הפסקת אש של מבצע "שומר החומות" • המצב בישראל בעיני התקשורת העולמית • יהודים נגד ישראל • משבר התקשורת בישראל • חידוד עבודת הכתבים בהפצה
פרק 235|20 מאי 2021
ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 20.05.21 - אחרי עריכה
דודי: היום אנחנו נדבר על הפסקת אש. בזמן שאווירת הסיום של מבצע "שומר החומות" התחילה לחלחל בלב הציבור, ותוך כדי מטחים כבדים על הדרום הסובל, הפתיע החיזבאללה שבלבנון בירי רקטות לעבר יישובי הצפון, ונראה שאין רגע דל למנוחה למדינת ישראל. מה אנחנו צריכים ללמוד מהעובדה הזאת שאנחנו מאוימים משתי חזיתות?
שהשנאה אלינו לא תיפסק עם המשך הירי, עם הסכם ואולי הפסקת האש. זה לא ייפסק. אלא אנחנו נמצאים כאן בלחץ והתקפה לא רק של החיזבאללה ועוד ארגוני טרור, אלא בלחץ מכל העולם. והייתי אומר בלחץ מהטבע הכללי, שהמערכת הזאת ממש באה ומחייבת אותנו להבין מהי הסיבה האמיתית לשנאה הבלתי פוסקת לישראל מכל אומות העולם, ואפילו מצד הטבע שהוא למעלה מהאנושות. אם אדם מתחיל להרגיש את הטבע, פשוט אוויר שנמצא בחלל, הוא מרגיש עד כמה שישראל בנוכחות שלה היא שנואה על כל חוקי הטבע.
דודי: אני מבין מה זה לחץ מצד השונאים, כשיורים עליי טילים הוא מאוד ברור לי הלחץ הזה. אבל מה זה לחץ מצד הטבע, מהאוויר, מהחלל?
אנחנו נפעלים על ידי חוקי הטבע, כוחות הטבע. הכוחות האלו מסדרים כך את כוחות רשת הקשר ביניהם, שאנחנו קובעים את הרשת הזאת ומכוונים את התוצאה מהרשת אלינו בצורת שנאה.
דודי: עוד אחד מביטוי הלחץ זה הלחץ הבינלאומי, הלחץ מצד העולם להפסקת אש בין ישראל לחמאס. רוסיה התחילה ללחוץ לסיים את המבצע, גם נשיא ארצות הברית, ביידן, הבהיר לראש הממשלה שהוא מצפה לרגיעה משמעותית עוד היום, ונתניהו ענה לו כי הוא נחוש להמשיך עד שיושג היעד, אבל למרות המתח אנחנו מתחילים להרגיש ולראות את הסוף. האם נכון לגשת להפסקת אש או דווקא להמשיך להכות את חמאס?
זה לא יעזור, לא זה ולא זה. אתה בזה לא יכול לגמור עם החמאס, כי מאחוריו יש את כל האנושות. אתה לא יכול לצאת מזה בצורה כזאת שאתה מנצח וזה לא יקרה שוב, אלא זה יהיה לא יותר מהפסקת האש החיה. אבל אש בכל מיני צורות אחרות אתה בכל זאת תרגיש, איך זה בא ולוחץ עלייך. לכן לא נראה לי שיש כאן הרבה אפשרויות לישראל. אנחנו לא צודקים בזה שמזמינים על עצמנו שנאה מכל האנושות, אנחנו לא צודקים בזה שאנחנו מתעקשים להסביר לכל העולם למה הוא צריך להגיע ואיפה יש לו את הרגיעה הזאת, באיזו צורה, ולכן אנחנו לא צודקים, אנחנו לא בסדר. אלא אנחנו צריכים דווקא להסביר לכולם לא שהם נכנעים, אלא אנחנו אומרים שאנחנו מאוד מאוד מקווים שהלחץ שלהם עלינו היום הוא מגיע סוף סוף למצב שאנחנו כן מודעים לזה שאנחנו לא צודקים שאנחנו מתגאים בשטות שלנו, ושאנחנו צריכים להביא את שיטת התיקון לעולם, "ואהבת לרעך כמוך", להסביר את זה לכל האנושות דרך זה שאנחנו מראים את התוצאות טובות של אהבת לרעך כמוך בתוך עם ישראל, ואם אנחנו מקבלים את זה אז בזה אנחנו גורמים לשלום העולם. את זה אנחנו צריכים לעשות.
ולכן כאן אנחנו מתחילים לראות עד כמה שיש לנו להשתנות כדי להגיע להפסקת האש בינינו, בתוך ישראל. ואם אנחנו נגיע לזה שנרצה להגיע לא רק להפסקת האש אלא לחיבור ולאהבה, שכל ישראל חברים, אז בהתאם לזה אנחנו נגרום שכל העולם יגלו "אז יאמרו בגויים יגדיל ה' לעשות עם אלה"1, "הגדיל ה' לעשות עימנו, היינו שמחים", "שובה ה' את שבותנו כאפיקים בנגב"2, אז אנחנו נרגיש שהבורא מתקרב אלינו, שכוח השפעה ואהבה שורה בינינו. ואז, "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה", אז כל אומות העולם יבואו בשמחה וירצו להיות איתנו בידידות.
דודי: הפסוק מקבל משמעות יפה. חדשה. אבל אנחנו אומרים, לא לא לא, החמאס התחיל איתנו, אנחנו רק מגיבים, זה פעולת תגמול, אנחנו רק מחזירים.
ודאי שאת כל זה בורא עושה איתנו, אלא מה? תן לו לחמאס מישהו אחר, הוא יעשה אחרת. אם אנחנו לא הולכים בדרך ישרה למצב שצריכים לתקן אותו, אז הבורא מסדר לנו את בני הדודים שלנו והם מתחילים להיות העם הכי קשה, נוקשה, עקשן, וזה לא ייפסק. אנחנו רוצים לנצח עם החמאס ובכלל עם כל הערבים ובכלל עם כל האנושות והעולם? בבקשה, בואו ואנחנו נתחיל להתקרב זה לזה עד האהבה ואתה תראה עד כמה שבזה אנחנו מתקיפים את כולם באש האהבה וכולם מתחילים להרגיש שיש בנו תועלת לכל העולם. חוץ מאהבה לא חסר לעולם כלום.
דודי: בכל זאת, אנחנו מבקשים שתבהיר יותר את משמעות הפסוק מתהילים "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רננה אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה".
כן. "אז" זה מתי שהבורא מחזיר אותנו לציון. "ציון" זה נקרא נקודת היציאה מהרצון לקבל לרצון להשפיע, המעבר הזה, זה נקרא "ארץ ציון", רצון לצאת. ואז אם אנחנו נרצה לצאת מהאגו שלנו, להתעלות מעליו, אנחנו נוכל בצורה כזאת להוביל את העולם לבורא, לתיקון הנרצה, לגמר תיקון. אז באמת יהיה לנו, לא איזשהו מקום של העם הנידח, אלא המוביל את כל האנושות לפסגה.
דודי: וזה אומר שאז אנחנו נשיר, נרנן, נשמח?
כן כן כן, אז אנחנו נוכל לחבר את כל חלקי הבריאה לזר אחד, ובחיבור הנכון שאנחנו נכין לבורא, הוא יתגלה לכולם.
דודי: אתה חושב שישראל השיגה את היעדים שלה במבצע הנוכחי?
אין מבצע ואין נוכחי, זה לא נגמר. אין בזה שום מטרה. אין. "יגמר, לא יגמר" זה לא נגמר אף פעם, זה יגמר מתי שאנחנו נרצה שזה יגמר באמת, רק על ידי חיבור בינינו ונטייה לגילוי הבורא בתוך האהבה בינינו.
דודי: לפחות אחרי המכה מגיע פיוס לזמן מה, ועם הלחץ הכבד שיירד מהכתפיים שלנו, והימים של שקט שיגיעו ככל הנראה בהמשך, איך עלינו להמשיך לנהוג פה בעם ישראל?
לעם ישראל יש רק להבין מה הייעוד שלו, מה המטרה שלו, מה התפקיד שלו בין העמים, איך הוא צריך להראות להם את המטרה, איך הוא צריך לתת להם דוגמה, וממש להיות כמורה דרך לכולם.
דודי: נעבור לנושא השני שלנו. נמצאת איתנו היום בת', חברתנו ותלמידה שלך מסנט לואיס בארצות הברית, עכשיו השעה שם שלוש וחצי לפנות בוקר, היא נמצאת איתנו והכינה מספר שאלות בנוגע לתפיסת המצב בישראל בעיני התקשורת העולמית.
בת': התמונה שאנחנו רואים בערוצי התקשורת בארצות הברית היא מאוד שונה ממה שמצטייר פה בארץ. אנחנו רואים שם שהסיקור של החדשות מאוד נוטה לטובת הפלסטינאים, הם מציינים את מספרי המתים, ומתעלמים לחלוטין מכל עניין זכותה של ישראל להגן על עצמה. בדומה לתנועת Black lives Metter"" יש הרבה התפרעויות והפגנות סביב הנושא הזה. אנחנו גם רואים שהרבה מאוד שחקנים מפורסמים ואנשי תקשורת תומכים בפלסטינאים ויוצאים בכל מיני הצהרות ויש הרבה מחאות והתפרעויות סביב התמיכה בהם. איך אתה רואה את הדברים?
אני לא מתפעל מזה. אני חושב שהדברים האלה הם טבעיים ונכון שהם מתגלים, נכון שהשנאה מתגלה לישראל, כי ישראל לגמרי לגמרי הפוכים בהתנהגותם, גם בפנים וגם מבחוץ, מהתפקיד הנכון שלהם. ויכול להיות שעל ידי זה הם יבינו סוף סוף שיש כאן משהו לא בסדר, שהעולם בכל זאת לא מבין אותם והעולם לא מתחבר איתם, אלה כנגדם. ואני מאוד מקווה שהפעם זה ישפיע על זה שישראל ישמעו מה קורה בכל זאת, למה אנחנו כל כך שנואים, למה אנחנו כל כך דחויים, למה כולם דוחים אותנו. אני מאוד מקווה שפעם זה יקרה, אומנם שכמעט ואין בזה תקווה. בעיניים רציונליות, גשמיות, אם אנחנו מסתכלים על מה שקורה ומה שקרה, אז מה יכול להיות יותר גרוע משואה, מה יכול להיות יותר גרוע מזה שיש לנו כבר איזו פיסת אדמה וגם עליה לא נותנים לנו לחיות?
זאת אומרת יש כאן איזה מין מצב אי רציונלי, שלא עוזבים אותנו בשקט. אם היינו קובעים את המקום שלנו באוגנדה או במדגסקר, כמו שהיו הזדמנויות כאלו לפני קום מדינת ישראל, אז גם שם לא היו נותנים לנו לחיות בשקט. זה לא בגלל הר הבית או בגלל שאנחנו תפסנו כאן את המקום של כולם. לא. אנחנו לא נלחמים על פיסת האדמה הזאת, אנחנו נלחמים על זה שאנחנו לא מבצעים את התפקיד שלנו כלפיי כל אומות העולם, כלפיי כל הטבע. ולכן זה לא ייפסק עד שעם ישראל יבין וירגיש שכאן זה המקום לביקורת שלו על ההתנהגות שלו, מה באמת האנושות חושבת, דורשת ממנו בעצם, והיא דורשת ממנו רק להיות דוגמה לחיבור ולאהבה. ועל זה כתוב בתורתנו.
אז אנחנו חייבים להבין את זה, לפתוח את זה, להרגיש, לדבר על זה, וכמה שנהיה יותר ויותר קרובים לזה אנחנו גם נגלה בהדרגה שאומות העולם מבינים אותנו והם בעצמם יבואו ויעזרו לנו להיות יותר מחוברים. וכך אנחנו נגיע לתיקון בתוך עם ישראל וסביב עם ישראל כל העולם יגיע לתיקונים, שזה חיבור, חיבוק, וכך אנחנו נגיע לעולם שכולו טוב. לכן אני חושב שכל העבודה שלנו היא צריכה להתרכז רק בהפצה, בהפצת שיטת התיקון, ובכמה שאפשר להסביר בכל הלשונות, בכל האפשרויות את הסיבה של השנאה, את הסיבה לשלום ושעם ישראל הוא בעצם קובע גם לעצמו, גם לכל העולם, את העתיד הטוב של כל העולם.
בת': לאור זה שהתקשורת בארצות הברית מנסה להטות את הקהל שם לכיוון האנטישמיות, האם יש משהו שאנחנו צריכים לפנות איתו, לעבוד איתו כלפי הקהל האמריקאי, או שזה הכול עניין של מה שקורה בישראל וכל העבודה צריכה להיות פה? או שאולי אפשר להשתמש במה שקורה באמריקה כדי להשפיע על מה שקורה בישראל?
אני חושב שאנחנו צריכים להשתדל דרך כלי תקשורת אמריקאים להסביר את הגישה שלנו, שהיא לא גישה ציונית ולא מרקסיסטית ולא פשיסטית ולא כלום, אלא היא גישה שנובעת מתוך חוקי הטבע, שמגיעה מתחילתה ועד סופה לחיבור. וכאן באמת יש תפקיד לעם ישראל, לכן שונאים אותו ודורשים ממנו לממש את התיקון. אני חושב שאם אנחנו נשתמש בזה נכון, אנחנו נראה לא ציונים ולא יהודים רגילים, אלא דווקא העולם יבין שכאן מדברים על חיבור ואהבה בין כולם. ואז יתנו לנו פה ושם מקום בכלי התקשורת העולמיים לדבר על זה, וכך נוכל איכשהו לגלות את דעתנו לכל האנושות.
צריכים לדבר, צריכים להיכנס לכלי תקשורת. צריכים להשתדל לכתוב בצורה כזאת שהם ישמחו לקבל את זה, כי יש כאן יהודים שהם אנטי כל הדתות, האמונות, התנועות והכול, שיש להם חיבור עם כולם. בקיצור צריכים להסביר, כמו שכבר הסברתי את זה מקודם. אפשר לכתוב את זה בצורה כזאת יפה וגם בצורה עוקצנית, בצורה חדה, שאנחנו לא מסכימים עם עַם ישראל כמו שהוא עכשיו, שאנחנו לא מסכימים עם דתיים כמו שהם עכשיו, אלא אנחנו מדברים על חיבור ואהבה שהיא צריכה להתפשט בכל העולם בשווה לכולם. ועַם ישראל כרגע הוא באמת אשם בכל מה שקורה בעולם בגלל שהוא לא מפזר את שיטת החיבור.
יש כאן כמה נקודות כאלה שהם ישמחו לפרסם, ודרך זה גם יפרסמו את הגישה הנכונה שלנו. לכן אני חושב שזה הזמן שאנחנו צריכים להשתדל להיכנס כמה שאפשר לתקשורת האמריקאית. ואם אנחנו מצליחים באיזשהו מקום כמו שזה נעשה נגיד בטורקיה ועוד כאלו דוגמאות, אז להשתדל משם אולי על ידי החברים שלנו מאותה מדינה, נגיד הטורקית, שהם יכתבו גם לתקשורת האמריקאית וככה זה ישתלשל ויתפרסם ויהיו יותר ויותר. הכול תלוי בכמה שאנחנו רוצים לפרסם את זה, להפיץ.
בת': האם אתה רואה את התפקיד של ארצות הברית ביחס לישראל משתנה?
ודאי, ללא ספק. דיברנו על זה כאן בישיבות שלנו ואני לא יודע עד כמה כתבו כל החברים את דעתי בקשר לבחירת ביידן במקום טראמפ, על מה שיהיה. אני דיברתי על זה בצורה מאוד מאוד חריפה, והייתי נגד ביידן ובעד טראמפ. אבל אנחנו מבינים שאפילו היהודים בארצות הברית לא רצו להשאיר את טראמפ, ועכשיו הם יאכלו את זה, כמו שדיברתי אז, עכשיו הם יקבלו את זה עוד ועוד, יותר ויותר. הם בעצמם מכינים לעצמם חיים בלתי נסבלים. אבל המצב באמריקה יהיה הרבה יותר גרוע, במיוחד ליהודים.
בת': האם אתה חושב שאפשר להשתמש במה שקורה בישראל, במצב כאן בארץ כדי לעורר לפעולה תלמידים שלך בארצות הברית כדי שישתתפו יותר בהפצה?
התלמידים שלי הם העתקה מעם ישראל, עצלנים, לא רוצים כל כך לשנות את מצבם, לא אכפת להם, הם שומעים על האמת וטוב להם מזה שהם יודעים את זה, הם דווקא מוציאים מידיעת האמת הצדקה לעצמם לשבת ולא לעשות כלום. ולכן אני מאוד מאוכזב מהתלמידים שלי, כמה שהם לא זזים מהמקום, כמה שהם אדישים למה שמתקרב, לאסון שמתקרב.
בת': איך אפשר לעורר אותם?
אני לא יודע. חוץ משאני יכול כך לדבר כמו שאתכם, אני לא יכול יותר. גם כך אין לי יותר כוח אפילו לדבר. אני מצטער אבל בזה נגמר כל הכוח שלי, שיעור בוקר, שיחות אתכם וזהו. אין לי כוח בגרון וגם בשכנוע להשפיע עוד יותר על האנשים שנקראים בצורה אידיאולוגית הכי קרובים אליי, זה מה שהבורא נותן לי. אני עושה מה שאפשר, אם אפשר יותר, תגידו לי.
אני מרגיש את הלב שלך ואת הרצון שלך וכמה שאת נמשכת לפעולות טובות, חיבור, חיבוק והכול, אני מבין, אני מרגיש. אני עם הלב שלך, תודה לך.
דודי: אנחנו באמת מודים לבת'. מי שלא מכיר אותה, היא כבר קרוב לעשרים שנה פעילה בהפצת חכמת הקבלה בארצות הברית, תורמת, עושה מעל ומעבר בכל שעה כמו שאנחנו רואים והיא דוגמה לעוד הרבה חברים וחברות.
אנחנו נעבור לנושא הבא שלנו, לגבי התקשורת בישראל.
שלי: מאז תחילת מבצע "שומר החומות" עלה באופן משמעותי רף הביקורת מצד ישראלים כנגד התקשורת בישראל. הטענה המרכזית נגד גופי תקשורת היא שהם מוטים באופן גורף לצד השמאלי של המפה הפוליטית, מציגים את היהודים באופן שלילי, הם מגמתיים באופן הנגשת האירועים, ונותנים במה לא סימטרית לסיקור האלימות בין הצד הפלסטיני וערביי ישראל לעומת האלימות מצד האזרחים הישראלים. באופן כללי, ההרגשה שהם מחלישים את מורל העם וממש פועלים כנגד העם.
העם כועס, פורק את זה ברשתות החברתיות, הוא מרגיש שהוא לא יכול לקבל דיווח אובייקטיבי על המצב ולהרגיש שהוא מעודכן, אלא באמת הכול עובר דרך איזושהי מסננת של אינטרסים פוליטיים. הכעס הזה הוביל לאיומים על אנשי תקשורת וחלקם אפילו התחילו להסתובב עם מאבטחים. היום רוב גופי התקשורת מואשמים בהטיית תקשורתית כלפי הצד השמאלי גם בארץ וגם בעולם. מה הסיבה לכך?
האם זה לא מה שרוצה העם? האם לא העם בונה יחס כזה בתקשורת, לא העם מחזיק את התקשורת ולא העם מקבל בחזרה מהתקשורת מה שהוא בעצמו בנה ופיתח? אני רואה שהם מסתדרים טוב ביניהם. הם מקללים זה את זה וממשיכים יחד זה עם זה. אני לא חושב שיש כאן איזה ניגוד. הם חיים בניגוד ודאי, אבל כך זה מקובל בכל העולם. והתקשורת במדינה הקטנה הזאת היא לא יכולה להיות בכל הפאנל שלה מימין לשמאל ובאמצע, אלא סך הכול מה יש כאן? וודאי שהיא מאוד קשורה לאינטרסים של העשירים והפוליטיקאים, וכמו שאנחנו יודעים יש את שלושת הכוחות האלה, תקשורת, כסף ושלטון. בסופו של דבר זה הון שלטון והתקשורת ביניהם.
הכול נובע מריקבון של החברה הישראלית. כך אנחנו מתוך האגו שלנו בנינו את החברה ונמצאים בה ועוד מחזיקים אותה. תסתכלו על הבחירות שלנו, תסתכלו עם כל מה שקורה, זה הרי זוועה, אין באף מקום דבר כזה. זה נכון שכך צריך להיות במדינה שהיא מביאה ריקנות, ריקבון לכל העולם, אבל אם את שואלת מה לעשות הלאה, אין מה לעשות, רק "לחזור בתשובה" מה שנקרא, כדי שנבין מאיפה הסיבה ואיך אנחנו מטפלים בשורש. צריכים טיפול שורש.
שלי: באופן אידיאולוגי העם ברובו נוטה ימינה ויש לו הרגשה, בעיקר בעתות מצוקה כאלה, שיש פה כאילו התנגדות לעם ישראל, יש הרגשה של החלשת המורל של עם ישראל בתקשורת. השאלה היא למה זה ככה, ואיך זה נובע מהחברה אם החברה היא דווקא הרבה יותר פטריוטית ולאומית?
והתקשורת לא. יש בתקשורת הרבה שמאלנים קיצוניים, BDS וכן הלאה, יושבים שם אפילו האנשים האלה. אבל שוב, אני לא נכנס לכל המפה הזאת, אני אומר שזה טבעי שכך זה קורה מפני שאנחנו כולנו לא מתעסקים בעקרונות הטבע שלנו. ולכן את יכולה להתחיל ולהיכנס בין הון שלטון ותקשורת ולהיות כאן בפוליטיקה הזאת, זה לא יעזור לך, אלא רק יוסיף דלק לאש.
שלי: אתה חושב שהתקשורת בישראל משפיעה על מידת החיבור בעם או שהיא רק תוצאה?
תקשורת היא תוצאה, ודאי, אבל היא גם משפיעה, גם וגם, גם לכיוון זה וגם לכיוון זה. לכן היא נקראת תקשורת.
שלי: השאלות שהכנו הם בעיקר כלפי דברים שהם מאוד מפריעים לעם, כמו ייצוג לא סימטרי. נניח לגבי הלינצ'ים, היה לינץ' אחד שביצעו יהודים, קבוצה מאוד מצומצמת, והיו כמה וכמה לינצ'ים מהצד השני, וכאילו הדגישו את הלינץ' היהודי הרבה יותר שעות בתקשורת. אתה חושב שצריך לשמור על הסימטריה הזאת, שהייצוג יהיה לפי רמת המעשה ולא להגזים לצד אחד?
אני לא סובל את היחס הזה שאת רוצה להכניס אותי לתוך בירורים בין התקשורת ובין הפלגים, אני לא רוצה לדבר על זה ולחשוב על זה ובכלל להיות בזה, מי יותר טוב ומי יותר גרוע. את שואלת אותי איפה יש יותר צדק, ואיפה פחות צדק? זה מסריח מזה וזה מסריח מזה.
שלי: האם אתה חושב שבמדינת ישראל צריך להיות איזשהו ערוץ מרכז שמקדם דווקא שיח יותר פתוח ויותר בריא בין חלקי העם.
נכון, צריך להיות דבר כזה, אבל לא שהוא מרכז, שיהיה מחובר משני אלו. אם תחברי משני המקומות האלו של הסירחון, לא ייצא לך משהו יותר טוב חוץ מסירחון כפול.
שלי: אז מה כן?
צריכים להקים משהו חדש שנובע מכוח הטבע שלנו, של היהדות האמיתית, שהחיבור בינינו בלבבות ועם הבורא, בכוח השפעה ואהבה, ולא שאנחנו עכשיו נתחיל לדון מי מבני האנוש האלו יותר צודק או פחות צודק. הם כולם נמצאים בכאלו עיוותים מהאמת שאין איתם בכלל על מה לדבר ומה לעשות. אי אפשר להשתמש בהם. כמה פעמים אני אומר לכם שזה לא המקום שלנו, ואתם נמצאים שם והם עובדים עליכם, אתם נדבקים מהם.
בא לי לפזר את כל עניין הכתבים האלו, הם רק מקלקלים אותנו, הם נותנים אשליה למי שקורא אותנו שאנחנו גם מאותו הסוג כמו כלי התקשורת וכל יתר הפלגים והתנועות.
שלי: מה בעצם יהיה בערוץ כזה שהוא מתוקן, שהוא מושך את העם לתיקון? האם יהיה איזשהו דיון שהוא בין הפלגים, או בכלל לא מתעסקים בזה ורק מדברים שם על חיבור עם ישראל?
אני לא נכנס בדיון ביניהם, כי הם כולם טועים ולא מבינים את המצב, למרות שהם בגאווה ככה מרימים את האף כאילו שכן מבינים משהו. ולכן אני לא נמצא איתם, לא נמצא איתם בקשר כי בעיניי זה הכול פסה, לבטל אותם לגמרי את כולם. צריכה לקום מערכת חדשה, שהיא מקיימת הכול אך ורק כדי להגיע לחיבור, לאהבה, לחיבוק ולהשגת מטרת הבריאה.
שלי: מה נקרא שיח בריא בעיניך?
מה שעכשיו אמרתי. רק בירורים מה הטבע או האלוהים או המערכת הכללית של הטבע דורשים מאיתנו, שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים להיות גם מחוברים נכון וגם להתקיים לעולם ועד. ואם לא, יבוא כוח יותר גרוע, אומנם עליון, ויסדר לנו את הדברים.
שלי: זאת אומרת, שכל ההתייחסות נניח לאירועי היום, למצב ישראל מול אומות העולם, כל הדיון הוא בעצם צריך להיות בירור כנגד הכוח העליון, יש כוח עליון שמסובב את המאורעות ולנסות ביחד לפענח מה הוא מנסה להגיד לנו, איך הוא מנסה לכוון אותנו?
כן. ומה שהם מדברים ביניהם זה בכלל לא מעניין אותי. כי הם לא מבינים על מה מדובר, הם לא קוראים נכון את מפת החיים.
שלי: האם זה לא עלול להתפרש כגישה כאילו מול הכוח העליון שהיא קצת קשה לעיכול?
הם יכולים לפרש את זה איך שהם רוצים, אבל לא יותר מאיתנו. אין מי שמבין יותר מאיתנו מה זה כוח עליון. מי מהם יכול לפרש משהו בצורה אמיתית? הם יביאו כמה פרופסורים מקסימום מהאוניברסיטה? מה יכול להיות? ודאי שהם ביחס שלהם גם קלקלו את כל האוניברסיטה, את כל ההשכלה הגבוהה, כולה היא קנויה, נמצאת תחתם. אנחנו רואים את זה גם מהאנשים שלנו ששייכים להשכלה הגבוהה, מה ההכנעה הזאת כלפי האוניברסיטה עושה מהם.
שלי: אתה חושב שאנחנו צריכים להקים ערוץ כזה?
כן, אנחנו חייבים את זה לעשות. אבל אין לנו עם מי, אין לנו אנשים שהם יכולים באמת לסדר את הדברים. אנחנו כל הזמן צריכים לעבוד על השיפור של חלון ההפצה שלנו.
חיים: נמשיך את האווירה ה"חגיגית" הזאת.
בבקשה. אני דווקא לא צוחק מהמילה "חגיגית", כי אם אנחנו יכולים להבין לפחות עוד צעד אחד קדימה במצבנו ובמאבק שלנו, זו כבר חגיגה. ולא לשקול את זה בצורה אגואיסטית ברצון לקבל שלנו, שאז זה נראה לנו כאיזושהי הרגשת החושך.
חיים: מה אנחנו צריכים להבין בדיוק?
אנחנו צריכים להבין שיש בידינו נשק רוחני, שאנחנו חייבים להשתמש בו ולהציג אותו לפני כולם בלי להתבייש, בכל העוצמה שאפשר, בכל כלי התקשורת, העיקר זה באינטרנט, ולא לפחד כלל וכלל.
חיים: אתה מרגיש שכרגע אנחנו מפספסים במשהו?
אני מרגיש שיש בכם הרבה מעצורים, שאתם עושים חשבונות פנימיים, וזה מה שעוצר אותנו ומכשיל אותנו.
חיים: המעצורים האלה נובעים מתוכנו או מבחוץ?
מתוך הפחד האגואיסטי שלכם, מה יגידו, מה יהיה, מה יעשו, אני סובל מהחשבונות האלה, אני לא יכול להסכים עם זה, אבל זה מה שיש. בינתיים אין לי כתבים אחרים. אם פעם תהיה לי הזדמנות, אני בשמחה אחליף.
דודי: איך להתגבר על הפחדים, על המעצורים האלה שאתה מרגיש?
להפסיק לעשות חשבון עם גורמים חיצוניים, אלא רק עם הגורם שלנו הפנימי, עם הבורא. בעל הסולם, קחו דוגמה ממנו, הוא לא פחד מכלום, הוא כתב ושפך את הלב שלו. יש לכם מאיפה לקבל דוגמה.
דודי: לא פעם, אני חושב שזה אולי עוד סוג של מעצור, אומרים שאנחנו כותבי מנטרות, שאנחנו כאילו כותבים עוד פעם את המסרים האלה, את הסיסמאות האלה של חיבור. איך לא להתרגש מכל מיני הערות? דווקא זה מגיע מבית, מחברים שאתה שומע את זה.
קודם כל, המזל שלי שאני לא שומע. אני לא שומע, שידברו. כבר 40 שנה אני בזה, יותר מזה, אז לא שומע, מה אפשר לעשות? אני חרש קצת, יש לי בעיה עם השמיעה. לכן כשמדברים נגד בכל מיני צורות, אני לא שומע, מה אני אעשה, יש לי בעיה. על זה כתוב פשוט "לך לאומן שעשאני".
דודי: ברגעים של חולשה, שבכל זאת אתה שומע, כשאומרים "עוד פעם הסיסמאות שלך" ואף אחד לא שומע אותך ואתה רואה שלא קוראים ולא אכפת להם.
סימן שאני חייב להשתפר, עוד ועוד יותר.
דודי: במה להשתפר?
בכתיבה, ביושר, בפשטות.
דודי: במה אתה מודד הצלחה בהפצה?
שאנשים יידעו מה שאנחנו אומרים. שידעו אלף אנשים או עשרת אלפים אנשים, כמה שידעו, אבל שהם ידעו מה אנחנו רוצים להגיד. קודם כל, שעתיד העולם, שלום העולם, הוא תלוי בשלום בעם ישראל, מתי שהיהודים ירצו להיות בשלום, בשלמות, בהשלמה. איך מגיעים לזה? על ידי זה שכולם משתדלים להתגבר על האגו שלהם. ואומות העולם בשנאה שלהם גם עוזרים ליהודים להתחבר. במידה שהיהודים מתחילים להתחבר ומצליחים במשהו להתחבר, אז אומות העולם בעצמם ירגישו את הכוח החיובי שנובע מעם ישראל ומתפזר בעולם והם ירצו בעצמם לבוא ולהתחבר איתנו וסביבנו.
אני רוצה שקודם כל הם יבינו את זה, שאין כאן שום דבר חוץ מחוק הטבע שנובע מבבל, מחיבור בין כל העמים הקטנים. ששבעים אומות העולם גם עכשיו נמצאים בעולם והם צריכים להיות מחוברים, והחיבור הוא חייב להיות רק בזה שהנציגים של שבעים אומות העולם שפעם ייצבו את עם ישראל, שהם יתחברו ביניהם, ואז כתוצאה מזה, מהשורשים האלו שבעם ישראל, כל הענפים שלהם, שהם שבעים אומות העולם, גם ירצו להגיע לחיבור. כל הדברים האלה, אלמנטאריים, פשוטים כאלה, להסביר אותם יותר ויותר בכל מיני צורות ושפות, זה מה שאני רוצה.
לא רוצים לשמוע, כן רוצים לשמוע, זה צריך להיות בכל מקום שיהיה לפניהם. ואז יבואו כל מיני כוחות הטבע ואירועים למיניהם ואז הם יזכרו שראו את זה, שמעו על זה, דיברו על זה וכן הלאה. אתם צריכים לפתוח דרך לבורא שיעבוד.
נורמה: אמרת קודם שאנחנו מושפעים ממה שקורה בחוץ, מהתקשורת ומכל הלכלוך שיש במדיה. למה מורגש ככה?
כי אני שומע איך שאתם שואלים. אצלכם הנציגה של כלי התקשורת בישראל זו שלי, איך שהיא שואלת אני נופל. לא יכולה לצאת מימין, שמאל, ואני לא שם לב לזה בכלל, זה לא קיים בשבילי. לכן נראה שאני לא בעניינים, ואני באמת לא כל כך בעניינים, כי אני לא מבין מה יש שם חוץ מצואה ממש, זה זבל, איך אפשר להיות ביניהם, איך אפשר לשמוע מה שהם אומרים, איך שהם משפילים זה את זה, זה יותר גרוע מטילים מה שהם עושים.
חיים: אז נעבור נושא. יהודים נגד ישראל. לאחרונה יצאו שתי קבוצות גדולות של יהודים במכתבים נגד ישראל בהקשר למבצע "שומר החומות", ובכלל בהקשר לציונות. אני אשאל קודם על המכתב הראשון, הקבוצה הראשונה שכתבה את המכתב, מונה כמאה מרצים ליהדות ודת במוסדות לימוד ליהדות ורבנות בארצות הברית, כמו Hebrew union college, שזה הממסד האקדמי הרבני המוביל הגדול והחשוב ביותר בארצות הברית. Reconstructionist Rabbinical College ואחרים שמשתייכים ליהדות הרפורמית, הקונסרבטיבית וה- Reconstructionist שזה יותר רפורמי מרפורמי, ועוד מוסדות לימוד יהודיים נוספים. הם טוענים שישראל מנצלת את כוחה ומפעילה אלימות גזענית כנגד הפלסטינים. שהתרומות שלהם, של היהודים בארצות הברית, ממנות משטר של אפרטהייד, של ממשלת ישראל, המנסה לנשל פלסטינים מאדמתם. הם גם טוענים שתמיכה בישראל משמעותה השתתפות באלימות גזענית.
זה המכתב שאותם רבנים ומרצים ליהדות כתבו. עד היום חשבתי שיהודים שונאי מדינת ישראל באים בעיקר מהחוגים החילוניים בארצות הברית, אבל כאן יש חוגים דתיים אמריקאים, למרות שזה לא אותו סוג של דתיות כמו בישראל, שיוצאים בצורה הכי חריפה נגד ישראל. כל אדם שהוא לא יהודי שהיה כותב את אותם דברים שהם כתבו היה מוכרז מיד כאנטישמי. אז מה קורה כאן?
האנטישמים הכי גדולים הם היהודים בעצמם. זה ידוע. פעם היה פילוג בעם ישראל, בדת ישראל, ומכאן יצאו לנו הדתות למיניהן. מאיפה יצאה הנצרות אם לא מזה, וגם האסלאם, ועוד כל מיני דתות ואמונות קטנות במזרח וכן הלאה. הכול יצא מתוך זה שהפילוג בישראל, שלא רוצים להתחבר מעל כל הפשעים והפלגים, מביא אותנו למצב שכל אחד תופס איזו פינה ואומר שהוא צודק וככה זה קורה, במקום ש"על כל פשעים תכסה אהבה". לכן אני בכלל לא מקבל אותם בחשבון. וודאי שהם פועלים על הדעה בישראל, הם פועלים על מה שקורה כאן, על הממשלה.
חיים: אתה מתכוון לדעת הקהל בישראל?
על דעת הקהל בישראל זה גם פועל. כלי התקשורת שלנו וודאי שמחים וחוגגים על כל מיני כאלה דברים. אבל אנחנו חלשים, אנחנו לא יכולים בישראל לקבוע את המצב שלנו, מפני שאנחנו כאן בישראל נמצאים בפירוד, בחלוקה, בשנאה הדדית פנימית. אם לא זה, מה היו צריכים להגיד אלו שנמצאים בישראל לכל אלו שנמצאים באמריקה? לכו לכל הרוחות, אתם נמצאים שם, אתם לא יכולים לקבוע מה שאנחנו עושים כאן. תשבו שם, תחכו עד שישחטו אתכם, כי לקראת זה זה הולך. אושוויץ הבא יהיה שם באיזה מקום, ללא ספק, כמו שזה ברור בכל מדינה מתקדמת, מתחזקת, שזה מה שקורה, האנטישמיות גוברת וזה מה שיהיה. אני לא מאחל רע ליהודים האמריקאים, ולאף אחד בכלל, אבל זה מה שיקרה. לי אין ספק שהעתיד האמריקאי, ואני כבר אמרתי לכם, שהעתיד האמריקאי זה ממש פשיזם, נאציזם וזה יהיה בקרוב.
חיים: הם כותבים במכתב שבתור המנהיגים לעתיד של הקהילה היהודית, עליהם לגלות חמלה והזדהות, והם גם מתחננים בפני קוראי המכתב לגלות חמלה והזדהות עם הפלסטינים.
אז שיעשו את זה באמריקה.
חיים: המכתב לא מזכיר במילה את הטילים על ישראל, את ההרוגים בישראל, את הפרעות וכן הלאה וכן הלאה. האם אנחנו בסוף הדרך המשותפת של ישראל ויהדות ארצות הברית?
אנחנו מזמן לא בדרך בכלל, עוד יותר לא בדרך משותפת. אין לנו שום דבר משותף עם יהודי אמריקה, הם לא רוצים לקבל אותנו בחשבון בכלל, והם לא מרגישים את עצמם שהם שייכים לארץ ישראל. הם שייכים לכאן רק כדי להגיע אולי פעם בחיים לבר מצווה, או כמה פעמים בשנה, אולי פעם בשנה לראש השנה ויום כיפור או משהו, ולקנות כאן מקום בבית קברות אולי, למרות שבזמן האחרון אפילו זה לא, והם לא מרגישים שייכים לארץ ישראל. הם שייכים לארץ ישראל רק כמקלט, אבל ברגע שמתחילה כאן מלחמה עם עזה, אתה יכול לראות את כל היהודים האמריקאים האלה שנמצאים בישראל, שהם עומדים בתור בבן גוריון, לטוס בחזרה לארצות הברית.
חיים: האם בעצם הפכנו לשני עמים שונים?
מזמן, לפחות משנות החמישים של המאה הקודמת.
חיים: ללא שום קשר למכתב הזה, הייתה בקשה שארגון מסוים הגיש כלפי גוגל שיתמכו בישראל, ומעל 250, אולי עכשיו כבר יותר, עובדי גוגל יהודים חתמו על מכתב האומר שהם מתנגדים לבקשה הזאת, יתר על כן, הם בכלל מתנגדים לקשר בין מדינת ישראל והעם היהודי. הם טוענים שהשניים לא קשורים אחד לשני, מדינת ישראל זו מדינת ישראל, העם היהודי זה העם היהודי ואין קשר בין השניים, ולטענה שאנטי ציונות היא אנטישמיות, גם לזה הם מתנגדים.
כתוצאה מכך הם קוראים למנכ"ל גוגל לפעול בצורה הבאה: להיענות לבקשות עובדי גוגל פלסטינים מכאן ולהבא, לממן ארגוני זכויות אדם פלסטינים, להצהיר שהם מכירים בסבל שנגרם לפלסטינים על ידי הצבא הישראלי, להגן על חופש הדיבור בכך שיכריז שאנטי ציונות היא לא אנטישמיות, ולאשרר את מחויבותה של גוגל לזכויות אדם בכך שגוגל יפסיק התקשרויות עסקיות וכספיות, גם אם יש חוזים חתומים, עם חברות ומוסדות שפוגעים בזכויות הפלסטינים, כמו למשל כוחות הביטחון של ישראל.
ברור ששתי הקבוצות החותמות על המכתבים, לא קשורות זו לזו, אבל ברמה פנימית יותר אתה רואה קשר בין המכתבים האלה?
אני לא רוצה לראות שום קשר בין שום דבר, ולא אכפת לי מזה, אני בקושי שמעתי מה שאמרת. סליחה שאני כך, אני לא מזלזל במה שאתה אומר, אבל אני לא רוצה להיות בין שתי הצורות המגעילות האלה, לא רוצה, זה לא שייך לי. זה שהיהודים נעשים יותר צדיקים מהאפיפיור ומכל אלו שהתנשקו עם הפלסטינאים, כמו שמעון פרס שנישק את ערפאת, ומה יצא לו מזה, אני לא רוצה להיות שייך לזה, לא לכאן ולא לכאן ולא לכלום. מי שנמצא בחוץ לארץ הוא לא מבין כמה האגו האגואיסטי שלו, כמה הפחד האגואיסטי שלו עובד עליו בכל מיני צורות, עד שהוא מתחיל להצדיק את כל הדברים האלה, שאנחנו לא מצדיקים. וגם אצלנו זה נובע מהכוח האגואיסטי שלנו, ולכן אני לא רוצה להיות לא בזה ולא בזה, לא בימין ולא בשמאל, ולא בשום דבר.
רק החיבור בעם ישראל, בכל מקום שהוא נמצא, למעלה מהמדינות, למעלה מהעמים, למעלה מכולם, החיבור בין בני האדם למען החיבור, כדי להתקשר לכוח העליון, זה מה שיכול להציל אותנו ואת העולם כולו אחרינו. ולכן כל הדברים האלה, אני לא יודע, אני לא מתעסק בזה, אני לא נכנס לזה. אם מגיעות אלי כאלו כתבות או משהו, אני שמעתי את כל מה שאמרת, אבל מה יש לי מזה? זה שההתנהגות שלהם היא כזאת, ודאי שהיא כזאת. זה שהם מוכנים למכור את מדינת ישראל, את עם ישראל שיושב כאן, זה שלא אכפת להם מכלום, זה גם כך. אכפת להם רק ממה שנמצא באמריקה, כי זו המדינה שלהם, זו המולדת שלהם, לזה הם דואגים, זהו סך הכול.
אם תגביל אותם לכך שהם תלויים רק באותה מדינה קטנה, איפה שהם חיים, נגיד במסצ'וסטס, אז זהו, לזה הם דואגים, חוץ מזה שיישרף הכול. זה מה שהם מרגישים, אז אין לי מה לדבר איתם. כי אני מדבר עבור כל העולם, עבור כל האנושות, לא עבור ישראל. ישראל הם כסיבה, כמקור, אבל אני מדבר עבור כל האנושות, כי אנחנו הגענו למצב שהעולם הוא עגול, הדור האחרון. ועם היהודים האמריקאים אין לי מה לדבר בכלל. הייתי איתך לא פעם שם, אתה ראית איזה כוחות השקעתי, במשהו להגיד למישהו ומה יצא? ברוך ה' כבר מזמן החלטנו שזה לא שווה.
נורמה: למה אתה מדבר על הדור האחרון דווקא עכשיו? רואים שיש התנגדות של יהודים כלפי ישראל שגדלה, מה הסיבה הפנימית של זה?
כי היהודים אחרי השבירה, אחרי החטא, אחרי החורבנות הם העם הכי אגואיסטי, ולכן אם הם יתחילו להתקרב זה לזה, הם יגרמו בזה לכל אומות העולם להתקרב זה לזה. ובינתיים זה נמצא בצורה הפוכה, לכן אנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו בכל זאת מסבירים לעם ישראל, שאם אנחנו מצליחים להתקרב ולקרב בזה את כל העמים, אז בזה אנחנו מבטיחים לנו ולכל העולם שלמות ושלום, או שיהיה ההיפך, וקודם כל ודאי שאנחנו נינזק.
נורמה: אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, העם היהודי היה מיעוט וחלש, האם זה מצדיק את תפיסתם של היהודים כלפי כל מיעוט שגם נפגע או שנמצא במצב יותר חלש מכולם?
אני לא רוצה לעשות כאן השוואות בין עם ישראל הקטן וכל מיני אומות העולם הגדולים והקטנים. אני לא יכול לעשות כאן השוואות כאלה כי זה בכלל לא שייך למדידה אמיתית. כי מדידה אמיתית צריכה להיות, יכולה להיות רק לפי עוצמת השורשים שלהם, של אומות העולם, ואין אומה יותר חשובה, עוצמתית מעם ישראל.
ומאיפה זה נובע? מתוך זה שעם ישראל, זה קיבוץ של כל השורשים של כל שבעים אומות העולם ולכן הוא יותר חשוב כשורש, ככתר של כל שבעים אומות העולם, ולכן בו צריך להתרחש התיקון, ואחר כך התיקון הזה יתפזר בגוף, היינו בכל שבעים האומות.
חיים: אני רוצה טיפה להרחיב על השאלה הזו כי יש פשוט נטייה אצל היהודים להזדהות עם כל מיעוט ועם כל מי שחלש. הם אומרים, אנחנו יודעים מה זה להיות מיעוט, אנחנו יודעים מה זה להיות חלשים, ולכן אם מישהו הוא חלש ונפגע, אז הם מזדהים איתו. רואים את זה לא רק עם הפלסטינאים, גם עם השחורים בארצות הברית ובכלל, כל קבוצת מיעוט, היהודים ישר כאילו מזדהים איתה. אז זה שהיינו פעם מיעוט וחלשים, זה מצדיק את היחס הזה, את הגישה הזאת?
אנחנו אף פעם לא כל כך הרגשנו את עצמנו במיעוט וחלשים. אנחנו תמיד דווקא הרגשנו את עצמנו מיוחדים. וגם עכשיו, איפה אתה רואה שאנחנו מיעוט? לפי הראשים, אם אתה סופר? לפי מספרי תעודת זהות? לפי מה אנחנו חלשים, לפי מה אנחנו כאלו כמו המיעוטים? אנחנו לא מיעוט, אף אחד גם לא מסתכל עלינו כך בעולם.
תראה באיזו צורה מסתכלים עלינו כל אומות העולם, שאנחנו גדולים, שאנחנו חזקים, חכמים, קובעים, כל כלי התקשורת בידינו, כל הכסף בידינו וכן הלאה וכן הלאה. איפה אנחנו מיעוטים? תיקח איזה עם אפגני שם, מאה מיליון איש, מה אתה יכול להגיד, שזה כמו ישראל? קח כל עם שאתה רוצה, אנחנו קובעים ואנחנו עושים בעולם לא רק יותר רעש אלא יותר השפעה מכל אומה הגדולה ביותר אחרת.
נורמה: הכוונה שזה עם שעבר שואה וגם היה לו אסור לעבוד עבודות מסוימות. יותר מדובר על ההיסטוריה, על הרקע היסטורי, לא על המצב עכשיו.
אני דווקא ראיתי בכל התהליך ההיסטורי שאנחנו לא עם קטן. שמתחשבים איתנו הרבה, אני לא יודע מי כותב שם, אבל התחשבו בנו תמיד ותמיד אנחנו היינו ממש במרכז הבמה, או לכיוון הרע או לכיוון הטוב. זה יכול להיות שואה חס ושלום או זה יכול להיות משהו אחר. אין לך מדענים, מוזיקאים, כל מה שאת רוצה, יותר מהיהודים. כל הדברים הרעים והטובים.
נורמה: זו הסיבה של תשומת הלב של כל העולם כלפי ישראל, שדורשים מאיתנו הרבה יותר לעשות שלום, למרות שיש סכסוכים בכל העולם.
לא זאת הסיבה. הסיבה היא שורש העליון, שכל האומה לא מבינה למה היא מכבדת, שמה תשומת לב על עם ישראל. הוא ממש נמצא בשדה הראייה של כל העמים. למה זה? ככה זה. מי חושב על איזה עם מאפריקה, יש שם אלף סוגי עמים, שכל אחד מהם יותר ממספר היהודים. ובאסיה. רק בסין כמה עמים יש? ואף אחד לא יודע אותם ובכלל לא סופר אותם. אנחנו זה נושא מאוד מיוחד, תופעה מאוד מיוחדת בעולם, אז צריכים בצורה כזאת להתייחס אלינו. הם מתייחסים, אנחנו לעצמנו לא.
נורמה: בגלל זה ההתייחסות זה השורש הפנימי, הדרישה מכל העולם, מה שפרופורציונלי ומה שלא פרופורציונלי.
זה מאוד פרופורציונלי. העולם לפי כמה שהוא מרגיש שאנחנו בולטים, חשובים, כך הוא מתייחס אלינו וזה פרופורציונלי. הוא לא סופר אותנו לפי הראשים, שאנחנו עשרה מיליון או חמשה עשר מיליון, הוא לא סופר אותנו לפי זה, הוא סופר אותנו לפי החשיבות שאנחנו נמצאים בעולם. העולם דווקא סופר אותנו בצורה יותר רוחנית ממה שאנחנו את עצמנו.
טל: כשאנחנו כותבים לאומות העולם אנחנו בעצם מסבירים להם שהכול תלוי ביהודים, הכול תלוי במה שהיהודים יעשו. האם יש משהו שאנחנו, בשורה התחתונה, מבקשים מהם? מה הם צריכים לעשות חוץ מלדעת את זה?
אנחנו לא צריכים לבקש מהם כלום. אנחנו צריכים רק להתחבר ולהראות להם את דוגמת החיבור. וזהו, שום דבר חוץ מזה. בזה שאת מראה להם איך שאנחנו מתחברים, עושים מאמצים להתחבר, כל היתר הבורא גומר. "ה' יגמור בעדי".
טל: אבל בעצם אנחנו כותבים ומסבירים להם למה הם שונאים אותנו ושהכל תלוי בנו. זה כל המסר אליהם?
כדי להסביר את העניין, כן.
טל: ישראל כדי להגן על עצמה במלחמה, יש לה את ההגנה הפיזית שצה"ל מגן עליה ויש לה את ערוץ ההסברה שהיא מנסה להגן על עצמה באמצעותו. האם לאור כל מה שדיברנו, כל מאמץ ההסברה בכלל יש לו איזה ערך או מקום או שאנחנו רק צריכים לדבר עם העולם על החיבור בין יהודים?
נכון. רק על החיבור אנחנו צריכים לדבר. וצריכים לדבר למה הגענו למלחמה, בגלל שלא הצלחנו בחיבור. אנחנו נלחמים עם הבורא, עם התנאים שלו, ולא עם השכנים שלנו.
דודי: דבר ראשון, כדי לכתוב החוצה אנחנו צריכים לצרוך תוכן מהתקשורת, מהרשתות החברתיות, ואני מבין מדברייך היום שאנחנו מתכללים מידי במה שאנחנו קוראים שם בחוץ. איך לספוג את הרוח בחוץ מבלי להידבק בה ככה שזה ישפיע עלינו ועל העברת המסר מצידנו?
תביאו לי מסרים מכלי התקשורת בצורה מרוכזת ובואו אנחנו נלמד יחד איך אנחנו הופכים את זה להסברה נכונה.
דודי: נדבר בינינו, נראה איך לעשות את זה חד יותר, מדויק יותר.
דבר שני, יחד עם הביקורת העצמית שאנחנו יוצאים איתה מהשיחה החשובה הזאת היום. בשבוע האחרון, לפחות מאז החל מבצע שומר החומות, יש המון כניסות לדפים שלנו בעברית, כנראה גם בשפות הזרות. יש קוראים חדשים והרבה מאוד תמיכה ברב, במסרים שאתה מעביר מכל המגזרים, כל הגילאים, כל המינים, כולל אפילו ערבים שמתחברים בשקט למסרים וכותבים, כולל מהציבור החרדי, גברים, נשים, באמת זה מאוד מפליא לראות את זה וזה יפה. האם אתה מרגיש גל חדש של אנשים, שכבה חדשה של לבבות שהצטרפה למעגלים שלנו?
אני מרגיש, אבל אני לא נמצא עד כדי כך בהתלהבות כמו שאתה אומר את זה. אני מקווה שזה עוד יתרחב. גם זה מיום ליום יכול להיפסק, כי אם תהייה הפסקת האש ולגמרי התקשורת תירגע ותעביר את האש שלה לפוליטיקה הפנימית, אז ככה זה יקרה, כבר לא נוכל לדבר. לכן כמה שיותר מהר תתחילו עוד לכתוב ולפרסם על פני המלחמה, על פני כל הדברים האלה, את הידיעות שלכם.
חיים: אנחנו, לפחות חשבנו שאנחנו מנסים לעשות, זה באמת להביא ידיעות מהתקשורת ולקבל את האינפוט היותר עמוק שלך. אבל אתה אומר שאנחנו לא עושים את זה כמו שצריך, אז לא כל כך ברור לנו.
מה יש לי להגיד, נגיד על אותן הידיעות מארצות הברית שהן נגד ישראל, ככה וככה?
חיים: מארצות הברית, מישראל. כאילו אנחנו משתדלים לשקף לך מה קורה בתקשורת, או בישראל או בחו"ל, ולקבל ממך זווית קצת יותר רחבה, קצת יותר עמוקה שאותה אנחנו נוכל להביא לעולם. אבל אתה אומר שאנחנו יותר מידי מושפעים ושוקעים בתוך הידיעות שאנחנו קוראים. ככה אנחנו הבנו את זה לפחות. מה אנחנו עושים לא בסדר?
אני לא יודע. אבל אתם צריכים להגיב על מה שכותבים שם היהודים האמריקאים על ישראל, אתם צריכים להגיב על זה?
חיים: לא. זו דוגמה טובה. נגיד אנחנו מתייחסים למה שהם כתבו במכתב הזה או במכתבים האלה, אז לא מגיבים ספציפית על התוכן של המכתב, זה לא מעניין אותנו, אלא מציינים שקרה דבר כזה ואז אומרים זה וזה משקף את המצב של יהדות ארצות הברית ויחסי ישראל ויהדות ארצות הברית. אנחנו הגענו למצב שיש פה בכלל שתי קהילות נפרדות, אין קשר, יהודי ארצות הברית בכלל לא תומכים בישראל, לא מעוניינים בישראל וכן הלאה. מעבירים את מה שאתה אמרת.
אבל מה התועלת מזה שאתה אומר את זה?
חיים: ומזה אנחנו עוברים למצב של הפתרון לכל המצב הזה. הדבר הזה נובע כתוצאה מהפילוג בעם ישראל ואם אנחנו נשאר כך זה רק ימשיך ויחמיר עד שיבואו עלינו עוד חורבן, עוד שואה. אנחנו מזה צריכים להבין שאנחנו צריכים להתחבר ואז מדברים על החיבור ומביאים את כל הדוגמאות ההיסטוריות ומקורות וכן הלאה. היום אמרת שאנחנו לא עושים את הדברים האלה, או שאנחנו מביאים אלייך יותר מידי דברים שקשורים ישירות לתקשורת ומכניסים אותך באמת לתוך כל הלכלוך הזה. אז איך אנחנו שומרים על האיזון, מצד אחד מייצגים את מה שקורה, מצד שני לא נכנסים לתוך הלכלוך?
מה היית כותב על מה שאתה שומע מאמריקה?
חיים: שזה משקף את הפילוג שיש בתוך עם ישראל.
בסדר, גמרת. מה הלאה? דבר אחד. זאת אומרת זו עובדה.
חיים: דבר שני, שהפילוג בעם ישראל.
הוא תמיד גרם לחורבן.
חיים: נכון.
כדי שלא יקרה, אנחנו צריכים להבין מאיפה בא הפילוג, בשביל מה ואיך אנחנו מתגברים עליו. אז תכתוב את חמש הנקודות האלו וגמרנו, לא צריכים יותר.
חיים: זה מה שאנחנו עושים. לפחות משתדלים לעשות.
כל טוב לכם. ועד הפעם הבאה. המלחמה שלנו לא נגמרת, מה שלא יהיה בחוץ.
(סוף השיחה)