ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 05.01.21 – אחרי עריכה
דודי: שמענו אותך היום בסוף שיעור הקבלה היומי מדבר על מצב העולם, על הדאגה שלך למצב העולם בשנה הקרובה, והרבה חברים הרגישו שאתה מנסה להוליד משהו חדש, אז שינינו את הנושא ונרצה לפתוח כך, אנחנו בתחילת שנה אזרחית חדשה, 2021, יחד עם החיסונים יש הרגשה של תקווה ותחזיות שמדברות על תחילת ההתאוששות, אמנם איטית והדרגתית מאוד אבל העולם יתחיל להתאושש ממשבר הקורונה ומהמשבר הכלכלי העצום שנוצר בעקבותיו ורצינו לשמוע את התחזית שלך לשנת 2021.
תראה, מצד אחד זה שמצאנו חיסונים והרבה חיסונים שפועלים בכל מיני רמות ושיטות נגד אותו הווירוס זה טוב. אני לא מומחה בווירוסים ולא יודע בדיוק למה יש כל כך הרבה שיטות טיפול בהם, אבל מה שלא יהיה זה טוב, מצד אחד. מצד שני לא יכול להיות שיהיה לנו טוב מזה, אלא כמה שאנחנו מצאנו אנטי ווירוס אז יהיה אנטי אנטי ווירוס. זאת אומרת המצב יתחיל להתדרדר יותר ויותר, רק השאלה היא איך אנחנו נתמודד עם זה.
אם אנחנו מסבירים לאנושות שבכל זאת הטיפול צריך להיות ברמה האנושית ולא ברמה הביולוגית, ואנושית זה דווקא טוב, זה תלוי בבני אדם, זה תלוי בנו, בך ובי ובכל אחד ואחד מאיתנו, אם אנחנו נייצב בינינו יחסים טובים של השפעה הדדית, עזרה הדדית, אנחנו פשוט נהרוס את כל הווירוסים האלה, כל הכוחות השליליים. ואם לא נעשה את זה, זה לא יעזור, אנחנו נסבול עוד קצת ועוד קצת, אנחנו נהרוס בזה את הקשרים שיש בינינו, תעשייה, מסחר, כל דבר שיש. ולאט לאט כל הדברים האלה הם ייעלמו מהשטח ואנחנו נחזור למה, לימי הביניים? שכל אחד יישב בגבולו ולא יהיו לנו לא תעשייה, לא מסחר, שום דבר, וכך אנחנו נחייה?
לכן כדאי לנו בכל זאת להתחיל כבר מעכשיו להסביר לאנושות שעל ידי המאמצים שלנו בכל מיני צורות החיים שאנחנו עושים, כדי איכשהו להתגונן ולהילחם, לעשות איזה מגן נגד הווירוס הזה, ההתפשטות שלו, ההשפעה שלו על הילדים או זקנים וכן הלאה, אנחנו על ידי זה סך הכול רוצים רק קצת להרוויח זמן. אנחנו בסופו של דבר לא נצליח להילחם עימו, אנחנו לא נמחק את הווירוס, באים הווירוסים הבאים. הם באים כך ומתקרבים ומתקרבים כדי להתגלות אחד אחד ממש, גל אחרי גל. ואם אנחנו רוצים להתמודד נגדם אנחנו צריכים להבין שהמקור הכללי שלהם, המשותף ביניהם הוא האגו שלנו. שאם אנחנו בדרגה עוד יותר עליונה, בדומם, צומח, חי, בדרגת המדבר, נתחיל להתייצב כך אחד בעד השני ולא מול השני, בצורה כזאת אנחנו נעצור את הווירוסים האלה והם לא יבואו אלינו גלים גלים.
דודי: האנושות עברה שנה קשה, באמת. אתה רואה את זה בפרספקטיבה אחרת, אבל האדם הקטן במרכאות כפולות, עבר שנה קשה.
אדם שלא רואה מטרה, לא קשור למקור של הבעיה, לא רואה למה זה יכול להוביל אותנו בסופו של דבר, אז באמת מה שעוברים בשבילו זו מכה קשה. כמו ילד קטן שנמצא בפחד גדול, אבל לא מכיר לא סיבה ולא תוצאה מזה, אז הוא באמת מסכן.
דודי: בדיוק. הרגשת המסכנות הזאת שאתה לא יודע בדיוק מה יקרה, אפילו הפחד שתידבק מחר ואתה לא יודע מה עם הילדים שלך והחיים שלך, מה מכאן? כי שנה שלמה לא עזרה להפנים ממש את המסר, לשנות כיוון לגמרי, אז מה מכאן?
לא, ההיפך, אנחנו חשבנו שאחרי שלושה חודשים, חמישה חודשים, אנחנו כבר נצליח להתגבר על ווירוס הקורונה וכן הלאה, בקיץ ואחר כך בסתיו ובחורף. עכשיו אנחנו כבר שנה בזה ועוד לא התחלנו כאילו.
דודי: בדיוק. זאת אומרת עוד לא התחלנו. מה יהיה המדד שמתחיל בכלל להיווצר שינוי תודעתי, מחשבתי באנושות? כרבע אנחנו בכלום.
כן. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אנחנו עדיין לא מבינים מהו הווירוס, מה הסיבה שלו שהוא התפתח, מאיפה הוא התפתח, מה הוא רוצה מאיתנו? למה בצורה שאנחנו נלחמים עימו אנחנו לא מצליחים? מה הטבע רוצה להראות לנו, קודם כל, בצורה כללית, כמה משפטים ואתה תבינו עניין. הטבע רוצה להראות לנו בזה ששום דבר, לא בדרגת דומם ולא צומח ולא חי, זה לא יעזור לנו. הווירוסים האלה זה צורת חי, אז זה לא יעזור לנו. אנחנו צריכים להגיע לרמת המדבר. רמת המדבר זה יחסים בינינו. יחסים בין אדם לאדם, יחסים אנושיים. זה המקור, שם זה המקור שאנחנו נותנים לווירוס הזה שטח טוב להתפתח, להתרבות. אם אנחנו רוצים להרוס את הדבר הזה אנחנו צריכים לעשות רק דבר אחד, שיהיו בינינו במקום יחסים של תחרות, שנאה וכן הלאה, שיהיו בינינו יחסים טובים. ווירוס לא יוכל לעבור מאחד לשני אם יהיה בינינו שדה טוב.
שלי: יש הרגשה שכל עוד לא נגיע לאיזו רמה של ייאוש מהחיסונים האוזן של האנשים לא תיפתח לזה. בכלל לא יהיו מוכנים לשמוע שזה משהו מדרגה חברתית אנושית. אתה רואה מצב כזה מתקרב אלינו, אנחנו צריכים קודם להגיע לאיזה ייאוש מהחיסונים ולהתחיל לחפש נתיבים אחרים?
תראי, זו דרך ארוכה מאוד אם אנחנו לא נתערב בזה. ובהתערבות שלנו בהתפתחות האנושית נקווה שאנחנו נקצר מאוד את הדרך. אבל אנחנו רואים שכמה שאנחנו מתפתחים, אם אפילו לפני מאה שנה הכול היה מתפתח על ידי זה שהיו בונים מכונות גדולות מברזל והכול היה על ידי טכנולוגיות כאלה של קיטור ואחר כך חשמל, וכל זה בגדול כזה, היום לא, היום כל הדברים האלה, אנחנו לא מבינים איך אבל זה נעשה על ידי מכונות עדינות בטכניקה עדינה ואנחנו לא צריכים אותם מפעלים גדולים וכל האמצעים הכבדים לייצור. אנשים היום לא עובדים כמו שפעם היו עובדים עם פטישים, אלא היום זה יותר מחשבים ומשהו פשוט. ודאי שבסופו של דבר אחרי כל הדברים האלה עומדת איזו מכונה שעובדת, אבל אני זוכר שהייתי מדפיס את הספרים הראשונים שלי, היו מכונות כאלה גדולות, עובדות ברעש גדול וכן הלאה. היום אתה מגיע לדפוס זה דפוס אחר לגמרי, מכונות אחרות וכן הלאה. ואותו דבר בכל מקום.
זאת אומרת בהתקדמות שלנו מתקדמים מדברים יותר מכניים, חשמליים, לדברים יותר עדינים, מיוחדים. ולכן אני חושב שהאנושות לאט לאט מבינה שכל ההתפתחות שלנו לוקחת אותנו לדברים יותר נעלמים, יותר עדינים, רוחניים כאילו. וכך אנחנו נבין שבאמת אנחנו לא תלויים, כמו שהיינו קודם, בכל מיני דברים כבדים, גדולים, מגושמים, אלא באמת אותו הווירוס שפועל בינינו הוא פועל מפני שיש בינינו שדה שלילי שאנחנו מייצרים ביחסים בינינו. שקודם לא היינו יכולים לקחת בחשבון את היחסים בינינו, כי מה זה יחסים? יכולתי לקחת בחשבון רק משהו שזה כוחות ברורים, גדולים. ועכשיו לא, אני יכול להסכים שגם המחשבות והרצונות שלנו הם מייצבים כאלה שדות בינינו שהווירוסים האלה דווקא על ידם מתרבים ומזיקים.
שלי: מה ההבדל בין השדה שמייצבת מחשבה רעה על הזולת לבין השדה שמייצבת מחשבה חיובית על הזולת?
זה המחשבות שלנו, זה בדיוק. מה ההבדל? ההבדל בכיוון, האם ממני יוצאים כאלו כוחות לטובת הזולת או לרעת הזולת. ובהתאם לזה מתרבים החלקיקים האלה למיניהם שהם או מזיקים או מועילים.
שלי: נגיד הבן אדם חושב עכשיו מחשבה שלילית על הזולת, מה הוא יוצר שם שנותן כוח לווירוס? מה זה אומר בעצם?
זה שאני במחשבה שלי נותן כוח שלילי לווירוס, הווירוס הזה יכול לנוע במחשבה שלי ולעבור ממני לאחרים ולהזיק להם. וכך כל אחד ואחד מייצר שדה כזה שלילי ואז אנחנו בעצם נמצאים בכוחות שליליים זה לזה כך שלא פלא שהווירוסים האלה כל פעם יוצאים ומתקיפים אותנו.
שלי: נניח במחשבה רעה על הזולת אני כמו סולֶלת איזו אוטוסטרדה לכל מיני טרמפיסטים מחבלים כאלו שיעלו עליה?
כן.
שלי: ואם זה חיובי, אם אני חושבת משהו טוב על הזולת מה אני עושה?
אז יוצא לך ההפוך. פשוט יוצא לך הפוך. אין כאן יותר מזה. פשוט כמו שהגענו ממכונות כבדות, מגושמות, לדברים יותר עדינים, לחשמל, אחר כך לאלקטרוניקה, אחר כך לביולוגיה זואולוגיה, לגלים למיניהם, עכשיו אנחנו מגיעים הלאה, לשדות שהם כלולים בתוכם יחס חיובי או שלילי בין בני אדם.
שלי: איזה חלק באוכלוסייה היום בשל כבר לשמוע את הדברים האלה? איזה אנשים?
אני לא חושב שיש איזשהו חלק שבשל או איזה חלק שלא בשל, אני חושב שהבשלות תלויה בהרגשת הנזק שאנחנו מקבלים. ולכן יש כאן בעיה אחרת, שמפני שכולנו ניזוקים סביב כדור הארץ אז אני יכול להגיד שכל אחד ואחד יכול להשתתף בזה ויצטרך להשתתף בזה ממש באותו צורה אם הוא גדול, קטן, חכם, טיפש, מלומד או פשוט וכן הלאה. אנחנו נראה עכשיו בפנדמיה הזאת, בגל הזה שעכשיו מגיע, עד כמה שהוא ישטוף את כל הכדור הארץ, עד כמה שאף אחד לא ירגיש את עצמו שהוא מחוסן, שהוא יודע מה לעשות, שלו זה לא מגיע ומה פתאום, אני לא מאמין בזה. אין דבר כזה. המכות האלה מאוד מקדמות אותנו.
חיים: היום בסוף שיעור הבוקר אתה דיברת על 2021, על השנה שתהייה, ואמרת שאנחנו נראה את הצרות כאילו מתרגשות על האנושות ותיארת את זה באיזשהו סדר, אמרת שזה יתחיל עם הווירוס, שהווירוס לא ייגמר, שזה יימשך, שזה יעבור משם לבעיות בכלכלה, משם לבעיות באבטלה ומשם לעוד כל מיני דברים. הייתה איזושהי הרגשה שאתה אומר את סדר הדברים מסיבה מסוימת דווקא.
כן. אני באמת הרגשתי שכך הם צריכים להתרחש.
חיים: למה דווקא ככה?
אני לא יכול עכשיו להתלבש באותו מצב. לא יודע. קשה. תראו מה שאמרתי, בדרך כלל אני לא אומר משהו ככה מקרי. זה מתרחש בי מתוך זה שאני נכנס לאותו מצב ואז אני מעביר אותו, מגלה אותו, מוציא אותו החוצה.
חיים: זה קשור להתפתחות הרצון, התפתחות האנושות, התפתחות הבעיות?
כן. וודאי שזה לפי ההתפתחות שכך צריכה להיות. אבל עכשיו אני לא נמצא בזה. צריכים להיכנס למצב הזה שוב.
טלי: האם אתה רואה דרך להסיט את האנושות מהמסלול שבו היא מתקדמת להתרסקות ודווקא להעביר אותה למסלול שבו היא מתחילה להתפתח באופן חיובי או שהתרסקות זה חלק מתהליך בלתי נמנע?
לא, אין דבר כזה בלתי נמנע. אנחנו נמצאים בתהליך ואנחנו חייבים להשתדל לעצור אותו ואנחנו צריכים להיות בטוחים שכן יכולים לעצור אותו, שזה ניתן לנו ואנחנו כן מסוגלים ואנחנו צריכים לעשות את זה, למרות שתהיה לנו הרגשה ששום דבר לא יעזור, אנחנו סוגרים את העסק והולכים הביתה. אין דבר כזה. אין. פשוט, זה כמו שחיים ומוות קיימים גם אלו וגם אלו, ככה אנחנו צריכים להבין שההצלה שלנו היא קיימת ונמצאת בידנו.
טלי: במה זה יבוא לידי ביטוי, בכמות, באיכות? מה צריך בשביל נקודת הסטייה הזאת מהמסלול שכרגע אנחנו הולכים לשם?
עד כמה שאנחנו נהייה מחוברים, גברים ונשים בבני ברוך, יחד בהבנה ובהכרה שבחיבור בינינו אנחנו מייצבים בעצם את האנטי ווירוס הכי גדול, ועד כמה שאנחנו נצא חוץ מהמסגרת שלנו, להשפריץ אותו, ככה לפרסם, לפזר אותו בכל האנושות, בעיגולים.
נורמה: אפרופו החיסון הכי אפקטיבי, כרגע מה שאומרים לנו זה שהקמפיין שקורה בארץ זה קמפיין מאוד מוצלח. כי עכשיו ישראל במקום ראשון של החיסונים, מעל מיליון ארבע מאות אנשים קיבלו כבר את החיסון. וזה גרם גם לכל מיני וויכוחים בין אנשים שרוצים להיות הראשונים. השאלה מה המשמעות בלהיות מקום ראשון בעולם?
אני לא חושב שיש בזה כל כך משמעות. אני חושב שזה טוב שאנחנו הגענו למצב הזה וטוב אם אנחנו נגלה עד כמה שהמצב הזה הוא בעצם לא תרופת פלא, שמצילה אותנו מכל דבר. טוב שאנחנו נגלה את זה וגם נודיע לכל העולם שאין זאת תרופת פלא, אלא תרופת פלא זה ההתקשרות הנכונה בין בני אדם.
נורמה: זה לא מתקבל כהישג בינתיים?
אני לא רואה בזה הישגים. אני בכלל לא רואה בשום פעולה מצד מדינת ישראל ועם ישראל, חוץ מפעולת הפצת חכמת הקבלה, שום דבר שיכול להביא לנו הצלחה וקידום.
נורמה: זה לא מספיק אפקטיבי בגלל מה?
כי זה לא עניין שלנו. זאת לא תרופה שלנו, אנחנו צריכים להביא את התרופה שלנו לעולם ואז מזה אנחנו נגלה למציאות באמת שיטה אפקטיבית איך להיות בריאים, שלווים, מוצלחים וכן הלאה.
דודי: אז אנחנו עוברים לנושא הבא שלנו, יום השפה העברית. כמידי שנה מציינת מדינת ישראל את יום השפה העברית, שחל בדיוק היום, במטרה לקדם את מעמדה של הלשון העברית בישראל ובעולם. למה חוגגים היום דווקא? כי זה יום הולדתו של אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית. ובאמת נתחיל בשאלה הראשונה על תחיית הלשון העברית, תופעה שאין באף שפה אחרת, למה אחרי 1700 שנה הפכה השפה העברית מלשון כתובה בספרי הקודש ללשון מדוברת בין בני אדם?
קודם כל בעברית, איכשהו דיברו פה ושם יהודים. הם השתמשו בזה בספרי קודש. אי אפשר להגיד שלא. אותו "ספר הזוהר" אומנם כתוב בחלקו בארמית, אבל גם בעברית, וכל יתר הספרים, כל התנ"ך וכן הלאה, ותלמוד, כתובים בעברית או בארמית, בכל זאת, זה לא נעלם. אנחנו לא דיברנו יום יום בשפה הזאת, כי הייתה גם איזו נטייה כזאת לא להשתמש בשפת הקודש לדברי חול. שפת הקודש זה נקרא שפת ההשפעה, שפת האהבה, שחכמת הקבלה, שהיא בעצם כל התורה, הייתה מלמדת אותנו איך לדבר איש לרעהו רק בשפת האהבה והחיבור ולכן היא נקראת "קודש", כי קודש זה משהו הפוך מהטבע שלנו. כמו שהאדם אומר לאישה "את מקודשת לי", את שייכת לי, כך אנחנו מדברים על הקודש, שקודש זה רק מה ששייך לבורא, לכוח ההשפעה וכוח האהבה.
ולכן יוצא שאנחנו לא דיברנו בשפת הקודש כי לא היינו ראויים לזה. ועם חורבן בית המקדש השני, כשאנחנו יצאנו מהקשר של קודש, של השפעה ואהבה בינינו, אז למרות שרבי עקיבא צעק "ואהבת לרעך כמוך" ואנחנו לא יכולנו להחזיק בזה, נעלמו יחס הקודש והשפה. ולכן מה שקורה כאן זה שאנחנו איבדנו את היחס והשפה. אבל זה היה כתוב וזה היה נמשך ואנחנו קראנו את הדברים האלה גם בגלות.
וודאי אני זוכר מסבא שלי, שהיה קורא בשפת העברית, ולכן לא פלא שאנחנו חזרנו לזה כי לזאת הייתה דרישה, הייתי אומר דרישת הזמן, ומפני שאנחנו חזרנו לכאן כדי לקיים את עצמנו כעם, אז גם כלשון, והעיקר שזו הייתה הכנה לזה שנתחיל לעסוק בשפת ההשפעה, וגם במעשה ההשפעה שאנחנו עכשיו כל כך מתקדמים ורוצים לקבוע בינינו.
לכן אין כאן משהו לא רגיל אלא דווקא ההפך, התגלה איזה אדם שלקח על עצמו את המשימה הזאת לחדש את השפה ובאמת כל הכבוד לו וטוב שהעַם חזר לדבר בעברית. אמנם זה עדיין לא אומר שום דבר אלא אנחנו צריכים מתוך השפה לעלות לשפה הפנימית. "השפה הפנימית" זה נקרא מלב ללב, שאנחנו נדבר בשפת ההשפעה. עברית זו שפת ההשפעה ובכל האותיות ובכל הקשר ובכל הדקדוק והכול, מדובר רק על איך אנחנו יכולים לשלב רצונות שלנו, שכולנו עטופים בצמצום, מסך ואור חוזר בעל מנת להשפיע, ממצב למצב בין אדם לאדם. ולכן אנחנו נמצאים בדרך למימוש הנכון.
דודי: מה אתה חושב על אליעזר בן יהודה, שבעצם מציינים את הולדתו היום ולכן "יום המודעות לשפה העברית", שהוא חידש את השפה, את המילים בשפה, בוא נגיד החיה את מה שהיה רדום ורצה שידברו אותה המונים, לא בחדר רק בתפילה ובפלפולים אלא ממש, שהיא לא תישאר במקורות הכתובים אלא הוציא אותה לעם, להמונים, לשפת הרחוב.
כן.
דודי: מה זה המעמד הזה? זה מעמד רוחני, שפתאום מגיע?
זה שליח מצד הבורא, אין כאן שום דבר מיוחד בבחור הזה, אני לא חושב. הוא לא ידע בעצמו מה שהוא בדיוק עושה על פני ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, לא חשוב במה. את הרוחניות בזה, הוא לא כל כך החשיב, ידע, אבל הוא עשה את זה כי זו שליחות מהבורא. לא שהוא הבין את השליחות אלא הבורא פועל כך דרך אנשים המסוימים ומבצע את הפעולות.
דןדי: בעל הסולם או הרב"ש התייחסו אליו פעם?
לא, אבל וודאי שזה היה מכובד. אם בעל הסולם היה מכבד מאוד את מדינת ישראל ורב"ש גם כן, אז כן, זה היה מאוד מכובד עליהם.
דודי: ההיסטוריה של השפה העברית מלמדת על ארבעה רבדים של השפה. רובד ראשון זה לשון המקרא, מה שנקרא השפה התנ"כית", רובד שני לשון חז"ל, רובד שלישי לשון ימי הביניים שזה אותה תקופה שדיברת, 1,700 שנה שכמעט לא דיברו עברית אלא רק קראו וכתבו בה, ולבסוף, הרובד של הרביעי והאחרון, העברית של העת החדשה. מה גרם לשפה העברית להתפתח ולמה בחלוקה של 4 שלבים?
הייתה בעיקר בעיה שלא רצו לדבר בעל פה בשפה העברית אלא אמנם קראו בעברית אבל דיברו על זה נגיד בגרמנית, בספרדית, בערבית וכן הלאה כי לא רצו לדבר בשפת הקודש. זה כתוצאה מהשבירה, כתוצאה מהמצב הגלותי.
דודי: מה המנוע שגורם לשפה הזאת להתפתח בתקופות, בשלבים?
זה מנוע שאנחנו לא יודעים, זה נמצא בתוך בני אדם ובני אדם מבצעים את זה. כמו שאנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים בכל רגע. מבצעים את זה וזהו.
דודי: לאיזו תכלית?
לאיזו תכלית? שאנחנו כולנו נתעורר ונעלה לקיום השפה. שפה זה לא שפה, שפה זה קוד, כמו במחשב, שבלי קוד, בלי שפה, המחשב זה סתם חתיכת ברזל. אבל כשיש בו קוד, הקוד קובע כל מיני קשרים בין כל מיני חלקים, איך להפעיל אותם, איך לקבל כל דבר ומה לעשות עימו ואיך להוציא ממנו תועלת. זו השפה. והשפה העברית, מה שהיא עושה, היא לוקחת בתוכה, בולעת את כל הנתונים שאנחנו מכניסים בה, כמו למחשב, ומוציאה מזה פעולות השפעה, שכולן מביאות את האדם ואת כל בני האדם, הקשרים ביניהם, להידמות לבורא. לכן היא נקראת שפת הקודש.
דודי: האם השפה העברית צפויה להתפתח לרובד נוסף, חמישי?
לא, היא צריכה פשוט להתקבל בעם ישראל וגם להתקבל באנושות כשפה שבה נרשמות פעולות ההשפעה. לפעולות הקבלה בעולם שלנו יש המון שפות. 3,000, לא יודע כמה שפות שהיו ויש ויהיו, אבל לשפת ההשפעה יש רק שפה אחת.
דודי: זה שאנחנו משתמשים היום בשפת ההשפעה, כי פעם היו יחידים שדיברו את שפת ההשפעה והיום אומה שלמה מדברת בעברית. אבל זו אשליה כי אנחנו עדיין בגלות.
זו אשליה. וודאי שאנחנו לא מתאימים לא לשפה ולא לחוקי השפה ואנחנו לא יודעים על מה מדובר אלא ככה, כמו ילדים קטנים, שנולדים ואז מתחילים לשמוע מה הגדולים אומרים ולהתפלפל. ולפעמים הם מדברים שטויות ואנחנו מבינים שזה שנות הפעוטון.
דודי: אנחנו רואים שהגלובליזציה והאינטרנט גורמים למילים זרות לחדור לשפה העברית.
אין לנו שפה עברית ולכן אין מה לפחד מזה. כשאנחנו נגדל קצת יותר, נתחיל לממש את פעולות ההשפעה ומפעולות ההשפעה אנחנו נתחיל להרגיש בהחלט איזה מילים וחיבורים בשפה העברית אנחנו צריכים לקיים. אז אנחנו ננקה את עצמנו מכל הדברים הזרים.
דודי: אני רוצה לשאול מזווית קצת יותר אקטואלית. השבוע התקיימה פתיחת הקונגרס ה117 בארצות הברית וחברי קונגרס חדשים נשאו נאומי פתיחה. אחד מחברי הקונגרס מהצד הדמוקרטי, בחר לסיים בתפילה לבורא וסיים במילה "אמן". הוא אמר, במילים שלי, "אמן ((Amen וא -וומן (A women)". הסיבה שהוא שיבש את המילה הייתה לצורך יצירת שוויוניות מגדרית, שפה ניטרלית לשני המינים.
מה דעתך על השינויים בשפה, שהמטרה שלהם לגרום לשוויוניות? לא רק לגברים ולא רק לנשים אלא שיהיה שווה לכולם. זה מהלך נכון?
זו פוליטיקה, אין בזה שום דבר. פשוט כך הוא צריך להגיד. מה שלא יגיד, אני לא מייחס לזה שום דבר רציני וחשוב. העולם יתקיים גם אם יגיד כך או יגיד כך. העולם לא תלוי בזה.
דודי: אני שואל על המגמה של ליצור היום טקסט שוויוני. מנסים היום לסדר את זה ברמה של פונטים ומילים.
שיקלקלו כמה שהם רוצים, כל שפה ושפה. זה לא ישפיע על מהות העניינים שצריכה לקרות בחברה אנושית.
דודי: האם ספרי הקבלה, שרובם כתובים בלשון זכר, מתייחסים לשני המינים?
ודאי. כי גם כתוב על זה שבכל מקום איפה שכתוב "את יעקב" נגיד, "את משה" זה סימן שנולדה גם אישה.
דודי: רב"ש ובעל הסולם כתבו בעברית יפה, עשירה, רהוטה למרות שלא נולדו בישראל. איך נוצרת הכתיבה של גדולי הדור, של המקובלים?
היו לנו במשך כל הדורות אנשים שכתבו בעברית. כמה רש"י כתב, כל הגדולים. אר"י את "עץ חיים", בכל מקום בעולם הם היו כותבים בעברית. כי דברי תורה אתה לא יכול לכתוב אלא רק בעברית. כולם היו בעלי השגה. הם הבינו שבשום שפה אחרת, זרה, אתה לא יכול להביע מה שאתה יכול להביע בעברית. כי זו גם שפה, גם שורשים, גם צורת הכתיבה, כל דבר. יש בזה עומק אין סופי בפנים, בפנים כמה שכל מילה ומילה מכילה בתוך עצמה. סוגי קשרים בין בני אדם, עם הבורא, בכל המצבים.
דודי: האם ברגע שאדם מגיע להשגה רוחנית, הוא רוכש כלים להבעה, לכתיבה. או שהוא פשוט כותב באיזו השראה עליונה.
הוא כותב מתוך ההשגה שלו.
דודי: זאת אומרת, בחירת המילים והתחביר והדקדוק וכל זה, זה נגזרת של ההשגה שלו?
הוא חי את זה וכותב, פשוט מאוד.
שלי: לא מזמן התפרסם מחקר שהראה שרבים בממלכת יהודה ידעו קרוא וכתוב. לא רק האריסטוקרטיה אלא ממש רוב העם. מה הקשר המיוחד, למה עם ישראל נקרא "עם הספר" ותמיד ככה מאוד חי את זה.
על איזו תקופה מדברים, תקופה לפני החורבן?
שלי: לפני 2600 שנה, רבים מהתושבים ידעו קרוא וכתוב.
ודאי, מה השאלה. אלא האקדמיה שלנו לא הייתה מכירה בזה, עד הגילוי הזה? כתוב ש"מדן עד באר שבע לא היה ילד בן שש שלא היה בקי בדיני טומאה וטהרה". אז ודאי שהיו יודעים קרוא וכתוב.
שלי: זו הוכחה שהעם היהודי היה בהשגה ממש, גם ילדים?
לא היה בהשגה, שהיה כולו יודע לקרוא ולכתוב.
שלי: אבל למה?
כי היו מלמדים. מאיפה אנחנו חכמים היום? מזה שבכל הדורות היינו לומדים.
שלי: אבל למה זה היה דבר כל כך חשוב בעם ישראל דווקא? בעמים אחרים הם היו עובדי אדמה, היו בורים, לא ידעו בהכרח כולם לכתוב ולקרוא.
כי אנחנו נבחרנו להיות קבוצה מיוחדת, לא עם אלא קבוצה מיוחדת, שחייבת כל הזמן להתקדם להכרת הבורא.
שלי: זאת אומרת, המשיכה הזאת לקרוא ולכתוב בתוך עם ישראל, נובעת מתוך הקשר שלו לרוחניות?
ודאי.
שלי: ואיך היום השפה העברית אמורה לעזור לנו להתחבר בינינו?
היום השפה העברית צריכה לעורר בנו דרישה, להבין את עומק השפה האמיתי. ומתוך הסקרנות, מתוך הנטייה לגלות את הקשר למקורות הרוחניים העליונים של השפה. כל דבר בשפה זה אור וכלי. הרצון לקבל בעל מנת להשפיע שאז מקבל בתוכו לפי העוצמה שלו, איזו מנה של אור. ולכן זה נקרא "אות" סימן.
שלי: מה זאת אומרת המהות הפנימית של השפה, יש בה איזה סוד?
השפה באה כדי להסביר לנו, לפרש לנו את פעולות הבורא על הנבראים.
שלי: כשאני אומרת איזו מילה בעברית, אני יוצרת איזה כלי, איזה ערוץ?
את יוצרת רעש באוויר.
שלי: וכשמקובל אומר איזו מילה או משפט, מה הוא יוצר בזה?
גם רעש באוויר.
שלי: מה זה רעש באוויר, משהו חסר משמעות?
כן. אלא מה שהוא בזה מייצב בפנים, שזה מישהו שיודע ושומע ומקבל ומפענח, מרגיש, אז בשבילו זה משהו.
שלי: השפה העברית היא ממש איזו שליטה בכוחות הטבע, אבל אם אתה יודע להשתמש בזה. רק אם אתה יודע לעשות את זה.
כן.
חיים: כתוב בסנהדרין, צ"ד עמוד ב', "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפטרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואישה שלא יהיו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה".
איש ואישה. קודם כל, שימו לב.
חיים: מה זה אומר, "שלא מצאו תינוק ותינוקת או איש ואישה, שלא בקיאים בהלכות טומאה וטהרה"?
שידעו בדיוק מה זה על מנת לקבל, מה זה על מנת להשפיע. צמצום, מסך, אור חוזר, פעולות השפעה וחיבור.
חיים: ואיך זה תינוק ותינוקת, הם נולדים כבר ברוחניות?
לא, זה עניין של שפה שכך זה נקרא. זה במובן הרוחני לא הגשמי.
חיים: זאת אומרת, זה עם שלם שהוא כולו בהשגה רוחנית?
כן.
חיים: ואז כשהוא קורא את הטקסטים בעברית, את האותיות העבריות, מה עובר עליו, מה הוא בעצם קורא, מה הוא רואה?
שהוא קורא?
חיים: כן, כשהם לומדים, כשהם קוראים.
הוא מגלה את התוכן הפנימי של הכתיבה או של הדיבור. הרבה פעמים הם לא היו קוראים, הם היו פשוט זוכרים בעל פה את כל הטקסטים. הספרים האלה לא היו נמצאים כל כך במדף לכל האנשים, הם היו יודעים בעל פה את כל זה, פשוט מאוד. היית אומר לבן אדם איזה משפט והוא היה ממשיך עד סוף הספר, מהתנ"ך או מעוד משהו.
חיים: אבל מדובר על תקופת בית שני, לפני חורבן הבית.
כן.
חיים: מה זה נקרא "לדעת בעל פה", הם שיננו את זה?
כן, כך היו לומדים. אבל לא היה שום דבר אחר, הם לא שמעו שום דבר אחר חוץ מהדברים האלה. זה מה שהיה צריך האדם, לטפל בדומם, צומח וחי, שהם היו נותנים להם לחיות בצורה גשמית, ולכל הדברים של הספרים הקדושים כדי למלא בהם את המוח והלב שלו.
חיים: השאלה שלי לא כל כך על המוח, על זה שהוא הצליח לשנן, אלא יותר על הלב. מה עבר עליו בזמן שהוא אמר את המילים, קרא אותן או למד אותן?
בהתחלה סתם לומדים בעל פה. כך הבן שלי למד, הוא למד בירושלים אצל הרב יצחק זילברמן, גם אני למדתי אצלו. היה לו חדר, אולי גם עכשיו יש, זה נקרא "חדר של רמח"ל", ושם את הכול לומדים בעל פה. ואני זוכר שאם היית אומר לבן שלי חצי משפט, הוא היה ממשיך עד סוף אותה פרשת השבוע בעל פה. והוא היה יודע בדיוק מה כתוב, מה זה וכמה זה ואיך שזה כתוב. פשוט לא היה שום דבר חוץ מזה, היה צריך ללמוד את הכול בעל פה. גישה מאוד מעניינת, אבל דווקא היא פיתחה בעם ישראל תכונות כאלה.
חיים: בן אדם כזה שהוא נמצא בהשגה רוחנית, כשהוא משנן את המילים, כשהוא אומר אותן, מה עובר עליו?
אנחנו מדברים קודם כל על ילדים, הם באמת למדו את זה בעל פה, ואחר כך הם דיברו. אז כל הספרים היו בתוכם, כל התנ"ך בפנים, והמשנה בפנים, והגמרא בפנים, ואין להם שום בעיה עם זה, רק זה היה. הם לא שמעו חדשות, הם לא קראו את מה שכותבים להם הכתבים בבני ברוך, רק זה היה להם, לכן זה היה ממלא את המוח ואת הלב שלהם, הם היו חיים בזה, ממש רק בזה.
חיים: באותה תקופה אפילו המשנה והגמרא עוד לא היו, זה היה עוד פחות.
כן, זה עוד לפני זה. טוב זה היה, אי אפשר להגיד שלא היה, רק שזה לא היה כתוב בצורה כזאת.
נורמה: ממבט אישי, מה אתה יכול להגיד לנו לגבי השפה העברית? אתה למדת אותה, באת מרקע מאוד עשיר של השפה הרוסית, מה ההבדל מבחינת הפנימיות והרגש או היחס לשפה?
זו שפה שמיועדת אך ורק לביטוי פעולות רוחניות שהאדם צריך לבצע, ולא על שום דבר אחר, כלום. ולכן ודאי שאנחנו לא מוצאים היום כל מיני ביטויים למילים, לפעולות, לכל מיני אופנים מודרניים, זה ברור. אבל זה גם לא מיועד לזה, ולכן אני לא יודע בשביל מה אנחנו צריכים את זה. אני חושב שאנחנו צריכים להשתמש בשפה העברית רק לפעולות של השפעה וחיבור בינינו. היום ישנם הרבה אנשים שיודעים כמה שפות, אז שיידעו את השפה האנגלית נניח, שהיא תהיה שפה בינלאומית, ועוד שפה שהיא שפה רוחנית, שהיא עברית, וזהו.
נורמה: מה המילה האהובה שלך בעברית?
המילה האהובה עלי בעברית היא אהבה.
נורמה: מדוע?
כי אין מילה יותר פנימית, יותר חמה שמבטאת את היחס בינינו לבורא.
דודי: יש הרבה אנשים שלא מקפידים על שפה נכונה, מה זה מראה בעיניך? יש חשיבות לזה שיקפידו לדבר שפה עברית נכונה?
זה בכלל לא אכפת. אני לא משייך לשפה העברית שברחוב שום חשיבות ומשמעות, מצדי שידברו בשפת הכלב.
דודי: נסיים את הנושא הזה ונעבור לנושא הבא.
שלי: הנושא שלנו זה חוסר סבלנות. ישראלים יותר מעמים אחרים ידועים בחוסר הסבלנות שלהם. יש להם פתיל קצר, הם משתלחים בזולת, הם לא עושים חשבון, הם לא שולטים בפה שלהם, רבים בכל מקום. עכשיו עם הקורונה והסטרס הנוסף והצורך להיות גם סוג של מורים לחינוך ביתי בבית, לסבול את הנוכחות של בן הזוג כל היום, אי אפשר לצאת אפילו לחופש, לשופינג וקצת להתאוורר, הישראלים קצרי רוח יותר מתמיד. למה הישראלים זה עם כל כך חסר סבלנות?
די, כמה אפשר. כולם רוצים להגיע לגמר התיקון כנראה.
שלי: זו באמת הסיבה?
אני חושב.
שלי: יש אולי משהו בדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות, שאנחנו כל רגע מתפוצצים?
לא, זה פשוט עצבים. הם רואים את הנולד ולא יכולים לסבול את מה שמתגלה. זה כרגיל, פשוט מערכת עצבים חלשה, העם זקן.
שלי: זאת אומרת, יש איזה לחץ פנימי לא מודע שכל הזמן דוחף אותם כבר להגיע למצב המתוקן שלהם?
כן. כי אם את מדברת עם מישהו לא מפותח אז הוא מחכה, הוא לא יודע, עד שהוא חושב. כאן כל אחד חכם, כאן כל אחד כבר מבין, מרגיש ולא יכול. גם הצעירים הם כאלו ולא הישראלים בלבד, אלא בכלל בכל העולם.
שלי: מה אפשר לעשות כדי להיות יותר סבלנים או אולי בכלל לא צריך, אולי זה טוב להיות כאלה עצבניים?
אני לא יודע למה את שואלת אותי קודם כל על כל הדברים האלה, אני לא פסיכולוג. מה סוג השאלות האלה?
שלי: אלה שאלות שאולי יעזרו לאנשים להתחבר.
אם את שואלת אותי על סבלנות, אז אין לי לזה סבלנות.
שלי: רק שאלה אחת, אם יש לך סבלנות לענות לנו. איך אתה מתמודד עם עצבים? איך אתה מתייחס לעצבים?
אני מתפרץ. את לא מכירה?
שלי: אתה חושב שבן אדם צריך פשוט לתת לרגש שלו לצאת או לנסות לעשות משהו איתו?
אני לא יודע, אני לא יכול לשלוט על זה, אלא אם אני מבין את הסיבה למה ואיך. אבל אפשר לדבר על זה הרבה, מה זה נקרא חוסר סבלנות, זה חוסר חשיבות באיזו מטרה מיוחדת שיכולה לעצור אותי ולתת לי סבלנות לחכות עד שהיא מתבצעת. אבל אני לא רואה, אם אין ברירה אני יושב בסבלנות, עומד בסבלנות ומחכה עד שהתופעה הזאת תיגמר. אבל אם אין, אז אני מתפוצץ.
שלי: אבל מקובל רואה סיבה ותוצאה, אז איך זה יכול להיות שהוא מתרגז?
אני לא רוצה לדבר על זה, בסדר? אחר כך את תתחילי להדביק עלי עוד כל מיני כאלה שאלות מהפסיכולוגיה שלך ואני לא מסוגל ולא מוכן ולא רוצה לטפל בזה.
דודי: אני חושב שאנחנו נסיים, אנחנו לא רוצים לעצבן.
לא, כי מה זה שייך לעניין שלנו?
דודי: יש כאילו אנשים שהם חסרי סבלנות, יש כזו תופעה עכשיו.
יש עכשיו אלף תופעות. אבל זה לא אומר שאני צריך להתחיל לענות עליהן, לכתוב אנציקלופדיה שלמה מצד הקבלה על כל התופעות האנושיות. יש לי רק תשובה אחת, תטפלו על ידי החיבור ביניכם ותראו עד כמה שהדברים האלה יורדים לעומת זה כשאתם מתעלים מעליהם. זה הכול, זה הפתרון, הקבלה נותנת פתרון אחד לכול. תנסו את זה.
אבל לחטט בתוך סבלנות וחוסר סבלנות ולמה כך ולמה כך, אין לזה סוף. האנושות מתעסקת בכל החארטות האלה כבר אלפי שנים. תתעלו מעל זה, זה מה שצריך להיות. שיהיה לכם טוב ב-2021.
(סוף השיחה)