"מקובלים כותבים"

כלי לאושר

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 13.04.16- לאחר עריכה

בן ציון: חכמת הקבלה מובילה אותנו בסופו של דבר לדעת איך למלא את עצמנו, איך ליהנות.

כן, אבל עם אילו תנאים?

בן ציון: העניין שבכל רגע מתעורר בנו רצון חדש.

הכול נכון, אבל באיזה סגנון, באילו תנאים, באיזה כוחות, מחשבות, כוונות, באיזו רמה? יש הנאות שאדם נהנה מהן כשהוא משחק כדור רגל, או הורג מישהו, גונב, ויש הנאה מזה שהוא משיג משהו, יוצר איזו יצירה מוסיקאלית או כותב. יש ויש. ההנאות הן ממינוס ועד פלוס, כמה שאתה רוצה. אבל חכמת הקבלה לא מתעסקת בזה, היא מסבירה לאדם עם אילו כלים, עם אילו תכונות הוא יכול להשיג תענוג בלתי פוסק, נצחי, בלתי מוגבל.

בן ציון: זאת אומרת משהו אבסולוטי, שלם, לא משהו זמני.

כן, מעל זמן, תנועה ומקום, מעל כל ההגבלות.

בן ציון: האדם יכול להיות מאושר ממש בכל רגע ורגע?

כן.

בן ציון: מהי בעצם הנוסחה, אנחנו שומעים הרבה פעמים שהרצון עצמו לא כשיר להתמלא, והאדם מרגיש את זה. אדם עובר את החיים שלו והוא יודע שכל תענוג שהוא מרגיש הוא תענוג זמני. כל פעם צריך לחדש, בכל רגע ורגע הוא כפוף לרצון שלו, הוא בכלל לא שולט עליו. איך אפשר להתמודד עם זה, מה הפתרון שמציעה חכמת הקבלה?

היא מציעה פתרון מאוד פשוט, היא אומרת כך, אתה צריך ליהנות ממצב שאף אחד לא יכול להפסיק אותו. אם אתה לא תגרום נזק לאף אחד, אף אחד לא ירצה להפסיק לך את המצב הזה. אתה תמיד יכול גם להשיג את התענוג הזה כי אין מי שקופץ עליו, אין מי שרוצה להשיג ולא לתת לך אותו. זאת אומרת אתה צריך להגיע למצב שהתענוג שלך יהיה ללא תחרות, איך? תענוג מזה שאתה משפיע, שאתה אוהב, שאתה נותן.

התענוגים שאנחנו מקבלים בעולם הזה ושבאים מתוך זה שאנחנו רוצים לקבל, הם תענוגים מוגבלים כי אני רוצה לקבל וגם השני רוצה לקבל. לכן אני מוגבל בהתאם לכמה שאני מסוגל לקבל, האם יתנו לי או לא יתנו לי, אני תמיד נמצא בתחרות, אני תמיד בבעיות, בתסכולים, החיים מאוד לא נוחים.

מה שאין כן, אם לא הייתי נהנה מקבלה אלא מנתינה, אז הייתי מרגיש תענוג בלתי מוגבל. זאת אומרת אני נותן ממה שיש לי, הכול תלוי במה שיש לי, אבל אני תמיד יכול לחלק ולתת. אם הייתי נהנה מזה, אז היה לי תענוג מזה שאני כל הזמן נותן. זה דבר אחד. דבר שני, אם אני נכנס לתענוג מנתינה אז לא רק שהתענוג הזה יהיה בלתי מוגבל בגודל, כי אתה יכול לחלק לכל העולם, אלא שהוא יהיה גם לא מוגבל בזמן. כי אם אני נותן ונותן לכל מיני אנשים, לכל מי שרק אפשר, אז בהתאם לזה אני נהנה ונהנה לא רק בגודל אלא גם בזמן. אתה תמיד יכול לתת, גם בזמן וגם במקום, בכל מקום אתה יכול למצוא מישהו שירצה וישמח לקבל ממך.

לכן לעבור משיטת הקבלה לשיטת ההשפעה, זה לעבור מעולם צר ומלא מכאובים, מלא בעיות, צרות ותחרויות, לעולם שאין בו תחרות, אין מכות, אין מי שיעקב אותך, ההיפך, יתייחסו אליך יפה וטוב.

בן ציון: אם אני אעמיד לפני מספר כללים מתוך חכמת הקבלה, אז אני אוכל לשנות גם את כל היחס כלפיי שכרגע אני מרגיש?

כן.

בן ציון: אחד האמצעים שפגשנו כאן זה כלי שנקרא "מעגל". אנשים יושבים יחד ונותנים מחמאות אחד לשני. מה עושה הפעולה הזאת, האם היא מפעילה משהו?

ודאי, היא מרגילה את האדם לראות משהו חיובי באחרים. אומנם זה בדרגה אנושית, פשוטה, אבל לא דורשים מאיתנו יותר. מתוך זה שאני מתייחס יפה לאחרים, אני מתקרב אליהם ומקרב אותם אלי. אם אנחנו פועלים כך בצורה הדדית, נניח עשרה אנשים נמצאים יחד בכזה קשר ביניהם, והם יוצרים כזאת אווירה וחיים במערכת השפעה ולא במערכת קבלה, אז בתוך המערכת הזאת הם מתחילים להרגיש כוחות חדשים שפועלים שם. כוחות של השפעה, אהבה, התכללות, נתינה. המוח שלהם משתנה, החשיבה שלהם משתנה, היחס ביניהם ודאי משתנה, ואז הם מרגישים פתאום שהם שנמצאים באווירה אחרת, כאילו בעולם חדש. הם יוצרים מיני חברה שבתוכה קיימים חוקים שהפוכים מהעולם שלנו. ואז בהתאם לכמה שהם משתדלים להיות בכזאת אווירה, ומשתדלים לבנות כזאת סביבה, הם מזמינים את המאור המחזיר למוטב והוא פועל עליהם, הוא באמת משנה אותם. הם באמת מתחילים להרגיש שיש בהם נטייה להשפעה. לא על ידי המשחק ששיחקו קודם, אלא על ידי המאור המחזיר למוטב. על ידי השפעתו עליהם הם מרגישים שעכשיו הם באמת יכולים להשפיע אחד לשני. מה הם יכולים להשפיע, הרי אין להם מה להשפיע? אלא שכל אחד יכול להיות כמוליך לכל אחד מהחברים, כצינור של אותו כוח עליון, המשפיע. ואז יוצא שכל אחד מקבל מהתשעה האחרים את ההשפעה שלהם, וכל אחד הופך להיות כפול עשר. בצורה כזאת הם מגבירים את עצמם ומעלים את עצמם לדרגה רוחנית חדשה, כי כולם נמצאים בהשפעה.

בן ציון: מה הסוד פה, האם כל אחד ממוקד באחר, מה פותח את כל המרחב החדש הזה?

רק המאור המחזיר למוטב. חוץ מזה אין שום דבר. כשאנחנו נמצאים יחד בעשירייה, ואנחנו משפיעים זה על זה, אז מתוך זה שאנחנו משפיעים ומשתדלים להיות כאחד, מגיע אלינו, על הקשר שלנו, המאור המחזיר למוטב. הוא נקרא "אור מקיף". ואז על ידי האור מקיף הם מתחברים כאחד. הם מייצבים כזאת חברה ומתחילים להרגיש פתאום שהם עולים לדרגה הבאה ביחסים ביניהם. יוצא שכל אחד מהם הוא עשר, ואז העוצמה היא כבר מאה, אבל מאה זה כמו אחד. ושוב בהתאם למאמצים שלהם פועל עליהם אור מקיף גדול יותר, ועל ידו הם עולים לדרגה הבאה. בדרגה הבאה זה כבר מאה כפול עשרה ואז האלף הוא כמו אחד, וכך עד דרגת מאה עשרים וחמש מדרגות, עד שהם באים למצב המושלם.

בן ציון: מה זה אומר מבחינה התנהגותית, איך זה משפיע, כיצד משתנה ההתנהגות עם הרצון שלהם ומה היחס שלהם כלפי האחרים?

הם הופכים להיות יותר ויותר מקובצים כאחד. בכל מדרגה האגו גדל, כל הזמן, ואם הרצון לקבל יותר גדול, הוא דורש אור מקיף יותר גדול. בצורה כזאת הם גדלים. כולם מתחברים יחד עד שהם מגיעים לשלמות. שלמות היא כשהם אחד, כולם, כל האנשים וכל הדומם, צומח וחי שמתחבר אליהם. כולם מתחברים לאחד.

בן ציון: איך הם מתייחסים לרצונות שלהם, להצלחות שלהם. איך האדם מגיב לכל שאר הדברים. מה משתנה אצלו, איזה שינוי התנהגותי הוא עובר כדי להגיע לנוסחה הזאת?

כשאדם עובר להרגשת העולם בתוך הקבוצה, הוא מתחיל לראות שם כל מיני תופעות שלא שייכות לחברה שלנו. יוצא שהוא נמצא בשני עולמות, יש את המציאות הפנימית שהוא נמצא בה, עם החברה שלו, זה נקרא בעיניו "עולם עליון", וסביבו קיים העולם הזה שלנו.

בעולם העליון הוא מגלה חוקים אחרים לגמרי כלפי העולם הזה, ואז כל העבודה שלו היא איך אפשר לחבר את שני העולמות כך שהוא יוכל להשפיע כמה שאפשר יותר מהעולם שלו לעולם הזה. זאת בעצם העבודה שלו. למה? כי הוא רוצה להשפיע. זאת אומרת הוא לא רוצה להשפיע רק במסגרת העולם שלו, המטרה שלו היא להשפיע גם לעולם התחתון ולהביא גם אותו לדרגת העולם העליון.

בן ציון: למעשה זה מודל לתענוג, מודל לאושר?

ודאי. ככל שאני עולה לדרגות יותר גבוהות, אני יותר נהנה. כשאני מחבר אלי יותר רצונות ואני משפיע להם, בהתאם לזה אני נהנה.

בן ציון: הגדרנו כרגע את המודל, אבל איך אני מגיע למודל הזה, במה אני מתמקד. אם עד עכשיו הייתי רגיל להתמקד בכל הרצונות שמתעוררים בי ומנסה למלא אותם כמו כל אדם רגיל, מה אני צריך לשנות עכשיו בהתנהגות שלי ובמיקוד שלי, האם להפסיק לעשות משהו, לזנוח משהו, מה המודל הזה אומר?

זה אומר שאתה צריך להתכלל בקבוצה שעוסקת בזה על ידי המדריך המוסמך לכך. על ידי המדריך אתה הולך ומייצב בעולם שלנו חברה שפועלת לפי חוקים עליונים, חוקים הרוחניים. לא לפי חוקי קבלה אלא לפי חוקי השפעה.

בן ציון: כולנו בני אדם, מה קורה עם כל הרצונות, הרי האדם ממשיך לחיות, הרצונות כל הזמן מתעוררים בו?

אתה מחבר גם אותם לאותה מערכת שאתה בונה, למערכת שנמצאת בהשפעה הדדית.

בן ציון: מעניינת אותי הצלחה אישית, הצלחה בלימודים, הצלחה בעבודה, מה עם כל ההצלחות שהייתי רגיל לרדוף אחריהם כל הזמן?

אתה יכול להמשיך, אתה נמצא בשני עולמות. תמשיך, האחד לא שייך לשני.

בן ציון: האם אין כאן שתי מטרות שונות, הרי אני ממלא את הרצון שלי בצורה ישירה, אני מנסה בכל הכוח, וכאן יש לי איזה פוקוס אחר לגמרי?

אדם חייב להצליח גם בעולם הזה כדי לפרנס את המשפחה שלו, כדי להיות בטוח שהוא לא ייפול לידי החברה בעת הזקנה נניח. אפילו מטעם רצון להשפיע הוא חייב לדאוג שהוא והקרובים שלו לא יצטרכו לקבל משהו מהסביבה, כי הוא רוצה לתת לסביבה ולא לקבל. לכן דווקא פעולות ההשפעה שאתה הולך לעסוק בהן מחיבות אותך לעבוד גם בחברה ולהביא לה תוצאות, ודאי.

בן ציון: לחכמת הקבלה יש איזו שיטה, איזה מודל, איזו פריצה לעבר תענוג בלתי פוסק, היא גם יודעת להסביר את המושג שנקרא "רצון". מה אנחנו מפסידים בזה שאנחנו כל הזמן רודפים אחרי הרצונות שלנו?

אתה מפסיד את התענוג כי אתה אף פעם לא מתמלא. ברגע שאתה מגיע למשהו, כבר חסר לך משהו. כל פעם שאתה רוצה למלא את הרצון לקבל שלך ואתה ממלא אותו, אפילו עד הסוף, אתה מיד מרגיש שהוא מתרוקן.

בן ציון: זה חוק?

זה חוק הטבע. זה כמו שאתה אף פעם לא יכול לאכול ולהיות שבע לזמן רב.

בן ציון: נכון, אם כך מה השדרוג כאן?

בהשפעה אין לך שום הגבלה, כי המילוי שאתה נהנה ממנו בהשפעה הוא בזה שאתה משפיע וממלא מישהו אחר. לכן נעתקים כאן מקור ההשפעה והכתובת, למי אתה משפיע, ולכן אתה יכול ליהנות מזה כל הזמן. כשנתת השפעה למישהו, התענוג הזה נשאר בך.

בן ציון: זאת אומרת במקום לנסות להתמודד כרגע עם הרצון שמציק לי, או בעיה שמטרידה אותי, העצה היא דווקא לא להתעסק בזה אלא ללכת ולתת משהו למישהו. האם כשאני נותן מחמאה למישהו זה גואל אותי, זה מוציא אותי למרחב אחר, האם החשיבה לא להתמקד כל הזמן ברצון ולנסות למלא את הרצון, אלא לפעול בחשיבה אחרת, למלא מישהו אחר, זו צורת התנהגות שיכולה לעזור לי?

כשאתה מתחבר לכל מיני רצונות שונים, זרים, וממלא אותם, אז אתה מרגיש שכל מה שאתה ממלא הופך להיות אתה. זה הופך להיות הכלי שלך שבו אתה מקבל תענוג.

בן ציון: איך אני רוכש את היכולת להתמקד דווקא באחר?

בזה שאתה נמשך למלא אותו, זה נקרא "כוח אהבה". מזה שהילד שלך נהנה אתה נהנה? נהנה. אותו דבר כאן. זה טבעי, זה נמצא אצלנו. רק הבעיה שאני צריך להחליף את הקשר שלי עם הזולת, במקום רע לעשות טוב, ואז אני יכול ליהנות מכל מה שאני מעביר לזולת.

בן ציון: כשאתה אומר אני מעביר לזולת, מה זה אומר?

אני הופך להיות צינור לאותו אור שאני מושך אלי. הוא עובר דרכי, ונשאר בי, על ידי זה אני גדל יותר מאשר אני נותן. החוק הזה נקרא "בכור נוטל פי שניים".

בן ציון: מרצון לצינור, זה אותן אותיות. אני בעצם מפסיק להיות רצון והופך להיות צינור.

כן. כך אני משתמש בעצמי.

בן ציון: בכל רגע ורגע זה כך?

מתי שאתה רוצה. הכול לפניך, אף אחד לא מפריע.

בן ציון: זו בעצם התפיסה החדשה של חכמת הקבלה?

כן. זאת לא תפיסה חדשה, חכמת הקבלה קיימת כבר 6000 שנה, זה לא חדש. לכן היא מתגלה שוב ושוב בכל דור ודור ובמיוחד בדורנו. זה נראה לנו חדש, אבל אין כאן שום דבר חדש. זה מאוד טבעי, זה כמו שיש בטבע כוח רע ואנחנו משתמשים בו כל הזמן, אנחנו אף פעם לא משתמשים בכוח הטוב. אלא שהמקובלים אומרים לנו שהגענו עכשיו לעידן כזה שאנחנו חייבים להתחיל להשתמש בכוח הטוב, כי הכוח הרע מפסיק כבר לעבוד. אנחנו רואים שכל העולם במשבר כללי, הכסף לא עובד, התחרות לא עובדת, המסחר לא עובד, החיבורים אגואיסטים בין שאנשים לא עובדים, הכול הולך ומתפורר. וזה חייב להיות כך, המקובלים דיברו על כך מזמן, זה הכול כדי לחייב אותנו לעבור לסגנון קשר אחר בינינו, מקפיטליסטי לאלטרואיסטי.

בן ציון: זאת אומרת אני צריך להתחיל להיות צינור במקום עבד של הרצון שלי?

כן.

בן ציון: אמרת שהאגו הולך וגדל, הרצונות כל הזמן גדלים, זאת אומרת יש כאן התגברות מסוימת.

ודאי, כדי שתהיה לנו יותר יכולת לתת. ככל שהילד שלנו רוצה יותר לקבל, וככל שאנחנו מסוגלים יותר לתת לו, כך אנחנו יותר נהנים. רק כשהילדים שלנו גדלים הם מתנתקים מאיתנו, הם נעשים עצמאיים יותר ואנחנו מאבדים איתם קשר. זה לא כמו בזמן שהיו קטנים ומתוקים כאלה. ואילו כאן זה לא קורה כך, כי אותו כלי שאני משפיע אליו נשאר קשור אלי, אני נעשה עליון כלפיו, אני צינור כלפיו, ואז הוא קשור אלי, לכן זה מורגש כמילוי נצחי.

בן ציון: כשאתה מתחיל לתרגל את עצמך בתור צינור, איך כתוצאה מזה המציאות משנה את היחס שלה כלפיך?

אני מתחיל לראות דרכה כוחות השפעה במקום כוחות קבלה. זה נקרא לראות עולם עליון. דרך מערכת ההשפעה שאני בונה עם החברים שלי, אני ממש רואה עולם חדש, בדרגה עליונה, אני רואה עולם שנמצא למעלה מהעולם שאני רואה עכשיו בדרגה התחתונה. אני רואה ממש עוד עולם, הרבה יותר גדול מהעולם שלנו.

בן ציון: לסיכום, למי שרק צופה בערוץ שלנו, למי שרק שמע על חכמת הקבלה, מה הסוד לחיים מאושרים, לתענוג, כי אנשים באמת צמאים לזה?

על זה כתוב פשוט, "טעמו וראו". זה הכול. זאת אומרת אתה צריך לעשות את הפעולות ואז אתה תראה. זה יהיה כל כך חדש, ואם אני אסביר לך לפני שאתה תראה, אתה לא תאמין, אתה תחשוב שאני לא מציאותי.

בן ציון: זאת אומרת אני צריך לעשות קודם את הפעולה?

ואז אתה תרגיש למה אתה נכנס. אתה תראה את היחס בין העולמות, אתה תראה את העולם הגשמי הזה ועד כמה הוא מנוהל מהעולם העליון. הכול לפניך. בהצלחה.

(סוף השיחה)