מקובלים כותבים
לימוד בעשיריות - 1
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 23.09.14 – אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו נמצאים בזמן מרגש ומיוחד מאוד, ראשית, מאמר שלך "מי אתה עם ישראל" התפרסם בעיתון של הניו יורק טיימס. אנחנו נמצאים בפתחה של שנה אזרחית חדשה, שנת 2015 וגם אחרי כנס מאוד מוצלח בסנט פטרסבורג בקרב תלמידי הקבלה. איך אתה רואה מבחינתך את השילוב המיוחד הזה של כל האירועים ביחד, בזמן הזה?
אני לא כל כך מתפעל כמו שאני שומע את האחרים.
בן ציון: זה נשמע כמו פריצת דרך ישרה בכמה כיוונים.
זה נכון. אבל אולי אני חושב כך מפני שאני מתאר לעצמי איזו עבודה קשה ומדויקת חייבת להתבצע כאן על ידינו, איך אנחנו צריכים להתחזק, להתחבר עוד יותר בינינו, גם ביציאתנו לעולם הרחב, אילו כוחות מנוגדים לנו עוד צריכים להתעורר, שזה כוחות הטבע, לא שאני תולה באילו אנשים בשר ודם אילו החלטות ופעולות. אבל איך שלא יהיה, אנחנו עשינו באמת שלב נכון, שלב טוב, ופניי תמיד קדימה. זה כבר עבר, זה כבר היה אתמול, היום יום חדש.
בן ציון: יש לנו פה בעצם כמה נושאים, אז אולי נתחיל עם הנושא של פריצת הדרך בלימוד בעשיריות. הרי שידורי הלילה שלך משודרים כבר לא מעט שנים בערוץ, מלבד התוכניות במהלך היום, ולאור הכנס האחרון, רוצים לנסות את הלימוד בעשיריות. והנושא של הסדנאות משודר בטלוויזיה כבר יותר משנתיים, וודאי שזה הופך להיות לאיזו אטרקציה חדשה, אלה חדשות שמתחילים ללמוד בעשיריות בערוץ 66.
זה נכון. אבל אם אנחנו מדברים על זה שכל העולם צריך לגשת לחיבור, להתקרב לצורה שהוא מחובר לפי כללי החיבור שלנו שהמקובלים במשך הדורות מצאו וכתבו לנו כחוקי הטבע העליון, ואם אנחנו רוצים לעלות לדרגה הזאת, ואנחנו חייבים לעלות לדרגה הזאת, כי זה התהליך שמחויב עלינו, שאנחנו צריכים לבצע אותו, גם אנחנו, גם כל האנושות, אז בתהליך הזה אנחנו צריכים למצוא את כוחות ההתפתחות שלנו. כוח ההתפתחות שלנו הוא אחד ונקרא "המאור המחזיר למוטב", הכוח העליון.
המאור המחזיר למוטב פועל אך ורק בתנאי שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, ואנחנו מבינים ומרגישים שלא מסוגלים לפי הטבע שלנו, לפי תכונות שבנו, אבל בכל זאת עושים מאמצים. ואז המאמצים האלה מביאים אותנו לחיסרון מיוחד, לעזרה, והחיסרון הזה נקרא "העלאת מ"ן", תפילה. ואז כתוצאה מהחיסרון הזה, מגיעה לנו תגובה שמגיע כוח מיוחד שמחבר בינינו, וכך אנחנו משיגים את החיבור.
זאת אומרת, זה כוח שלא נמצא בנו מלכתחילה, כי יש לנו רק כוח הפירוד. ואפילו כוח החיבור שאנחנו יכולים לגלות הוא אך ורק כדי להתגאות זה על זה והוא לא ממש מועיל לי לחיבור. אנחנו רואים את זה באנושות מתוך כל התפתחותה במשך אלפי שנים.
לכן שיטה הזאת, שיטת החיבור, חכמת הקבלה, מלמדת אותנו איך לממש את זה, איך לקבל את הכוח העליון שיעזור לנו ויקבע בינינו את החיבור הנכון. ואז בחיבור בינינו אנחנו נגלה את המציאות החדשה. שכשאנחנו מתחברים אנחנו הופכים להיות בעצם משהו חדש, ייצור חדש. ואם עד כה הייתי אינדיבידואליסט, לבד, אני, אתה והוא והוא וכך כל אחד ואחד, וכל אחד בצורה טבעית דאג לעצמו, או דאג גם לאחרים במידה שזה שייך לו, מדאיג אותו, אז עכשיו על ידי הכוח שבא ומחבר בינינו, אנחנו מגיעים למציאות החדשה שאנחנו, הרבה אנשים, הופכים להיות כאיש אחד. הכוח הזה מחבר בינינו ובונה מעשרה אנשים, כמו איש אחד. אנחנו מרגישים לב אחד, היינו רצון אחד, מוח אחד, מחשבה אחת. אם לא מסתכלים על הגופים הביולוגיים שלנו, אז כל הפנימיות שלנו הופכת להיות מערכת אחת. ולמערכת אחת יש חוקים חדשים. המערכת הזאת, הדמות הזאת המשותפת, נמצאת ברמה, בקומה יותר עליונה מזאת שהיינו בה קודם.
אם לפני כן היינו עשרה בודדים, אז עכשיו אנחנו כאחד. דמות אחת. למה? כי בפנים אנחנו כל כך מקושרים בינינו בכל מיני צורות על ידי הכוח שפעל והגיע אלינו מלמעלה ואנחנו רצינו להתחבר כולנו יחד ולא יכולנו, מתוך זה שלא יכולנו להתחבר אנחנו הפעלנו את הבקשה שלנו ואז יוצא שמתוך התפילה הזאת, קיבלנו מלמעלה את כוח המאור המחזיר למוטב.
בן ציון: המושג מלמעלה בא מבפנים, מתגלה מתוך הרגש?
למעלה ולמטה זה לפי האיכויות, עד כמה שהוא איכותי יותר, יותר גבוה.
בן ציון: זה נשמע קצת מיסטי, "מלמעלה".
לא, מלמעלה הכוונה שזה יותר גבוה מהטבע שלי. כי הטבע שלי הוא הרצון לקבל האגואיסטי, רק לעצמו, והטבע של המאור הזה שמגיע, הוא דווקא חיבור, אהבה, השפעה וכן הלאה. 1- בהתחלה רצינו להתחבר, 2- אחר כך הפעלנו תפילה, ראינו בעצמנו שלא יכולים, 3- קיבלנו מאור המחזיר למוטב שחיבר בינינו ואז אנחנו כאיש אחד בלב אחד. ואז 4- בהרגשה הזאת שבה אנחנו נמצאים, אנחנו מרגישים בתוכנו משהו שממלא אותנו, ומה שממלא אותנו נקרא "הכוח העליון". "עליון" זה נקרא מפני שהוא המשפיע.
בן ציון: מה זו השפה הזאת שאתה כל הזמן אומר, "הכוח הזה, הכוח הזה, המאור הזה, המאור הזה"?
שזה נמצא בנו, שזה מתגלה. אתה יכול לקרוא לו "בורא".
בן ציון: יש את ההרגשה הזאת שמתגלה ויש את הכוח שמביא להרגשה הזאת. יש פה איזו הפרדה, השפה הזאת שאתה משתמש בה, שאתה אומר כוחות, מה היא מתארת?
יש כוח כלשהו שמשפיע אליי, אני עדיין לא מכיר אותו כל כך, אבל אני רואה את התופעות שלו, התוצאות שלו. כך זה גם עם הבורא, אתה רואה, "בוא וראה", שאני מגיע למצב שאני רואה. מה אני רואה? אני רואה שיש בי איזה כוח חדש, מצב חדש, מציאות חדשה, שאני מרגיש אותה, אני מבין מאיפה ומה כל מה שקורה, קורה. באים כל מיני אירועים לעולם, קורים כל מיני מקרים, ואני נמצא בקשר כזה שאני מבין מה סוג הקשר, הטבע שלו, עם כל מיני חלקי הבריאה, אני יודע לאן הכל מתקדם ובא. מאיפה אני מרגיש את כל הדברים האלה פתאום? מזה שמגיע אליי איזה כוח עליון. עליון, הכוונה שיש לו טבע להשפיע ולא לקבל כמוני, יש לו טבע לאהוב ולא לשנוא כמוני, ולכן אני קורא לו עליון.
בן ציון: איך צריך להתייחס לרגשות שמתקבלים בפרקטיקה הזאת של העשיריות, של החיבור, כאשר הציפייה להרגיש היא בעצם עדיין ברצון לקבל, ואז אנחנו לא מרגישים את הכוח העליון.
הכל נמצא ברצון לקבל. והרצון לקבל לא נעלם, זה הטבע הבסיסי שלי והטבע הזה לא נעלם ממני. אלא מה שמעניין שהטבע הזה, הרצון לקבל, הוא מקבל תוכנה חדשה. זה כמו בכל דבר בחיים שלנו, בכל כוח, בכל נתון אני יכול להשתמש לטובה או לרעה, או כלפי או כלפי הזולת, אבל תמיד יש לנו שתי אפשרויות.
בן ציון: אני מדבר על המעבר, אתה מדבר על הסכמה כללית עם הכוחות שפועלים, והרי כשאנחנו ניגשים לפרקטיקה הזאת, אין לנו באמת אפשרות לגלות את הדברים האלה, כי אנחנו ניגשים בלי כלים, כי אנחנו רוצים לבנות את עצמנו כך שנוכל לגלות את זה או להרגיש את זה. אז בפרקטיקה עצמה, בניסיון להרגיש את המושגים האלה בעצם אי אפשר להרגיש אותם באמת, מרגישים איזו ריקנות מסוימת.
כן, זה קורה בהתחלה.
בן ציון: כן, אני מדבר על התהליך בהתחלה.
זה כמו עם ילדים, כשאתה מסביר לו מה צריך לעשות והוא עושה אבל עדיין לא מבין מה דורשים ממנו, הוא אפילו מסתכל עלייך וכמו קוף קטן עושה את אותן פעולות כמו שאתה עושה, הוא לא יודע בשביל מה ולמה, אבל עושה כמוך, כי כך הטבע דוחף אותו. כאן אין טבע שדוחף אותנו לעשות פעולות דומות לעליון, לאהוב, לתת, לחלק, לעזור, אלא אנחנו צריכים בעצמנו להשתדל לעשות כל מיני פעולות מהסוג הזה כדי לקבל התרשמות. על ידי זה שאנחנו משתדלים לעשות פעולות כאלה בקבוצה, כשעושים זאת בחברה הסגורה הקטנה, מתחילים להרגיש עד כמה שהדברים האלה מועילים, עד כמה שהם מביאים לנו תכונות חדשות, הבחנות חדשות, וכך מתקדמים.
בן ציון: אז מה ההכוונה שהיית נותן בדיוק בשלבים הראשונים שבהם אנחנו נמצאים עכשיו בעבודה הזאת בעשיריות, כדי לדעת בדיוק מה התהליך שאנחנו עומדים לפניו, ואיך להתייחס נכון לאי הצלחה בגרשיים או לא בגרשיים כדי להרגיש את הכוח העליון, את הכוח המשפיע? כי אנחנו לומדים בצורה יותר תיאורטית, עם סכמות שכל הזמן חוזרות על עצמן. אז מה היחס הנכון, איך צריך להבין נכון את מה שמרגישים בהתחלה או את חוסר ההרגשה שיש בהתחלה, מה זה?
עלינו לעשות, ומתוך המעשה שאנחנו עושים, בדיוק לפי מה שהמקובלים ממליצים לנו, אנחנו מתחילים להבין, להרגיש, מה אנחנו עושים, בשביל מה עושים, מה זה מביא לנו. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך" כי כל ההכרה באה כתוצאה מהמעשה. ולאותה תוצאה אנחנו קוראים "שכר". היום לעשותה ומחר לקבל שכרה. זאת אומרת, אנחנו עושים פעולות שכולן מכוונות לחיבור בינינו, וכתוצאה מכך כשאנחנו מתחברים, או משתדלים להתחבר, מביאה לנו תוספת הרגשה ושכל וכך מתקדמים. זה תמיד כך, זאת אומרת, תמיד נעשה ונשמע, זה בדיוק מה שאנחנו מבצעים.
כך ניתנה תורה, תעשה לפי מה שנכתב לך לעשות, לפי ההוראות, ומתוך המעשה אתה תשתנה, ואז תגיע למצב, ומתוך המצב הזה אתה כבר תתחיל להבין מה בדיוק עשית, איך פעלת, אילו כוחות הפעלת, ולאיזה מצב הגעת. תמיד זה כך, קודם אנחנו עושים, וזה נקרא באמונה למעלה מהדעת, בלי לדעת מה בדיוק אנחנו מבצעים, ואחר כך מבצעים. אם נסתכל על התהליך שבו אנחנו גדלים כילדים זאת בדיוק אותה הצורה, אנחנו מבצעים כל מיני פעולות ומתוך זה כשאנחנו משתנים, אנחנו מבינים מה עבר עלינו. אחר כך אנחנו כבר לא מתקדמים בחיים הרגילים שלנו, אז אנחנו לא מודעים לזה, אבל בחיים רוחניים אנחנו כל הזמן נמצאים בצורה כזאת, קודם אנחנו מבצעים, נעשה ואחר כך נשמע, ושוב נעשה ונשמע, וכך שלב אחר שלב.
בן ציון: אולי אם אני אדע אילו כוחות פעלו בי אפילו כשהתפתחתי סתם, כמו שאני, בתור בן אדם בעולם הזה, כי אין לזה שמות, אולי בחכמת הקבלה כתוב על זה, מה השמות של הכוחות שמפתחים את האדם?
לא, ודאי. בחיים שלנו כבני אדם אנחנו לא מבינים מה קורה, לא מבינים וכך מתפתחים. אבל בחכמת הקבלה להבדיל מההתפתחות שבעולם הזה אנחנו צריכים לעשות את זה מתוך המאמצים שלנו, מתוך הכוחות שאנחנו מפעילים כנגד הרצון. לכן כל הפעולות שאנחנו עושים נקראות "יגיעה", יגיעה באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, שלפי השכל שלי אין לי מה לעשות, זה פשוט מעשה שטות, אפילו מעשים לא מכובדים. לשבת יחד, לדבר יפה אחד עם השני, ללכת לעזור אחד לשני, או לדאוג אחד לשני, במקרים ומצבים שבכלל לא בא לי, ולהתכלל זה בזה, להרכין את ראשי כלפי מישהו אחר.
כל מיני תרגילים פסיכולוגים כאלה, ודרך אגב הקבלה מאוד מכבדת את הפסיכולוגיה המטריאליסטית. במטריאליסטית הכוונה שהיא באה מתוך הניסיון, שאנחנו רואים תוצאות מהפעולות שלנו וכך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, אין כאן שום פעולה רציונאלית מצד אחד, ומצד שני כשאתה מסביר את זה לאחרים, הם רואים לפי איזה היגיון מיוחד שהפעולות האלה הן דווקא רציונאליות מאוד. לפי האגו שלנו, כשאני מסתכל על זה, לא יכולה להיות מזה שום תוצאה נכונה וטובה, אבל מתוך ניסיון החיים שאנחנו עוברים, אנחנו רואים עד כמה שאנחנו לא מצליחים עם כל האגו שלנו, עם כל השכל הבריא שלנו, אנחנו מגיעים למצב שכנראה אנחנו צריכים לנסות להתפתח בצורה שחכמת הקבלה אומרת מחוסר ברירה.
מתעוררים בנו כל מיני רצונות, מחשבות, סיכומים של חוסר ההצלחה, ואנחנו מתקרבים למצב, אמנם הוא לא לפי השכל הבריא, כי בשכל הבריא הכוונה היא לשכל הבהמי שלנו, אבל האנשים מוכנים כי הם נמצאים ממש בחוסר שליטה על חייהם, בחוסר מודעות, בחוסר אונים. במצב כי אם אתה מסתכל על העולם, איפה יש היגיון בעולם הזה? איפה יש כאן בכלל חשבון נכון? ואם כבר אז הפעולות שחכמת הקבלה דורשת מאיתנו הן לא עד כדי כך פעולות שבאות מחוסר שכל ורגש, לעומת כל מה שהאנושות עושה חכמת הקבלה אפילו נראית במשהו הגיונית.
בן ציון: אז אולי דווקא בנקודה הזאת חכמת הקבלה בעצם מולידה באדם יכולות חדשות של הרגשה, מעבר למה שהאדם מגלה, הייתי אומר שאלה יכולות חדשות. הרי אנחנו מדברים כל הזמן על רגש, על חוש, על יכולת חדשה, דינמיות חדשה, או אפילו יכולות שהוא לא הכיר לפני כן.
זה מפני שחכמת הקבלה פועלת על ידי כוח מיוחד שנקרא "אור". זה כוח עליון שפותח את הרצונות שלנו, את החושים שלנו, הוא פשוט מרחיב אותם, ואני במסגרת החדשה כמו תינוק כזה קטן, מוגבל לפי הרגש ולפי השכל, למה שמר ומתוק, לכאן או לכאן, את זה הוא מבין ואת זה לא. החכמת הקבלה מרחיבה את השכל ורגש שלנו לא בתוך העולם שלנו כמו מתינוק לאדם גדול, מבין, וחכם, אלא היא מרחיבה את החושים שלנו לתחומים שבהם אף פעם לא היינו נמצאים בלי חכמת הקבלה.
היא מתחילה להראות לנו איך לממש את תכונת ההשפעה, היא מביאה לנו את תכונת ההשפעה בעצמה ואומרת, אני נותנת לך עכשיו כוח מיוחד, שיטה מיוחדת, יכולת מיוחדת, תשתמש בכוח השני, חוץ מלקבל כל הזמן תשתמש בכוח של לתת, ואז בין שתי המושכות האלה תראה איך אתה מתחיל לנהל את החיים שלך. כך כל העולם מתחיל להיות מובן לך כי אתה רואה שלא רק כוח אחד פועל בעולם אלא גם את הכוח השני, שהיה קודם נסתר ממך. עכשיו, במידה שהוא נפתח לך אתה רואה גם את הופעתו בכל העולם, ואז אתה באמת מתחיל לראות מערכת שפועלת על פלוס ומינוס, זאת אומרת, שני כוחות שפועלים, ולא כוח אחד בלבד.
לכן על ידי זה אנחנו נעשים חכמים, מבינים, וכבר מתחילים להתקדם בהבנה, בהכרה, בתפיסה, בשליטה במציאות שלא הייתה לנו קודם, ואין אותה לאף אדם אם הוא לא משתמש בחכמת הקבלה, כדי להרחיב את כלי הקליטה שלו ואת היכולת שלו ממש להיכנס, אתה נכנס למימד חדש שבו פועלים שני כוחות ובמימד שלנו פועל רק כוח אגואיסטי אחד בלבד.
בן ציון: לקראת סיום התכנית הייתי רוצה לסכם שני דברים. הלימוד בעשיריות שאנחנו עוד נדבר עליו גם בתכנית הבאה שלנו, מה הוא ייתן לצופים?
הלימוד בעשיריות בעצם מקדם אותנו ליציאה מעצמנו, לכך שכל אחד יצא מעצמו ויתחיל להתקרב, להתחבר לזולת, לחברים. אם עשרה מתחברים יחד הם בעצם מגיעים לדרגה הבאה, הם כבר מגיעים למצב של כניסה לעולם הבא.
בן ציון: הצופה מה זה ייתן לו? זה יגרה אותו? מה זה יעשה לו?
לא, הוא ירגיש שהוא נכנס לחדר הפיקוד של העולם הזה. אם כאן, בעולם הזה אנחנו כולנו נפעלים, הוא כאילו עולה במעלית לקומה יותר עליונה, שממנה יורדים כל הכוחות שמפעילים את העולם הזה.
בן ציון: אם הבנתי אותך נכון, אתה מבטיח לצופים שאתה בטיסה הזאת של העשיריות לוקח אותם איתך?
לא אני, אלא הם בעצמם. במידה שהם מתקרבים זה לזה ונכנסים כגוף אחד, במידה הזאת הם כבר מגיעים לפקח על עצמם, לקבוע לעצמם את החיים שלהם. הם מעלים את עצמם לרמת הכוחות שמפעילים אותם.
בן ציון: אז זה השלב החדש, גם עבור הצופים, יש להם עכשיו אפשרות?
בטח, כן, לכל אחד. זאת לא רק אפשרות, חובתנו לעלות לדרגה הזאת. זה נקרא "דע את ה' א‑לוהיך ועבדהו" כולם חייבים, קודם אנחנו ואחר כך כל העולם, זו המשימה שלנו.
בן ציון: עם ההבטחה הזאת נסיים ונמשיך גם בתכנית הבאה שלנו. תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים. נתראה בתכנית הבאה של "מקובלים כותבים".
(סוף התכנית)