"סיפור רוחני"

מכירת יוסף

בהנחיית: ערן קורץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.05.10 – אחרי עריכה

ערן: התנ"ך, ספר הספרים, הביא לנו סיפורים שהפכו לנחלת האנושות כולה. הסיפור שעליו נדבר היום הוא סיפור מפורסם שהפך למחזמר, נעשו עליו סרטים, ננסה לברר כמו תמיד את המשמעות הפנימית האמיתית שלו. נדבר היום על יוסף ואחיו.

הכרתי את הסיפור הזה בילדות, עוד מהספר הידוע של תומס מאן "יוסף ואחיו".

ערן: כן, יוסף ואחיו.

אני כבר לא זוכר, כי אחרי זה התרשמתי מהרבה מקורות אחרים, אבל זה באמת נכון שעל הסיפור הזה יש הרבה מאוד יצירות.

ערן: כן, כי יש פה באמת סיפור מעניין על יחסים בין בני אדם, בין אחים.

זה גם אקטואלי, דרך אגב, כי אחים בדרך כלל מתקוטטים.

ערן: בדיוק. זה מדבר על ההתקוטטות הזו בין האחים והבעיות שיש להם בינם לבין עצמם.

מאין זה נובע? המקור הרוחני בעצם צריך להיות המקור לכל התנהגויות בני האדם.

ערן: כן, כנראה.

התורה מביאה לנו את הסיפור האמיתי. איך, מאין באה לנו ההתנגדות הזאת בינינו? בעצם זה נובע מכך שבתוך האדם כך קורה, מכל ההבחנות הפנימיות שבנו. אנחנו בנויים משני כוחות מנוגדים, אור וחושך, טוב ורע, גם ברגש וגם בשכל אנחנו כל הזמן נמצאים בניגודים.

ערן: כן, בהתנגדויות.

לכן הסיפור מאוד אופייני להתפתחות, בכלל לכל התפתחות.

ערן: אם נחזור לסיפור עצמו, מדברים על כך שיוסף הוא בן שבע עשרה, רואה את אחיו, ואז כתוב "ויבא יוסף את דיבתם רעה, אל-אביהם." הוא מדבר רע על האחים שלו. מראש כבר אומרים לנו.

שהוא לא בסדר.

ערן: כן, שהוא לא בסדר, הוא מדבר עליהם רע. באופן טבעי הם היו צריכים לשנוא אותו, נכון?

כן, כך בעצם קורה.

ערן: מה זה ברוחניות? מה בפנימיות שבי מדבר רע?

אנחנו צריכים להבין את כל התפתחות טבע האדם כתוצאה מהתכונות שנבראו בנו מלמעלה. כל התכונות הקודמות ליוסף הן האחים שלו, שתים עשרה תכונות. יש ארבעה שלבי התפתחות הרצון שבתוך הנשמה, י' ה' ו' ה', שם ה' מסמל לנו את זה, ו-ג' קווים בכל אחד, וכך ארבע כפול שלוש זה שתים עשרה.

בתוך האדם מתפתחות ההבחנות הללו, והסיכום שלהן צריך להיות, למה הן צריכות להביא אותו? למצב שנקרא "יוסף", "יסוד". מצד אחד אין ביוסף דבר מעצמו, ובאמת האחים מסתכלים עליו כעל מישהו שהם יכולים למכור, יכולים להיפטר ממנו, לא צריכים אותו, הוא לא משהו מיוחד. לכל אחד מאתנו יש כוח מיוחד, הוא משהו, אישיות מיוחדת, תכונה מיוחדת בתוך האדם, בתוך הנשמה, וכאן לא. אין דבר כזה שיוסף מסמל איזו תכונה, הוא מסמל דווקא סכום של כל התכונות הקודמות, הוא סיכום של כל ההבחנות שכל אח ואח מביא למה שנקרא "בית יעקב".

ערן: כן. אבל הוא מדבר רע על ההבחנות הללו, הוא אומר ליעקב.

נכון. כי בסך הכול הוא עדיין לא מסוגל לחבר אותן, ליישם אותן בעצמו, בתוכו. הוא יודע, התכונה הזאת יודעת שזה התפקיד שלה, שהיא צריכה לחבר את הדברים האלה יחד והיא צריכה להביא אותם למימוש במלכות. יסוד זה צדיק, כתוב "יוסף הצדיק".

ערן: נכון. "צדיק יסוד עולם".

"צדיק יסוד עולם" זה ספירת היסוד, תכונת היסוד. איזה צדיק, איפה, מה אנחנו רואים?

ערן: כן, אין פה שום צדיקות.

לפני שנמצאים במצב המימוש באמת כך נראה לאדם, שלחבר את כל התכונות הקודמות לא ניתן, ואין בזה שום צורך כביכול. אם הוא עובד עם כל תכונה ותכונה שלו, עם חסד, גבורה, תפארת, עם כל האפשרויות האלה, הוא יודע שהוא יכול בצורה כלשהי להצליח, להשיג משהו. אבל איך לחבר דברים מנוגדים? כל אחד מהם אני אוהב, אבל איך לחבר אותם יחד? מיד ישנה מלחמה והתפרצות. זאת אומרת, מתי האחים מגלים שהם כביכול רעים? כאשר הם פועלים כלפי יוסף. בעצמם, ביניהם הם מסתדרים יפה מאוד.

ערן: כן. גם מול האחרים. בתכניות קודמות ספרנו על דינה, שהם עושים חשבונות עם החבר'ה של שכם, יש להם גם עניינים והם מתנהגים בסדר.

ביניהם אין שום בעיה. הבעיה היא כשאדם מתחיל לסדר אותן יחד, כדי להביא אותן, להתאים אותן לבורא. כי אני קיבלתי את שתים עשרה ההבחנות הללו, תכונות, תכונות אופי, גישה, הסתכלות על העולם, התנהגות וכן הלאה, קיבלתי אותן מלמעלה, זה נקרא ט' ראשונות, ט' ספירות ראשונות, או שתים עשרה הבחנות, שלוש כפול ארבע כמו שדיברנו, ואני צריך לקלוט אותן ובאותה צורה להתחיל להתנהג בחזרה כלפי הבורא.

זה נקרא "דרגת האדם", בדומה למה שהוא עושה לי, כך אני אעשה לו בחזרה, ואז אגיע לאותה השתוות הצורה, לאותה רמה, להבנה, לחיבוק, לחיבור עימו, זו המטרה. כשמשתדלים להתחיל לעבוד כך, מגלים תקלה. זה הסיפור בעצם, זה מקור הבעיה. אבל התקלה הזאת דווקא מביאה למצרים, היא דווקא מביאה להתפתחות. כי בפער שמתגלה בין יוסף לבין כל האחים שלו, מתגלה מצרים העתידה שלי, שאני חייב עוד יותר להיכנס לכל הרע ולאגו ומה שמתפתח, ודווקא בתוך הרע והאגו הזה, שזה הסכום של כל האחים האלה, יוסף שמסמל את הסיכום שלהם, דווקא שם הוא מצליח.

ערן: דווקא שם הוא מצליח, דווקא בתוך האגו.

שם בתוך האגו, הם מתחילים להבין שרק יחד הם יכולים לעבוד, כמו שהתכונה הזו, יוסף, יכולה לחבר אותם.

ערן: נקרא את הטקסט.

קליפ: "וישראל, אהב את-יוסף מכל בניו--כי בן זקונים הוא, לו; ועשה לו, כתונת פסים. ויראו אחיו, כי-אותו אהב אביהם מכל-אחיו--וישנאו, אותו; ולא יכלו, דברו לשלם. ויחלם יוסף חלום, ויגד לאחיו; ויוספו עוד, שנא אותו. ויאמר, אליהם: שמעו נא, החלום הזה אשר חלמתי. והנה אנחנו מאלמים אלמים, בתוך השדה, והנה קמה אלמתי, וגם נצבה; והנה תסבינה אלמותיכם, ותשתחוין לאלמתי. ויאמרו לו, אחיו, המלך תמלך עלינו, אם-משול תמשל בנו; ויוסיפו עוד שנא אותו, על-חלומותיו ועל דבריו."

ערן: יש פה הרבה שאלות.

כנראה מגיע לו, כן?

ערן: כן, לפי הקטע הזה ממש מגיע לו, אבל גם לאבא שלו יש בזה חלק.

יוסף גם חוצפן כזה. אבא שלו תומך בו, אולי מתוך מין חולשה, כמו שיש כלפי הבן הקטן.

ערן: הוא גם בן של רחל.

כן, נכון.

ערן: יש שני בנים לרחל, יוסף ובנימין.

גם יוסף מתייחס אחרת לבנימין לעומת כל יתר האחים. למה? כולם אחים.

ערן: נכון. נתחיל עם כותונת הפסים. יש מחזות זמר בנושא "כותונת הפסים", ועד היום זה סימן לאסירים. מה זה כותונת הפסים?

בפשט אלה פסים, כמו ההתקדמות שלנו, כמו החיים שלנו, הם כולם בפסים, פס אחרי פס. זאת אומרת שלב שחור ושלב לבן. אבל מה הוא רוצה לומר? זה כמו עם יעקב והצאן, חושבים שהוא עשה איזה תהליך גנטי.

ערן: הטריקים האלה עם הכבשים.

עם הצאן, עם הכבשים. שחורים לך, ולבנים לי וכן הלאה. אנחנו רואים שיוסף רוצה להסביר לאחיו שההתקדמות צריכה להיות לפי הקו האמצעי, בזה שמחברים את כל ההבחנות יחד.

יעקב הוא הקו האמצעי, הוא תפארת. כל האחים הם או ימין או שמאל. יעקב הוא הקו האמצעי, וכל הילדים שלו משני הצדדים שלו, ויוסף דווקא יוצא תחתיו. התוצאה מתפארת היא יסוד, שקושרת דווקא למלכות. ולכן העניין של רחל ויעקב, למה יוסף יוצא ביניהם כבן.

יש כאן המשך, מפני שלא יכול להיות מיעקב שום דבר אחר, רק חיבור בינו לבין המלכות, וזה מה שמסמל יוסף. יוסף אומר שכותונת פסים זה בעצם הסמל של ימין ושמאל שצריכים להתחבר, ורק היא מתאימה לי. זה גם מדבר על החיבור של שני הקווים, צד הדין וצד הרחמים שמתחברים בו יחד, והוא כן יכול לבצע את הפעולה האחידה בזה.

כי אנחנו מתקדמים מתוך שני כלים או שני כוחות מנוגדים. והבעיה שלנו בעולם שלנו היא שאנחנו תמיד רוצים לבטל כוח אחד לעומת הכוח האחר. גם האחים הללו, כל אחד לא מבין את האחרים. הם מבינים שהם צריכים להיות כאילו יחד, שיעקוב מחבר ביניהם. אבל איך הם יתחברו בלי יעקב, הם לא יודעים.

ויוסף אומר בעצם, התכונה הזאת בנו אומרת לא לבטל את הרע, ושהרע לא יהיה על חשבון הטוב, אלא שניהם צריכים להיות זה מול זה וביניהם אתה צריך לעבוד, ודווקא לגדל את עצמך, לבנות את עצמך משניהם, כמו שכתוב שהאדם צריך לברך על הרע כמו על הטוב.

ערן: זה מעניין כותונת הפסים, כי נראה לכאורה שיעקב רוצה להבדיל את יוסף מכל האחרים.

למה להבדיל? הוא באמת מיוחד, יוסף באמת מיוחד, אין לו מעצמו כלום, אלא הוא כלול מכולם.

ערן: יש לו את היכולת הזו לחבר אותם.

כן. ובכל אחד מהם יש או לבן או שחור, בוא נגיד כך, לעומת האחרים. יוסף כולל את כולם.

ערן: איך זה אצלי בתוך הפנימיות שלי?

בפנימיות, זאת התכונה שנקראת "יסוד", שמחברת את כולם יחד, היא נקראת הכול, מפני שהיא מחברת את כל התכונות שאני מקבל מלמעלה יחד. אותן אני לומד ומהן אני מרכיב את היחס שלי בחזרה לבורא וזו בעצם התכונה היסודית. לכן זה נקרא יסוד, זו התכונה היסודית של הנשמה. אני מחבר בה, לומד וקושר אותן יחד, לכן יוסף אומר שהם כולם צריכים להיות קשורים אליו.

ערן: כשהוא רואה את האלומות שהם מאלמים, הוא אומר להם, "שמעו את החלום שחלמתי הנה אנחנו מאלמים אלומים". האלומות, זה החיבור?

כן, זה החיבור שרק הוא יודע לעשות ורק הוא מבין שצריכים לעשות, שבכך ההמשך. לכן בסופו של דבר, גם אנחנו בכל החברה שלנו ובכל הפנימיות של כל אחד אנחנו צריכים להשתוקק לאותה תכונת יסוד, יוסף. לכן בשמו אנחנו נכנסים לגלות מצרים, ודווקא הכוח הזה עוזר לנו להשתמש נכון בכל אותם הרצונות שמתגלים לנו בגלות. כל אותן התכונות הרעות שהוא ידע איך לנהל.

ערן: היה לו חלום נוסף, שבו הוא ראה את השמש, הירח ואחד עשר כוכבים משתחווים והוא מספר לאביו, "ויגער בו אביו", והוא אומר לו "מה החלום הזה שחלמת, הבוא נבוא, אני ואמך ואחיך, להשתחות לך"?

כן. כי יעקב הוא עדיין יעקב, קטן. ודווקא דרך יוסף, הוא הופך להיות לישראל. כשנכנסים למצרים, כשרוכשים משם את כל הכלים ויוצאים לקבל את התורה, אז נעשים לעם. עם אותן התכונות הקטנות שמקבלים מלמעלה, מתחילים לעבוד בחזרה מול הבורא, ובזה אדם גדל ונעשה "ישר-אל", "ישראל".

ערן: אני רוצה לשאול על עניין החלום, עניין שבאמת מרתק כל אחד. כל אחד חולם חלומות ורוצה לדעת אם יש לזה משמעות. יוסף חולם הרבה חלומות, יש גם את החלומות של פרעה וכולי. מה זה החלום?

חלום, לפי חכמת הקבלה, זה איבוד המוחין. אדם מתנתק מהריאליות, כמו בעולם שלנו, אבל הוא מתנתק מריאליות בחכמת הקבלה, בכך שהוא נדבק למדרגה יותר גבוהה. אין לו כלים להיכנס איתם לדרגה יותר גבוהה, הוא עדיין לא גדל לזה, אבל הוא נכנס בה בכך שמשייך את עצמו אליה לא עם השכל שלו, לא ממש עם הרגש שלו, שיודע לחקור, להרגיש, להבין את כל הפרטים שקורים שם, אלא כאילו נכנס באיזו מין הרפיה.

כמו שאתה נכנס למקום חדש שאתה לא מבין מה קורה בו. אז אתה נמצא, אבל אתה ככה מפוזר, אתה לא נמצא בבירור, בתפיסה ובשליטה, זה נקרא "חלום". ובחלום יש גם דרגות. ולכן חלומות הם אמצעי, מצב של חלום נקרא מצב אמצעי, שעל ידו אני עולה לדרגה יותר עליונה. לכן יש לנו בין יום ליום, לילה ובלילה יש עניין של חלום.

זאת אומרת, מהיום למחר אני עולה ברוחניות. ברוחניות יום יום יש עליה, עליה בשתי דרגות סמוכות. אז העלייה היא על ידי זה שאני מאבד את הקשר עם הדרגה הקודמת, אני עושה עבודה מאוד מיוחדת בלילה, בשינה. ברוחניות שינה היא פעולה מאוד אקטיבית, פנימית, אבל ללא כלים ברורים, מפני שאני עובד באמונה, לרכוש את האמונה למעלה מהדעת, לרכוש עוד תוספת תכונות רוחניות שעדיין אין לי, שבהן אני נמצא כמו בחלום, בערפול חושים, בערפול הבירור. אבל אני משייך את עצמי ליותר עליון, וכך אני עולה.

ערן: האם זה כמו שאני נכנס לקבוצה או לאיזה מקום, ואני זורק את עצמי לשם?

כן, זורם איתם יחד עד שמתחיל לקלוט מהם תכונות, חושים, הבנות, את השכל שלהם, את הרגש שלהם. כמו תינוק, יום יום הוא מתפתח, זו דוגמה לצורת ההתפתחות הנכונה. וברוחניות זה קורה כך כל רגע עם האדם. הוא כל פעם נמצא בבירור, בחלום, בבירור, בחלום, אנחנו מרגישים את זה על עצמנו כל הזמן. ולכן אדם שעוסק ברוחניות, מרגיש את עצמו כל הזמן כמו תינוק, כמו ילד, הוא מתפתח, הוא צעיר.

ערן: כי הוא צריך כל פעם לעבור את השלב הזה של החלום.

כן, נכון. ולכן זה אופייני לדרגת יוסף, או לסיפור שלנו, לגיבור הסיפור.

ערן: יש לסמלים בחלום משמעות שווה? האם אפשר לתת להם פירושים כמו שפרויד עשה?

הייתי יותר מדמה את החלום למשחק. כי במשחק אנחנו משחקים במשהו לא ידוע, וכך גם בחלום, אנחנו רוצים לעלות למשהו לא ידוע, אבל יש לנו כלים לזה. זאת אומרת, זה אמצעי, זו מין תוכנה שאני מכניס בה את עצמי, ועל ידה אני עולה, על ידה אני משתפר. זה לא משהו מעורפל לגמרי ואין בזה שום אחיזה.

כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, לפני שאני נכנס לחלום, אני צריך להגיד "קריאת שמע". לא סתם כך אנחנו אומרים, אלא אלו פעולות רוחניות. המקובל שעושה את זה, עושה את זה כפעולות רוחניות, הוא נכנס לתוך החלום, לתוך השינה. הוא אומר "אני מפקיד רוחי", כדי לגדל את הכלים החדשים הנוספים, שאיתם אני קם בבוקר, מחצות הלילה והלאה.

למה אנחנו לומדים בלילה משלוש לפנות בוקר עד שש?

ערן: למה באמת? זו שאלה שכל הזמן שואלים.

זה כנגד השורש רוחני. אלה שעות שבהן הנשמה מקבלת תיקון לקראת היום. אם אתה כביכול לא מתקשר בשעות האלו לבניית הנשמה, ליישום שלה, לפרמט אותה, לתת לה צורה, אז אין לך עם מה לקום ביום. אתה חייב להתחיל את העבודה בלילה. ולכן מקובלים קבעו מדורי דורות שמחצות הלילה והלאה הם היו קמים.

ערן: כן.

אז היו חיים אחרים. אצלנו, בחצות הולכים לישון. בדרך כלל אדם היה צריך ללכת לישון כשחושך, כשכבר נכנס הלילה, ובחצות הוא צריך לקום כמו שמסופר על דוד.

ערן: אצלנו באמת הכול עובד הפוך.

כולנו כך. לכן יוסף מסמל לנו גם דוגמה נכונה איך להשתמש עם החלום. ובגלל שדרכו כל ההתקדמות, לכן החלומות שלו הם כל כך ברורים. "זוהר" מדבר על זה המון.

ערן: על החלום?

כן.

ערן: נעבור לחלק השני של הטקסט.

קליפ: "ויאמר ישראל אל-יוסף, הלוא אחיך רועים בשכם--לכה, ואשלחך אליהם; ויאמר לו, הנני. ויאמר לו, לך-נא ראה את-שלום אחיך ואת-שלום הצאן, והשיבני, דבר; וישלחהו מעמק חברון, ויבוא שכמה. וימצאהו איש, והנה תועה בשדה; וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את-אחי אנוכי מבקש; הגידה נא לי, איפה הם רועים. ויאמר האיש, נסעו מזה--כי שמעתי אומרים, נלכה דותינה; וילך יוסף אחר אחיו, וימצאם בדותן. ויראו אותו, מרחוק; ובטרם יקרב אליהם, ויתנכלו אותו להמיתו. ויאמרו, איש אל-אחיו: הנה, בעל החלומות--הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו, ונשלכהו באחד הבורות, ואמרנו, חיה רעה אכלתהו; ונראה, מה-יהיו חלומותיו."

סיפור מזעזע, כן.

ערן: לגמרי.

אם אנחנו הולכים לפי הפשט.

ערן: זה סיפור קשה. מי זה האיש? הוא רואה איש.

מלאך, כוח שמלווה אותו. העניין הוא שברוחניות אנחנו מדברים על אדם אחד. אני נמצא בדרגת יעקב, אני עכשיו עובר על ידי איזה כוח המכוון אותי כחלק בי שנקרא יוסף, כלפי התכונות האלו שנקראות האחים שלי, כלפי יעקב, אלה הבנים, כלפי יוסף - אלה אחים וכך אני מתקדם. זאת אומרת שכל התכונות, הכוחות האלה נמצאים בי ואיתם יחד אני עובד. אני יודע לאן אני נכנס ולמה ואיך. אדם בעצם הולך בצורה מבוררת, בצורה שהוא בוחר בדרך הזאת. הוא יודע שהוא נכנס לבעיות ולטעויות ולבירורים, ואין ברירה אחרת אלא רק כך לגדול.

ערן: מה שאתה אומר כאילו נוגד את הטקסט. כי הוא הולך ומחפש את אחיו והוא לא יודע.

איזו תכונה היא.

ערן: ואז הוא מוצא איש, ואומר לו, האם ראית אותם?

תכונה אחת שבנו כך היא עושה. ובינתיים תכונות אחרות הן כמו האחים שלו וכמו האבא שלו וכמו המלאך שמוביל אותו.

ערן: אז כולם מכוונים אותו.

אני נמצא כמו בתיאטרון, וכל התיאטרון הזה הוא - אני. אני משחק בתור כל התפקידים שלי, אלה כוחות הנפש שלי.

ערן: האם אני יודע את זה בשלב הזה?

ברוחניות אתה יודע. בשביל מה כל המשחק הזה? שבהם אתה מגלה את הבמאי, את הבורא. הוא מלווה אותך הלאה כל פעם יותר ויותר ויותר לסגירת המעגל. יש סיבה אחת לכל התהליך הזה, לגדל אותך ולהביא למצב שאתה תהיה כמוהו בחיבוק, בחיבור. דווקא נקודת היוסף היא שמתחילה כאן להוביל את כל התהליך דרך מצרים. הכול זה "יוסף".

ערן: אבל האחים שלו רוצים להרוג אותו שזה באמת איום ונורא. הם אומרים "נהרוג אותו". ולא רק זה, הם אומרים "ואמרנו, חיה רעה אכלתהו; ונראה, מה-יהיו חלומותיו." זאת אומרת, הם לא רק רוצים להרוג אותו, הם גם מתעצבנים עליו.

כן, נגד החלומות שלו.

ערן: הם אומרים נגד החלומות שלו.

אנחנו לא מבינים שהתכונות שלנו הטובות, הרעות, לא חשוב איזה, הן מנוגדות מנקודת המגע שלנו עם הבורא. זה כאילו בני יעקב.

ערן: נכון.

אבל כשהם נמצאים בקטנות ולהגיע לגדלות זו עבודה אחרת לגמרי. בקטנות הם כולם בהשפעה, נמצאים למעלה מהאגו. ויוסף אומר, צריכים לעבוד בתוך האגו. אתם צריכים כולכם עכשיו להתחבר ולעבוד עם העביות, עם המצרים. לא מסכימים, לא רוצים. כל הזמן האדם מרגיש בפנים את ההתנגשות הזאת. עד כמה ההתעלות מעל החומר זה כאילו מגמה אחרת לגמרי ממה שלעבוד בתוך החומר עצמו.

ערן: אתה אומר שהוא בכלל שואף לחיבור מעל החומר.

כן, ודאי.

ערן: זה מאוד מעניין. כאילו לכאורה בפשט שלו זה סיפור על קנאה של אחים שרוצים להרוג אותו.

בתוכנו כך אנחנו מרגישים, את ההתנגשות בין התכונות.

ערן: מה אנחנו מרגישים?

האדם נמצא במבוכה גדולה איך לעבוד.

ערן: אבל התכונות שפועלות כאילו אקטיביות.

הפתרון בא מלמעלה.

ערן: אקטיביות הם הבנים. דווקא תכונות שרוצות להרוג, בוא נהרוג אותו.

מי מציל אותו? הערבים שעוברים בדרך.

ערן: אבל לפני זה ראובן אומר, לא נהרוג אותו. אולי נמכור אותו, נעשה אתו משהו וכולי. אבל באמת מי שמוציא אותו, אלה אותם ישמעאלים שהולכים.

כן, הם עוברים בדרך, כאילו לוקחים אותו, והם מביאים למצרים. והסיפור הוא מאוד מוזר.

ערן: כן.

בסופו של דבר על ידי מה הוא ניצל? גם במצרים. זאת אומרת, היוסף, אותו המגע עם הרצון לקבל האגואיסטי הגדול ביותר, דווקא על ידי המגע הזה, אנחנו הופכים להיות לעם ישראל.

ערן: כל הסיפור הזה קורה בדרמה אדירה, באמת. סיפור מאוד דרמתי.

הכול לראות בתוכנו.

ערן: זה לא קל לראות הכול בתוכנו ככה.

עד כאן הסיפור הרוחני להיום. זה החלק הראשון מתוך כמה תוכניות שאנחנו נעשה על הסיפורים, על יוסף ואחיו, ועל כל התהליך שהם עוברים, ירידה למצרים וכולי.

(סוף התוכנית)