פרשת השבוע - אמור

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

שיעור 24.04.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

גלעד: שלום. אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע". שלום לך, הרב לייטמן.

שלום לכולם.

גלעד: שלום לך, משה אדמוני.

משה: שלום.

גלעד: אנחנו בפרשת "אמור", הפרשה פותחת בדיני הכוהנים. מדובר על כך שאסור לכוהנים להתקרב למת, אלא רק לאנשים הקרובים אליו, מותר להם להיטמא. אסור לכוהנים לגלח את ראשם וזקנם, ואסור להם לעשות בגופם נזק כלשהו. אסור לכוהנים להתחתן עם גרושה, אלמנה או זונה, אלא רק עם אישה בתולה. לכהן הגדול אסור להיטמא, גם לקרוביו שנפטרו. כהן שהוא בעל מום לא יחשב לכהן ולא יוכל לשרת בבית המקדש.

בנוסף מתבארים דיני טומאה וטהרה לכוהנים, איסור אכילת קורבנות בטומאתו, דין לבת כהן עקרה, גרושה או אלמנה, דיני קורבנות שהכוהנים צריכים להקריב וכן הלאה.

בהמשך הפרשה מבוארים דיני חגים ומועדים, שבת, פסח, שביעי של פסח, שבועות, ספירת העומר, יום הכיפורים, איסור קיום מלאכה במועדים ותענית.

ובסיום הפרשה מסופר על ריב בין שני אנשים, כאשר אחד מהם אמר את שם ה' וקילל. והעונש שהוא קיבל הוא שהוציאו אותו מחוץ למחנה ורגמו אותו באבנים.

הרב לייטמן, מה זה המושג הזה "כהן" שכל כך הרבה דנים בו?

אנחנו לומדים שהתורה מדברת על אדם אחד. כמו שכתוב, "ותהיו ממלכת כוהנים וגוי קדוש"¹, שכל העם יכול להיות כהן. אין זה "ממלכת כוהנים", אלא צריכים להגיע לדרגה כזאת שנקראת "כהן". אנחנו מדברים על אדם שכל הזמן עובד על עצמו ומטפס במדרגות הרוחניות, עד שמתקן את עצמו, וכך כולם, כל אחד ואחד צריך להגיע לדרגת כהן. זה לא בגלל שנולדתי כך, בגלל שאבי היה במקרה כהן או לוי, וכך אני נשאר.

אנחנו לומדים שהבורא ברא את הרצון לקבל, והרצון לקבל התפתח בדרגות הדומם, צומח, חי, ואחר כך האדם, שהתפתח על פני האדמה. האדם הזה הגיע לדרגות שהוא התחיל להרגיש שיש משהו שהוא רוצה להשיג, שזה להידמות לכוח עליון, להכיר אותו. זה קרה פעם ראשונה ב"אדם הראשון", ואחריו היו עוד עשרים דורות מקובלים, הם אלה שגילו את הכוח העליון הזה, מתוך זה שעבדו על עצמם, שתיקנו את עצמם. את כל האגו שלהם הם תיקנו ממצב שרוצים לקבל, ליהנות ולחשוב רק על עצמם, הם תיקנו את זה לעל מנת להשפיע, לטובת הזולת. ובכך הם משתווים לבורא, לכוח העליון, "הוא רחום, אף אתה רחום"².

כך אדם שמתחיל לתקן את עצמו ולשנות את עצמו מלהיות אגואיסט, "כי יצר האדם רע מנעוריו"³. לדבר ההפוך, להשפעה ולאהבה. האנשים האלה נקראים "יהודים", כי הם רוצים להגיע לייחוד עם הבורא, להתייחד עימו, להידבק בו. זאת אומרת, להגיע, להתקרב לאותו כוח הטבע, שזה כוח ההשפעה והאהבה השלם. ובמידה שאדם מתקן את עצמו מכוח הקבלה לכוח ההשפעה, הוא כביכול מתקרב, יותר ויותר מדמה את עצמו, לכוח העליון. ולכן הוא נקרא "אדם", מהתהליך שהוא עובר.

אם כך, ישנן דרגות, ככל שאני מתקן את עצמי, ככל שאני יותר קרוב לכוח העליון, בהתאם לכך אני מתחיל להרגיש אותו. ואז בהתאם לכך קוראים לי, או "גוי", שלגמרי לא שייך עדיין לאיזו הידמות לבורא, או "ישראל" או "לוי" או "כהן", אלה הדרגות. זה ארבע דרגות שאנחנו צריכים להיכנס בהן. גם דרגת גוי, אומות העולם, גם זאת דרגה שאני מרגיש שאני עוד לא שייך במאומה, ואני צריך להתחיל את הדרך שלי להידמות לבורא. זאת אומרת, זה לא סתם בן אדם בעולם הזה, מדברים כבר על ההליכה.

גלעד: אבל למה דווקא לכהן, מתוך הסדר הזה שהסברת, יש כל כך הרבה הגבלות? אם הוא כל כך קרוב לבורא, אז צריך להיות הרבה יותר חופשי, היה צריך להיות מותאם לו הכל. למה דווקא עליו יש כל כך הרבה הגבלות?

כי אנחנו מתקנים את האגו שלנו. וככל שאני יותר מתקן אותו, אז אני עולה בסולם המדרגות. ב"דרגות הקדושה", מה שנקרא. קדושה, טהרה, בכל זה מדובר על כמה אני משתמש באגו שלי יותר בצורה הפוכה, בעל מנת להשפיע לזולת. להפוך את היצר הרע ליצר הטוב. במקום לנצל את כולם, אני מוכן לשרת להם. זאת עבודת הכוהנים באמת, הם מקדשים את העם, הם משרתים לעם.

לכן כשאדם מתחיל להתקרב, וודאי שזה על ידי המאור המחזיר למוטב, כי רק האור שפועל עלינו, הוא בעצם כל הזמן משנה אותנו. אני עושה את כל הפעולות שדורשים ממני לעשות, ובהתאם לזה האור העליון פועל מלמעלה. הפעולות שאני פועל מלמטה כדי שהאור העליון יפעל עלי מלמעלה, הן נקראות תפילה. זאת אומרת, כל מיני נטיות שלי, רצונות, שאני הייתי רוצה לראות אותם בצורה אחרת, לתקן אותם, לחבר אותם לטובת הבריות, לאהבת הבריות, "מאהבת הבריות לאהבת ה'"⁴. כך אני למעשה מעלה את עצמי.

אם אני מסוגל להיות רק מתוך זה שאני לא מזיק לבריות, אז כבר אני נמצא בדרגת ה"ישראל", בכללות. אם אני כבר יכול לעבוד ב"להשפיע על מנת להשפיע", זאת אומרת ב"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"⁵, אז אני נמצא כבר בדרגת ה"לווים". וכשנמצא ב"לקבל על מנת להשפיע", זאת אומרת באהבה לזולת ממש, זה כבר נקרא "כוהנים". וכשאני אוסף כל הדברים האלה יחד, אני מגיע לדרגה שנקראת "כהן הגדול". ואז אני מתאחד עם הבורא בתנאים מיוחדים, פנימיים שלי, שהם כולם נקראים, "בית המקדש", "יום הכיפורים", "קודש קודשים" וכן הלאה. כל הדברים האלה מציינים את אותה נקודת הייחוד, חיבור, דבקות, שאליה כל אחד צריך להגיע. כל אחד.

יוצא שאנחנו רואים כאן תהליך שצריך לעבור כל אדם ואדם, כל אדם ואדם מישראל, את כל התהליך. וכולם צריכים להגיע לדרגות הללו, ולדרגת כהן הגדול. ואין דבר כזה שאני נולדתי מאבא כהן או לוי ולפי זה אני כבר נמצא בזה. אלא, בעולם הזה יש העתקה מרוחניות, ולכן כאן זה קיים בגשמיות כבר בצורת הדומם, יש וזהו, ואתה כבר לא יכול לשנות את עצמך. לא אם אתה גבר או אישה, כי ברוחניות גם זה משתנה בהתאם לעבודה ולמאמצים שלך, או אם אתה כהן, לוי, או ישראל, קטן, גדול, עיבור, יניקה מוחין, קטנות, גדלות. כמו שאנחנו לומדים, שבכל מדרגה ומדרגה זה קורה לנו, מי שעולה בסולם המדרגות וכן הלאה. ולכן בצורה הרוחנית אנחנו כל הזמן משתנים בסדר העלייה שלנו, ומקבלים כל מיני חוקים על עצמנו. בכמה שיותר להידמות לבורא, להיות אדם מושלם.

משה: אפשר לשאול מה התפקיד של הלווים והכוהנים? במקרא מסופר שאלה היו שרים ואלה היו מתעסקים בקורבנות ושוחטים. מה באמת התפקיד שלהם כלפי העם?

כולם משרתים את העם. בשביל לשרת את העם, משרתים לבורא. זאת אומרת, הדרגה שבה אתה נמצא בסולם המדרגות, מחייבת אותך לטפל באחרים שנמצאים למטה ממך, ולהידבק לאלה שנמצאים למעלה ממך, ודרכם לבורא. זאת אומרת, אתה נמצא כחלק הפעיל בכל הסולם. מהעולם הזה ועד הבורא, אם אתה נמצא באיזשהו מקום, אתה חייב להיות קשור לכל המציאות. ולהשתמש בחלקים שלמטה ובחלקים שלמעלה, בכמה שאתה יכול לממש אותם לבורא.

משה: אז מה הם היו עושים בפועל?

בפועל הם היו משרתים לעם. היו מלמדים את העם, היו מקרבים את העם לעבודה פנימית, ללימוד. זאת אומרת, עיקר העבודה שלהם הייתה לעזור לעם, לסדר את החיים הגשמיים והחיים הרוחניים שלהם, בצורה כזאת שבכל פעולה, רצון ומחשבה, כל איש בישראל יהיה דבוק לכוח עליון, ובשבילו כל המציאות תהייה אותה המציאות. שכמו שהוא זורע, חולב, מבשל ואוכל, בונה בית, לא חשוב מה שהוא עושה, בכל דבר כזה הוא ירגיש שהוא נמצא בהפעלה מהבורא ובהשפעה לזולת. אמנם הדברים האלה נראים לנו כביכול די אינדיבידואליסטים, אישיים, אבל האדם שמרגיש את כל המערכת, הוא רואה שהוא קשור בידיים ורגליים. כמו שאנחנו עכשיו מגלים בעולם שלנו, שכולנו קשורים למערכת אחת כמו לקורי עכביש.

אז היה צריך ללמד את האדם, למתחילים, הם הבינו את זה וקיבלו את החינוך הזה עוד מהיציאה מבבל עם אברהם. ואחר כך, השתכללו כל פעם. כי הרצון לקבל כל הזמן גדל וגדל, במשך כל ההיסטוריה האנושית הרצון לקבל גודל. אמנם "יצר האדם רע מנעוריו"⁶, אבל הוא כל הזמן גם יותר גדול, בכל דור ודור. ואז יוצא שבכל דור ודור אתה צריך ללמוד, ללמד ולחנך את הדור בצורה יותר ויותר מתקדמת.

לכן אנחנו רואים שזאת הייתה העבודה שלהם. התורה של אברהם כבר לא התאימה לדור של יצחק, שהוא כבר קו שמאל. האגו התגלה מעל אברהם ולכן יש "עקידת יצחק", כי אתה צריך לשמור עליו, עם האגו הזה אסור לך להשתמש. לכן אדם שנמצא בהתגלות האגו, שיצחק בו, הוא צריך לקשור אותו, לעקוד אותו.

ואחר כך יעקב, זה כבר משהו אחר לגמרי. אתה נמצא כבר במצב שבין זה לזה, אתה כבר נמצא במערבולת כוחות. יש את עֵשַו, יש את ישמעאל שגם היה שם. אתה כבר נמצא במערכת, ואז אתה כקו אמצעי חייב לכלול את שני הכוחות האלה, אברהם ויצחק. ולכן זה נקרא ה"בכיר שבאבות". בכיר גם ממילת הבחירה, לא רק שהוא הנעלה, שיכול להשתמש בשני הכוחות האלה, בחסד ודין. הוא גם בוחר ביניהם, יש לו כבר את הנקודה האמצעית הזאת שמכריעה.

ואחר כך, יש עוד שנים עשר בני יעקב, שזה לא פשוט, זה כבר מערכת שכוללת בתוכה את כל מערכת העולמות העליונים. באדם מתחילה להתגלות המערכת הזאת, בתוך ההרגשה שלו הפשוטה, שהייתה "אני חי כך בעולם", ואז הוא מתחיל לזהות בעולם שהוא חי, כוחות. כוחות טובים וכוחות רעים, כביכול רעים, בעד ונגד הדבקות בבורא, הקדושה, העלייה. ואז הוא מתחיל לראות מה לעשות עם הכוחות האלה, איך הוא יכול להשתמש בהם בצורה נכונה.

ואם הוא נדבק לאיזה כוח אחד, או לשני או לשלישי, הוא לא יודע את העבודה, אלא הוא צריך רק להכניס אותם ביחד לקו האמצעי החדש, שזה נקרא יוסף. וזאת בעיה, אנחנו רואים מכל הריב הזה שהיה בין בני יעקב, עד כמה זה לא פשוט. וברגע שאתה מוצא את הקו הזה, הנכון, את כל הכוחות שיש בך, לייחד אותם להידמות לבורא, אתה מגלה שאתה נופל איתם למצרים, ואז מתגלה לך אגו עוד יותר גדול, וגם אגו מכל מיני אופנים, כאלה וכאלה. כאן זה לא פשוט, זה אשת פוטיפר, זה בתיה, זה פרעה. זה ממש מערכת שיותר ויותר מתרחבת, וכשהיא מתרחבת, האדם צריך כל הזמן ללמוד את זה, עד שהוא מתחיל להיות במאבק עם הפרעה הזה, עד שהוא מצליח בכל זאת לעמוד נגדו, ועד שהוא בורח מזה. זאת אומרת, זוהי בריחה, זה לא שהוא מנצל אותו, ולא שהוא מצליח בכלל במשהו, רק לברוח ממנו זה כבר גבורה גדולה. וגם זה, על ידי מה? על ידי זה שהוא סוף סוף מגלה את המגע הראשון שלו עם הכוח העליון.

כתוב שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מוציא אותו מהמצב הזה. זאת אומרת, גילוי האור העליון המחזיר למוטב, הבורא שמתגלה כשולט, כוח ההשפעה, ששולט בכל המציאות הפנימית של האדם, מעלה אותו, והוא מרגיש את עצמו כך, "אני עכשיו כבר לא נשלט על ידי הטבע שלי, אני מתעלה מזה. ומרגע זה והלאה יכול להיות שאני אהיה אדם, הדומה לבורא". ואז הוא מגיע למצב שהוא מלקט את כל הכוחות שלו, להוציא אותם מהאגו, מהשימוש האגואיסטי, ואז הוא מתחיל להרגיש שיש כאן שיטה, שנקראת "תורה", ועל ידה הוא יכול לתקן את עצמו, ואז "אתם נעשיתם לעם".

אנחנו רואים שהתהליך הזה הוא תהליך ארוך מאוד, והאדם הוא מערכת לא פשוטה, שבאמת כוללת בתוכה את כל המציאות, כל העולמות, גם העולם שלנו וגם עולמות עליונים. אתה צריך ללמד כל אחד ואחד, כל ילד שנולד אצלך או במשפחות של עמך, אתה צריך ללמד אותם איך להגיע לדרגת "כהן הגדול". אתה מבין איזה תהליך כל אחד מאתנו צריך לעבור? זאת העבודה. זאת העבודה של האנשים האלה שכבר נמצאים בדרגות לווים וכוהנים. לפני זה אתה לא יכול, כי לוי, זה נקרא שיש לך כלים להשפיע על מנת להשפיע, וכהן, זה שיש לך כלים לקבל על מנת להשפיע. ואז אתה באמת נמצא ביכולת ללמד. זאת אומרת, להראות דוגמאות, תיקונים, ולארגן נכון את סדר הלימוד. לכן כתוב עלינו "ותהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". "קדוש" זה נבדל מהאגו ונמצא בתכונות ההשפעה והאהבה, ואז כלפי כל העולם אתם צריכים להיות אור לגויים. גם כלפי עמך, שנקרא גם "גוי", גוי זה עם, אבל גוי קדוש, שמיועד לזה. וגם כלפי כל העולם, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". אותו בית המקדש שבו עובדים לווים וכוהנים, לשם צריכים לבוא כל אומות העולם, גם בגשמיות וגם בפנימיות, וכולם צריכים להתחבר יחד, כמשפחה אחת.

אתה צריך ללמד לא רק את עם ישראל, כמו שעכשיו אנחנו מתחילים לגלות את השבירה הגדולה, גילוי הרע, גילוי האגו בכל העולם, שכולם מתחילים להבין שהבעיה היא טבע האדם, שאם לא נתקן את טבע האדם, אז האדם הזה יהרוס את העולם, אז הגיע הזמן שאנחנו צריכים, וכמה שיותר מהר, לתקן את עצמנו, להביא את עצמנו לדרגת ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואחר כך להיות כמעבר בין הכוח העליון לאומות העולם, לתקן אותם ולהביא את כולם למצב שנקרא "בית המקדש".

זוהי עבודת הכוהנים, בעיקר הכוהנים, כי הם מנהלים את הכל. הדרגה העליונה ביותר מנהלת את כל הדרגות התחתונות.

גלעד: תיכף נגיע למה שקורה היום בעולם, אבל לפני זה, אם נולדתי עכשיו למשפחת כהן. אבא שלי כהן, ואבא שלו, ואבא שלו כוהנים, וכן הלאה, מה זה אומר?

זה בגשמיות.

גלעד: זה לא קשור בכלל לרוחניות? זה דבר נורא מוזר, כי מצד אחד אתה אומר שיש לזה שורש רוחני, שהוא כמו שתיארת עכשיו. ומצד שני, בעולם הזה, מה שאני רואה בעיניים שלי, עכשיו, בחמשת החושים שלי, בתעודת זהות שלי כתוב, כהן. וכשאני נניח הולך לבית כנסת, אז אומרים לי שאני צריך לדעת איך לעשות את ברכת הכהנים, וגם בעלייה לתורה, ומתייחסים אלי ככהן.

ומה כתוב? שתלמיד חכם, פשוט, הוא יותר גדול מכהן הדיוט.

גלעד: אין לי תפקיד מיוחד בזה, איזה איכות?

יש לך תפקיד במה ששייך לעולם הזה. בעזרת השם, אנחנו מגיעים למצב שאחרי שאנחנו בונים את בית המקדש, מעצמנו, בתוך הלב שלנו, שזה הכל קדושה, השפעה ואהבה, אז גם בעולם הזה, השורש הרוחני צריך להגיע למימוש בענף הגשמי, ואנחנו גם בונים את בית המקדש בירושלים. זה נקרא שנבנה מלמעלה, שאנחנו קודם כל עולים למעלה, ואז מהכוח הזה, שאנחנו כבר נמצאים למעלה, בהשפעה, באהבה, בתכונות שלנו, בתיקון שלנו, אז אנחנו יודעים איך לבנות אותו למטה.

אז אנחנו נדע מה לעשות, כמו שרמח"ל כתב "משכני העליון", שהוא אפילו צייר תכנית של בית המקדש השלישי. כי זה מבנה ברור. לפי מה? לפי איך שאנחנו מתקנים את עצמנו. כי בית המקדש זה העתקה של הנשמה. אם אני תיקנתי את הרצון לקבל שלי, האגואיסטי, שקודם רציתי להרוויח מכל העולם, ועכשיו תיקנתי את זה, ורוצה להשפיע לכל העולם, אז המבנה של הרצונות שלי, במערכת שלהם, זה בדיוק התמונה של בית המקדש.

הלב שלי, הוא בית, כלי הקדוש של השפעה ואהבה. זה נקרא "חכמי לב", זוהי למעשה עבודת בצלאל. מאיפה לבנות? כל אדם שיש לו דאגה בלב, והבנה בלב, שהוא יכול לבנות, שהוא הגיע למצב כזה, הוא יודע מתוך ליבו איך לבנות, איך להעתיק מתוך הרצונות המתוקנים שלו, הכוונות שלו, מחשבות שלו, איך להעתיק אותם לחומר. מאיזה חומר, באיזו צורה, באיזה סדר, איך, על ידי מה, על ידי איזה אנשים בדיוק. הוא מכיר הכל, כי הכל נמצא במערכת הפנימית שלו, ואז הוא יכול לבנות, אחרת לא.

אז נניח שאנחנו נגיע כבר לתיקון כזה, ונגיע, בצורה הגשמית, לבית המקדש. כאן השאלה, אתה נולדת ככהן, ואדם אחר שלא נולד כהן, הגיע לדרגת כהן הגדול, ואתה לא. למרות שנולדת ככהן.

גלעד: כהן הדיוט.

כן. כתוב, התלמיד החכם, הפשוט, הוא יותר גדול מהכהן. אז איך אנחנו נתנהג? השאלה היא האם אנחנו הולכים לפי החיצוניות או לפי הפנימיות? ודאי שאנחנו נלך לפי הפנימיות. כי בדרגה שאנחנו נמצאים עכשיו, אנחנו נמצאים במצב של דומם ואז אנחנו הולכים לפי זה, היום אתה עולה לברכת העם ואתה מברך את העם. אבל ברגע שכולנו מגיעים לתיקון, "ותהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", בעצם כולנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נמצאים באותה הקדושה. אין קטן ואין גדול. אנחנו נמצאים כולנו בעיגול. וזאת הצורה האמתית, הנכונה, שאם כולנו כלולים בכולם, אם כולנו משפיעים לכולם, כולנו מגיעים, כל אחד מתוך הטבע שלו, להשפעה הכללית, אז אין הבדל בין קטן לגדול, בכלל. ואז מגיעים לעבודת הכוהנים השלמה.

גלעד: זה גם דבר מוזר, כי מה זה עם שאין לו נחלה, מה זה עם של כהנים? כולם משרתים את כולם, לא חשוב להם גשמיות בכלל. מה זאת אומרת עם שאין לו נחלה?

המצבים האלה, הם אמנם לא כל כך מובנים לאדם, אבל צריכים בכל זאת להסביר. כשאנחנו הולכים בסולם המדרגות, אנחנו מתחילים לראות שבעולם שלנו, אנחנו מתארים לעצמנו את כל הכוחות, כל היחסים. נניח כך, אתה חי עם המשפחה שלך, עם הקרובים שלך, קרובים של אשתך, ילדים, מורים שלהם, מחנכים שלהם, גם בקבוצה שלנו שאתה נמצא בה, אתה גם קשור לאנשים בעבודה שלך, אתה יכול לתאר לעצמך מערכת יחסים, אם היא נמצאת בך, בצורה מסוימת. אפילו אם אני מבקש ממך לצייר, אתה יכול אולי, וצריכים לחשוב, באיזה יחסים נמצאים כל אחד ואחד מכל האנשים שאתה מכיר אותם בצורה פרטנית בחיים שלך.

גלעד: זה נקרא מעגלי שייכות. אפשר ממש למפות את זה.

כן. אז אתה מתחיל כך למפות, ממש את כל המציאות. המציאות הופכת להיות אינטגרלית, היא קשורה בכל החלקים, כל החלקים האלה משפיעים זה על זה, ואז אתה מתחיל לראות באיזו צורה אתה קשור לזה, ואיך אתה יכול להשפיע ולקדם את כל המציאות, או להשתמש בכל המציאות, כמכלול אחד, כדי לגלות שם רק כוח אחד, השפעה ואהבה. אין עוד מלבדו, וטוב ומיטיב.

וכשאתה עובד בצורה כזאת, זה סימן שאתה רוצה להגיע לדרגת הכהן. ובזה אתה מלמד את כולם, ואתה רואה את זה כמטרה שאליה כל העולם צריך להגיע, ובמידה שאתה יותר ויותר רואה בכל מה שקורה, בכל המציאות שאתה חי, אתה רואה את התוכנה הזאת שמתגבשת וממש עובדת פועלת ומתממשת, אז אתה מתחיל לראות את העולם הזה שמורכב ממערכת הכוחות האלה שפועלים יחד כולם, וקושרים את כל המציאות הפיזית, הממשית, דרך רשת הכוחות האלה. אתה מגלה אותם.

הכוחות שאתה מגלה שקושרים את כל חלקי המציאות, מפרטי האטום, דרך אילו חלקיקים קטנטנים, ועד כל הכוכבים וכל היקום, כשאתה מגלה את המערכת הזאת, היא נקראת "מערכת עליונה", העולם הנסתר. זאת אומרת, זוהי מערכת שנסתרת עכשיו מהאדם, אבל כשהוא מגלה אותה, הוא מגלה שהיא הקיימת, שהיא הפועלת. ובתוך המערכת הזאת אתה כבר עובר, לא מהגופים, מהאדם, אלא אתה עובר למערכת עצמה, הפועלת, המפעילה. ואת המערכת הגשמית אתה רואה כנמוכה, מפני שהיא הנפעלת. ואז אתה יותר ויותר מייחס חשיבות למערכת ההפעלה.

הכוח הכללי שפועל במערכת ההפעלה נקרא "א‑לוהים", הטבע הכללי, "א-להים" בגימטריה זה "הטבע"⁷. ואז אתה רוצה להבין אותו, להרגיש אותו, להידבק אליו, אתה רוצה להיות בדרגה שלו, לכלול בתוך עצמך את כל המערכת הזאת, יש לך נטייה לזה. וזאת הדרגה שאליה האדם צריך להגיע כי אז הוא נקרא "אדם", הדומה לבורא.

במידה שאתה מתחיל להשתמש בכל המערכת הזאת, אז העולם הזה, החומרי המנוהל, הנקרא "דומם", הדרגה האחרונה מכל המערכת הזאת שמפעילה אותו, הוא מאבד בעיניך חשיבות. ואתה כמו שילד שגדל, עוזב את הצעצועים האלה הקטנים ועובר לדברים יותר גדולים, יותר חשובים, יותר משמעותיים. כך אנחנו. זה נקרא שאנחנו כאילו יותר ויותר עוברים מעולם המעשים לעולם הכוחות, לעולם הכוונות, ומשתתפים בהפעלת העולם. זוהי בעצם העבודה האמתית ובזה אנחנו צריכים להיות, עַם ישראל. בהפעלת העולם כולו, גם הרוחני וגם הגשמי, בכל המערכת הזאת, בהשתתפות מאתנו, איך להפעיל את העולם הזה עם כל אומות העולם לדרגה הטובה, "שכולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם"⁸. זוהי העבודה שלנו, זאת עבודת הכוהנים והנביאים ובכלל ישראל, של כל השלוש דרגות האלה.

משה: אני רוצה לשאול על תהליך החינוך. קודם אמרת משהו שמאוד תפס אותי, תיארת איך העבודה של כל אחד בישראל, גם מי שחולה, מי שקוצר, הוא היה קשור לכוח העליון שמפעיל אותו.

אתה רואה זאת עכשיו. כי כך, בצורה כזאת אני רואה מה אני יכול לעשות דרך זה שאני מפעיל ונפעל מהכוחות. אבל זה בתנאי שאני רואה את כל המערכת, כי אז אפילו מהדרגה התחתונה, אם אני מתכוון לדרגה הכי עליונה, אני פועל דרך כל העולמות.

משה: ומהצד השני גם מה שאני נותן לכולם. והייתה לי איזו הרגשה שזה דבר פשוט נהדר. זאת אומרת, למשל אם אני חולה ואני חושב על הקשר שלי עם כולם.

לא חשוב באיזו עבודה גשמית אתה נמצא.

משה: זה לא משנה. אתה כאילו מתמלא כמו אמא מהתענוג שאתה פשוט נותן לכולם, ושאתה משרת לכולם, זה הורגש לרגע.

עבודה רוחנית.

משה: כן, עבודה רוחנית. זה היה לרגע, ואז לרגע באה טבעת החנק הזאת של האגו שזה בכלל הפוך, ומה פתאום, אתה תשרת לכולם? אתה רק צריך לקחת מהם ולהרוויח מהם.

אם מסתכלים על הפרדיגמה היום בעולם ועל העבודה באמת של עם ישראל כממלכת כוהנים, לא מובן תהליך החינוך איך אתה בכלל מביא לו תמונה כזאת שיכול להיות תענוג מזה שהוא ישרת לכולם?

לא, אל תגיד את זה מיד, ודאי שלא. האדם צריך להתחיל לטעום בזה קצת משהו. קודם כל הוא צריך לראות בזה איזה רווח אגואיסטי, כי הוא עצמו, אין לו יותר כלים. הוא צריך לדעת שהוא מרוויח מזה, שהוא מעלה את עצמו, או בגשמיות או ברוחניות, זאת אומרת, בהכרה עצמית או בחשיבות עצמית. הוא חייב להיות משהו.

משה: לקבל אותות כבוד?

כסף, כבוד, חשיבות, גדלות, שליטה, הוא צריך משהו. הוא צריך גשמיות והוא צריך רוחניות. הוא צריך להרוויח גם בזה וגם בזה. אתה צריך להראות לו עד כמה, כשאנחנו מתחילים להתחבר בינינו, אנחנו גם יוצאים מהמשבר, ומרוויחים בזה בצורה גשמית, וגם במילוי הרוחני, בכל הדברים. וזה נכון, אתה לא משקר לו.

משה: זה נכון, אבל בוא ניקח לצורך העניין דוגמה. נניח שגלעד הוא כוהן גדול עכשיו, הוא בא ומחנך את העם. והעם נמצא בתבנית כזאת שאוחזת אותו. קופסה כזאת שאוחזת, ש"אתה חייב להרוויח". זו תוכנה.

ודאי שיש רווח.

משה: אבל איך הוא משנה את התוכנה?

למה אנחנו הגענו עכשיו למצב של משבר? אם לא היה משבר אתה לא יכול לבוא לעם ולהגיד, "חבר'ה, אני הבאתי לכם חיים טובים", כי הם יגידו "יש לנו חיים טובים, אנחנו לא צריכים נביא ומשיח". ועכשיו, כאשר נמצאים בירידה, בנסיגה, בצניחה ממש, וזה מביא כל מיני הרגשות לא נעימות, אנחנו פועלים כדי שלא יקרה משהו רע. אלא שיקרה משהו בהבנה, בתפיסה, שחייבים בכל זאת להגיע מטוב לעוד יותר טוב, ולא ליפול לרע ואחר כך על ידי הייסורים להגיע לטוב. כמו לילד קטן שאתה אוהב אותו, אתה לא רוצה שיסבול. אתה רוצה שמהמצב הטוב הוא ילמד להיות עוד יותר מוצלח. כך אנחנו פועלים.

אז בסופו של דבר אתה צריך לחפש איך להגיע אליו. ולכן כל העולם נכנס למשבר כללי. עכשיו עליך להשתמש בו ולהגיד, "אין לכם יותר שום פתרון, ממש שום אפשרות להיות במצב טוב, ולצאת מהנסיגה הכללית, מהירידה וצניחה, אלא רק אם אתם תִלמדו על המערכת החדשה שפועלת עליכם, וזוהי מערכת הקשר. בכך שאני מגיע אליכם עם החינוך האינטגרלי, אני מלמד אתכם איך להסתדר בעולם, איך להצליח בעולם".

אתה לא משקר להם. הכוונה שלך היא לא לקחת אותם לעולם העליון, לאילו השגות למיניהן, כי אלה דברים שהם לא רוצים, הם לא מבינים, הם לא מרגישים שצריכים את זה. אבל להצליח בפועל בגשמיות, כל אחד רוצה. יש לו משפחה, ילדים, אישה, רוצה להצליח, רוצה חופש, נופש, בריאות, בטחון, פנסיה. את זה כולם צריכים, נכון? אז כדי שהאדם יסתדר בכל המערכות האלה, אתה מלמד אותו איך להפעיל את המערכות האלה נכון.

אנחנו נראה בזמן הקרוב, ואנחנו כבר רואים את זה, איך אף ממשלה לא מסוגלת להפעיל את המערכות האלה נכון. ולא יוצא שום דבר, עד כמה שהם כאילו פועלים בצורה הגיונית, ואפילו בצורה ישירה, ורוצים לעשות את זה, זה לא הולך. וכל אחד שיבוא לפעול כך, זה לא ילך לו, כי בסך הכל אנחנו נכנסנו למערכת הפעלה חדשה שנקראת "הדור האחרון". ועכשיו הכוחות שפועלים עלינו, פועלים בהרמוניה.

קודם זה היה בצורה אישית, כאן וכאן, וכאן וכאן. היו מקדמים אותנו מכל מיני כיוונים, כמו בני יעקב, כל אחד מהכיוון שלו, עד שבא יוסף ואומר, "זהו, מתחילה להיות עכשיו רשת קשר חדשה". ואף אחד לא מסכים בינתיים. והוא אומר, "לא, אתם צריכים להשתחוות, אתם צריכים לקבל את השיטה שלי לניהול הכללי דרך היסוד", שזה המקבץ והמאחד את כל הכוחות.

בנקודה הזאת אנחנו נמצאים עכשיו. ועלינו להבין שרק אם אנחנו נאתר את הנקודה הנכונה הזאת, אז אנחנו נתייחס לעצמנו ולעולם בצורה אחידה, ואנחנו צריכים להיות קשורים יחד. אז קודם כל לא לעשות כלום. אל תשנה שום דבר בעולם. תביא לעולם חינוך אינטגרלי. תתחיל לשנות את האדם, שיסכימו כולם שהם שייכים ליסוד. ואז, כשיתחילו לגלות שהם באמת קשורים זה לזה, על ידי חינוך, סדנאות, כל מיני הפעלות, כמו שאתם מפעילים בשטח, מתוך זה אתם תגיעו למצב שהם יגלו שבאמת יש להם יצר רע, שמצריִם לפניהם, והם יכנסו לשם. כי כמה שירצו להתאחד, להתחבר, הם יגלו את הפָּרעֹה ביניהם.

וזה בדיוק גלות מצרים, שמגלים שכל הרע זה נגד החיבור בינינו. זה לא סתם רע בעולם בצורה אישית, מה שהיה קודם, הצורה האגואיסטית, פרוטקציוניסטית. אלא הרע הזה, "בראתי יצר רע"⁹, הוא זה שמפריע לחיבור שלנו. וזה בעצם הפָּרעֹה שנמצא בתוכנו, בינינו, בין בני ישראל. אז מה לעשות עימו? להתחבר מתישהו בינינו? לא מסוגלים. איך אנחנו יכולים? מה לעשות ממנו? רק לברוח. להוציא אותו מאיתנו, אנחנו בינתיים לא מסוגלים. איך אנחנו מתעלים ממנו, זה נקרא "שלח את עמי".

כך אנחנו צריכים ללמד אותם, לאט לאט. זה החינוך האינטגרלי. ועל ידי זה שהם יתחילו להבין איפה הם נמצאים, באיזו מערכת, העבודה שלנו היא כבר עבודת ישראל עם אומות העולם, שזה בינתיים לעם ישראל, אבל זה אותו דבר. ואז לאט לאט אנחנו מתחילים לשנות את היחס שלנו לעולם, את היחס שלנו לכולם, את היחס שלנו בינינו.

ובהתאם לזה, כמה שאתה מבין, אתה בצורה טבעית מתחיל לשנות יחסים ומערכות במדינה, בכל מקום, בעבודה שלך, במסחר, בתעשייה, בכל דבר. כי אתה משתנה, והכל היה תלוי תמיד באדם. האדם היה משתנה ואז היה משנה את העולם מסביבו, ולא בצורה מלאכותית אחרת. לכן אנחנו דואגים שהכל ילך בצורה טבעית, בהתאם להתפתחות האדם. ומה שהם עושים עכשיו, הם תמיד יגרמו רע כי הולכים הפוך מהסדר הנכון שצריך להיות.

לכן אני לא מצפה מאף ממשלה שיצמח ממנה משהו טוב. קודם החינוך האינטגרלי.

גלעד: מה שאתה אומר עכשיו כביכול נראה שהוא מתממש גם בלעדנו. זאת אומרת, כולם מדברים היום על חכמת ההמונים. מדברים על מחקרים שמדברים על אושר האדם, ורואים היום בגלוי בתוך מחקרים שאדם מאושר זה אדם שהקשרים החברתיים שלו טובים. זה אדם שמאריך חיים, זה אדם שהוא יותר בריא, על פניו נראה שהדברים האלה מתגלים גם בלעדינו, בלי אגו ובלי פרעה ובלי שום דבר. אז מה יהיה בעצם השלב הבא שבו נזדקק כאנושות לגלות את ה"כהן" הזה?

לגלות את מערכת ההפעלה ורק משם לפעול. אם פעם היינו נפעלים ולא שאלו אותנו שום דבר, והמערכת העליונה כאילו פעלה עלינו בלי לשאול אותנו, אז היום כל שינוי שהמערכת הזאת רוצה לעשות עלינו, לחבר בינינו יותר ויותר, אנחנו צריכים להגיב נכון. שאנחנו מוכנים, שאנחנו רוצים להיות יותר מחוברים, להיות יותר נכללים זה עם זה. ואם אנחנו לא מגיבים בצורה כזאת, אנחנו מרגישים רע כי אנחנו נמצאים בהתנגדות, בניגוד לכוחות ההפעלה. ואז יש כוחות שלוחצים עלי בכל מיני דברים. בבעיות בריאות, ביטחון ושלום המשפחה, בכל מיני כיוונים.

אז אם אנחנו לא מתאימים את עצמנו, מעצמנו, כאן הבעיה, הרגשת המשבר. וההרגשה הזאת של צרות ובעיות, אם אנחנו לא נתחיל להתאים את עצמנו לכוחות ההפעלה האינטגרליים, הכלליים, הגלובליים, שבאים במכלול אחד ולוחצים על כל כדור הארץ, אם אנחנו לא נתחיל לענות עליהם נכון, אז יהיה לנו רע מאוד. רע מאוד, עד למלחמת עולם.

לכן אתם, שמנהלים את רשת החינוך שלנו, אתם צריכים יותר ויותר לעבוד ולהביא לאנשים את הידיעה מה מיוחד בימינו.

משה: אני אמשיך את השאלה של גלעד, מה בעצם מיוחד בנו בשעה שמתגלות בעולם עוד שיטות של חיבור ושיטות של חכמת ההמונים?

הם לא יודעים לממש את זה. מתגלה בעולם חיסרון גדול לזה, ולכן מתגלים בעולם כל מיני חיפושים, מה לעשות ואיך. אף אחד מהם לא יתממש בצורה נכונה, זאת אומרת, לא תהיה לו זכות קיום. מתגלה, ונופל, מתגלה, ונופל. תמשיכו עם שלכם, ואתם תראו שזה יבוא במקום כל הדברים.

גלעד: בנימה אופטימית זו, "פרשת אמור". תודה לך הרב לייטמן ותודה לך משה אדמוני, ותודה לכם הצופים בבית. שבת שלום.

משה: שבת שלום.

שבת שלום.

(סוף השיעור)

---

1. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩

2. "מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת שבת, דף קל"ג, ב' גמרא)↩

3. "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית, פרק ח', כ"א)↩

4. "מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'" (מוזכר בספר "כתבי רב"ש" כרך א', מאמר: "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא")↩

5. "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור." ["מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו."] (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת שבת, דף ל"א, א' גמרא)↩

6. "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית, פרק ח', כ"א)↩

7. א-ל-ה-י-ם = 86 ; ה-ט-ב-ע = 86↩

8. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו ל"א, ל"ג)↩

9. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב)↩