבל ולקבל ולרכוש לטובת עצמו, בצורה כזאת צריכים להפסיק לעבוד איתם. זה נקרא שממיתים אותם, זה כוונות. ואת הרצונות עצמם, אפשר להפוך אותם בעל מנת להשפיע, זאת אומרת, לצרף להם כוונה חדשה.

שמואל: נניח שאני מקדיש שעתיים בשבוע או יום בשבוע לחוכמת הקבלה, אני בא עם חברים, אני נפגש. בשאר הזמן, חוץ מאשר לחשוב על החבר, לחשוב על המטרה, האם אני אמור לשנות את ההתנהגות שלי בין אנשים שאין להם קשר לקבלה?

הם לא חייבים לדעת על זה.

שמואל: הם לא יודעים, אבל האם אני חייב לחייך אליהם, לראות את התכונה שבחבר הזה שאני בעצם שונא, ולהגיד שהוא בסדר? איך אני עובד על עצמי, שכאשר אני יוצא מכאן, האור ישפיע עליי לטובה? האם אפשרי דבר כזה?

האמת שאנחנו ממליצים, ואת זה למדתי מהמורה שלי רב"ש, שכשאני יוצא החוצה אני מתנהג כמו כולם. זו לא חובה שאני אסע בכבישים כמוהם, כמו פראי, ולא שאני אזלזל בכל אחד בפרהסיה דווקא, כמו שאנחנו רואים שקורה. אלא אני לא רוצה להיות בולט כל כך, להיות מוזר. אבל בתוכי כל פעם אני עושה את החשבון, איך אנחנו יכולים להיראות בצורה שבאמת נהיה פעם מתאימים למה שנקרא ארץ ישראל.

וכאן רואים את החשבונות כמו שפרשת השבוע הזאת מלמדת אותנו. אם אני רוצה להגיע למצב שנקרא ארץ ישראל, ארץ זה רצון שמכוון ישר א-ל, ישראל, אז אני צריך לבנות בתוכי, מתוך האדם, מושג כזה, תכונה שנקראת ארץ ישראל. כי אדם הוא עולם קטן, ואני רוצה שתהיה בי ארץ ישראל. אז אני רוצה לבדוק האם יש בתוכי את אותן התכונות שנקראות מדיין, ואם כן, אז אני צריך לערוך איתן מלחמה. וכשאני מגיע למצבים כאלו, אז אני כבר יכול לזהות בי את שניים עשר השבטים, איך אני לוקח את דרגת אלף, כמו שכתוב שהם לקחו אלף חיילים מכל מטה, ואני יכול כבר לערוך מלחמה לפי מה שכתוב בפרשה הזאת.

שמואל: בפרשה מוזכר גם שה' מצווה לבני ישראל לתת ערים ללויים. הוא נותן להם ארבעים ושמונה ערים, ואז מוזכרת גם עיר מקלט. מה הם כל המושגים האלה, ולמה דווקא שש ערי מקלט?

זה הכול כנגד זעיר אנפין ומלכות.

שמואל: מה זה אומר?

הם לא צריכים יותר. העניין הוא אילו סוגי עונשים יש לתכונות האדם, או לבני אדם, אני כל הזמן כל הזמן מדבר בין זה לזה. כי מצד אחד אנחנו יכולים לדבר על היסטוריה ואיך הם חיו, ומצד אחר, החשוב ביותר הוא, שהתורה כתובה גם לנו, ואנחנו על ידי התורה לומדים איך אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, להביא את עצמנו לדרגת גילוי הבורא.

אם אנחנו מדברים על עצמנו, שזה יותר אקטואלי וחשוב, אז מגיעים לשלבי תיקון כאלו שאני מגלה שיש בי רצונות שאני בינתיים לא מסוגל לעבוד איתם. לא שאני צריך להמית אותם, כמו את המדיינים, אלא כאלו שאני בינתיים אעבוד עליהם, אבל ביני לביני אני עושה בהם כל מיני פעולות לא נכונות, לא על מנת להשפיע לזולת, ולא כדי להזדהות ולהידבק בבורא. יוצא שאת הרצונות האלו אני צריך בינתיים להקפיא. ההקפאה הזמנית הזאת של רצונות כאלו משמעותה שאני כביכול מכניס אותם לעיר מקלט. כיוון שיש לנו את התכונות של חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד, אז מספיקות לי שש תכונות כאלה, כדי שבהן אני אאחסן את הרצונות עד שבבוא העת אני אוציא אותם.

שמואל: ואז מדובר בפרשה על אדם שרצח וחייב לנוס לעיר מקלט.

כן. כי אין בית סוהר.

שמואל: ומה אם הוא לא מצליח ותופסים אותו באמצע?

האדם הכוונה לרצון, וכנראה שהרצון הזה שהתגלה כגדול, כשולט, שרוצה לשלוט באדם, האדם כבר לא מסוגל להחזיק אותו בצורת ההקפאה, היינו בעיר מקלט, ואז צריכים להרוג אותו.

שמואל: מה זה רצח בשגגה, מה זו שגגה על פי הפרשה?

אלו תיקונים שהאדם עושה. כי אנחנו מדברים על שימוש ברצון לקבל, ועד כמה אנחנו יכולים להשתמש בו בעל מנת להשפיע טוב לזולת או לא. כי כל העבודה היא בדיוק בתוך הרצון שלנו. אדם כולו הוא רצון, אפשר לדרג את הרצון בהרבה מאוד רמות ואופנים, ואז אנחנו בודקים איך אנחנו יכולים לתקן כל רצון ורצון. בסך הכול יש לנו תרי"ג רצונות שצריכים לתקן, כדי שיהיו בכוונה על מנת להשפיע.

שמואל: מזה מורכב כל הפאזל כולו?

זאת כל התורה.

שמואל: מדוע פגיעה אלימה שמסתיימת במוות חייבת להביא מוות לפוגע? האם זו "מידה כנגד מידה"?

כן. כי אם אתה רואה שאיזה רצון לקבל כן רוצה לקבל על מנת לקבל, להיות בשימוש כזה, אז אין לך ברירה, אתה צריך להמית אותו, כדי שהוא לא ימית אותך.

שמואל: בסוף הפרשה יש גם את גד וראובן.

גד וראובן רוצים להישאר מעבר לירדן. הם אומרים "נלך יחד עם כולם כדי להשתתף בכיבוש הארץ, ורק אחר כך נחזור בחזרה למקום הזה". משה מסכים עם זה והם נמצאים כך.

כי כל ארץ ישראל מחולקת להרבה אזורים, ירושלים, הר הבית וכל היתר, וגם עבר הירדן, לבנון, סוריה ובבל. כל החלקים האלו קשורים, קרובים לארץ ישראל, וזה נקרא כיבוש דוד. וכל היתר, מחוץ לחלקים האלה, ארץ ישראל, עבר הירדן, לבנון, סוריה ובבל, עד מרכז המדינה ההיא, ששייכים לארץ ישראל, נקרא חוץ לארץ, או חורבה, מקום קליפות. בצורה כזאת מתחלק הרצון שלנו בתוך כל אחד ואחד.

מדובר על שני המטות האלו, גד וראובן, שהם יכולים לצרף לעצמם את עבר הירדן ולהיות שם.

שמואל: בשרטוט המפה של מבנה האדם בארץ ישראל, אנחנו בעצם מסכמים את יציאתנו ממצרים והליכתנו במדבר.

כן.

(סוף השיחה)