עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 35
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.06.15 – אחרי עריכה
בן ציון: בתכנית האחרונה שלנו דיברנו על קבלה כמחקר אמפירי, מעשי, שמגיע מהשטח.
אלא מאיפה אנחנו יודעים את מה שכתוב?
בן ציון: נכון, אבל כששומעים את השיעורים, אנחנו נתקלים במילים שהן לכאורה לא באות מהשטח. אנחנו שומעים מילים כמו "רוחני", "מטרה", "עליון".
כל המילים האלו הן מילים מלאות משמעות, והאנשים שכתבו לנו ספרים עם המילים האלו, במילים האלו, הם השתמשו בהן אך ורק מתוך מה שהשיגו. הם העבירו אחד לשני את ההישגים שלהם ואיך להשיג את הדבר, ואחרים באו ועשו אותן פעולות והשיגו גם אותו דבר. ולכן זה כמו במדע, אם מדען כותב לי בדיוק באיזה תנאים הוא גילה איזו תופעה, אז אני יכול לקחת אותם התנאים ולעבור עליהם ולבדוק את התופעה הזאת במעבדה אחרת. כך אנחנו עושים, כך אנחנו בודקים את כל המאמרים המדעיים שהאינטרנט מלא בהם. ואותו דבר בחכמת הקבלה, בדיוק. אבל מי יכול לבדוק את המקובל שאומר כך או כך? גם מי שהוא מקובל ויכול לבצע על עצמו אותן פעולות שביצע המקובל הראשון שגילה את התופעה.
בן ציון: זה ברור. אז נניח שאנחנו רוצים לדבר על מה שאנחנו כן יכולים לצפות בעולם שלנו, לפני שנהפכנו למקובלים.
על מה שמשיגים מקובלים אנחנו מדברים כעל דבר שלא נמצא במציאות. לא נמצא במציאות שלנו שבינתיים אנחנו משיגים.
בן ציון: אנחנו רוצים לנסות לראות איך ניתן עם חמשת החושים שלנו לקבל את מה שאנחנו שומעים מחכמת הקבלה, כך שזה באמת יצטייר לנו כמשהו מעשי, לביצוע.
זה נקרא "אמונת חכמים", שאנחנו מאמינים להם שהם השיגו את זה. בשביל מה אנחנו צריכים את ה"אמונת חכמים"? כדי לממש אותם האמצעים, אותן העצות שהמקובלים אומרים לנו, כותבים לנו, כך שעל ידי מימוש העצות האלו אנחנו נגיע לאותן התוצאות.
בן ציון: כל מחקר עונה על איזו שאלה, הוא תמיד רוצה לפתור איזו בעיה מסוימת. על איזו שאלה עיקרית או היסודית ביותר, עונה חכמת הקבלה?
חכמת הקבלה היא חכמה שמגלה לנו את מציאות הכוח העליון. מכל הכוחות שאנחנו רואים בטבע, מכל הפעולות שאנחנו רואים בטבע, יש כוח הכי עליון בהיררכיה שהוא כולל בתוכו את הכל. הוא נקרא "בורא", "א-לוהים", ואת הכוח הזה בעיקר חכמת הקבלה חוקרת. כי כל היתר אלה הופעות פרטיות חלקיות שלו.
בן ציון: האם אפשר לומר שחכמת הקבלה עונה על השאלה, האם אפשר לגלות את הבורא? האם בורא זה דבר קיים?
אין שאלה "האם אפשר" כי חכמת הקבלה מיועדת לגלות את הבורא. לפי ההגדרה, חכמת הקבלה היא "שיטת גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה".
בן ציון: החכמה בעצם עונה על שאלה כזאת. אבל איך אפשר להציג אותה?
כשיטה, כך אנחנו מציגים את חכמת הקבלה. למי שיש רצון לגלות את מהות החיים, את מטרת החיים, אי אפשר לגלות את זה בלי גילוי אותו הכוח שמפעיל את כל המציאות, בלי להכיר אותו בחושים של האדם. ואם יש לאדם רצון כזה, אז הוא מגיע לחכמת הקבלה.
בן ציון: האם כל התהליך עד להשגת התוצאה שנקראת "גילוי הבורא", הוא תהליך מעשי? אפשר לקרוא לו תהליך אמפירי, תהליך מדעי כמו בכל מדע?
זה תהליך מדעי ומעשי, ודאי.
בן ציון: בכל יום אנחנו רואים בטלוויזיה קבוצות של אנשים, עשיריות. אתה נותן להם שאלות, והם עונים, עושים איזו עבודה. מה זה?
זו מעבדה שבה הם עושים ביניהם כל מיני צורות התכללות, עד שהם מתחילים להרגיש איזו צורה שיותר ויותר יוצאת מהם, מכל אחד מהם, להתקשרות ביניהם, למרכז ביניהם, למרכז העיגול, ואיך על ידי זה הם מתקדמים לגילוי הבורא. כי צורת הקשר ביניהם צריכה לתת לנו את צורת הבורא. בורא זה סך הכל צורת הקשר שהם מגלים.
בן ציון: אפשר לומר שמי שמנהל את הניסוי הזה או את הפעולה הזאת זה אתה?
לא, הם בעצמם. אני רק נותן להם שאלות מנחות שהן מקרבות אותם לביצוע הנכון. אבל את הביצוע עצמו והתוצאה, עליהם לבצע ולקבל.
בן ציון: אם כך הם בעצמם גם משתתפים בניסוי, וגם חוקרים את עצמם.
כן, הניסוי הוא על עצמם. חכמת הקבלה מקבלת את האדם כאותו הנושא שבו מתרחש הניסוי והתוצאה ממנו.
בן ציון: והתוצאה עדיין נחשבת למדעית, לאובייקטיבית?
מה יתר התוצאות שאנחנו מקבלים כעובדתיות מהעולם שלנו? האם הן לא מתקיימות מתוך ההשגה וההבנה שלנו?
בן ציון: כן, אבל יש ניסוי שבו האדם בעצמו מעורב, ויש ניסויים שהוא בעצמו לא מעורב, זאת אומרת הוא יותר צופה.
אין כזה דבר, זה רק נראה לנו. כל הניסויים שאנחנו עושים, בפיסיקה, בכימיה, בביולוגיה, בגיאולוגיה, לא חשוב במה, הם תמיד נמצאים בנו ואנחנו משתתפים בהם בצורה שכלית ורגשית.
בן ציון: אבל עדיין יש הבדל. אם אני מעורב בתור משתתף כחלק מהניסוי, אז יש לי השפעה על התוצאות, כי אני בעצמי מעורב שם.
נכון, זה כבר משהו אחר. כי אתה נמצא כאן במצב שאתה כביכול נמצא אפילו מחוצה לך. אתה רוצה להגיד, שחכמת הקבלה מכניסה את האדם לתוך הניסוי שהוא עורך, ואז האדם הוא לא עצמאי, הוא כאילו משתתף בזה. ואני אומר לך ההיפך, זה שאדם יכול לשנות את התכונות שלו מלכתחילה, לכייל את עצמו לכל מיני הבחנות חדשות שלא היו לו קודם, זה נותן לו אפשרות להיות מכשיר אוניברסאלי. כי הוא יכול להתקשר למציאות בכל מיני צורות ולראות אותה דרך צורות ההתקשרות האלה, כך שהוא מתחיל להבין באיזו מציאות הוא נמצא. ואנחנו בעולם שלנו, ללא חכמת הקבלה, נמצאים רק במציאות אחת, כי היא סגורה, שכוחה, ואין לנו שום אפשרות לשנות אותה.
בן ציון: אמרת שהאדם יכול לשנות תכונות. איזה תכונות הוא משנה?
תכונות יסודיות, רצונות וכוונות ומחשבות בהתאם לזה.
בן ציון: אם ניקח קבוצה של עשרה איש כמדגם, בסוף כולם יגיעו לאותה תוצאה?
לא, הם כולם יגיעו לתוצאה אחת. כי אי אפשר לקבל תוצאה לבד, תוצאה מקבלים מההתקשרות הנכונה ביניהם.
בן ציון: אז נניח כעבור חצי שנה, חמישים שנה, כעבור פרק זמן מסוים נשאל כל אחד ואחד מה הוא השיג, מה הוא גילה, האם כולם יענו אותה תשובה, הם מגיעים לאותה תוצאה?
מה זה חמישים שנה, אני לא מבין.
בן ציון: הם עשו איזו עבודה, וחזרו עליה כמה פעמים.
נניח שהם הגיעו בעבודה ביניהם לאיזו צורה נכונה של התקשרות, השפעה הדדית, התכללות הדדית, שוויון וכן הלאה, אז לפי זה הם מגלים את רשת הקשר האינטגרלית. ואז לפי זה, הם מגלים ברשת הזאת כוח מיוחד המשותף בין כולם שהוא נקרא "בורא", אחד לכולם.
בן ציון: כל אחד ואחד צריך לגלות את זה?
כן.
בן ציון: וכל אחד ואחד צריך להעיד במילים האלה שלך, "אני גיליתי רשת אינטגרלית שקוראים לה בורא".
נכון.
בן ציון: זאת אומרת, אם שואלים כל אחד, כל אחד צריך לתת את התשובה הזאת.
אבל לא יכול להיות שישיגו אחד ללא השני.
בן ציון: הבנתי שהם צריכים לעשות את זה ביחד.
כן.
בן ציון: כלי המחקר הם ספרים, מנחה או רב, והקבוצה עצמה.
כן.
בן ציון: איך עובדים עם הכלים האלה במחקר הזה ואיך הם משתלבים זה עם זה?
אנחנו מסתכלים בספרים שכתוב בהם באיזו צורה אנחנו צריכים להתחבר בינינו, ומשתדלים כך להתחבר. אנחנו קוראים יחד את הספרים שבהם כתוב על כל מיני צורות נכונות של התקשרות, צורות רוחניות, ואנחנו משתדלים במאמצים שלנו להתקשר כך שהצורות שעליהן אנחנו לומדים הן ישפיעו עלינו.
כי הן באמת נמצאות בתוך הקשר בינינו, הן רק נעלמות. אז אנחנו כביכול עושים מאמצים כדי לגלות את הצורות האלה, ושהן ישפיעו עלינו מרחוק. כי אנחנו עדיין נמצאים בשליטת ה"קליפות" מה שנקרא, רצונות ההפוכים של הפרודא, רצונות שרוצים לפרק אותנו, להפריד בינינו, ואנחנו עושים ההיפך, מאמץ כדי להתחבר.
ולכן המאמץ הזה להתחבר על פני הפירוד על ידי הספרים שאנחנו רוצים לבצע נכון את מה שכתוב שם, על ידי תנאים של חיבור שאנחנו מקבלים כעובדות, כתנאים שאנחנו חייבים להתחבר, כל זה מביא אותנו לאט לאט למצב שפועלת עלינו אותה הצורה הנסתרת שאותה אנחנו רוצים להחיות, לגלות. היא פועלת עלינו מרחוק. הפעולה הזאת עלינו היא נקראת "אור מקיף" או "המאור המחזיר למוטב" או "תורה". וזה בדיוק הכוח שפועל עלינו בעודנו מקולקלים, אגואיסטים, ולאט לאט מתקן אותנו, מקרב אותנו לאותה צורה נכונה של חיבור, אהבה.
וכשאנחנו מגיעים לאיזו מידה מסוימת של חיבור, אז אנחנו מגלים את עצמנו מחוברים, והקשר בינינו הוא מתגלה כמציאותנו הרוחנית, באיזה מצב, באיזה עולם, באיזה פרצוף, באיזו ספירה, באיזה מילוי מסוים - נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. וסך כל הכלים שלנו שהם עשר ספירות בינינו והמילוי שלהם, הם נותנים לנו גילוי הבורא, ה-ו-י-ה.
בן ציון: האנשים שעוברים את התהליך הזה, עד כמה הם מודעים למה שקורה?
הם לא מודעים עד שזה לא קורה, אלא רק מקבלים על עצמם, "נעשה ונשמע". וכשהם משתלבים בזה נכון, הם באים לסיכום כזה, ואז הם נקראים "המקובלים", כי מקבלים אותה צורת הבורא שהיא נסתרת בתוך היחסים הנכונים בין הנבראים.
בן ציון: אם הם לא מודעים למה שקורה, איך הניסוי הזה מתנהל?
הניסוי מתנהל מתוך הכלים שלנו, מתוך היחסים בינינו, בכך שאנחנו מכיילים אותם להיות בהרמוניה, ושזה יקרה נכון. אנחנו כמו המדענים האחרים.
בן ציון: איך הדבר הזה מתנהל, מתקדם, שלב אחד, שלב שני, שלב שלישי?
כן. בשלבים.
בן ציון: איך זה מתקדם אם מי שמשתתף במחקר, הוא בעצמו לא מודע? הוא כזה שעושים עליו את הניסוי.
לא. הוא בעצמו עושה ניסוי. הוא בעצמו ומתוך עצמו עושה את הניסוי. אף אחד כאן לא משתתף, אלא כל אחד בעצם מתוך עצמו.
בן ציון: איך הניסוי מתנהל, אם מי שעורך את הניסוי הוא בעצמו לא מודע למה שקורה?
נותנים לו כללים שהוא צריך להשתוקק אליהם.
בן ציון: אלה הספרים?
כן. ספרים, מאמרים. חוץ מזה אנחנו צריכים להבין, שזה שאתה שואל "איך הוא עושה?" זה רק אומר עד כמה אנחנו לא מודעים שבעולם שלנו אנחנו עיוורים, אנחנו פועלים מתוך מצב קבוע, אחד, לכן העולם שלנו הוא דומם, לא משתנה. יש לנו חושים שהם לא משתנים, יש לנו תכונות שהן לא משתנות, ואנחנו מתוכם חוקרים, ולכן כל העולם שלנו הוא עולם הדומם.
ואילו ברוחניות, אתה כל הזמן משנה את התכונות של, ובהתאם לזה אתה נמצא בכל מיני צורות מציאות אחרות, חדשות. אתה בעל הבית על מה שאתה רוצה לבנות מעצמך, אדם כזה וכזה, חיה כזאת או כזאת, דרך איזה צורות אתה רוצה לחקור את המציאות.
תתאר לעצמך שיש לפניך דמות אדם, ודרך דמות האדם הזו אתה רוצה להרגיש את המציאות. ואתה מסתכל על המציאות דרך האדם. זה מה שקורה אצלנו, במדע הרגיל. מה שאין כן, בחכמת הקבלה, דמות האדם שנמצאת לפניך היא נתונה לכל מיני שינויים. זה אדם שיכול להיות מאפס עד מאה עשרים וחמש מעלות בשינויים הפנימיים שלו, ודרכו אתה רואה מאה עשרים וחמש עולמות, צורות מציאות חדשות לגמרי, שונות. לכן חכמת הקבלה כבר מעלה אותך מיד לכאלו תנאים, תנאי מחקר, שאין לך בעולם הזה כדוגמתו.
בן ציון: אם נדבר מהי חכמת הקבלה, אז מה הנושא הראשי שלה, מה המשימה שלה?
המשימה שלה היא גילוי הכוח העליון שפועל בתוך המערכת המתוקנת. ובכמה שהמערכת בין בני אדם, ביחסים ביניהם היא מתוקנת, אז בהתאם לזה הם מגלים את הכוח העליון ששורה בהם. ואי אפשר להגיד שהכוח העליון הזה הוא נמצא ללא מערכת. אמנם יש משהו מחוץ למערכת, אבל אנחנו לא תופסים. ולכן, מה שלא תופסים, לא יכולים להגדיר בשום שם. אנחנו קוראים לזה "עצמותו", משהו שקיים לפני, פרה גילוי.
בן ציון: מצד אחד אנחנו שומעים ממך לאט לאט, ויותר ויותר תופסים כמה שחכמת הקבלה היא משהו מעשי, משהו מכני, משהו תהליכי, כמו כל דבר אחר שהאדם עושה, שהוא בודק ורואה תוצאות.
אדם בעולם שלנו הוא קשוח, הוא לא יכול לשנות את התכונות הפנימיות שלו, ולכן מה שהוא תופס, הוא תופס תמיד צורת עולם אחת. מה שאין כן חכמת הקבלה נותנת לך אפשרות לנוע בכל התכונות שלך, איך שאתה רוצה, מאפס, מזה שאתה טיפת זרע, עד שאתה נעשה אדם גדול בכל מיני תכונות שלא קיימות בעולם שלנו, ודרך התכונות האלה לראות את המציאות שהיא מקצה ועד קצה. אז אתה משיג באמת מה שיכול לקרות במציאות, וההשגה שלך נקראת "עולם הרוחני".
בן ציון: עכשיו אמרת את המילה "רוחני", ואמרתי בהתחלה שיש כמה מילים שהן לא מובנות.
העולם הרוחני הוא המציאות שאתה משיג בתוך תכונות ההשפעה. אם יש לך תכונת השפעה, שזו תכונה חדשה, שאתה מפתח אותה באהבה לזולת, אז כשאתה משיג את תכונת ההשפעה, דרכה אתה מתחיל לראות את המציאות החדשה, שהיא נמצאת מחוצה לך.
כל פעם שאנחנו משיגים מציאות בעולם שלנו, אנחנו משיגים אותה בצורה מאד סובייקטיבית, לגמרי. כי אני משיג בתוך התכונות שלי. מה שנראה לי כך אני משיג. מה שאין כן, את המציאות שמחוצה לי, אני לא יכול להגיד עליה אף מילה. מה זה מחוצה לי? אף פעם לא הרגשתי, אני לא יודע בכלל האם ישנה. כל המציאות היא בתוכי.
בחכמת הקבלה, אם במקום תכונת קבלה, רצון לקבל, אני רוכש צורת השפעה, רצון להשפיע, אני כאילו יוצא מהגבול שלי, מגדרי, ואז אני מגלה את המציאות שהיא מחוצה לי. בהתאם לזה אני יכול לכתוב על המציאות ממש, שהיא מחוץ לאדם הרגיל שבעולם הזה, אבל אני קושר אותה בכל זאת לאותם התנאים שאני מקיים. כל הזמן אני רושם, "הייתי בקשר עם אחרים בצורת השפעה כזאת וכזאת, בדרגה רוחנית כזאת וכזאת, נניח דרגה מספר ארבעים, חמישים, שישים, ובהתאם לזה גיליתי כאלו וכאלו תופעות". מי שבא אחריי יכול לקחת את הרישומים שלי, וגם להגיע לצורת קשר כזאת עם האחרים, זאת אומרת, לצאת מעצמו ולהרגיש בקשר בינו לאחרים גם את הדרגה הזאת, ארבעים, חמישים, שישים, מה שהוא רוצה, ואז לגלות אותו דבר כמוני.
בן ציון: לכל התהליך שאמרת יש לו מה שנקרא, "בסיס פיזי", שזה עשרה אנשים למשל, עשירייה.
כדי שתהיה לי אפשרות לצאת בצורה שלימה מעצמי למחוצה לי, אני צריך עוד תשעה אנשים, שאני יוצא ומתקשר אליהם במקום להתקשר לעצמי.
בן ציון: הרי אפשר לחקור את כל התהליך הזה, גם אם יש לי חמישה חושים, אולי לא אגיע לגילויים של אלה שישבו בעשירייה. האם אני יכול לחקור את התהליך הזה, לצפות בו?
מתחילים לחקור מחמשת החושים שלנו שיש לכל אדם חי בעולם שלנו, ומזה הוא מתחיל.
בן ציון: אבל אני כצופה מבחוץ גם יכול לנהל מחקר, או רק אם אני משתתף?
במה אתה מנהל אותו?
בן ציון: אני יכול לשאול שאלות.
לא. כדי לנהל אתה צריך שיהיה לך פידבק. אתה צריך להרגיש את זה. אתה צריך להשתנות בהתאם לזה, להשתתף בזה. אתה לא יכול סתם כך להסתכל עליהם מבחוץ, אתה לא תדע על מה הם מדברים, מה הם עושים, באיזו צורת קשר הם נמצאים, כי הכל מתגלה בקשר ביניהם. אם אתה לא נמצא ביניהם, אתה מחוץ למחקר.
בן ציון: נניח אתה, שאתה מכיר את כל התהליך הזה, יכול לחבר מספר שאלונים בכלים של העולם הזה, ואנשים ממלאים, עונים על השאלון, ויכולים לראות, "הנה, פה הוא חשב כך, עכשיו הוא חשב כך", ולראות באמת תהליך. כולם יכולים לראות, מה שנקרא "שחור על גבי לבן", על נייר אפילו, כמו שקוראים מחקרים, קוראים ניסויים, שיש פה משהו אנליטי, מסודר, רואים איך שזה פועל. אולי האדם עצמו לא עבר את החוויה, אבל הוא יכול לראות שיש פה תהליך.
תהליך יש. אתה יכול לפתוח ספרי קבלה, ואתה תראה שהם מדברים על דברים שבשבילם הם כעובדה. כולם מגלים אותו דבר, כולם חוקרים אותם דברים, אבל זה בתנאי שהם יכולים לעשות מעצמם אותו מכשיר שבו מתרשמות כל התופעות האלו.
בן ציון: אני מנסה לפתור את הבעיה כאנשים שצופים מבחוץ.
אנשים שצופים בעולם הזה על איזה ניסוי, אז הם צופים מפני שגם להם, וגם למי שעושה את הניסוי, יש תכונות דומות. מה שאין כן כאן זה לא כך. אין לך שום תכונה שדומה לאנשים האלו שעושים עכשיו ביניהם קשר מיוחד של השפעה הדדית, ושם הם מגלים תופעות רוחניות.
בן ציון: מבחינת ההצטיירות של חכמת הקבלה. כיצד היא מצטיירת?
היא מצטיירת רק באדם שנמצא בזה בלבד.
בן ציון: זו המהות שלה. אני מדבר על איך להגדיר את חכמת הקבלה כלפי חוץ. יש ספרים שלמים שכותבים שחכמת הקבלה היא מדע, מקובלים משקיעים בזה הרבה מאמצים. אני שואל, כלפי חוץ, לא כלפי פנים, מה עוד חסר בהצגה של חכמת הקבלה שיראו שזה עוד מדע, עוד כלי מחקר.
היום אני רואה שיותר קל לי לדבר עם פיזיקאים, עם כל מיני מדענים. לא במדעי הרוח, אלא מדענים ממש.
בן ציון: מדעים מדויקים.
כן. כי הם מתחילים לראות עד כמה הם נמצאים במבוי סתום, נמצאים בקצה הדרך, המדע כבר נתקע באיזה קיר, ומעבר לקיר אנחנו לא יכולים להרגיש שום דבר. ולכן, בזה המדע לאט לאט מביא את עצמו לנחיצות להתייחס אחרת גם לאדם החוקר.
כי אף פעם לא טיפלנו בחוקר, באיזה תכונות הוא נמצא, עד כמה הוא אדם טוב, רע, קשור עם אחרים או לא. זאת אומרת, כמו שהוא בא מהטבע, שזו צורת הבהמה שלא משתנה, כך הוא ממשיך לחקור. וכאן אנחנו מביאים לאדם עוד נתון עיקרי שעוזר לו לפקח על התכונות שלו, על המדרגה שבה הוא נמצא, שמהמדרגה הזאת הוא חוקר. זה נתון מאוד חשוב, שדווקא על ידו אנחנו מגלים עולמות.
בן ציון: אנחנו נעשה זאת בתכניות הבאות, ואפשר יהיה גם לקחת מושגים כמו אותו מושג של "בורא", שיש לו תמיד או משמעות דתית, או משמעות פילוסופית, ולבאר אותו.
משמעות פילוסופית אני אף פעם לא לוקח בחשבון.
בן ציון: אז אפשר לראות, איך דווקא בחכמת הקבלה יש משמעות שלישית, מדעית, שהיא אמפירית.
בזה אני מסוגל לעזור, אפילו במחקר השוואתי. זה אפשרי.
בן ציון: ואז אפשר לראות את ההבדלים, אחרת הכל נמצא בעצם בקערה אחת.
תכין כאלו הגדרות, חומר, ונעשה שיחה.
(סוף התכנית)