תכנית עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.04.14 – אחרי עריכה

"מקובלים כותבים"

חיבור- 3

בהשתתפות: בן ציון גרץ

בן ציון: אנחנו ממשיכים לדבר על נושא החיבור. בתכניות הקודמות למדנו להגדיר מה זה חיבור, חיבור בין כוחות מנוגדים שיוצרים ביחד חיים, חיבור כסוד הקיום של כל הטבע שלנו. אבל יחד עם זאת, הנושא הוא מאוד חמקמק, קשה לנו באמת לקלוט אותו ולתפוס אותו עד הסוף. מה הסיבה שקשה להעביר את הנושא ולזכור מה זה חיבור, ואפילו את ההגדרה שלו?

כי זה לא בטבע שלנו. אנחנו פועלים לפי אותן ההבחנות שנמצאות בנו בצורה טבעית. ומהטבע אנחנו לא יכולים לברוח. מה שנמצא בי אני יודע. מה שנמצא בחוץ אני יכול ללמוד, בתנאי שזה באיזשהו אופן נמצא בקשר אלי. ולכן אני תמיד יכול לעשות קשרים, הנחות, אבל אם לא נמצאת בי איזו תופעה, תכונה, אז אני לא יודע מה היא. אני יכול כאילו לחזור אחריך כשתאמר כמה מילים, אבל אם אני לא יכול לעשות מזה איזו פעולה פנימית, בי, ברגש שלי, אז אני לא מרגיש את הנושא ולא נקשר אליו.

למשל, כל התיאוריות של איינשטיין. אנחנו לא נמצאים במהירויות כאלה, בכאלה יחסים, אנחנו שומעים שזה כך, וזה די מעניין, מסקרן, אבל אין לנו לזה שום דבר. אנחנו מבינים שכך זה יוצא להם לפי נוסחאות כאלו וכאלו, הם לא מרגישים, אבל הם מבינים שכנראה זה כך. אנחנו פועלים לפי אותם המודלים, תבניות, צורות, תמונות, שאנחנו יכולים מתוך הרגש שלנו לייצב בתוכנו. איחוד, חיבור, אנחנו לא מסוגלים כל כך מהר לחבר.

בן ציון: למרות שזו הנוסחה של הטבע.

כן, אבל כאן זו הבעיה. זה נכון שזו הנוסחה של הטבע, וזה נכון שלפי עוצמת החיבור הטבע מתפתח. אם החיבור הוא בדרגה פשוטה, בין החלקיקים הדוממים, שהם נמצאים כתוצאה מהחיבור בהתפתחות, אבל בהתפתחות הדומם, שזה מחומר לחומר ולא יותר מזה, אז את זה אנחנו מבינים. כמו שמהחלקיקים הראשונים, אפילו פרוטונים, אלקטרונים, ניטרונים, התחילו החלקים להצטבר בכל מיני החומרים לפי טבלת החומרים. אחר כך אנחנו לומדים על הצומח, לא איך שהוא נוצר מהדומם, את זה אנחנו לא יודעים ואנחנו לא יכולים לחזור על זה, אבל אנחנו יכולים ללמוד את הצומח, מה באמת נמצא בו, איך הוא מורכב, איך קורים בו חיים, זרימת החיים, וכן הלאה. זאת אומרת, אנחנו רואים שכמה שהחיבור יותר מורכב, כמה שהוא יותר משוכלל, הוא נותן לנו תוצאה הרבה יותר מהותית.

בן ציון: התפתחנו מדומם לצומח ולחי, והגדרת שהחיבור של היום נקרא חיבור ששומר על עצמו, חיבור לשם הקיום ששומר על המערכת עצמה. ועכשיו עולה שוב על השטח חיבור בדרגה חדשה. זאת אומרת, עד עכשיו אפשר לומר שאולי אנחנו מתקיימים רק בזכות האטומים והמולקולות שמסכימים להתחבר אחד עם השני ולא מתנגדים לחיבור, ואז המציאות הזאת קיימת. האם עכשיו תורם של האנשים להתחבר?

כן. אנחנו היינו בצורת חומר הדומם, חומר הצומח, חומר החי, ועכשיו הגיע התור של הדרגה האחרונה, הדרגה הרביעית. זה לא שאנחנו מתחברים בגופים שלנו, ודאי, אלא מדובר כאן על ההתחברות ברמת הרצון שבאדם, הרגש והשכל שלו, שאנחנו צריכים להתחבר בדרגה הזאת. ובניגוד לכל הדרגות הקודמות, כאן אנחנו צריכים להתחבר בעצמנו. אז נבין באמת מהו כוח החיים שעבר הטבע בהתפתחות מדומם לצומח, מצומח לחי. כי מחי אנחנו צריכים להגיע לדרגת המדבר, בכוחותינו, ממש בהשקעה שלנו.

בן ציון: אז נגלה גם את הסוד איך הדומם הפך לצומח?

כן. כך נבין אז מהו סוד החיים.

בן ציון: הדרגה החדשה למעשה מולידה ייצור חדש, אם הדומם הופך לצומח, הצומח הופך לחי, וחי הופך למדבר?

הייצור החדש הזה ייקרא אדם, הדומה לא-לוהים, הדומה להטבע. הטבע בגימטרייה א‑לוהים, שזה אותו דבר. אנחנו בחיבור רגשי ושכלי בינינו, בפעולות, בכוונות, בצורת החיים, בצורת העזרה זה לזה, כי הופכים להיות רגשית ממש לגוף אחד, בזה אנחנו מגיעים לצורה שהופכים להיות כאדם אחד, והוא נקרא אדם. זו אותה דמות מהותית אחת, במהות, בכוח, בשכל, ברגש, שכל האנושות הופכת להיות לאחד.

עד כדי כך מרגישים בפנים זה את זה וכולם יחד, ועד כדי כך מתחילים להתקשר זה לזה בצורה טובה, יפה, משלימה, שכל אחד בתוך הדמות הזאת של האדם, תופס את המקום שלו. הוא יודע שזאת הנישה שלו, ומתוכה הוא יכול להשפיע על כל האנושות. ואז שם הוא ראוי ורצוי. כך אנחנו מגיעים לשלמות קומת האדם, שזו הדרגה הרביעית של התפתחות החומר, שאנחנו אותה צריכים להרכיב, להקים בעצמנו.

בן ציון: הרבה פעמים האדם מחפש את התפקיד שלו בחיים, את המהות שלו, מה הוא צריך לממש מעצמו, הוא מחפש את המקום שלו בחיים. האם בהתפתחות החדשה הזאת באמת יתגלה המקום שלו, הוא ירגיש באמת מה הוא עושה בחיים, ירגיש לְמה הוא נולד?

הוא ירגיש שבזה הוא הופך להיות האדם. לא מזה שהוא מורכב בצורה כזאת יפה, הדדית זה מזה, אלא הוא ירגיש שבזה הוא דומה לכוח העליון. בגלל שהוא קנה את החיבור למעלה מההתנגדות שבאה לו מהטבע, אז כשהוא עכשיו מורכב משני כוחות, כוח הדחייה וכוח החיבור, זה על פני זה, כמו מינוס ופלוס, והרכיב את עצמו בצורה כזאת, בזה הוא יבין איך הרכיבו את עצמם החלקים הראשונים, החלקיקים הראשונים, ואחר כך גם בצורה הביולוגית, הזואולוגית, וכן הלאה. ואז מתוך החיבורים האלה הוא גם יבין מהו הכוח העליון, שהוא כוח החיים, הכוח העליון של הטבע שממנו נובעת כל הצורה שאנחנו כאן מגלים.

ובלימוד של כל הדרגות האלה, בלימוד הטבע, הוא מגיע למצב שלומד את הא-לוהים, שזה נקרא "ממעשיך הכרנוך". שמכל המעשים שהבורא עשה לפנינו ועלינו, האדם שעובר על כל המצבים האלה ובונה את עצמו כדי להגיע לאיחוד השלם, בזה הוא לומד את מעשה א-לוהים ונעשה כמוהו. זו הדרגה העליונה של התפתחות האדם.

בן ציון: פה בדיוק יש את הדבר המעניין ביותר. מצד אחד אתה אומר שיש עכשיו איזה תהליך התפתחות חדש, והוא שונה במהותו, ואתה חוזר על זה ואומר שפה האדם משתתף, האדם עובר תהליך. עד עכשיו זה לא נקרא שהאדם עבר תהליך, שאנחנו עברנו תהליך, אתה גם קורא לזה התפתחות אינסטינקטיבית. הרי אנחנו לומדים על העולם, חוקרים אותו, המדעים מתפתחים, אנחנו מכירים את המציאות, למה זה לא נקרא שאנחנו התפתחנו, ורק עכשיו זה נקרא שאנחנו מתחילים להתפתח?

כל מה שחקרת עד היום, חקרת דברים מאוד חיצוניים שקורים בטבע. כי לא חקרת בזה מעשה א-לוהים, את הכוח הפנימי שנמצא בטבע, שלפי התוכנה שלו, לפי הרצון שלו, הוא מקדם את כל טבע למטרה הסופית. אתה לא רואה את זה, אתה לא צופה בזה, אתה לא מרגיש את זה. אתה כמו ילד קטן שלא מבין, הוא רואה את הצורות החיצוניות איך שהן מתנהגות, כמו בתיאטרון, אבל מה קורה אחרי הסצנה הזאת הוא לא יודע. מהן הסיבות, מהם הכוחות, מה התכנית הכללית, מהי המטרה הסופית, את זה אתה לא יודע.

בן ציון: מה עם אותו אוסף הידיעות שגילינו בכל המדעים השונים עד עכשיו, תחת איזו כותרת אתה שם את זה?

אני שם את זה תחת הכותרת, שזה סך הכל מגרה אותנו להמשיך הלאה לחקור את הטבע. אין יותר מזה, אין מזה תועלת גדולה. אלה סך הכל שיהיו לנו קצת הוכחות תומכות, שנכיר יותר ויותר.

אנחנו היום נמצאים לפני קפיצת מדרגה. אנחנו צריכים לעלות לדרגה הבאה של ההתפתחות, לדרגת האדם, בחיבור. אנחנו רואים שהמשבר הכללי, הטבע, מחייב אותנו להתחבר. הדרגות הקודמות גם מדברות על זה, וגם המדע מסביר לנו שאנחנו צריכים להתחבר כדי להגיע להבחנות החדשות, כדי להבין את הטבע, כדי להשתכלל במחקר. אנחנו עזבנו את כל המדע, אנחנו נמצאים במשבר גדול במדע, בהתפתחות החכמה, בתכנית היקום, בתכנית החלל.

בן ציון: מה אדם יגלה על עצמו שעד עכשיו הוא לא יודע?

הוא יגלה את הכוח הפנימי שפועל, הוא יגלה את הא-לוהים. זה כוח שמפעיל את כל החומר.

בן ציון: אבל האדם על עצמו, מה הוא יגלה?

הוא יגלה איך הוא מנוהל. הוא יגלה את מה שהיה לפניו, את התכנית, שלפי התכנית הזאת הוא נוצר, איך הוא התפתח, דרך הדומם, הצומח, והחי והגיע לדרגה שלו, ולמה ואיך זה נקבע מראש. כל אחד ואחד על עצמו, יראה את הנקודה שלו בתחילת הבריאה, אפילו במחשבת הבריאה. לאן מחשבת הבריאה הולכת עד הסוף, ומהי צורתו הסופית, שלו אישית ושל כל האנושות ושל כל הבריאה. את כל זה אנחנו צריכים לגלות.

המדע שלנו לא מגלה לנו כלום במהות הפעולות, רק משהו מבחוץ.

בן ציון: כדי להרחיב את ההרגשה החדשה לקראת ההתפתחות החדשה שאנחנו עומדים בפניה. לפחות בתחושה, התמלאנו בהרבה ידיעות, וגם האדם הוא בעצם מתפתח, למד הרבה על העולם, על כדור הארץ, על השמש.

זה כמו שאתה רואה קיר מלְבְנִים, ואתה אומר, אנחנו בדקנו את הלְבְנִים האלה, יש לְבָנִים ויש אדומים ויש כחולים ויש שחורים, ורובם הם בין האפור לחום. ויש מידות כאלו ומידות כאלו וכולי. ובא חכם ואומר "אבל אני גיליתי שיש ביניהם גם כאלה מרווחים וכאלה מרווחים". ובא עוד אחד חכם, ואומר "אבל גם למעלה וגם למטה יש את הלְבְנִים האלה" ועוד ועוד. וכך אנחנו כל הזמן מדברים על צורת הקיר מבחוץ. לא יותר מזה, לא יותר. אנחנו לא יכולים לחדור פנימה.

בן ציון: אנחנו גילינו מולקולות, אטומים, חלקיקים.

את העיקר אתה לא מגלה, את הכוח שיוצר, שבורא, שמפעיל, לפי תוכנה מיוחדת משלו. אין לנו לזה שום גישה. אנחנו מנוהלים כמו איזה ג'וקים קטנים, ואין לנו שום ידיעה על מה שיקרה בעוד רגע. ואנחנו לא יודעים בשביל ולמה אנחנו קיימים, ואיזו צורה בטבע בכלל אנחנו צריכים לקבל.

אבל מה טוב במדע? כשאנחנו רואים מה שכן מגלים, אנחנו מגלים שם חוקיות. אנחנו מגלים שיש סיבה, מסובב, לוגיקה, היגיון בכל דבר ודבר. ולכן אנחנו מתחילים לחשוב על עצמנו, שגם אנחנו נמצאים באותו התהליך, גם אנחנו צריכים להגיע לאיזו צורה, וגם אנחנו צריכים להכיר בשביל מה אנחנו, למה אנחנו, לאיזו מטרה.

כי אם הכל נמצא בתוך הטבע, גם עלינו שם כתוב. איפה הנתונים האלה, הידיעות הללו, שאני מתוכם ידע בשביל מה אני קיים, למה אני קיים. רשום באיזה שהוא מקום עלי, אני נולדתי לפי מה שהוחלט מראש, כי בטבע זה תמיד כך, בצורה מאוד מדויקת. אני עברתי את החיים איך שעברתי, הגעתי לאיזה מצב, אז מה קורה איתי הלאה אחרי שהגוף הזה נפטר. הרי לא נעלם שום דבר מהחיים, משהו קורה, האנרגיה עוברת מצורה אחת לצורה השנייה. גם המידע עובר ממצב למצב, ממקום אחד למקום שני. אני רוצה לדעת. אני חי, לי זה מאוד חשוב מה קורה איתי.

או אפשר סתם כך לחשוב "מה שיהיה יהיה, לא חשוב". כמו שאנחנו יושבים באיזו רכבת, ולא אכפת לנו לאן נוסעת הרכבת, אלא עכשיו, בזמן שאני נמצא ברכבת, ויכול להיות שבעוד רגע תיגמר הנסיעה, חשוב לי מה יהיה עכשיו.

בן ציון: למה דווקא היום ההכרה או המודעות הזאת להתפתחות החדשה, היא חשובה יותר מאי פעם?

מפני שהיום הגענו לסוף ההתפתחות החומרית, הקודמת. ועכשיו אנחנו נמצאים במעבר לדרגה הבאה. זה המֵמַד החדש.

בן ציון: למה זה מחייב אותי באיזו מודעות על?

כי אתה חייב עכשיו להשתתף בהתפתחות שלך בצורה הכרתית. אתה צריך להכיר לאן אתה מתפתח. פותחים לך עכשיו קצת את הצורה לאן שאתה צריך להגיע. אתה צריך להגיע לחיבור. אתה צריך להגיע להתעלות מהחומר. אתה צריך להגיע להתעלות מכל הבעיות האלה שהיית כל הזמן מתעסק בהן, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. אתה צריך עכשיו לדאוג לצורה אחרת של החיים, שזו צורת "משפחה אחת", "חיבור הדדי", "שוויון". אתה צריך להגיע למצב שאתה מתעלה מעל האגו שלך. הדרגה הבאה היא כזאת.

מראים לך את זה, ושואלים "אתה מוכן לזה או לא?". אתה אומר "לא, אני לא מוכן, אני לא רוצה, משהו לא בסדר". אז הכוח הזה העליון שבטבע אומר "בסדר, אני אעזור לך, אני אעשה לך קצת יותר צרות שאתה תרצה לעבור". זה שאתה חייב לעבור זה בטוח. "אז אני אעשה לך קצת צרות, ואז אתה תרצה לעבור". או נאמר כך, "אני לא רוצה לעשות לך צרות, אבל אם אתה רוצה שיהיה לך כוח התקדמות, אז תיקח אותו מאחרים, תארגן סביבה, ומתוך הסביבה, מתוך הלימוד, מתוך החכמים שמראים לך איך לעשות ומה, תגבש רצון להתקדם, זה אפשרי". ואז אתה יכול להתקדם.

אנחנו עכשיו נמצאים במצב, שאו שאנחנו מתקדמים על ידי הכוח הטוב והיפה, שאנחנו מייצרים אותו כביכול בעצמנו. או על ידי הכוח הרע שהוא מגיע מהטבע, מאין ברירה. אם אנחנו מנסים, מנסים, ולא עוזר לנו, אז אותו כוח הטבע בא ועוזר לנו על ידי מכות, כמו הדוגמא של "עשר מכות מצרים".

בן ציון: עד עכשיו בהתפתחות שהאדם עבר, לא היה שם משתנה של רצון?

לא היו דורשים ממך שום דבר. זו הייתה התפתחות בלתי הכרתית. התפתחת בלי ששאלו אותך.

בן ציון: למרות שהתמלאתי בידיעות ואני יודע הרבה דברים על העולם.

אבל בצורה רצונית לא היית צריך להשתתף. אפילו אם השתתפת בזה, השתתפת עם הרצון שלך, לא נגד הרצון.

"מעבדות לחירות", עברנו שלב? עברנו. אבל זו הייתה תקופה שבה אנשים היו חושבים "איך אנחנו נעבור ומה יהיה הלאה" וניסו כך וכך.

בן ציון: מה זאת אומרת שהאדם שעבר את התהליך לא השתתף בו, זה קצת לא מסתדר?

הוא משתתף. אבל אז הטבע פיתח בנו את הרצונות בצורה שלא שאל אותנו. הרצונות שלנו היו מתפתחים בצורה שמתפתחים, מדומם, צומח, חי. ובטבע יש שלוש דרגות סך הכל, דומם, צומח, חי. אין דבר כזה בטבע דרגת המדבר. מדבר הוא נוסף לדרגת החי. בתוספת לחי יש לו עוד ראש שחושב, שמבין, שמרגיש. כי לפי הגוף אנחנו דרגת החי, דרגת הבהמה, חיה.

לכן, הדרגה הבאה שאנחנו מגיעים, היא דרגה שאין אותה בטבע בצורה מוחשית שזה משהו חדש, אלא אלה המחשבות שלנו והרצונות שלנו. זו הרמה החדשה שאנחנו צריכים לעלות אליה.

בן ציון: החיים זה אותו הרצון שמתמלא בתענוג?

כן.

בן ציון: עד עכשיו חיינו, היו לנו רצונות כל הזמן, יכולנו להתמלא. ומה עכשיו? עכשיו לא יתנו לנו רצון למילוי, אני לא אקבל רצון? מה נעצר? אני מנסה לבודד את המשתנה הזה.

עכשיו אתה בעצמך צריך להבין, באיזה רצון אתה צריך להצטייד. הדרגה הבאה, דרגת האדם, היא בזה שאתה לוקח דוגמא מהבורא.

בן ציון: צריך רצון חדש לחיים?

כן, לגמרי. עד כמה האדם הוא שונה מבהמה? הוא שונה. הוא לא שונה בכך שהוא בונה בית יותר יפה מהבהמה, שהיא בונה בית בצורה אינסטינקטיבית, והוא בונה אותו על ידי החכמה שלו. לא בזה מדובר. אנחנו מדברים על אדם שיש לו תרבות, שיש לו חינוך, שיש לו יצירה. בהמה לא יכולה לייצב משהו חדש, היא פועלת לפי האינסטינקטים. כך אנחנו פעלנו עד כה. אנחנו נכיר, שאפילו התרבות, החינוך והאומנות שלנו, כולם אלה אינסטינקטים.

בן ציון: מה שחשוב עכשיו בהבנה של החיים, זה שאנחנו צריכים לרכוש את הרצון החדש הזה? מה הדבר הכי חשוב לנו לדעת?

אנחנו צריכים לבנות מהנתונים שיש לנו, רצון חדש שהוא רצון להשפיע, שאין בנו אותו. בנו יש רק רצון לקבל, רצון ליהנות, רצון לקבל הנאה ותענוג, זה בלבד. ואני רוצה להגיע גם לרצון השני, רצון לתת, רצון להשפיע. שהוא קיים רק בטבע, בא-לוהים, בבורא.

בן ציון: ואיך זה מתקשר עם כל התהליך הזה של החיבור?

אז אני אהיה בעל שני רצונות, גם רצון לקבל וגם רצון לתת.

בן ציון: שזה הרצון הנוכחי שלי?

רצון לקבל, נניח שזה הנוכחי, גם עוד לא, צריך עוד לגדול בהרבה.

אז אני כבעל שני רצונות, אוכל לייצר את הדמות שלי הנכונה כמו א-לוהים, שאני אהיה כלול משני כוחות. בשילוב של שני כוחות, מה שנקרא "בקו באמצעי", אני אעצב את עצמי, הדומה לא-לוהים.

בן ציון: הגדרנו גם את החיבור שזה חיבור של שני הכוחות המנוגדים שיוצרים חיים. האם אלה החיים החדשים?

אלה החיים החדשים, והחיבור ביניהם הוא חיבור חדש. וההרגשה היא הרגשה שהיא למעלה מהעולם הזה, למעלה מהדרגה הזאת, שאנחנו נכנסים לעולם נצחי ושלם. וכמו שכתוב "עולמך תראה בחייך"¹, לזה אנחנו צריכים להגיע.

(סוף התכנית)

---

1. ברכות י"ז, ע"א↩