תכנית עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.04.14 - לאחר עריכה
"מקובלים כותבים"
חיבור- 4
בהשתתפות: בן ציון גרץ
בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, שוב אתם איתנו כאן בתכנית "מקובלים כותבים". שלום לך הרב דוקטור מיכאל לייטמן.
שלום.
בן ציון: אנחנו ממשיכים בסדרת התכניות שלנו על נושא ה"חיבור" כדבר החשוב ביותר היום. אם נכיר את הנוסחה הזאת של החיבור, נוכל להמשיך לצעוד הלאה בחיים חדשים ומאושרים. שלום לך הרב מיכאל לייטמן, אנחנו ממשיכים לדון בנושא החיבור, כי הבנו שזה איזשהו קוד להרבה מאוד דברים.
זה לא קוד, אנחנו רואים שזה בעצם הכוח העיקרי של החיים. כמה ובאיזו צורה שהחלקיקים מתחברים, המולקולות וכולי, אז בהתאם לזה יש לנו מהות חיים חדשה ומתקדמת. חיבור זה סוד החיים, יסוד החיים.
בן ציון: אז היום בעולם מחפשים את החלקיק הנסתר, את החלקיק הא-לוהי.
"בוזון היגס".
בן ציון: בדיוק. ומחפשים עוד משהו שחסר כדי לפתור את כל הנוסחה. כשאנחנו מדברים על החיבור, אנחנו מגיעים למושג של ה"אדם" כמושג חדש, כיצור חדש.
"אדם" זה חיבור חדש. "אדם" זה לא האדם שאנחנו רואים, אתה אני ועוד, אלא כמו שכתוב, "אתם קרויים אדם"1 ולא אומות העולם. מה זאת אומרת? ש"אדם" נקרא הצורה הפנימית שישנה בחיבור. זה לא לפי החלבון הזה שכך יש לו איזושהי צורה, כמו שאנחנו רואים בעולם הזה בני אדם, אלא "אדם" אנחנו מגדירים כייצור, לא בצורה גופנית, לא חומרית, אלא זו דמות, חיבור בין הרצונות, כוונות, מחשבות, תכונות, כל מה שהוא צריך, החיבור הזה בסך הכול יהיה דומה לא-לוהים, שזה כוח השפעה.
אנחנו לומדים מחכמת הקבלה שביסודו של העולם יש כוח השפעה, הוא נקרא "א-לוהים", זה הטבע העליון. כוח ההשפעה הזה ברא כוח קבלה, וממנו מורכב כל הטבע התחתון, מכוח קבלה. אנחנו רואים את זה מהמפץ הגדול ועד הרגע האחרון, הכול זה כוח הקבלה. כל אחד, כל אטום, כל חלקיק, כל מולקולה, כל צמח, דומם, חי, לא חשוב, כולם חושבים על עצמם איך להרוויח בצורה מקסימלית. זאת אומרת, איך להרוויח בכל מה שטוב להם.
בן ציון: לקיים את עצמו.
כן, כאילו החומר חושב איך יהיה לי טוב. בצורה אינסטינקטיבית הכוח הזה פועל בכל חומר, וזה נקרא "כוח הלקבל", "כוח הקבלה". הכוח העליון הוא ההיפך, כוח השפעה. הוא חושב על דבר אחר, הפוך, הוא חושב איך ולמי אני יכול לתת, ולעשות לו מקסימום מה שהוא רוצה. כדי לדעת מה לתת לכל אחד, הוא חייב להיות כלול מרצונות של כל אחד. ואז יוצא שאותו הכוח העליון כלול מכל הרצונות של התחתונים לפני שברא אותם, מפני שכדי לתת לכל אחד מה שהוא רוצה, אני חייב לדעת מה הם רוצים.
בן ציון: אז זה כבר צריך להיות בו לפני שהוא מוציא את זה לפועל.
כן. אנחנו, בני אדם בעולם הזה, צריכים עכשיו לעלות לדרגה הבאה, עליונה יותר ממה שהיינו עד כה, כי אנחנו מתפתחים באבולוציה שלנו. וכפי שאומרים לנו מקובלים, בדרגה הבאה שלנו אנחנו צריכים להגיע ולהידמות לא-לוהות. דומה לא-לוהות זה נקרא "אדם", ועלינו לקבל צורה כזאת. אם אני מקבל צורה הדומה לא-לוהים, אז אני אקַרא "אדם". בלהידמות לא-לוהות יש לנו 125 מדרגות, זאת אומרת שלבים, שבהם אני יותר ויותר נעשה דומה לו עד שאני נעשה כולי בדיוק כמוהו.
בן ציון: חופף.
כן. וזהו המצב הבא שלנו שאנחנו צריכים להגיע אליו.
בן ציון: אותי מעניינת עכשיו הכניסה להתפתחות הזאת. אני יודע שאתה חוזר על זה לא מעט, וכל ספרי הקבלה והתורה בעצם מדברים על השלב החדש הזה. אני רוצה לראות איך אני מתעורר לתהליך הזה וגם מעביר אותו הלאה. ולכן אני רוצה לדעת האם בתהליך החדש הזה יש כאילו סוף של צורת חיים אחת, כמו איזו רעידת אדמה או הר געש שמתפרץ, והוא בעצם מחסל את כל מה שיש ומתחיל לצמוח משהו חדש. האם אנחנו נמצאים בפני מציאות כזאת שבאה ומחסלת את עצמה, ורוצה להצמיח משהו חדש?
לא, כוחות הטבע פועלים בצורה הדרגתית. ודאי שאם אנחנו מסתכלים איך שאנחנו התפתחנו, אז היו הרבה מאוד אסונות כביכול. אבל זה לא אסונות, הטבע פשוט כל הזמן נמשך למצב חדש, והיו כוחות שהיו עוצרים אותו ומקדמים, עוצרים ומקדמים. אז בין שני הכוחות האלה היה תמיד מאבק, או בדרגת הדומם, נניח גיאולוגית, זה התפרצות הר געש, או חום, קור, היו תקופות קרח ושוב הייתה התפרצות וכן הלאה. ואותו דבר בדרגות הצומח, שהיו תקופות כאלה ותקופות כאלה. ואחר כך עולם החי עד שהוא התייצב, וזה לקח כמה מיליוני שנים. ואחר כך האדם, שגם מאות אלפי שנים כבר קיים ומתפתח.
תמיד זה איזה מין מאבק, אבל זה לא בדיוק מאבק, אלא כמו בהתחברות בין אותן מולקולות, גם כאן המאבקים הם כדי שכל אחד ואחד יֵדע יותר נכון איזה מקום מגיע לו. שיקבל יותר התכללות עם האחרים, שבדיוק יתפוס את הצורה שלו, המקום שלו, התקשרות עם אחרים, ולכן נראה לנו שזה מאבק. אבל זה לא מאבק, אלא זה תהליך חיבור. ועכשיו אנחנו גם נמצאים בו.
בן ציון: חיבור זה מילה חיובית?
כן.
בן ציון: זאת אומרת יש לזה לפחות קונוטציה כזאת.
זה נדמה לנו, אבל אני לא ראיתי אף פעם מעַבר מדרגה לדרגה, ממצב למצב, גם באנושות, שעבר בצורה חלקה, רצויה. לא, תמיד זה היה במלחמות.
בן ציון: נכון, זה מה שאני אומר, שעכשיו אנחנו צפויים למשהו.
עכשיו אנחנו צפויים לתהליך, שהוא תהליך התלוי, בוא נגיד כך. כי פעם ראשונה בכל ההיסטוריה בתהליך הזה שעכשיו אנחנו צריכים לעבור, אנחנו משתתפים בו בצורה הכרתית ממש. אנחנו בעצמנו עכשיו לומדים זאת.
בן ציון: אז איפה התהליך הזה קורה, במוח?
כן, במוח ובלב.
בן ציון: זאת אומרת, זה לא כפי שאנחנו מדברים שהגיאולוגיה עומדת להשתנות, אלא אתה מדבר על משהו פנימי שהולך להשתנות.
לא יהיו שום שינוי בצורות גיאולוגיות, הכול נשאר, ה"עולם כמנהגו נוהג", אין שום בעיה. ישנה בעיה רק בתפיסת האדם. אני צריך להשתנות מבפנים, אני צריך להפסיק לחשוב כפי שהחומר שלי עכשיו מכתיב לי לחשוב, ואני צריך עכשיו לקבל הרגשה ומחשבה חדשה לפי הרוח, לפי איך שאני אדמה לכוח עליון, לכוח המשפיע.
בן ציון: משהו חדש עומד להתפרץ מבפנים? משהו בפנים עומד להתחולל, משהו בתוכי? פתאום אני לא אדע מה קורה איתי ? על מה אנחנו בדיוק מדברים, שהולך להיות משהו חדש? יצור חדש? איזושהי התפתחות חדשה? ואתה אומר שהיא הכרתית, זאת אומרת שאני ארגיש אותה. מה בדיוק הולך להתחולל פה עם האדם?
האדם כמו שאתה מכיר אותו לא צריך לעבור שום שינוי.
בן ציון: הוא צועד עם הזמן, זה מה שהוא עושה.
הוא צריך עכשיו רק להתחכם. הוא צריך להיות כלול מאחרים, הוא צריך להרגיש את הזולת שהוא לא מרגיש עד היום.
בן ציון: לְמה הוא צריך לעשות את זה?
כדי להידמות לבורא. אנחנו דיברנו איתך בתחילת התכנית, שהכוח העליון כדי לתת צריך גם להיות כלול ממי שהוא רוצה לתת. כי מאיפה אני יודע איזו מתנה להביא לך? אני צריך לדעת מה אתה רוצה, מה אתה אוהב, לְמה אתה נמשך, מה חסר לך. זאת אומרת, אני צריך לדעת את החיסרון שלך, הרצון שלך.
הרצון הזה שאני מרגיש הופך להיות רצון שלי, אז אני הולך לחנויות, הופך עולמות, לא חשוב מה, כדי להביא לך את מה שאתה רוצה. זאת אומרת כדי לתת, אני צריך להיות כלול מהמקבל ממני, מהרצון שלו. כך אנחנו צריכים היום להגיע למצב שאנחנו כלולים זה מזה כדי לתת זה לזה, כדי להיקשר זה עם זה, כדי להיות כולנו כגוף אחד, ברצון אחד. ואז אנחנו כולנו יחד כשנתקשר יחד, נדַמה לא-לוהים.
בן ציון: משהו חדש בי אמור להתעורר, נכון? משהו צריך להתפרץ. אני מנסה לגעת בזה.
יש כאן כוח אחד, א-לוהים, עליון. הכוח העליון הזה ברא איזושהי צורה שנקראת "אדם", "האדם הראשון", וזאת מערכת. המערכת הזאת התחלקה להרבה מאוד חלקים הנקראים "אנושות", חלקֵי האדם הראשון. האנושות הזאת עוברת כל מיני שלבים, דומם, צומח, חי, מדבר, כמו שאנחנו רואים, והיא עולה כך בהתפתחות. זה נקרא "אבולוציה". האנושות עברה את האבולוציה, ולְמה היא מגיעה? היא מגיעה עכשיו לכך שהיא מתחילה לחקור את עצמה, ואז היא מבינה שהיא צריכה לקחת את כל כולה ולהביא את עצמה לדרגת אדם הראשון בחזרה, כדי להיות ממש דומה לא-לוהים.
בן ציון: אבל מה זה אומר בדיוק?
זה אומר שאנחנו צריכים להגיע מהרצון לקבל שיש לנו, ויש לנו סך הכול רק רצון לקבל לעצמנו, להגיע לרצון להשפיע לזולת.
בן ציון: זה הרצון להשפיע, זה לא הרצון הפרטי שלי, זה איזשהו קולקטיב.
רצון קולקטיבי, אחד לשני. אם אנחנו כך בונים, אז אנחנו מרגישים בתוכנו את הצורה שהיא דומה לא-לוהות. החיים שלנו בפנים הם כא-לוהים. מה שקורה לנו כאן, באדם הראשון הוא, שאנחנו חוזרים אליו, שאנחנו ממלאים אותו, שאנחנו הופכים להיות "כאיש אחד בלב אחד", שאנחנו מתחילים להרגיש, בתוך האדם הראשון, את צורת העליון.
בן ציון: ואיפה החיבור?
החיבור בתוכנו. כי יש לנו רצון להשפיע, ואנחנו רצון לקבל, אז בין הרצון להשפיע ובין הרצון לקבל בתוכנו, אנחנו מגיעים לייחוד. וזה נקרא "אדם" שכולל עליון ותחתון יחד. למצב הזה אנחנו צריכים להגיע, ואז אנחנו זוכים לחיי נצח. ואין ספק, כי אנחנו כבר מגיעים לכך. יש אנשים שכבר זוכים לצורות האלה. אבל רובם לא.
בן ציון: ההתפתחות החדשה לשלב החדש הזה, זה כמו חלקיק חדש שנקרא אדם שצריך להתפתח. אני מנסה על ידי ההסברים שלך למצוא אותו בתוכי ולומר, "מה שבתוכי צריך להתפתח", ואז לנסות לזרז את ההתפתחות שלו.
אתה לא יכול לגלות בתוכך את מה שצריך להתפתח.
בן ציון: אם כך אני בבעיה גדולה.
לא. מביאים אותך לחברה, לקבוצה, לאנשים שמלמדים אותך איך לעשות זאת. אתה לבדך לא מסוגל, אף פעם. בעצמך אתה רק יכול לגלות את הנחיצות להתפתחות, אבל בדיוק לדעת לאיזה כיוון, למה, ואיך, ומה, אתה לא מסוגל, כי כל התכונות שלך, כל הכוחות שלך, כולם אגואיסטיים. ולכן אין לך שום סיכוי להגיע לכך לבד, אפילו לא לכיוון הנכון. תמיד זה יהיה כיוון סתמי לפי הרצונות האגואיסטיים שלך. וכאן צריכה להיות הכוונה. לכן זה ניתן לנו על ידי חכמת הקבלה, ועל כך המקובלים כותבים.
בן ציון: אני מבין שצו השעה הגיע לנחיצות.
כן. עכשיו העולם הגיע למצב שהוא חייב בשינוי.
בן ציון: אבל האדם צריך לגלות את הנחיצות הזאת. אתה אומר שיש פה השתתפות רצונית.
כאן אנחנו כבר מגיעים לעניין של עם ישראל. זה דבר מאוד מעניין. שחלק מחלקי האדם הראשון, שזה נקרא "בני האדם שבעולם הזה", ואנחנו מדברים על הרצונות שלהם, אז חלק מבני האדם מקבלים הכוונה מלמעלה, מביאים אותם לקבוצות, מסדרים אותם כך, שהם מתחילים להכיר את התוכנה, התכנית, והייעוד שלהם וכן הלאה. כך הם לומדים את המערכת, את המקום שכולנו נמצאים. והחלק הגדול מהאנושות, חוץ מאלה שנמצאים במסגרת שלנו, לא מבינים ולא יודעים, אלא סובלים. ואנחנו מתקדמים למצב שכולם מתחילים להרגיש כמה הם מקושרים האחד לשני, וכמה יחד עם זה כולם מעלים שנאה זה לזה. כי כמה שהם מקושרים, הם מקושרים כאגואיסטים שתלויים האחד בשני, לכן הם שונאים זה את זה.
יוצא, שכל האנושות מתקרבת לתכלית על ידי הייסורים. והקבוצה הקטנה, שנקראת "בני ברוך", קבוצת מקובלים, יודעת לאן צריך להתקדם ובאיזו צורה להתקדם. לכן היא צריכה לפרסם את הידיעה שלה לכל האנושות.
בן ציון: הקבוצה הזו מפתחת את החלק הזה שנקרא ה"אדם", האדם החדש שצריך להיוולד בטבע?
נכון, וקודם כל בתוכה. יחד עם זה, היא צריכה לפרסם את הצורה העתידה הזו לכל האנושות. אחרת האנושות תתקדם כל הזמן רק על ידי מכות, כמו חיה מסכנה שבורחת כל פעם מהמכה הזו, או מהמכה הזו, כך מצד לצד, ולא יודעת מה רוצים ממנה. אנחנו צריכים יחד עם המכות, ואפילו עוד לפני המכות, להשתדל להסביר לאנושות מה סיבת המכות. שסך הכל זה הכוח המניע שאנחנו צריכים לדעת לאן הוא מכוון אותנו. אם נדע ונלך לכיוון הנכון, לא נרגיש מכה.
בן ציון: כי נהיה ברצון הזה.
כן. התרופה תגיע לפני המכה. אני אלך בצורה כזאת, שאף פעם המקל מאחור לא משיג אותי.
בן ציון: אם כך כל המשחק, או כל העניין הזה של ייסורים או שלא דרך ייסורים, זה שהאדם צריך להיות מודע, הוא צריך שלפני כן יהיה לו הרצון לשלב הבא, ואז הוא כאילו חי את החיים.
אין לך רצון לשלב הבא. מאיפה תיקח אותו? לא יכול להיות רצון לשלב הבא.
בן ציון: למה באמת לא הרגשתי ייסורים בין שלב לשלב?
בדרגות הקודמות שהתקדמת כל הזמן, התפתחת מאגו קטן לאגו גדול. תביא לי, יותר, יותר. לכן ההתפתחות הייתה התפתחות גשמית, ארצית, לא רוחנית, כל הזמן בכוח הקבלה המתגבר. היית עולה כך באקספוננטה. עכשיו אתה צריך לעשות הפוך. אתה צריך להגיע לדרגת האדם, הדומה לא-לוהים, ולא הפוך ממנו, אלא המשפיע, הנותן, האוהב. איפה יש לך כוחות לכך?
בן ציון: אני צריך להצטייד ברצון חדש. אבל אתה אומר שאני צריך בעצמי להיות מוכן שזה יעבור עלי, אני צריך שיהיה לי רצון. בהתפתחות הקודמת הרצונות היו באים לי אוטומטית.
כן. הטבע היה מפתח לך אותם.
בן ציון: זאת אומרת, לא הייתי צריך להשיג את הרצון מאיזה מקום.
לא. זה כמו עם ילד קטן. אנחנו נותנים לו, נותנים לו, ולא שואלים ממנו כלום, רק שיתפתח. בשבועות או בחודשים הראשונים בחייו, אנחנו רק רוצים לתת, לתת. אנחנו לא מדברים על כמה שהוא מפותח, אלא העיקר שישקול יותר, שישמין, עד כמה האגו שלו, הרצון לקבל שלו יותר גדול. אחר כך אנחנו מתחילים לחשוב איך ניתן לו את צורת האדם. ככל שהוא יודע, מבין, מרגיש, מגיב, אנחנו יותר ויותר מתחילים לדאוג לצורה הזאת. אותו הדבר כאן, עכשיו האנושות עומדת לצאת מהחיתולים.
בן ציון: למה התמונה נראית כל כך מאיימת? אנחנו מדברים על משברים.
כי אתה צריך להתחיל לחשוב. זה לא שמטפלים בך, אלא אתה צריך עכשיו להתחיל לגדול. אתה צריך לעבוד מול הטבע שלך. למרות הטבע שלך, עליך ללכת ולהשתדל להתחבר, לדאוג לכולם, לאנושות, לחברים, לקבוצה, לכל מה שנמצא במערכת החיבור. המערכת נמצאת, הכנו אותה, והמערכת הזאת מוכנה לקלוט כל אחד ואחד שרוצה להיות באותה מערכת שמתקרבת לדמות אדם הראשון.
בן ציון: האם אפשר לומר שמה שחסר היום בתוך המציאות זה רק ההכרה של האדם?
באמת מה שחסר לאדם זה לדעת את הכתובת שלנו ולהצטרף. ואז הוא זוכה. הוא נכנס ללימוד, לדוגמאות, להבנה, להכרה, לכל מיני סדנאות, שיעורים, פעולות של חיבור וכן הלאה. הוא צריך רק את זה. אבל זה לא פשוט.
בן ציון: אבל הידיעה הזאת על ההתפתחות, על המודעות של מה שקורה אתנו, זו ידיעה שהיא הכרחית לכל אדם היום על פני כדור הארץ?
לכל אחד. אפילו למי שיושב על קרחון בקוטב הצפוני.
בן ציון: כי אחרת מה יקרה? נאמר שהידיעה תגיע לשליש, או לרבע מהאנושות.
זה יקרה בהדרגה. כמו הציוויליזציה שלנו. קודם אירופה, וגם לא כל אירופה, יש באירופה גם עיגולים, עיגולים יותר פנימיים, ועיגולים יותר חיצוניים, וכך יותר ויותר.
בן ציון: מה ההבדל בין אדם שיותר מודע, שמכיר את הנושא הזה של החיבור, של ההתפתחות, של המודעות, ושל התהליך, לבין אדם שלא מודע בכלל?
מי שכבר יודע לאן אנחנו מתפתחים, הוא יודע על ידי מה הוא יכול להמתיק את החיים שלו. על ידי כך שהוא יתחבר עם האחרים, לצורה המקסימלית ככל האפשר שתהיה דומה לצורת האדם הראשון, להשפעה. הוא ירצה להיות מחובר עם האנשים האחרים שנמצאים בהשפעה הדדית, בנתינה הדדית, בידידות, ב"איש את רעהו יעזרו", בערבות. אז האדם הזה ידע, שבצורה כזאת הוא שומר על עצמו, ומגיע לצורה הטובה ביותר שיכולה להיות.
בן ציון: יש פה שני ניגודים. מצד אחד, כאילו יש צונאמי שבא לאיים, להרוס הכל.
לא להרוס הכל. הכל מדוד. להרוס עד לגובה או עד למידה, שתתחיל להתייחס לחיים שלך ברצינות, ותדע שיש להם מטרה ומהות, ושבכל רגע אתה חייב לעשות משהו. אתה חייב לעבוד בתוך החיים שלך. אתה נולדת כדי לעבוד את האדמה. אדמה זה נקרא "אדמה לבורא". אתה נולדת כדי להדמות לבורא.
בן ציון: ומהצד השני, אם אני מצטייד לפני כן בחיבור, ברצון לחיבור, במודעות, אז החיים שלי ממשיכים בטוב, כאילו לא קרה כלום. אני לא מרגיש, שמשהו בא להרוס לי.
נכון. זה האמצעי הכי טוב. ואת הידיעה הזו, אנחנו צריכים להביא לכל בני האדם.
בן ציון: וזה יקדם את ההתפתחות.
לא צריכים יותר. את כל היתר הוא יקבל באותה החברה שיגיע אליה.
בן ציון: הידיעה עצמה היא ההתפתחות עצמה?
אם אתה רוצה לחיות טוב, תתחבר אליהם ותבדוק. יש אפשרות להיכנס מכאן והלאה רק לחיים טובים.
בן ציון: חסרה לי רק הדרגה החדשה של האדם, שהיא לא סתם בחוויה שלו.
המודעות עצמה מביאה אותנו לדרגת נצח. אנחנו מתחילים להרגיש את החיים הנצחיים שלנו, שהם שלמים, שאנחנו נמצאים ממש במצב מעל החומר. על כך אני לא יכול אפילו להסביר, כי אין לנו דוגמאות, והאדם לא עבר את ההתפעלויות האלה שהוא יבין על מה אני מדבר. אבל הוא מתעלה מעל דרגת הגוף שלו, כך שהוא לא מרגיש חיים ומוות.
בן ציון: לסיכום, הקריאה היא "קומו וצאו להתחבר, תאהבו".
כן. הבהמה הולכת להיפטר מהחיים הבהמיים האלה, והאדם שבו ממשיך לחיות בממדים אחרים של דרגת האדם, דרגת הא-לוקים.
(סוף התכנית)
-
"אתם קרויין אדם" (תלמוד בבלי, סדר קודשים מסכת כריתות, סדר נשים מסכת יבמות, סדר נזיקין מסכת בבא מציעא)↩