תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 22.05.08
איך ניתן על פי הקבלה להתמודד עם בוס שלא אוהב אותך ומנסה להזיק לך?
מדוע בקבלה אין אף הסבר לגבי יחסי מין? הלא זהו אחד התענוגים הגדולים בעולם!
יש לי רצון לכסף. האם זה בסדר לעשות מאמצים להשיג אותו, או שאז אני הופך לחמדן?!
מצד אחד אומרים כי הבורא נמצא בתוכי. מצד שני תמיד מדברים עליו כמשהו מחוץ לי. אז מי זה הבורא?
עניין חשיבות החברה מודגש מאוד, אך באזור בו אני מתגוררת איני יודעת איך להשיג חברה. מה עליי לעשות?
הדברים שאתם אומרים מאוד טכניים. האם אין מקום למעשים טובים ופשוטים בעולם הזה?
אורן לוי: שלום לכם צופים יקרים. אנחנו מאוד שמחים להיות איתכם כאן שוב, באולפן שלנו ב"בית קבלה לעם", עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל".
שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן לוי: אני רוצה להזמין אתכם לצלצל אלינו גם עכשיו ולשלוח שאלות נוספות לתוכנית. הטלפון שלנו זה 1-700-509-209. שאלות אפשר לשלוח גם דרך האתר www.kab.tv, וגם במשך השבוע דרך הבלוג של הרב לייטמן www.laitman.co.il.
היום אנחנו נמצאים בל"ג בעומר, והשאלה הראשונה שמגיעה היא באמת דרך הבלוג שלך. שואלת אותך לירון:
הרב לייטמן: חג של אור, חג של אש, חג של הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי, המחבר של ספר ה"זוהר". זהו חג של אור, וגם אור הנסתר. זהו חג מיוחד מאוד, יום מיוחד מאוד, שבו מגיעים מיציאת מצרים עד לקבלת התורה.
אורן לוי: אתה מדבר על ספירת העומר?
הרב לייטמן: כן, ספירת העומר.
אורן לוי: ארבעים ותשעה יום.
הרב לייטמן: ל"ג בעומר נקרא "ל"ג" כי אלה שלושים ושלושה יום מתחילת הספירה. מה אנחנו סופרים? אנחנו סופרים סך הכל ארבעים ותשעה יום, כשכל יום מסמל את הרצון שלנו שניתְקן מצורת האגו שלו, לצורת ההשפעה ואהבת הזולת, בארבעים ותשעה הרצונות הפרטיים שלו.
ברצון האגואיסטי שלנו יש סך הכל שבעה חלקים, שבע ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. וכל אחת מהספירות האלו כלולה גם היא משבע. אז שבע כפול שבע, אלה ארבעים ותשעה רצונות פרטיים, שאותם אנחנו צריכים לתקן.
אורן לוי: מה זאת אומרת לתקן?
הרב לייטמן: משימוש אגואיסטי, לנצל את כולם לטובת עצמי, לשימוש לטובת הזולת. כשאדם דווקא במה שיש בו, רוצה לשרת את הזולת, לאהוב אותו, להעניק לו, כמו שהוא עושה לילדיו הוא. אם אדם השתדל לעשות כך, אז הוא מגיע להתגלות האור, להתגלות האלוהות, להתגלות הרוחניות, מה שנקרא "מתן תורה".
אבל כבר לפני כן יש מספר מיוחד שנקרא "שלושים ושלוש", מתוך "ארבעים ותשע". כשהמספר "שלושים ושלוש" מסמל כבר נקודה מאוד מיוחדת. אם אדם הגיע בתיקונים שלו עד המספר שלושים ושלוש, שזאת הספירה "הוד שבהוד", אז בטוח שמכאן והלאה הוא כבר יגמור את התיקון ויגיע ל"אור".
אורן לוי: לסוף הדרך, לסוף "הארבעים ותשע".
הרב לייטמן: לסוף הדרך, ל"התגלות התורה" מה שנקרא. "תורה" זה נקרא אור. ואדם כבר ירגיש את עצמו שנכנס לרוחניות ולעולם, חוץ מהעולם שלנו נפתח לפניו עולם גדול, נאור, וכן הלאה. לכן היום הזה הוא יום כל כך מיוחד.
וכעת מובן שרבי שמעון נפטר ביום הזה, נסתלק, כי הוא סיים את העבודה שלו. בהתגלות חוכמת הקבלה, ב"זוהר", שבו הוא השקיע את כל שיטת התיקון שלנו, הוא הגיע בספירה שלו עד המספר ל"ג, ואז הוא כבר לא צריך יותר להיות נוכח בעולם הזה, ויכול להגיע למצב שממנו נשמתו ירדה לתפקיד הזה.
אורן לוי: אז בזה שהוא מסר לעולם את ספר ה"זוהר", במאה השניה לספירה הוא סיים את התפקיד שלו.
הרב לייטמן: סיים את התפקיד שלו.
אורן לוי: ואז הנשמה שלו מסתלקת?
הרב לייטמן: כן. ואז אנחנו גם חוגגים בזה שהנשמה הזאת הגיעה מלמעלה, ונתנה לנו שיטה כזאת, שעל ידה גם אנחנו יכולים להגיע לעולם הנצחי, לעולם הנאור, מתוך העולם שלנו שמתחילים בו בחושך, בבעיות ובצרות. ואנחנו חוגגים, ומדליקים מדורות, כי זה חג האור.
אורן לוי: המדורות מסמלות את האור מתוך החושך?
הרב לייטמן: ודאי, גם מדליקים אותן בלילה. אנחנו גם שמחים, ובכך מציינים ומכבדים את רבי שמעון ואת חוכמת הקבלה. זהו חג שכולו "קבלה".
גם בסידור כשכתוב על ספירת העומר, כתוב שבספירה מסוימת, באותו יום, האדם תיקן ספירה כזאת וכזאת שבתוך הנשמה שלו.
אורן לוי: את זה באמת רציתי לברר. כשאדם סופר את ספירת העומר.
הרב לייטמן: בדרך כלל הוא לא יודע מה הוא אומר.
אורן לוי: אז הוא באמת מתקן משהו? הוא אומר "עכשיו ספרתי יום ככה וככה, ותיקנתי ספירה כזאת וכזאת".
הרב לייטמן: אם היה עושה זאת, אז כבר היה מגיע גם לגילוי האלוהות. אז ודאי שבכך לא מתקנים דבר, אלא עושים זאת מפני שזה המנהג. ומהמנהג אנחנו צריכים לעלות באמת לתיקונים הפנימיים, וכל התיקונים הם ל"אהבת הזולת".
אם בכוונה להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", שזה "כלל", הכולל את כל התורה, אנחנו רוצים לתקן את עצמנו, אז נפתחת לנו הדרך לתקן את עצמנו בצורה הפרטית, בארבעים ותשעה חלקים קטנים שבתוך הרצונות שלנו, וכך מגיעים לתיקון.
אורן לוי: אדם חייב לבצע את זה בדיוק בימים האלה? זאת אומרת בין פסח לשבועות, אך ורק בימים האלה, כל יום אפשר לבצע תיקון אחד?
הרב לייטמן: לא, ודאי שזה לא כך. אדם יכול לבצע כל תיקון במשך כמה שבועות וחודשים, ויכול תוך כמה שעות ואפילו דקות, כי ברוחניות אין זמן. אלא שבגשמיות אנחנו הולכים לפי יום ולילה, חושך ואור, ולכן הסמלים האלה מתגשמים בעולם הזה במנהגים שלנו.
אורן לוי: הבנתי. בל"ג בעומר יש עוד מנהג שאני זוכר, וזה לספר את הבנים שמגיעים לגיל שלוש. יש כאלה שנוהגים שעד גיל שלוש לא מספרים אותם, הם מגדלים את השיער, ואז בפעם הראשונה בל"ג בעומר שבשנה השלישית עושים להם תספורת.
מה זה העניין הזה?
הרב לייטמן: כן, גם אצלנו, יש הרבה ילדים שכעת מכינים את עצמם לזה. מפני שהתספורת מצביעה על כך שאדם מגיע כבר למצב שהוא ב"גיל שלוש שנים". "שלוש שנים" מסמל ברוחניות את התיקון הראשון של הנפש.
לא שהילד הולך ומתקן את עצמו בכך שחי שלוש שנים בעולם הזה. אלא ברוחניות אם אדם מתקדם, ועובר שלושה שלבים כאלו שנקראים "שלוש שנים", אז הוא מגיע לתיקון שנקרא "חלקה". זאת אומרת, שהוא כבר ראוי שיהיו לו החסרונות הראשונים לגילוי הרוחני. כי המילה שׂערות מקורה במילה "סערה", "סוער", מה שחסר. כמו שכתוב, "ונקראים שערות, מלשון הכתוב, אשר בשערה ישופני, שפירושו סערה"1. ואז כשמקצצים לו את השערות, גוזרים לו את השערות, מסמלים בכך את הגילויים החדשים של הרצונות לרוחניות, שאחרי ג' שנים או ג' שלבים, אנחנו כבר יכולים לגלות אותם ועל ידם להתקדם לתוך הרוחניות פנימה.
אורן לוי: ולהמשיך לגדול הלאה להמשך החיים.
הרב לייטמן: כן. זה תיקון מאוד יפה. ולכן כל המנהגים שלנו מצביעים בעצם על התיקון הרוחני שצריכים לעשות בנשמה.
אורן לוי: על שורשים עליונים רוחניים.
הרב לייטמן: כן. ולכן אם אדם ישאל לָמה זה כך וכך, על כל דבר שהוא עושה בחיים שלו, אז הוא יגיע לרוחניות. גם בתפילות, גם בכל מיני חוקי כשרות, לא חשוב במה, כל הדברים האלה הם סך הכל סימנים, שמצביעים על התיקונים שבנשמה.
ולכן כתוב "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות." זאת אומרת, שהמנהגים שבעולם שלנו הם רק סימנים, וחשוב לבורא איך אדם מזכך את עצמו, איך הוא מנקה את עצמו מהאגו שלו ומגיע לאהבת הזולת, המילה "לצרף" מקורה במילה "צרוף", ניקוי.
אורן לוי: אז מה הם כל המנהגים האלה, בזמן שאני אבצע אותם בתוכי, בתוך הנשמה שלי, בתוך הרצונות שלי.
הרב לייטמן: זה נקרא "מצוות" אמיתיות, זה באמת קיום המצוות האמיתיות. יש לנו בנשמה שלנו תרי"ג רצונות, ואנחנו צריכים לתקן אותם מ"על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע", משימוש אגואיסטי לשימוש לטובת הזולת. ואז זה נקרא שאדם תיקן את "תרי"ג הרצונות" שלו, ונקרא שעשה "תרי"ג מצוות".
אורן לוי: אז בוא נסיים את פרק ל"ג בעומר בשאלה אחרונה.
שאלה: מה זה לעשות מדורה בתוך הלב? לעשות מדורה, לאסוף עצים, זה אני זוכר מהמושב. חודש ימים היינו אוספים עצים, וכל הלילה עושים מדורה ביום הזה, בל"ג בעומר. מה זה לעשות מדורה בתוך הלב?
הרב לייטמן: זה מתוך החושך שאדם מרגיש. כשעדיין לא הגיע לגילוי הרוחני, אבל הוא כבר אסף בפנים מספיק קושיות, מספיק בעיות, מספיק עביות שלו, וגם כוח חשיבות לרוחניות, להתעלות כבר מהעולם הזה במקצת, מהאגו שלו, מכל הרע שמגלה, כך שהוא מוכן להדליק את האור. אז מתוך הלילה, מתוך החושך, הוא מדליק את האור שלו בתוך הלב, ואז מגיע לאור. זאת אומרת, זאת שמחה, זאת תקווה לכך שהוא יגיע באמת לאור. אם האדם מתוך החושך מדליק את האור בתוך הלב שלו, בטוח שהוא יגיע לקבלת האור שמסמל לנו חג השבועות, חג מתן תורה.
אורן לוי: זה מאוד יפה. אני מקווה שבאמת נצליח להדליק את העצים בתוך הלב שלנו.
הרב לייטמן: לזה אנחנו צריכים לשאוף.
אורן לוי: בואו נעשה חצי דקה הפסקה ונמשיך עם נושאים אחרים.
(...קליפ פרסומת)
השאלה הבאה מגיעה דרך האתר www.kab.tv. כותבת לך זהבה מרמת גן.
הרב לייטמן: קודם כל לנסות להתעלות מעל התגובה הטבעית.
אורן לוי: שלה?
הרב לייטמן: שלה, אפילו שהיא עובדת אצלו ותחתיו. זאת אומרת, אדם מרגיש איך מתייחסים אליו, ועלינו להשתדל לשבור אותו באהבה. "לשבור" הכוונה היא, לשנות אותו באהבה.
אורן לוי: שלה?
הרב לייטמן: כן. זאת אומרת, לעבוד בִּפנים. קודם כל על האדם להגיע למצב שמצמצם את עצמו. זאת אומרת, כל הדברים השליליים שמגיעים אליה ממנו, בכלל לא לייחס אליו.
אורן לוי: לא הבנתי, תן איזו דוגמא אולי.
הרב לייטמן: כל מה שקורה עם האדם בעולם הזה בא מ"אין עוד מלבדו", מכוח אחד שקיים ופועל.
אורן לוי: אז לא לעצור ולהסתכל על הבוס?
הרב לייטמן: לא, הבוס הוא סתם "בובה", כמו כל העולם. כמו שכתוב כולם "כבהמות נדמו", כי אנחנו סך הכל מבצעים פקודות שמשתלשלות מלמעלה. וכך אדם צריך להתייחס, לא להתייחס לאנשים, אלא לכוח העליון שדרך כל הסביבה פועל עליו. אם הוא מייחד את כל הדברים האלה לכוח האחד הזה, אז הוא גם צריך להשתדל לראות, איך בדברים השליליים רוצים בעצם לתקן אותו.
לבדוק מה בא אליו, אולי כדאי לו להשתנות ולראות שמהבורא בא רק טוב. כי הוא היחיד, "אין עוד מלבדו", וחוץ מזה הוא טוב ומיטיב. והאדם צריך לקבל את הדברים הגרועים ביותר בעולם. כמו דוד המלך שכתב את ספר "תהילים". יחד עם כל הצרות שעליהן הוא מספר, עם כל הדברים העוברים עליו, הוא משתדל לראות דרך כל אלה את הכוח האחד שעובד. הוא אומר "אני יודע שזה אתה, אתה עומד אחרי כל הדברים האלה, אתה שולח לי את הדברים. תראה איך האויבים שלי מתנפלים עלי, תראה מה שהם עושים לי, אבל אני בטוח בך." זאת אומרת, דוד המלך מסמל את כל ה"מלכות", הוא מסמל את כל הרצון הגדול של כל המציאות. לכן הוא נקרא "מלך ישראל", שהצליח לקחת את כל הרצון הגדול ולכוון אותו "ישר-אל". "ישראל" זה "ישר-אל".
וזה לא פסיכולוגי, זה באמת פועל בצורה פנימית בכוחות הטבע. אם אדם יתחיל לראות את המעמד שלו מול הבורא בצורה כזאת, דרך האנשים שפועלים עליו, הוא פתאום יגלה את העולם שלנו לעומק, את הכוחות שפועלים אחרי העולם, הוא פתאום יגלה שהאנשים האלה משתנים. כי אין להם תפקיד אחר בכל התנהגותם אליו, אלא רק כדי לעורר אותו בקשר לבורא דרכם.
אורן לוי: זאת אומרת, אותו בוס שצועק עליה ומתנכל לה, כשהוא ביחס שלילי אליה, היא צריכה דרכו לנסות להתחבר אל הכוח שמפעיל אותו, אל הכוח העליון שמפעיל את הכל, את הבורא, ואז אם היא מבצעת את הפעולה הזאת, היא רואה שהיחס השלילי מהבוס מתפוגג?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: ואם הוא לא?
הרב לייטמן: ואם הוא לא, אז כנראה שהוא עוד לא גמר את העבודה. אבל בטוח שכך קורה, אני אומר זאת מתוך ניסיון.
אפשר לקרוא על כך בספר "שמעתי", במאמר נפלא של בעל הסולם שנקרא "אין עוד מלבדו", שבו הוא מסביר איך אנחנו מגלים את כל העולם סביבנו, אבל מגלים בחוש, לא סתם שאומרים לנו שהבורא קיים אי שם, וכן הלאה. חוכמת הקבלה באה כדי לגלות את הבורא לנברא, שאדם יראה אותו, שירגיש אותו, אותו הכוח שפועל בכל ומפעיל את האדם מבפנים ומבחוץ דרך כל הסביבה.
ולשם כך באים לנו כל מיני תגובות כאלו. וכדאי להשתמש בהן ולא להגיב בצורה הרגילה שבעולם הזה. אדם יכול ביחס הנכון שלו לסביבה, דרכה לגלות את הבורא, ולהזדהות איתו. ואז הוא יוצא להרגשת העולם הרוחני, וכבר חי חיי נצח. אפילו שהגוף שלו מת, לפני שהוא מת האדם כבר התקשר לבורא, ואז הוא ממשיך לחיות איתו. זה בעצם מה שאדם צריך להספיק לעשות בעולם הזה.
אורן לוי: ברור. השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: ההגדרה של חוכמת הקבלה, שנכתבה על ידי המקובלים היא, שחוכמת הקבלה היא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. ככתוב, "קבלה היא סדר של שורשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו" בעולם הזה".
זאת אומרת, שאדם חי בעולם הזה ויש לו אפשרות לגלות את הבורא, להזדהות איתו, להתחבר אליו, וכך להגיע לחיים רוחניים ונצחיים. ולזה הקבלה מיועדת. היא לוקחת את האדם ממישור העולם הזה ומעלה אותו פנימית, רוחנית, לדרגת הבורא. אבל לא שהיא נמצאת יחד עם האדם בעולם הזה, ומושכת את הכוחות העליונים לעולם הזה. זה בלתי אפשרי ואף פעם לא קורה.
וזה שמיחסים לחוכמת הקבלה קמעות, כל מיני מיסטיקות, כל מיני סגולות וכן הלאה, הכל לגמרי לא שייך אליה. מפני שהיא היתה נסתרת במשך אלפי שנים, אז הצמידו אליה את הדברים האלה, כאילו זאת הקבלה, אבל זה בכלל לא.
החוכמה הזאת נועדה רק כדי להעלות את האדם מהדרגה הגשמית לדרגה הרוחנית. לא לרפא לו את הגוף, לא לעשות לו מזל, ולא שום דבר. היא יכולה להסביר לנו איך העולם הזה בנוי, איך הוא קיים, אבל למשוך כוחות מלמעלה לעולם הזה אפשר רק כדי להתעלות מהעולם הזה לעולם הרוחני.
זאת אומרת, אין דבר כזה. וכל השמות שמשתמשים בהם בחוכמת הקבלה "פה", "טבור", ובכלל כל החלקים של הגוף, והעובדה שחוכמת הקבלה מדברת כאילו על כל האנטומיה של האדם, מדובר ב"שפת הענפים". שאנחנו לוקחים מילים מהעולם הזה, אבל מצביעים על השורשים הרוחניים שלהן. כי בעולם הרוחני יש לנשמה שלנו, בכוחות וברצונות שלה, מבנה כמו המבנה הגשמי בגוף שלנו, אבל אין קשר בין נשמה לגוף.
ולכן כשאנחנו מדברים במילים כביכול מהפיסיולוגיה ומהאנטומיה שבעולם הזה, אנחנו בכל זאת מדברים על הנשמה שנמצאת במימד הרוחני. ולכן אי אפשר לקחת את מה שכתוב בקבלה ולמשוך לעולם הזה, אלא רק דרך הדמיון שהוא שקרי לגמרי.
לצערי עדיין יש הרבה מיתוסים כלפי חוכמת הקבלה, וחושבים שעל ידה אפשר לעשות כל מיני מעשי קסמים, וכל מיני דברים על-טבעיים שבעולם הזה. אין דבר כזה בכלל. אני עוסק בחכמת הקבלה שלושים וחמש שנה, למדתי אצל המקובל הכי גדול, האחרון שהיה בדורנו, גם באוניברסיטה עשיתי דוקטורט בקבלה. ואין דבר כזה, לא בזה ולא בזה.
ובכל כתבי מקובלים, אם אלה כתבים אמיתיים, את יכולה למצוא, שאין אף מילה על העולם הזה. כולם מדברים רק על העולם הרוחני. וגם בתורה, למשל בפרשת השבוע, אין מדובר אף פעם על העולם הזה. מדובר רק על דברים רוחניים, לכן הספרים האלה נקראים "הספרים הקדושים". "קדושים" זה נבדלים מהגשמיות.
אורן לוי: רציתי רק לסכם את העניין הזה בעוד שאלה, ואם תוכל לענות לי, אבל בקצרה. אם הקבלה היא לא לזה, ולא לזה, ולא לזה, מה היא כן נותנת?
הרב לייטמן: רק אם יש לאדם "נקודה שבלב" מה שנקרא, זאת אומרת רצון, השתוקקות, למשהו מעל החומר. הוא לא רוצה את החומר, לא רוצה את העולם הזה, אלא נמשך למשהו למעלה מזה, אז חוכמת הקבלה היא בשבילו.
כל מה שאנחנו רוצים לסדר בעולם הזה, חוכמת הקבלה לא נוגעת בזה.
אורן לוי: מובן.
נעשה חצי דקה הפסקה ומיד נמשיך לעניינים נוספים.
(...קליפ פרסומת)
שאלה הבאה מגיעה דרך www.kab.tv. כותב ליאור:
הרב לייטמן: גם באות קנ"ה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כתוב שיש סגולה מיוחדת בספרי הקבלה. שהאנשים שכתבו את הספרים היו בהכרת האלוהות, בדרגה העליונה, בהכרת כל כוחות הטבע העליון. ומתוך כך שהם כתבו בהכרת הכוח העליון הזה, אנחנו שקוראים את הספרים האלה, אבל יש לנו רצון, אלו שיש להם רצון להכיר את הכוח העליון הזה, לצאת מתוך העולם הצר הזה, הם יכולים על ידי הרצון שלהם, וקריאה בספר שמדבר על המצב העליון, כביכול לדרוש משם את הכוח העליון שעליו הם קוראים, שעליו מדובר בספר. ומשם הם יכולים לקבל את מה שנקרא "אור מקיף", הארה מיוחדת שפועלת אז על האדם ולאט לאט משנה אותו, ומתחילה להעלות את המודעות והרגישות שלו לדרגה העליונה הזאת.
זאת הסגולה הנפלאה שיש בספרי קבלה ואין באף ספר אחר, אבל צריכים להבין שזה רק בספרי קבלה אמיתיים. וספרי הקבלה האמיתיים שפועלים עלינו במיוחד, הם מהמקובלים הידועים שלנו, במיוחד הספרים שהם מאברהם אבינו, ממשה, מרבי שמעון, מהאר"י ומבעל הסולם. יש ודאי ספרים נוספים שנלווים אליהם, כמו רמב"ם, רמח"ל, הגר"א, וכמו ספרים של עוד אנשים, אבל מדובר במיוחד בספרי בעל הסולם. כי בדור שלנו אנחנו נמצאים כבר בנשמות כל כך שונות, חדשות, שאנחנו צריכים שהקבלה תבוא אלינו בצורה המודרנית, שנבין אותה, שתהיה כתובה בצורה הקרובה לנשמות שלנו.
ולכן בעל הסולם, שהוא המקובל האחרון הגדול שחי במאה העשרים, מביא לנו את כל ה"זוהר" עם "פירוש הסולם", ואת כל כתבי האר"י, ב"תלמוד עשר הספירות" שלו. ולכן יש היום ספרים אמיתיים של בעל הסולם, ומתוכם אנחנו יכולים להוציא את ה"אור המקיף" הזה, שימשוך אותנו בחזרה כמו על קרן אור, שאנחנו נוכל לעלות, לחדור דרך הגשמיות הזאת ולהרגיש רוחניות.
וכדי למשוך לזה אנשים, להראות להם את מה שיש בחוכמת הקבלה, יש גם ספרים נוספים שאנחנו כותבים. אבל הספרים האלה הם רק כדי להכיר פחות או יותר מושגים על קבלה, כי בכל זאת קשה לאדם להיכנס מיד לספרי המקור.
ולכן יש ספרים שאנחנו כתבנו, שבעצם לוקחים את המקור ומסבירים אותו בצורה קלה יותר. אבל בכל זאת, אחרי הספרים האלה רצוי לבוא למקור.
אורן לוי: אהבתי את ההגדרה הזאת, "ספרים שהם בעצם קרן אור שמעלה את האדם מעל העולם שלנו".
הרב לייטמן: כן, כי בספרים האלה מוטבע כך בפנים.
אורן לוי: יש לנו זמן רק עוד לשאלה אחת. נשאל את שאלתה של לירון. היא כותבת לך דרך הבלוג.
הרב לייטמן: כל העולם עדיין לא מתוקן סופית, כמו שכתוב: "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", ואם מגיעים לתיקון השלם של העולם, אז העולם הזה נעלם.
אורן לוי: אבל לפני כן, כשיש עדיין גופים?
הרב לייטמן: אנחנו הולכים ומתקנים את עצמנו, כבר חיים בהתקדמות הרוחנית.
אורן לוי: איזו אופנה תהיה אז, מה נראה בקניונים, אילו בגדים ימכרו?
הרב לייטמן: מה שנוח לאדם בלבד. כי בהתפתחות שלו הוא מגיע למצב שהוא לא צריך סימנים חיצוניים כל כך שונים. אדם שמתעסק קצת יותר גבוה מהגוף שלו, הוא דואג לגוף בצורה הכרחית.
אורן לוי: לא יהיו מעצבי אופנה, לא נצטרך מעצבי אופנה? לא נצטרך להחליף צבע כל עונה?
הרב לייטמן: לא. אני חושב שמעצבי האופנה יעבדו יחד עם הרופאים, ועם כל מיני אנשי ביולוגיה ורפואה אולי, שהם יעצבו לנו בגדים הכי נוחים, הכי בריאים.
אורן לוי: לגוף שלנו?
הרב לייטמן: לגוף שלנו, שאנחנו נוכל להרגיש בהם נוח וטוב בכל מצב ומצב.
אורן לוי: לא יהיו ג'ינסים?
הרב לייטמן: ג'ינסים יכול להיות שכן, יכול להיות שזה נוח. תלוי לאילו עבודות, תלוי לאילו דברים. אבל הנוחיות, הנקיוּת, הבריאות, הן בעצם יהיו כמטרה בעיצוב האופנה.
אורן לוי: האם יהיה מוטיב כזה שאדם ילבש בגדים מסוימים כדי לבטא אידיאה מסוימת, כמו שהיא תיארה כאן?
הרב לייטמן: אני לא חושב. כי אנשים שחיים בצורה פנימית יותר, לא יכולים לשים לב לצורות החיצוניות. זה לא הולך יחד זה עם זה. עד כמה שאדם מתקדם יותר, אז לא שהוא מזניח את הדברים הקטנים, אבל הם נשארים אצלו רק כדאגה לגוף שיהיה בריא, נקי, ובעצם הוא לא דורש יותר.
אורן לוי: כבר מעודד. יהיה הרבה יותר נוח, זה אני מבין מהדברים שלך.
הרב לייטמן: זה בטוח.
אורן לוי: יותר נוח ויותר בריא.
הרב לייטמן: אני לא חושב שנלך בפיג'מה כל החיים, אבל יכול להיות משהו דומה לזה. וכולם יהיו מרוצים ושמחים. יכול להיות שמישהו ירצה כך או כך, אבל שוב, זה תלוי בדרגה שלו, עד כמה שהוא עדיין יכול לשים לב לחיצוניות.
אורן לוי: ברור.
אני מאוד מודה לך הרב לייטמן. אני מודה לכם שהייתם איתנו בחלק הראשון של התוכנית. אנחנו עוברים עכשיו לשלושים דקות נוספות ב-www.kab.tv, בואו איתנו. אבל לפני כן אני רוצה להזכיר לכם, שבשבוע שעבר סיפרנו שבשעה טוב יצא מגזין מספר שתיים "קבלה לעם". ירחון יפהפה שעכשיו גודלו כבר כפול, 52 עמודים, והוא עומד לגדול מעבר למאה עמודים. אני מזמין אתכם לעשות מנוי. אתם יכולים גם דרכנו, גם דרך החברה שעושה את זה SBC, ולהנות מזה פעם בחודש.
עד שבוע הבא שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(...קליפ פרסומת)
(סיום החלק ששודר בטלוויזיה)
(התחלת החלק שהועבר באינטרנט)
אורן לוי: אנחנו ממשיכים עם החלק השני של התוכנית שלנו. השאלה הראשונה היא שאלתה של אורלי. היא כותבת לך דרך הבלוג:
הרב לייטמן: כן, למחלות, כמו לכל הייסורים, יש ודאי שורש רוחני. וזה יכול להיות תורשתי ויכול להיות לא, ויכול להיות כמחלה שמתפשטת בכלל, ולא רק לאדם באופן פרטי. יש הרבה מה לדבר על כך.
אבל בדרך כלל אנחנו צריכים להבין, שכל הייסורים שאנחנו מקבלים בעולם הזה, כולל המחלות, הם לאו דווקא כמו שאדם חושב שאם הוא אשם במשהו אז באה לו המחלה, אלא מפני שאנחנו קשורים זה לזה במערכת אחת, כל הנשמות שלנו זאת נשמה אחת שנקראת "אדם", ורק בגופים שלנו נראה לנו, שכל אחד חי לחוד.
אורן לוי: נפרדים.
הרב לייטמן: כן. אבל זה כמו שיש בינינו איזה גוף משותף לכולנו, אבל אנחנו לא מרגישים אותו, אלא מרגישים שכל אחד מאיתנו מעוצב כאילו לחוד בגוף הגשמי. מפני שיש לנו קשר כל כך הדוק בינינו, דרך הנשמה הכללית האחת הזאת, אז אדם לא יכול להגיד שמגיע לו משהו עקב דברים שעשה.
בדרך כלל אנשים שואלים: "מה עשיתי שפתאום מגיע לי?" "מה פתאום התינוק הזה נפטר?" "מה קרה לו, חף מפשע?". אנחנו רואים שצועקים בטלוויזיה וברדיו "חפים מפשע". אין דבר כזה "חפים מפשע" או לא, כי אנחנו קשורים יחד. כל עוד העולם לא יגיע לתיקון הכללי, תמיד כל אחד יסבול עבור הכלל, כי אנחנו קשורים ואין מה לעשות.
לכן פתאום מגיעה לאדם איזו מחלה, והוא לא מבין מאיפה ולְמה. ובאמת אין הסבר, אלא אם מסתכלים מלמעלה, אז יודעים. בגלל שהוא שייך במערכת הזאת לכל מיני נשמות אחרות הקרובות אליו, והן במשהו אשמות כך או כך, והוא גם איתן יחד, אז מגיע להן תיקון דרך ייסורים כאלה שנקראים "מחלה".
אורן לוי: הבנתי. אם כך למה יש מחלות שונות בעולם?
הרב לייטמן: בגלל זה שיש לנו קלקולים בכל מיני רמות של האגו. לאגו שלנו יש מאה עשרים וחמש מדרגות, ויש בו גם תרי"ג רצונות שונים, וכך בכל אחד ואחד. ואז בהתכללות זה עם זה, וזה עם זה, אנחנו יוצרים כזאת רשת של קשר בינינו, עם מיליארדים של קשרים. ובהצטברות ובהדדיות הזאת נוצרים מצבים שונים, מחלות ובעיות, וגם ההפך, מצבים אולי יותר טובים.
ואיך נסדר זאת? אין ברירה, אלא להתעלות לרמת אותה הנשמה הכללית שנקראת "אדם", להזדהות עימה, ולהיות בה, ולהתחיל להרגיש איך אנחנו באמת קשורים שם זה לזה. כשאדם עולה אליה, ומזדהה עם כל יתר הנשמות, הוא נמצא בהרגשת האהבה, בהרגשת הנתינה כלפיהם, כבר מובטח לו שלא יקרה לו שום דבר רע. או שאם קורה לו, הוא יודע לָמה, ומבין שאפילו המחלה שהוא מקבל, היא עניין של הבראה.
והמקובלים היו סובלים הרבה, אבל הם הבינו וראו עד כמה שהדבר הזה מנקה אותם, מעלה אותם, מבריא אותם. ואז הם מקבלים את המחלה הזאת בצורה אחרת לגמרי. זאת אומרת, הם רואים שבכך הם מתקנים את עצמם ואת הכלל, ורואים מה הרווח הצפוי מזה.
אורן לוי: נשמע לי שכולם צריכים לעבור לקופת חולים "כללית" של מעלה.
הרב לייטמן: כן. אבל זה נותן תשובה לכל הבעיות. זאת אומרת, אין בכלל תשובות בעולם שלנו, אלא אם נעלה למצב, למקום, לרמה, שבו יש קבלת ההחלטות, ומשם יורדים כל הכוחות שמנהלים את העולם שלנו.
אורן לוי: נעבור למשהו קצת אחר. כותב דרך האתר www.kab.tv אבנר:
הרב לייטמן: זה לא רק אחד מהתענוגים, כתוב שזה התענוג הכי גדול. מפני שכנגד התענוג הזה שבעולם הזה יש לנו תענוג בהתקשרות עם הבורא.
אורן לוי: לא מובן, לאט לאט.
הרב לייטמן: נשמה שמתקשרת עם הבורא ברוחניות, זה נקרא "זיווג". והמילה הזאת נלקחת מהעולם שלנו. כשגבר מזדווג עם אישה, והם מקבלים מזה תענוג, אז זה סימן כביכול לאותו הזיווג שאנחנו צריכים לעשות עם הבורא בנשמה שלנו, ולהגיע לתענוג שהוא התענוג הכי גבוה. לכן גם אצלנו בעולם הזה, התענוג מהזיווג הוא הכי חזק מכל יתר התענוגים שבעולם.
אורן לוי: אוקיי. אז למה בקבלה אין שום הסבר לגבי יחסי מין.
הרב לייטמן: הקבלה מספרת על יחסי מין כל הזמן. רק על כך היא מדברת, איך הנשמה יכולה להתקרב ולהתקשר יותר ויותר ליתר הנשמות ולבורא. כל ההתקשרויות האלה נקראים בעולם הרוחני "זיווגים", ורק על כך הקבלה מדברת.
אם נפתח את ספר הקבלה, נקרא בו על "זיווג דמסך עם האור העליון" על עביות כזאת, על רצונות כאלה. כתוצאה מהזיווג הזה האור מתפשט בתוך הנשמה, איזה תענוג הוא מביא לנשמה, איך הנשמה משתוקקת שוב לזיווג עליון גבוה יותר, ואיזה תענוג היא מקבלת מזה. כל הזמן מדברים רק על זיווגים ותענוגים, אבל לא במובן הגשמי שלנו, אלא במובן הרוחני.
שאדם מגיע לאותו רצון כמו הבורא, להשפעה, לאהבה, ואז על ידי אהבה, לא הגשמית שלנו, שהיא אולי אפילו בהמית, אלא אהבה של הנתינה, של ההדדיות, של ההתקשרות באמת, שאחד נכלל מהשני, אז מגיעים לזיווג הגבוה. ואז אנחנו מגיעים בעצם ליישום שלנו.
למשל ספר "שיר השירים", כולו מדבר על אהבה. אומרים שזה השיר הכי גבוה שיכול להיות בכלל. כי מדובר על הקשר של הנשמה הכללית עם הבורא בגמר התיקון. אין יותר גבוה מהמצב הזה. אבל מדובר, במילים שנראה לנו שבחור ובחורה מחפשים להנות זה עם זה.
אז צריכים להבדיל, שהשפה כולה לקוחה מהעולם הזה, והיא מספרת על הנשמות והתקשרותן עם הכוח העליון, עם המילוי הנצחי הזה.
אורן לוי: ובכל זאת, אם הקבלה מדברת על תענוגים, אז למה לא כתוב בה, ואין בה עצות או הכוונות ליחסי מין שבעולם שלנו בין גבר לאישה?
הרב לייטמן: על העולם שלנו הקבלה לא כותבת באף מילה. לא רק על יחסי מין, אלא על שום דבר. שום דבר.
אורן לוי: למה?
הרב לייטמן: כי התורה לא מיועדת לעשות לנו שינוי בחיים בעולם הזה.
אורן לוי: אבל מטרת הבריאה היא להנות?
הרב לייטמן: לא. מטרת הבריאה היא להנות, אבל לא במושג "להנות" כמו שבעולם שלנו. למה? כי בעולם שלנו אין הנאה. אדם מגיע לשנייה של תענוג, ואחרי זה הוא שוב מרגיש ריקנות. ושוב רץ אחרי התענוג, ושוב מרגיש ריקנות.
אורן לוי: במין זה באמת מאוד בולט.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: הרגע של הפורקן הוא מאוד קצר.
הרב לייטמן: כן, ואז אדם מתחיל לגלות שאמנם הוא זקוק לתענוג הזה, כי בלעדיו החיים מצד אחד כאילו תפלים מאוד. אבל מצד שני, התענוג נעלם ואדם נשאר ריק. אז לא לתענוגים האלה מתכוונת חוכמת הקבלה.
אורן לוי: לאילו תענוגים היא מתכוונת?
הרב לייטמן: לתענוג נצחי. תאר לעצמך זיווג ותענוג נצחי ממנו, שגדל ופורה עוד יותר ויותר ללא הפסקה. לזה חוכמת הקבלה מביאה אותנו.
תאר לעצמך שהזיווג הרוחני הקטן ביותר, הראשון, בתחילת המדרגות העליונות, הוא פי מיליארד יותר גדול ממה שהרגשת במשך כל החיים שלך בכל התענוגים שעברת. וזה עוד לא הסוף. לזה הכוונה היא "להיטיב לנבראיו", ולא לבהמיות שאנחנו יכולים להנות לרגע קט בעולם הזה, ואחר כך נשארים ריקים. אז יש לראות את כל החיים שלנו סך הכל כהזדמנות לעלות לתענוג אמיתי.
אורן לוי: בואו נעכל את הדברים עם חצי דקה הפסקה, ומיד נמשיך.
(... קליפ פרסומת)
השאלה הבאה היא שאלתו של אבי, הוא כותב דרך www.kab.tv.
הרב לייטמן: הרצונות שלנו בעולם הזה לא שייכים לרוחניות כלל. קיים ה"אני", ובתוכי יש רצונות, רצון לאוכל, למין, למשפחה, זה נקרא רצונות "גופניים". רצונות שהגוף שלי דורש, לא חשוב איפה אני קיים וחי, ביחד עם האנושות או בתוך היער, הגוף שלי מייצר את הרצונות האלה, אוכל, מין, משפחה, אני משתוקק להם.
חוץ מזה יש רצונות "אנושיים", שאנחנו קולטים אותם מהחברה, מפני שאנחנו נמצאים בחברת אנשים. אלה רצונות לכסף, לכבוד, לשליטה, למושכלות ולידע. את הרצונות האלה אדם מקבל רק בתנאי שהוא נמצא בחברה. ובהתאם עד כמה שהרצונות האלה מפותחים בחברה, האדם קולט אותם וגם הוא רוצה. הרצון הכי נמוך הוא לכסף, אחר כך לכבוד, לשליטה ולידע. לא כדאי לעצור ברצונות האלו.
לא חשוב מה שאדם עושה בחיים שלו, בינתיים הוא רץ ומממש את הרצון הזה כי הוא עובד בו, בוער בו. ואם ייקח ספרי קבלה יראה עד כמה שהוא מוצא בהם את עצמו. יכול להיות שפתאום יגלה שיש מקור תענוג הרבה יותר גדול.
אורן לוי: יותר מכסף?
הרב לייטמן: יותר מכסף. הרבה יותר מופשט, זאת אומרת, שממלא לו את כל הרצונות. בכסף אדם ממלא רק משהו קטן. ומה עם כבוד? ומה עם שליטה? ומה עם הידע? ומה עם כל מיני תענוגים אחרים, גם גופניים?
מה שאין כן חכמת הקבלה, היא מציעה לאדם תענוג מופשט, תענוג מופשט שבא אליו וממלא אותו כולו. זה דבר שאנחנו לא מבינים בעולם הזה. אדם רוצה לאכול, אז הוא מרוכז כולו באוכל, "מלאתי את עצמי". וכעת הוא מוכן לעוד משהו, ואחר כך לעוד משהו. ובזמן שאדם עסוק ברצון כלשהו, יתר הרצונות שלו מדוכאים. ובחוכמת הקבלה זה לא כך. כל הרצונות כולם מתחילים לעלות, לקבל עוד יותר כוח, כמו שכתוב: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", הרצון שלו עוד יותר גדול, ואדם ממלא את כל הרצונות כולם.
וזה כדאי.
אורן לוי: אז השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: אתה לא צריך להתגבר. הדרך צריכה להיות יפה וקלה. אתה לא צריך להרוס את עצמך בכוח, "אני לא רוצה לתת לעצמי מסטיק, ולא גלידה, ולא שום דבר", אתה לא צריך להיות כל הזמן במאבק עם עצמך. לא צריך שום דבר. תישאר כמו שאתה, ילד יפה, חמוד, תקבל את עצמך באהבה.
אלא, רק על ידי הספרים אתה יכול להמשיך את "המאור המחזיר למוטב". הבורא אומר: "בראתי יצר רע", הוא ברא את היצר רע, והוא אומר, "אל תילחם נגדו, אל תתקן אותו". כי לשם כך הוא ברא תורה תבלין. על האדם רק לפנות לתורה, לקבל ממנה את הכוח שלה, והכוח הזה יתקן אותו, בנחת, בטוב, בכיף. אדם לא צריך בעצמו להתחיל לסובב ולדחוס דברים, ובפנים לא להיות מרוצה מעצמו. עליו להיות מרוצה, ואז יתקדם יפה.
רק את אור התורה האדם צריך. "אור התורה" זה נקרא אותו הכוח שיורד על האדם בזמן שהוא קורא ספרי קבלה אמיתיים. קח את הספרים שלנו, תתחיל לקרוא אותם. בלי לעשות כלום, שום דבר חוץ מזה, תישאר כמו שאתה. ולאט לאט האור הזה ישפיע עליך, וישנה אותך בדיוק לפי המלצת הבורא.
אורן לוי: השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג, כותב ציון. שאלה קצת מתקדמת.
הרב לייטמן: האמת, שאין מחוץ לאדם שום דבר, וכך לומדים מתפיסת המציאות. יש באתר ובספרים שלנו חלק גדול מאוד שמסביר את תפיסת המציאות, גם בעל הסולם וגם כל המקובלים כתבו על כך. אנחנו תופסים הכל בתוך המוח שלנו, בתוך "הקופסא" שלנו,לתוכו נכנסים כל מיני השפעות, והם כולם מתחברים בתוך המוח שלנו, ומייצרים לנו את תמונת המציאות. נראה לאדם שהוא רואה אותה מבחוץ, אבל האמת שהוא רואה אותה בפנים.
ולכן, הכל תלוי איך אדם מתאר את הכל. או שהכל מחוץ לו או שזה בתוכו. והאמת, התיאור הנכון הוא, אם אדם מתאר את הכל בפנים, בתוכו. הבורא הוא אותה תכונת ההשפעה, אותה תכונת האהבה, אותו כוח לאהוב ולהתחבר לאחרים, שנמצא באדם בצורה הנסתרת. ואדם צריך לגלות אותו, להתחבר עם הכוח הזה. האדם רוצה שהכוח יתגלה בו, שישלוט בו. זה נקרא בעצם "להכיר את הבורא", ולא לחפש אותו אחרי הפינה, או לחפש באיזה מקום הוא נסתר. אין מקומות ברוחניות, הכל נמצא בתוך האדם.
ולכן כל הלימוד שלנו הוא רק כדי מתוכנו לנקות קצת יותר את החושים שלנו, שנרגיש איך שהוא ממלא אותנו. ופתאום אנחנו מרגישים שהוא בפנים נמצא, רק בנו היה נסתר. וכשאדם נעשה יותר זך, אז הוא מרגיש שהבורא נמצא. והוא כבר לא מסתתר, אלא מתגלה. והכל מבפנים.
אורן לוי: שואלת שרה מקרית מוצקין דרך האתר kab.tv.www.
הרב לייטמן: זה לא עניין של המגורים בקרית מוצקין. יש אנשים שנמצאים באלסקה, בסידני, ובכל מיני מקומות, אבל הם קשורים אלינו. הם רואים אותנו דרך האינטרנט ודרך הטלוויזיה. הם קוראים ספרים שלנו, הם באים אלינו להרצאות, הם באים אלינו לקונגרסים, שאנחנו עושים לפחות פעם בשנה.
הקשר הזה נקרא "חברה", ולא השכנים שלי. למען האמת, את השכנים שלי אני בכלל לא מכיר. אני אומר לאדם "שלום", כי אני רואה שהוא גר בבניין שלי. לא לכל אחד ברחוב אני אומר שלום, אבל לאדם שגר איתי באותו בניין אני אומר "בוקר טוב", או "ערב טוב", או "שלום" וזהו. אבל אני לא מכיר אותם. את מי אני מכיר? אני מכיר את מי שקרוב לליבי, את מי שקרוב למה שחשוב לי, הוא נקרא "קרוב". קרוב לא לפי המרחק הפיסי, שאז השכן יותר קרוב אליי. אבל האדם שהוא באותה דעה, באותה מטרה בחיים, הוא קרוב אליי ואליו אני מתקשר.
לכן לא חשוב איפה היא נמצאת, אני מבין שבקרית מוצקין אולי קשה למצוא אנשים שיהיו ממש צמודים אליה, קרובים אליה בדעות ובחיפוש שלה, אבל יש לנו כלֵי תקשורת. דרך קווי התקשורת היא יכולה להיות קשורה אלינו, וזה נקרא "החברה" שלה. ולא צריכים יותר. ויתר העולם הוא כדי להיות בו, לחיות בו, וגם לספר לאחרים איזה אושר אפשר להשיג על ידי חוכמת הקבלה. וכך גם לברוא, לבנות גם סביבה פיסית, לידה.
שתיקח את זה לעצמה, שתיהנה מזה.
אורן לוי: בואו נעשה חצי דקה הפסקה, ומיד נמשיך עם שאלות נוספות.
(... קליפ פרסומת)
השאלה הבאה מגיעה דרך kab.tv.www כותב בני.
הרב לייטמן: הוא צודק, אבל אנחנו רק נעשים יותר ויותר גרועים. ההתפתחות של האנושות מגיעה אלינו על ידי התפתחות האגו שלנו, ולא יעזור לנו לחייך יפה אחד לשני. אמנם זה טוב, זה מעלה את מצב הרוח של האדם, עוזר לו להתגבר, אפילו להיות בריא יותר, הכל טוב. אבל מתוך זה העולם לא יהיה מתוקן.
הקבלה לא מדברת על התיקונים הקטנים האלו שאנחנו יכולים לעשות ביחס טוב אחד לשני. זה לא מיותר חלילה, כדאי לעשות זאת. וְודאי שאדם שעובד על עצמו, ועובר את שלבי ההתפתחות שלו ברכישת אהבה לזולת, הוא מתייחס יפה לאחרים. הוא לפחות לא מזיק להם, ומוכן להיות ידידותי לכולם. אבל אנחנו צריכים להבין שתיקון הוא תיקון בנשמה, ותיקון הוא בדרגה הרוחנית שלנו.
מה זאת אומרת, "בדרגה רוחנית"? ברצונות הפנימיים שלנו. לא יעזור לנו להגיד לכל אחד רק "בוקר טוב" ו"ערב טוב", מילים יפות והכל. אנחנו לא נוכל להתמודד עם האגו שלנו, אם לא נמשוך מלמעלה "אור המחזיר למוטב" מה שנקרא, "אור העליון", "אור התורה", שבא כדי לתקן את היצר רע שלנו. כמו שכתוב "בראתי יצר רע, ובראתי לו תורה תבלין".
ולכן רק על ידי האור העליון, שרק על ידי חוכמת הקבלה אפשר למשוך אותו ולתקן אותנו, אנחנו יכולים בהחלט להגיע למצב כמו שאתה רוצה שיהיה. ועד כה, במשך כל ההיסטוריה של האנושות, לא השתמשנו בכלי הגדול הזה שנקרא "חוכמת הקבלה". לא השתמשנו בו, כי היה אסור להשתמש. אנחנו חיכינו וחיכינו עד שהרצון האגואיסטי שלנו יגדל למימדים, שבלתי אפשרי לסבול אותו. והיום כשאנחנו מכירים שהוא נורא, כמו שאתה אומר, אז מתגלה חוכמת הקבלה ואומרת, "עכשיו קח אותי, תשתמש בי ותגיע למצב הטוב". כי כבר גדלת, אתה כבר בשל לתיקון.
ולכן אנחנו צריכים לקחת את המאור הזה, ועל ידו להגיע למצב היפה, למקום היפה, לעולם היפה, כמו שאתה מסביר.
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: כתוב שהבורא רצה לתת את התורה לכל אומות העולם, אבל הם לא רצו לקבל אותה בגלל שהם מאוד אגואיסטים, ללא ניצוצי השפעה בתוכם, ולכן הוא הביא את התורה הזאת לעם ישראל, כי יש להם ניצוצי השפעה שקיבלו אותם מתורת אברהם. ולכן קודם על ישראל לתקן את עצמם, מה שאנחנו צריכים היום לממש ולבצע, ולכן אנחנו כל כך טורחים לפניכם, ואחר כך להיות "אור לגויים", להביא את השיטה הזאת לכל העולם.
כמו שכתוב "כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים", וכן "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", "ונהרו אליו כל הגויים". כי התיקון חייב להיות כללי, על כך כותב ספר "הזוהר" ממש בהרחבה, שזה מיועד לכולם. כל העולם חייב לעלות לדרגת הבורא ולהתייחד עימו, ובסופו של דבר אין כלפי הבורא שום הבדל בין גוי ליהודי, בין חכם לטיפש, בין גרוע לטוב, אין דבר כזה. כולם חייבים להגיע למצב המתוקן, היפה ביותר.
אבל יש סדר, שקודם ישראל מתקנים את עצמם, ואחר כך הם צריכים לתקן את העולם, להגיש להם את שיטת התיקון.
אורן לוי: איפה בתהליך הזה נמצאת התופעה של ההתבוללות?
הרב לייטמן: אין התבוללות, אלא ההפך. אנחנו יצאנו לגלוּת, נקרא ש"לא יצאו ישראל לגלות אלא לצרף להם נשמות הגויים". זאת אומרת, ההתבוללות הזאת היא רצויה, אבל היא התבוללות לא בגשמיות, אלא היא נעשית מאליה ברוחניות, בפנימיות. כי אנחנו שנפלנו בחורבן בית המקדש מאהבת הזולת שהיה, "ואהבת לרעך כמוך", לשנאת חינם, אז כבר נעשינו כמו כל אומות העולם, ואחר כך אנחנו מתבוללים איתם, מתערבים בהם, והיום אנחנו צריכים להעלות את עצמנו, וגם לעזור להם אחר כך לעשות טוב.
אורן לוי: אתה מדבר על התערבות פנימית ברמת הרצונות, לא ברמת החתונה של יהודייה עם גוי, וכן הלאה.
הרב לייטמן: לא.
אורן לוי: אז בוא נלך רגע קדימה. במצב המתוקן, כשכולם יהיו כאחד, יהודים וגויים?
הרב לייטמן: לא יהיה הבדל.
אורן לוי: לא יהיה הבדל.
הרב לייטמן: לא יהיה הבדל בכלל. העולם יהיה אחד. כמו נשמה אחת, כך האנשים ירגישו כולם שווים.
אורן לוי: אז מה, כולם יהפכו להיות יהודים בעצם?
הרב לייטמן: יהודי מהמילה "יחוד". גם אנחנו בסופו של דבר, מי אנחנו? אנחנו עם מפני שלקחנו את שיטת התיקון הזאת, כמו שאברהם גילה, ואיתה, על ידה נעשינו ליהודים, ל"עם ישראל", מלשון "ישר-אל". כל הצביון שלנו הוא צביון רוחני.
אורן לוי: אני מאוד מודה לך הרב לייטמן, הזמן שלנו הסתיים.
מודה לכם שהייתם איתנו. מחר בבוקר יש שידור חוזר, שבוע הבא נשמח להיות כאן שוב. ועד אז כל טוב ולהתראות.
(סוף התוכנית)
תע"ס חלק י"ג↩