"פרשת השבוע"
שמיני
בהשתתפות: שמואל וילוז'ני
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.01.15 – אחרי עריכה
שמואל: שלום לכם וברוכים הבאים לתוכנית "פרשת השבוע", אנחנו בפרשת "שמיני".
כן.
שמואל: עד לפני כמה שנים שמונה היה מספר המזל שלי, ואז הבנתי שהשמונה הזה זה מעגל בלתי נגמר, אז שיניתי את המספר.
שינית את המזל?
שמואל: לא שיניתי את המזל, החלפתי למספר אחר.
זה סתם.
שמואל: סתם שטויות, משחקים.
כן.
שמואל: אבל פה אנחנו מדברים על שמיני, קודם כל מה זה שמונה?
שמיני זה באמת מספר מיוחד. יש לנו עשר ספירות, הספירה המקורית היא הכתר, ואז חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות.
שמואל: מלכות היא תחתית הבניין, הקומה הראשונה.
כתר וחכמה הם מקורות השפע.
שמואל: שם יש שפע.
כן, ובינה היא המקור, כמו אימא, בינה זה אימא, אימא עילאה, כך היא נקראת.
שמואל: היא רק רוצה לתת.
לתת, להשפיע. אחריה הספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, והספירה השמינית היא מלכות. זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע למצב שמלכות תהיה מחוברת נכון עם שבע הספירות שלפניה. החיבור הנכון של המלכות עם שבע הספירות יכול להיות רק בתנאי שהמלכות, שהיא אוסף של כל הרצונות, הכוונות והתכונות של האדם, היא בעצם האני שלי, מה שיש, יהיה בה בירור, האם אני מסוגל להיות קשור לשבע ספירות הקודמות שלי. האם אני מסוגל לקבל שפע מכתר וחכמה דרך בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, לתוך המלכות.
שמואל: כמו משפך כזה?
כן. כתר וחכמה זה השפע, ובינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, מעבירים את השפע למלכות. מלכות זה אני. האני צריך להיות קשור בכוח טוב, נכון, בהתקשרות הנכונה המתאימה לשבע הספירות שלפני. יש כאן בעיה, הבעיה היא שהמלכות לא מתוקנת להיות קשורה נכון ליסוד.
שמואל: מלכות לא מתוקנת להיות קשורה ליסוד.
כן. אנחנו צריכים לתקן את היסוד.
שמואל: עבודה יסודית יש פה.
כן.
שמואל: וסודית.
כן. לכן ביום השמיני אנחנו עושים ברית, אנחנו מתאימים את שבע הספירות האלה למלכות. זה שייך לכל סוגי ההתאמות בין מלכות למה שיש לפניה. זה סוגי הכשרות, מה לאכול ומה לא, ואם לאכול אז באיזו צורה.
שמואל: מה לשתות ומה לא לשתות, מתי, לפני ואחרי.
איך אנחנו צריכים להכין את עצמנו, להביא את עצמנו להתאמה לכוח ההשפעה. כי בינה זה כוח השפעה ואיך שהיא משפיעה מתבטא ממנה בתוך חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד. ולכן יסוד נקרא "אות הברית", וכשאנחנו עושים ברית לתינוק שנולד, אנחנו כאילו עושים כאן פעולה שבה אנחנו מבדילים ממנו אותו חלק מהרצונות שלו, מהכוונות שלו שהוא לא מסוגל לתקן.
שמואל: זאת אומרת, חבל על הדבר הזה, מראש אי אפשר לתקן אותו, לכן מוציאים אותו.
כן. בגשמיות זה כלום, אבל ברוחניות זה מסמל לנו אותם רצונות ותכונות האדם שאנחנו לא מסוגלים לתקן אותם. ולכן כדי לא להיכשל, כדי שיהיה לנו קשר נכון עם תכונות הבינה, בינה נקראת אלוהים, כדי להתאים ובכלל להכניס את הנולד לקשר עם האלוהים, לברית עם הבורא, אנחנו עושים עליו תיקון.
שמואל: תיקון רוחני.
רוחני. זה לא קשור למה שאנחנו עושים.
שמואל: איך להתייחס לנוהג הגשמי של ברית המילה?
בגשמיות אנחנו רוצים לעשות את הסימנים שצריכים לעבור ברוחניות, בעבודה שלנו, בהסכמה שלנו, בעזרה מלמעלה לבצע עלינו את הברית. אנחנו הולכים לתקן את כל מה שיש בנו, ומקווים מאוד, עושים מאמצים, מחייבים בזה את הכוח העליון שיעזור לנו להבדיל בנו את מה שאפשר לתקן ואת זה לתקן, ואת מה אי אפשר לתקן, שלא ניגע בזה. שנחתוך אותו כאילו שזה לא שייך לנו.
זה היסוד של כל התיקונים כי בלי זה אנחנו לא יכולים לזוז. לכן עד היום השמיני הנולד לא נקרא אפילו בשם, כי ''שם'' נקרא לפי מידת ההתאמה שלו לבורא.
שמואל: האם תינוק שהוא עוד לא בן שמונה ימים הוא כלום?
לא, הוא נולד, אבל אין לו קשר עם הבורא. כי אנחנו לא סידרנו את הקשר הזה, עדיין לא עשינו בירור בו, כי את זה אבא ואימא עושים.
שמואל: כי הכול בעזרת ה' בעצם, כל מה שכתוב אלו השמות הקדושים שהם כוחות.
שמות של השפעה.
שמואל: האם כוחות של השפעה צריך לדעת לחבר ולפתוח ואז יוצא שפע?
נכון.
שמואל: כל אחד נושא שם שנתנו לו אביו ואימו. מה הכוח של השם?
אנחנו נמצאים בעולם שהוא העתק, נכון או לא נכון, אבל כביכול העתק מהעולם הרוחני, מהמצב הרוחני. ב''מצב הרוחני'' יש לנו מנגנון שנקרא אבא ואימא, חכמה ובינה, חו"ב.
שמואל: אבא ואימא הם מנגנון עליון ששווה לחכמה ובינה.
והם עושים בירור. כתוב, בהתחלה אבא נותן לובן אימא נותנת אודם, ומתחיל להיות עובר. והקב"ה שזה הכתר, נותן את הנשמה. ואז יש התפתחות של תשעה ירחי לידה, מהכתר תשע ספירות עד המלכות וכך העובר גדל. אבל כשהוא גדל בצורה כזאת הוא גדל כולו מלמעלה, הוא עדיין לא נקרא אדם.
שמואל: כי עוד אין לו שום ''רצון להשפיע''.
כולו ''רצון לקבל''. לכן יש לו רצון של דומם וצומח וחי, הוא כמו חיה. בזה אנחנו לא שונים.
שמואל: אנחנו שונים רק בזמן שאנחנו נמצאים בתוך הרחם ובמשך הזמן שלוקח לנו מרגע שאנחנו נולדים לעולם לעמוד על הרגליים. עגל עומד אחרי חצי שעה והאדם עומד רק אחרי חודשים.
כדי לעשות אותו ''אדם'', לא דומם צומח וחי, אלא דרגה של ''מדבר'', הדומה לעליון, אנחנו צריכים לעשות תיקון ממטה למעלה, ממנו חזרה לבורא. הוא מקבל את הכול מהבורא, שפע, כוח, בצורה שרוצה להתאים את עצמו לבורא, וזה נקרא ''ברית'', קשר.
שמואל: הברית הראשונה שעשה אברהם אבינו.
לא בדיוק, שם שרה עשתה לו. לכן אותם אבא ואימא, לא הכתר, הם עושים תיקון במי שנולד.
שמואל: בתינוק שנולד אחרי שמונה ימים.
עושים לו תיקון ביום השמיני שנקרא ''ברית''. זה סמל לכך שאותו כוח שנקרא ''מלכות'', שהיא מקבלת את השפע מהבורא, הקבלה שלה תהיה רק כדי להידמות לבורא. זה מסמל לנו את הפעולה הזאת, שאותו חלק מהמלכות שלא מסוגל להידמות לבורא, אנחנו נפטרים ממנו.
שמואל: נפטרים ממנו.
כן. ושולחים אותו לעפר.
שמואל: קוברים אותו.
כאילו, כן.
שמואל: מחזירים אותו כביכול למקור.
אנחנו רוצים להראות בכך שהחשיבות שלו היא כמו עפר, מפני שהוא לא יכול להידמות לבורא. אבל ברוחניות החלק הזה מסמל את הרצונות הכי גדולים, את התענוגים הכי גדולים שאנחנו לא מסוגלים להתגבר עליהם. ואז, לפי התיקון שאבא ואימא עושים, ה'חיה' הזאת שהוא בן שמונה ימים מקבל אחרי התיקון הזה שם, שמואל.
שמואל: שמו של הבן השני שלי הוא מיכאל, וכשהוא נולד אז כמו שידוע עושים את כל התהליכים שעוברים ההורים והתלבטנו בין כל מיני שמות, ורצינו לקרוא לו בשם אחר. ולילה לפני הברית איכשהו שמעתי כל מיני שמועות.
שבא המלאך.
שמואל: כן. שזה יום הדין, ומספרים כל מיני סיפורים מהסוג הזה, ולקחתי את זה מאד ברצינות. החלטתי שכאשר הילד ירדם אשכיב אותו בלול בסלון ,ובלילה אני אקרא תהילים. אחפש ואקרא כל מיני פרקים, ניסיתי, סיפרתי לעצמי סיפורים.
השחקנים הם כאלה.
שמואל: בדיוק. טוב שאתה מבין את זה, ולא שזה נראה כאילו יצאתי מדעתי.
לא, זה אירוע מרגש מאוד.
שמואל: כן, ואתה רוצה לחבר ולהעניק לזה טקסיות מסוימת ולשאול ולהתייעץ. ואתה יודע שהשם אמור להיות נורא חשוב.
ברור.
שמואל: בחמש בבוקר נרדמתי. ולפני שנרדמתי לקחתי את הספר שקראתי, ומתבייש להגיד איזה ספרים של קבלה קראתי, כי כמובן לא הבנתי אף מילה, כלום, אבל שמתי למראשות הילד, מתחתיו, ספר תהילים, הוצאתי את הכלבה כדי שלא תפריע לילד והלכתי לישון. ומבחינתי כאילו הכל היה מסודר.
בשש בבוקר אנחנו קמים ללכת לברית, לוקחים את התינוק בסל קל, מתכוננים לצאת, מחפשים את המפתחות של הרכב, את הארנק, מסתכלים ימינה ושמאלה ומגלים שפרצו לנו לבית, גנבו את האוטו, גנבו כל מיני דברים, 'רוקנו' אותנו בשעה שנרדמתי. באותה שנייה קראתי לילד מיכאל.
למה?
שמואל: לא יודע. שיניתי את השם ובברית כולם כבר ידעו את השם הקודם שבחרנו, וכשהגיע הזמן לקרוא לילד בשם כולם כבר התחילו להגיד את השם הקודם, אבל אז קראתי "מיכאל" וכולם השתתקו, כולם היו בשקט. קראתי לו ככה כי הרגשתי שהיה מלאך ששמר עליו בבוקר הזה.
השם זה מי-כ-האל.
שמואל: בדיוק. אז ניסיתי לחבר את זה למקרה ויכול להיות ששיניתי לו את הגורל, את החיים, אבל מבחינתי הוא שינה לי, כי אם הוא היה מתעורר ובוכה והייתי יוצא אליו, אז כל הסיטואציה הייתה בהחלט שונה, עם אלף ואחד סיפורים. אז אתה מחפש שם שיש לו משמעות שאתה לכאורה מבין, כמו למשל שמואל. אז אני נושא את שם סבי זכרונו לברכה שנרצח בשואה, וברור שיש לזה משמעות כי זה מה שעלה לאבא ברצון כשנתן לי את השם.
גם לאבי קראו שמואל. אז באמת פרצו וגנבו והכל?
שמואל: כן.
זה טוב. סימן טוב.
שמואל: תודה לאל. אבל אני אומר שהרי בשניות זה יכול היה להיות אחרת לחלוטין. לכן אמרתי שהשם הקודם שנתתי לו הוא לא בתוקף, ונולד תוקף חדש עם שם אחר.
בסדר, זה יותר טוב.
שמואל: אז בוא נדבר על השמות.
אם אנחנו מדברים על שמות ברוחניות אז אנחנו באמת מגלים אותם לפי התפקיד של העובר וזה כבר משהו שונה לגמרי, זה לא לפי גנבים שפורצים בבית.
שמואל: ברור לחלוטין שאין לזה שום קשר, זה רק סימנים למשהו, זה לא הדבר עצמו.
כן. אבל שוב, אותם החוקים שאנחנו רוצים להעביר על כל הרצונות והמחשבות שלנו, שיהיו מותאמים במשהו לתכונת ההשפעה של הכתר. את אותם החוקים אנחנו צריכים עכשיו גם לבדוק כלפי האוכל, כלפי בגדים, כלפי כל דבר שאנחנו משתמשים בו בעולם הזה, איפה יש בחלקים האלה ששייכים לרצון, שאנחנו לא מסוגלים לתקן אותם.
שמואל: לתקן את הרצון האגואיסטי האפל ביותר שיש לנו, חותכים את זה.
כן, מורידים אותם מקשר איתנו. זאת אומרת, שהם יכולים להיות.
שמואל: ברור, אבל לא איתנו.
כן, כמו חמור, אני יכול להשתמש בו, אבל לא לאכול אותו.
שמואל: כן.
וכך עוד ועוד דברים.
שמואל: נמשיך. ביום השמיני משה קרא לאהרון ולבניו ו"לזקני ישראל". מי אלה "זקני ישראל"?
כל אותם חכמים שעומדים כביכול סביב משה ואהרון ובני אהרון וכן הלאה.
שמואל: לפי מעגלים של קל וכבד.
כן. יש שם גם את עניין 'נדב ואביהו' באותה הפרשה.
שמואל: כן, מיד אדבר על נדב ואביהו, אבל לפני כן, מה זה "זקן"?
זקן זה חכם, שרכש חכמה.
שמואל: אפשר לקשר את זה לימינו? מה אנחנו יודעים היום על מעמדו של הזקן?
אין לנו חכמים. עד לפני מאתיים שנה אולי, כאשר היו בעולם שלנו הרבה אנשים שעסקו בפנימיות ורצו את זה ולא היה מרדף אחרי כסף כבוד ושליטה, במיוחד כמו שרואים היום איך מתנהגים לפני הבחירות כשרואים איזו חגיגה עושים, אז היו בעם חכמים. היו חכמים.
שמואל: איפה החכמים היום? יש לנו חכמים היום?
אני לא יכול להגיד, אני לא מכיר את העם, אבל וודאי ש"לא אלמן ישראל", יש. צריכים אולי לחפש יותר טוב ולא בעיניים שלנו כי אנחנו לא יודעים מה הם סימנים של חכם. ואיך אנחנו יכולים בכלים המקולקלים שלנו לראות מי יותר ומי פחות? חכמה עליונה אנחנו לא מכירים, לכן כל הבעיה היא בנו.
שמואל: מה בדיוק היה החטא של נדב ואביהו? הם סך הכול התכוונו לטוב, נכון?
כן, אבל שוב, זה בדיוק שייך לאותו עניין, לאותו הקשר שיש בין יסוד למלכות. הם רצו להביא קורבן.
שמואל: להתקרב, כלומר להיות קרובים יותר לשפע.
לכבוד ה'. אבל עשו את זה מעבר למה שצריך להיות. כי צריכה להיעשות מדידה מדויקת עד כמה אני יכול לקבל על מנת להשפיע, ובמקום שאני לא יכול לקבל על מנת להשפיע, אני לא משתמש ברצונות האלו. הם חשבו שהם יכולים להשתמש בכל הרצונות, וזה מה שקרה. אז אני לא רוצה לדבר על הפעולה הזאת כאילו הם מדליקים אש זרה, כי לא בצורה כזאת אנחנו צריכים להבין. אלא כל אותם הרצונות שיש באדם ובהם הוא לא יכול להשפיע ולאהוב את הזולת, בהם הוא לא משתמש.
שמואל: אבל קודם צריך לזהות אותם.
כן. את זה צריכים לבקש מלמעלה, שהבורא ייתן חכמה, בינה ודעת כדי להבין ולהרגיש איך להשתמש נכון בכל מה שיש לי, במה שניתן לתקן ובמה שלא ניתן לתקן. שייתן כוח להבדיל בין שני אלו ולא להשתמש במה שלא ניתן לתקן, כי אלה רצונות גדולים מאוד ואני מאוד רוצה למלא אותם. ושייתן כוח ושכל נכון להשתמש במה שאפשר. ואז בזה האדם עושה מיון כזה פנימי ותיקון שמכל הרצונות והמחשבות וכל היוצרות שבו הוא מרכיב אדם חדש ועולם חדש.
וזה הוא עושה במשך החיים שלו, זה לכל החיים העבודה שלנו. "וכרתו עימו הברית", ומהרגע הזה והלאה אנחנו בונים מעצמנו אדם חדש שיהיה דומה לבורא בדיוק לפי אותו שם שקבעו לנו אבא ואימא עליונים.
שמואל: אז צריך להתחיל הכול מחדש.
כן. ולפי זה כך אנחנו הולכים במשך כל החיים עד שגומרים את התיקון שלנו. מקבלים מכתר וחכמה דרך בינה ואחר כך חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות מקבלים רק אותם האורות, הכוחות שיכולים לסדר את המלכות בצורה נכונה ולעשות ממנה דמות אדם, הדומה לבורא, בצורה כמו שמלכתחילה קבעו אבא ואימא, נגיד שזה "צורת שמואל", ו"צורת מיכאל".
שמואל: כמה עבודה יש לעשות.
כן. זאת העבודה מיום הברית והלאה עד סוף החיים.
שמואל: ביום יום.
כן. כשאתה גומר את העבודה הזאת, זהו, אתה נפטר. נפטר ממה? מהעבודה. אז אתה נעשה נצחי ושלם.
שמואל: זה בעצם הפירוש של המוות על פי הקבלה.
כן. וודאי. מה זה נקרא "נפטר"? היה לי משהו שאני נפטר ממנו.
שמואל: מישהו אחר מקבל את זה?
לא, אני נשאר, אני רק נפטר מכל התקופה הזאת שנקראת "תיקון" ואני נמצא עכשיו בגמר התיקון שלי.
שמואל: הנשמה.
כן, זה אני, מהו הגוף הזה? הנשמה.
שמואל: לא, אבא הביא את הלובן ואמא הביאה את האודם התחברו ביחד, ונכנסה הנשמה. מתי נכנסת הנשמה?
כל השנים האלו מברית המילה והלאה.
שמואל: מברית המילה, לפני זה לא נמצאת הנשמה, כלום, שום דבר?
לפני זה לא יכולה להיות, כי אני לא מתאים לבורא, אני לא יכול לקבל ממנו כלום, זה נקרא "בהמה", מרגע זה והלאה זה נקרא שמתחיל להיות "אדם".
שמואל: טוב. זה מביא להמון שאלות גם לנושא בימינו של הפלות וכולי.
לא, לא שייך הראשון לשני. אנחנו מדברים על איך אנחנו בונים את האדם מהרצונות שלנו שהם כולם על מנת לקבל, אגואיסטיים, איך אנחנו בונים מעצמנו דמות המשפיע, קצת דומה לבורא, שנקראת "אדם".
(סוף השיחה)