תוכנית טלוויזיה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן

"שלבי הסולם"

הכנה לכנסים בברזיל ובארה"ב

תכנית 17.04.12- אחרי עריכה

מנחה: ברוכים הבאים לתוכנית הכנה מיוחדת לנשים לקראת כנס ברזיל וארצות הברית. יש המון שאלות שאתן שלחתן, זו תוכנית עבורכן.

הרב לייטמן, איך אתה מתכונן לכנס בברזיל ולכנס בארצות הברית?

קצת מודאג מפני שבברזיל יש קהל חדש, חוץ מקבוצת צ'ילה שאני מכיר ועוד כמה מהכנס שהיינו בריו דה ז'נרו או כאלה שהיו בארץ, בסופו של דבר הקהל הוא חדש, מאוד מגוון. ולכן צריכים להעביר את הכנס כך שיהיה נוח, מעניין, מושך, חם לרוח הדרום אמריקאית. שיהיה מעניין לאנשים החדשים שמגיעים, וגם לאלה שסיימו קורס בלרנינג סנטר שלנו בספרדית ובפורטוגזית. וחוץ מזה שיהיה מועיל, מעניין לכל הכלי העולמי שיהיה איתנו.

יש כאן פנל כל כך רחב וכל כך מגוון מבחינת האופי וההפעלות, שאני מקווה שאנחנו נעלה על כל זה ונצליח. העיקר אם כל החברים שלנו יעלו את עצמם למעלה מההבדלים. יש גם עניין של זמן, של הפרשי שעות. לכן אני קצת מודאג, מכין את עצמי למסע די רציני מצידי, אבל שיהיה חם, קל ונוח לכולם.

מנחה: הנושא הראשון שרצינו לגעת בו זה הסדנאות שיהיו במהלך הכנס. מה הן הסדנאות האלה, מה המטרה שלהן, איזו תוצאה אנחנו יכולים להשיג מהן?

קודם כל אנחנו צריכים להבין שמטרת הבריאה היא להגיע לדרגת הבורא, ודרגת הבורא היא השפעה חלוטה. אנחנו לא יודעים מה זה בכלל בעולם שלנו להגיע להשפעה, העולם שלנו כולו קבלה, הכל להשפיע על מנת לקבל או לקבל על מנת לקבל. ולכן אנחנו צריכים לעשות פעולות שיכולות להביא אותנו להזמין את הכוח הפנימי שנקרא "המאור המחזיר למוטב", שהוא יפעל עלינו ואז ישנה בנו את תכונת הקבלה לתכונת ההשפעה.

כדי להזמין את הכוח הזה אנחנו צריכים להיות דומים לו, עד כמה שאנחנו מסוגלים במצבנו, בעולמנו. דומים לפחות במעשים, לא בכוונות. בכוונות אנחנו לא מסוגלים, אני לא יכול להפוך את הטבע שלי למשהו אחר. אבל מעשה אני יכול לעשות, מעשה השפעה. ומעשה השפעה מתבטא אצלנו בזה שאנחנו מתאחדים בקבוצות או בקבוצה עולמית אחת גדולה, ומתחילים כל מיני הפעלות כדי להתחבר בינינו.

החיבור הזה חייב להיות דומה באופי שלו בכמה שניתן לנו לאותו הכוח, המאור המחזיר למוטב, שאז הוא משנה אותנו, אם אנחנו מצידנו עושים הכל כדי להידמות לו. רק להידמות, לא להיות כמוהו, זה בלתי אפשרי. להיות כמוהו הוא כבר יעשה, אבל להידמות אנחנו צריכים לעשות את הצעד הזה קדימה לקראתו.

איך עושים זאת? לשם כך יש לנו מאמרים של המקובלים שהם נותנים לנו עצות, בעיקר מאמריו של הרב"ש, המורה שלי, שהוא בעצם סידר לנו את כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור בחיבור כדי להתחבר נכון בינינו. החיבור הזה נעשה במיוחד בקבוצת גברים, הם צריכים לעשות את החיבור, ובעזרת נשים. לכן זה נקרא "עזרת נשים".

במקום שמתפללים יש מקום שבו הגברים מתחברים יחד והם המתפללים, והנשים עוזרות, הן תומכות. ולכן יש כאן עבודה גם של גברים וגם של נשים, עבודה מאוד רצינית משניהם, ובלי העבודה המשותפת הזאת לא נוכל לבצע את מה שאנחנו רוצים.

התהליך שאנחנו נעבור יהיה כלול מהכנה לפני ההרצאה. אחר כך הרצאה בנושא מיוחד של הקבלה, ומתוך הקבלה לחיבור, איך לבצע את מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה. שאלות ותשובות על כך. זה החלק הראשון, שכולם אז יושבים ושומעים, ואחר כך שואלים ומקבלים תשובה. ואחרי זה תהיה הפסקה, כשבהפסקה אנחנו צריכים לסדר את האולם שבו ישבו בצורה פרונטאלית מולי. הם מסתדרים כך שמסדרים כיסאות במעגלים, עשרה אנשים יחד, גברים וגם נשים. גם הנשים יושבות במעגל.

מנחה: זה שונה מכנס וילנה.

זה שונה מכנס וילנה, למרות שיהיו כאלו הפעלות שנשים ישבו סביב כל הגברים בעיגול הגדול. ואז אחרי ההפסקה שאנחנו מסדרים כך את הכיסאות, כולם מתיישבים, ואני אז מעביר את הסדנה. כשאותו מאמר שקראנו ולמדנו קודם, אנחנו קוראים עכשיו בחלקים קטנים ובלי הסבר שלי, אלא קצת בהכוונה מצידי, איך הם צריכים לחשוב עליו ולדבר. ואז כל הקבוצה נכנסת לדיון על משפט או שניים, וכך אנחנו עוברים על המאמר. ואחרי זה שוב, מכל קבוצה יש נציג או שניים של הקבוצה שיכולים לשאול ולהסביר מה קרה אצלם בזמן הדיון.

מנחה: גם נשים?

גם גברים וגם נשים וודאי. ואז אנחנו מבררים את הסדנה הזאת בינינו עם שאלות ותשובות אחרי שהם עוברים על המאמר. ואחרי זה תהיה סעודה, בסעודה אנחנו גם מדברים כמעט על אותם הנושאים רק בצורה אחרת.

מנחה: וזה יהיה אותו דבר גם בברזיל וגם בארצות הברית?

זה יהיה אותו דבר, כי אנחנו בעצם בונים עכשיו קבוצה. אני לא מסתכל אם זה ברזיל או ניו יורק, אלא אני מסתכל על כך שנמצאים איתנו יחד כל הכלי העולמי, וכולם עושים אותו דבר במרכזים שלהם, וקבוצות קבוצות מתחברות ביניהן גם סביב כל העולם. ולכן אמנם אני פועל עם הקבוצה שנמצאת לפני, אבל אין שום הבדל מכל הקבוצות האחרות. אם אנחנו מתעלים מעל ההבדלים הגשמיים בינינו, שזה בכלל לא שייך לרוחניות, אז יוצא שיש לפני אולם גדול מאוד ושם נמצאות כל הקבוצות שבעולם, וכך אנחנו פועלים, ואני מפעיל את כל הקבוצות.

סך הכל יהיו שמונה הרצאות וחוץ מזה תהיה הרצאה אחת של שאלות ותשובות מנשים בלבד, בכל זאת יש להן חיסרון.

מנחה: בנוכחות הגברים?

אני חושב שבנוכחות הגברים, כי סך הכל אנחנו כבר צריכים לפעול יחד ולא לחוד. ולכן אמנם היה מתוכנן מראש שאז הגברים יצאו לישיבת חברים, אבל אני חושב שלא כדאי, אני חושב שכדאי שהם יהיו יחד. הנשים יהיו מקדימה, ואז הגברים ילמדו מזה גם את השאלות והספקות שיש לנשים.

מנחה: נשמע כמה מהספקות והשאלות שיש לנשים.

אתה יכול אולי להסביר בשלבים כיצד נשים צריכות לנהוג כדי לעזור לגברים בזמן הסדנאות? למרות שעכשיו שינית, אלה בטח שאלות אחרי כנס ליטא. אבל עכשיו כשאתה אומר שהם ישבו יחד באולם וכולם יהיו במעגלים, על מה הן צריכות לדון בסדנה? הן קוראות איזה קטע חברתי שהוא מופנה בעיקרון לגברים, מה הן צריכות לעשות עם הקטע הזה?

לתמוך. כמו אמא שתומכת בילד בכל, שהוא לומד, שהוא מתקדם בחיים, שהיא מלמדת אותו, שהיא תומכת בו. הוא צריך לבצע את הפעולות, אבל בכל הפעולות האלה היא יודעת שהיא צריכה כל הזמן להחזיק אותו ולכוון אותו, וההכוונה הזאת היא רק במחשבה, בהשתתפות של הרצונות שלהם.

חוץ מזה כשהן יושבות במעגל, אז אותם המאמרים שאנחנו מדברים על החיבור בין הגברים, למשל להעביר מתנות זה לזה, להתחבק, להתחבר ולתמוך וכן הלאה, זה לא שייך לנשים, אבל הן מדברות איך הגברים עושים זאת ואיך הן יכולות לעזור להם בזה. הן צריכות לדעת את העבודה של הגברים, כי העבודה הזאת מעוררת בהן השתתפות. שהן יודעות שהן תלויות בזה, ולכן אם גברים יבצעו את זה, כולם מרוויחים. כמו שגבר יוצא להרוויח פרנסה ומביא הביתה, אז אישה בבית בכל זאת דואגת שיהיה הכל טוב, שיחזור בריא ועם פרנסה ביד.

אותו דבר כאן, נשים מדברות ביניהן כמה שהן מסוגלות לעזור, איך שהן צריכות לחשוב ולרצות ולתמוך פנימית בנפש. האישה בדרך כלל לא מדברת, היא עושה כל מיני פעולות מסביב. איך הן צריכות לארגן אז סביבה סביב הגברים, איך הן צריכות להעביר להם להעביר את ההתפעלות שלהן, בלי מילים, אלא בכל מיני צורות עזר.

וזו עבודה גדולה ועבודה יותר פנימית, ולכן אישה כאילו צריכה להיות יותר פנימית, יותר מופנמת, יותר צנועה. גברים מתחבקים, הם רוקדים, ונשים מפעילות את עצמן קצת יותר בצניעות, אבל העיקר זו העבודה הפנימית, אצלן זו עבודה יותר צנועה.

מנחה: האם יש טעם בכלל במעגל כזה שבשיחה, אם זה באמת כל כך פנימי?

אני חושב שכן, הן צריכות להתחלק בכל המחשבות ובכל האמצעים שהן חושבות שטוב להפעיל על הגברים. זה כמו שאמהות באות לאסיפת אמהות בבית ספר ומדברות עם המורה.

מנחה: חולקות חוויות.

כן, אילו בעיות יש להן בבית עם הילדים ואיך להפעיל אותם יותר ואיך לעזור להם להתקדם וכן הלאה.

מנחה: כל השאלות נוגעות לסדנאות בוילנה, יש ששואלות על מצב פסיבי.

לא טוב להיות במצב פסיבי. במצב פסיבי הן סתם יושבות. והן צריכות להתעשר זו מזו בכל מיני התפעלויות ומחשבות וספקות ועצות. הן ממש צריכות לדבר.

מנחה: אנחנו לומדים שהרוחניות מושגת ואינה נתפסת בשכל. בזמן הסדנאות מופיעים הרבה רגשות ותחושות שונות. איך להבדיל בין דמיון לבין הרגשה אמיתית?

אנחנו עוד לא מסוגלים לזה. אנחנו צריכים להניח לאור שמגיע, ואז כשהוא מגיע, הוא מסדר לנו את הכל. לפני זה אנחנו לא יודעים מה זו אמת.

מנחה: סדנאות אפשר גם לעשות בבית?

ודאי.

מנחה: בין גבר לאישה, עם הילדים?

גבר ואישה וילדים זה מין חיבור, אבל הוא קצת שונה. אבל הם גם יכולים להיות כולם כמו חברים.

מנחה: כי גבר יכול לחלוק את החוויות הרוחניות שלו עם אשתו.

עם אשתו ודאי. ואפילו במקצת עם הילדים, הם יכולים לעשות יחד קבוצה, ממש בתוך הבית, למרות שרצוי להגיע לקהל יותר רחב, וקצת יותר רחוק כאילו.

מנחה: האם נשים צריכות לעודד את הגברים שלהם בקבוצות לקיים סדנאות מידי שבוע? בכל הקבוצות שיש בכלי העולמי.

גם ישיבת החברים שלנו תשתנה מזה, רק לא אני, אלא שהם בעצמם יובילו את עצמם בצורה כזאת, וגם בישיבת החברים ישתתפו החברות. לא ממש בפועל, אולי באותו מקום, באותו חלל, יכול להיות באולם אחר, במקום אחר, או לחוד, אבל בכל זאת גם נשים ישתתפו.

כי הישיבות החברים האלה הופכות להיות כמו מיני כנס לכמה שעות, לשעה אפילו, שכך אנחנו מתקדמים.

מנחה: כשהסברת קודם מה זו סדנה, זה הזכיר לי במאפיינים מסוימים את ישיבות החברים שאנחנו עושים, אבל כאן זה ממש הצמדות לטקסט וזה יותר עיוני. ובישיבת חברים יש משהו יותר אמוציונאלי, כל אחד מדבר.

הם ידברו, כשהאדם מדבר הוא מוציא משהו מהלב על מה שהוא שומע, אבל כולם יהיו בכיוון אחד, ובקשר לחיבור ביניהם, שכל אחד ידבר ויספר על עצמו קצת, אנחנו נמצא לזה מקום.

בדרך כלל עושים את זה במעגלים כשהגברים עומדים, לפני השיעור, לפני ההרצאה, אז הם מדברים, כל אחד מאיפה הוא ואיך הוא הגיע.

מנחה: כהכנה לשיעור?

כהכנה לשיעור גם. הכנה רחוקה, לא כשיושבים, אלא עוד לפני כן. אני חושב שיהיה לכך זמן, בזמן הסעודות, וגם בזמן השיעור, בהפסקות, אנחנו נצטרך להפעיל אותם בצורה כזאת, שהם כך יכירו זה את זה ויתפעלו זה מזה. איך כל אחד הגיע, איך הוא מרגיש, באיזה מקום הוא נמצא.

מנחה: במדרגת החיבור החדשה, האם חל איזה שינוי במאמץ הדרוש מנשים ובסוג העבודה שלהן, מאז הכנס של הערבה וכנס ליטא? האם נדרש מאתנו, הנשים, משהו חדש? האם גם אופן עבודתן של הנשים צריך להשתנות בהתאם לתקופה, האם במדרגה כלשהי אולי לא נצטרך יותר את ההפרדה בין גברים ונשים?

אלה שאלות על המדרגה הבאה.

אנחנו כל הזמן מתקדמים, גם השיעורים שלנו קיבלו צביון אחר, צמוד יותר לחיבור, לקבוצה הכללית. אני נותן יותר תשומת לב לשאלות מחו"ל.

אני מאוד ממליץ לנשים שמסוגלות, להיות גם בזמן השיעור, או אחר כך, ובכל זאת לראות אותו, כי אנחנו צריכים להתקדם יחד. וכאן יש בעיה שלנשים יש פחות זמן מאשר לגברים, למרות שאצלנו כולם ממלאים את כל זמנם, אבל בכל זאת, נשים גם צריכות לראות את השיעור וכמה שניתן, אם לא לראות, לפחות לשמוע.

מנחה: האם חשוב שזה יהיה בזמן אמת?

זה לא כל כך חשוב לאישה. אבל היא צריכה בכל זאת להתרשם במשהו ממה שהיה בשיעור, זה מפני שעכשיו אנחנו מתחילים להתקדם יחד, אנחנו תלויים זה בזה בהרבה מאוד תחומים, מה שלא היה קודם. כי העולם מגיע לתיקון הכללי, שגם גברים וגם נשים, כולם, צריכים להיכנס למימד החדש, לעידן החדש. וכאן, בלי תמיכה של האישה הגברים לא יוכלו לעשות שום צעד קדימה. לכן אנחנו צריכים, זקוקים, מאוד לעזרת נשים ולעבודה צמודה שלהן אתנו יחד וסביבנו.

מנחה: האם אתה רואה באופק מצב שלא נצטרך הפרדה בין גברים לנשים?

אני לא חושב שזה יקרה.

מנחה: מעגל של נשים וגברים ביחד?

באיזו צורה מעגלים? אני לא יודע איך, אולי בעתיד.

מנחה: אולי של גברים ששומעים את החיסרון של נשים והן מביעות את התמיכה שלהם בקול מולם.

אנחנו צריכים להבין שמה שאנחנו עושים, לא היה אף פעם עדיין בעולם. אנחנו עולים ממטה למעלה למדרגה חדשה שהיא מדרגה היסטורית. זה העידן החדש. ומה שלא נגלה, אסור לחשוב שאתה בכלל מבין ויודע מה זה, אלא צריכים לעשות הכנות בזמן הנכון, הנוכחי, ומכך נתקדם הלאה.

להגיד שכך יהיה בעתיד? אני לא יודע. מה שאני חושב עכשיו, עד כמה שאני נמצא בכמה צעדים קדימה לפני כולם, אני יכול להגיד שאני לא רואה חיבור בין גברים לנשים, שהם יהיו ממש כחברה אחת, אלא זאת תהיה חברה, שכוללת שני מעגלים.

מנחה: האם יש דוגמה מהזמן האחרון למשהו שעשו נשים ונתן לגברים תמיכה רבה, וכתוצאה מכך הגברים הרגישו את החיסרון הנשי ועבדו בחיבור?

לא שאלתי על כך בליטא והצטערתי. רציתי לשאול אבל חשבתי שהם יגידו, כן, או לא, ואולי זה יהיה מלאכותי, אז יותר טוב לא לעורר. בכנס הבא אני כן ארצה לשמוע התפעלויות זה על זה, איך גברים התרשמו מהנשים והנשים מהגברים. אולי זה מוקדם כי הקבוצות הן ממש חדשות. הן מורכבות מכל מיני סוגי נשים וגברים, הן ממש חדשות. ולכן האם לשאול אותם על הבחנות פנימיות, מה הם הרגישו או לא, את זאת נראה במקום.

מנחה: אתה רואה משהו שנשים עושות טוב, שיש מזה איזו תוצאה טובה?

אני לא חושב על כך, אני בטוח שהאישה צריכה לקחת את התפקיד שלה בצורה הנכונה, כמו אימא בבית, כמו אימא שמטפלת בילד, ששולחת אותו לבית ספר, בודקת את הציונים, עושה איתו שיעורי בית, הולכת לישיבת הורים, עוקבת אחרי כל צעד ושעל שלו. היא צריכה להיות כאן במרכז החינוך של הגברים, והתמיכה שלה למרות שנראית מבחוץ ומרחוק, היא לא רק תמיכה, זה ממש טיפול, וזה יתגלה אחר כך, עוד כמה צעדים זה יתגלה עד כמה שיותר ויותר הגברים זקוקים לעזרה ולטיפול מצד הנשים. אבל בכל זאת זה יהיה בצורה צנועה יותר מאשר התערבבות לגמרי זה בזה.

מנחה: אנחנו נשתדל.

השאלה הבאה, הייתי בכנס ליטא, שמעתי את הגברים מדברים מהלב ומוכנים לכל דבר למען המטרה, ואילו אני לא הרגשתי כלום בפנים, אני מרגישה מזויפת וחסרת רגשות, איזו זכות יש לי ללחוץ עליהם ולדרוש מהם משהו?

קודם כל צריכים להביא את עצמך להרגשה.

מנחה: איך?

זאת העבודה הפנימית. בכך שקודם כל אם יש לאישה מטרה והיא מאוד דואגת להשיגה, אז היא צריכה לעשות חשבון במה היא תלויה. היא תלויה בגברים שהם ישיגו את המטרה. והגברים תלויים בהשגת המטרה מהחיסרון מהתמיכה והלחץ מצד האישה, אז בצורה כזאת, היא מתחילה להבין מה תפקידה.

לא במקרה נאמר לאברהם "שמע מה שאומרת לך שרה", כנראה שיש לה מה להגיד, משהו שהוא מאוד חשוב בשבילו. אנחנו רואים ש"האימהות" שלנו היו מאוד גבוהות, גדולות, הן היו בדרגה שדיברו עם השם, זאת אומרת, נביאות. שרה, רבקה, רחל, לאה, חולדה, מרים, וכן הלאה.

מנחה: גבר היה יכול לכתוב את המצב הזה, זה מצב שקורה בדרך הרוחנית, של נפילה כזאת, אני מרגישה מזויפת וחסרת רגשות. לגברים יש סביבה שעוזרת להם, שמשפיעה עליהם, הם מקימים את עצמם מהמיטה ובאים לשיעור בוקר למרות שהם נרדמים. יש להם סביבה שמשפיעה עליהם. לאישה אין סביבה, אין חברה. איך היא יכולה להקים את עצמה מהמצב הזה?

קודם כל צריך להיות ארגון נשים, שיעזרו זו לזו. כמו בחיים הגשמיים שלנו יש לנו הרבה חברות וארגונים, ארגוני נשים, נשים כן יכולות להתחבר. לא להתחבר כדי לעשות ביניהן חיבור ואהבה, בכך אף חברה נשית לא מתעסקת. מפני שזה לא אופייני להן, אלא כדי להשיג איזו מטרה חיצונית, לעלות בגובה, להשיג משהו לכל הנשים, לעורר בחברה את החשיבות של האישה, זכויות האישה וכן הלאה. אותו דבר כאן. חייב לקום ארגון מאוד חזק, נשות בני ברוך העולמי, והן צריכות לדאוג לכך שיהיו שם דברי התפעלות, וישיבות, ומקום כללי שבו הן נמצאות, וחדשות משלהן, והכול. כמו כל ארגון.

מנחה: מה עושים במצב שיש מישהי שנמצאת בכזה מצב?

צריכים קודם כל לאתר שהיא נמצאת במצב כזה, אולי היא סתם נסגרת.

מנחה: יודעים שהיא מתרחקת.

מזמינים אותה לכוס קפה, לשיחה, אפשר להציע לה איזו עבודה מעניינת אפשר לשלוח לה מתנה.

מנחה: בשיחות עם הפסיכולוג אוליאנוב אמרת שכאשר האישה נמצאת במצב ירידה דווקא שני גברים יכולים לבוא ולדבר איתה ולרומם אותה משם.

זה באמת כך.

מנחה: שני גברים?

שני גברים כשרים. כך זה מהתורה.

מנחה: מה כדאי לעשות, לפנות לארגון נשים? לועדת חברה של הגברים?

לא, את הגברים בינתיים תעזבו. לא סתם אמרתי כשרים, זאת אומרת, צריכים להיות גברים מיוחדים לשליחות כזאת, וזה במקרים מיוחדים. אבל ארגון נשים חייב לטפל בכך ובמיוחד אני אומר שאלה דברים פשוטים, לשבת איתה בבית קפה, להפעיל אותה באיזו צורה.

מנחה: לרומם את הרוח.

לרומם את הרוח, אולי על ידי בעלה, למרות שזה לא כך, בדרך כלל זה עובד הפוך. אני חושב שהעיקר זה על ידי מתנה. כך גם כלפי הגברים, אם גבר נמצא בנפילה, צריכים להראות לו תשומת לב, להראות לו שאנחנו דואגים לו, שיש לו סביבה, שהוא יכול כמו תינוק להיות על הידיים שלה, ואין לו על מה לדאוג, שמה שיש לנו יש לו, ועוד יותר. הוא נמצא ממש במרכז ובטיפול. ואם אנחנו עושים זאת, אז גם מבחינת פסיכולוגית וגם מבחינה רוחנית, אנחנו בכך מוחקים את הכלי שבו הוא מרגיש עכשיו ריקנות. כי מי שמרגיש אהבה ממישהו, הוא כבר לא יכול לדאוג לעצמו. ואם הוא לא דואג לעצמו, אז הוא כבר לא מרגיש נפילה. זה פועל בצורה הכרחית, זה לא תלוי באדם. רק צריכים לדעת איך להביא לו התפעלות, התרגשות, השתתפות עמו, שיתחמם.

מנחה: תגיד את זה שוב, אם אתה אוהב מישהו אז אתה מפסיק לדאוג לעצמך?

לא מובן כל כך?

מנחה: כן.

אם אני מרגיש שאוהבים אותי, אני מפסיק לדאוג על עצמי.

מנחה: בערבות הדדית אני נותן את עצמי, והם דואגים לי.

כן, אבל לעשות את זה בפועל בכך שאני פשוט שולח, נותן לו מתנה, איזה סימן, תשומת לב, וכל אחד ואחד, אם כך יעשה, אין אדם שיכול לעמוד נגד זה ולהישאר בייאוש.

מנחה: אבל בגלל שהחברה עוד לא מתוקנת, אני אקבל אכזבה מזה שפתאום הם יפסיקו לדאוג לי.

כל הירידות הן סימנים לכך שאנחנו לא מחוברים, והן מגיעות לנו כדי ששוב נתחבר. וכשאנחנו נתחבר במדרגה הבאה, שוב נקבל ירידה, ואז אנחנו צריכים לפענח את הירידה הזו ולהבין שהיא סימן לכך שאנחנו עכשיו במדרגה עם רצון לקבל מוגדל, ושוב צריכים להתחבר יחד. לכן לעזור לחבר להתחבר, זה לשלוח לו סימני אהבה, סימני חיבור.

מנחה: אז יש חשיבות לארגון נשים.

יש כאן עבודה של נשים, והיא לגמרי תואמת לעבודה של גברים.

מנחה: היא בשמירה על החיבור, על החיסרון, בכך שהנשים תהיינה כל הזמן בהכוונה לשם.

כן. צריכים גם לאתר, גם הגברים וגם הנשים, מי הגבר שנמצא בייאוש. ואז אם הגברים יכולים לעשות זאת בעצמם, זה בסדר, אבל הנשים יכולות לפעול דרך אשתו, ובטוח שזה יעבוד הכי טוב.

מנחה: אם לחברה שלי יש בעיה, נניח שבעלה בירידה, האם היא יכולה לפנות אלי וביחד נטכס עצה איך לעזור לו?

היא לא כל כך תרצה את זה לעשות זאת יחד. אבל אם רואים מהצד שבעלה נמצא במצב כזה, אז צריכים לבקש ממנה, לעורר אותה, שהיא תשפיע עליו.

מנחה: בכנס הערבה הרגשתי שנתתי את כל הכוח שלי, יחד עם כל הנשים, ושהחיבור בין הגברים קורה. אבל מאז אני מרגישה כאילו יש קיר עבה ביני ובין ההתקדמות, כאילו איבדתי את הפוקוס. אני גם לא מרגישה צורך להגיע פיזית לקבוצה באזור שלי, יש לי תחושה שזאת לא העבודה שלי. איך להתקדם מכאן הלאה?

רק על ידי עבודה.

מנחה: הנשים עוברות מצבים קשים.

כן, גם גברים. אלה הם מצבים קשים, אבל צריכים להבין שהאדם לא צריך לראות את המצב שהוא נמצא בו כמצב בפני עצמו, אלא כסימן למה שאני צריך לתקן כדי לעלות, על ידי המצב הזה, למדרגה הבאה. כל מצב ומצב, ובמיוחד מצב ירידה, ייאוש, חוסר אונים, בלבול וכן הלאה, הוא האחוריים של המדרגה הבאה.

מנחה: זאת ירידה לצורך עלייה.

נכון. לכן אני רק צריך להתייחס אחרת למצב הרע. אני צריך להתעלות מעליו ולראות בו אמצעי לעלייה, ולא להיות שקוע בתוך הרע עצמו.

מנחה: אבל בכך אני כאילו מאבדת את המהות של המצב שקיבלתי, כי אני אמורה להיות בירידה, הרי קיבלתי את המצב הזה.

הוא בא כדי לעלות. אם אני מרגיש את הירידה ונמצא בה רגע יותר מהנדרש, אז אני כבר נכנס לייאוש. ברגע שאני נמצא בירידה, וזה תלוי בהכנה, אני צריך לזהות, כי בדרך כלל אנחנו מזהים, אנחנו מרגישים איך זה יורד ויורד. יש איזה מין דכדוך, כאילו שהאוויר יוצא, הכול נעשה מעורפל וכולי. אנחנו צריכים לתפוס את עצמנו ולעשות כל דבר שביכולתנו כדי לא לרדת הלאה.

זאת אומרת המצב הזה מספיק לי. הוא כמו זקן שהולך כפוף ומחפש, וכאילו מחפש את הכסף, משהו שאיבד. זה אותו דבר. כשאני רואה, כשאני כאילו כבר מזהה מה יקרה, אז ההרגשה ההתחלתית הזאת מספיקה לי כדי להתחיל לעלות. אני לא צריך להיות בתוך הירידה ולאכול את עצמי, ואז נראה לי שבזה שאני שסובל, אני מתקן את עצמי. זו כבר כסילות. זה "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". אסור לעשות את זה.

וכאן צריכה להיות התמיכה הכללית של קבוצה, והכרחיות בעבודות ההפצה. לדוגמה, קיבלתי מכתב מאוד חם מחבר שהיה כבר ארבעה חודשים בניתוק בבית. קודם לכן הוא כל הזמן פעל ועבד בניו יורק, ופתאום שום דבר. הוא כתב לי כבר ממצב של שבירה סופית, זהו, הוא לא יודע מה לעשות, הוא בקושי קם לעסק הקטן שלו, וחוזר הביתה למיטה. הוא כבר לא רוצה שום דבר, לא בחיים ולא בעולם. והוא חבר שכבר שנים לומד איתנו. ואז אמרתי לו, "אתה תצא לרחוב, ותתחיל לחלק פליירים". אחר כך הוא כתב לי שמייד, לאחר כמה דקות, הוא פתאום התחיל להרגיש איך באה רוח חדשה. זה מפני שהוא התחיל לקבל חיסרון מהסביבה, הוא התחיל להרגיש עצמו שהוא המשפיע, שהוא נותן מתנה לכל אחד ואחד. וזהו, האור כבר התחיל לעבור דרכו לאחרים.

לכן אנחנו צריכים לתת לכל אישה ואישה, לכל חבר וחבר, איזו פעולה בהפצה, בחלוקה, בהעברת החומר, בהכנת החומר, בכל הדברים, כך שתמיד תהיה לו אפשרות להיות בין העליון לתחתון.

מנחה: תודה רבה.

לאחרונה הופיע בי רצון להיות בבית עם הילדים, לעבוד בהפצה ולתמוך בגברים במחשבה, ללא השתתפות פיזית בקבוצה. האם זו מדרגה חדשה או עצלות?

את השאלה הזו צריך לשאול את החבְרה. החברה היא בעצם קנה המידה שלי.

מנחה: אני צריכה לשאול את החברות שלי?

כן. את צריכה לשאול "האם אני צריכה להיות שם באמת, האם הן צריכות אותי, מה יש לי מזה שאני באה לשם או לא" וכן הלאה. כי יכול להיות שזה האגו שלי שעובד עלי בכל מיני האופנים, ולכן הוא אומר לי שכדאי לי יותר להיות בבית וכך אני כאילו אתקדם. אבל זה לא טוב. בכל זאת, בכמה שגם איש וגם אישה מעורבים בפועל בהפצה, זה יותר מועיל.

מנחה: כיצד אפשר להרגיש ולתאר לעצמנו את הצעד הבא שעל הגברים לבצע, ולתת להם את הכיוון הנכון? כיצד נוכל לשחק את המדרגה הבאה כדי לעזור להם?

על ידי ההשתתפות, כמו שיש לנו בכנסים. ולא יהיו רק כנסים, יהיו גם פגישות בבוגוטה, בצ'ילה, בסנטיאגו, בבואנוס איירס ובסאו פאולו. יהיו גם הרבה ראיונות לכלי התקשורת, גם לטלוויזיה וגם לרדיו. ואחר כך גם באמריקה, בניו יורק ובניו ג'רזי, יהיו לנו מפגשים עם כלי התקשורת וגם עם ארגונים יהודיים. לכן אני חושב שבסך הכול זה צריך לתת לנו איזה דחף גדול קדימה, שאותו אנחנו צריכים לממש אחר כך בימי הקיץ.

וחוץ מזה, אנחנו נמצאים עכשיו לפני גל מהומות חדשות, עולמיות. כי העולם נעשה כך, שיותר ויותר הוא עובר לגל אחד. בזמן הקרוב אנחנו נראה אפילו שסין מתחילה להתעורר עם מהומות משלה, ושם זה מפחיד. גם באירופה, ובטוח שגם בצפון אמריקה, ובעוד ארצות. המהומות האלה יהיו יותר ויותר עולמיות, כוללות, כי כולן יהיו בנושא אחד, כולן יהיו בהרגשה אחת, בהכנה אחת, ואפילו בהפעלה אחת דרך קווי האינטרנט.

ובהתאם לכך גם אנחנו צריכים להיות מאוחדים בכלי שלנו, ולעבוד בכל מקום, גם דרך האינטרנט, וגם בכל המקומות הפיזיים בעולם, כדי שאנחנו באמת נוכל להביא בכל מקום את הידיעה לאנשים. את המודעות ואת הפיתרון האמיתי לכל מה שהם רוצים להשיג.

מנחה: מה הוא הצעד הבא שהגברים שלנו שבכלי העולמי צריכים להשיג?

חיבור מבפנים, והפצה רחבה מחוץ למעגל שלנו.

מנחה: מה מיוחד בחיבור הזה, ובשלבים שאנחנו עוברים דרך הכנס בערבה, בליטא, בברזיל, ובארצות הברית?

אנחנו יותר ויותר צריכים להרגיש קבוצה אחת. אנחנו צריכים לדאוג לזה, עד כמה שהאמצעים הטכניים עוזרים לנו, כי האינטרנט הוא בכל זאת עדיין כלי מאוד חלש. אומנם יש בו כל מיני אפשרויות, אבל הם יותר לכיוונים שונים. האינטרנט הוא עדיין לא לחיבור, והאמת שהוא לא בנוי לחיבור, למרות כל הרשתות החברתיות האלה. זה הכול עדיין משהו שמאוד מוגבל.

אלא שנקווה שבמידה שאנחנו נלך לקראת החיבור בינינו, ונרצה שהוא יקרה, אז גם נקבל אמצעים חדשים, וגם המצאות מצד הטכניקה. ובזה נוכל גם בפנימיות שלנו, וגם בחיצוניות על ידי קווי התקשורת החדשים, להגיע למצב שאפשר להתחבר ואפשר להרגיש, גם פיזית וגם פנימית, את כל הקבוצות מחוברות לקבוצה אחת.

מנחה: אם נרגיש כך פיזית, זה יעזור לנו להתחבר בצורה פנימית?

בכל זאת, כשרואים כל הזמן פיזית חברים מופיעים על המסכים, זה כן עוזר. יכול להיות שיהיו לנו תוכנות מתקדמות ונוכל לראות את כולם במהירות, וכן הלאה. נראה איך נסדר את זה, כך שזה גם לא יסיח את הדעת שלנו בזמן הלימוד והכוונות. אנחנו נעשה כנסים כלאה, ויכול להיות שכבר תהיה לנו אפשרות לעשות כנסים ווירטואליים. לא רק כנס הדגמה כמו בברזיל או בניו גרזי, אלא שהכנס כולו יהיה ווירטואלי.

מנחה: אתה מדבר על זה כבר הרבה שנים.

אני מדבר על זה הרבה שנים, מזמן כבר רציתי להתחיל לתת שיעורים מהבית, ולהרגיש את כולם דרך המסך. אבל עדיין אין כלי תקשורת כאלה, האינטרנט עדיין לא מעביר מספיק קשר. צריכים לראות בבת אחת, להרגיש בבת אחת את כל הקבוצות, את הכול, ולא אני בלבד, אלא כולם. נראה איך עושים זאת.

מנחה: אני מרגישה שלא יהיה כזה כלי, כל עוד לא נממש אותו באמת בפנימיות. האם לא נוכל להמציא משהו פיזי שיעשה את זה?

ודאי. הכול יתפתח לקראתנו, במידה שאנחנו נצטרך את זה.

מנחה: בעקבות שני הכנסים האחרונים, הנשים אצלנו הרגישו קרבה ביניהן, מצבים חדשים. האם כרגע עלינו להתמקד באיחוד ובהתקרבות בינינו, במטרה להעביר את החיסרון שלנו לגברים. או להפך, כל אחת באופן אינדיווידואלי צריכה לבצע עבודה פנימית כדי שהגברים יתחברו?

לא, צריכה להיות כאן עבודה חברתית של נשים, בכך שהן ממש מתחברות ותומכות ומחייבות את הגברים. אני אומר שזו עבודה משותפת שלהן, ולא כל אישה אחרי גבר שלה. זה לא כמו בעולם האגואיסטי, אלא ההפך, כמו שמצויר לנו במעמד הר סיני. הגברים סביב ההר של השנאה צריכים להתגבר ולהעלות להר את כל הניצוצות שלהם, שזה נקרא "משה" שבהם, והנשים עומדות סביבם ותומכות בהם.

מנחה: מה היא קבוצת נשים במדרגה החדשה שלנו, וכיצד לבנות נכון, במדרגה החדשה, את הקשרים בינינו, של הנשים?

אני לא יודע, צריכים להקים ארגון אחד חזק. צריכים לעשות ישיבה כללית של נשים, ולדעת מה קורה בכל קבוצה וקבוצה. יכול להיות שאתן יכולות לאתר את הבעיות שבקבוצות הרבה יותר מהר מהגברים שמדווחים, ואז זה יעזור לנו מאוד גם בחיבור בין הגברים, וגם בתיקון של הקבוצות. אתן ממש צריכות לעקוב אחרינו, ולראות בכמה אנחנו בסדר או לא בסדר, ממש כמו אימהות אחרי הילדים. הגברים ירגישו זאת, וזה יחייב אותם מאוד.

וכמו שאנחנו מדברים, שכביכול יש מעגל נשים ובתוכו מעגל של גברים, זאת ההדגמה של החיבור הפנימי שצריך להיות בינינו. ואם אנחנו רוצים למצוא בינינו, במרכז המשותף שלנו את הבורא, אז בצורה כזאת זה צריך להתגלות.

מנחה: האם נשים הן חלק משדה האיחוד שנוצר בין הגברים? ואם לא, כיצד הן קשורות אליו?

בטוח שכן. כתוב "איש ואישה שכינה ביניהם". איש, הכוונה לדמות הכללית של הגברים, ואישה זו הדמות הכללית של הנשים. בחזרה שלנו ממטה למעלה, אנחנו חוזרים לאותה המערכת, לאותו המנגנון כאדם וחווה, ובמקום הנחש, הבורא ביניהם. ומפני שהנחש זה כל היצר הרע, וכשאנחנו הופכים אותו ליצר הטוב, אז באותו יצר הטוב, ביניהם יתגלה הבורא.

מנחה: בכנס אירופה דיברת על עבודה עם הפרעות בעזרת החברים. אני מצטטת "העבודה עם הפרעה מתבצעת באופן הבא. לאחר שנעלת את עצמך על כך שהכול מגיע מהבורא, עליך לעבד את ההפרעה הזאת יחד עם החברים". מה עושות הנשים במקרה כזה, האם הן מעבדות את ההפרעות עם נשים אחרות, עם הבעל, או מול קבוצת הגברים?

לא. הנשים מדברות על מה שהגברים צריכים לעשות כדי להתחבר. הן לומדות את עבודת הגברים, כמו אימא שלומדת את מה שהילד לומד וצריך להשיג. היא לא לומדת לעצמה, אלא שהיא לומדת כדי לתמוך בו. הנשים עובדות בצורה כזאת, ואז הן יודעות איך לתמוך בגברים. הן נעשות מאוד חכמות, ובזה הן משיגות את הרוחניות. צורת התמיכה שלהן היא לא אחת בשנייה או בשלישית, אלא יחד כלפי הגברים. זאת אומרת, עליהן לראות את קבוצת גברים כבן אחד שכולן מטפלות בו.

מנחה: איך לא לטעות בתחושה שזו אכן המדרגה החדשה שעברנו אותה? איך אני והקבוצה שלי לא נטעה?

אתן תרגישו שאתן מצאתן באמת ביטוי נכון לעבודה הרוחנית שלכן. בדיוק מה שהאישה צריכה לעשות ליד הגבר, כדי שהוא על ידי הלחץ והתמיכה שלה יגלה את הבורא. לגבר אני מתכוון שזה בשיתוף של כולם.

מנחה: מאז הכנס אני מרגישה יותר כבוד כלפי גברים, שהם במדרגה יותר גבוהה. האם זו אשליה של האגו? איך להיאחז בתפיסה הזו ולא לחזור אחורה?

צריכה להיות כאן הרגשת כבוד הדדי. כי בלי האישה, בלי התמיכה שלה, בטוח שאי אפשר להשיג מדרגה רוחנית. אישה יכולה להביא את הגבר לקבלה ויכולה גם להוציא אותו משם, אנחנו רואים זאת בפועל. ואילו גבר לא מסוגל לעשות זאת. לאישה יש יותר השפעה על הגבר מאשר גבר על אישה ומה שאנחנו רואים בעולם שלנו שאישה היא כביכול חסרת אמצעים יותר מהגבר, זה משלים בזה שאישה יכולה יותר להשפיע על הגבר.

אנחנו צריכים להבין את זה, שיש בזה שוויון, רק אנחנו רואים את החיצוניות של הדבר. שגבר כאילו יותר גבוה, יותר עצמאי, יותר בלתי תלוי, וכן הלאה. אבל זה רק בחיצוניות. ברגע שאנחנו עוברים קצת יותר לפנימיות, אנחנו רואים שהאישה היא יותר משפיעה על הגבר, היא יותר קובעת, היא יותר עצמאית ויותר יציבה, ובה תלויה ההתקדמות.

מנחה: מושגים מעשיים כיצד באה לידי ביטוי הערבות ההדדית כלפי נשים כשהקבוצה מתקדמת לרוחניות?

הערבות כלפי נשים מתגלה בזה שהן מבינות מה זה נקרא "ערבות", שזה חיבור באמת בערבות, בהכרחיות הדדית, בהתחשבות הדדית, ושכולם עובדים למעלה מהאגו שלהם, גם גברים וגם נשים. נשים עובדות בתוכן בלהתגבר על היצרים שלהן, כמו שגברים עובדים כדי להתגבר על היצרים שלהם. אלא ההבדל הוא שגברים עושים את זה על ידי החיבור ביניהם, ונשים עושות את זה על ידי החיבור ביניהן כדי להשפיע על הגברים. כאילו גברים משפיעים מהחיבור שלהם לבורא, ונשים משפיעות מהחיבור שלהן על הגברים. יש כאן כאילו עבודה זה על זה.

מנחה: מי משפיע על נשים?

הבורא מעורר בהן את הרצון והנחיצות, גם בגברים, רק בצורה כזאת הדדית זה מה שקורה. בעבודה, ובכל אחד מאתנו יש גם חלק גברי וגם חלק נשי. כשהאגו שבאדם זה החלק הנשי, והרצון להתגבר זה החלק הגברי. אז מלכתחילה כולנו בחזקת נשים, וכשמתחילים להתגבר, אז כולנו עוברים גם להיות כגברים. לא לפי המין, אלא לפי ההתגברות. ואז יוצא שמכוח ההתגברות אנחנו מחברים את כל הכוחות האלו ובסופו של דבר זה מגיע לכלי אחד. אני מבין שעדיין כל המילים האלו הן די מבלבלות, ואולי אחרי השיחה הזאת יהיה בלבול יותר מאשר תועלת בליישר את הדברים, אמנם להישאר בשאלה זה גם טוב, אבל העניין הוא להתחיל לעבוד לפי עצות קצרות, משימות פשוטות.

מנחה: הדבר שעומד לי אישית מול העיניים, זה שאני נמצאת בסדנה של הגברים, ומסביב להם כאישה, אז לרצות שזה יקרה. להסתכל עליהם, לתמוך בהם ולהתכוונן לשם. זה מה שעומד לי מול העיניים, המשפט הזה שלכוון את הרצון שלי, את החיסרון שלי כדי שהם יצליחו. אם אתה יכול להוסיף עוד כמה טיפים, אז זה מאוד יעזור.

כל אחת, אם פועלת מהרצון שלה, אז זה לא מספיק. קודם כל זהו רצון אגואיסטי נטו. אם כל אישה ואישה תבטל מהאגו שלה קצת כדי להיות מחוברת עם כולן, כדי ללחוץ על הגברים ולהתפלל שיהיה ביניהם חיבור, אז ודאי שזה יועיל.

מנחה: איך צריך להיות החיבור הזה בין הנשים?

מרים לקחה את כלי הנגינה והתחילה לרקוד. לקחה איתה את כל הנשים ושרה שיר הודיה לה'.

מנחה: מה זה החיבור הזה פה אצלנו? איך הוא צריך להיות בין הנשים? האם לעשות מוזיקה?

לא אני לא אומר שיש לבצע דבר כזה, שגם זה מעניין, ולבצע את זה כביכול בצורה כמו שמרים הנביאה עשתה. אבל הדוגמה הזאת, וזהו שיר מאוד קדוש, מאוד מיוחד, היא הדוגמא לאיזו דרגה הם הגיעו, והגיעו גם נשים וגם גברים, אז צריכים ללמוד מזה. ביחד יוצאים ממצריים. ביחד מקבלים את המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה", ביחד הולכים במדבר. הכול ביחד. חלק מהבעיות במדבר, זאת אומרת בתהליך הרוחני, קורות בגלל נשים, חלק בגלל גברים, וחלק בגלל ששני החלקים לא מסתדרים במשהו, אין קשר ביניהם. אבל ודאי ששני החלקים האלה חייבים להיות בדרך.

מנחה: תסביר קצת יותר פרקטי על החיבור הזה של הנשים, למשל שזה שאני יושבת וחושבת זה לא מספיק?

נכון.

מנחה: אז אם כך המעגל בסדנה זו כבר התחלה?

לא. אישה צריכה לבטל את האגו הפרטי שלה ולשמוע נשים אחרות לא דרך ביקורת, אלא כדי להרגיש שהן גדולות.

מנחה: אלה דברים חדשים.

אלה דברים חדשים? מה חדש בזה? למה לא לדון כל אדם לכף זכות.

מנחה: כי תמיד אתה אומר שהטבע של האישה הוא כזה, הן לא מסוגלות.

אז מה? להישאר עם הטבע הזה? תישארו, אם כך למה אתן צריכות להיות בבני ברוך? אל תהיו כאן. את מדברת כאילו אישה אצלנו לא צריכה לעבוד על עצמה, היא לא צריכה לחשוב על המטרה ואיך היא מתאימה את עצמה אליה.

מנחה: ודאי שכן. אבל אתה תמיד אומר שזהו הטבע של אישה, כל אישה לביתה ולא להתחבר?

רק לא להתחבר כלפי חיבור, כלפי החיבור זה שאנחנו לא דורשים מהנשים אהבה ביניהן. אנחנו גם לא דורשים אהבה מהן לגברים. זה יכול להיות רק בצורה בהמית. אנחנו דורשים מהן השתתפות ביניהן כדי ליצור כוח אחד, שעל ידו להשפיע על הגברים. מרים עשתה מעגל ולקחה את כל הנשים והן שרו לה' שיר קדוש.

מנחה: אז עליי לראות את החברה שלי כגדולה, אפילו לקנא בה כדי שזה יעורר בי, יגדיל את החיסרון והכוונה שלי? במעגל לשבת ולשמוע אחת את השנייה? לשמח חברה בירידה?

הכול נעשה בכוח אישה. מי עשה ברית לאברהם? שרה.

מנחה: עוד דברים, עוד טיפים ספציפית לנו כנשים שיכולות עכשיו לעשות. בפעם האחרונה שארגון הנשים נפגש איתך אמרת להן "אל תעשו מפגשים פיזיים, אתן יכולות לכפות על הנשים להגיע וזה יעשה להם לא נעים".

כי אני פוחד שזה יקרה בצורה לא נכונה. אבל אני מדבר על זמן הכנס, או אם תתחילו לארגן באמת ארגון טוב ונכון, שבצורה זהירה, בהדרגה, תתחילו באמת לבנות קשר למעלה מהאגו. אם זה לא למעלה מהאגו, אז יותר טוב לא לעשות. זה נקרא מושב לצים.

מנחה: ומה אתה רואה בכאלו מפגשים?

אני יודע רק דבר אחד, שרב"ש כתב מאמרים ולימד את הבנות שלו כדי שהן יקימו קבוצת נשים מתוך הנשים של התלמידים שלו. הבנות שלו היו באות לקבוצת הנשים, זה היה מאורגן, אני הייתי מדפיס לקבוצת הנשים ובכלל לקבוצה את המאמרים. הבנות של רב"ש היו מגיעות ומלמדות את הנשים מה צריך לעשות. מה זה נקרא "עבודה פנימית", במקצת, כמה שאז היה ניתן. אבל רב"ש דאג מאוד שהן ישבו יחד פעם בשבוע. שנשים תשבנה יחד ממש, עם תה, עוגות, כיבוד קל, ושהן תדברנה על עבודה הפנימית.

מנחה: ישיבת חברות?

ישיבת חברות. זה קרה במשך שנים.

מנחה: גם אחרי שהקמנו את בני ברוך זה עוד המשיך להתקיים, כשהקבוצה עוד הייתה קטנה. אז בעצם הנשים נפגשות, קוראות מאמר, מדברות קצת, מתחלקות אולי למעגלים ומדברות יותר, כך שלכל אחת יש אפשרות באמת לדבר?

אבל על מה הן מדברות?

מנחה: מדברות על מה הן מרגישות כשהן קוראות. כמו שאתה עושה בסדנה עם המשפט וחצי.

אבל מדברות על לעלות למעלה מהאגו במקצת?

מנחה: כן.

זהו. אז אם אישה יכולה כבר להתעלות מעל האגו, אז יש לה כבר חלק גברי. היא יכולה בעלייה הזאת להתחיל להתחבר. כי היא כבר לא מסתכלת על החיים האלה, לא על העולם הזה, לא מה שיש לה כלפי השני. היא לא מסתכלת על השנייה שזאת אישה ואני אישה ואנחנו כשתי נשים לא יכולות להסתדר יחד. אלה כבר מחלקים של ההתגברות, של גברים, שבהם הן כן יכולות להתחבר. וגם אם אנחנו שמים לב איך נכתבה התורה, במיוחד הזוהר, תלמוד עשר הספירות, אז אנחנו רואים למשל בזוהר שהוא יכול להגיד "הכוס יפה", בצורת נקבה. למה? כי תלוי על מה אנחנו מדברים, אם זה כלי קיבול לא מתוקן שרוצה סתם לקבל אז בלשון נקבה. אם זה כלי כבר בהתגברות, אז בלשון זכר. ואנחנו רואים את זה בהמון מקומות שכאילו זו טעות, כאילו הופכים בין זכר ונקבה ובעברית זה מאוד חזק.

מנחה: אז לעשות פעולות, לעלות מעל האגו שלנו?

לפחות לדרגה כזאת שלא מסתכלים כמו אישה על אישה.

מנחה: אפשרי? ממליץ לנסות? כאלו מפגשים לא עשינו אף פעם.

אם לא, אז אין מה לעשות. אל תהיו כאן. לא. אסור להישאר בזה.

מנחה: זו מדרגה חדשה מבחינתנו.

לא. קודם צריכים לעשות הכנה, אבל זה לא ברור.

מנחה: איזו הכנה?

האם זה לא ברור מהמאמרים שאתן כך צריכות לעשות?

מנחה: איזו הכנה לעשות לכאלה דברים?

חשיבות המטרה. בלי חשיבות המטרה אף אישה לא יכולה לעשות זאת. גם גבר צריך חשיבות, בזה אישה וגבר שווים. בעל הסולם לימד את הנכדה שלו והשקיע בה מאוד כמו שרב"ש השקיע בנשים שלנו. תשאלי את אימא כמה פעמים היא הייתה הולכת לבית שלו שעות לעזור ולסדר שם הכל בימים ובלילות.

מנחה: בעצם כדי להעלות את חשיבות המטרה, כדי לעלות מעל האגו, לאחד את החסרונות שלנו, אנחנו צריכות לעשות אירועים פיזיים, להיפגש. ואולי אפילו שכל העולם יראה אותנו בישיבת חברות.

אתן יכולות לתת דוגמה מאוד מאוד ברורה ובולטת, איך שאתן יכולות להתייחס זו לזו למעלה מהחיצוניות, מכל מה שיש בעולם הזה, מהקנאה, השנאה והחשבונות הבהמיים.

מנחה: זו בעצם האופציה היחידה שלנו, הכוונה שלי כשאני יושבת מול הסדנה של הגברים, שלא תהיה רק הכוונה שלי אלא שתהיה של כולנו.

כן, לנשים בכנס יש עבודה הרבה יותר קשה וחדשה מאשר לגברים.

מנחה: כן, חדשה וקשה.

אבל היא עבודה ברורה, בזה אני מקנא. להיות אישה זה להיות ברצון לקבל, באגו הגלוי, מה שאצל גברים זה לא כל כך. קודם כל אנחנו צריכים להבין שבכל הדברים הללו יש שוויון גמור. מה שחסר לו יש בה, ומה שחסר בה יש בו, זאת אומרת, זה תמיד קורה ההפך. ולא שההשלמה שיש בגבר אין באישה, אלא יש גם באדם אחד.

ולכן לנשים יותר ברור על מה הן צריכות לעבוד. כשאני כאישה מסתכלת על אישה אחרת היא רוצה לבטל אותה, ומיד היא רואה את כל החסרונות. לכן ברור לה על מה היא צריכה להתעלות כדי להיות מעל הגשמיות. לגבר זו עבודה הרבה יותר קשה, כי הוא לא מסתכל כמו האישה על הבגדים או בכלל איך האחר נראה.

מנחה: הוא מסתכל על כסף או על מעמד.

לא, זה לגמרי לא. לכן לגבר יש באמת הכנות לחיבור. ולאישה מספיק אם היא רק תבטל את עצמה, כדי להתחבר בצורה קלה מעליה, כדי לתמוך בגבר. אבל שוב זו כבר דרגה של "קדושה", זו כבר השפעה ממש.

מנחה: לפעמים מה שהכי פשוט זה הכי קשה, כי אין יותר מדי מה ללמוד אז פשוט תעשו.

עדיף שתגידי שאין לאן לברוח. ואני אומר את זה בכל הרצינות, כי אחרת חבל על הזמן.

מנחה: בנושא יחסים בין נשים. לגבר אסור לדבר על המצבים הפנימיים שלו עם החברים. האם נשים יכולות לדבר על המצבים הפנימיים והרגשות שלהן, כי הן בעצם לא חברים.

לא. כי בזה הן גם כן "חברים", לא חברות אלא "חברים". אנחנו צריכים להבין שברוחניות גבר ואישה לא נקבע לפי המין, לפי הגוף, אלא לפי העבודה. אם אני עושה עבודה בחיבור ובהשפעה אני בזה "גבר" ואז אסור לי, אפילו שאני בגוף של אישה.

מנחה: איך לשמור‏ שבסדנאות או במפגש הפיזי שנעשה, שלא נדבר על מצבים פנימיים אלא רק על חשיבות המטרה, חשיבות החברה, חשיבות ההתכנסות שלנו.

צריך להתעלות מעל הגשמיות. אני לא יודע איך זה יהיה בדרום אמריקה עם ריקודי הסמבה וכל האמוציות שלהם, אבל בעצם אם אנחנו יכולים לתאר את המצב האידיאלי, אנחנו יכולים לשבת גברים ונשים ולא לראות מי גבר ומי אישה, ולהיות יחד באותו החלל ולראות רק את הפנימיות, ובפנימיות כולם יהיו כגברים בהתגברות.

מנחה: האם נשים וגברים כן ישבו יחד?

אני לא יודע. את זה אני לא רוצה להגיד, זה תלוי בעבודה, כי עוד לא השגנו את המדרגה הזאת. אבל בעצם כן, זה יכול להיות בתנאי שאנחנו כבר באמת נעלה ל"לשמה", ואז העבודה תהיה משותפת. ואז בכל גבר יהיה חלק נשי שהוא צריך לבצע ובכל אישה חלק גברי שהיא מבצעת.

מנחה: ואז זה ממש אחד.

כן.

מנחה: קשה למקד את הרצון שלי כאשר כמה נשים חולקות את הרצונות שלהן. האם אני צריכה להישאר ממוקדת ברצון שאני מרגישה עכשיו או לנסות להתחבר לרצונות שהנשים האחרות חולקות איתי?

השאלה היא לא נכונה, זאת אומרת, היא נכונה בתנאי שכל הזמן השאלות הן בגובה העיניים שלנו. אם אני קודם מתקשר למטרה אז אני בודק ושוקל כלפי המטרה, האם כדאי לי לשמוע כדאי לי להתחשב, כדאי לי להתכלל עם זה או לא? אם כן אז כן. ורק הנחיצות למטרה היא הקובעת על מה עכשיו אנחנו מדברות, עושות, פועלות.

מנחה: אנחנו מתכללות מהרצונות האחת של השנייה ולעיתים אלה לא רצונות שקשורים לרוחניות, אלא קשורים לגידול ילדים, רווחת החיים. איך ליצור סביבה מטרתית ומה עושים עם הרצונות האחרים שמתגלים בינינו?

אי אפשר לעבוד ברוחניות אם הגשמיות לגמרי לא מסודרת. אנחנו צריכים גם לדאוג לכך שלכולם תהיה לפחות רמת חיים הכרחית. גם לזה צריכה לדאוג במיוחד חברת נשים. וגם לחייב את הגבר שיעבוד ושתהיה צורה הדדית וכולי, זה מצד אחד. מצד שני, צריכים להתעלות מעל כל הבעיות והחסרונות, ולראות שהן עוברות. כי דווקא צריך לקבל את כל הבעיות והחסרונות, אבל לא מראש, אלא שאנחנו רק עוברים מעליהם אנחנו רואים שהם באו כדי שאנחנו נתעלה מעליהם. יש הרבה שצריכים לפתור במישור העולם הזה, ויש כאלה שצריכים לפתור אותם בכך שעולים מעליהם.

מנחה: מדוע בכנסים אנחנו מצליחות להגיע לאיחוד החיסרון הנשי, ואילו בעבודה יומיומית שקשורה דווקא לבירור ויישום תפקיד האישה, האגו מתפרץ ואנחנו לא מצליחות להתאחד ולהתקדם?

מפני שביום חול אין כנס, תעשו כך שכל יום יהיה כנס. כך צריכים להרגיש.

מנחה: אם מתרחש מקרה של ריב בתוך קבוצת נשים, כיצד יש לנהוג במצב כזה?

כדאי כמה שיותר מהר בכל זאת להגיע לפיוס, ולא חשוב לי אם אני צודק או לא צודק. העיקר אם אני עולה למעלה מזה, כמה שהייתי לא צודק, כך אני מרוויח. זה דווקא ההיפך. אז צריכים מיד, כמה שיותר מהר להשלים ולהרגיש עד כמה שהרווחתי.

על כל רגע שהיה קודם אנחנו צריכים להגיד ש"אין עוד מלבדו", ואז איך אני מתייחס עכשיו לרגע שהיה? כמו לבורא או כמו למישהו עשה לי משהו רע? אנחנו צריכים לראות את המציאות, מי מסדר את המציאות הזאת? החבר? החברה? או שהבורא בסופו של דבר כך מסובב לי, ואני לא יכול לתלות זאת באף גורם, אפילו הרע ביותר, שהוא אישית אשם. הוא בסך הכל נציג, מלאך. טוב או רע, לא חשוב, אבל מלאך. ולמלאך אין לי איך להתייחס, כי זה הטבע, הכול לשייך לבורא.

מנחה: האם כולם מסביבי הם מלאכים?

לגמרי כולם. אבל בתנאי שהאדם מתייחס כך לכל האנושות ובכלל לכל העולם, אז הוא רואה בזה את השכינה.

מנחה: בעצם קבוצת החברות שלי או קבוצת החברים שלך, הם כולם מלאכים.

כלפי כן, הם החלקים שלי, חלקי הנשמה שלי, כל העולם זה הנשמה שלי. דומם, צומח, חי ובני אדם, וודאי שהם חלקי הנשמה, אבל הם מוצגים כך לפניי, מפני שהבורא כך מציג אותם ומבלבל אותי שיש להם איזו עצמאות, איזו רשות.

מנחה: האם הכנס הקרוב יכול לעזור לנו להגדיל את הכלי שלנו? האם כנס זה המקום שבו ניתן לרכוש כלים חדשים?

בהחלט.

מנחה: איך ומתי אנחנו יכולים להתחבר למערכת הרוחנית ולהיות מחוברים למקובלים?

בזמן הכנס.

מנחה: בשיעור, בהכנה, בסדנה, בישיבת חברים, בסעודה?

לא, אלא בסך כל הימים של הכנס, הכול כמערכה אחת.

מנחה: אני עובדת עם אנשים רבים ורואה את הסבל שלהם, מחלות, דיכאון. האם אני רואה את זה בגלל שאני לא מתוקנת? וכיצד אני יכולה לזרז את גילוי הרשימות שבי?

אנחנו נבוא לכנס, ונטפל בהם, ונגיע לכל טוב. באמת אני בטוח שנצליח והם ירגישו את זה.

שאלה: אם "אין עוד מלבדו" והכל בא ממנו, מדוע אנחנו צריכים להפיץ?

שאלה: יש אחוז גבוה של אנאלפביתים ואנשים רבים שמנותקים מטכנולוגיה, איך האנשים האלה יכולים להשתמש וללמוד את חכמת הקבלה?

שאלה: פעמים רבות במהלך השיעורים יש בי קול פנימי שאומר לי "את אישה, הדרך הזאת לא בשבילך", מה היא הכוונה הנכונה שבה צריך ללמוד את החכמה?

שאלה: הרבה נשים חושבות שהקבוצה זה משהו שוביניסטי, אני מבינה שזה בעיה של חוסר תקשורת בינינו. כיצד להבין נכון את התפקיד של הקבוצה, גם לגברים וגם לנשים?

גם את כל השאלות האלה נברר בכנס. טוב שאני שומע את השאלות.

מנחה: כיצד נשים שבעליהן לא לומדים את חכמת הקבלה צריכות להתייחס לבעל כדי שתתעורר בהם הנקודה, ובכלל מהו היחס הנכון?

לא לדבר, לתת לגבר את חופש בחיים שלו להתעסק בחכמת הקבלה לבד. אבל גם כך תהיה עליו השפעה גדולה מאוד, הוא ירגיש את השינוי מתוך הכרה וישתתף. אנחנו רואים שזה קורה. ואפילו שהאישה לא לוחצת על הגבר, אלא יש לה כוח מיוחד מהטבע להשפיע על הגבר ללא מילים. וגבר על האישה לא, היא כאילו מוגנת כלפיו, הוא לא יכול להשיג אותה, ולחדור לפנימיותה. והיא יכולה בקלות, היא נמצאת בתוכו. ולכן, אם היא תמשיך לעסוק בחכמת הקבלה, בטוח שהוא יצטרף.

מנחה: היו הרבה שאלות, וחבל שמפאת קוצר הזמן לא הספקנו לקרוא אותן. אבל אני חושבת שהשגנו הרבה חידושים בנוגע לנשים ולדרך שהן צריכות לעשות. נמשיך אחרי הכנסים לברר יותר, וגם בסדנאות.

לא אחרי הכנסים, אנחנו נברר אותן כבר בכנסים, אני חושב שיהיו שאלות. אנחנו לא רק נברר, אלא אנחנו בזה ניתן הכנה וממש דוגמאות ואיך לבצע ולממש את הכול. ואני מקווה שאחרי הכנס, ובכנסים הבאים אנחנו באמת נדאג לתחילת האיחוד, איגוד הנשים, בצורה שהן באמת מתחייבות להתעלות למעלה מעצמן, למעלה מ"האישה" שבהן.

(סוף שיחה)