"שלבי הסולם"
על יופי
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 11.08.10 – אחרי עריכה
רחל: אני רוצה לדבר איתך היום על נושא שלדעתי חשוב מאוד בזמן שלנו, הוא מעסיק כל בן אדם בעולם הזה. "יופי".
דווקא בזמננו?
רחל: כן. כי השימוש בכל מיני דרכים כדי לנסות להיות יותר יפים, נעשה ממש בצורה אגרסיבית, לייזרים וניתוחים פלסטיים, וזה מגיע לדברים מאוד קיצוניים, הכל במטרה להיות יפים. אני רוצה לדבר דווקא על יופי מנקודת מבט אסטטית יותר, מהצד של הטבע דווקא.
אני נמצא בהוראה ובהופעות בכל מיני מקומות וגם הרבה פעמים בטלוויזיות למיניהן, בכל מיני מדינות וערוצים. ואני שמתי לב שפחות ופחות מאפרים, כבר אין חדרי איפור, וחובת איפור לפני התכנית והכל. הכל עובר בהדרגה להיות יותר טבעי.
רחל: באמת?
כן. הפוך ממה שאת אומרת. זאת אומרת, אדם היום לא מפחד לגלות את עצמו, אנחנו רואים איך אנשים מתלבשים ברחוב. לפני מאה חמישים שנה, הגברים היו יוצאים עם חליפות וכובעים, והנשים עם שמלות מנופחות, כל זה היה בהרבה יותר סטייל, הרבה יותר מחויב, עם סמוקינגים וכפפות וכולי.
רחל: אבל היום אופנתי להיות כזה טבעי, אם זה לא היה אופנתי, לא היו הולכים עם צו החברה, שזה צו האופנה.
כן, אבל זה מגיע מתוך דחף הפנימי, שאני לא רוצה לשים לב לחיצוניות. לפני מאה חמישים שנה, לפני שהייתי יוצא לרחוב, הייתי מתלבש בכל מיני תוספות לבגדים, זה הצביע על מי אני בחברה וכולי.
רחל: זה שינוי בסטייל, אבל זה לא שינוי ברצון. אני חושבת שהרצון להיות יפים, הוא רצון קדמוני ובחיים לא יעלם.
זה נכון. כל אחד רוצה להיות יפה בעיני אחרים, מכובד. כי זה פוגע בגאווה שלו ולכן לא מסכים לזה. זה נכון.
רחל: ודווקא מה שאמרת, לוקח אותי לדברים שהרב"ש אמר בעניין הכבוד.
מתוך "דרגות הסולם":
"על פי רוב נקבע היופי, מה שהרבים קבעו, שזה יפה וזה לא יפה, בלבושים וברהיטי בית. אנו רואים שכל דור מבטל את ציור היופי של דור הקודם." ... "נמצא לפי זה, כל מה שהרבים מחשיבים זה נקרא יופי, והולכים בדרך זה, נקרא מלבושי כבוד."1
כן. סך הכל אנחנו בכל דור ודור מייצבים את הסטנדרטים האלו, קנה המידה והערכים לפי מה שבאותו דור מתגלה בנשמות. וככל שהנשמות מתפתחות והאגו בהן גובר עוד ועוד, בהתאם לזה ההסתכלות שלנו על היופי משתנה.
תראי איך מה שהיה יפה לפני חמישים שנה או מאה שנה, היום זה בכלל משהו אחר. חוץ מזה, היום זה לא הולך בצורה טבעית, סטנדרטית, אלא במה שרוצים למכור לנו, כי יש מעצבי דעת קהל. אז היו מעצבי אופנה לפי דעת הקהל. עכשיו יש מעצבי דעת קהל ואחר כך מעצבי אופנה, כאילו לפי דעת קהל. אז יש לנו כאן שקר כפול.
רחל: אז בוא נלך רגע צעד אחורה ונסתכל קצת על הטבע.
כן.
רחל: אם אנחנו מסתכלים על הטבע, אז אנחנו רואים שהטבע הוא מושלם, יפה ביותר. יש בו אסטטיקה, איזון, שלמוּת לחלוטין.
כן.
רחל: בכל הדברים. מדומם, צומח וחי, חיים בהרמוניה. וגם היופי אצלם כולו במטרה להתרבות ושיהיה יפה ויהיה הרבה.
הכול לצורך השימוש הנכון.
רחל: כן, תכליתי. אנחנו מסתכלים על האדם, והוא הפוך לגמרי.
כי הוא מקולקל. מכל הטבע, רק האדם מקולקל. כל היתר, דומם, צומח וחי, חיים בהרמוניה עם הטבע, הם מקיימים את פקודות הטבע, הם לא טועים, אין להם בכלל שום דבר רע. אלא כולם נמצאים באיזון, לא עושים רע זה לזה, לא טורפים את האחר כדי לעשות לו רע, אלא רק כדי להתקיים. זאת אומרת, מבצעים את זה ללא שום יחס לאחר, אלא שכך הוא צריך, כך מתוכנן כל אחד ואחד. ולכן גם השימוש בטבע וביופי אצלם, במה שיש להם, זה לא שנראה להם יותר יפה או פחות יפה. הלביאה לא צריכה להראות יפה בעיני האריה בן זוגה. כי ככה זה, גם כך היא לא יכולה להשתנות. והוא גם לא בודק אותה לפי אילו צורות חיצוניות שהיא מקבלת על עצמה, אלא בודק לפי כמה הם מתאימים כדי להביא צאצאים בריאים וטובים.
רחל: אבל הזכר דווקא הוא המין היפה, בטבע.
זה נראה לנו שזה המין היפה. הם לא מסתכלים אם זה יפה או לא, אצלם החשבון הוא לפי כמה שבאמת אני יכול להביא את הצאצאים בצורה יותר בטוחה למצב הטוב ביותר. זאת תכנית.
רחל: כדי לגרום לנקבה להתקרב לזכר ולהעמיד את הצאצאים האלה?
הם עושים כל מיני מאבקים ונאבקים לפני הנקבות. אבל כל הדברים האלה הם ביטוי של גילוי הכוח המבצע, עם מי ללכת, עם מי להתרבות ועם מי להמשיך את הדור בצורה הכי יפה, הכי טובה והבטוחה. והם עושים הכול לא ליופי.
נניח בני אדם, אם היינו הולכים כמו שהיינו צריכים ללכת, לפי הטבע, אז כל אחד היה צריך לגשת לנקבה, להריח אותה או לטעום את השתן שלה כמו שעושות החיות. בתוך כל אחד הייתה מעבדה גנטית שלמה, והם היו יודעים עם מי כן ועם מי לא להתחבר. לפי זה היו הולכים ומקיימים את פקודות הטבע בצורה האופטימאלית, הטובה ביותר.
אנחנו מקלקלים את זה. אני רואה צורה חיצונית שהיא לגמרי לא תואמת למה שיש בפנים, זה מושך אותי, ואז אני מתקרב ומתחשב בזה במקום באמת הפנימית. זה נקרא "שקר היופי".
רחל: "שקר החן והבל היופי".2
כן. אנחנו בנינו זאת לעצמנו.
רחל: האם היה צריך להיות ההפך?
זו תוצאה מהחורבן, משבירת הנשמות. בגלל שנכנסו ניצוצי השפעה לכלים דקבלה, בגלל שנעשתה הערבוביה הזאת בין קדוּשה לקליפה, לכן אנחנו עכשיו משייכים לקליפה משהו שאין לה, יש לה יופי מהקדושה שנפלה שם בפנים, ונראה לנו שזה מה שיש, וזה שייך לקליפה.
רחל: איך אתה יכול לראות את היופי שלי?
אותך אני לא רואה, את הבת שלי.
רחל: מה זה הדבר הפנימי?
''פנימי'' אלו תכונות האדם, הנטיות שלו, שורש הנשמה שלו, לאן הוא נמשך.
רחל: אני לא יכולה לראות את זה.
זו בעיה, כי החלק הזה נסתר מאיתנו. בדרגת דומם, צומח, חי, זה מגולה. בדרגת האדם זה מכוסה, נסתר מאיתנו. ולכן אנחנו נמצאים באי וודאות איך אנחנו ממשיכים.
כדי להגיע לתיקון הנכון בזוגיות, כל אחד צריך קודם כל לאתר לעצמו מה הוא צריך לעשות עם הנשמה שלו, ואז לקבוע מי היא בת הזוג לפי הכיוון הרוחני, ואז הוא לא יטעה. אך ורק כך, לפני זה לא.
רחל: אתה כל הזמן אומר כמה חשוב מראה חיצוני ושתהיה משיכה בין בני אדם כדי שהזוגיות תחזיק.
משיכה חיצונית חייבת להיות, כי אנחנו נמצאים ברמה המקולקלת שלנו, ולכן אנחנו צריכים להביא זאת בחשבון, שהצורה החיצונית לא תדחה אותי. כך אמר גם מורי הרב"ש, הוא אמר שהיום זה כך בעולם שלנו, כי אנחנו נמצאים בעולם המודרני, לא כמו פעם. פעם, אבא ואימא שלו באו בערב ואמרו לו, "ברוך, מצאנו לך כלה ואתה מתחתן ביום חמישי השבוע", והוא הגיע לחתונה והתחתן. הוא לא ראה אותה ולא שאלו אותו.
רחל: היא ראתה אותו. אני זוכרת את הסיפור.
היא ראתה אותו, כי כלה כן יכולה לראות. אבל גבר, מה פתאום?
תראי עד כמה זה הפוך מהיום, כי מקובל שאישה מתרגלת לבעל וחשוב לה פחות לראות אותו. אבל לפי המנהגים הנכונים, הטבעיים, קודם אבא ואמא בוחרים, כי הם מבינים יותר ממני מה מתאים לי, מתוך ההשכלה, מתוך כל החיים שעברו, ושנית כל אני לא מכניס לזה את השטות שלי, כי כבחור צעיר מה אני יכול לראות באישה? אבל למרות זאת רב"ש אמר שצריך לראות שהיא לא דוחה אותי. אבל בכל היתר לבדוק רק לפי המצב הרוחני, האם אנחנו נמצאים באותה מנטאליות, לקראת אותה המטרה, מסכימים לאותה דרך, לאותו אורח חיים.
רחל: מאיפה בא הרצון להיות יפים? אני מסתכלת אחורה, התנ"ך מדבר הרבה על יופי, על חטאים נוראים שקרו בגלל יופי ופיתוי. אפלטון, כל תורת האסטטיקה והפילוסופיה של האסטטיקה, יש בהם הרבה עיסוקים ביופי. האם יש לזה שורש רוחני?
השורש הרוחני של יופי מגיע מתיקון הנשמה. מפני שאנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים לתקן את הנשמה, אז הנשמה מתוקנת רק על ידי זה שהיא נמשכת להשפעה. השפעה בעולם הרוחני היא התנאי להתלבשות אור החכמה, יופי. "יפה" נקרא חכמה. התנאי ליופי הוא צניעות דווקא, זה החסדים. לכן אם אדם מכבד חסדים וצניעות, קודם כל חיצונים, אז הוא נמצא בדרך נכונה ליופי הפנימי האמיתי.
אם אנחנו מדברים ברמה אנושית, אז לא נגיע לחיבור, לאהבה, להערכה הנכונה בינינו, כל עוד לא נתקן את הנשמות שלנו ונראה אחד באחר את היופי הפנימי שלו, שהוא הקשר לאלוהות שמתחבר בצניעות עצמית. כלומר הוא מקטין את עצמו, ואז מפנה בתוכו מקום לאור העליון, זה נקרא "יופי". כלומר פחות גאווה, פחות שליטה, פחות הופעות אגואיסטיות, אם הוא מפנה את עצמו מכל הנטיות האגואיסטיות, אז הוא מפנה שם מקום להופעת הבורא, להופעת האור העליון, ליופי.
רחל: אבל "קנאה, תאווה וכבוד, מוציאים את האדם מן העולם"3, אני צריכה את הגאווה הזאת, את השליטה הזאת, ועכשיו אתה אומר לי להצניע את זה, להדחיק את זה, לסגור את זה.
"קנאה, תאווה וכבוד, מוציאים אדם מהעולם", הכוונה שהבורא לא שוכח את האדם ומגדיל בו קנאה, תאווה וכבוד, וכך הוא נותן לו אפשרות להקטין אותם ולפנות מקום לעצמו.
רחל: זה אומר שאני צריכה להפסיק להתאפר ולסדר את השיער.
לא עד כדי כך.
רחל: "כל כבודה בת מלך פנימה"4.
כן, זה ברור. את לא צריכה להיראות דוחה מבחוץ, הכול צריך להיות בצניעות נורמאלית, מאוזנת, שפנימיות וחיצוניות יהיו מאוזנות. אבל לא ש-99% להשקיע בחיצוניות וגם לא לפי דעתם אלא לפי דעת הקהל שאותה מעצבים אנשים שאין להם שום קשר והבנה באמת, אלא רוצים למכור את מה שהם מייצרים.
רחל: הם לא היו מוכרים, אם לא היה ביקוש. יש רצון ליופי.
נכון. אבל הם מחליטים על צורת היופי, כמה צריך לשקול ובאיזה גובה להיות ועוד. בתצוגות אופנה מציגים כאלו דברים שמי הולך איתם ואיפה?
רחל: זה הגיע למצב שזה נעשה כבר אומנות, זו יותר צורת ביטוי של המעצב מאשר משהו באמת פרקטי ללבוש.
אבל בשביל מי זה? אני לא אומר שצריכים ללכת בפיג'מה כל החיים.
רחל: היית רוצה?
הייתי רוצה, נכון, כי זה באמת נוח. אבל האנשים צריכים להבין שהיופי הוא מה שהבורא מאיר בתוך האדם. ולכן אנחנו לא צריכים להתאפר, אלא להתאפר בו ולתת לו מקום להיות בנו.
אם באדם מבפנים מאיר האור העליון, הקשר שלו עם העליון, אז הוא נקרא "יפה", הוא מושך אנשים. הוא ודאי לא מאצ'ו או גיבור הוליוודי.
רחל: זו כריזמה פנימית, משהו מבפנים שאתה מרגיש.
נכון. חוץ מזה, אישה לא בוחרת גבר לפי היופי החיצוני, היא רואה בו קצת יותר דברים פנימיים, ולכל היתר היא מתרגלת. אלא הגבר נמשך יותר לדברים חיצוניים ושקריים לגמרי. ככל שהפער בין חיצוניות לפנימיות גדול יותר, החיצוניות יפה והפנימיות ריקה, אז הגבר נמשך לזה יותר. זה מראה כמה אנחנו שבורים ומקולקלים אחרי שבירת הכלים, וזה היצר הרע שבנו שמכוון אותנו לשקר. כשמסתכלים על זה ממש נדהמים איך הבורא הכין לנו את שדה העבודה, שככל שאישה ריקה בפנים וככל שהיא מתנוצצת מבחוץ, כך זה יותר מושך. אם היא מתנוצצת מבחוץ אבל גם מלאה בפנים, היא פחות מושכת.
רחל: אולי זה מפחיד את הגבר.
זה נכון, ויש על זה פילוסופיות והסברים בפסיכולוגיה שיכולים לתת פסיכולוגים, סוציולוגים, יש פה הרבה דברים.
אבל אני אומר שזו תוצאה משבירת הנשמה. ולכן כל עוד לא נתקן את הנשמה במשהו, אנחנו נמשיך לראות באישה רק את היופי החיצוני ואת הריקנות הפנימית וזה מה שימשוך אותנו. כי זה נוח וטוב לגבר, זה נותן לו אפשרות להתגאות, לשלוט, ובכלל זה מה שקל וטוב לרצון השבור.
רחל: אתה לא נותן לי תקווה.
מי יודע, אולי יש אחרים.
רחל: "לך לאומן שעשני"5, לא?
כן. צריכים קודם כל לגשת אליו.
רחל: להכיר בקיום.
אני לא אומר את זה בצורה כזאת של לך ותתלונן לאומן למה הוא עשני בצורה כזאת. "לך לאומן שעשני" זה לך ותתקן את עצמך עד שתגיע לאומן שעשה אותך, ואז הכול יהיה בסדר. אני מפרש את זה בצורה אחרת.
רחל: עד שלא יהיה את היופי הפנימי.
כן. אם אתה מתלונן על האומן, אז עכשיו לך אליו, תגיע אליו, ותראה עד כמה הצורה ההתחלתית הזאת, שהיית הפוך ממנו, הייתה נכונה.
רחל: הרצון הזה ליופי הוא בעצם מקדם.
הוא מקדם מאוד. בלי זה לא היינו מרגישים, לא היינו מגלים את הרע שבנו, בלי זה לא הייתה לנו מספיק הבחנה בין קליפה לקדושה, בין תיקון לשבירה.
רחל: למה זה יותר אצל נשים?
נשים מכוּוָנות על ידי השגחה עליונה כדי לפתות את הגברים, להכשיל אותם ולבלבל אותם, ובצורה כזאת הם מביאות אותם יותר מהר להכרת הרע.
בזה שאישה מתאפרת ורוצה להראות יפה, היא נותנת לגבר דוגמה עד כמה הוא מקולקל, עד כמה הוא עיוור ולא רואה את הפנימיות אלא נמשך לחיצוניות. בסופו של דבר אחרי הרבה אכזבות כאלה הוא מגלה שכל היופי הזה הוא הבל, ועל ידי זה הוא מגיע לאכזבה ומתחיל לחפש כמו בחיים שלנו, "מה טעם בחיים", ואז מגיע לתיקון.
רחל: ניכנס עוד קצת יותר פנימה ונדבר על המלכות שרוצה להתייפות והאישה כרצון.
מלכות שרוצה להתייפות היא מתייפה בחסדים.
רחל: אמרת שיופי זה חכמה.
כן, אבל על ידי זה שהיא מתייפה בחסדים, החכמה מתלבשת בה. זה נקרא "תיקוני המלכות", כל "תכשיטי המלכות", "בני היכלא", שמייפים אותה, כל אלו שמתקנים את המלכות הכללית, כל הנשמות. אנחנו כולנו חלקי המלכות והבורא הוא הגבר שמחפש את היופי שלנו בזה שאנחנו מכינים את עצמנו לזיווג עימו, לאהבה אמיתית.
יופי הוא החלק הראשון לקשר בין זכר ונקבה, בין בורא לנברא, לפי היופי נמשכים. זה תלוי אם היופי הוא אגואיסטי או רוחני, איך אנחנו נמשכים זה לזה, ולפי זה אנחנו יכולים לקבוע מה יהיה הקשר בינינו ומה ייוולד ממנו. אם אנחנו נמשכים לפי הקשר הגשמי, הקשר החיצוני, אז כבר מהחיים שלנו אנחנו רואים שאנחנו הורסים את המשפחות, הורסים את הכול, לא רוצים להוליד ילדים, ואין בזה שום יופי ושום חן. הכול מתנהל בצורה מסחרית ופשוטה, ואף אחד לא מסתכל על האחר בצורה רצינית, אלא בא והולך, הולך ובא, כמו אצל תרנגולים.
אם אנחנו מדברים על קשר הנתינה, על הקשר האמיתי, קשר שכל אחד מאיתנו רואה בפנימיותו, ביופי הפנימי, ביחס הנכון, אז אנחנו כבר מגלים את השכינה, את הכלה, את אוסף הרצונות שלנו שמתחבר עם הבורא, וכאן כבר היופי הוא אחר.
רחל: עכשיו היא מכוערת כי היא בגלות, והיא צריכה להגיע ליופי המושלם הזה.
כל הזמן כשאנחנו מתקנים את עצמנו, מייפים את הכלה בתכשיטיה כדי שהיא תהיה יפה, במה? ברצונות שלנו להשפיע, להידבק בבורא, להידמות לו, ואז אנחנו מגיעים לאהבה אמיתית. כתוצאה מזה נולד מצב שנקרא "גמר התיקון" שהוא מטרת הבריאה ואנחנו מגיעים לזה. זה היופי האמיתי, שהבורא מתגלה בתוך הנברא.
זה מתנוצץ לפעמים אצלנו כאן בעולם הזה ואחריו אנחנו רצים כל החיים. מה שאני מחפש בצורה אינסטינקטיבית באישה, אני לא מחפש את היופי החיצון, אני מחפש את הניצוץ הפנימי שצריך להיות בה כמו בזיווג העליון.
רחל: זה מרגש.
אבל לא מוצאים את זה כל כך בינתיים. אבל פעם אחר פעם, במשך כל ההיסטוריה, האכזבות האלה מצטברות יחד ומגיעות לחשבון גדול אחד שאז אני באמת רוצה את היופי הפנימי. ואז אני מתחיל לבחור את השותפה לחיים שהיא תהיה איתי באותו ראש, לאותה מטרה, באותו מסלול, ולזה אני נמשך.
רחל: כלומר המהות הפנימית של הרצון ליופי היא רוחנית.
כן, ודאי. כמו כל הדברים שבעולם שלנו, כי העולם שלנו הוא כולו לבוש על העולם הפנימי, הרוחני. ולכן אנחנו צריכים לראות דרכו בצורה שקופה מאיפה זה בא ולאן זה צריך להוביל אותי. ובינתיים אם אני הולך רק לפי הצורה החיצונית, אז בטוח שאני אטעה עד שהטעויות שלי יביאו אותי לקביעת האמת.
רחל: האם אתה רואה יופי בכל אדם?
אני רואה, אבל לא בצורה החיצונית שלו, אלא כי יש בו ניצוץ. ואת הניצוץ הזה אני רוצה לעורר ושייכנס יחד עם כל יתר הניצוצים לחיבור כזה שנקרא "כלה", שזה כלל גדול שבו מתגלה הבורא. לזה צריכים לשאוף.
(סוף השיחה)