ישיבת כתבים

333

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.4.22 – אחרי עריכה

דודי: הנושא הראשון - היהודים מואשמים במלחמה באוקראינה. כמו בכל אירוע שקורה בעולם זה עניין של זמן עד שהאצבע המאשימה תופנה כלפי היהודים, כך קורה עכשיו עם המלחמה במזרח אירופה. ככל שמתקדמת הלחימה, כך מציפים את הרשתות החברתיות יותר פוסטים, כרזות, סרטונים שמכילים תכנים אנטי ישראלים ואנטישמיים. ראש ממשלת ישראל ניסה לתווך בין העמים, הקמנו בית חולים שדה באוקראינה, קלטנו אלפי פליטים, אז למה יש יחס עוין כלפינו?

קודם כל כי זו אמת שאנחנו אשמים בכל צרות העולם. לפי ההיסטוריה אנחנו לומדים שבתחילת האנושות לא האשימו אותנו בכלום, אבל לאט לאט ככל שהאנושות צוברת אגו, רצון לקבל, נכנסת למלחמות, לחיכוך בין העמים ובין השבטים שלה, כך יותר ויותר היא פונה לעם ישראל, ליהודים ומאשימה אותם בכל הצרות, וזה נכון. כי הם מרגישים את זה מבפנים, זה חוק הטבע, זה מושרש בכל אדם כך שהוא מרגיש שמי שיכול להיות אחראי על זה ואשם בזה זה עם ישראל, היהודים.

דודי: אם כך, אתה לא מסתכל על זה כעל עוד עימות בינלאומי שמנצלים את המצב הפוליטי כדי להאשים את היהודים או להצביע עליהם כאשמים.

אני מסתכל על זה מצד הטבע האנושי, עד כמה בני אדם, עם הזמן שעובר, נעשים יותר אגואיסטים ולכן מוכנים להאשים את היהודים, לראות את האמת.

דודי: אחת האמירות הבולטות היא שישראל היא זו שמרוויחה מהלחימה הזאת בגלל אינטרסים כלכליים.

זה לא חשוב, יכולים להיות 1001 תירוצים, סיבות, תוצאות, וכולם יהיו מכוונים נגדנו.

דודי: במה בדיוק אנחנו אשמים במלחמה הזאת?

אנחנו אשמים בכך שאנחנו לא מביאים את האנושות לתיקון, לחיבור בינינו ולחיבור עם הכוח העליון. לא יעזרו לנו תירוצים, וככל שנעמיד שם בתי חולים ונשלח לשם עזרה, שום דבר לא יעזור, ההיפך. אנחנו צריכים לעשות רק דבר אחד, להסביר לכולם במה תלוי השלום בעולם ולבצע זאת בפועל.

דודי: במה תלוי השלום בעולם?

בכך שאנחנו נגלה במה תלוי השלום בעולם.

דודי: במה תלוי הגילוי הזה?

השלום בעולם תלוי במידה שנסביר לעצמנו ואחר כך לכל באי עולם שהשלום בעולם תלוי בחיבור בינינו. קודם כל בתוך עם ישראל ואחר כך בין כל העמים על ידי עם ישראל.

דודי: האם העובדה שנשיא אוקראינה, זלנסקי, הוא יהודי, גורמת לשנאה להתעצם, או אין קשר בין השניים אלא זה עוד תירוץ?

זה עוד תירוץ ויהיו עוד הרבה תירוצים כאלה ואחרים, זה לא כל כך חשוב. תירוצים תמיד יהיו, ואשם תמיד יהיה אחד - עם ישראל.

דודי: והתירוץ האמיתי הוא שאנחנו לא מחוברים ולא מעבירים את השלום לעולם.

נכון.

דודי: האנטישמיות כלפי היהודים מתנהלת כרגע ברשתות החברתיות, שם זה מקום הביטוי הישיר להביע את השנאה. האם המאבק נגד האנטישמיות צריך להתרחש גם באותה זירה, באינטרנט?

אין לענות להם ולהיות ממש באותה זירה ולהיכנס לכל מיני הסברים ומאבקים. אנחנו צריכים רק לכתוב אמת - מי זה עם ישראל, מה הוא צריך לעשות, מה תפקידו כדי להביא את השלום בעולם, איך הוא עושה זאת והאם הוא עושה מספיק, ומה לעשות כדי להצליח. הוא צריך לפנות לכל האנושות ולבקש להצטרף אליו, כי המאבק הוא מאבק של כולם. אנחנו צריכים לכוון את כול האנושות לניצחון העיקרי והגדול על היצר הרע, על כל הרע שבעולם.

דודי: מה אנחנו צריכים לרצות, האם שיפסיקו לשנוא אותנו, שהמלחמה תיפסק? מה לנגד עינינו צריך לעמוד?

אנחנו לא צריכים להגן על עצמנו, אלא דווקא ההיפך, להראות שאנחנו אשמים בכך שאנחנו לא מצליחים להביא את שיטת התיקון לכולם. עלינו להסביר במה היא שיטת התיקון, איך עלינו לעשות זאת, שרק אנחנו חייבים לעשות לכן בצדק שונאים אותנו, ואנחנו מבקשים שיבינו זאת ויעזרו לנו בזה כדי שנצליח.

דודי: הנושא הבא שלנו - התעללות בילדים.

חיים: מזה כמה שבועות נחקרת בקריית שמונה פרשה חדשה של התעללות בילדים בפעוטון. ההבדל הוא שהפעם מדובר בחמש מטפלות באותו פעוטון שהפעילו כוח, אלימות, והפחדה של הפעוטות כשיטה. ההורים מתארים תחושת קשות מאוד. אחת האימהות אמרה "כבר שלושה שבועות שאני לא אוכלת, לא ישנה ולא מתפקדת. אני לא בן אדם, כל הגוף כואב כשאני חושבת מה עבר על הילדה שלי". נראה שמדובר בגל שלא נגמר, ולמרות כל אמצעי ההרתעה כמו מצלמות ושידור של הנעשה בגן דרך האינטרנט, אלימות כלפי ילדים ותינוקות לא נפסקת אלא רק מתפשטת.

איך זה שמטפלות שאמורות לאהוב ילדים ולדאוג להם יותר מכולם מרימות אותם כשהם תלויים על יד אחת, מטיחות אותם במיטות, נשענות עליהם כשהם שוכבים במיטה, מכסות אותם בשמיכה מעל הראש ולא נותנות להם להוריד את השמיכה מהראש, איך קורה לנו דבר כזה?

קודם כל, באף מקום, בשום תרבות של אף אומה בעולם לא מוסרים תינוקות ליד זרה אלא משאירים אותם בבית לפחות עד גיל שנתיים. עד גיל שנתיים ילדים לא יוצאים מהבית, הם מסתובבים בבית, משחקים, אוכלים וישנים והכל בתוך הבית או בחצר. כך זה צריך להיות. זה שאנחנו אחרי כמה שבועות שהילד נולד כבר סוחבים אותו לאוטו ומביאים אותו לאיזשהו פעוטון וזורקים אותו שם וחוזרים אחרי כמה שעות, זה לא מקובל לפי הטבע, זה לא טוב. לכן אנחנו מרגישים רע מהתוצאות מזה.

חיים: איך זה קרה שהגענו למצב הזה?

כי כולם צריכים להרוויח יותר כסף ולחיות יותר טוב, לכן אנחנו מייצרים יותר מקומות עבודה שאין בהם שום צורך, רק שורפים אנרגיה, לכן כולנו רוצים לעבוד. לא מספיק שגבר עובד, גם אישה עובדת, ובכל הדורות הקודמים לא היה נהוג שאישה יוצאת מהבית.

חיים: גננות בישראל עוברות הכשרה, אי אפשר כך סתם לפתוח פעוטון. איך למרות ההכשרה והלימוד בסוף הן מתנהגות בכזאת ברוטליות?

כנראה שההכשרה היא לא מספקת. וודאי שזה מקצוע שדורש אהבה, לא לכל אישה זה מתאים לאופי שלה, יש נשים שיש להן נטייה לטיפול בילדים ויש כאלו שמרגישות קרות כלפי זה ואפילו נידחות מזה.

חיים: אבל יש יצר אימהי, לא?

אני רואה זאת מהשטח. בזמננו כשהרצון לקבל גדל ושולט על כולם, גם על גברים וגם על נשים, ובנוסף נמצאים שעות רבות בטיפול בתינוקות, הנשים גם יוצאות מגדרן ומתעללות.

חיים: הפרשה הזאת היא רק פרשה אחרונה בסדרה שהולכת ומתארכת ולא נראה שהיא נפסקת בכלל, זו פרשייה אחרי פרשייה של התעללות.

אין שום סיבה שזה ייפסק.

חיים: למה אי אפשר למנוע זאת?

כי נשים לא מסוגלות לטפל בתינוקות חוץ מנשים שמיועדות לזה, שעושות את זה לא בגלל שמשלמים להן כסף אלא בגלל שיש להן נטייה לזה.

חיים: למרות כל אמצעי ההרתעה, המצלמות.

כלום לא יעזור. אנחנו כבר רואים את זה.

חיים: אתה אומר שיש נשים שבאמת יש להן נטייה לזה. מלבד המקרים הקשים נחשפים לאחרונה גם יותר ויותר מקרים של הורים שמתעללים בילדים שלהם. אמרנו קודם שתינוקות צריכים להישאר בבית, אבל אפילו בין ההורים יש יותר ויותר מקרים של התעללות בילדיהם. רק אתמול למשל פורסם על זוג הורים שנעצרו אחרי ששברו את הרגל של בנם התינוק וגרמו לו חבלות נוספות. והם לא היחידים, יש מספר לא מבוטל של מקרים.

האם אתה רואה קשר בין התעללות של גננות להתעללות של הורים?

וודאי שכן. קודם כל אני חושב שאנחנו צריכים לשחרר חצי מהמשפחה, גבר או אישה, נהוג שזו אישה ולה יש יותר גישה, אישה חייבת להיות פנויה מכל עבודות החוץ. לפי התורה אישה לא יוצאת מהבית. ומעניין שהיום אתה יכול לגמור אוניברסיטה ולעבוד ולהגיע לכל מיני דרגות ניהול וכן הלאה בלי לצאת מהבית. אז מה הבעיה? צריכים רק לסדר את הדברים האלה בצורה כזאת.

חיים: מה זה ייתן?

זה ייתן שאישה תהייה בבית, יהיה לה זמן גם לטפל בתינוקות, בילדים הקטנים, להיות עקרת בית קצת וגם להיות אפילו באיזה מקצוע שהיא רוצה. אבל שהיא רוצה, לא שהיא מחויבת מפני שהמשכורת של הגבר לא מספקת.

חיים: מה באמת אפשר להציע להורים שדואגים לילדים, איך הם יכולים לדעת שהילדים בטוחים?

צריכים לפתוח מחדש את כל הנושא של המשפחות, של הורים וילדים ושל הזוגות ולראות איך אנחנו יכולים לסדר את החיים שלנו, בלי לרוץ אחרי כל מיני שעות עבודה ומקצועות וכן הלאה. אני חשבתי שאחרי הקורונה אנחנו לא נחזור בחזרה לכל העסקים האלו, שאנחנו התרגלנו להיות בבית ויכולים לעשות עבודות מהבית, בשביל מה לחזור למשרדים? אפשר לעבוד מהבית. לא, אני רואה שבכל זאת חוזרים למשרדים. בשביל מה, מי מרוויח מזה שחוזרים למשרד? אני חושב שזה לא טוב. אבל אני רואה שככה זה. העולם עדיין לא הבין את העיקרון שאישה שעובדת מהבית מוסיפה למשכורת של הבעל והיא יכולה להיות אימא ועקרת בית ומזה מגיע שלום למשפחה ובריאות לילדים.

חיים: אותן נשים שמטפלות - איזה קריטריונים, איזה תכונות צריכה המטפלת כדי להיות באמת מטפלת טובה?

היא צריכה להגיע לזה כאתגר, כהובי, ולא בגלל שהיא צריכה כסף. כמו אימא שמתייחסת לילדים קטנים, אף אחד לא משלם לה אלא פשוט מפני שהיא אוהבת אותם. כך צריך להיות היחס של אישה שמטפלת בילדים. ולכן אין כאן מה לשלם לה, אלא מצידה היא רוצה להשקיע נגיד שעתיים, כמה שמסוגלת ביום, בטיפול בילדים, כך יכול להיות. אבל שוב אני אומר, זה לא יעזור. אנחנו צריכים לשחרר את הנשים מעבודות חוץ. רק אימא שנמצאת בבית יכולה לשמור על הבית, על הילדים, לחכות לגבר, לתת לו חום ואוכל, רק זה ישמור אותנו מהרבה מקרים. אנחנו לא מבינים כמה משפחות אנחנו הורסים, בתים, ילדים, בזה שאימא יוצאת לעבודה.

דודי: הנושא הבא, עלייה במחירי המזון בעולם.

נורמה: יותר מעשור אחרי האביב הערבי - מחירי המזון בעולם שוב עולים. הם כבר הגיעו לרמתם הגבוהה ביותר בהיסטוריה, מתחילת השנה. כאשר המגיפה, מזג האוויר ומשבר האקלים שיבשו את החקלאות ואיימו על הביטחון התזונתי של מיליוני בני אדם. אז באה המלחמה של רוסיה ואוקראינה והפכה את המצב הרבה יותר גרוע ובנוסף יצרה זינוק בעלויות של מצרך יומיומי אחר, הדלק. האם הרעב הוא המכה הבאה של האנושות?

יכול להיות. אני חושב שהאנושות חייבת להבין, אבל רק על ידי הפצת המודעות, שאנחנו לא צריכים כל כך להתרבות, בפרט במדינות שבקושי מתקיימות. כי במדינות המסודרות באירופה יש שם 2-3 ילדים למשפחה. במדינות שלא יכולות להחזיק את עצמן יש להם שם 6-7-8 ויותר ילדים במשפחה. הכול תלוי במודעות. אם אנחנו נפיץ את ההסבר ונביא להם קצת יותר התקדמות בהרגשה, בהבנה של לימודי החברה, אז יכול להיות שאנחנו על ידי זה יכולים לסדר את האנושות בצורה אחרת.

נורמה: האם הבעיה נובעת ממספר האנשים בעולם, או מחוסר צדק בחלוקה של כל המשאבים שיש?

גם זה וגם זה. העולם בכל זאת מתקדם ומה שהיה מספיק אתמול, מה זה אתמול? הכוונה לפני מאה או חמש מאות שנה, היה מספיק לאדם איזה פרוסת לחם והוא היה יושב בשקט בבית ולא עשה כלום. היום הוא קם והולך לעבוד ועושה כל מיני דברים אבל צריך כבר במקום פרוסת לחם, קילו לחם ביום וכן הלאה, ולכן יש בעיה. אני חושב שהבעיה הזאת לא יכולה להיפתר מעצמה. אנחנו לא מרגישים איך אנחנו רוצים לראות את העולם בעוד כך וכך שנים.

נורמה: מה הפיתרון, אם אתה אומר שהבעיה עצמה לא תפתר?

אך ורק על ידי זה שאנחנו נדון ונראה יחד מה לעשות עם זה. אבל כל הארגונים הבינלאומיים כמו או"ם, אונסק"ו וכל היתר, אני לא רואה שהם יכולים לסדר לנו משהו, אלא רק דיבורים. וגם המדינות והממשלות לא כל כך אוהבות לעסוק בזה.

נורמה: איך צריך להיראות העולם בעוד כמה שנים?

איך הוא ייראה או איך הוא צריך להיראות?

נורמה: איך צריך להיות?

העולם צריך להיראות ודאי עולם מאוזן שאנחנו מגבילים את האוכלוסייה מסתם להתרבות. אנחנו רואים שזה קורה גם בטבע אצל החיות. ברגע שאין מספיק מזון אז הם מולידים פחות צאצאים. ככה זה בין כל החיות בצורה טבעית. אנחנו כבני אדם רוצים לעזור לאנשים ומספקים להם מספיק אוכל ולמרות שהמצב הכללי מתדרדר, אבל אלו שמקבלים אוכל הם מתרבים כי בזה אנחנו כמו חיות. ואז יוצא שאין לנו ברירה, אלא אנחנו צריכים ביד קשה להגביל את האנשים שלא יתרבו יותר מאיזה גבול וקצבה, זה לא יתכן, אחרת הם מסכנים את הקיום של האנשים האחרים. יהיו מלחמות מחוסר מזון.

נורמה: עד כדי כך מלחמות על המזון?

כן, אנחנו עוד נראה את זה בקרוב.

נורמה: ברחבי העולם?

ברחבי העולם, כן. כמו שכתוב - נשים רחמניות בישלו את ילדיהן, עד כדי כך.

נורמה: למה המכה הזאת מתגברת בימינו?

כי אנחנו יותר מטומטמים, מוגבלים, טיפשים מאשר הדורות הקודמים. אז הם חיו לפי הטבע. אם היו מולידים עשרה ילדים אז מתוך עשרה, חמישה היום מתים. או אישה, מתוך זה שלא היה מספיק מזון היא לא הייתה מתעברת. והיום הרפואה נותנת אפשרות ואין שום בעיה, ואיך אנחנו עוזרים לאיזה עמים באסיה, באפריקה שם. אם הם רוצים שיהיו להם עשרה ילדים במשפחה אז למה לא. זו גישה לא נכונה, לא טבעית.

נורמה: במה התיקון של הרעב שווה מהתיקון של המגפה למשל, אלה דברים שאנחנו רואים שמשפיעים על כל האנושות, על כל העולם?

יש הבדל. רעב הוא יותר סלקטיבי אולי, כי הוא פועל על חלק מהאוכלוסייה ועל חלק לא. מה שאין כן מגפה פועלת על כולם.

נורמה: יש כבר אי יציבות פוליטית וחברתית בכל העולם. האם צפויה עוד מהפכה כמו "האביב הערבי"?

אני חושב שזה לא עניין של האביב הערבי אלא צפויים הרבה זעזועים בכל העולם ומאוד רציניים. אני לא רואה שזה משפיע על בני האדם. אני לא רואה שיש מזה מוסר השכל, אני לא רואה שמבינים מה קורה ואיך אנחנו יכולים לעשות איזה תיקון בהתנהגות שלנו, בינינו ועם הטבע. אז איך יכול להיות בלי מכות?

נורמה: איך תתבטא כל אי היציבות הכללית בעולם?

אני חושב שזה יתבטא רק במלחמה גדולה, וכתוצאה ממנה יהיה רעב והרבה הרבה אנשים ימותו מהמלחמה ומהרעב. ומתוך זה יכול להיות שיבוא קצת יותר שכל, שאנחנו נבין באיזו מידה אנחנו צריכים להגביל את עצמנו, לאזן את עצמנו בהתנהגות בינינו ועם הטבע.

נורמה: אז מה עלינו לעשות? דיברנו שהארגונים הבינלאומיים לא באמת דואגים, כמו האו"ם למשל. מה הפתרון, כבר שמונה, תשעה מיליארד איש בעולם.

אני לא יודע. אין לי כאן אפשרות להגיד משהו. האו"ם הוא גם תוצאה מהכוחות הבירוקרטיים שיש בכל מדינה ומדינה, סתם דיבורים. ולכן אין מה להזכיר בכלל את הארגון הזה, כמו או"ם, אונסק"ו וכן הלאה. אני חושב שאין בעולם בכלל איזה ארגון שיכול להבין או להרגיש או לפחות לדבר איכשהו, שיש לו איזו תוכנית ברורה מה לעשות עם העולם.

נורמה: האם מה שקורה עכשיו במזרח אירופה זו התחלה של אותה מלחמה עולמית שאתה מדבר עליה?

לא, בכלל לא. אני חושב שזה יירגע, וכל העולם ימשיך הלאה. הכול תלוי בארגון שלנו, בכמה נוכל להפיץ את ידיעת התיקון, את היכולת לתיקון בכל העולם.

נורמה: פעם אמרת משפט כזה: "אהבה ורעב מנהלים את העולם". זה עדיין נכון?

כן, זה הטבע. כך זה קורה.

נורמה: מה זה אומר?

שהעולם מתנהל על ידי תענוגים וחוסר תענוגים.

נורמה: לסיכום, לאן העולם הולך?

העולם הולך לתיקון אבל דרך מצבים קשים.

דודי: נעבור לנושא האחרון שלנו, פסח 2022 – עבדים היינו.

שלי: אנחנו רוצים לברר אם אנחנו עדיין עבדים. אם מסתכלים על שוק העבודה בשנתיים האחרונות הוא השתנה. על פי דו"ח שמנתח את המגמות העולמיות בשוק העבודה אומרים שהסיטואציה הזאת שבה היצע של העובדים הולך ומתדלדל הופכת למצב קבוע. יותר ויותר אנשים מוכנים לעזוב את עבודתם אם הם לא מרוצים, 83% מהנשאלים בסקר אמרו שהשעות ומקום העבודה גמישים אבל עדיין הם מרגישים שאין להם אפשרויות בחירה רבות. בגדול אנשים רבים מרגישים היום חנוקים, משועבדים לחיים, תחושת העבדות התחדדה בהם אבל הם לא יודעים לאן לשייך את ההרגשה הזאת.

מאיפה נובעת הרגשת המחנק?

מזה שאנשים לא רוצים להיות חייבים זה לזה ובסופו של דבר לחברה האנושית, לעם שלהם, למדינה שלהם. האדם לא רוצה להיות חייב. הוא יכול להגיד לכל אחד ואחד, "מי אתה שאתה דורש ממני?". בקושי הוא יכול להסכים עם השוטרים, עם אנשי הממשל, אבל אין לו ברירה הם שולטים בו בכוח, אבל בעצם אפילו לא אחד רוצה להיות שייך ולהיות חייב.

שלי: האם אנחנו חייבים משהו למישהו?

אני חושב שאם אנחנו חיים בחברה, וזה יכול להיות במדינה, בקיבוץ, בכפר, בעולם, אז אנחנו בכל זאת שייכים לחברה האנושית שחיה בתוך מערכת הטבע של החי, הצומח והדומם, ולכן אם רוצים או לא רוצים, אנחנו נמצאים במערכת כוחות שפועלים עלינו ואנחנו פועלים בחזרה על אותם הכוחות.

לכן אנחנו צריכים לדעת מהי המערכת הזאת של ההשפעה ההדדית בדצח"ם ואיך אנחנו יכולים לחיות בה בצורה רגועה, שיהיה איזון לא רק בין בני האדם אלא בין כל חלקי הטבע, איזו נוסחה צריכה להיות כאן, איזה יחסים, איך אנחנו קובעים את היחסים האלו בכל האנושות. נניח שיש ממשלה אנושית, אז עליה לדעת איזה חוקים היא צריכה לקבוע לאנושות כדי שהאנושות תקיים את החוקים האלה של הטבע בדומם, צומח, חי ובבני האדם בצורה כזאת שהכול יהיה באיזון. בלי זה הכול יתפרק. כך זה צריך להיות לפי חוק הטבע, חוק הסביבה, החברה. ואם לא מקיימים את זה, אז אנחנו מגיעים לכל מיני צרות, בעיות, מכות עד למלחמות.

שלי: מה המינימום שהאדם חייב לסובבים אותו לפי חוקי הטבע ושאם הוא לא מקיים את זה אז הכול מתפרק ויוצא מאיזון?

הוא חייב לתת ולקבל לפי נוסחת האיזון בינו לבין הסביבה.

שלי: מהי אותה נוסחת איזון, איך הוא יידע אותה?

צריכים ללמד אותו. צריכים לחקור, להבין, לכתוב על זה וללמד, אחרת כל אחד יהיה כמו חיה ואז ודאי שזה יביא לנו את כל הצרות.

נורמה: מה בדיוק צריך לתת ומה לקבל?

על כך כותב בעל הסולם, שכל היחס שלנו בינינו לבין הטבע הוא לתת ולקבל וצריך להיות איזון. אם בעניין של לקבל היינו קובעים חוקים ושומרים שהאדם לא יקבל יותר מדי, אומנם גם זה לא כל כך מוצלח, עוד איכשהו, אבל מבחינת הנותן אנחנו בכלל לא דורשים שום דבר.

דודי: זה מ"מאמר השלום" כותרת "חיוב הזהירות בחוקי הטבע".

נכון.

שלי: האדם היום מחויב למשפחה, לעבודה, לילדים, למדינה, לצבא. רוב האנשים מרגישים שהם נותנים והם מחויבים לתת. לא יודעת אם ניתן לקרוא לזה "נתינה" כי אולי זה לא נעשה מרצון.

זה לא מספיק מה שאמרת. הוא גם מחויב לכל העולם, הוא מחויב לטבע ולחוק הכללי של הטבע. האדם מחויב בכל מפני שהוא מרכיב קטן של מערכת עצומה, גדולה, והוא צריך לדעת איך היא מתקיימת ומה הוא יכול לקבל מהמערכת ולתת למערכת כדי להיות איתה באיזון.

אם בדרגות דומם, צומח וחי היצורים האלה דומם, צומח וחי נמצאים באיזון עם הטבע בצורה אינסטינקטיבית, כשהטבע בעצמו מקיים אותם כך, אז בדרגת האדם, בדרגת המדבר, האדם חייב לקיים את האיזון שלו עם הדומם, הצומח והחי ובמיוחד עם דרגת המדבר, עם הדומים לו. ואם הוא לא יעשה את זה, אז הוא יסבול יותר מכולם.

שלי: עם כל המחויבות הגשמית של האדם המודרני, האם הוא עוד לא ממלא את התפקיד שלו, הוא עוד לא נותן את מה שהוא צריך?

את צריכה לקרוא על זה בכתבי בעל הסולם ולחשוב עליו.

שלי: אשאל מזווית אחרת. כשהאדם ממלא את החובה שלו בצורה נכונה כלפי הטבע, האם נשאר לו גם מקום חופשי, מקום לעצמו, מקום של שקט?

כל החוקים שאנחנו לומדים וצריכים ללמוד ולקיים הם אך ורק כדי להביא אותנו לאיזון עם כל חוקי הטבע. כל חוקי הטבע נקראים "א‑להים" ובגימטרייה "הטבע", ואנחנו חייבים להגיע לאיזון עם זה, או במילה אחרת לדבקות.

שלי: למה בתוך האדם יש כל הזמן התנגשות, הוא רוצה להרגיש חופשי והוא כל הזמן חייב לתת כדי להמשיך להתקיים? איפה נמצא האיזון, איפה הוא מרגיש גם חופשי וגם נותן? האם יש דבר כזה או שהוא צריך לוותר על הרצון להיות חופשי?

אני לא יודע מה זה "חופשי" אם את חיה במערכת שעוטפת וקושרת אותך בכל דבר שיש בך. איפה את רואה שאת חופשית? איזו תרופה קיבלת שאת לא מרגישה שאת קשורה לכולם?

שלי: אפשר רק שאלה אחרונה, לטובת הקהל שלנו שאנחנו כותבים לו?

תכתבי לו, אבל חבל על הקהל שיש לו כאלו כמוני, שמעיזים להעביר לו משהו מחכמת הקבלה. אני רואה שיש בכם ירידה, בכולכם.

דודי: במה אנחנו בירידה?

הפסקתם להבין את מה שהיה קודם, את היסודות של הטבע, של חכמת הקבלה, את השיטה של בעל הסולם שמעביר לנו את זה במאמרים שלו, זה כאילו נעלם.

חיים: אז מה לעשות?

להתפלל, לבקש שזה יחזור. אני חושב שכדאי לכם לקרוא את המאמרים האלה, את היסודות של בעל הסולם. אני לא מרגיש מכם תגובה, שאתם מבינים אותי מספיק, ומדובר על היסודות. אתם לא קולטים, לא סופגים את החומר הזה, ומסדרים את המערכת הפנימית שלכם ברגש ובשכל לפי המאמרים האלה.

(סוף השיחה)