עולמות נפגשים

קבלה ומדע - 26

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.12.14– לאחר עריכה

בן ציון: בסדרה שלנו על "קבלה ומדע" אנחנו לומדים על הגישה המדעית של חכמת הקבלה, אנחנו עושים זאת באמצעות השוואה ומדברים על מדע ועל פיסיקה. הפעם אביא דוגמה מאוד מעניינית שתעזור לנו ללמוד עוד על חכמת הקבלה, דווקא מתוך הגישה של מתימטיקאי אנגלי ידוע מאוד בשם קליפורד. הוא אמנם נפטר בגיל 33, אבל הספיק להטביע את חותמו הרב במדע, יש גם אלגברה שקרויה על שמו. הוא התייחס לצורה שבה עלינו לחקור את הדברים, וכתב מאמר שנלמד במקומות רבים שנקרא "האתיקה של האמונה".

בחרתי מספר ציטוטים כדי לראות איך חכמת הקבלה רואה את הדברים האלה, ומתוך זה נלמד כמובן על חכמת הקבלה וגם על עצמנו, ואיפה בכלל נמצא היום השכל האנושי. נתחיל במשפט קצר שלו ואחר כך נקרא דוגמה. הוא אומר כך, "אף פעם לא נכון, בכל מקום, ועבור כל אחד, להאמין במשהו ללא  ראיות מספיקות" ("האתיקה של האמונה"', ו.ק. קליפורד)

נכון, זה ריאלי, רציונלי. איך אפשר לחקור משהו ברצינות ולהמשיך עם תיאוריה או שיטה, בלי עובדות שעליהן אני יכול להתבסס?

בן ציון: האם חכמת הקבלה מקפידה על הכלל הזה?

אין לחכמת הקבלה שום דבר מלבד עובדות שהאדם מגלה. בחכמת הקבלה מה שהוא מגלה קיים ועליו הוא מתבסס, ומה שהוא לא מגלה, לא קיים. ואסור לדבר על מה שלא מגלים כי זה לא קיים בצורה ריאלית בחכמת הקבלה. לכן, אם אנחנו רואים את הדברים בעולם שלנו ויכולים לדמיין מתוכם כל מיני צורות וקישורים, צורות התנהגות של כל הדברים, אז בחכמת הקבלה זה לא כך, אין דבר כזה בכלל. הגישה היא כזאת שמה שאני מגלה קיים, וחוץ מזה, כל היתר לא. זאת אומרת אני חייב לגלות כל דבר עם תוצאות, עם כל הפעולות שלו, ואני מגלה אותן אך ורק אם אני יכול להבין את היסודות של מה שאני צופה בו.

לכן בחכמת הקבלה אם אני צופה על משהו ואני מגלה את התופעה, אני מגלה אותה מהתחלה ועד הסוף בצורה מלאה, שלמה. אין דבר כזה שאני יודע משהו, אני רואה "איזה דבר מעניין, איזה יופי" ו"הופ", הוא נותן לי מכה, מכת חשמל נניח. או שאני מסתכל על משהו וטועה, נניח אני רואה איזה ענן יפה, ופתאום אני מגלה שזה לא ענן אלא שזו תופעה חמורה שבאה מתוך האדמה, ואני לא יודע מה קורה שם. זאת אומרת, אין ראייה ללא השגה. לא כמו בעולם שלנו, שאנחנו רואים אלף דברים, אבל לא משיגים מה הם, ולפעמים משיגים בטעות, לא מה שזה באמת.

בן ציון: מה קורה עם תלמידים, לפני שהם הופכים להיות מקובלים אמיתיים, האם גם אז קיים הכלל הזה?

לא, אז עליך לשתוק. כך כתוב ב"זוהר", לכן כך אני משתמש בזה, זאת אומרת, אז אסור לך להגיד שום דבר מפני שאתה לא משיג. אתה יכול לקרוא, אתה יכול לדבר על זה אולי עם חברים, אבל ברור לכם שאתם לא בעלי השגה. כי כל הנטייה, כל המגמה של אנשים שלומדים קבלה, היא להשיג. וזה ברור לאדם, אם הוא משיג או לא משיג.

בן ציון: הכוונה לידע? השגה בדעת?

מדובר על ידע יחד עם הרגשה, יחד עם הבנה של כל השורשים, מאיפה מגיעה תופעה כזאת ומה קורה לה ואיך היא מסתיימת. זאת אומרת, אתה מקבל ידיעה והרגשה מלאה במוח ובלב, ידיעה והרגשה מלאים על מה שאתה מגלה.

בן ציון: מה קורה בתהליך עצמו כשמתחילים את הלימוד, כשעדיין לא מגיעים להשגה אלא לומדים?

אז אתה רק לומד, אין לך מזה כלום.

בן ציון: מה לגבי הכלל הזה?

אתה לומד, אין שום כלל, אתה סתם קורא על משהו שאתה לא יודע מה זה, זה דבר אחד. ודבר שני, ברור לך שאתה קורא רק כדי להזמין עליך הארה, אור שיתקן אותך ותתקדם מתוך סתם שמיעה או קריאה להשגה, ולפני כן אתה נמצא באפס תקווה אם תגלה, או לא תגלה.

בן ציון: אמרת שהתלמיד לומד כדי להשיג את המאור המחזיר למוטב, את אותה השראה מיוחדת שמקדמת אותו, הוא עושה זאת בלי ביקורת? נניח הוא שומע דבר בשיעור ומאמין למורה.

לא, עליך לעשות על עצמך ביקורת, האם אתה באמת נמצא בנטייה למשוך את המאור המחזיר למוטב.

בן ציון: אני צריך לבדוק פה משהו?

אתה צריך לבדוק את עצמך כל הזמן, האם אתה באמת מתכוון למאור המחזיר למוטב. כשאדם לומד בצורה כזאת, רק אז אפשר לקוות שישיג.

בן ציון: אז על התלמיד להיות גם עם ביקורת? או שאין לו כאן מה לבקר?

כן כן, ודאי, יש כאן תנאים, מה עליך לעשות כדי שיאיר עליך מאור התורה.

בן ציון: אנחנו נפרט זאת, נקרא עוד כלל. למעשה על ידי זה אנחנו מפתחים את הקודים של חכמת הקבלה, זאת אומרת מה צורת החקירה הנכונה, נקרא לזה סוג של "האתיקה של חכמת הקבלה".

כן, כן. זו גישה טובה.

בן ציון: "אם אדם, מחזיק אמונה שהוא למד בילדות או שוכנע לאחר מכן, שומר למטה ומסלק את כל ספקות המתעוררים על כך במוחו, ובכוונה נמנע מהקריאה של ספרים ומחברתם של אנשים שמעלים שאלה או דיון על זה, ורואה בשאלות אלה ככופרות- חייו של האדם הם חטא אחד ארוך נגד האנושות". זאת אומרת, אם אדם מדכא את הספקות שלו כל הזמן, הוא אומר, "והוא נמנע לקרוא כל מיני ספרים ומאנשים שמעלים שאלות ודיונים, אז חייו של אדם הם חטא אחד ארוך נגד האנושות." שוב, מי שכותב את זה הוא מתמטיקאי שהטביע את חותמו במדע.

ככל שאנחנו נמצאים יותר בחקירה חופשית, ורוצים לחקור את הדברים האלה יחד עם כל הסובבים אותנו שגם להם יש נטייה לזה, אז יש לנו יותר סיכוי להתקדם בצורה נכונה. אבל שוב, אי אפשר לעשות זאת בלי מורה, בלי קבוצה, בלי שיש מישהו שיודע לסדר את הדברים, עם מקום מסודר תחת משגיח מנהיג, שמסדר הכול למתחילים, ומבין איך עליהם להתקדם. אני לא מתאר לעצמי שאם סתם כך נכנסים לחנות, קונים כמה ספרי קבלה, מתיישבים בבית וקוראים, אפילו חמישה, עשרה, או שלושים, ארבעים איש, לא חשוב כמה אנשים, אז ייצא מהם משהו ללא הדרכה.

בן ציון: הוא אומר פה בהתחלה, "אם אדם, מחזיק אמונה שהוא למד בילדות או שוכנע לאחר מכן", אדם שמתחיל את הלימוד בחכמת הקבלה או כל לימוד שהוא, הוא כבר בא עם כל מיני אמונות, נטיות.

לכן הוא יוכל אולי לראות עד כמה לימדו אותו בצורה לא נכונה, או עד כמה שהלימוד שלמד לא שייך ללימוד חכמת הקבלה. כי כאן זה לא לימוד כדי לדעת, כאן לימוד כדי למשוך מאור המחזיר למוטב. זאת אומרת, מטרת הלימוד היא אחרת לגמרי. שם מטרת הלימוד הייתה לדעת, כאן מטרת הלימוד היא להביא על עצמו, כוח מיוחד שמפתח אותו, שמעלה אותו, מרחיב לו את כלי הקליטה.

בן ציון: האם בשלב הזה של ההכשרה או של הלימוד, התפקיד של חכמת הקבלה הוא בעצם לנקות את הלומד לגמרי מכל מיני דברים שרכשתי על חכמת הקבלה בשכל וברגש?

לא לא, זה לחוד וזה לחוד. למדתי הרבה בחיים שלי, בבית ספר, באוניברסיטה ובקורסים למיניהם, למדתי הרבה מאוד. אז מה, למה אני צריך למחוק את זה? למדתי דברים ששייכים לעולם הזה, במישור העולם הזה הם נכונים. אני לא צריך להתנזר מהם.

בן ציון: אם אנחנו מדברים כרגע לא על דברים ספציפיים שלמדת או כל מיני ידיעות שרכשת, אלא על כל מיני דפוסים של אמונות שפיתחת לעצמך, צורת חיים.

אז הם משתנים. הם משתנים. אבל שוב, אני לא מטפל בהם, אני לגמרי לא מטפל בהם. אני צריך למשוך את המאור המחזיר למוטב, וכל מה שאתה מדבר עליו עכשיו, על ידיעה קודמת, גישה קודמת, לא חשוב לי.

בן ציון: האם כתוצאה מהפעולה של המאור המחזיר למוטב, כפועל יוצא, זה לנקות ממני את כל האמונות שהיו לי או כל מיני גישות?

כן, זה ברור. זה ברור.

בן ציון: לא שאני עושה את זה, אלא זה מה שהוא עושה.

נכון, אני מקבל גישה בריאה יותר, גישה דידקטית, פשוטה יותר, טהורה יותר, ללא שום אמונות, פחדים, דמיונות וכן הלאה. חכמת הקבלה מלמדת אותי לחיות לפי הכלל "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"¹. להתבסס רק על עובדות ולבדוק האם הן עובדות. וכל מה שמספרים לי כך או אחרת, כל הדמיונות שהעולם שלנו מלא בהם ממש כמו בהוליווד, את זה אני לא מקבל. אני מפסיק להתייחס לכל הדברים האלה בצורה עיוורת, אנשים דווקא חושבים שבחכמת הקבלה יש הרבה אגדות וכל מיני דברים שצריכים להאמין בהם. שאם אתה עושה ככה אז זה יהיה ככה, אם אתה חושב או מאמין שזה כך, זה יהיה אחרת.

לא. חכמת הקבלה היא חכמה מאוד מאוד בריאה, פשוטה, שמתבססת על עיקרון פשוט, אני צריך לממש בכל רגע את עצמי בצורה הכי קרובה לתכונת ההשפעה, זה הכול, ורק בזה להיות. לא נשאר שום דבר ששייך לאגדות, וכל מה שאנחנו רגילים מהחיים שלנו, אמונות, סטיגמות למיניהן, כל מיני הרגלים.

אנחנו לא מודעים עד כמה אנחנו מחזיקים בכל הדברים האלה בחיים שלנו כאלה שסבתא אמרה, אימא אמרה, כך וכך.

בן ציון: יש לנו הרבה מאוד קודים לא נכונים.

לא שהם לא נכונים, הם לא קיימים, ואנחנו חיים איתם. אז כשאתה מתחיל לעסוק בחוכמת הקבלה, היא מנקה ממך את כל הגישה הזאת, אתה לא מאמין לכלום, אתה מקבל הכול רק לפי עובדות, אתה רוצה לראות תוצאות במקום. אתה אפילו מוכן ללכת במה שנקרא באמונה למעלה מהדעת, בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה של מה אתה עושה, ואין מקום למה שקוראים "אמונה" בדתות ובכל מיני שיטות מיסטיות, וכן הלאה.

בן ציון: אמונה למעלה מהדעת.

זה השפעה למעלה מקבלה.

בן ציון: זה גם עם עובדות?

יש בטבע שני כוחות, קבלה והשפעה, ואני מגיע למצב שתכונת ההשפעה שבי שולטת על תכונת הקבלה. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", זה מצב פנימי של האדם.

בן ציון: אמונה למעלה מהדעת הכוונה ללכת לפי עובדות של השפעה ולא לפי עובדות של אגו? אם ננסה קצת לפרק את המושג הזה, לא כמו שהוא מצטלצל באוזן.

אני לא יודע אם זה עובדות, אלא אני לוקח את הקו, ובקו הזה אני הולך באמונת חכמים, כי אני שומע עצות של מישהו.

כל דבר בעולם שלנו שאני לא יודע, אני צריך לקבל עליו הדרכה, התקרבות, ידיעות איך להתקרב, צריכים לחנך אותי, לכוון אותי, להוביל אותי, זה נקרא שאני נמצא תחת השפעת המדריך, זה נקרא "אמונת חכמים". אני מאמין לאדם שהוא יודע, שהוא כבר נמצא בזה, ומה שהוא אומר אני חייב לקבל ולקיים.

בן ציון: נקרא עוד משהו, תתייחס ותגיד מה חוכמת הקבלה אומרת על כך. הכותב היה נוצרי, הוא אומר כך "אדם יכול להיות כופר באמת; ואם הוא מאמין בדברים רק בגלל הכומר שלו, או החברה גרמה לו כך לקבוע, בלי לדעת סיבה אחרת, אף כי אמונתו עשויה להיות נכונה, ובכל זאת האמת שהוא מחזיק הופכת לכפירתו."["האתיקה של האמונה", ו.ק. קליפורד]

נכון, אני מסכים עימו.

בן ציון: זאת אומרת?

שאם אני מאמין למה שסתם אמרו לי אני ודאי לא נמצא בקו הנכון כלפי תפיסת החיים, אלא אני צריך לקבל על עצמי הדרכה של מורה, מורה דרך, מדריך, רב שהוא גדול. ולהאמין לדרך הזאת, ואז אני חייב לעשות כול מה שהוא אומר ולקיים הכול בתוך החיים שלי, עם החברים שלי בלימוד וכולי. אבל בשביל מה? כדי להשיג את מה שהוא אומר לי. זאת אומרת, אני חייב להאמין לו בפעולות שלי, לעשות כך וכך, אבל מטרת הפעולות היא להשיג את מה שהוא אומר, לראות את זה, להרגיש את זה, להגיע לגילוי.

כמו בחיים שלנו, כשאני מלמד את הילד משהו אני אומר לו אתה לא יודע, אבל תראה, אם תעשה כך ואחר כך ואחר כך, תראה מה שיֵצא לך, צריך להיות כך וכך. ואם הוא מאמין ועושה את הפעולות האלה אז הוא מגיע לאותה תוצאה. אז זה נקרא "אמונת חכמים", שהוא צריך להאמין במדריך, שהמדריך יודע.

בן ציון: אתה אומר שיש לאמונה משמעות.

פרקטית בלבד, נכון.

בן ציון: מה ההבדל בין אמונה זו לאמונה אחרת?

זאת אמונה שמספיקה לו כדי לממש את העצות ולקבל תוצאה, ואז האמונה הופכת לידיעה.

בן ציון: מה ההבדל בין אותה אמונה של בן אדם לכומר, או למישהו אחר, לא חשוב, לבין אותה אמונת חכמים, אמונה למדריך, למורה, מה ההבדל?

אני לא יודע מה הוא מתכוון "כומר שאומר לו", אבל שם לא פותחים לאדם עולמות, שם אתה נשאר באמונה.

בן ציון: בדיוק, האדם לא ניגש פה לאיזשהו מחקר.

באותן אמונות אתה צריך להידבק לאיזה גורו ולהיות אחריו כל החיים, הוא אומר כך ואתה מקבל שזה כך. ובחוכמת הקבלה לא, כאן יש עליך חובה לגלות מה שהוא אומר לך, ומה שהוא אומר זה בסך הכול עצות איך לגלות את הבורא, ורק לשם כך אתה עובד, כי חוכמת הקבלה עצמה זו שיטה לגילוי הבורא בעולם הזה.

בן ציון: מה אני צריך לעשות בנוסף, חוץ מזה שאני שומע את הרב, קורא בספרים?

לממש.

בן ציון: מה זה אומר לממש?

לבנות פיזית מקום שבו הבורא יכול להתגלות.

בן ציון: אתה אומר שאני צריך להגיע לאיזו תוצאה, מעבר לשמיעה, או שאני משתכנע שזה כנראה כך, הבורא הוא טוב ומיטיב, אני שומע על כל מיני חוקים, ואני פשוט השתכנעתי, באיזו צורה אני מאמין לזה.

אתה פשוט קיבלת כמה כללים ואתה זוכר אותם, ואתה חושב שזה מה שדורשים ממך.

בן ציון: לא, זה מספק אותי.

אז זה לא פילוסופיה, כך שאתה נשאר רק בשמיעה הזאת, אם זה מספק אותך זו בעיה גדולה, כי אז אין לך בשביל מה להתקדם. כאן אתה צריך לבדוק, האם רצית להתקדם עד כה, למדת כמה ידיעות, סידרת אותם בראש שלך ועם זה אתה חי טוב, אתה מרגיש שבנית לעצמך איזה מודל וזה נכון, בסדר. זו גישה פילוסופית, שבה אתה לא בודק את זה, אתה לא יודע אם זה נכון או לא, אלא לפי הגיון שלך זה הפך להיות נכון במשהו, אבל אלה לא עובדות, אתה לא מגלה, אתה לא משיג, השגה זה נקרא ידיעה שלמה בתופעה שאתה משיג.

בן ציון: זאת אומרת, אני צריך להילחם בסיפוק הזה, לא לאפשר לעצמי להגיד "שמעתי זה מספק אותי, אני מרגיש שאני כאילו זורם עם זה". אני צריך לעשות פה איזו פעולה, כמו שהוא אומר אולי, אתה מדכא בתוכך כל מיני ספקות ואתה נשאר עם האמונה. כאן לא, אני צריך לעשות פה משהו הרבה יותר פרקטי, ממשי, לצאת מהסיפוק הזה, להגיע לאיזו תוצאה אחרת?

אתה צריך להגיע לתוצאה פשוטה, על ידי השפעת המאור המחזיר למוטב, שאני אומר לך שזה כוח מיוחד שאתה לא מרגיש אותו, אלא אתה רואה רק תוצאה מהשפעתו אליך, אתה מתחיל לגלות, לגלות, עולם חדש. "עולם", זה כמו שאתה רואה עכשיו לפניך את העולם הגשמי, אתה מתחיל לגלות עולם רוחני. זאת אומרת, כוח ההשפעה שפועל נניח בעולם הזה, מתגלה לך, ומתוך זה שמתגלה אתה מתחיל כבר להתייחס אחרת לכל החיים, לכל המציאות.

בן ציון: אחרי ששמעתי ממך כזה משפט, איך אני צריך לקבל נכון עובדה, חוויה, שאתה מתאר? שמעתי משהו יפה, מעניין, איך אני צריך לקבל זאת נכון? יש שמגלים עולם חדש, אפשר לגלות כל מיני דברים, איך אני צריך לקבל את זה נכון, לפי הגישה הנכונה, ולא להישאר רק בהתרשמות מזה ולהיות מסופק מהעובדה הזאת, מהידיעה שאותה למדתי עכשיו?

זה תלוי באדם, איפה הוא נמצא, באיזו חברה, עד כמה יש לו נטייה לגילוי הרוחניות, עד כמה הוא מוכן להקריב את עצמו, לתרום מכוחותיו, להגביל את עצמו בחיים שלו, כך שאת כל הכוחות הוא מקדיש לזה. הכול תלוי באדם, לכל אחד שורש נשמה שונה.

בן ציון: אנחנו מדברים פה נניח על הטלת ספקות, אז כל דבר שקיבלתי אני אומר אוקיי, עד שלא הוכחתי את זה לעצמי אני לא מאמין בזה?

אל תאמין, אבל אם לא תעשה מה שאומרים לך לעשות, אף פעם לא תגלה.

בן ציון: גם לא להישאר מסופק, כי גם אז אולי אני לא אעשה שום דבר, אסור לי להסתפק בזה, אלא לעשות, כלומר בצורה מעשית להגיע לתוצאה הזאת.

אתה צריך להשקיע את עצמך כדי להגיע לתוצאה, אם אתה רוצה, אם לא, אז לא, אחד מהשניים, אתה יכול להישאר בספק, כלומר לא לכאן ולא לכאן, אבל כך תקבל.

בן ציון: אם נסכם את הגישה של חוכמת הקבלה לגבי השימוש בראיות, בעדויות, מה היא עושה לאדם, איך היא משנה אותו והופכת אותו למדען, מה היא עושה לאדם בסופו של דבר בתהליך?

חוכמת הקבלה פותחת לך את העיניים, היא פותחת בך חושים חדשים, כלים חדשים, ראייה חדשה. אתה פותח לעצמך לגמרי עוד עולם, שכביכול מנותק מהעולם הזה. אחרי כל הדברים שאתה רואה כאן, אתה רואה כוחות, את הקשרים ביניהם, את הסיבות, את התוצאות, ואז אתה רואה שכל מה שראית כאן זה סתם תיאטרון, ממש במה שעליה ראית איזה משחק, מבלי לדעת למה, בשביל מה, ואיפה אותו מומחה שמנהל את כול הדברים האלה, זה מה שמגלה לך חוכמת הקבלה.

בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, אנחנו עוד נמשיך לדבר על הנושא הזה. תודה רבה לכם צופים יקרים, נתראה בעוד תכנית שלנו של "עולמות נפגשים", שלום ולהתראות.

(סוף השיחה)

---

1. "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו', ע"ב)↩