"שלבי הסולם"
על זלזול
בהשתתפות: רחלי לייטמן
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.06.10 – אחרי עריכה
רחלי: שלום, ברוכים הבאים לעוד תכנית של "שלבי הסולם". שלום הרב לייטמן.
אני רוצה לדבר איתך היום על זלזול.
זלזול הוא תוצאה מהאגו שלנו.
רחלי: רציתי לשאול האם אנשים לוקחים אנשים אחרים כמובן מאליו?
לפי הטבע שלנו אנחנו מייד רואים את האחרים כנמצאים כדי לשרת אותנו. זאת אומרת, אם אני מסתכל על העולם, אני רואה את העולם דרך האגו שלי, אני תמיד רואה את העולם בצורה של "בְמַה זה יכול לעזור לי, מה זה יכול להציע לי, במה זה יכול לשרת אותי, איך אני אשתמש בהם, איך אני אנצל אותם".
זה תמיד כך, כי החומר שלי הוא האגו. אז את מה שלא טוב לי אני רואה, כי אני מפחד מזה, אבל את מה שלא נוגע לאגו שלי, זאת אומרת, מה שלא יכול להרע לי או להיטיב לי, אני לא רואה. אני רואה רק דברים שטובים לי או דברים שמפחידים אותי.
רחלי: אני יכולה להבין את השימוש בדרגות דומם צומח וחי, אבל קשה להבין את השימוש בבני אדם.
ועוד איך יש שימוש בהם. אלא בשביל מה כל בני האדם? אני רואה אותם רק בצורה של איך אני יכול להשתמש בהם. מה זה להשתמש? יכול להיות שאני רואה מיליארדי אנשים ואת עצמי קצת יותר גבוה מהם, אז אני משתמש בהם כדי להרגיש את עצמי יותר גבוה.
רחלי: ומה אני עושה עם המיליארדים שהם יותר ממני, שהם יותר גבוהים ממני?
מי יותר ממני? אני לא חושב כך.
רחלי:, בכסף, במעמד יותר גבוה.
אני בכל זאת עושה מין השלמה, שאפילו עם מה שיש להם, אני מוצא בתוכי הצדקה לכך שכדאי לי להיות כמו שאני.
רחלי: מכולם?
כן, אחרת לא הייתי יכול להתקיים. אחרת הייתי כל הזמן אוכל את עצמי, אחרת הייתי גומר את החיים שלי. זאת אומרת, האדם בנוי בצורה כזאת, שכל החיים שלו הוא משתדל להשלים את עצמו לעומת האחרים, להגיד לעצמו שהוא בסדר, שהוא בכל זאת יותר במשהו ממישהו.
רחלי: גם האדם הכי פשוט באפריקה שאין לו מה לאכול?
ועוד איך הוא מתגאה.
רחלי: במה?
הרב"ש סיפר לי על מקרה שקרה כשהוא היה עוד ילד. בחצר שלהם בירושלים נסְתַם הביוב, והביאו איזה ערבי, שידוע היה שהוא מתקן את הכול. אז לא היה ביוב כמו שהיום, והוא נכנס לשם כולו וסידר את הכול, ואחר כך הוא יצא וכשניקה את עצמו הוא אמר, "יש עוד מישהו שיודע לעשות עבודה כמוני?".
לא פעם הרב"ש השתמש בדוגמה הזאת וגם בעל הסולם הזכיר אותה כמה פעמים, איך אותו אדם התגאה שהוא עושה עבודה כזו, שאמנם היא מלוכלכת, אבל דווקא בגלל הלכלוך אולי, ושבכל זאת יש לו שם מומחיות ואין כמוהו, הוא הרגיש את עצמו גבוה.
רחלי: מעל שבעה מיליארד?
כן. האגו שלנו מחייב אותנו להרגיש כך, אחרת לא תהיה לו זכות קיום.
רחלי: זה מנגנון פנימי כזה.
הגנתי.
רחלי: זה צורך הישרדותי?
כן. אחרת בשביל מה אני, מי אני? כשעולה בנו הנקודה שבלב, ואנחנו מתחילים להרגיש אז, מי אני, מה אני כלפי העליון, וכל העולם הזה לא שווה, וגם אני בעולם הזה לא שווה, זה מה שעושה אותנו כבר בני אדם רוחניים, זה דוחף אותנו לרוחניות. כי אני רואה שבעולם הזה הכול כלום, הכול אפס, אין לי כלפי מי להשוות את עצמי, הם לא שווים, וגם אני במידה כזאת לא שווה איתם יחד, ואז מחוסר ברירה אני נדחף למעלה.
רחלי: אפשר על ידי חינוך לגרום לכך שלא נתייחס אחד לאחר בצורה כזאת של ניצול, של זלזול?
לא, רק על ידי חינוך אי אפשר, אלא רק בעזרת חכמת הקבלה. החינוך הרגיל לא יעזור לנו, כי החומר האגואיסטי שלנו שכל הזמן דורש שכל אחד מאיתנו יהיה יותר מהאחר הוא כל הזמן מתגבר, הוא כל הזמן גדל, גובר בכל אחד ואחד. אז איך יכול להיות שאני אירגע פעם? אני לא יכול להרגיע את עצמי, לכן אני לפחות נכנס לסמים, נכנס לאיזה דיכאון, אני משתמש במשהו, רק לא להיות בהרגשה הזאת שאני לא שווה.
האגו לא יכול לסבול את זה, אני חייב לזלזל באחרים, במישהו, במשהו, באיזו הבחנה קטנה. אנשים אומרים, "איזה שטויות, מה אתה מזלזל בי, אז אני לא מוסיקאי או לא צייר", כמו שאומרים, "אין אדם חושק בבת מלך". למה הוא לא חושק? כי כך הוא לא סובל. אם הוא יחשוק בה, אז הוא יסבול כי הוא לא יכול להשיג אותה, ולכן הוא לא סובל.
רחלי: אז מהמקום הזה שחס וחלילה הוא ירגיש, הוא מונע מעצמו התפתחות. יכול להיות שכן מגיע לו בת מלך?
נכון, אבל כאן מדובר על דברים שהם באמת לא בהישג ידו. אם זה בהישג ידו וכנגד זה יש לו תקיפות, כוח, אז הוא הולך ומשיג. כל אחד שוקל את הכדאיות לפי היגיעה והשכר המקוּוֵה.
אבל כשאנחנו מתפתחים ברוחניות, אנחנו צריכים את הדברים האלה, אנחנו צריכים להרגיש עד כמה אנחנו מזלזלים באחרים. כי כנגד הזלזול, שאני שומר עליו, אני לא מוחק אותו כמו בעולם שלנו, אני רוצה להתעלות מעליו. אני רוצה להרגיש כמה אני מזלזל בַשני וכמה אז אני צריך להשלים את זה, לעשות פיצוי כנגד הזלזול שלי. ואז כשאני עולה, אני מעלה את עצמי בגובה, לא מעליו, אלא בגובה האגו שלי, אני מתעלה מעל האגו שלי כדי שהזלזול כלפי השני יהפוך לכבוד. ובמידה שאני אעשה זאת, יהיה לי כבר כלי רוחני, אני אוכל להתקשר אליו, ובקשר איתו אני אמצא את הכלי שלי, את הנשמה שלי. זאת אומרת, אנחנו רואים שהזלזול כאן יכול להיות מנוף למצוא את הנשמה שלי שנמצאת בשני, ונסתרת בו מאחרי הזלזול שלי.
רחלי: נעזוב לרגע יחסים כלליים בין אנשים.
מה אומרים על זה חז"ל?
רחלי: חז"ל מדברים בעיקר בזלזול של אפיקורס, שהוא שורש פ.ק.ר, זלזול. בגלל הזלזול שלו הוא לא זוכה לעולם הבא, כי הוא מזלזל בתורה ובתלמידי חכמים.
ומה אומרים על כך באוניברסיטה?
רחלי: באוניברסיטה מדברים על החברה המודרנית בימינו, שכל אחד צריך לטפח את עצמו, לחיות את החיים האותנטיים והמקוריים של עצמו.
ואיך כלפי אחרים?
רחלי: ככל שאתה יותר דואג לעצמך וחי לפי ההשראה והרצון שלך, חי את החיים המקוריים שלך, כך ברגע שאתה עושה את זה, אתה מיד מפתח ניכור וזלזול כלפי האחר.
מהו הטיפול בזה? מה ממליצים הפילוסופים?
רחלי: זה טוב מאוד שאתה חי חיים חופשיים ועושה מה שבאמת הכי טוב לך.
ואתה נשאר עם הזלזול.
רחלי: אתה נשאר עם הזלזול, הזלזול רק גובר, כי אתה בעצם מאוד מטפח את עצמך ועוסק בעצמך.
אם כך, הם רואים את התופעה.
רחלי: הם רואים את התופעה, הם יכולים להצביע על כך שהיא גורמת בחברה המודרנית לניכור ולזלזול אחד באחר, אבל אין כל כך מה לעשות עם זה.
פתרון אין.
רחלי: אין פתרון. אבל זו תופעה של הפוסט מודרניזם, שאתה באמת דוגל בעצמך, אין ראייה של האחר, אלא המימוש העצמי הוא הדבר הכי חשוב.
ואתה פותח את זה ואין שום בעיה, מציג את זה כך וזה הופך להיות נורמאלי.
רחלי: רציתי לדבר על זלזול בין נשים וגברים. אנחנו רואים את זה הרבה.
זה קיים, אין מה לעשות. מה אומרים על זה חז"ל והפילוסופים?
רחלי: אין לי את מה הם אומרים על זה, יש את מה שאני אומרת על זה, זו נקודה שהבאתי מהצד שלי. אם ראינו תמיד שליטה וזלזול של גברים כלפי נשים, היום אנחנו רואים עליה בזלזול של נשים כלפי גברים. היחס של הנשים נעשה יותר קשה לגברים, הן יותר בררניות - הוא לא מספיק טוב, הוא לא במעמד מספיק גבוה והוא לא ברמה שלי. אנחנו רואים את זה גובר וגובר, וגם אתה לא מזמן דיברת על כך שככל שנתקדם, כך נראה פחות ופחות אנשים מתחתנים, כי באמת ההרגשה שאין אף אחד שהוא ברמה שלי.
האם זה עושה את הנשים יותר שמחות, מאושרות? בשביל מה להן להתפתח, האם כדי לא למצוא לעצמן בן זוג מתאים?
רחלי: האם זו כל תכלית קיומנו, למצוא לעצמנו זיווג מתאים?
קודם כל זה דבר בסיסי, ולזה בכל זאת הטבע דוחף.
רחלי: ומה לגבי הגבר?
לגבר זו פחות בעיה.
רחלי: זה דבר שעושים בשניים, אם זה לאשה אז זה גם לגבר.
אבל לאישה יש לזה דחף טבעי, היא רוצה ילדים, היא רוצה משפחה.
רחלי: האם אנחנו כופות על הגברים זוגיות כי זה לא מטבעם?
הייתי אומר שבהרבה מקרים כן, כי אישה נמשכת יותר לזוגיות, לתמיכה ולבן זוג, מאשר גבר.
רחלי: אם כך, כל אלפי השנים של נישואים בעצם נכפה על הגברים על ידי הנשים להיכנס לזוגיות, הם בסוג שֵל כלא.
לא נכפה, זה לא כך, אבל אומרים שהרצון המקורי הזה קיים בתוך האישה. אנחנו לומדים זאת גם מהעולם הרוחני, מהנוקבא דאצילות. מלכות דאצילות מחפשת איך להידבק בזעיר אנפין, בגבר, בחלק הזכרי, ומכך גם בעולם שלנו יש אותו יחס בין גברים לנשים. אישה, אפילו כילדה, היא משחקת בבובות ואחר כך היא נמשכת לזה.
החינוך המודרני גורם לקלקול גדול מאוד, כי בסופו של דבר הוא נותן הדרכה לגמרי לא טבעית - לא צריכים להתחתן, לא צריכים להביא ילדים, אין בזה שום צורך, בוחרים גבר לפי הידע שלו, לפי סטנדרטים הוליוודיים, אם הוא שווה או לא. אף פעם לא היה דבר כזה שאישה בוחרת גבר, כי אישה מתרגלת לגבר, היא מקבלת כהרגל עם מי שאיתו היא חיה, שיש לה איתו ילדים, מי שדואג למשפחה שלה, זאת אומרת לה ולילדים, וזה הדבר הטבעי. מהפסיכולוגיה המטריאליסטית, לא הקבלית, אנחנו יודעים שאישה מסתכלת על גבר רק מזווית כזאת שהיא עד כמה הוא יכול לספק תנאים לה ולילדים, לפי זה היא בוחרת את הגבר ולא כי הוא שחקן.
רחלי: אבל יש הרגשה כאילו הזלזול הזה הוא לא מספיק.
בְמה מספיק? הוא צריך להיות אבא טוב קודם כל וגם בעל טוב ככל האפשר.
רחלי: איך אפשר לדעת אם הוא יהיה אבא טוב?
אפשר לראות את זה פחות או יותר לפי איך שהוא מתקיים ואיך החיים של ההורים שלו, באיזו סביבה הוא גדל. אם הוא גדל בבית פחות יותר נורמאלי, אז גם הוא יצטרך לעשות כך, כי זה החינוך בעצם. בסך הכל אדם מקיים במשך החיים שלו אותן הצורות שהוא קיבל בילדות. אבל אם הוא ברח מהבית וחי באיזו צורה אז כך הוא ימשיך.
רחלי: בנושא של זלזול של בני נוער, ילדים גדלים ומאוד מזלזלים בהורים שלהם, מורדים וזורקים ממש את כל ערכים שאי פעם הקנו להם. האם הם קיבלו את זה כדוגמה?
לא הם קיבלו את זה כדוגמה מהטלוויזיה, מהאינטרנט, מכל המקורות האלו למיניהם. הם לא מקבלים דוגמה מהבית, זה התפתח והתפרץ לא מתוך דוגמאות מהבית, אלא מכלי התקשורת כנראה.
האגו באמת התפרץ בדורנו פתאום מפני שאנחנו מגיעים לצורה שצריכים כבר לתקן את עצמנו לקראת הגמר תיקון הכללי. אבל בהחלט דוגמאות כאלה הם לא קיבלו. ואלו שגדלו במשפחות הרגילות, בדרך כלל ממשיכים בזה.
רחלי: אני מניחה שלכל ילד יש את הרגע של מרד הנעורים שהוא צריך קצת להתנתק מההורים. אני לא יודעת אם אני יכולה להגיד על עצמי שזלזלתי בך ובאימא, אבל לי היה מאוד קשה לשמוע אותך מלמד. אני לא יודעת אם יש עוד בן אדם בעולם חוץ ממני ומאורי ויעלי שיכולים לשמוע מאבא שלהם כל כך הרבה לימוד, אין הרבה ילדים שיכולים להגיד שהם לומדים מאבא שלהם כל כך הרבה. אבל היה לי ממש קשה לשמוע אותך מלמד לפעמים. יותר קל לי אפילו לשמוע תרגום לאנגלית, שמישהו אחר מתרגם אותך, מאשר אותך. היו ממש תקופות כאלה.
כן, זה טבעי.
רחלי: הילדים היום ממש פורצים כל גבול, הם מזלזלים בהורים, וזה מגיע למצבים שהם מרביצים להם. איך אפשר להתמודד עם זה מבחינה חינוכית?
אני תולה הכול באותן הדוגמאות שילדים מקבלים מכלי התקשורת. אין יותר מכלי התקשורת ואז זה עובר לבית ספר ולחוגים שלהם, מתפרץ ומקבל עוד גאווה, ''תראו איזה גיבור אני'' ו"עד כמה אני מזלזל וחופשי ולא תלוי בהורים". ויש גיל כזה, ''טיפש עשרה'', שנראה להם שהם ממש עצמאיים ולא תלויים באף אחד.
בתור הורים אנחנו צריכים לסבול את זה, כי אין ברירה. הילד עובר חיים לא פשוטים בגיל הזה, יש לו פנטזיות גדולות מאוד, הוא לא כל כך שולט בעצמו, וצריכים להבין שזה בעצם קיים במין האדם, ואני חושב שאת הכול אנחנו צריכים. הבעיה היא איך אנחנו בתור ההורים, כבר יכולים לתת דוגמאות נכונות לילדים שלנו ולנכדים שלנו, כך שהם יקבלו את הדברים האלו נכון.
אני חושב בכל זאת שחסרים בבית ספר שיעורים בפסיכולוגיה, לא בתור שיעורים אלא כשיחות, הם כל כך נחוצים וכל כך היו עוזרים לנו לבנות את הדור הבא מאושר, יפה, טוב, מאוזן. יש לנו איזו הסתרה, איזה עיוורון לכל ''דור הגדולים'' שלא מעביר את השיעורים האלה לילדים, ומרשה לכלי תקשורת ולכל מיני אנשים בלתי אחראיים, לעשות עם הילדים שלנו מה שבא להם, כדי להרוויח כסף. הם עושים כסף מהילדים שלנו, ובינתיים עושים מהם ממש נכים רגשית.
רחלי: הֵרגל גם גורם לזלזול. כשיש לי משהו ואני רגיל אליו, אני מתחיל לזלזל בו.
הרגל גם גורם לזלזול אבל תלוי באיזו צורה. הרגל יכול להיות מדְברים טובים ומדברים רעים, תלוי מה לפנייך. למה אנחנו צריכים לדאוג? אנחנו צריכים לדאוג לפי מה שאנחנו מכירים מהמאמר ''בחירה חופשית'', שאדם בוחר בסך הכול את הסביבה.
אם הוא לא יכול לבחור בעצמו, אז אנחנו צריכים לבנות את הסביבה בשבילו. ולכן כל עוד הילד נמצא תחת השפעת ההורים או לפחות באיזו מידת שליטה, אז אנחנו צריכים לבדוק, למדוד, לבנות סביבה שממנה הוא יקבל דוגמאות טובות, ואז ההרגל שלו יהיה חיובי.
רחלי: מה לגבי הרגל בין בני זוג שחיים כבר המון שנים ביחד, ויש כבר סוג של זלזול אחד באחר?
לא, זה לא זלזול. פשוט ההרגל כל כך גדול בין אחד לאחר, שכבר לא זקוקים לדבֵּר, אלא מרגישים לפי איזה ''אוויר שבא מרחוק'' שיֵשנו קשר.
לכן לא צריכים כמו הצעירים להיות כל הזמן או באהבה או באיזה התווכחות כדי להרגיש יותר אחד את האחר, ודאי שבגיל המבוגר כבר לא צריך זאת.
רחלי: יש זלזול שהוא לטובה?
זלזול לטובה הוא לא בשֵני ודאי, אלא זלזול בעצמו. וזלזול בתכונות שנראות לי רעות אצל האחר,
זה "כל הפוסל במומו פוסל"1. לכן יוצא בסופו של דבר שכשאני מזלזל במישהו, אני מזלזל בעצמי. ואם כך אני רואה את זה ולומד את זה, אז יש לי מכאן והלאה ''קרש קפיצה'' לעלות מעל הזלזול שלי ולהתייחס לאחרים בכבוד. כי המקומות שבהם אני מזלזל באחר, מצביעים על התכונות הלא מתוקנות שלי.
רחלי: כל מה שדיברנו בהתחלה, לשים מראה מול הפנים ולהגיד, "זה אני".
כן, נכון, "ה' צילך"2, שכל אדם רואה את עצמו.
רחלי: אם הזלזול הטוב היחיד הוא באמת זלזול בעצמי, אז במה בדיוק לזלזל, בכל התכונות האגואיסטיות?
לזלזול ממש אין מקום, כי זלזול אצלנו נתפס כדבר שאני צריך לזרוק אותו ולא לעבוד איתו, לא לשים לב אליו, אם זה נמצא אני מיד משתחרר מזה. וזה לא טוב, אין דבר כזה בחיים.
לכל דבר אני צריך לתת מקום וכיוון נכון, כוונה נכונה לשימוש ואז אין דבר רע. אני אראה שכל הדברים שזלזלתי בתוכי או באחרים או בְכְּלל, אני יכול לעלות מעליהם ולרכוש את הכלי הרוחני שלי. הזלזול בסך הכל מכוון אותי לאותם המקומות שבהם אני לא מתוקן, ואז על ידי זה אני מרוויח בגדול.
רחלי: האם אפשר להגיד שכשאני מזלזל באחר אני בעצם מזלזל בבורא?
זה בטוח, כי אין מולי מישהו אלא רק הבורא.
רחלי: חוץ מהסביבה.
כן, והסביבה הזאת היא בכוונה גלויה לי במְקום הבורא כדי שבצורה כזאת אוכל להתמודד עם עצמי ולא להיכנע כלפיה. כי אם הבורא היה מתגלה במְקום הסביבה, אז הייתי נכנע, הייתי מקבל הכול כמו קטן כלפי גדול כי אין לו ברירה. אם יבוא לכאן איש גדול מאוד בעיניי, אז אני אקבל ממנו הכול, אני אתחיל להתנהג כפי שהוא מתנהג.
כדי להשאיר לנו בחירה חופשית, כדי שנהיה חופשיים, עצמאיים ולא נתכופף, אז הבורא שם לנו במקומו את הסביבה. כי אם אנחנו יכולים להציג את עצמנו נכון כלפי הסביבה, אז בזה אנחנו נשארים עצמאיים, ועם זאת מתקנים את עצמנו להיות נכונים ויפים. לכן עלינו לראות את הסביבה כדבר הטוב ההכרחי שמוצג לנו במְקום הבורא.
רחלי: לא לזלזל בהם.
זה כמו לזלזל בבורא. אם אני רוצה להגיע לתיקון שלי, לעלות לדרגת האדם, לשורש הנשמה שלי, לגלות את הנשמה שלי, לגלות את החיים הרוחניים, הנצחיים, השלמים שלי, אני צריך להתייחס לקהל כמו לבורא. איך אני יודע מה זה להתייחס כמו לבורא? אז אומרים לי "ואהבת לרעך כמוך"3. חוזרים למשפט מאוד פשוט. לכן אין לי במי לזלזל, כי בסופו של דבר בזה אני מזלזל בהזדמנות שלי היפה להגיע לשורש הנשמה.
רחלי: לפעמים יש מצבים שאתה כן מזלזל בתלמידים שלך.
זה לא זלזול. אי אפשר לזלזל בתלמידים. אני מראה להם דווקא כמה אני נגד, כמה אני שונא, כמה אני לא אוהב, אבל תכונה מסוימת, דבר מסוים, ובדרך כלל את הזלזול שלהם במשהו. אני מראה להם את הזלזול שלי בזלזול שלהם.
רחלי: גם זה "כל הפוסל במומו פוסל", בשבילך.
למה?
רחלי: כי אתה רואה תכונה לא טובה בהם כשבעצם היא בך.
אבל אני צריך ללמד את זה. האם השאלה שלך, לַמה אני עדיין לא רואה אותם שלמים?
רחלי: כן.
אני רואה אותם בשתי רמות, זה ברור. כשאנחנו נמצאים בקבוצה, כשאנחנו נמצאים בעבודה הרוחנית, אני רואה אותם שלמים. אני מתייחס לקבוצה שלי כמו למלכות דאין סוף, כמו לכלי שלם, כך כלפי כולם אם אני מתייחס בצורה רוחנית. אבל אם אני מתייחס בצורה גשמית ואני דורש הקשבה, התמדה, עבודה נכונה בהפצה, כאן אני מתייחס אליהם כפי שאני מרגיש בחושים שלי. אנחנו צריכים גם בחושים האלה להגיע לעמק השווה.
רחלי: איך אתה שם לב לאותה נקודה של עצלנות למשל אצל תלמיד, איך את מזהה אותה?
אני מזהה אותה לפי מה שאנחנו צריכים לבצע יחד בעבודה שלנו, כל עוד העולם לא מתוקן.
רחלי: האם התכונה הגשמית שלו מפריעה לו לעשות את העבודה?
כן. ואז אני רואה עד כמה העולם לא מתוקן כפי שכולנו מרגישים, מצד אחד. ומצד אחר, ודאי שהעולם הזה נמצא בגובה של גמר התיקון וכולו הוא השכינה הקדושה.
רחלי: יש ציטוט מתהילים: "יושב בשמים ישחק: א-ד-נ-י, ילעג-למו."4. כתוב שהבורא לא מייחס חשיבות לאיומים של אומות העולם, של הגויים. אבל האם יש מצבים שהוא גם לא מייחס לנו חשיבות ומזלזל בנו?
אנחנו צריכים להבין שמה שאנחנו אומרים, אנחנו אומרים לא מצידו אלא מצידנו, איך זה נראה לנו, אף פעם אנחנו לא יכולים להגיד מצידו. דוד המלך שכתב, הוא כתב איך הוא השיג את המלכות, איך הוא ראה זאת, איך הוא התייחס לזה. ומה שהוא השיג זה שיש מצבים שהבורא כאילו כן מזלזל, הוא לא סובל את העם שלו במצבים שבהם העם לפעמים נמצא. ובאמת זה כך, כי אם אנחנו נמצאים בשבירה, בחורבן, אז ודאי שאנחנו נמצאים לא באותה רמה אלא הפוכים ממנו, ואז ודאי שיש כלפי המצב הזה זלזול, שנאה וריחוק.
אין מה לעשות, אלו המצבים שאנחנו עוברים. ותמיד אנחנו צריכים להתקדם בשתי רגליים, כלומר מידת הזלזול ומידת האהבה והקרבה צריכות להיות מאוזנות זו כנגד זו, וכך יהיה לנו אושר בהרגשה, בהבנה, בהשגה. את המידות האלה אסור למחוק. הזלזול היא מידה מאוד מאוד קשה, אומנם היא מאוד מאוד חדה, היא פוגעת ישירות באגו, ולכן אסור לזלזל בזלזול.
(סוף השיחה)