פרשת השבוע – 25.09.12 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

פרשת השבוע - האזינו

heb_o_rav_2012-09-25_lesson_parashat-ashavua_haazinu

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

גלעד: שלום לכולם. אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע", פרשת "האזינו". שלום, הרב לייטמן.

שלום לכולם.

גלעד: שלום לך, משה אדמוני.

משה: שלום.

גלעד: הפרשה הזאת כשמה כן היא, מתחילה בכך שמשה פותח בשירה, "האזינו השמים, ואדברה; ותשמע הארץ, אמרי-פי¹." השמים והארץ נקראים להיות עדים לכך שבני ישראל שומעים את השירה ממשה.

הבורא הוא זה שהבדיל את עם ישראל משאר האומות, והוליך אותם במדבר. כתוב, "ה', בדד ינחנו; ואין עמו, אל נכר.²". אבל למרות שנתן לבני ישראל את הטוב ביותר, הם ינטשו אותו ויעבדו עבודה זרה. והבורא כועס על חטאי העם, "כי-אש קדחה באפי,³" ולכן שלח עליהם מכות.

בהמשך שואל הבורא את בני ישראל, היכן האלילים שאותם עבדתם ומסביר שאין מושיע אחר מבלעדו. כל התוכן הזה נמצא בתוך השירה שמשה מציג לעם.

ובסיום השירה, אומר משה, "שימו לבבכם, לכל-הדברים, אשר אנכי מעיד בכם היום: אשר תצום, את-בניכם, לשמר לעשות, את-כל-דברי התורה הזאת.⁴"

ובסיום הפרשה, הבורא פונה אל משה, מצווה עליו לעלות אל הר נבו, לראות את ארץ כנען שהוא נותן לעם ישראל, ושם גם לסיים את חייו.

הרב לייטמן, מה זו השירה הזאת? דיברנו בפרשה הקודמת הזכרת ששירה זה אותו חלק שנמצא, אותו קשר שמאפשר לצאת מהגלות. אבל פה בעצם כל הפרשה כולה היא השירה.

נכון' מדברים על זה ש"משה", זאת אומרת אותו הכוח שמוציא את האדם מהמצרים, מעביר אותו דרך ההכנה במדבר. שבמדבר כל הכוחות של האדם. מצרים זו קבוצה, אנחנו קודם כל מדברים על קבוצה, אנחנו לא מדברים על אדם אחד. כי אדם אחד לא יכול לתקן את עצמו, כי כל התיקון זה "ואהבת לרעך כמוך", אז צריכים לפניך להיות חברים בדרך. אז מדובר על קבוצה, ותמיד זה בקבוצה, כמו אברהם שיצא מבבל, הוא לקח את התלמידים שלו, רמב"ם אומר שכמה אלפי אנשים הלכו עימו לארץ כנען מבבל, והם קיימו ביניהם את כל אותם החוקים, חוקי הטבע, הפנימי, האינטגרלי, שמלמד אותם אברהם, זאת אומרת איך להתחבר ביניהם. כי זה מה שאנחנו צריכים כתוצאה משבירת הכלים, היינו פעם כנשמה אחת, ועל ידי השבירה שהוכנה מראש, אנחנו מרגישים את עצמנו מרוחקים, מפוזרים, אפילו שונאים זה את זה, לכן נקרא "הר סיני".

אותה הקבוצה שיצאה מבבל, שזה לא מספיק רק שהיא יצאה מבבל, התנתקה מהאגו הקטן שלהם, כשהם התחילו להתקשר ביניהם, ורצו למצוא בקשר ביניהם את הכוח הפנימי, שמחבר את בני האדם ביניהם, שזה בעצם הבורא בעצמו, זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא"⁵, שחייבים להיות כולם יחד, גם אדם שזה נקרא "ישראל", שמתכוון לישר א-ל, וגם הקבוצה עצמה, שהיא משתדלת לבנות את החיבור הזה על ידי התורה, זאת אומרת שהיא מגלה עד כמה שהיא לא מסוגלת להתחבר, ואז יש ביניהם ממש הר סיני, הר של שנאה, והם מוכנים בכל זאת, לעמוד נגד השנאה הזאת כדי להתעלות מעליה, לפחות בכוח האחד שלהם, ה"משה", שמסמל את הכוח הזה, או "אברהם" אז, וכשעבדו על זה, אז הם גילו באמת שהמצב שביניהם הוא מאוד חמור, שזה התגלה כגלות מצרים. שהאגו שלהם, שהיחסים ביניהם, הם ממש יחסים של פרעה, מלך מצרים, ששולט עליהם כוח הרע, שולט עליהם האגו שלהם, שמרחיק אותם ביניהם והם לא מסוגלים להתחבר. כשראו שלא מסוגלים להתחבר אז, "איך להתעלות מעל האגו הזה", "איך להתעלות מעל כוח השנאה שביניהם", וכמה שניסו לא יכלו, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה"⁶, שדווקא כמה שרצו לבנות קשר ביניהם, כאילו בנו קשרים יפים שזה "פיתום" ו"רעמסס" ערים יפות, אבל זה לפרעה, זה הכל בסופו של דבר מתגלה, שהכוונה שלהם הייתה בכל זאת אגואיסטית, לעצמם, ולכן אלה ערים מסכנות. מה זה מסכנות? שיש סכנה, שיכולים להישאר בתוך האגו, ואז צריכים רק לברוח מזה. על ידי מה? על ידי זה שהם מתחילים לגלות אילו מכות האגו מביא להם, שזה עשר מכות מצרים, שהם מגלים אז בני אותה הקבוצה, החברים ביניהם מגלים, עד כמה שלא מסוגלים להתחבר ביניהם, ואז מתגלה גם הכוח המשותף ביניהם, מרכז הקבוצה, שזה נקרא משה. שם גם הם מגלים בקשר עם ה"משה" את הכוח הפנימי שבטבע, שנקרא בורא, א-לוהים, "א-להים" בגימטריה זה "הטבע", ואז מגלים את כל הדברים האלה, אבל לא יודעים איך בכל זאת הם יכולים להתאחד עימו. ולכן כל הצעקה לפרעה, "שלח את עמי"⁷. זאת אומרת, תן אפשרות לצאת מהאגו. ובורא כל פעם בעצמו, הוא מכביד את לב הפרעה, זאת אומרת האגו נעשה יותר ויותר גדול. מפני שהאדם צריך לגלות את כל הכוחות הרעים שיש בו, כדי שבאמת יהיה מוכן לקבל תורה. "כי בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין".

ולכן כשמוכנים כבר, בכל מחיר, בלילה, בחושך, זאת אומרת כשלא מבינים, לאן בורחים, העיקר לצאת מהאגו, "אנחנו חייבים להיות מחוברים", כדי לגלות בזה את הכוח העליון בינינו, ששורה בינינו, שהוא נקרא בזה "מלך העולם", ולא פרעה האגו שלנו. שלא אנחנו רוצים לשלוט על העולם, כמו שעכשיו כל האנושות עדיין רוצה לשלוט וחושבת שהיא יכולה לעשות משהו בעצמה, אלא כבר מגלים מתוך השבירה הזאת שיש בעולם, מתוך המשבר הגדול הזה, שלא מסוגלים לעשות שום דבר בעצמנו, אפילו להתחבר לא מסוגלים, למרות שהעולם הוא אינטגרלי, ונמצא במשבר מאוד גדול, וברור שחיבור יכול להציל אותנו, את כולנו, את כל האנושות, אבל לא מסוגלים.

זאת אומרת, אנחנו מתקרבים בכל האנושות בסופו של דבר, לאט לאט, להכרה הזאת שחייבים אנחנו לשנות את עצמנו. לא מישהו ולא משהו, ולא מערכות חיצוניות, אלא הקשר בינינו, הוא יכול להציל אותנו מהשמדה ממש המונית, ממלחמת עולם. מכל מה שיכול הטבע, הא-להים זאת אומרת, להכין לנו כמכות כדי שאנחנו בכל זאת נבין מה קורה כאן.

וכך אנחנו מתקדמים גם היום בעולם, וכך גם בכל השלבים הקודמים שלנו או יציאת מצרים שזו אותה דוגמה, רק מתי שהם הגיעו למצב שחייבים להיות כאן כמו שכתוב "אני ולא שליח"⁸, שרק הכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה הכללי שמחזיק את כל המציאות, הוא חייב להיות בינינו. אנחנו רוצים שיבוא ויקשור בינינו קשרים חדשים. זאת אומרת שהוא ימלוך, ולא פרעה בינינו שימלוך. זה נקרא בעצם "שלח את עמי", תן לי לצאת לשליטה אחרת.

והצעקה הזאת, כשבאמת רואים שאין ברירה, היא מאפשרת לעשות זאת, להתעלות מעל האגו, זה נקרא לברוח ממצרים. וזה לא פשוט, לא בבת אחת, אלא אמנם זה כך קורה, אבל מגיעים להר של סיני. שוב האגו הגדול עומד נגדנו, אבל אנחנו שכבר לא נמצאים בשליטת פרעה, בשליטת האגו שלנו, הוא נמצא מולנו, אז אנחנו יכולים לתת בזה בינינו איזו ברית, בינינו לבורא, בינינו על ידו, שאנחנו כן רוצים וכן מוכנים להיכנס לערבות. זאת אומרת, שכל אחד ואחד יהיה ערב לכולם, שהוא מוכן להקריב את עצמו כדי להיות קשור לאחרים, שהוא יעבוד אך ורק לטובת הזולת, ומוכן להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת "כמוך", שזה ממש להתעלות מעל עצמו למען הזולת.

וכשקבוצה מוכנה לזה, מקבלת את זה, שקבוצה זו קבוצה של אברהם או שזו כבר הקבוצה הגדולה של יוצאי מצרים. גדולה הכוונה שהאגו שלהם גדול, זה לא עניין של כמות, זה עניין של עוצמת הכוח האגואיסטי שהם מגלים, וכנגד זה הם מגלים את כוח הבורא, כוח החיבור שחייב להיות כאן. ואז הם מקבלים "תורה", מה שאנחנו לומדים כבר מהתורה, מקבלים את כוח התורה, כוח המאור המחזיר למוטב. ולאט לאט הם מתחילים לגלות כל פעם, את האגו שלהם ולתקן אותו, לגלות את האגו שלהם ולתקן אותו. זה כל הסיפור של "ארבעים שנות המדבר", שכל פעם אנחנו קוראים שהם חוטאים כביכול, ואלה לא חטאים, זה גילוי החטא שכבר נמצא אצלנו מחטא אדם הראשון, שכאילו מלכתחילה נמצא בנו, אנחנו כאלה. וכשזה מתגלה לנו כל פעם, אז התורה מספרת על חטא שהם חטאו, כביכול חטאו, כך האדם מגלה, אין כאן משהו חדש, אלא הכל, ישן נושן, נמצא כך.

גלעד: זה בעצם החומר שאיתו צריך לעבוד?

כן. ואז הם מתקנים כל פעם. וגילוי החטאים האלו זה נקרא שעושים עבירה, והתיקון שלהם נקרא שעושים מצווה. וכך הם מתקנים את כל הרצונות שלהם, שהיו נגד החיבור, זה נקרא עבירות, נגד החיבור. לא סתם רצון, שאני רוצה שם משהו לבד. זה לא, אלא הכל זה נגד החיבור בלבד. כי כל התורה היא רק איך להתחבר ל"כאיש אחד בלב אחד".

וכך הם מכינים את עצמם לשלב הבא, כשהם כבר באמת מוכנים לעבוד עם הרצון לקבל שלהם, שאפילו האגו, אפילו הפרעה, אפילו הכוח הזה שהיה מפריד ביניהם, עכשיו הם יכולים לעבוד איתו כדי להתחבר. זה נקרא "מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש"⁹.

והעבודה הזאת אז, בלעבוד עם הרצון לקבל בעצמו, זה מגיע אחרי שאתה מתנתק מהרצון האגואיסטי הזה, עובר "ארבעים שנות המדבר", ארבעים זה נקרא עליה מהארץ לשמים כאילו, לתכונת הבינה, תכונת ההשפעה, חפץ חסד, תשובה מיראה. וכשמגיעים לזה, אז מתחילה להיות כבר תשובה מאהבה, שזו העבודה ברצון לקבל בעצמו, להפוך אותו לארץ ישראל, רצון זה "ארץ", וישראל זה ישר א-ל, שאפילו הרצונות האגואיסטים הופכים להיות לעל מנת להשפיע, לעל מנת להתקשר לזולת. וזו כבר עבודה בכיבוש הארץ, ולפני זה הם עומדים, ומשה נשאר, ורק מספר להם מה יקרה בעתיד. קודם כל שהם צריכים לשמור שרק הבורא הוא מלך העולם, וש"לא יהיו א-לוהים אחרים"¹⁰. מי זה "א-לוהים אחרים"? האגו שלנו, בכל מיני הצורות שלו שמתראה לנו. אז שלא יהיו אלילים אחרים, זאת אומרת שמשהו שולט בנו חוץ מכוח ההשפעה והאהבה בינינו, אלא שתמיד אנחנו נחשוב רק על זה, ורק לפי זה נקיים את היחסים בינינו, זה נקרא חוקים ומשפטים.

וכשמקבלים את זה, אז הוא מספר להם שלמרות זאת, שאתם עובדים, כל כך יפה וטוב, ותעבדו על זה, ובאמת, לפניכם כיבוש כל הארץ, זאת אומרת כל הרצון, תהפכו אותו לעל מנת להשפיע זה לזה, ולהתחבר ולגלות את הבורא, שאתם תגלו את הבורא בכלי המשותף, שזה נקרא שאתם תבנו את בית המקדש, כלי שבו מתגלה הקדושה, ההשפעה הכללית שזה נקרא גילוי הבורא, זה לא יהיה מספיק, ביניכם. כי אתם השארתם בבבל עוד 99% מהאוכלוסייה של האנושות, של אותה הנשמה הכללית שהבורא ברא. ובעצם הוא הלך קודם אליהם ורצה לתקן, זאת אומרת מטרתו שהם יהיו מתוקנים, וכדי לתקן אותם, כי בצורה ישרה זה בלתי אפשרי, אז ברא, בנה, את עם ישראל, שזה בעצם המעבר ממנו, כלפי כל יתר האנושות, כלפי כל יתר חלקי הנשמה האחת הגדולה הזאת.

ולכן אתם תצטרכו ליפול, כמו עם אותן העבירות שלא עשיתם במדבר, אלא זה התגלה מכם, מתוככם, מזה שאתם שונאים זה את זה פתאום ואז צריכים לתקן, אז אותו דבר יתגלה כאן, אותו הרצון הגדול, 99% נניח, 1% זה אתם ו-99% זה כל היתר, שאתם צריכים לתקן אותם ואז הוא יתגלה, ולא תוכלו להחזיק את עצמכם אפילו במדרגה של בית המקדש, שזו המדרגה הגדולה ביותר. בית המקדש הראשון זה מוחין דחיה, זה המצב הגדול ביותר, זה נקרא שהם הגיעו לתיקון הפרטי שלהם, לגמר התיקון.

אבל זה לא מספיק, הם צריכים להישבר, ולכן משה אומר שיבוא הזמן, והוא אומר להם זאת מצד הבורא, שכך הבורא אומר, שאתם לא תחזיקו בזה, אתם תפלו, אתם בכל זאת תכנסו שוב לא-לוהים אחרים וכן הלאה, לעבודה זרה. אבל גם מכל אותם הכישלונות, והבעיות והגלות הגדולה הזאת שאליה אתם תכנסו בעתיד, אתם בכל זאת וכמה שתהיו שם, אני אקח אתכם אחר כך, זאת אומרת אני אעורר אתכם קודם, ואתם שוב, אני אקבץ אתכם מכל הרצונות האגואיסטים האלה, אתם תגיעו לארץ ישראל בגשמיות כמו שאנחנו היום, וגם תגיעו אחר כך לארץ ישראל הרוחנית שזה נקרא לחיבור, רצון ישר א-ל, זאת אומרת באהבה, בחיבור הדדי, שזה אנחנו חייבים עכשיו לבצע וכמה שיותר מהר, ואז אתם גם תהיו מוכנים להיות המעבר, ביני לבין כל יתר ה-99% האלו, האנושות, שזה נקרא "להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש".

ולפני זה אנחנו היום עומדים. ומשה אם כך, מספר לנו את ההיסטוריה הזאת, מה שנמצא לפנינו, והיא כבר הופכת להיות ליום יומית שלנו.

גלעד: רואים אותה בפועל היום?

כן.

גלעד: אז במערכת היחסים הזאת בינינו, שהיא בעצם שדה העבודה שלנו, רק על זה התורה מדברת, על הקשרים בינינו שבהם צריך להתגלות הדבר האחד הזה שבינינו. במושגים של עכשיו, נכון להיום, מהו ה"האזינו" הזה?

"האזינו" זה שמשה מדבר מכוח הבינה, "אוזן", דרגת הבינה, זה "חפץ חסד", זו דרגת ההשפעה, דרגת "משה", "הרועה הנאמן". הכל בא מהבינה, מכוח ההשפעה והאמונה. ו"האזינו השמים והארץ"¹¹, זאת אומרת שהוא מקיים כאן את הקשר בין שמים וארץ שממנו והלאה בני ישראל יכולים להיכנס לארץ ישראל. זאת אומרת שאותם שניים עשר השבטים, שניים עשר חלקים, שזה פרצוף הזעיר אנפין מחולק לי-ה-ו-ה, ובכל אות יש ג' קווים, שזה שניים עשר שבטים. חלק נשאר מעבר הירדן, וחלק נכנס לארץ ישראל.

ומשה מסביר להם בעצם על כל התהליך שהם צריכים לעבור. הוא גם עושה תיקון מקדים, זה נקרא שהוא עולה על הר נבו ומסתכל כביכול, על כל ארץ ישראל, זאת אומרת שהוא עושה תיקון ברצון לקבל הגדול הזה, ומעכשיו, מנקודה זו והלאה, כל בני ישראל, כל הרצונות שבאדם המכוונים לחיבור, יכולים כבר לעבוד. הנקודה הראשונה הזו מביאה לקשר בין כוחות ההשפעה שהם רכשו אחרי מדבר סיני, ועכשיו הם התחילו לממש אותם, משה עושה את תחילת התיקון הזה בהסתכלות שלו על "ארץ ישראל".

אני לא רוצה להיכנס כאן ליתר הסבר מה זה "הסתכלות", ומה זה תיקון על ידי הסתכלות פנימית, זאת אומרת איזו פעולה פנימית יש בזה. אלא מכאן והלאה האדם כבר מתחיל לעבוד, הקבוצה מתחילה לעבוד עם האגו הקודם, מתחילה לעורר אותו, ומתחילה דווקא על ידו להתגבש ולהביא את עצמה לגמר התיקון. השלב האחרון של התיקון הוא שהם כובשים את הארץ ובונים את בית המקדש.

גלעד: זאת אומרת ש"האזינו" זו בעצם מערכת היחסים או הקשר שהוא כבר בתכונת הבינה?

זה הקשר מצד הבינה כלפי המלכות. לכן נאמר "שמים וארץ".

משה: מה זה בכלל "אגו"?

ה"אגו" שאנחנו מתכוונים אליו בתורה, הוא רק כוח שמפריע לי להתחבר עם הזולת. אנחנו אומרים "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה, זה בעצם כל מה שיש בתורה, ובסופו של דבר רק עכשיו האנושות מתחילה לגלות, במידה והיא מתחילה לגלות, את החוסר בחיבור. כי אחרת, במצב שאנחנו קשורים זה לזה, אנחנו יכולים לעשות הרבה בעיות זה לזה.

אבל כוח החיבור הזה לא נמצא. לכן כאן ועכשיו יש לנו עבודה, של עם ישראל הנוכחי, אנחנו בעולם כדי להסביר להם, אבל קודם כל לעצמנו. כמו שנכתב בהקדמה לספר הזוהר, אנחנו צריכים קודם כל להתחבר בינינו, להיות "כאיש אחד בלב אחד"¹², "כל ישראל חברים"¹³, כי בצורה כזאת אנחנו קיימים כעם, אחרת אנחנו לא עם. ואנחנו נעשה את זה גם כדי לתקן את העולם, כי בכל זאת המימוש של כל התיקונים זה בעולם, למשוך אחרינו את כל העולם ולהיות אור לגויים.

לכן מפני שאין יותר תיקונים חוץ מהחיבור בין בני האדם, כל הרע הוא באמת רע אמתי, רק זה מפריע לחיבור, ולא שום דבר אחר. מה שאני עושה עם עצמי, נניח מטפל בגופי או משהו כזה, זה בכלל לא שייך. רק הקשר בינינו. בסך הכל, מה שמפריע לקשר נקרא רע, ומה שטוב לקשר זה היצר הטוב. ואנחנו מגלים מכך שאין לנו שום יצר טוב.

משה: יש אנשים שאני מסתדר איתם היטב, אני מחובר איתם, חברים. לפעמים אני מסתדר עם אשתי, לפעמים עם הילדים. האם בכל פעם שאני לא מסתדר עם אנשים, זה בגלל האגו?

לא.

משה: אם כך מהי ההבחנה הזו שנקראת "אגו"?

זה קיים רק בקבוצת האנשים המקובלים. מה זה "מקובלים"? אנשים שרוצים להגיע לחיבור עם הבורא, שרוצים לגלות, לקבל את גילוי הבורא ביניהם. גילוי הבורא זה נקרא גילוי של אהבה והשפעה. כי הבורא זה הכוח שהוא טוב ומיטיב. אנחנו צריכים לגלות אותו בינינו, ביחס בינינו. מגלים אתו בהתאמה, עד כמה שאנחנו מותאמים לו, בהתאם לזה הוא מתגלה בינינו.

ולכן כל הכוחות כל המחשבות כל המעשים שהם נגד חיבור בינינו, כדי לגלות את הבורא זו צריכה להיות מין שרשרת כזאת, שאני מתקשר עם הקבוצה ועובד בתוך הקבוצה כדי לגלות שם השפעה ואהבה בינינו, שבה אני מגלה את הכוח הכללי הזה של הטבע שנקרא "בורא", "בוא וראה".

ואז אם אני פועל בצורה כזאת, ככל שאני פועל, בהתאם לזה אני מגלה עד כמה שאני נגד זה, אז זה נקרא יצר הרע, האדם בעצמו לא רואה את היצר הרע. וגם לא בסתם חיבור עם האנשים האחרים ברחוב. זה קורה רק בקבוצה שרוצה לעבוד לפי "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא". רק בצורה כזאת אנחנו מגלים את הרע.

לכן כשאנחנו מגלים, אנחנו רואים כמו כן ש"בראתי יצר רע", זה לא סתם הכוח הרע שבכל אחד, האגואיסט הפשוט, אלא שאנחנו יחד עם היצר הרע הזה מגלים את הבורא שאומר "בראתי לכם את זה". למה? כדי שתצטרכו אותי. זאת אומרת, את היצר הרע האמתי אני מגלה בתנאי שאני מרגיש שהוא בא אלי מאותו מקור חיים, מאותו הכוח העליון שמכוון ממש כך, שאני אצטרך אותו.

מתי מתחיל להתגלות בורא? במצרים, כשמתחיל להיות תהליך הכרת הרע. כשבונים את פיתום ורעמסס, כשרוצים לצאת מהאגו, כשעובדים על החיבור ולא מסוגלים לכלום, מגלים את פרעה כמפריע, זה מצד אחד. ומצד שני, בזה הוא מקרב לגאולה כי הוא פותח את עצמו ככוח הרע, האגו שלנו. אבל בו, יחד, אנחנו מגלים את הבורא. ולא רק שמגלים אותו, אלא הבורא בעצמו אומר "בוא אל פרעה כי הכבדתי את לבו"¹⁴ , אני עושה את זה בכוונה. בראתי את היצר הרע ואני מכביד אותו, אני כל הזמן פותח אותו יותר ויותר. כדי שעל ידי זה אתה תפחד ממנו, ואחר כך תעביר את הפחד ממנו, ליראה אלי.

משה: יש כל מיני מחשבות של האגו, כשהסתכסכתי עם איזה חבר, שרבתי איתו, שלא הסכמנו על כל מיני דברים, האם מדובר על הבחנות כאלה?

התורה בכלל לא מתחשבת בדברים האלה.

משה: אתה מדבר על הבחנה מאוד מיוחדת, שהיא שייכת למצבים של אלה שכבר לומדים, שכבר התחברו, האם יש איזה מצב של התקררות מהחיבור?

כן.

משה: איפה זה יכול לקרות?

אנחנו רואים את זה מתלמידי רבי שמעון. ה"זוהר" עצמו מספר לנו שהם באו ללמוד, הם דיברו ביניהם, התקשרו ביניהם בפנימיות, גילו ביניהם קשר גדול, הגיעו לאיזו דרגה רוחנית גבוהה, זאת אומרת לחיבור ביניהם שהוא בעל מנת להשפיע, באהבה ופתאום זה נפל והתגלה הרע, כאש של שנאה, ממש גדולה מאוד. ואז הם היו צריכים להתגבר על השנאה ולהגיע על ידי זה למדרגה יותר גבוהה של החיבור. ובהתאם לזה, לגילוי הבורא.

גלעד: אני דווקא רוצה לפנות מכאן לרחוב. יש היום תורה שלמה שמתפתחת, "חכמת ההמונים". יש עכשיו הרבה קליפים, הרבה מחקרים כמו למשל כששמים על הבמה קופסה עם 850 גולות ושואלים את כולם כמה גולות יש בקופסה וכולם טועים בניחוש, אף אחד לא צודק אבל בממוצע הם מגיעים לתוצאה המדויקת. באותו אופן מנחשים משקל של פר ששמים על הבמה, ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה. זה התפתח מאוד, אפילו באוניברסיטאות הכי מכובדות בעולם חוקרים ומגלים.

אני שמח לשמוע את זה.

גלעד: אני שואל, האם אין שם בורא?

זה לא חשוב. אבל מה הם מגלים? הם מגלים שביחד מגיעים לאיזו תוצאה. זה כבר טוב, כבר בדרך. האדם מתחיל את התיקונים עוד מגיל הינקות עד שהוא גדל. אותו דבר כאן. לפחות הם אומרים כך "אין צדק בעולם, אין יושר בעולם, אין אמת בעולם, אין כלום, אלא אנחנו צריכים להיות יחד כולנו, מקושרים בצורה כלשהי, ואז מתוך הממוצע שלנו אנחנו נגיע לתוצאה הנכונה." בינתיים זה רחוק מהבורא, הממוצע שלנו עדיין בדרגה שהיא קודמת מאוד לגילוי שלו, אבל הם כבר מצביעים על איזה מקום, שם הם יכולים לראות את האמת.

גלעד: אבל אם זה עובד ומצליח מה יגרום להם לרצות להתקדם הלאה? כשזה עובד, אלה התוצאות הכי טובות שיש.

כן, אבל הבעיה שלי בעולם היא לא שאני אדע בדיוק כמה שוקל השור, או כמה גרגרים יש בקופסא.

גלעד: מפתחים את זה היום להחלטות, אפילו לקבל החלטה האם לצאת למלחמה נגד איראן או לא. מביאים את זה לרמה של החלטות ואומרים שאפילו אם אין לך את כל הנתונים, אתה תגיע להחלטה טובה אם תשאל הרבה אנשים שרוצים להגיע לתשובה.

נכון. אבל זה רק בינתיים. אתה תראה עד כמה הם יצטרכו, לפי הבעיות שיתגלו, להביא את ההחלטות לחשבון הרבה יותר רציני ביניהם, ואז זה ימשוך אותם קדימה.

ברמה מסוימת זה פותר את הבעיה, ברמת הדומם, או אפילו ברמת הצומח והחי. בדרגת המְדבר זה לא יפתור את הבעיות, כי בדרגת המדבר אתה צריך להשתפר בעצמך. וכאן אין שיפור, כאן אתה עושה פשוט פעולת חיבור של דומם, כשמחברים יחד את כל הדעות ובזה מגיעים לאיזו תוצאה, נכון. אבל זה נועד כדי שיכירו בזה שהחיבור הוא טוב, שבחיבור יש אמת, אבל כדי להגיע לפתרונות יותר עמוקים בחיבור, הם יצטרכו באמת להיות מחוברים, כי עכשיו החיבור ביניהם הוא פשוט כבני אדם, שכל אחד נמצא בדעה שלו. אבל הם אפילו לא צריכים להיות מחוברים, אלא לאותו נושא שעליו הם מדברים. יתגלו תנאים שכדי להגיע להחלטה נכונה הם יצטרכו קודם כל לשנות את עצמם. להיות מחוברים.

גלעד: זה לא שינוי? עצם זה שכבר חושבים שלא רק הגאונים והאנשים האינטליגנטים מחליטים?

כן.

גלעד: המחקרים מראים שבמקום שיש בו הכי הרבה אינטליגנטים זה פחות מצליח.

נכון.

גלעד: ואיפה שיש יותר נשים זה יותר מצליח. ובכלל זו מין גישה שונה, חדשה, לחיים.

כן, כאילו שזה לא היה קודם. זה פשוט, הגיע הזמן ועכשיו מגלים.

גלעד: אז מה תוכל להוסיף להם, אחרי שהגיעו למסקנה שזה עובד רק ברמה מסוימת, שיש בורא?

לא, הבורא זה אותו כוח החיבור שמתגלה, אבל הוא מתגלה בהתאם לעד כמה שהם ישתנו ביניהם. כאן, עכשיו, אתה לא דורש מהם, אתה נמצא כאן בעבודה איתם ואתה לא דורש מהם שום שינוי אלא כל אחד מתוך האגו שלו, מתוך הראייה שלו, לפי איך שהוא בנוי, הוא פולט איזה מספר או משהו אחר שהוא אומר, וזה לא משפיע על התיקון הפנימי. הבעיות שיתגלו הן הרבה יותר פנימיות, מהותיות, כאלה שאפילו אם יהיו דעות שונות, לא תהיה לאדם דעה נכונה על זה. אבל לא תהיה לו דעה נכונה מפני שהוא בעצמו צריך להיות מתוקן במשהו כלפי הקשר עם האחרים.

זה שיהיו הרבה אנשים מחוברים ביניהם בדעות אגואיסטיות, ארציות, זה לא יביא אותם לכל התיקונים, הם צריכים להיות מחוברים בתוך הרצונות שלהם, בתוך המחשבות שלהם. לכן יתגלו כאן כאלה בעיות שכל אחד יהיה חייב לקבל שדרוג כדי להגיד את התשובה שלו, את המחשבה שלו על הבעיה. וכאן הם יצטרכו כבר את החינוך האינטגרלי. אתה לא תפתור בעיות מהותיות בדרגות יותר פנימיות.

זאת אומרת, אנחנו יודעים שהאנושות מתקדמת לפי הי-ה-ו-ה, לפי התבנית הזאת. אז אתה מדבר רק על תחילת התגלות התבנית הזאת, ונכון שהכלל, בסך הכל, יכול להביא אותך לאיזו תוצאה נכונה במדרגה שהוא שם בעצמו, לא יותר מזה.

33:35

גלעד: איפה זה יכשל? איפה שתהייה נגיעה אישית, איפה שיהיו אינטרסים אישיים, איפה זה לא יצליח?

זה יצליח רק בפתרון בעיות כאלה שלא שייכות לתיקונים בינינו. תן להם בעיה, איך אנחנו מתקנים משהו ששם אנחנו צריכים להיכנס לקשר הדדי מעל האגו שלנו, אף אחד לא יגיד תשובה נכונה. אף אחד ממיליוני האנשים שאתה תשאל, כי "כל הפוסל במומו פוסל"¹⁵. קודם כל הם חייבים לתקן את עצמם, להיות מתוקנים במקצת. אבל בסך הכל אם הם ירצו להגיע מתוך התיקון הקטן שלהם לתוצאה משותפת, וידעו שזה משותף, אז יצטרכו לדעת שזה חיבור משותף.

בתורת ההמונים אתה לא מגלה להם שאנחנו עושים עכשיו חשבון ביחד בין מיליוני אנשים. הם חושבים כמה גולות יש בקופסה? אתה תצטרך להסביר להם את הבעיה עצמה, שהם יצטרכו לדעת מראש שהם הולכים עכשיו לתת תשובה למשהו שמשותף ביניהם. אתה תצטרך לגלות להם מה הבעיה ומה הפתרון. שהפתרון הוא גורלי לכולם.

ואז הם ידברו במידת התיקון של כל אחד ואחד ומהאופי של כל אחד ואחד, וודאי שהם יגיעו לפתרון הנכון לפי הדרגה שלהם. ואז אתה תתחיל לגלות עם מי יש לי עסק? יש לי עסק עם עשר ספירות. שסך הכל ביחד, הם מתרכזים במלכות, ואז הם מגלים בתוך המלכות את השפעת הכתר.

גלעד: הלכתי לאיבוד, דיברנו עד עכשיו על זה שביחד מחליטים ומגלים שצריך לעשות שינוי פנימי.

זה שביחד מחליטים זה בדיוק תשע הספירות שרוצים להגיע לתוצאה הנכונה שזוהי המלכות, בכל האנושות אתה תראה חיבור אחד שהתוצאה שלו היא שהם יחד. ואז הם מגלים במלכות שהופכת להיות השכינה, את השוכן, את הבורא. הכוח שמאחד והמילוי שלו שזו אותה התוצאה שהם רוצים לגלות.

גלעד: זאת אומרת, שאם ילכו על משהו שהוא באמת כואב או באמת מפריע שתלוי בקשר בינינו, אז הפתרון שתלוי בחיבור חייב להביא אותם למדרגה גבוהה יותר.

בתנאי שהם קודם יקבלו את ההדרכה. וידעו גם בזמן התרגיל, שזה כבר תרגיל שאנחנו עושים בחיבור בינינו, כמו שעשו בני ישראל. כל התפילות שלנו, תפילת הרבים, כל הפנייה שלנו היא מכולם. מחנות ישראל, את זה אנחנו עושים כל הזמן בתיקונים הרוחניים שלנו. אלא עכשיו הקהל, ההמונים, מתחילים לגלות את הדברים האלה, זו תחילת תורת הקבלה.

משה: אנחנו מגלים את הבורא מתוך האגו, אנחנו שלומדים את הקבלה בקבוצה, אבל הבורא רוצה להתגלות בכולם, גם ב-99%, ואנחנו אומרים שהם לא יגלו את זה מתוך האגו כמו שאנחנו. איך הם יגלו את הבורא?

מתוך הקשר שלהם איתנו. כמו שכותב ישעיהו הנביא, שאומות העולם, כביכול ייקחו את בני ישראל על כתפיהם כראש, כי ישראל זה נקרא "לי ראש", ויגידו שאנחנו מוכנים ללכת אחריכם, אחרי התורה שלכם, אנחנו רוצים להגיע לתוצאה טובה ולא יודעים איך. כי החכמה נמצאת רק בגלגלתא עיניים, בכלים של ישראל, "ישר אל", "לי ראש". ואומות העולם זה אותו הרצון הגדול שלא יודע לכוון את עצמו נכון לתוצאה. לכן זה נקרא שהם לוקחים אותנו כ"ראש" ואז יחד אנחנו מגיעים למטרה.

משה: זה לא ברור, כי גילוי הבורא זה דבר עצום, זה פותח את כל הנשמה של האדם.

נכון, אבל כשאתה מתחבר יחד, כולנו בכלי אחד, אז אין כל כך הבדל בין ראש ידיים ורגליים, זה סך הכל גוף אחד והוא פועל בהרמוניה.

משה: אבל איזו עבודה הם יצטרכו לעשות? אנחנו עושים עבודה מסוימת כדי לגלות את הבורא.

אומות העולם יצטרכו לדעת את העבודה הזאת, גם לעבוד על האגו שלהם אבל לא כמו שאנחנו מגלים את הכוח העליון ואחר כך עובדים, אלא לקבל מאיתנו הדרכה ולפי זה לעבוד. להצטרף אלינו כמו שגלגלתא עיניים מצטרפים לאח"פ דעליון, קשה להסביר את זה בכמה דקות.

אני חושב שבעתיד זה יהיה כמו סנהדריה גדולה בעולם שזו תהיה ממשלת העולם ואז היא תביא את העולם לתיקון. בסנהדריה יהיו האנשים שהם המקובלים הגדולים שמבינים את הדברים וכל העולם ישמע בקולם. חלק מתוך פחד וחלק מתוך הערכה, וכך לאט לאט יִתקנו כולם, כולם יצטרפו לזה מאין ברירה וגם מתוך רצון. קודם ללא רצון ואחר כך ברצון. כך מהייסורים מגיעים גם להכרת הטוב.

משה: גם תלמיד כלפי הרב יכול להגיע לדברים מסוימים דווקא דרך הביטול.

נכון, גם כלפי הרב. כל פעם התחתון כלפי העליון באותה הצורה.

משה: התלמיד עושה בקבוצה, הקבוצה עושה עבודה מסוימת.

כי יש לו שני כוחות, יש לו את הרצון לקבל ואת הנקודה שבלב שהיא נקראת "ישראל". חוץ מהרצון לקבל יש לו גם "חלק א-לוה ממעל", רצון להשפיע, ולכן הוא יכול, בין שני הכוחות האלה, לכוון את עצמו, משני הכוחות. אבל אם יש לי רק כוח אחד, לאן אני אכוון את עצמי? הכיוון יכול להיות רק משתי נקודות שביניהן יש ציר, קו, חץ. אומות העולם לא מסוגלות, הן צריכות שיהיה חץ לפניהם שיגיד להם שהולכים עכשיו לכיוון מסוים, ועכשיו לכאן, ועכשיו לכאן, והם ישמעו. כמו רועה לפני צאן.

משה: מה זה נקרא שהבורא "מתגלה" בהם, שזו מטרת הבריאה מבחינתם?

מתגלה בכולם יחד, שאנחנו הולכים קדימה יחד, הוא מתגלה גם בנו וגם בהם כמו בקומה שלמה. כי ראש וגוף הופכים להיות לאחד ומה שיש בראש מתפשט בגוף.

משה: כשאנחנו באים לחנך את העם חינוך אינטגרלי, אנחנו מצפים שהם ירגישו את הדבר הזה או שאנחנו שנצפה בהם ונגיד "הנה, ממש הבורא נמצא ביניהם, הנה מומשה מטרת הבריאה".

אתה רשאי להגיד להם כל דבר שיועיל להם להתקדמות לעת עתה. לא יותר מזה. "אל תשים מכשול לפני עיוור"¹⁶, "חנוך נער על פי דרכו"¹⁷, כמה שהוא מסוגל כדי להתקדם, לפתוח לו ולא יותר.

משה: הם ירגישו את הבורא?

כן, כולם. "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם ¹⁸.

גלעד: אבל לא כמו שבעלי הנקודה שבלב, אלא כמו שבדרגה שמתאימה להם.

בצורה האינטגרלית, בגמר התיקון, לא יהיה הבדל בכלל בין אף אחד לאחרים, והפרט והכלל יהיו שווים. אנחנו לא מבינים את הדבר הזה, אבל ככה זה. זה כמו בתמונה הולוגרפית.

משה: אז יש איזשהו שלב שממנו כן פותחים להם עבודה מסויימת של האגו או של הדברים ביניהם?

העבודה שלהם היא להתחבר אלינו.

משה: מעל האגו שלהם?

כן. זו עבודה גדולה.

גלעד: זאת בעצם הנקודה השנייה שאצלם.

זה לא רק שהאדם צריך לבטל את עצמו, הוא גם חייב לבטל את עצמו כלפי הראש שלך, כי אתה קובע בשבילו את הכל. ביטול כל כך גדול עם האגו הגדול שלהם זה לא פשוט לעשות. לכן המעבר הוא בני ישראל שחייבים להיות בעולם שהם בעצם גוף זר בעולם שלנו, כמו שהגויים טוענים היום "שאתם מיותרים בעולם, מי אתם?" בתת הכרה הם מרגישים שאם אנחנו לא עושים את התפקיד שלנו אנחנו מיותרים לגמרי. ואם אנחנו נתחיל לתפקד נכון, פתאום יגלו, "אה, עכשיו אנחנו מבינים בשביל מה אתם".

משה: זאת אומרת שכל מערכות התעמולה, פרופגנדה, הפרסום, המדליות, כל המערכות האלה שבעל הסולם מדבר עליהם, זה כמו הקבוצה, התלמידים, שעושים ביניהם פרסום של החשיבות של הרב כדי שיוכלו לשמוע אותו, כך העולם יעשה פרסום של הדבר הזה שהם יוכלו להקשיב ל"ראש" הזה?

כן. וודאי. זה נקרא ש"יעלו על בני ישראל על כתפיהם ויביאו אותם לירושלים"¹⁹, ליראה שלמה.

גלעד: אז הם יוכלו לשמוע, והפרשה שלנו היא פרשת "האזינו", אנחנו חייבים לסגור את זה. כמה משפטים לסיום הפרשה.

הפרשה היא אחת לפני הסוף, לפני הסיום של התורה, וגם הדרך קדימה שבזה התורה לא נגמרת. הבורא אומר כאן, דרך משה, שאתם בעתיד עוד תכנסו לחטאים גדולים, ויעזבו אותי ויכנסו לעבודת הפסלים ושוב לעבודה זרה, לא-לוהים אחרים וכן הלאה. בסופו של דבר הכל מתוכנן בתוכנית הבריאה, ואז אתם תצטרכו יחד עם כל יוצאי בבל לבוא אלי כולם ואז נתחבר "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא" ויחד כולנו. נקווה לישועה השלמה.

גלעד: אז נראה לי שבשבוע הבא נמשיך את הבירור הזה של אומות העולם לעומת ישראל כי זה מאוד מעניין. ובינתיים, תודה רבה הרב לייטמן. תודה משה.

משה: תודה.

שלום ושבת שלום לכולם.

גלעד: שבת שלום.

(סוף השיעור)

---

1. דברים, פרק ל"ב, א'.↩

2. דברים, פרק ל"ב, י"ב.↩

3. דברים, פרק ל"ב, כ"ב.↩

4. דברים, פרק ל"ב, מ"ו.↩

5. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט)↩

6. "ויאנחו בני-ישראל מן העבדה, ויזעקו" (שמות, פרק ב', כ"ג)↩

7. "שלח את עמי" (שמות, פרק ט', א')↩

8. מתוך "הגדה של פסח".↩

9. "ובגמר כל התיקונים, אומר הזה"ק, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש"." (מוזכר ב"כתבי רב"ש", חלק א', במאמר "שנאת חינם בעבודה, מהו")↩

10. "לא-יהיה לך אלהים אחרים ,על-פני." (שמות, פרק כ' ב')↩

11. "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים ל"ב, א')↩

12. "ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד" (פרוש רש"י לפסוק ''ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר'' (שמות י"ט, ב')↩

13. "ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים" (שופטים כ', י"א)↩

14. "ויאמר ה' אל-משה, בא אל-פרעה: כי-אני הכבדתי את-לבו" (שמות, פרק י', א')↩

15. "שכל הפוסל, במומו הוא פוסל" (ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ט"ז)↩

16. "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" (ויקרא י"ט י"ד(↩

17. "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כ"ב, ו')↩

18. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו ל"א, ל"ג)↩

19. "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'" (ישעיהו יד)↩