heb_o_rav_2010-03-03_program_beruah-hag_pesah

תכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן

"ברוח החג"

פסח

בהשתתפות: אלי וינוקור

תכנית 03.03.2010 – אחרי עריכה

אלי: היום נדבר על חג מאוד מיוחד, על חג הפסח. נדבר בעיקר על "יציאת מצרים" ועל המושג שנקרא "עם", והיכן כל אחד ואחד מאיתנו מוצא את עצמו בתוך הדבר הזה. לצורך כך יש לי את הזכות להיות כאן עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, ולדבר איתו בנושא הזה.

כשמדברים על חגים, יש לי איזו תחושה לאחרונה, שהחג בא ועובר, ואחריו בא עוד חג וגם הוא עובר, וזו שרשרת כזאת. אנשים מרגישים כביכול שהכול בסדר ושום דבר לא משתנה, שהיה איזה אירוע היסטורי שהיה בעבר ונזכרים בו.

אבל לי, כישראלי שחי היום במדינה, חסרה מאוד המשמעות הפנימית, וזה חסר להמון אנשים. אני מכיר הרבה מאוד ארגונים שמתעסקים בזה ומנסים לעזור לאנשים למצוא משמעות. יש איזו אדישות לחג הזה שהוא כביכול בא ואנחנו מתאספים, מקבלים תלושים לחג, יש חופש, וזה באמת משמח אותי להיות עם הילדים, להיות עם המשפחה.

הרב לייטמן: כולם נוסעים לחו"ל.

אלי: אבל איפה אני בתוך החג הזה, ואיך הוא רלוונטי עבורי היום, זו שאלה שמבחינתי היא שאלה פתוחה ואין לי תשובה עליה, אם אני מסתכל על עצמי כאדם ישראלי.

הרב לייטמן: אנחנו לא מבינים מה זה "חופש" ו"לא חופש". חשבנו שהיינו עבדים של פרעה במצרים ויצאנו, ועכשיו אנחנו עם ומדינה, כי את כל הדברים האלה אנחנו מפרשים על הרקע הארצי של העולם הזה, וזה באמת לא נכון.

"שיעבוד מצרים" זה נקרא שאנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו, בתוך הטבע שלנו, שסוגר כל אחד מאיתנו בתוך העולם הקטן שלו, ולא נותן לנו להתקשר זה עם זה. בגלל זה אנחנו מפסידים מאוד בחיים שלנו, בפרט שהגענו היום למשבר הכללי, הגלובאלי, שלמרות שמתגלה הקשר בינינו, הקשר הזה הוא לא טוב.

אנחנו כולנו אגואיסטים, כל אחד רוצה לנצל את העולם. אנחנו בעצם נמצאים היום בגילוי השעבוד שלנו לטבע שלנו, הטבע האגואיסטי שלנו, שנקרא "פרעה" מלך מצרים, כלומר, דווקא עכשיו אנו מגלים שאנו נמצאים בשעבוד המצרי.

אלי: קראתי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שאומר, ששמונים ושלושה אחוזים מהישראלים מרוצים מהחיים, מידת האופטימיות של האוכלוסייה הבוגרת בישראל, נמצאת בטווח העליון של האופטימיות מכל מדינות האיחוד האירופאי.

הרב לייטמן: וכל העולם מסתכל עלינו, איך אנחנו בכלל מתקיימים, ושעוד מעט יאכלו אותנו, את כולנו.

אלי: נכון, אם אני מסתכל מבחוץ, אבל הישראלים מרוצים.

וכשאנחנו מדברים עלינו, לפי הסקר, אני כישראלי לא מרגיש שיש איזה אגו שמפריע לי ועושה לי רע בחיים, נראה שאנשים די שמחים עם החיים שלהם. אז איפה הוא כן נמצא, או למה זה הפוך?

הרב לייטמן: זאת הבעיה, ובדיוק באגדה של פסח מוסבר, שהעם לא רוצה לצאת ממצרים, כולם באים למשה ואומרים, "מיום שהתחלת לדבר עם פרעה, נעשה לנו רע. בשביל מה אתה בכלל מדבר איתו". גם פרעה אומר למשה ואהרון, "מה אתם רוצים? למה אתם מתחילים את כל הבלגאן הזה עם העם, שיעבדו בשקט וניתן להם לאכול", ואחר כך הם בוכים על השומים הבצלים והבשר שהיה להם בשפע במצרים.

אלי: אם לדוגמא אתה כעת במצב הזה, ואני פונה אליך ושואל אותך, מה אתה רוצה ממני? למה אתה בא אלי כעת ואומר לי "הגיע הזמן לצאת ממצרים"? אני בכלל לא מרגיש שאני במצרים, טוב לי, בשביל מה באת?

הרב לייטמן: אנחנו נמצאים בפעולה מאוד מאוד ערמומית של כלי התקשורת, מדענים, פסיכולוגים, פוליטיקאים, של האיחוד האירופאי ושל אמריקה, ובכלל בכל מקום. אנחנו רואים עד כמה משתדלים למצוא פתרון בועידות ה-G20, G8, מתקיימים מפגשים בין גדולי השליטים בעולם, ולא מסוגלים למצוא ביניהם שום קשר ושום פתרון.

ומפני שהפתרון צריך להגיע כעת למימוש ברמה אחרת לגמרי, הוא צריך להיות ברמה מעל הכוחות שלהם שהם כסף וכוח. לכן מאין ברירה ובאין פתרון, לפי הזמנתם, כל כלי התקשורת וכל העולם נמצא במין מתקפה של כלי התקשורת שהכול בסדר, שאפילו המשבר הנוכחי הכלכלי, הפיננסי עבר, ובכלל הכול בסדר ושום דבר לא קורה, עולם כמנהגו נוהג.

אלי: אם אני מסתכל אחורה, בשנה שעברה עשינו עיתון, ובעיתון הזה אמרנו שעכשיו יש משבר גלובאלי, העולם הגלובאלי יוצא ממצרים, ובאמת הייתה הרגשה כזאת שמשהו קורה, עברה שנה וזה נעלם.

הרב לייטמן: זה בסדר, אנחנו רואים שגם ביציאה ממצרים זה היה כך, הייתה מכה והפוגה, מכה והפוגה. וההפוגות הללו בין המכות, הרוגע הזה, הוא מאוד שקרי, ערמומי.

זה כמו מחלה שמתפתחת, אבל עדיין אתה לא מרגיש אותה, וכביכול אתה בריא. אדם שנופל מקומה עשירית, במשך הנפילה שלו הוא עדיין לא מרגיש שמגיע משהו לא נעים, וכך אנחנו.

כך כתבו הנביאים, וכך אומרים המקובלים האחרונים הגדולים מאוד מזמן האר"י והלאה, בעל הסולם והרב קוק, כולם הצביעו על הזמן שלנו, על סוף המאה העשרים, שחוכמת הקבלה צריכה להתגלות כדי לתת לנו מענה לכל הצרות והבעיות שלנו. שאנחנו על ידי ההתעסקות בחוכמת הקבלה, לפני שהצרות האלו מתגלות בפועל, יכולים לראות אותן מראש, ולהקדים תרופה למכה.

אלי: אבל זו נראית לי פנייה מאוד מתקדמת לאדם.

הרב לייטמן: אני מבין שזה כך, אבל למרות זאת אנחנו רואים זאת מהחיים. ואני אוהב לדבר מהחיים, אני איש מאוד פראקטי, אני לא אוהב סתם תיאוריות שלא יודעים איך לממש אותן. אבל ממה שאנחנו מממשים אנחנו רואים, שכבר מאות אלפים בארץ ישראל ומיליונים בעולם מתקרבים לחוכמת הקבלה ורואים שהיא יכולה לתת פיתרון לחיים שלנו, לעתיד שלנו, ויותר ויותר קשורים אליה, וכך העולם מתקדם, זו מגמה שצריכה רק להתחזק ולהתפתח.

אלי: זה נראה כמו "דוד וגוליית". מצד אחד אמרת שיש כלי תקשורת, ויש איזו מציאות שאומרת לי בדיוק הפוך, שהכול בסדר והכול טוב. ומצד שני יש לי חוכמת קבלה כזאת, שאולי מעוררת את האדם קצת מבפנים לשאול שאלות על המציאות.

הרב לייטמן: ופועלת נגד כלי התקשורת האלו, נגד כל המגמה הזו.

אלי: ואני לא יודע מאיפה יבוא הרצון, השינוי?

הרב לייטמן: אני ראיתי בחיים שלי, גם כשהייתי ברוסיה, פעלו נגד הק.ג.ב ונגד כל הממשלה, כשכל כך הרבה כסף וכוח היו בידיה של מפלגה אחת, אבל בסופו של דבר הכול נשבר.

אלי: מה יש בחוכמת הקבלה, מהו אותו כוח פנימי שיש בה?

הרב לייטמן: ה"אור" שזה כוח החיים, כוח החיות, האור הזה פועל לאט לאט. הבעיה שלנו שאנחנו לא רואים את הפעולות שלו, הפעולות האלו הן הדרגתיות, במגמה להביא אותנו להכרת הרע בצורה מאוד מאוד איטית, הדרגתית, שאנחנו נבין ממה ואיך כל דבר יוצא ולאן הוא נמשך.

אנחנו רואים במשך ההיסטוריה שכל האנושות מתפתחת רק על ידי האגו שגדל וגדל בנו מדור לדור, וכך במשך אלפי שנים. התפתחנו עד גבול מסוים, ומה קרה עכשיו בסוף המאה העשרים, למה אנחנו לא יכולים להמשיך?

אנחנו לא מבינים שאנחנו נמצאים בעולם אחר לגמרי, שבמקום שכל אחד ואחד מאיתנו יתקיים בצורה אישית משלו, אינדיבידואלית, לא קשורה לאחרים, שהוא מקסימום עוקר את עצמו, הולך להיות איכר באיזה מקום, או בכלל "עזבו אותי, מה אתם רוצים ממני", היום אנחנו נמצאים במערכת הפעלה מלמעלה, בעולם שסוגר אותנו, שנעשה גלובלי. העולם נעשה קשור בכל החלקים שלו זה לזה כך שכל אחד מכיר את כל האנשים דרך חמישה אנשים בכל העולם, או "אפקט הפרפר", שהפרפר הקטן הזה יכול להזמין הוריקנים, עד כדי כך הקשרים הם כאלה, שכל אחד לא יודע עד כמה הוא חשוב ומשפיע על אחרים.

העולם הזה שנעשה גלובלי יש לו נוסחאות אחרות לתפקוד, אני כבר לא מסוגל היום לעשות מעשים גדולים, בלי לקחת בחשבון איך שזה יסתדר עם כל העולם. אני מחויב לעשות זאת, אנחנו עדיין לא מבינים את זה, לא מרגישים את זה.

אלי: אני לא מרגיש את זה היום.

הרב לייטמן: נכון, אבל אתה לא יודע עד כמה העולם עכשיו מתחיל להיעצר מכל העסקים שלו, מכל הדברים, הכול נסגר לאט לאט, הכול הולך ונכבה, וזה יתגלה עוד מעט.

אלי: כרגע זה נראה הפוך.

הרב לייטמן: זה לא נראה כל כך הפוך, רק רוצים להסתיר מאיתנו את המספרים, אנשים כבר מתחילים להרגיש את זה, וזה בצורה שיטתית ונמשכת.

יוצא שבעולם הגלובלי זה כמו בגוף אחד, אם אני עושה איתך עסק אני צריך לקחת בחשבון דבר שאני לא יכול לקיים אותו, אני צריך לקחת בחשבון איך העסקים הקטנים בינינו ישפיעו על כל המערכת, על כל העולם. ואם הם ישפיעו לטובה והעולם יגיב על זה לטובה, אנחנו בינינו נצליח, ואם אנחנו לא ניקח בחשבון את כל העולם, אנחנו לא נצליח.

איך, מאין יהיו לנו שכל, רגש, הבנה, ניסיון, וכוח לעשות עסקים כאלה, ובכלל דברים בעולם? איך אנחנו יכולים לגשת לעולם שהוא אינטגראלי, ולעשות בו מה שאנחנו רוצים? זה כאילו שהגוף שלי כולו חולה ואני מטפל ברגל, ובינתיים מזניח את כל יתר האיברים, מה זה יעזור?

אלי: אבל אם אני לא מרגיש את זה עכשיו?

הרב לייטמן: אם אתה לא מרגיש, זה לא אומר שאתה יכול להישאר כך.

אלי: הייתי הרבה בעולם וגם בארץ, ומההיכרות שלי את הישראלי הוא דואג לבני ביתו מה שנקרא, הוא לא רואה עולם, הוא רואה מקסימום את ישראל, וזה גם גדול עליו, וכשמתחילים לדבר איתו שיחות גלובליות, הוא כאילו נאטם. ניסיתי לדבר עם כמה אנשים, וזה משדר על גל אחר, הם לא שומעים.

אז בהקשר של פסח, איך כל המצב הגלובלי שתיארת עכשיו קשור אלי כישראלי?

הרב לייטמן: קשור מאוד, כי אנחנו תלויים בכל העולם יותר מכל מדינה אחרת. דווקא אנחנו, ישראל, כולה תלויה בכל העולם, ביחסים, בביטחון, בשגשוג כלכלי, בקניות ומכירות, בחיים, בנפט, במים, בכל מה שתגיד, אנחנו תלויים בכולם, ומסביב הכול נסגר.

אלי: יש באמת הרגשה, שהכול מתחיל להיסגר עלינו מכל הכיוונים, מאירופה ועוד מדינות, חוץ מארצות הברית, שאפילו היא התחילה לאחרונה. תמיד יש לנו הרגשה שכולם נגדנו.

הרב לייטמן: נכון, כי איזה פרטנר אנחנו למישהו?

אבל השאלה עד כמה זה יכול להימשך בצורה כזאת. אני לא רוצה להגיע למצב שהחיים יוכיחו שאני צודק, כלומר חוכמת הקבלה. כי באמת מרגע שהיא נכתבה ועד היום, כל מה שהיא אמרה התקיים בדיוק כמו שעון, ואני לא רוצה שהלאה זה כך יהיה.

וחכמים אמרו שאנחנו צריכים לפרסם את חוכמת הקבלה, ועל ידה אנחנו יכולים להגיע באמת לחיים בטוחים וטובים, לחיי אושר, לחיים שבהם אנחנו נהיה בקשר יפה עם כל העולם, שאנחנו נביא אור לגויים, כי יש לנו עוד התחייבות כלפי העולם, ולא מן הסתם מאשימים אותנו בזה שאנחנו החלק המזיק שבעולם. לכן אני לא רוצה לחכות לדברים האלה, אני מצידי עושה את העבודה כמה שאני מסוגל, לפי מיטב הבנתי והכוחות שנמצאים ברשותי.

אתה אומר שעם ישראל לא מוכן לזה, אבל אני לא מתחשב בכך. כי יש לי ממי ללמוד, גם כשמשה בא לפרעה ואמר, שלח את עמי, העם בכלל לא רצה, הוא אמר "לאן אתה שולח אותנו". גם בשושן הבירה היהודים היו במבוכה גדולה, ולא הבינו מה רוצים מהם.

אלי: לפי מה שאתה מתאר, זה נראה כאילו שחייבים לקבל מכות.

הרב לייטמן: לא, אנחנו חייבים לעורר את הכוח של ספר הזוהר. ואני מקווה שעל ידי זה שאנחנו מעוררים אותו, נצא שוב ממצרים. ויש כבר עשרות אלפים בישראל שמבינים את זה, ניגשים לזה, ומרגישים שזו חובה לעשות, והמסר הזה מובן להם. אנחנו מקבלים זאת ממקורות אותנטיים, מהמקורות של הספר עצמו, ובכלל בכל כתבי חוכמת הקבלה כתוב, עד כמה שאנחנו חייבים בזמן הזה ללמוד אותו ולפתוח אותו.

יוצא שיציאת מצרים הנוכחית, היציאה מכל המצב המסוכן שאנחנו נמצאים בו, היא דווקא על ידי ספר הזוהר.

אלי: העולם הגלובלי הזה וההרגשה הזאת שלנו, שאמרת שאולי לא מרגישים אותה, האגו שסוגר עלינו, זה "מצרים"?

הרב לייטמן: כן.

אלי: ו"יציאת מצרים" זה מה שספר הזוהר צריך להביא לנו.

הרב לייטמן: רק על ידי ספר הזוהר, הכוח של ספר הזוהר יכול לעשות זאת. וכתוב בו, שהגאולה העתידה שאנחנו נגלה אותה כגלות, יכולה להתממש רק על ידי הכוח של הזוהר.

אלי: למה דווקא הספר הזה?

הרב לייטמן: כי ספר הזוהר הוא לא סתם ספר, זו הפעלת מערכת של כוחות. כתוב, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב".

אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מגלים את היצר הרע, מגלים שהכוח הרע שבנו, האגו שלנו, הוא סוגר, הוא חונק אותנו, הוא עושה מאיתנו עם אכזרי, הוא שובר את החינוך שלנו, הוא עושה מהילדים שלנו דור ממש מסכן, ומערכת החינוך לא יכולה לעזור לו בכלום.

לכן אם אנחנו רוצים לצאת מהמצב הזה, אם אנחנו מתחילים להכיר במצב הזה שזה מצב של גלות מהחיים הטובים, מהחיים הבטוחים, מהחיים השמחים, אז אין לנו ברירה, אנחנו צריכים את המאור המחזיר למוטב. וספר הזוהר בנוי בצורה כזאת, שדרכו אנו מפעילים על עצמנו את המאור הזה.

אלי: ואז מה עושה לי המאור הזה?

הרב לייטמן: הוא משנה אותי ואת החברה, ואת העולם סביבי, כך שכל העולם מתחיל להתייחס אלי אחרת. אם אני מושך על עצמי את המאור המחזיר למוטב, דרכי הוא עובר לכל יתר העמים, הם לא מרגישים מאיפה זה בא, אבל פתאום הם מתחילים להרגיש שזה בא מאיתנו. הם מתחילים להרגיש שיש אור בישראל, שאנחנו הופכים להיות אור לגויים. כמו שכעת הם מענישים אותנו שאנחנו המקור לרע, פתאום הם ירגישו שאנחנו המקור לטוב. ואז, כשהאור הזה יגיע מלמעלה דרך עם ישראל, ויתפשט לאומות העולם, אנחנו נגיע למצב שכל העולם יתרומם יחד איתנו, ונהפוך להיות כולם כאגודה אחת.

אלי: זו צריכה להיות פעולה שלי כאדם ישראלי או של כל העם?

הרב לייטמן: לא, אנחנו חייבים את זה לעצמנו ולכל העולם, העולם לא מסוגל להפעיל את הדברים האלה.

אלי: הספר הזה מאחד אותנו ומתוכנו הוא מוציא את הכוח הזה?

הרב לייטמן: כן, קודם הוא עושה איחוד בינינו, כמו שהיה לפני חורבן בית המקדש. בחורבן נפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם, וכעת שוב, משנאת חינם שיש בינינו, הוא מעלה אותנו לאהבת אחים.

אלי: כשאתה מדבר על זה, אני נזכר שבכנס האחרון הרבה אנשים שדיברתי איתם התייחסו לזה, וגם בתפילת ערבית יש חלק מהותי מיציאת מצרים: "המעביר בניו בין גזרי ים סוף, את רודפיהם, את שונאיהם בתהומות טיבע. ראו בניו את גבורתו, שבחו והודו לשמו."

אם אני מסתכל על החיים היום, אני רואה שהם באמת כמו ים סוער, שבמובן מסוים רוצה או מחפש להטביע אותנו. ועכשיו כשאני שומע אותך מדבר על עולם גלובלי, זו נראה לי באמת כמו אותה קפיצה לים סוף, שזה לא הגיוני, להתחבר עם עוד אנשים לספר הזוהר.

הרב לייטמן: ברור שזה כך. ותראה איך בורחים ממצרים, הם בורחים בחושך, ולא רוצים לעשות זאת, אלא מתוך פקודה. ובורחים למקום שהם לא יודעים מהו, ואחר כך קופצים לים ולא יודעים.

אלי: אתה יכול להקביל את זה למצב שלנו היום, מה זה "חושך" מבחינתנו?

הרב לייטמן: שאם אנחנו לא נעבור את יציאת מצרים בצורה יפה ונכונה על ידי אותו האור המחזיר למוטב, הכוחות האלה יחייבו אותנו לעשות זאת בצורה לא נעימה, וכתוב על כך רבות בנביאים. אני מקווה מאוד שדווקא הפצת ספר הזוהר, תביא אותנו לכך שנעבור בצורה יפה את כל השלבים העומדים לפנינו, שזו חובתנו לעבור אותם, כי כך זה בתכנית של הטבע כמו שחכמת הקבלה מסבירה.

אלי: אני מבין שהספר הזה יאחד אותנו, אנחנו נעבור את מה שנקרא "ים סוף", ואז נהפוך באמת לעם.

הרב לייטמן: כן. לפני כן אנחנו לא עם, כי עם ישראל נוצר מזה שיצאה קבוצה מבבל, ואברהם איחד אותה על ידי אותו סלוגן "ואהבת לרעך כמוך". זו שיטתו של אברהם, שיטת האהבה, האיחוד. ולכן זה לא עַם, אלה אנשים שמתחברים כדי להיות באהבה ביניהם. ואת האהבה הזאת, את הקשר הזה, הם לא מסוגלים ליצור בעצמם, אלא הם צריכים את האור שיעשה זאת. לכן יש קשר ביניהם, ויש גם קשר לבורא, לכוח העליון.

אלי: אני מסתכל עכשיו על הרחוב הישראלי, ואני רואה דווקא עם שהוא הכי רחוק מלהיות מחובר.

הרב לייטמן: נכון, כי אנחנו אחרי השבירה. בעבר, לפני חורבן בית המקדש, עברנו עלייה רוחנית, "בית המקדש" מסמל לנו עלייה רוחנית, ואחר כך נפלנו מרוחניות לגשמיות. כל אומות העולם לא עברו את המצבים האלה, לכן אנחנו השבורים, אנחנו הגרועים מכולם, ואפשר לומר, שהם הרבה יותר "מתוקנים", לא כל כך רעים כמונו, אנחנו דווקא הערמומיים והאגואיסטים ביותר.

אבל יש לנו רשימות מהמצבים המתוקנים, ולכן עלינו לעשות את התיקון, ודרך התיקון שלנו גם הם יקבלו את האור.

אלי: מה זה החיבור הזה שאתה מדבר עליו? איזה חיבור אנחנו צריכים בינינו?

הרב לייטמן: זה צריך להיות חיבור פנימי, נפשי, שכולנו מרגישים שאנחנו מערכת אחת, ממש "כאיש אחד בלב אחד", כמו שהיה במעמד הר סיני.

אלי: כשאתה אומר לי "כאיש אחד בלב אחד", זה כמו סיסמא.

הרב לייטמן: אלו סיסמאות, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להיכנס אליהן קצת יותר פנימה. אין לי במה להחליף את הסיסמאות האלו, הן קיימות איתנו אלפי שנים. עלינו להבין שהמערכת הגלובלית הזאת שמתגלה עכשיו, היא דווקא מחייבת אותנו להיות כאלה.

אלי: כשאני אומר לך "עם" מה אתה מרגיש? מה הדמות הפנימית שאתה רואה לנגד עיניך?

הרב לייטמן: "עם" זה מי שמחובר לאחרים, ומרגיש את עצמו כתלוי בכולם ושהם תלויים בו. כמו במשפחה טובה, שבה כולם קשורים יחד, וכולם דואגים זה לזה, ונמצאים ממש כגוף אחד. כך צריך להיות גם בעם וכך צריך להיות גם בכל האנושות, שכולם יהיו כאגודה אחת. מה זו "אגודה"? איגוד, איחוד. ולזה הטבע יחייב אותנו להגיע, רק רצוי שזה לא יהיה על ידי מכות, אלא על ידי התקדמות יפה.

אלי: אם אני מסתכל על ההיסטוריה האחרונה שלנו, כל הזמן יש מחלוקות בעם הזה, כל הזמן הוא מפורד.

הרב לייטמן: זה לא ייגמר כל עוד אנחנו לא נמשוך את האור הזה ש"עושה שלום במרומיו" והוא "יעשה שלום עלינו".

אלי: אז באה השאלה, לָמה עכשיו?

הרב לייטמן: כי הגענו לעולם גלובלי. אנחנו מחויבים עכשיו לעשות את השלום, את השלווה, את החיבור בעולם, אנחנו חייבים לעשות זאת. לא יעזור לנו לברוח, אנחנו לא יכולים לטמון את הראש בחול, הטבע וכל התהליך הזה יחייב אותנו. לכן באין ברירה אנחנו פותחים את הזוהר לעם, ועל ידי הכוח הזה בטוח שנזכה ליציאה ממצרים, ברחמים מה שנקרא.

אלי: אמרת את זה, אבל זה עדיין קצת חסר, למה כדאי לי לפתוח את ספר הזוהר, לי כישראלי היום?

הרב לייטמן: פשוט מאוד, כתוב שזו סגולה. מה זו "סגולה"? שעל ידי כך שאני קשור לספר הזה, אני מזמין עלי כוח מיוחד שמסדר לי את כל החיים.

אלי: זה נשמע יפה, אבל זה גם נשמע קצת מדע בדיוני, ואמרת שאתה אדם פרקטי.

הרב לייטמן: נכון, זה בדיוני. כי מה שאני לא יכול להחזיק, להרגיש, לראות, זה בדיוני. אבל אני רואה ושומע אנשים שמתחילים ללמוד, אני מקבל תגובות מכל מיני אנשים שמשתתפים איתנו בשיעורים דרך ערוץ 66 ודרך האינטרנט, הם אומרים שתוך חמישה עד עשרה שיעורים, הם מרגישים שקרו להם שינויים גדולים מאוד. משהו משתפר להם בחיים, תפיסת העולם משתנה, הם מתחילים לראות את העולם יותר שקוף, הם מתחילים להבין מה החיים שלהם ומה הייעוד שלהם, הם מתחילים להתקשר לחלק הנצחי שבהם. זה לא רק לסדר את החיים שלנו כאן ועכשיו, לעשות את החיים האלה טובים לנו, ובטוחים לילדים ולנכדים שלנו, אלא שאנחנו בעצמנו נגיע לרמה כזאת, שלא חיים ולא מוות חלים עלינו, שאנחנו נמצאים למעלה מזה, בדרגה, במימד שהוא נצחי.

אלי: בזה הבאת לי תועלת פרטית. עכשיו אני חושב איך יירָאה העם שלנו? נניח ואנחנו שומעים לעצתך ומתחילים לקרוא בזוהר?

הרב לייטמן: "ממלכת כהנים וגוי קדוש". שאנחנו נהיה מכובדים על כולם, כולם יראו שאנחנו מקור האור לכל העולם ושבאמת אנחנו עם מיוחד, "עם סגולה". מה זה "סגולה"? שמשתמש בסגולה הזאת שנקראת "המאור המחזיר למוטב". ואז גם אנחנו על שֵם המקור הזה ניקרא "עם סגולה", ולא לפני כן.

אלי: הרבה אנשים מתעצבנים כשאתה אומר להם "עם סגולה".

הרב לייטמן: כי הם לא מבינים במה המדובר, מדובר על חוקי טבע שאנחנו לא יכולים לברוח מהם. זה לא שמישהו קבע ואנחנו לא רוצים להיות בזה. רוצים או לא רוצים זה לא יעזור, אלא הטבע מחייב ואין לאן לברוח.

לכן אנחנו צריכים רק להבין במה הייעוד שלנו, איך אנחנו יכולים לממש אותו כעת בצורה יפה מאוד. הרי יש לנו כלים ביד, זו פעם ראשונה בהיסטוריה שיש לנו כלים ביד, שאנחנו יכולים לעשות איתם שינויים עצומים בעולם. ובזה אנחנו, כל אחד מאיתנו, מרוויחים חיים שלמים ונצחיים לכל הצאצאים שלנו ולכל העולם. אנחנו פשוט מתחילים לרומם את העולם הזה, להעלות אותו למעלה למעלה, למימדים ממש רוחניים.

אלי: דיברת על חזרה לספר הזוהר.

הרב לייטמן: זה מה שאני מרגיש, שעם ישראל, אלה שמתחילים ללמוד, הם לא מגלים את ספר הזוהר, הם כאילו נזכרים בו, יש להם מין הרגשה, שזה שלנו ופשוט חזרנו לזה. כי באמת בכל אחד מאיתנו יש ניצוצות מהשבירה. כי כבר היינו בדרגה הרוחנית, ונפלנו בחורבן בית המקדש, נפלנו מהדרגה הרוחנית לגשמיות, לרצון האגואיסטי, ועכשיו אנחנו חייבים לעלות חזרה. אז כשאדם פותח את ספר הזוהר יש לו הרגשה כאילו הוא לא זר לו.

אלי: שמעתי הרבה אנשים שאומרים "געגוע".

הרב לייטמן: כן.

אלי: אז מילה אחרונה, איחול לחג, מה אתה מאחל לאדם רגיל שיקרא את העיתון, או יצפה בשיחה הזאת?

הרב לייטמן: אני לא יכול בשיחה אחת להביע את כל מה שיש כאן לדבר ומה שאנחנו צריכים לעשות, זה דבר מאוד גדול, זה מצב והיסטוריה, עשרות שעות לא יספיקו. מי שנמצא בערוץ וצופה בו, הוא לאט לאט קולט את זה וממשיך, וכבר מתחיל להבין יותר.

אני מאחל לכולם את "יציאת מצרים", להרגיש שאנחנו נמצאים באמת במצרים, ויש לפנינו עלייה מאוד יפה, כולה אור, נצחיות, שלמות, טוב לנו ולילדים, ביטחון, אושר ועושר.

אני מאוד אופטימי. אמרת שעם ישראל אופטימי מכולם, אני עוד יותר אופטימי, אבל בתנאי שנשתמש בספר הזוהר, ובטוח שאנחנו נשתמש בו.

אלי: על המלים האלו אין הרבה מה להוסיף. חג שמח לכולם, ונזמין את כולם להשתמש בכלי הזה שיש לנו, ונצא אל המציאות שתיאר הרב לייטמן, זה נמצא בהישג ידנו, זה נמצא ממש כאן וזה אפשרי, ויחד בטוח נצליח, אז נעשה את זה יחד.

(סוף התכנית)