ישיבת כתבים
מס' 262
שיחה 05.08.21 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
דודי: אנחנו נרצה לדבר על היחסים המתחממים והמתוחים עם איראן. איראן הולכת ומקצינה בים, באוויר וביבשה. אתמול בתדרוך לשגרירי המדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם, חשף שר הביטחון בני גנץ כי איראן היא שעומדת מאחורי תקיפת הספינה הישראלית לפני כשבוע. זו פגיעה חמישית של איראן בשנה האחרונה בספינות במרחב הימי. בנוסף איראן אחראית לעשרות פעולות טרור ברחבי המזרח התיכון, להפעלת מליציות מטעמה בתימן, עירק, לבנון, סוריה ומדינות נוספות. איראן גם חצתה את כל הקווים האדומים שהוגדרו בהסכם הגרעין הקודם והיא רחוקה היום רק כעשרה שבועות מהגעה לחומר בקיע שיאפשר לפתח פצצה גרעינית.
שאלה ראשונה וכללית לפני שנכנס פנימה, למה איראן הפכה להיות אתגר בינלאומי, מה היא רוצה להשיג בזה?
אני לא חושב שהיא אתגר בינלאומי, אני לא חושב שמישהו מודאג מזה חוץ מישראל. וזה שאנחנו כך מדברים זה כי כדאי לנו כך לדבר, אבל אני לא חושב שמדינות אחרות הן מודאגות מזה, לא כל כך. יש דברים יותר גדולים, גרועים, מסוכנים לכל המדינות לעומת מה שאיראן יכולה לעשות להם. ואם איראן מאיימת על השכנות שלה זה גם יחסי. כל עוד ישראל נמצאת כנגד איראן, מדינות אחרות יכולות קצת להירגע כביכול, ולכן כדאי לכולם שהמעמד הזה איראן ישראל, ישראל איראן, הוא יישאר דרך סוריה, דרך לבנון, דרך הים, ויהיו כל הזמן כאלו תקיפים וכך זה יקרה.
דודי: אתה אומר שהיא לא מעניינת כל כך את העולם, מצד שני מדברים עליה כל כך הרבה בעולם לא רק בישראל.
מדברים.
דודי: האם בסופו של דבר איראן תשיג את מבוקשה?
פצצה גרעינית?
דודי: כן.
מה הבעיה? ודאי שכן.
דודי: ומה מאחורי הפצצה הגרעינית, מה באמת היעד של איראן, מה הכוונות שלה?
להיות מעצמה, להיות מכובדת, להיות מבוקשת, להיות חזקה. יש להם גאווה מאוד גדולה, זה נמצא ביסוד של העם האיראני. הרבה שנים בעבר הם היו מאוד מכובדים, ורק בזמן האחרון מאז שנעלם השאח והתחילו כל מיני מהפכות, המדינה הזאת ירדה מהבמה ההיסטורית, והם רוצים בחזרה, כמו כל אומה.
דודי: מעמד.
כן, אבל אצלם זה במיוחד.
דודי: ברובד רוחני יותר, אם היינו מסתכלים על מפת הכוחות, מה התפקיד של המעצמה האיראנית באנושות?
לפי האידיאולוגיה שלה, לפי התיאולוגיה שלה, לפי הדת, היא שונה מיתר המדינות, והיא רוצה שכולם יכבדו את מה שהיא חושבת שצריכים לכבד.
דודי: במה היא שונה ממדינות אחרות, יש מדינות כמוה?
יש סונים, שיעים, יש הרבה סוגים והרבה דקויות בזה, לא ניכנס לזה, אבל הם רוצים שכולם יכבדו את הגישה שלהם לדת, לקדושי הדת. יש להם דרישה פנימית, מועקה פנימית מאוד גדולה שמגיע להם יותר והם לא מקבלים. גאווה לאומית יחד עם גאווה דתית, גאווה היסטורית, כל ההרגשות האלה מביאות להם הרבה כוחות.
דודי: והשליטה העולמית הזאת תמלא את הגאווה שלהם, זה בעצם ייתן להם מילוי?
כן, ודאי. את זה בכלל יש בכל אומה ואומה, תלוי באיזה סגנון ובאיזו מידה.
דודי: אני שואל מעוד זווית. גם ההנהגה האיראנית הופכת קיצונית יותר, היום יעלה לתפקיד הנשיאות אברהים ראיסי מי שמכונה "התליין מטהרן", מי שהיה אחראי להוצאה להורג של אלפי מתנגדי משטר. בישראל חוששים שאיראן תנצל את תקופת ההתאקלמות שארצות הברית תיתן לנשיא האיראני החדש ובזמן הזה היא תתקדם מהר בפצצת הגרעין שלה שם.
זה יקרה גם כך וגם כך.
דודי: זאת אומרת זה כבר הוכרע?
כן.
דודי: עד כמה גדול האיום על ישראל?
אני חושב שזה לא הרבה יותר מהאיום. כי האיראנים הם מאוד מחושבים, זה עם מאוד חכם, סוחרים טובים, והם לא יעשו שום דבר שבאמת יכול לסכן אותם. אני לא חושב שיהיו בעיות גדולות עם איראן, חזיתית בטוח שלא, זה לא לפי הטבע שלהם, הטבע שלהם זה מסחר.
דודי: בכל זאת יש פה איזו לוחמה פסיכולוגית.
זה נכון, אבל לא שיש חזית ישראל איראן, וממש מדברים רק בכוח. לא.
דודי: הציבור מאוד מודאג, יש תחושה כאילו שמחר בבוקר או לא מחר, אבל מתישהו יקרה השיגעון הזה שמישהו ילחץ על הכפתור ויעיף עלינו טילים?
אז כנגד זה יש טילים אחרים. יש לנו בכל זאת לא רק ביבשה, יש לנו בים. כל הסיפור הזה עם הצוללות, מה אתה חושב שזה סתם, בשביל מה אנחנו צריכים את הצוללות האלה. ולכן אני לא חושב שהם יכולים לעשות משהו, שהם ירשו לעצמם לעשות משהו. משחק, לחץ, כן, אבל לא יותר מזה.
אנחנו בכלל צריכים לחשוב שאם אנחנו צריכים להבטיח לעצמנו עתיד טוב, יש לנו רק דבר אחד, לסדר יחסים עם הכוח העליון. ולכן כל הדיבורים האלה כמו הפרשנים בטלוויזיה, אני לא [ חושב כך].
גלעד: החשש שלהם הוא לא על זה. אם תהיה להם פצצת גרעין הם לא ישתמשו בה אבל זה יהיה כלי. נאמר היום הם נמנעים מלהגיב להתקפות של ישראל בסוריה כי הם מפחדים, והם שולחים כטב"מים, זאת אומרת מטוסים ללא טיס בכמויות מאוד קטנות וזעירות. ברגע שיהיה להם כזה גב של פצצת אטום ביד, הם לא יפחדו לעשות כל דבר כולל להפעיל את חיזבאללה ואת חמאס עלינו ואת הכול, מתוך הנחה שאנחנו אף פעם לא נגיב בקיצונות כי יש להם אפשרות תגובה קיצונית אחרת.
אני לא חושב. אז אנחנו זה כנגד זה כשתי מעצמות שיש להם כוח גרעיני, ולישראל יש הרבה כוח גרעיני, אנחנו לא ניקח בחשבון את כל הדברים האלה. שוב אני אומר, זה טוב להם כדי לשחק כלפי כל העולם, אבל לא שהם באים ולוחצים עלינו. דרך כל העולם הם ישתדלו ללחוץ עלינו ואת זה הם יודעים לעשות כמו סוחרים בשוק, אבל לא יותר מזה.
אני חושב דווקא ההיפך, כשתהיה לה פצצת אטום וכולם יבינו שהיא מעצמה גרעינית, אז היחס אליהם יהיה הרבה יותר קצר ולעניין, ובטוח שזה בסופו של דבר לא יהיה לטובתם.
דודי: ממה שאני שומע ממך אתה לא מוריד מהכוחות של ישראל, ישראל היא מדינה חזקה.
אני לא מפחד מאף אחד, משום דבר, חוץ מהכוח העליון.
דודי: ישראל עדיין לא מחזיקה בכוח העליון, אז אנחנו עדיין ברובד הזה.
חבל.
דודי: אבל איך ישראל צריכה להחזיק בכוח העליון, מה זה אומר להחזיק בכוח עליון כהגנה?
אם אנחנו נהיה מאוחדים בינינו, אנחנו נהיה מאוחדים עם הכוח העליון ואז אף אחד לא יוכל לנגוע בנו אפילו באצבע הקטנה.
דודי: למה, איך עובד הדבר הזה?
זה עובד דרך הכוח העליון.
דודי: אני רוצה להבין מעוד זווית. אפשר להגיע להידברות ולהסכם עם האיראנים לא דרך המלחמה?
לא. אני לא חושב שזו בכלל המטרה שלנו שצריכה להיות. אנחנו צריכים להגיע להידברות עם מישהו אחר יותר גבוה ולא עם האיראנים. תתאר לעצמך, אם היינו יכולים להראות לעולם שיש לנו קשר עם כוח עליון, שהוא אחד יחיד ומיוחד ושולט על הכול, ואתה מראה לכולם שיש לי את זה, זה יותר מפצצת אטום?
דודי: נשמע שכן. אבל מה זה אומר? גם האיראנים בטוחים שהם עם הכוח העליון ובשמו הם עושים את כל הפעולות. מה זה אומר להיות עם הכוח העליון?
לנו יש אפשרות להגיע לקשר עם הכוח העליון ולהראות לכולם שיש לנו את הקשר הזה, ושזה כוח העליון ממש. הכוח העליון הזה הוא הוא מבצע את כל היחסים האלו בינינו לבין כולם, בין כל המדינות והעמים ובני אדם, ובזה שהוא טורף את כל הקלפים, הוא משנה מיום ליום את היחסים בינינו, מחשבות, פעולות, עד שאנחנו נבין במה אנחנו תלויים ומה אנחנו צריכים לעשות.
חיים: אמרת שאם אנחנו נתאחד אז אנחנו נתאחד גם עם הכוח העליון.
כן ודאי, הוא נמצא בינינו רק בתנאי שאנחנו מתאחדים.
חיים: ואז דודי שאל איך זה עובד, אמרת זה עובד דרך הכוח העליון. מה זה נקרא שמשהו עובד דרך הכוח העליון?
אני לא יכול להתקשר לשני אם הבורא לא יהיה בינינו. ואני לא יכול להגיע לקשר, לאיחוד עם האחרים אם הבורא לא יהיה כמטרה.
חיים: אתה יכול להגדיר בורא, כי אחרת זה נשמע כאילו זה הבורא שלנו מול הבורא שלהם, אתה יודע "למי יש יותר גדול".
כן נכון, לכל אומה יש בורא משלה.
חיים: מה הבורא שלנו, שאתה אומר שהוא הכוח העליון באמת?
זה הכוח העליון שהוא אחד יחיד ומיוחד, טוב ומטיב שנקרא אהבה כללית, טוטאלית, אהבת עולם.
חיים: ואם אנחנו מחוברים בינינו, אז אנחנו מחוברים לאותה אהבת עולם, לאותו כוח האהבה?
אז אנחנו נמצאים למעלה מכל הכוחות הפרטיים שביניהם יכולים להיות יחסים של מלחמות ובעיות. למה? כדי לברר את הכוח העליון הזה דווקא.
חיים: כשאנחנו מחוברים בינינו ועם אותו כוח העליון של אהבה, איך זה משפיע על הכוחות האחרים, על כל הבוראים האחרים כאילו?
כי הוא מכסה אותם, הם כולם נמצאים בו, תחתיו, תחת השליטה שלו והוא מפעיל אותם אך ורק כדי ללמד אותנו איך להגיע למצב שכולנו צריכים להיות קשורים לכוח עליון אחד בלבד.
חיים: ואם אנחנו מתחברים ומתחברים אליו אז איך הוא יפעיל אותם?
בהתאם לייחודו. הם יבינו וירגישו שאין שום דבר בעולם חוץ מכוח אחד שנקרא חיבור ואהבה.
חיים: מה השתנה באיך שהבורא מפעיל כרגע את הכוחות האחרים לאיך שהוא יפעיל אותם אם אנחנו נהיה מחוברים ומחוברים איתו?
אם אנחנו נהיה מחוברים, אנחנו ניתן כוח לבורא, זה נקרא "מלך ישראל" שהוא יאחד את כולם וכולם ירגישו שזה הבורא.
חיים: אז אם אנחנו נהיה מאוחדים ומאוחדים גם איתו אז הוא יאחד את כל העולם, את כל הכוחות האחרים?
אף אחד לא יוכל לשלוט אז עלינו.
חיים: אבל בכלל.
כן, אם אנחנו מכתירים את הכוח העליון כאחד שנקרא חיבור ואהבה עלינו, זה נקרא שאנחנו מביאים אותו כשליט בעולם.
חיים: ואז הוא יפעל גם אחרת על שאר העולם?
כן.
דודי: עדיין לא ברור לי מה זה שלכל אומה יש בורא משלה.
כך כל אומה חושבת, שלכל אומה גם כן. כמו שמסבירים לנו בספר הזוהר שיש שבעים אומות העולם ולכל אומה יש שליט, נציג משלה. זה האופי של האומה, הכוח של האומה, שהיא מרגישה שזה הדגל שלה.
דודי: מה העולם ירגיש כשמלך ישראל ישלוט?
"אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עימנו, היינו כחולמים, חוזרים לציון"1 וכן הלאה.
דודי: זאת אומרת, הם יקנאו בצורה טבעית, כאילו יתבטלו בצורה טבעית לכוח הזה?
לגמרי לגמרי.
דודי: עוד שאלה לגבי איראן רק כדי להבין את הרעיון הזה. למה יש פער כל כך גדול בין ההנהגה האיראנית הקיצונית, לבין העם האיראני שהוא יחסית מתון, העם הפרסי?
איראנים, הפרסים, זה עם של סוחרים. הם דווקא לפי האופי שלהם לא נלחמים, הם לא רצים למלחמות, לא. זה המשטר כבר עושה שם כל מיני פעולות לחמם אותם. ולכן אני חושב שיותר ממה שהם מחממים שם כל מיני עמים האחרים כמו חיזבאללה וכאלו זה לא האיראנים. הם משקיעים הרבה כסף וחימוש ולכן אני חושב שיותר מזה הם לא יכולים להרשות לעצמם.
דודי: להבין את הניגודיות. מצד אחד אתה אומר יש פה עם של סוחרים פשוטים לא כוחניים, לא נוקשים כאלה, מצד שני יש משטר קיצוני, נוקשה חזק, עושה שרירים.
כן.
דודי: למה יש פער כזה, למה העם לא מצליח להשפיע על ההנהגה?
זה בכל אומה כך. יש פער בין השלטון לבין העם. אני לא רוצה לחשוב על זה אפילו. אנחנו הגענו למצב, למקום היסטורי שזה לא תלוי בכמה שאני אלמד על האומה הזאת או לא אלמד, כמה אני אהיה בחימוש יותר מהם או פחות מהם. אנחנו הגענו לכוח הכרעה אחד. או שאנחנו מתחברים בינינו מביאים את הכוח העליון שישלוט עלינו וגם דרכנו על כל העולם או שאנחנו נפסיד, לא חשוב במספר פצצות וכן הלאה. לכן זה לא הזמן שאני צריך לחשוב, לשמוע חדשות מה קורה באיראן, מה קורה שם. תראו איך סוריה נפלה, לבנון נפלה, עכשיו ירדן בדרך, ללא ספק. ערב הסעודית, לא יודע מה קורה שם. אבל אין לקחת אותם בחשבון. לכן אין לנו מה לעשות, רק להיות קשורים לאבינו שבשמים.
חיים: ולמה המדינות סביבנו נופלות?
כדי להראות לנו כמה כל הכוחות הרעים כבר מתחילים להצטבר סביבנו. ואז מתוך הלחץ הגדול שיהיה עלינו אנחנו נוכל להיוולד כמו בצירי לידה.
שלי: מה הכוח העליון עכשיו רוצה להשיג בזה שהוא מראה לנו שהאיראנים יכולים גם להתחמש אטומית?
חוץ מאיחוד ישראל, הכוח העליון לא צריך כלום. הוא רוצה שאנחנו נהיה מאוחדים זה אל זה ומחוברים אליו ואז דרכנו שתעבור שיטת החיבור לכל האנושות. זה מה שהוא רוצה.
שלי: האם עם ישראל יהפוך יותר רגיש למסר הזה בעקבות החימוש האירני?
כן, ודאי. איך אפשר להשפיע על העם הזה? הוא לא שומע כלום. אולי יהיה קצת יותר רגיש אם ידברו אליו בצורה של איום גרעיני.
שלי: אם תפרוץ מלחמת עולם שלישית זה יהיה מאיראן?
אני לא רוצה להגיד. זה ספקולציות כאלה ובאמת לא כל כך חשוב לי מי יפתח. במלחמה אף פעם לא חשוב מי פותח את המלחמה, אף פעם. מה זה חשוב? פותחים וזהו. ולפני זה, לא יודעים מה קורה עם מי? אז כאן מישהו מרים מטוסים, שם מורידים כמה פגזים, זה לא חשוב. מלחמה עושים לפי התכנון. ולהגיד מי אשם, תמיד אומרים. זה שייך לעיתונות, לא שייך לכלי מלחמה.
שלי: שאלה לגבי ההיסטוריה של עם ישראל והאומה הפרסית. גם המן רצה להשמיד את עם ישראל, גם היום שומעים את המנהיגים האירניים, שיש להם מטרה להשמיד את עם ישראל, הם אומרים את זה בגלוי.
זו פעולה תקשורתית וזה מה שהם עושים ויודעים לעשות, כי הם סוחרים טובים. אז הם מקבלים את נטורי קרתא וכדומה, ועושים את כל הדברים האלה להראות שהם לא נגד העם, הם נגד האידיאולוגיה הציונית.
שלי: אז אין איזה קשר מיוחד ליהודים שבאירן ולפרסים?
אני חושב שמאיראן יצאו כמעט כל היהודים. מי נשאר שם? אין בעיה. עבדתי פעם עם האיראנים שיצאו משם, הם אנשים חכמים, אנשים משכילים, מאוד מיוחדים, מאוד, ובאמת זה משהו יפה. הם תרמו הרבה לישראל מכל הבחינות. זה עם מאוד מפותח, במיוחד היהודים ששם.
שלי: הנושא הבא, אנטישמיות ברשת. בדו"ח שפרסם ה"מרכז למאבק בשנאה דיגיטלית", שהוא ארגון בריטי אמריקאי ללא מטרות רווח, עולה שענקיות המדיה החברתית, פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, יוטיוב וטיק טוק כשלו באופן שיטתי וחמור בטיפול ב 84% מהתלונות שהם קיבלו, על פוסטים אנטישמים שהתפרסמו אצלם. דבר שהופך אותם ממש לקרקע פורייה לגזענות ואנטישמיות.
למה את מדברת בצורה כזאת? למה את הופכת הכול מהרגליים על הראש? הם לא רצו בשום דבר כזה לטפל, הם הרגישו שבזה הם מחממים את הקהל, שטוב להם שכל הכתבות האלה האנטישמיות ייצאו ויהיה סביבם גם דיווח, איזה שיח וכן הלאה. הם לא נלחמים בכלום. כל אחד יכול להיכנס לשם ולכתוב מה שהוא רוצה ואף אחד לא נלחם בכלום. מה את מביאה שקר כזה?
שלי: זה לא שקר, זה בדיוק מה שאתה אומר, הם כשלו, הם לא טיפלו.
אז זה לא כשלו, הם לא טיפלו ולא רצו לטפל. הם לא רצו לטפל בשום דבר אנטישמי, נתנו לכל האנטישמים, לכל החומרים האלה פשוט לתת לעבור וזהו.
שלי: אבל הם חורטים על הדגל שלהם, שהם מקום נקי מפגיעה.
מה שהם מדברים על עצמם, לזה אני בכלל לא מתייחס. בשביל מה לדבר על שטויות? מי לא מדבר על עצמו שהוא נקי ויפה ומוכן למען כולם, ורק מהבוקר עד הלילה כואב לו הלב על כל האנושות?
שלי: כי אם אתה מהצד הלא נכון, שלא מוצא חן בעיני הרשתות החברתיות האלה.
למה זה לא נכון?
שלי: מבחינתם זה הצד הלא נכון.
אז תגידי ככה, "אם אתה לא הולך עם הפוליטיקה של הרשתות החברתיות אז..."
תמשיכי את.
שלי: אז סוגרים לך את החשבון.
ברור. זה רק אומר על מה שהם, "רשתות חברתיות" בגרשיים. כאילו. זה הכול פוליטיקה וככה זה כלי התקשורת בזמנינו, בימינו, ובכל עשרות השנים האחרונות זה מה שקרה. הגענו היום למצב שאסור לפתוח עיתון, אסור להיכנס לאינטרנט, אי אפשר לראות שום דבר שזה אמת, שאפשר לסמוך על זה. וממה שאנחנו ניזונים זה הכול ממש פסולת, זה ממש צואה הייתי אומר, ואנחנו בולעים את זה וזה משפיע על השכל והרגש וזה אנחנו, כך שאנחנו לא מבדילים בין זה לזה.
שלי: אתה חושב שצריך להגדיר תקנון, לקדם רגולציה ממשלתית מולם?
אני לא חושב שזה יעזור, כי העולם הוא כולו שקר, ואז את נותנת לעשות רגולציות למי שעיצב שקרים כאלו, אז מה יהיה? שום דבר לא יקרה. את לא יכולה שום דבר לעשות. את מדברת על תיקון העולם, את לא יכולה לתקן, אין מה לתקן.
אותו הדבר הקשר בין בני אדם, בין המדינות, כולו צריך למות. אנחנו הפכנו את כל העקרונות מהרגליים על הראש, עד שאנחנו לא יודעים בכלל איפה אמת ואיפה לא ובמה אנחנו יכולים להציג את עצמנו, ובכלל לשקול משהו.
אין לך אף כלי צודק ונכון, שאת יכולה עליו להביא משקולות ולשקול, זה נכון וזה לא, זה כך או זה כך, כמו המאזניים בבית משפט שתמיד מראים. את זה אין לך, אז על מה יש לדבר בכלל?
שלי: אז מה אנחנו צריכים לשבת מהצד ולשתוק?
לא, לא לשתוק, אבל לתקן את היסוד. את רוצה לתת לפושעים, לגנבים לעשות את הסדר? אז תעשי שיהיה לך עוד או"ם אחד וכל מיני ועדות בינלאומיות כאלה וכאלו ותתני להם שוב ושוב לעשות, הם ישמחו בזה, הם אוהבים את הדברים האלה.
שלי: מה זה היסוד שצריך לתקן?
היסוד הוא, שכל מה שאנחנו עושים, אנחנו חייבים לעשות לפי חוק הטבע, "על כל פשעים תכסה אהבה" בצורה צודקת ואז נצליח. נגד הטבע של האדם.
שלי: אני לא מבינה, היסוד זה נשמע עכשיו הדבר הכי גבוה והחולייה האחרונה בשרשרת. אין משהו יותר קל?
יותר קל יש, בבקשה, זה את רואה לפנייך.
שלי: היום בשביל לצאת למלחמה לא צריך טנקים, מטוסים, כל מה שדיברנו עכשיו, פצצות אטומיות, הכול מתרחש בתודעה של הבן אדם. עושים מלחמה פסיכולוגית, מעצבים את דעת הקהל וכבר אפשר לסגור מדינות, לגמור אותן, לעשות עליהן סנקציות, כל מה שרוצים. ישראל נמצאת פה בעמדת חולשה בתוך הסיטואציה הזאת. השאלה אם יש משהו לעשות, או שזה קרב אבוד מראש, כמו שאתה אומר, זהו זה כבר הוחלט אין מה לתקן שם.
אני לא חושב שאנחנו נמצאים בנקודת חולשה, ההפך, אנחנו חזקים מכולם, אנחנו לא בנקודת חולשה. כי אצלנו האמת, כוח הטוב, כמו שפעם אנחנו הבאנו לכל האנושות כל מיני חוקים רוחניים, חוקי החברה ובמשך ההיסטוריה של אנושות, אנחנו הבאנו יותר משהביאה כל אומה, ככה אנחנו צריכים להמשיך. אבל אם אנחנו נחזיק בעקרונות שלנו, של האומה הישראלית, כמו שכותב בעל הסולם, ולא שאנחנו נהיה עם כל מיני עקרונות החדשים סוציאליסטים, מרקסיסטים.
שלי: מה העקרונות האלה?
של חיבור ואהבה מעל הכול, אבל לא אהבה צבעונית אלא אהבה שבלב.
שלי: יש איזו סיבה שהאנטישמיות ברשתות החברתיות מתפרצת? זה באמת משקף אנטישמיות, או שזה סתם אנשים שמוציאים את העצבים שלהם שם?
לא, שיוציאו את העצבים שלהם במשהו אחר. זה הכול מגיע מהכוח העליון מפני שאנחנו לא מציגים את עצמנו בצורה נכונה. ועם ישראל במקום להראות לכולם מה זה באמת נקרא המטרה האמיתית של ההתפתחות האנושית, במקום זה אנחנו מתעסקים בכל מיני שטויות מרקסיסטיות למיניהן, זאת אומרת מבלבלים את הקהל וכן הלאה.
שלי: אנחנו רואים שהאנטישמיות לא עושה את העבודה, היא לא גורמת ליהודים או לישראלים להגיד "אולי אנחנו לא בסדר, אולי אנחנו צריכים להתחבר". היא רק גורמת להם עוד יותר להתבצר בעמדות שלהם, עוד יותר להגן על עצמם, עוד יותר לשנוא אחד את השני. מה הרעיון פה?
מה את רוצה שיקרה? אני חושב שהאנטישמיות עושה בסדר, האנטישמיות מראה לעם ישראל עד כמה שהוא לא מתוקן.
שלי: אבל אנחנו עוד יותר מכחישים, עוד יותר שמים חומות להגן על עצמנו.
עד הגבול הנכון, עד שכבר אי אפשר יהיה להכחיש את העקשנות והקלקול שלנו.
שלי: מתי נגיע לגבול הזה, מה זה הגבול הזה?
מתי שאת תרגישי את זה כנכון, ותתחילי לכתוב על זה נכון.
שלי: מה יותר גרוע בעיניך, השנאה בין הישראלים ברשת או הפוסטים של האנטישמיים נגדנו?
אני לא חושב שהפוסטים של האנטישמיים זה רע. הייתי נותן להם יותר כוחות לכתוב עוד יותר, כי יש בזה איזה מין "עזר כנגדו".
שלי: מה זאת אומרת?
האנטישמיים עוזרים לציונים. אם לא הייתי מרגיש אנטישמיות ברוסיה, לא הייתי בא לישראל. אני מודה לאנטישמיים, אני חייב להם. הייתי ילד, סטודנט, מדען מתחיל, עבדתי במקום לרפואה, עשיתי כל מיני דברים, ולא יכולתי להתקדם בכלום בגלל שאני יהודי, כך אמרו לי בפנים ואני בכל זאת שכחתי את זה כל פעם. וזה שאמרו לי ש"זה לא בשבילך, אנחנו לא יכולים לתת לך רשות לעבוד במעבדה הזאת כי היא סודית" וכן הלאה, בזה הם לימדו אותי שזה לא המקום שלי והגעתי לישראל.
שלי: איך הם ילמדו את הישראלים שפה, שיש להם עבודה?
יש הרבה דרכים למקום, אל תדאגי. אני סומך על האיראנים.
חיים: בשם הכתבים אנחנו רוצים להודות לאנטישמיים שהביאו אותך לישראל.
תודה.
דודי: עוד נושא, לחיות על פי המחזוריות של הטבע.
טל: כבר הרבה שנים, עוד לפני הקורונה, הרבה אנשים, אנשי עסקים בעיקר, התחילו להרגיש שיש משהו לא טבעי ולא בריא בכל ההתנהלות שלנו סביב עבודה ותעסוקה. אנחנו עושים יותר מדי, עובדים יותר מדי. אנשים מאוד מוצלחים התחילו להרגיש שהם משלמים מחיר נפשי ובריאותי מאוד גבוה, על זה שהם כל הזמן עובדים. והם אומרים "אנחנו צריכים לעשות פחות, לעשות את מה שבאמת משמעותי, ואפילו להתאים את עצמנו יותר לטבע".
מה דעתך על הגישה הזאת? האם באמת האדם חי בצורה מלאכותית, בצורה שהיא מנותקת מהטבע, הוא צריך לעשות פחות?
זה התחיל לפני 5,000-6,000 שנה סך הכול, ונמשך עד היום הזה, שאנחנו חיים לא לפי חוקי הטבע, שאנחנו צריכים ללמוד באיזו צורה נכונה אנחנו צריכים להיות מקושרים, ואיך לבנות את מערכת הקשר הזאת בין כולם. זה ידוע, חכמת הקבלה מספרת על זה הרבה.
טל: ההתעוררות הזאת של אנשים שמתחילים להרגיש שמה שאנחנו עושים עכשיו הוא לא טוב, לא נכון, לא בריא, לאן אתה רואה את המגמה הזאת ממשיכה? איך אנשים יתחילו להשתנות?
עד שאנחנו נכיר שאין לנו מה לשנות בקשר בינינו, אלא שאנחנו צריכים לשנות את עצמנו.
טל: השינוי בהתנהלות החיצונית שלנו, עבודה, שעות עבודה, כל הדברים האלה, תלוי בקשר בינינו?
זה תלוי בטבע האדם. אם אנחנו לא נשנה את טבע האדם, אנחנו לא נשנה שום דבר. כי כל העולם הוא אך ורק תלוי בתיקון האדם.
טל: איזה תיקון באדם?
הרצון לקבל האגואיסטי. אנחנו צריכים להמתיק אותו, אנחנו צריכים להכניס אותו לגבולות, לחנך אותו, שהוא יהיה אך ורק לטובת האחרים.
טל: אחת הנשים שמדברות על הגישה הזאת, אומרת שמי שהכי סובלות מכל חוסר ההתאמה הזאת לטבע אלו הנשים. נשים נכנסו לשוק העבודה ומצפים מהן לעבוד כמו גברים, והיא אומרת שבעוד שלגבר יש מחזור הורמונלי של 24 שעות, לאישה יש מחזור חודשי. במהלך החודש היא עוברת הרבה מאוד שינויים, ולכן אי אפשר לדרוש ממנה את אותה התנהלות כמו מגבר, בעבודה.
האם אתה מסכים עם זה שנשים צריכות לשים יותר לב לשינויים הטבעיים של הגוף שלהן, בלהתאים את העבודה החיצונית שלהן לכך?
אני בכלל לא חושב שיש מקום לנשים להיות בשוק העבודה. ואני מקווה מאוד שאנשים יבינו את זה, נשים במיוחד, ושזה ישנה אותנו. שישבו בבית ויתעסקו בילדים ובחינוך, בחיבור. והגברים, אפילו גברים אנחנו לא צריכים שיעבדו כל כך וכולם, אלא מספיק לנו ש 20%-30% מהגברים שיעבדו בעבודות הכרחיות, וכל היתר שיטפלו בחינוך, בקשר נכון בין כולם.
טל: כל העניין שאנשים מסתכלים על הטבע, על זה שבטבע יש מחזוריות ויש שינויים, ואומרים שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לדבר הזה, האם יש בזה איזושהי אמת?
שקר. אף אחד לא יכול לראות בעיניים שלו את הטבע, ואיך הוא צריך להתאים את עצמו לטבע. זה הכול מוליד עוד פילוסופיות ופסיכולוגיות כאלה שהן רק גורמות רע לאנושות.
טל: למה האנשים כן צריכים להיות יותר רגישים, יותר מתואמים לטבע?
אני לא מבין, מאיפה את לוקחת שאנשים נעשים יותר רגישים, יותר קרובים לטבע?
טל: אני מספרת על דברים שאני רואה ברשת. תנועות שקיימות היום, של אנשים שמבינים שיש משהו מלאכותי בכל צורת ההתנהלות שלנו, שגורם לנו לסבול, שגורם למחלות.
זה תמיד היה ועוד יותר, רק שהיום הם נעשים אולי יותר רגישים לזה מתוך הכישלונות שלהם.
טל: אחד הדברים שמדברים עליו זה השינויים של הירח, שאנחנו מושפעים מזה, בעיקר נשים מושפעות מזה. זה נכון?
לא נכון. היום האישה לא מושפעת מהירח, היא מושפעת מהבטן שלה, מהאגו שלה, בלבד. אנחנו מזמן מזמן התנתקנו מכל הכוחות הכלליים האלו שפעם היו פועלים על האנושות, ובמיוחד על האישה. מה פתאום, הן סתם רוצות להגיד שמגיע להן איזה יחס אחר מכולם.
טל: אתה רואה איזה עתיד שבו אנחנו כן הופכים להיות יותר מתואמים לכוחות האלה שפועלים עלינו ורגישים אליהם?
אני בטוח שכן, אבל לא בדרך שלך. אלא שאנחנו נתחיל באמת לשמוע מה שאומרים מקובלים, ואיך אנחנו צריכים להתקשר בינינו. כשנתחיל להתקשר בינינו אנחנו נגלה איזה כוחות פועלים בטבע.
טל: איך אתה צופה שישתנה כל שוק העבודה, ההתנהלות היומיומית שלנו, איך זה ייראה?
זה ייראה. עוד מעט הקורונה תסדר אותנו.
שלי: מהי האישה המתוקנת בעיניך? אתה אומר שהיא כבר לא מחוברת לטבע, לא לירח, רק לאגו של עצמה.
אני לא הולך לנתק את האישה מהירח, רק אל תתחילי לכתוב על זה, וגם לא מהטבע שלה. אלא, גם נשים, גם גברים, כולם צריכים להבין מהו עתיד העולם שחייב להיות, שזה ב"ואהבת לרעך כמוך". מה יכולה להיות בכך תרומת הגברים ותרומת הנשים ותרומת הילדים, איך אנחנו באים בסופו של דבר למקום שכולם דואגים לאיך אנחנו דואגים זה לזה. כי בזה אנחנו מעוררים את הכוח הכללי שבטבע.
אני מדבר במיוחד על עם ישראל, שאם אנחנו נעשה כך, הכוח העליון הזה הוא ישלוט דרכנו בכל העולם, ואז אנחנו לא נצטרך לעשות שום דבר, חוץ מרק דאגה, שמהקשר בינינו נגיע לכוח העליון. מאוד מקווה שזה יקרה מהר. אם לא, במקום אתערותא דלתתא אנחנו נזכה לאתערותא דלעילא, אבל זה כבר יהיה בדרך הייסורים.
שלי: מהי אותה אישה מתוקנת במצב הזה?
זו "אשת חיל מי ימצא". זו אישה שיודעת לשנות את העולם, לחיבור, לאהבה, להשתתפות, שהיא מראה דוגמה, ולא שהיא הולכת במצעד ברחוב עם הבטן כך קדימה. זה מתאים לאנושות, שאנחנו יכולים להגיד שכך אנחנו רוצים להיראות בעתיד? אני רוצה לראות את הבת שלי, גם את הבן שלי, שמסתובבים ככה בתהלוכות האלה באמצע הרחוב ערומים, ועוד מתגאים בזה? אני לא מבין איך יכול להיות שההורים מסכימים עם זה ונותנים לזה אישור. איך הם מגדלים את הילדים, שהם ייצאו כך לרחוב. ומתוך הטבע, הנוער ודאי שמוכן להיכנס לכל הדברים האלה, ללא שום בעיה. אפשר לסובב להם את הראש מייד, לכל הכיוונים, גם לבנים וגם לבנות. אבל מה אנחנו נעשה, ההורים?
שלי: אני חושבת שלהורים אין היום כמעט כוח, אין להם שיטה ואין להם גם כיוון והילדים פשוט מתחנכים על ידי הטלוויזיות.
לכן מסרתי את הילדים שלי, את הבנות לבית יעקב ואת הבן לישיבה. וגם הנכד בא לכאן לישראל לשנה ללמוד, עכשיו הוא חזר לקנדה והולך לאוניברסיטה. צריכים לחשוב, כאילו שאנחנו לא יהודים.
דודי: הסביבה היום ברשתות היא מאוד מאוד ליברלית, נותנים את הלגיטימציה לגאווה מופרזת, ללבוש המוחצן.
מה אתם מדברים איתי? אני דינוזאור.
דודי: לא דינוזאור, רוצים להבין.
אני שאלתי את הרב"ש מה לעשות. הוא אמר פשוט מאוד, את הבן תשלח לפנימייה, לבנות הרשת הזאת זה מספיק.
דודי: זה תקף גם להיום?
אני חושב שכן. אני חושב שעדיין בתי הספר הרגילים לא ראויים לגדל דור טוב, דור חדש. אני עדיין חושב שליתר ביטחון לשלוח את הבנים לפנימייה ואת הבנות לבית יעקב, כמו שהבנות שלי.
דודי: גם בפנימיות היום כבר קורים דברים ושומעים על דברים.
הכול קורה, אתה לא יכול להגיע למשהו שהוא ממש נקי נקי, אבל בכל זאת. אין לך ברירה, אם אתה לא יכול לתת חינוך בבית, אתה חייב למסור אותם למקום בטוח, כמה שאפשר.
דודי: הטבע, איך הוא פועל, הוא ימני, הוא שמרן?
הטבע לא שמרן, הטבע הוא החלטי. כך זה מותר, כך זה אסור, ואם אתה פחות או יותר שומר את עצמך באמצע, אתה מצליח. מה יש כאן לדבר בכלל, זה מובן.
דרך אגב אני מאוד שמח שזה מתגלה, כי זה כמו בכל מחלה, צריכה להתגלות המחלה ואז אנחנו נראה. אבל כשאני מסתכל על הצורות האלה שהם יוצאים לתהלוכות באמצע הרחוב ובכלל כל אדם, והחופש בתקשורת וכל מיני דברים, שהם כל כך גאים בזה, במה אתה גאה? מה יש בזה?
דודי: יש תקנה לצבעוניים ולגאווה המופרזת?
רק חינוך, אבל מי יסתכל, מי ישמע? תראה מה שכותב בעל הסולם, על איזה דרגות חינוך הוא מדבר, ולאיזה דרגות בינתיים מזמנו ועד היום ירדו כל אלו.
חיים: הליברליזם, זה שנותן חופש מוחלט לאגו, בעל הסולם כותב שזה ייגמר בסופו של דבר בפשיזם ונאציזם. אתה יכול להסביר את התהליך, איך קורה דבר כזה?
כי החופש נותן לרצון לקבל להתפרע, לעשות כול מה שהוא רוצה. אנחנו מדברים על זה כחופש, אבל שוכחים למה החופש. חופש לאגו שלנו, לרצון לקבל המופרז שלנו, ללא גבולות, ללא מעצורים, שיעשה מה שבא לו, ואז אנחנו צריכים עוד יותר משטרה, עוד יותר חוקים, עוד יותר משהו, יותר ויותר, וזה בלי גבול. ומה יהיה מזה? שום דבר. אז כל אחד בסופו של דבר סוגר את עצמו אחרי דלת ובריח בתוך הדירה שלו ולא יודע אם לתת לילדים לצאת או לא, וכולי וכולי. אנחנו הופכים את העולם שלנו להיות לבית סוהר, כי רק בצורה כזאת יכולים איכשהו להתקיים.
חיים: אז דווקא השאיפה הזאת לחופש מוחלט מובילה אנשים לזה שהם חיים בבית סוהר?
כן. אתה חייב לחנך אותם שהם ידעו איך להתנהג נכון, ואז בתוך זה הם יבינו מה זה חופש מוחלט.
חיים: מה זה חופש מוחלט?
שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, כי אתה מבפנים מבין איך להתנהג עם אחרים.
חיים: אז מה שורש הבעיה בעצם?
האגו שלנו הוא הבעיה. אם לא היינו אגואיסטיים, ובטבע כזה עמוק שאנחנו עוד לא מבינים איפה זה נמצא בכלל, עד איזו עמקות זה הולך, אם לא היינו אגואיסטיים, הכול היה אחרת, אנחנו שוכחים זאת.
חיים: לפי איך שזה נראה לי, אם כל אחד רוצה לעצמו חופש וכאילו כולם צועקים שזה מה שצריך להיות, זה צריך להוביל לאנרכיה, לבלגן מוחלט, למה זה מוביל בסוף לפשיזם?
זה אותו דבר, רק שתי צורות שבמטבע.
חיים: לא הבנתי, איך זה אותו דבר?
אם אתה נותן לאגו חופש, הוא מתחיל לחפש לעצמו באיזו צורה ללכת, ואז הוא הולך לסוציאליזם, לקומוניזם, לפשיזם, לאנרכיזם, לא חשוב למה, אבל הוא הולך למקום, כמו מים שיורדים והם מחפשים מקום איך לזרום, הוא מחפש מקום שבו הוא יכול לראות את עצמו כמנצח, כי זה אגו, מנצח, חזק, שולט, ואז הוא מגיע למצבים של פשיזם.
חיים: זאת אומרת השחרור המוחלט של האגו מוביל בעצם למאבקי שליטה?
כן. אז יוצאים לך כל מיני בריונים לרחובות ומתחילים. ראינו את זה, מאיפה זה התחיל בגרמניה, באוסטריה, גם ברוסיה היה דבר כזה, הכול מתחיל מזה שיושבים ושותים בירה ואחר כך מתארגנים איך להרביץ אלו לאלו.
דודי: משהו אחד לא ברור, כי היום הדור כולו, כבר מאות אלפי ילדים נולדים למשפחות ליברליות, חיים בתפיסת מציאות אחרת.
אין יותר גרוע מליברליות.
דודי: ברור. אבל מה לעשות אם ילד נולד למשפחה כזאת?
אז יסבלו, יקבלו מכות עד שיתהפכו. מה אתה רוצה, אתה רוצה להפוך את חוקי הטבע?
דודי: אי אפשר למחוק דור שלם כבר שחי על זה.
אז ימותו. לטבע אין פשרות, הוא בכל זאת יביא אותם לשינוי, או בדרך יותר טובה או פחות טובה. אף אחד לא רוצה שאנשים יסבלו, שהילדים שלנו יסבלו, אבל מאין ברירה אנחנו מכינים להם כזאת תשתית לעתיד.
שלי: אם מסתכלים על התהליך הכולל, כאילו האנושות עברה עברה, מנסה את כל האפשרויות ליהנות מהחיים, אולי זה פשיזם, אולי זה ליברליזם, ועכשיו בעצם היא הולכת לחזור לנקודת האמת שלה רק יותר מבוררת?
הלוואי, מה את מדברת, איזו נקודת אמת? אף אחד לא חוזר לאמת. עוד לפני האמת אנחנו נצטרך לסבול הרבה מכות, הרבה מאוד. הקורונה זה כלום, חכי מה שיהיה. את יכולה כבר עכשיו לראות מה יכול להיות עם ההצפות, עם התפרצויות הרי געש, רעידות אדמה, כל מיני דברים שאנחנו רואים בזמן האחרון, עם הקורונה, ואת יודעת איזה ווירוסים יבואו? אנחנו מוציאים אותם בכל זאת מתוך הטבע, בטבע יש המון מזיקים כאלה. וכך נסבול עד שנתקן את עצמנו.
גלעד: אנחנו לומדים משהו מההיסטוריה, יש איזה רשימו, איזה משהו שמצטבר?
אף פעם אנחנו לא לומדים מהיסטוריה. אף פעם. זה כמו עם ילד, מה שאתה מדבר, הוא לא יכול ללמוד, הוא לא זוכר מה היה אתמול. אתה רואה, אנחנו יושבים בין עשרה אנשים, לא הכי טיפשים, ואנחנו רואים מה קורה לנו, אנחנו כל יום חדשים, כל יום שכל חדש, רגש חדש, אני לא זוכר מה שהיה אתמול, לא למדתי מאתמול שום דבר, עם מה אני מגיע למחר? ככה זה.
גלעד: אבל אתה גם אומר למשל שהילדים שנולדים היום הם כבר יודעים ישר להסתדר עם טכנולוגיה ויש בהם משהו נוסף.
זה שטויות. מה זה שייך להתפתחות? ההתפתחות האנושית איפה היא, איפה ההתקרבות לטבע? זה שאתה יודע לעשות איזה ברגים, אתה למדת איזה חוקים מכאניים שיש בטבע, שלא שייכים לך ואתה על ידי זה חושב לנהל את החברה? העיקר זה החברה האנושית.
גלעד: אז איפה כל הניסיון שהאנושות צברה?
שום דבר לא למדנו. כלום. כי אתה לא רוצה ללמוד משהו שלאטוב לאגו שלך, זאת אומרת שמגביל את האגו, שמחנך אותך, אתה לא רוצה ללמוד את זה. כמו ילד קטן.
גלעד: יש בכלל איזשהו זיכרון לאנושות?
לא. אין. אתה רואה, כל הזמן אנחנו דורכים על אותן הבעיות.
שלי: אז החופש נכון להיום, לבן אדם שהוא עוד לא בהשגה רוחנית, החופש זה להחזיק את המושכות על האגו וכל הזמן ליצור איזונים?
לא, אנחנו לא יכולים לגשת עם זה לאדם, הוא לא מוכן לזה. רק דרך צרות, מלחמות, בעיות. זהו. יהיה לך פנדמיה, יהיה לך איראן, יהיה לך סין, עוד כל מיני דברים, את עוד תראי מה שיהיה. ובמיוחד וודאי ליהודים.
שלי: אדם שעוסק במשיכת האור העליון הוא מגיע מהר יותר בצורה טבעית לחיבור עם המצב הטבעי הנכון?
וודאי.
שלי: כביכול הוא לא צריך לעסוק בזה, השקרים פשוט נושרים כשהוא עוסק בחיבור.
כי הוא פונה לערכים אחרים.
דודי: אנחנו אומרים שהדור של היום נכנס למציאות בצורה טבעית יותר, קלה יותר, חלקה, פותח את הרשתות, פותח את המחשבים, אנחנו רואים את זה בצורה חיצונית. אבל למה ההתפתחות האנושית לא משתכללת בצורה טבעית מדור לדור, למה גם מבפנים אנחנו לא מצטיידים בתכונות יותר מפותחות מדור לדור?
אתה רוצה שאנחנו מדור לדור בעצמנו ניעשה יותר מתוקנים? הבורא אמר מלכתחילה "בראתי יצר רע", ונתתי לכם תורה תבלין. אתם רוצים, תשתמשו. אתם לא רוצים, אז אני מעמיד עליכם מלך כהמן ובעל כורחם אתם תחזרו לטוב.
דודי: אבל בצורה חיצונית אנחנו רואים שהאנושות יש בה פרמטרים שכן מתפתחים, הדור הבא שמגיע הוא מגיע יותר משוכלל, יותר מפותח בדברים מסוימים, אבל בדברים אנושיים כאילו כלום, מתחילים מהתחלה כל פעם. כל ילד שנולד, מהתחלה, אותו הדבר.
כי אתה לא תיקנת שום דבר. יש התפתחות טבעית, שזו התפתחות שכלית או רגשית יכול להיות, אבל אין התפתחות פנימית ולא תהיה. אתה ראית היום אנשים יותר קרובים לרוחניות? ההיפך, תראה את הדור הצעיר, או שזה מושקע באיזה סקס או באיזה שיטות מעוותות או באיזה משהו, לא בתיקון יחסים בין בני אדם, בהתקרבות הנכונה בין בני אדם. כי הוא לא יודע מה זה התקרבות נכונה בין בני אדם, הוא לא הולך לפי איך שלומד את חוקי הטבע, אלא לפי מה שבא לו. ומאיפה זה בא לו? מהאגו שלו. זה מה שאנחנו רואים.
שלי: זה כמו שהיום האדם הופך להיות חופשי כביכול, בניו יורק למשל מסתובבים עם חזיות ותחתונים ברחוב עכשיו בחום של יולי אוגוסט.
זה לא מפריע לי, זה לא שייך אחד לשני, שיסתובבו ערומים, אבל מה הם רוצים להציג בזה שהם ערומים? בעיניי שילכו אפילו בלי תחתונים וחזיות, מה זה חשוב? לא, אני שואל אותך, מה זה חשוב?
שלי: זאת השאלה שלי, לאן זה מוביל את האדם?
מה הם רוצים להגיד מבפנים שכך הם מגלים את עצמם?
שלי: אני מניחה ש"אין לי גבולות, אני עושה מה שבא לי, אני אדם חופשי".
אז בטח, אז יש מלא חיות בעולם שכך גם הן מסתובבות. בסדר. אין שום בעיה. זה לא מפריע. מפריע לי עד כמה שהם נמצאים בלב יותר קרובים זה לזה. אבל זה לא יותר קרוב, הם רוצים בזה להציג עד כמה ש"אני מצפצף על כולם". את מבינה. "עד כמה אני אדיש לעולם, עד כמה שלא אכפת לי מכולם, "אני רוצה להציג לפניכם שאני פשוט ככה, מה שבא לי". ואז זה יותר רחוק מ"ואהבת לרעך כמוך". יותר רחוק? מגיע לך עוד איזה ווירוס.
שלי: זה לא מראה על אגו יותר מפותח, יותר מתקדם?
איזה מפותח? יש בהם אגו, דבר פרימיטיבי. לכי לאיזה מקום שיש בו אנשים פרימיטיביים, או שאנחנו חושבים שהם פרימיטיביים, תראי איך שהם הולכים, גם ככה. תראי בטלוויזיה כאלה סרטים על השבטים כאלו שחיים אי שם. בזה שאדם יוצא ערום לרחוב אני לא רואה בזה שום דבר מיוחד ושום גנאי וכלום, רק מה הוא רוצה להגיד בזה?
שלי: אז כרגע מה שנחשב חופש בעינינו, בעצם בזה אנחנו רק הולכים ויורדים, הופכים יותר ויותר לחיות.
לא, יותר גרוע מחיות. אנחנו לא מתקרבים לחיות. חיות שמסתובבות ככה ברחוב, כלבים, חתולים, זה לא לגנאי ולא כלום. אנשים רוצים להגיד משהו בזה, אז קודם כל זה שאני מסתובב ערום זה נקרא שאני לא מכבד את האחרים. ככה זה מקובל. האדם נולד וכשירד מהעץ ובעצם דאג ללבוש. וכתוב על זה הרבה בזוהר. מה זה לבוש? בשביל מה ולמה. חוקי הצניעות הם לא סתם, זה הכיסוי על הטבע שלנו כדי להיות חלק בלתי נפרד בזה מ"ואהבת לרעך כמוך". שאנחנו מכבדים בזה את האנשים האחרים. תסלחי לי, אם אני מסתובב עם תחת הערום לפנייך, זה לא נקרא שאני מכבד אותך. את מבינה את זה או לא. אני בזה מראה לך שלא אכפת לי ממך, שאני מתייחס אלייך כאילו את לא קיימת.
שלי: הלבוש הוא כאילו בא לאפשר לנו להתקרב לאחרים?
הלבוש זה פריבילגיה הייתי אומר של האדם כשהוא מתלבש, זה הכל שפה, מה אנחנו רוצים להסביר לאחרים? עד כמה אנחנו קרובים, מתקרבים אליהם, וכן הלאה.
דודי: מרתק הנושא הזה של הלבוש. אף פעם לא חשבתי ככה.
יש לך בזוהר מלא, על הלבוש יש לך הרבה מאוד. "לבושים", מה זאת אומרת, מה יש לי בתיקון הכלים? לבושים. "לבושים והיכלות". זה שאנחנו בונים בתים, אנחנו לא חופרים באדמה איזשהו חור וחיים שם, אנחנו בונים ארמונות, כל מיני דברים, זה בא לנו כפיצוי על מה שאנחנו צריכים לעשות על הנשמה שלנו.
דודי: זה מרתק. גם אמרת את זה היום בשפה חברתית, פשוטה כזאת, פתאום להבין את העסק הזה של בגד, של לבוש.
לא, הם לא מבינים אלו שמסובבים ערומים ברחוב מה הם רוצים להגיד. הם לא מבינים. זה סתם הקלקול שבטבע כך מדבר בהם. אז לוקחים אותם אנשים אינטרסנטים ומתחילים ככה למשוך אותם לכל מיני כיוונים. טוב, נקווה שעוד מעט זה יעבור.
דודי: אז איפה החופש? זה חונק אותנו.
"להיות עם חופשי בארצנו", זה להיות חופשיים ברצון שלנו. היסוד שלנו זה הרצון האגואיסטי, להיות חופשים ברצון האגואיסטי שלנו, שאנחנו נוכל לעשות עימו מה שאנחנו רוצים ולא מה שהוא מכתיב לנו. שאני מסתכל על כל התהלוכות האלה ברחוב ומה שהם עושים, אני מרגיש שאם גם אני אצא ככה, מה אכפת לי, אז חצי שעה אני ארקוד באמצע הרחוב ערום, או חצי ערום, לא חשוב, ללא שום בושה, ללא כלום, אני ארגיש את עצמי חופשי? ממה חופשי? מהאגו שלי. זה בעצם הדחף שלהם כאילו להראות שזה זה. אבל מהאגו אתה לא מתפטר. חבל לדבר על זה.
דודי: זה לא חבל בעיניי, אני חושב שאפשר לכתוב את זה מאוד יפה ומעניין.
תלוי מה אתם תכתבו. אני לא יודע.
טל: מה שלי היה באמת מעניין זה ההבנה שכשאתה אומר שמרנות זה לא שמרנות כמו שאנחנו מכירים מהעולם שלנו, אלא שיש כאן רגישות אחרת לאיך ההתנהגות שלי משפיעה על אחרים, שזה כאן התוספת. אם אני הבנתי נכון. שזה לא סתם שמרנות.
צריכים לברר כל הדברים האלה. אבל אני אומר לכם, יש לכם בזוהר הרבה דברים על זה. בהצלחה.
(סוף השיחה)
-
שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים.(תהילים קכ"ו א-ג)↩