לדאוג אם כוונתך להשפיע

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 09.09.25 – אחרי עריכה

דודי: רב"ש כותב, "ולמעשה על הכל אדם מבין, שכדאי לעבוד, היינו שמרגיש שחסר לו, חוץ מעל גדלות וחשיבות של הבורא". לכול יש לנו כוח, חוץ מאשר לגדלות הבורא.

מושי: האם זה נכון כך להגיד, לפי מה שהוא כותב? נגיד שאנחנו ממשיכים, ואני עד סוף החיים עובד בעשירייה, לא אכפת לי מהי התוצאה, אם אגיע לרוחניות או לא, העיקר שאני משפיע להם, אלו החיים שלי. עבר יום, עשיתי משהו בשביל עשירייה וזה השכר, אני לא צריך יותר מזה.

אבל אתה צריך לדעת שאתה באמת משפיע, ולא שכך נדמה לך.

מושי: האם אני יכול לדעת שאני משפיע?

אני לא יודע. אני מחליט שאני היום משפיע לדודי או לשמעון או לכל אחד, האם זה סימן שאני משפיע?

מושי: ברור שלא, אלא לפי מה שאני מבין שזו השפעה.

מה שאתה מבין, זה נכון או לא?

מושי: כנראה שלא. כי אם הבורא לא מתגלה, אז כנראה שזאת לא השפעה. זאת השפעה גשמית, אני עושה מה שניתן בעולם הזה.

כך כל העולם עושה.

דודי: אם אני אדע שאני משפיע, אז זו כבר קבלה.

לא. אם אתה יודע שאתה משפיע, אז אתה צריך לבדוק את זה, האם כוונתך להשפיע. כי בהשפעה גשמית, מכאנית, אתה יכול בטוח לטעות.

מושי: הוא כותב פה שהבדיקה היא אם אני מוכן לוותר על העבודה או לא. זו הבדיקה אם אני באמת משפיע.

לא.

מושי: כך אני מבין שהוא כותב. אם אני אוהב מישהו, אז לא אכפת לי לא לקבל שכר, אני מוכן לעבוד בשבילו והעבודה היא השכר, ואני גם לא מוכן לוותר. כמו שתמיד נתת דוגמה, שאימא, אפילו שיש לה כל מיני עוזרות, היא לא מוותרת על לטפל בילד.

כן.

מושי: אותו דבר כאן. לכן אני אומר שאם יש לי יום, ובמה שאני מבין אני משפיע לעשירייה, בוודאי שאני לא מקבל שום תענוג מזה, אבל אני עושה. אני עושה לשמעון מצב רוח, הוא כל היום שמח מזה שאני עושה לו מצב רוח. וודאי שאני לא מקבל מזה כלום. האם זו לא השפעה?

תנאי להשפעה הוא שאתה בהחלטה על זה לא מרגיש שום תענוג.

מושי: אני לא מרגיש שום תענוג.

שמעון: אני עדיין מרגיש שאני רצון לקבל. כל הזמן אני עושה כל מיני דברים, ובכל מקרה אני רוצה לקבל משהו. אם אני עושה עבודה ואני עדיין רוצה לקבל, האם אני כן צריך לעבוד כלפי החברים, לחבק אותם, לתת להם? האם אני מתקדם בזה?

אני לא יודע, תשאל את עצמך, לא אותי, מה אני? אתה צריך לעשות פעולות כאלה ולשאול את הבורא, לפנות אליו וכל הזמן לשאול אותו האם אתה משפיע או לא.

שמעון: נניח שאני עושה סעודה לחברים ורוצה לתת להם את הכי טוב, אבל עדיין אני מרגיש שבכל מקרה אני רוצה לקבל משהו.

כן.

שמעון: האם אני מתקדם בעבודה הזאת כלפי החברים, כדי בסופו של דבר להגיע לתכונת ההשפעה?

למה אתה לא שואל בזמן העשייה?

שמעון: את העשירייה?

לא כאן, את הבורא. ממנו מקבלים את התמורה.

דודי: ומה הבורא עונה?

תשאל ותשמע.

דודי: אם אדם עובד כלפי החברים בעשירייה, כלפי החברה, נותן את כל מה שיש לו, לפי כל הכללים ולפי מה שלומדים, אבל הוא לא מקבל מילוי רגשי, אין לו הרגשה, הוא פועל בצורה ריקנית מבפנים, אבל פועל כלפי חוץ ועושה הכול. האם הוא צריך לדרוש הרגשה, הוא צריך לדרוש שכר, תמורה לזה, או דווקא הפוך, להסכים עם זה, ואם ירצו, ייתנו לו, אם לא, לא ייתנו לו?

האם כל כך לא אכפת לך? לפני שבוע היה מאמר כזה.

דודי: על מה זה מצביע, שלא אכפת לי?

כן. אם אתה לא רוצה לדעת אם אתה פועל או לא פועל, אז לא אכפת לך.

דודי: אני לא מרגיש. אני שואל אם אני צריך לדרוש הרגשה?

ודאי.

דודי: צריך לדרוש את זה.

כן.

דודי: וזה לא אגואיסטי שאני דורש "תמלא אותי".

לא. קראנו עכשיו מאמר שלם.

דודי: זה חמק מתחת לאף, קראנו ואני לא שומע.

מושי: אני רוצה להקריא את הקטע האחרון, זה סיכום.

"אי לזאת, אם מצא מי שימציא לו אופן שלא יצטרך לתת יגיעה, זה הוא אצלו דבר מאושר. מה שאין כן אם הוא עובד מטעם חשיבותו של המלך, והתענוג שלו הוא מטעם שיש לו זכיה גדולה, בזה שהוא משמש את המלך, לא שייך לומר אז, שיש מציאות, שלא יעבוד ויהיה לו שכר, כי השכר שלו הוא עבודת המלך. וזה הסימן מובהק שאדם יראה את האמת, מהי מטרתו של עבודה שלו, אם מטעם שכר או מטעם גדלות הבורא."¹

(סוף השיחה)