"פרשת השבוע"
שלח לך
בהשתתפות: שמואל וילוז'ני
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.05.15 – אחרי עריכה
-
שמואל: שלום לכם וברוכים הבאים לתוכנית "פרשת השבוע" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
אנחנו בפרשה שאני מאוד מאוד אוהב, אז נתעכב עליה טיפה.
מה בדיוק?
שמואל: פרשת "שלח לך", אני מאוד אוהב אותה.
אתה מזדהה עם אותם המרגלים?
שמואל: באופן טבעי אני מזדהה עם אותם המרגלים. נשלחת קבוצה של שנים עשר מרגלים, שאני נאמר ביניהם. קודם כל למה מרגלים, למה צריך לרגל?
הו.
שמואל: אבל נגיד שצריך. ואז, המרגלים הולכים, עושים את עבודתם נאמנה, חוזרים ומספרים מה שהם ראו, ואז אוי ואבוי מה שקורה.
והם דיברו הכול נכון, במאה אחוז. זאת אומרת, הם קיימו את כל המשימה הזאת במאה אחוז נכון.
שמואל: תיכף ניכנס לראות את פרטי המשימה, אבל באופן כללי נשלחה קבוצה של שנים עשר איש, כולם חוזרים, שזה כבר יפה, יש סיפורים על מרגלים שהלכו ולא חזרו, ואז כשכל אחד מהם נותן את הדו"ח שלו, אז עשרה, מניין של מרגלים אומרים אותו דבר, ורק שניים הם יוצאי דופן. לכאורה הרוב צודק.
כן.
שמואל: אבל אנחנו רואים שפה זה בדיוק ההיפך. למה לשלוח מרגלים, ובמה הם טעו במה שהם ראו וסיפרו את מה שהם ראו?
קודם כל השאלה היא, למה לשלוח מרגלים?
שמואל: למה? האם בורא עולם לא יודע מה יש בארץ?
האם העם שולח, משה שולח, הם בעצמם הולכים? מה קורה כאן?
שמואל: נאמר "וידבר ה אל משה לאמר". זאת אומרת, ה' מדבר, צריך להקשיב. והוא אומר "שלח-לך אנשים, ויתרו ארץ כנען".
את זה הבורא אומר?
שמואל: כן, את זה הבורא אומר.
זאת אומרת, הפעולה עצמה, ללכת לרגל, היא לא בעיה, זאת לא עבירה. אלא חשוב מאוד שהם יראו את ארץ ישראל קודם, לפני שיכנסו לארץ ישראל, וחשוב מאוד איך הם יגיבו על מה שהם יראו.
שמואל: למדתי ש"ארץ" היא מהמילה "רצון".
רצון.
שמואל: האם עליהם לבחון קודם כל את הרצונות שלהם, אם הם להשפיע או לקבל לעצמם?
לא. שם עדיין לא, זו עדיין ארץ כנען. ארץ ישראל מתחילה להיות ארץ ישראל כשנכנס ומתיישב שם עם ישראל, שיודע איך לקבל את הרצון הזה שנקרא ארץ, ולעבד אותו כך שכל הרצון הזה יהיה יחד, אחד, לכיוון הנכון, מעובד, ואז זה נקרא "ארץ ישראל", "ישר-אל".
שמואל: אבל אני מבין שיש שלב לפני שנקרא "כנען".
כן.
שמואל: אז הם הולכים לתור את הרצון הזה שנקרא כנען, הם נשלחים על ידי הבורא שאומר למשה.
כך חייב להיות.
שמואל: והוא שולח אותם ממדבר פארן, ראשי השבטים, שנים עשר שבטים, כל אחד שולח את הנשיא שלו, זאת אומרת, זו האינסטנציה הכי גבוהה.
כן. זאת אומרת, האנשים הכי גדולים, הכי צדיקים.
שמואל: לראות מה הרצון הזה, מי יושב בו.
כן. מהו המצב שאליו הם צריכים להגיע.
שמואל: אני יכול להבין שאם אני יוצא היום לטיול, אז אני אפתח מפה ואסתכל לאן אני הולך כדי שתהיה לי הכנה מוקדמת.
זה קצת אחרת, כי אדם נכנס למצב חדש. בוא נגיד כך, אתה נוסע לאיזו ארץ חדשה, עם המשפחה שלך, ואתה בטוח שאם תיכנס לשם, תוך כמה זמן אתה תהיה משהו שונה, הילדים שלך יקבלו חינוך שונה, אתה ואשתך וכל בני המשפחה תקבלו פורמט חדש. המצב הזה, איפה שאתם תהיו, מזג האוויר וכל האופי שיש באותה המדינה, הכול ישפיע עליכם כך שאתם תשתנו. אז את זה אני כאילו הולך לראות.
שמואל: איזה שינוי אני אעבור?
כן.
שמואל: איך אני יכול לראות?
משנה מקום משנה מזל.
שמואל: אבל זה בפיזיות. אם אני עובר לניו יורק אז אני משנה את המזל שלי, אם אני עובר לבני ברק אז אני משנה את המזל, אם אני עובר לכפר אז אני משנה את המזל, אבל פה אלו שינויים רוחניים, אני לא יודע אף פעם, אני מנסה לדמיין את המדרגה הבאה שלי.
כן, ואז מה?
שמואל: היום למדתי שאם באות אלי צרות, אז זה לטובה. ולא סתם להגיד כמו טמבל שהכול לטובה, אלא זה לטובה כי זה מחייב אותי לחשוב למה קיבלתי את זה, איזה שינוי אני צריך לעשות. אבל איך אני יכול לראות מה המצב הרוחני הבא שלי, הרי הוא נסתר ממני?
אבל הם רואים את זה לפי הפירות, לפי מה שיש בארץ הזאת. קודם כל, אחרי שהם חזרו, מה הם אומרים, חוץ מיהושע וכלב, מי נמצא בארץ הזאת?
שמואל: הם אומרים שיש שם ענקים.
כן.
שמואל: קודם כל, הם באו לבדוק אם האדמה טובה.
הכול מצוין.
שמואל: הכול פנטסטי, והפירות משהו, יוצא מן הכלל. זאת אומרת, הארץ נותנת פרי. אבל יש שם ענקים, "ילדי הענק".
שהם לא יתנו לנו להיכנס. אנחנו נצטרך להילחם נגדם, להרוג אותם, להבריח אותם מהמקום הזה. אנחנו לא מסוגלים.
שמואל: לו הם היו אומרים, כמו שיש פירות גדולים, יש גם ענקים, אבל אנחנו לא מפחדים מהם, אבל הם מרפים את ידי העם, הם אומרים, מה יהיה, אנחנו נמות פה.
אז אנחנו צריכים להבין מה קורה כאן באמת. הבעיה היא שעכשיו, לפני הכניסה לארץ ישראל, אותו עם ישראל שנמצא במדבר, עוד לא נקרא עם ישראל.
שמואל: הוא עוד לא עבר את מעמד הר סיני.
לא, הוא נמצא עכשיו לפני הכניסה לארץ ישראל.
שמואל: אנחנו פה צריכים לחזור להתחלה, לבדוק ביחד מה היה.
כן. אז גם כשהוא רואה מה זה נקרא ארץ ישראל, הוא רואה שכאן הוא עומד מול עלייה מאוד גדולה, מול שינוי גדול מאוד שצריך לעבור. יש לפניו כאלו תנאים בשינוי הפנימי, לקראת "ואהבת לרעך כמוך", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "כל ישראל חברים", להילחם נגד האגו בצורה כזאת כמו שהענקים האלה נראים.
אתם רוצים להיות במקומם בארץ ישראל, במצב שנקרא "ישראל"? בינתיים זה כנען, אבל אתם לא יכולים להיות שם בארץ כנען. אם אתם נכנסים לשם, אתם חייבים להיות עם ישראל בארץ ישראל. כדי לעשות שדרוג כזה במצב שלכם, אתם צריכים להילחם באותם הענקים. מי הם אותם הענקים שנמצאים עכשיו בארץ ישראל? זה הרצונות שלכם, התכונות שלכם, שאתם צריכים להילחם נגדם, ועל ידי שאתם תילחמו בהם, תצטרכו עזרה מלמעלה, אז אתם תגיעו למצב שאתם תהיו במקומם.
שמואל: זאת אומרת, עלינו קודם כל לנצח את עמלק, את החיווי, את היבוסי, את כל הכוחות האלה.
שבעה עמים שיושבים שם, זאת אומרת, שבעה הרצונות האגואיסטיים, הבסיסיים, שנמצאים בטבע שלנו ומפחידים אותנו לא להילחם, לא להתקרב.
שמואל: אז כל פעם שאני עובר מצב בחיים שבו מתעורר בי פחד, להתמודד עם משהו, לעשות משהו, אני יכול להגיד "החיווי תופס אותי", "היבוסי תופס אותי"?
צריכים לבדוק מאיפה זה בא. אבל בעצם, כן. כל הדברים שבאים לאדם, הם כדי שהוא יידע איך להתגבר עליהם, קודם כול, לכן הוא צריך לדעת מה חכמת הקבלה אומרת על זה, ואז הוא יראה עד כמה כל הדברים השליליים שמגיעים אליו, הם דווקא לטובתו. אנחנו תמיד רוצים לברוח מזה.
שמואל: אני מאוד אוהב את הסיפור הזה, כי אני שחקן, אז אני מתחבר לזה ורואה את זה כסרט, אז מבחינת הדמויות זה מרתק אותי מאוד, אתה רואה איך הם תרים את הארץ וחוזרים. ארבעים יום הם היו שם, נכון?
כן.
שמואל: זו משימה, בתוך הענקים האלה יש לוחמי קומנדו שלא יתגלו, ואז הם מספרים, ואז פתאום מתפרץ כלב בן יפונה ויהושע בן נון, ואומרים, "רגע אחד", ואז יש תפנית בעלילה.
מה הם רואים? הם רואים את עצמם, אותם הכוחות האגואיסטיים שהם יצטרכו להילחם נגדם כדי להיות מחוברים בדרגת עם ישראל בארץ ישראל. כי בינתיים במדבר לא דורשים מהם להיות כל כך מחוברים, כאיש אחד בלב אחד, ואהבת לרעך כמוך.
בארץ ישראל חייבים להיות באהבה הדדית זה אל זה, ואז מתעוררים כאלה כוחות גדולים באגו שלנו, כאלה ענקיים, שחורים כאלה, שהאדם מפחד, הוא לא מסוגל. הוא שוכח שהוא יכול לקבל את הכוח להילחם מלמעלה, ש"ה' יילחם בידי". הם שוכחים את זה, הפחד הוא גדול מאוד.
הטבע שלי כולו ממש מבלבל אותי ומוציא אותי מהמצב, שאני כביכול יכול, מוכן. אתה רואה, חוץ משניים, יהושע וכלב.
שמואל: כן שזה עוד פעם, הכוחות שבתוכי?
כן. ואם היו כולם, בכלל העסק כבר היה נגמר בזה.
שמואל: הוא מאשים אותם שהם מוציאים את דיבת הארץ רעה.
כן. כי לא הארץ רעה, אלא אותם התנאים, זאת אומרת, הם דיברו רע לכוח העליון ששולח אותם למצב שהוא מצב אנוש. וכאן אנחנו צריכים להבין שאצלנו, באמת, בתיקון שלנו, בעבודה שלנו איך לסדר את עצמנו בחיים, אף פעם אנחנו לא נלחמים עם הכוח שלנו. אין לנו שום דבר טוב שאנחנו יכולים לסדר, אלא רק אם אנחנו מתחברים יחד.
שמואל: רק אם אנחנו לוקחים את הכוח הזה ומשתמשים בו כדי לדחוף אותנו קדימה.
אז רק בחיבור, בעיגול אם אנחנו מייצבים את הכוח הזה, בצורה יותר ויותר צמודה, אם אנחנו כך עושים, מוסרים כל אחד את עצמו לעם, בצורה כזאת אנחנו מוציאים מקרב העם את הכוח החיובי שיכול להתמודד נגד הכוח השלילי, וזאת המלחמה שהם יצטרכו לעשות בארץ ישראל.
שמואל: יש לי הרגשה משום מה, שהמלחמה הזאת לא הסתיימה.
היא לא התחילה. אנחנו רואים עכשיו איך קמים עלינו הענקים האלו יותר ויותר, במדינה שלנו, אתה רואה? אחד מהממשלה, ואחד מהמשטרה, בעיות בנמלים, בחברת חשמל, אפילו בבית המשפט העליון, לא חשוב מי.
שמואל: בכל מקום שלא תזרוק אבן, היא תפגע במשהו.
כן. היא תפגע בכוח הרע.
שמואל: וגם אומרים, "ארץ אוכלת יושביה", והרי יושבים בה אנשי מידות, זאת אומרת, אנחנו כל יום צריכים לבדוק את המרגלים שלנו?
כן.
שמואל: ומה אנחנו?
עלינו להיות מוכנים ועל ידי חיבור בינינו ולהוציא את הכוח מבפנים כדי שילחם נגדם. כי אם אנחנו מתחברים בינינו, מופיע כוח החיבור, כוח ההשפעה, והוא יוכל להילחם נגד הרצונות הרעים, הענקיים האלו.
שמואל: שהם בתוכי?
בודאי. אבל גם כוח הטוב הזה מגיע כביכול מתוכנו, רק מהחיבור בינינו.
למשל אנחנו יושבים 12 איש סביב השולחן, ומתחילים לגלות לאיזו דרגה אנחנו צריכים עכשיו לעלות.
שמואל: דרגה שנקראת ארץ ישראל?
כן. שצריכים להיות שם מחוברים בצורה כזאת שיתעוררו כוחות כל כך גדולים, חזקים, טובים, שיוכלו לשבור את הכוחות הרעים, הענקיים האלו.
איך אנחנו יכולים לעשות זאת? על ידי חיבור. מה הבעיה? הם כאילו התרחקו מהשיטה הזאת, מהחיבור. הם לא מאמינים שעל ידי חיבור ביניהם הם יכולים לגלות אפילו את הכוח שימחק את הזכר של כול העמים האלו מהמצב הזה שנקרא "ארץ ישראל". כמו שהיום אנחנו לא מאמינים.
נניח שהיום אני פונה לעם, פונה למישהו, והוא אומר ש"זה בסדר, אלה דברים יפים וטובים, טוב שיש לנו גם כאלו, לפחות אתה אולי לא מפריע, לא מקלקל משהו, ילד טוב, בסדר גמור אני מסכים איתך, תעשה". זאת אומרת, לא רץ למשטרה או שולח לי מכתב מעורך דין או מקלל, או משהו, לא, אבל אנחנו לא מאמינים שבחיבור שלנו אנחנו יכולים להילחם נגד הרע.
שמואל: אז זו בעיה של אמונה?
זו בעיה של אמונה, ודאי, כי באמת מה שקבלנו, השיטה הזאת נקראת "תורה". תורה זו ערבות "ואהבת לרעך כמוך", שעל ידי זה אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו באמת נלחמים נגד כל בעיה. והם כביכול מפרים את כול השיטה.
שמואל: יושבים סביב שולחן עגול 12 השבטים האלה, עשרה מדברים.
הנציגים. זאת אומרת, זה נהדר, זה משהו לא מהעולם הזה, זו באמת דרגה יותר עליונה שנקראת "העולם הבא", אבל אנחנו לא מסוגלים להגיע לשם מפני שאפילו בלהתקרב לזה, מתעוררים בנו כאלה כוחות רעים שאפילו במה שיש לנו עכשיו, איזו הסכמה, חיבור, אנחנו לא נוכל להילחם בהם, הכוחות שיתעוררו בנו יהרסו אותנו. חוץ משנים שאומרים "לא, הכול יהיה בסדר".
שמואל: חוץ מיהושע בן נון וכלב בן יפונה שעוד ילוו אותנו בהמשך הסיפורים.
כן. ומה קורה? ואז כל העשרה האלו מעוררים את העם שיצא נגד משה ואהרון, ולמשה לא נשארת שום אפשרות, אלא לפנות לבורא ולבקש.
שמואל: ואז הבורא אומר, "אתם לא יכולים להילחם בכוחות האלה".
ואם אתם לא יכולים, אם הדור הזה לא מסוגל, אז הדור הזה יישאר במדבר עד שימות.
שמואל: ואז יקום דור חדש שכן יוכל, אחרי מסע של 40 שנה במדבר.
40 שנה זו דרגה, זה הגובה בין מלכות לבינה. לכן כשתעלו לגובה של בינה, השפעה, מה שנקרא אחרי 40 שנה, אז תהיו מוכנים, כלומר אחרי רכישת תיקון נוסף. ובינתיים ימות היצר הרע שלכם, של הדור הזה.
שמואל: אם היינו לוקחים נניח תרחיש אחר של המרגלים, אם המרגלים נניח היו מסכימים, האם היינו קופצים, אם כל המרגלים היו אומרים שהארץ פנטסטית?
הם היו מתחברים, ונכנסים בחיבור המתאים למצב שנקרא "ארץ ישראל", והיו רוכשים את ארץ ישראל, היו כובשים אותה.
שמואל: ואז היו מאבדים אותה בשלב אחר.
הם היו בולעים את כל הענקים האלה, היו מתעלים מעליהם, והיו מגיעים לדרגה שנקראת "ארץ ישראל" דווקא על פני הענקיים האלה.
שמואל: היה איזה רגע בהיסטוריה, כשהכרזנו על הקמת מדינת ישראל, שהייתה הרגשה של אחדות נוכח האיום החיצוני.
כן, זה נכון.
שמואל: אם אני מסתכל בהיסטוריה הקצרה שלי, שלצערי הרב כבר חוויתי הרבה סיטואציות של מלחמות פה, והעובדה שאנחנו עדיין כאן היא סימן שניצחנו במובן מסוים, אבל לכאורה האמונה הלכה והתמעטה בצדקתנו, ביכולת שלנו, וגם בכוחות שלנו.
כי אנחנו עוד לא יכולים להילחם בזה, אנחנו לא נלחמים בכוח החיבור שלנו. אנחנו לא מבינים שמה שנמצא בינינו זה כוח עצום, שאם נשתמש בו נכון כדי להתחבר בינינו, אז אנחנו ננצח. הבעיה היא שאנחנו רואים בשכנים את השונאים שלנו, וזה לא נכון. הם לא השונאים שלנו, אלא השונאים שלנו נמצאים אצלנו בפנים, וכל השכנים האלה מכל הגבולות שלנו, רק מציגים לנו את זה מבחוץ.
שמואל: הם המראה שלנו.
הם למעשה מראים לנו איך אנחנו מתייחסים זה לזה. אם היינו מתייחסים זה לזה טוב, בחיבור יפה ונכון כמו שעם ישראל צריך להיות מחובר, כמו שאברהם חיבר את היסוד של העם ולימד אותם על "ואהבת לרעך כמוך", אז כל האויבים האלה כביכול היו מראים לנו פרצוף אחר לגמרי. כי הם העתקה שלנו. לכן כל אותם ערבים שיושבים היום בגבולות שלנו, מסתכלים עליך ורוצים להרוג אותך, עם סכין בין השיניים, היית רואה אותם עם פרחים, עד כדי כך אתה זה שמייצב אותם. ולהם עצמם אין שום בחירה חופשית.
שמואל: יכולתי לחשוב על איך להפוך את החרב שלו לפרח. זה קיים ביסוד המדינה הזאת, גם לגבי גר, יתום, אלמנה, יש איזה אופן של התנהגות.
לא צריך עם השכנים, אנחנו צריכים את זה בינינו. זאת כל הבעיה, זה גם מה שהם לא הבינו וגם אנחנו לא מבינים היום. אם אתה מסדר את העם מבפנים לחיבור נכון, אין כנגדו שום אויב, הכול פתוח, הוא יוכל לעשות הכול רק בכוח האהבה שישיג בקרבו. כך זה עובד. לכן אין לנו מה להתייחס לעולם ולגויים, לארה"ב או לאובמה, וגם לא לבחירות שלנו ולממשלה שלנו, לאף אחד. אנחנו צריכים רק קשר של אהבה בינינו, ואז נראה איך כל העולם מתייחס אלינו בטוב, פשוט מוכן לעשות הכול כדי שנעזור לו גם להצטרף לזה.
שמואל: לי זה ברור לחלוטין.
זאת כל הפרשה.
שמואל: לקראת סוף הפרשה, מגיע פתאום איש מקושש עצים בשבת, מענישים אותו, הורגים אותו, ופה גם מקבלים את מצוות הציצית. למה הפרשה הזאת פתאום מספרת את הסיפור הזה. מה זה ציצית על פי הקבלה?
ציצית זה אור גדול מאוד שמאיר בכל המדרגה העליונה, ארבע כנפות, שהן "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין", "מלכות". זה בעצם כל הכלי שאנחנו כן מוכנים לסדר אותו בצורה כזאת שנקבל את האור הזה. והוא מתחיל למלאות את הכלי, ולתקן את הכלי שלנו.
הפרשה היא מאוד טובה, ואנחנו לא מסוגלים לברוח ממנה ולהתקדם בלי להיכשל בזה. הכישלון הזה הוא לא כישלון, אלא כמו גילוי של איזו מחלה, שלא ידעתי קודם שהייתי חולה, אבל עכשיו אני יודע במה אני חולה ויודע איך לטפל בזה.
שמואל: האם אתה ממליץ לשים ציצית?
אנחנו לא מדברים על ההכרחיות במסגרת העולם שלנו, תעשה איך שאתה רוצה. אלא תשתדל להבין ולקיים זאת.
שמואל: אבל זה ישר מקטלג אותך שאתה חוזר בתשובה, שאתה דתי.
אם תופיע עם ציצית יחשבו שזו אופנה חדשה.
שמואל: אולי יום בשבוע אני אלך כמו דתי בשביל להבין מה זה דתי במובן החיצוני שלו. אני אלבש את הבגדים עם הציצית, ואוכל להרגיש איך להיות עם זה בחום, או בחורף.
אתה תתנהג אחרת, זה בטוח. זה מאוד מועיל לשינוי.
שמואל: לסיכום, אנחנו עכשיו נמצאים רגע אחד לפני כניסה לארץ כנען. על מנת לעבור לדרגה הבאה, אנחנו צריכים להגיע לדרגה של ישראל שהיא "כאיש אחד בלב אחד".
מה שאנחנו רואים באותה ארץ כנען, או באותה ארץ ישראל העתידה, אנחנו רואים את ההעתקה שלנו, את כול הרצונות המקולקלים שלנו.
שמואל: אז שפר את הופעתך קודם כל, ואז כשתסתכל במראה, זה שמהצד השני לא יחזיק סכין כי אתה לא מחזיק סכין, אלא הוא יחזיק פרח. והרבה יותר נעים לדבר עם מישהו שמחזיק פרח מאשר מישהו שבא עם סכין.
כלומר יש כאן שיטה, איך אנחנו צריכים להתגבר על כל מצב.
(סוף השיחה)