עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 33
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.06.15 – אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו מדברים הרבה על קבלה וגם על מדע. אנחנו רואים שהמקובלים לא נרתעים מהמילה "מדע", אלא דווקא אוהבים להשתמש בה. בעל הסולם במאמר "השלום", מאמר שהוא פרסם ותלה בו הרבה מאוד תקוות, אמר שהוא רוצה להציג במאמר הזה מחקר על בסיס מדעי וניסיוני. לא פעם הוא אומר "חוקי הטבע", "א-לוהים בגימטרייה זה הטבע". כשהוא מגדיר את חכמת הקבלה הוא אומר "חוקים קבועים ומוחלטים". מהי הכמיהה הזאת של המקובלים להיאחז במדע?
לא לעשות פסל ודמות. אם אנחנו אומרים "קדוש" זו מילה מהקבלה. בהתחלה הייתה קבלה, לא הייתה יהדות, לא נצרות ולא אסלאם, הייתה חכמת הקבלה. וחכמת הקבלה הגדירה את הדברים האלה במובן אחר לגמרי, במדרגה אחרת לגמרי, ממה שאחר כך עבר לדתות והגיע סתם לבני האדם הרגילים, שאין בהם אחיזה והשגה במה שמדובר.
כשאומרים א-לוהים, בורא, י-ה-ו-ה, ה-ו-י-ה, ועוד כינויים ושמות, המקובלים משיגים את ההבחנות הללו בכוח העליון שפועל, שמשפיע עלינו. כי אנחנו משיגים רק מה שמגיע לחושים שלנו, וחכמת הקבלה היא "מה שלא נשיג לא נדע בשם ומילה". זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על השמות, על המילים, על ההשגחה, על ההנהגה, על הכוח העליון כלפי תחתונים, וכולי, אנחנו מדברים מתוך השגה.
הלשון שלנו, של המקובלים, איתה מדברים על היחס שלנו עם הבורא, איך משיגים אותו, איך נכנסים להדדיות, לקשר הדדי, באיזו צורה אפשר להתקרב, מה אז קורה איתנו, באילו מדרגות אנחנו עולים, איזה כוחות פועלים עלינו ואנחנו עליהם. זאת אומרת, איך מגיעים למגע השלם עם הכוח העליון שאין עוד מלבדו, איך משיגים אותו במלואו, שהוא טוב ומטיב ואין אחר. כל זה מובא בחכמת הקבלה. והמקובלים כתבו את הספרים שלהם מתוך ההשגה. אחרת מאיפה הם לקחו את זה, מהדמיון? רק מתוך ההשגה.
באים אנשים, שהם לא שייכים להשגה, ומתחילים לעשות מזה כל מיני פלפולים, צורות למיניהן, והם לא חושבים ובכלל לא יודעים במה מתעסקים. ילד שמשחק באוטו קטן או בונה בית קטן, או ילדה שמשחקת עם בובה, יש להם דוגמאות מהעולם הגדול שלפניהם והם עושים לעצמם מיני עולם קטן. את זה אפשר להבין, ולזה נטיית האדם וטוב שהוא כך גדל. אבל אלה אנשים שבכלל לא מבינים, באף מילה, על מה מדובר בספרים הקדושים.
אלה ספרים כמו "רזיאל המלאך" שכתב אדם הראשון, "ספר יצירה" שכתב אברהם, "המדרש הגדול", ה"תורה", אחרי התורה כל התנ"ך, משנה וגמרא. בנוסף כל הספרים שכתבו מקובלים בדורות שבאו אחרי חורבן בית המקדש, שאז הכלל יצא מהשגת התורה, כמו שהיה לפני החורבן, ונשארו רק מקובלים בכל דור ודור שהמשיכו את גילוי הבורא, והמשיכו לכתוב על הגילוי שלו, איך שהם מגלים, איך שהם יכולים לבטא את זה.
אבל אלה אנשים שאין להם שום קשר עם הכוח העליון, עם העולם העליון, זאת אומרת, עם אותו המקום הרגשי שבו אנחנו נפגשים עם הכוח העליון, מה שהוא לנו ואנחנו לו בצורה הדדית, ויכולים להרגיש כאיש לרעהו, שכך מרגישים את הא-לוהות. אז אם אנשים לא נמצאים בזה, והם קוראים את הספרים שכתבו מקובלים, וכל הספרים האלו הם נקראים כך, הספרים הקדושים, כי כתובים מכוח ההשגה, אז אם הם קוראים בהם מה הם מבינים בהם? כי אף מילה לא כתובה בצביון הגשמי, שאפשר להבין אותה עם שכל האדם שהוא לא פיתח אותו על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי זה שהוא הגיע לאהבת הזולת. כי זה הכלל שבו אנחנו מרגישים את הא-לוהות. זאת אומרת, מה שהם מדברים, מה שהם לומדים, הם לומדים משהו שלא שייך בכלל לתורה ולא-לוהות, לכוח העליון, לקשר אדם עם הבורא, שעל זה כל התורה מדברת.
ולכן היום, אחרי אלפיים שנות גלות, והיא נקראת גלות, כי זה חושך, לילה, ניתוק מא-לוהות, אנחנו נמצאים במצב שאנשים שאין בהם שום הבנה במה מדובר בחכמת הקבלה, פתאום מתחילים לקבל איזו חוצפה ולדבר עליה באוניברסיטאות, פילוסופים למיניהם, או סתם אנשים. הם אפילו מרחוק לא יודעים מהי חכמת הקבלה, שהיא מדברת על גילוי הא-לוהות לאדם כמונו שנמצא בעולם הזה, ויכול להגיע למצב שהוא מגלה את הא-לוהים, מגלה את הכוח העליון, את מערכת הקשר עמו.
אלא הם אומרים שמי שמתעסק בחכמת הקבלה בצורה כזאת זה כת, ומי שכך חושב הוא לא מבין כלום, אלא הם מבינים. מאיפה הם מבינים? מתוך כך שזה כתוב בספרים של הפילוסופים. יש כאן בורות ובלבול מאוד גדולים, כתוצאה מהגלות.
בן ציון: האם הפיתרון לבורות הזאת, זה להציג את הקבלה דווקא כמדע? להתעקש על הנקודה הזאת?
כן. בלבד. כי אחרת הם יחשבו שזה שייך לאמונה שלהם. וגם מה זו אמונה? הרי כל מילה ומילה, כל שם, כל הגדרה צריכה להיות בנויה ומוסברת בצביונה האמיתי. ומה זו אמונה? "זה שאני סוגר עיניים, לא רואה כלום, אבל אני מאמין" למה מאמין? "אימא ספרה לי, השכן, המורה, לא חשוב מי ומה, סיפרו לי, אז אני מאמין". מאיפה יש לך את הכוח הזה שנקרא אמונה? "יש לי". מה זה "יש לי"? נולדת מאבא קדוש? על מה מדובר בכלל?
אנחנו צריכים להעמיד את האדם במקום, כמו שכתוב בתורה ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". רק מתוך השגה ברורה, כי "עיניים" זה נקרא ההשגה הברורה, הכי הכי מובנת לאדם. מה שהוא מגלה דרך הראייה שלו, ראיית השכל, ראייה ש"עיניים בראשו", כך מגלים. ואני רואה איך מספרים, איך בכלל דנים על התורה, איך נותנים פירושים, אלה ממש תינוקות.
בן ציון: הצורך להציג את הקבלה כמדע, מה זה?
זה אמת, פשוט אמת. כמו שאנחנו מתייחסים למדע, לטבע, ואנחנו רוצים לחקור אותו בצורה המדעית בלבד. אחרת, האם נשתחווה לירח, לאבנים ולעצים ונתפלל להר שהוא הופך להיות הר געש וכן הלאה? איך אנחנו נתייחס? או שאנחנו מתייחסים לעצמנו ולחיים שלנו ולסביבה שלנו כ"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", רק לפי מה שאנחנו משיגים בחושים שלנו.
אתה יכול להגיד, אבל העולם הרוחני, מה שהתורה דורשת. התורה דורשת ממך להשיג את העולם הרוחני. "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", במה? "כי מאור שבה מחזירו למוטב". אור התורה מחזיר אותך למוטב, הוא נותן לך אפשרות לראות את העולם מעבר לעולם שלנו, את העולם הרוחני שנמצא כאן, אבל אתה לא רואה. הוא מרחיב לך את שדה הראייה, נותן לך חושים מיוחדים, שעל ידם אתה יכול להבין שקורה כאן משהו. ובלי זה אתה עיוור, אתה לא יודע על מה מדובר.
כי כל ספרי התורה, מדברים על איך להרחיב את חוש הראייה, את התפיסה, הקליטה, ההרגשה. וכשאתה מתקן את החושים שלך, ואת הרצון לקבל אתה הופך לרצון להשפיע, ומעל הגאווה שלך, מעל האגו שלך אתה עולה בזה שאתה הולך לאהוב את הזולת, כמו שכתוב, "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", שזה חייב להיות היחס הכללי שלך, אז בזה אתה מתחיל לתפוס את העולם הרוחני. פתאום אתה מתחיל לראות שיש כאן עוד מערכת, ובכלל לא חשבתי שאחרי הקירות האלה יש משהו. זה נקרא "קירות ליבי".
בן ציון: כשעושים מחקר אמפירי בעולם שלנו, עושים סקר, או מודדים משהו בחומר.
כן, אצלנו זה בדיוק אותו דבר.
בן ציון: איפה התהליכים האלו בחכמת הקבלה?
ועוד איך. הייתי אומר שחכמת הקבלה היא האימא של כל המדעים, היא האימא של כל המחקרים. זה ממש כך.
בן ציון: איפה התצפיות, הנתונים?
מתוך האדם עצמו. אתה אפילו לא צריך לבנות שום דבר גשמי. אתה לא צריך לבנות טלסקופ, מיקרוסקופ, גלובוס, את כל הדברים שיש לך במדע, הכל יש בך, וכלים מאוד מדויקים, שעל ידם את כל העולם אתה מרגיש בפנים.
כשאתה הולך לחקור על ידי פיסיקה, אסטרונומיה, בוטניקה, זואולוגיה, לא חשוב על ידי איזה מדעים, אתה חוקר עולם שנמצא מחוצה לך, וזה לא מדויק. אתה כביכול מבין ולא מבין, ואיך זה קשור לזה וזה קשור לזה. אתה לא נמצא בזה, זה לחוד ואתה לחוד. אז אתה בונה איזה קשר על ידי המכשירים, ואיפה שהמכשירים שלך לא יודעים לספר לך מה שצריך, אתה מוסיף השערות עם השכל שלך.
בחכמת הקבלה זה לא עובד כך. בחכמת הקבלה אתה כאילו בולע את כל העולם בפנים, ואתה מרגיש אותו. בהתחלה אתה בונה את המודל, זה החצי הראשון של הקליטה, והחצי השני זה לא מודל, זה באמת נמצא בך. כמו שכתוב ב"מבוא לספר הזוהר", איך שמסבירים לנו המקובלים, שכל מה שאנחנו רואים בחוץ, זה בעצם קורה אצלנו בפנים. אלא זה רק נראה לנו שזה נמצא מחוצה לנו, בתפיסה כזאת, שקרית בעצם.
בחכמת הקבלה, כשאתה הולך להשיג, אתה נכלל מכל אותו עולם, הוא נמצא בך, אתה מתחיל להרגיש שהוא פשוט נמצא בכל החושים, בכל השכל שלך. ואתה לא צריך שום כלים, הכלים הם הרגשות שלך, זה הרגש והשכל, מוחא וליבא שלך.
בן ציון: למה חשוב לך לשכנע את הקהל שקבלה זה מדע?
כי קודם כל הם צריכים לדעת שאין להם שום נגיעה באמת. חכמת הקבלה היא נקראת חכמת אמת. ולכן אנחנו רוצים שסוף סוף אנשים יידעו איפה נמצאת האמת הזו. זה דבר אחד.
דבר שני, כל אחד חייב להשיג את זה. כי אנחנו נמצאים כבר במאה העשרים ואחת, והגענו לסיום של ההתפתחות האגואיסטית והמדעית של העולם, אין לנו יותר מה לגלות. כל המדענים אומרים בעצמם שאנחנו נמצאים בסתימה, אין יותר מה לגלות. האגו שלנו גם גדל, עד הסוף.
עד לפני חמישים שנה, עד אמצע המאה העשרים, אנחנו חשבנו שאנחנו נתפתח ונתקדם ויהיה לכל אחד ואחד התפתחות כזאת גדולה. אני זוכר שהייתי לפני חמישים ב-Epcot Center, במיאמי, ב- Disney World. יש שם Epcot Center, כזה כדור, אתה מתיישב בקרון והוא מעביר אותך דרך כל ההיסטוריה האנושית, עד לתחנה האחרונה שהיא העתיד. ובעתיד הזה אנשים נמצאים בדירות פאר, ולכל אחד יש הליקופטר משלו.
כבר אז צחקתי מזה, שכך הם מתארים לעצמם. כמו היוונים, כמו הפילוסופיה היוונית, שהכל להתפתחות האגו, ואנחנו על ידי האגו ודאי נעשה חיים טובים לכולנו. כי אנחנו מבינים ששלום טוב יותר ממלחמה, והתפתחות יפה לכולם עדיפה מכל סכסוך ותחרות. זה כמו איזה סיפור יפה לילדים. אבל ממש כך הם ביטאו את זה.
היום אנחנו נמצאים במצב הפוך. יש שמונה מיליארד אנשים שרצים על פני כדור הארץ רק כדי להתחרות, רק להרוג ולהשמיד, ולאף אחד לא איכפת מהאחרים, וכל אחד לא יודע בשביל מה הוא חי, אלא כך האגו שלנו אוכל אותנו ודוחף כל אחד למישהו שנגדו. אנחנו הגענו למבוי סתום וזה טוב. כך גם כתוב בחכמת הקבלה. והיום אנחנו סוף סוף יכולים לעשות חשבון.
ועכשיו המקובלים מדברים לכולם, שישנה התפתחות אחרת, כיוון אחר, ומספיק להיות כאלה ילדים רעים, כי מה יוצא מזה לכולם. ועוד נמצאים בגאווה כזאת טיפשית, שכל אחד כאילו יודע מה המחר מכין לו ואיך לנהל את העולם.
בן ציון: איך אפשר להראות שחכמת הקבלה היא מדע?
את זה אי אפשר להראות, כי להראות לאדם אחר, זה נקרא שגם לו יהיו כלים לראות מה זה. אני לא יכול לשים את זה לפניך על השולחן, במה אתה תראה? זה נמצא כאן על השולחן, אתה רואה? לא. כי אין לך כלים, אתה צריך לבנות קודם כל את הכלים.
בן ציון: אז למה מציגים את זה כמדע?
כי בעצמו זה מדע, רק אין לאנשים הרגילים יכולת לעסוק בו.
בן ציון: אז אם זה כך, למה בכל זאת המקובלים, בעל הסולם והאחרים כותבים לציבור מאמרים ואומרים שזה מדע, זה כך וכך?
שיתקדמו לזה ויבדקו ויראו, כי צריכים למשוך אנשים לזה, אחרת אנחנו נישאר כך בעולם הזה, ואנחנו לא יכולים להישאר בו בלבד, אנחנו צריכים להגיע למערכת ההנהגה וההשגחה.
בן ציון: אבל אם אי אפשר להראות שזה מדע, מה הטעם להגיד שזה מדע?
אפשר לפתח את הכלים החדשים בכל אחד ואחד, זה ניתן לכל אחד ואחד, ואז האדם יראה את המערכת סביב העולם שלנו, ואיך שהיא מנהלת את העולם שלנו. ועל ידי זה שאנחנו נגיע לקשר עם אותה המערכת הא-לוהית, אנחנו נוכל לנהל את כל העולמות, גם את העולם העליון וגם את העולם התחתון שלנו, לטובה.
אם אנחנו לא עושים את זה, אז המערכות בנויות בצורה כזאת שהן מביאות אותנו לרעה. למה? כדי שבהרגשה הרעה בכל זאת כל העולמות האלה, יחייבו אותנו לעסוק בהם ולהבין את כוח ההנהגה וההשגחה, את המערכת הזאת, כדי שבכל זאת נשנה את כל המערכת. אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו נדע וננהל את עצמנו נכון, "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך"1. זאת אומרת אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו מבינים, מרגישים ומפעילים את כל הבריאה בעצמנו במקום הבורא. "נצחוני בני"2.
בן ציון: האם הקבלה יכולה לעמוד במבחן בעולם הזה במחקר אמפירי?
לא, מפני שיש לך כלים מהעולם הזה. איך אתה יכול לחקור עם השכל שלך, עם הרגש שלך כשאלה הכלים היחידים שלך?
בן ציון: אבל אי אפשר לתרגם כל מיני דברים, לראות כל מיני תופעות?
לא, אי אפשר. יש רק שיטה שהיא נקראת "תורה", שעל ידה אתה יכול לפתח את הכלים שלך, ואז בכלים המתוקנים, אתה מתחיל להרגיש את המציאות האמיתית. ואז אתה גם מבין באיזה מציאות שקרית, "מדומה" מה שנקרא, אתה היית לפני כן.
בן ציון: אבל חכמת הקבלה גם מסבירה תהליכים שקורים בעולם הזה, הרי אתה מדבר על מה שקורה פה היום באקטואליה, בישראל, וחכמת הקבלה מסבירה תהליכים.
כן, נכון, אבל אני מסביר את זה במישור הגשמי.
בן ציון: ההסבר הזה הוא הסבר מדעי או שזה הסבר כללי כמו אצל כל פרשן?
לא, מדעי, אתה יכול לראות את זה מהמדענים. אני לא מדבר על משהו שהוא נגד המדע. במדע דעולם הזה, אנחנו אוספים את הנתונים עד כמה שאנחנו רואים, במקצת, ואז יש לנו מזה מדע, זה מדע נכון. אני לא שולל חס ושלום, אני בעצמי מכבד את המדע ובעצמי שייך למדע.
בן ציון: אולי יש פה איזו עבודה שאפשר לעשות, שגם הפעילות של הפצת חכמת הקבלה תצטייר בתור איזו פעילות מדעית, ולא רק כאיזו פעילות חברתית יפה. איך אפשר לתת לחכמת הקבלה צביון מדעי?
הגישה שלנו למציאות בכדור הזה, בחלל שבו אנחנו נמצאים, היא גישה מדעית. הגישה היא "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"3. יותר מזה, המדע הראשון שהתפתח הוא חכמת הקבלה, ואחר כך ממנה באה הפילוסופיה. כמו שכותבים הפילוסופים בעצמם, שהפילוסופיה שלהם באה מחכמת הקבלה, ומהפילוסופיה כבר כל היתר, ודאי.
בן ציון: היום אתה מרבה לדבר על חיבור.
כן, כי החיבור הוא האמצעי להתחיל להרגיש, לגלות את העולם הרוחני.
בן ציון: בחיבור אנחנו מדברים על חיבור בין האנשים.
כן. הייתי אומר לא בין אנשים, אלא חיבור בין רצונות אגואיסטים.
בן ציון: האם אנחנו יכולים לקחת קבוצות של אנשים, ולעשות איתם עבודה כמו שעושים במחקר אמפירי, עם תצפית, עם הכל, ולרשום ולהגיד הנה, יש פה תהליך מדעי?
כן, ודאי. כך עשו, כך עשה המורה שלי, הרב ברוך אשלג. הוא כתב לנו מאמרים, שלפי המאמרים האלה אנחנו יכולנו להתקדם בצורה מתודולוגית נכונה ולרכוש כלים חדשים לתפיסת העולם העליון.
בן ציון: סליחה, נכון שהמורה שלך כתב מאמרים, אבל הוא לא לקח קבוצות של אנשים ורשם ובדק מה הם אומרים.
זה בדיוק כך, כך גדלים המקובלים. גם אצלי זה כך. יש לי קבוצה שהיא כמעבדה, ואני מסדר אותם באיזה יחס מיוחד ביניהם, כי כתוב בחכמת הקבלה איך לסדר, ואנחנו רוצים להגיע למצב הזה. בינתיים אנחנו נמצאים בהרצה כזאת, שאנחנו מכוונים את עצמנו לחיבור כזה שבו אנחנו נתחיל לגלות כמו במקלט, את התופעות של העולם הרוחני, את הכוחות הרוחניים. אלה כולם כוחות של השפעה, אהבה, חיבור. אם אנחנו נגיע בינינו בעזרת התורה, למה שנקרא "המאור המחזיר למוטב", שהוא מחזיר אותנו לטוב, לחיבור בינינו, לאהבה, אז בכוחות שלנו המחוברים בינינו היטב, אנחנו נתחיל לגלות את העולם הרוחני.
בן ציון: אני שוב חוזר לשאלה, כי לדוגמה, מאמר זה מילה מאוד ידועה, גם במדע כותבים מאמרים, כל אחד מפרסם בתחומו. אז אתה, המורה שלך, בעל הסולם ואחרים, כשאחד מכם כתב מאמר, לפני כן הוא עשה איזה ניסוי? האם הוא אסף אנשים, הוא ראה איך הם מתנהגים?
בדיוק. הרב"ש היה אצל אביו שהיה מקובל ידוע, בעל הסולם הרב יהודה אשלג, ושם, אצלו, נמצא בין התלמידים, והם מימשו את התנאים האלה וגילו את העולם הרוחני שמתוכו אחר כך הוא סיפר לנו מה קורה.
בן ציון: כשהוא כתב את המאמר, הידיעה על המאמר עצמו קדמה למאמר, או שהוא קודם כל אסף נתונים ואז הוא הבין ואז הוא כתב מאמר?
לא, קודם כל הידיעה ואחר כך המאמר. כמו במדע, ודאי, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", הוא קודם כל צריך לראות ואחר כך הוא כותב מה שהוא רואה. כמו במדע.
בן ציון: וזה ממש מבחן מעשי?
ודאי. אם לא מעשי מאיפה הוא כותב?
בן ציון: הוא כתב שם על לחבר רצונות וכן הלאה.
כן, זה מתוך הניסיון.
בן ציון: אז הוא עשה את זה בפועל?
בטח, אלא מאיפה הוא כתב?
בן ציון: אולי הוא עשה מחקר תיאורטי.
מה זה אולי? "אולי" אומר לי מדען מודרני כמוך, שלא מבין איך מגיעים למחקר הרוחני ובכלל למחקר. "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אם אני לא רואה שום תופעה, אני יכול להגיד שאני חושב שזה כך וכך במדע הרגיל, ברוחניות אני לא יכול להגיד שאני חושב. כי במדע הרגיל אני חושב לפחות באותו מישור, באותו מוח, ואז יש לי איזה מין השערה. ברוחניות אין לי שום השערה, כל עוד לא פיתחתי בי את הכלים, אני לא רואה. זאת אומרת שם זה דווקא הפוך, שם לא יכול להיות "כאילו", "אולי", "אני חושב", לא, אלא ממש "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".
בן ציון: הזמן שלנו נגמר, כמובן שיש עוד הרבה שאלות פתוחות.
נמשיך בעזרת ה'.
(סוף התכנית)