"מקובלים כותבים"

מעשים טובים

תכנית 22.10.15 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בן ציון: מדי שנה יש לנו תמיד איזה מבצע מיוחד. אנחנו קוראים לזה "הפצה", אבל זו לא סתם הפצה, זו איזו התקשרות מיוחדת עם הקהל, שבה לומדי הקבלה עם הלימוד המיוחד שלהם, עם הנטייה המיוחדת הפנימית שלהם, מתחילים להשתלב בתוך הקהל הרגיל. ולמעשה במשך השנים האחרונות, אפשר לומר משהתחילה פה הסערה החברתית לפני ארבע שנים, הפעילות הזאת הולכת ומתרחבת בגלים גדולים. וכל שנה באמת יש גל חדש כזה.

אבל כל גל כזה מגיע כשהמצב בארץ הוא לא כל כך טוב. אם זה מבצע צבאי, אם זו התעוררות חברתית, סערה חברתית גדולה. מדוע החיבור הזה, כשמנסים לעשות אותו, תמיד מתעורר דווקא במצבים כאלה, כשיש איזו בעיה של כל עם ישראל?

העניין הוא קצת מורכב.

בן ציון: זה תמיד על רקע של משהו לא טוב כביכול שקורה.

כן, אני אשתדל להסביר. חכמת הקבלה היא פנימיות התורה. היא מסבירה לנו מה אנחנו צריכים לעשות בעולם הזה כדי להשיג את מטרת הבריאה, שהיא מוגדרת כדבקות בבורא. דבקות זו השתוות הצורה. השתוות הצורה זו השתוות תכונות, רצונות, כוונות, מעשים. "הוא רחום, אף אתה רחום. הוא חנון, אף אתה חנון". כל הדברים האלה בעצם ידועים לכולם.

רק מה שלא מובן לאנשים, שחכמת הקבלה דורשת מאיתנו לעשות פעולות יפות, טובות זה לזה. "איש את רעהו יעזורו", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", עד "ואהבת לרעך כמוך" שזה כלל התורה, וצריכים את זה לממש.

הקהל לא יודע איך לממש את זה. בשבילו זו סתם אימרה יפה שאנחנו מדברים עליה עם ילדים. וגם כל אחד, אם כן, הוא פולט את המשפט הזה, ואני חושב שגם באו"ם ובכל מיני מקומות כל אחד ואחד בשמחה מדבר כך על זה. אבל לצערנו אנחנו רואים שאנחנו לא יודעים מה זה, אנחנו לא יודעים לממש את זה, ואנחנו בכלל לא מתקרבים לזה.

אם כך חכמת הקבלה כשלומדים אותה, דווקא היא, כחלק הפנימי של התורה, מסבירה לנו איך אנחנו יכולים להגיע לחיבור בינינו, לחיבור בכל מיני רמות. החיבור מתחיל מרמה מאד פשוטה, כמו "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", בהתקרבות בין בני אדם, ועד "ואהבת לרעך כמוך". ואחר כך אפילו, "ואהבת את ה' א-לוהיך", זאת אומרת גילוי הבורא ודבקות בבורא, שאלה דברים שכבר נסתרים לגמרי מהקהל.

כשאנחנו רוצים להסביר לקהל איך ומה חכמת הקבלה דורשת מאיתנו, ומה היא עומדת לממש בנו, הקהל לא מבין. הוא לא מרגיש בזה שום צורך בחיים הרגילים שלו. ואז יוצא שכאילו אין לנו גישה אליו. מגיעים אלינו רק אנשים שרוצים ללמוד חכמת הקבלה. אבל לא אנשים שיש להם הכרחיות להגיע לחיבור היפה ביניהם, כי אחרת עם ישראל לא יכול לשרוד.

כל עם ישראל חייב להגיע לדרגה, לא רק של "ואהבת לרעך כמוך", אלא גם ל"ואהבת את ה' א-לוהיך". זה ציווי על כל העם, שפעם היינו בו לפני הרבה שנים, עד לפני חורבן בית המקדש, ואנחנו צריכים לחזור לזה. כך התורה מספרת לנו, על כל התהליך ההיסטורי. אנחנו רואים שגם כל העולם דורש את זה.

אבל לענייננו, כשאנחנו רוצים להגיע לעם, אנחנו לא רוצים לדחוף לו את חכמת הקבלה, כי זה בא לפי הרצון ואין כפייה ברוחניות. אבל העם הוא כאן כמו תינוק, רע לו והוא לא יודע ממה יהיה לו טוב. וטוב יכול להיות רק מהתקרבות, מחיבור בין כולם. על זה מדברים כבר פסיכולוגים, פילוסופים ומדענים למיניהם. וכל העולם הזה שבא ונעשה יותר ויותר עגול, מחובר, אינטגרלי, הוא גם דורש שיהיה קשר בין כל החלקים שלו, כמו הקשר שיש בגוף שלנו בין כל איברי הגוף, כי זו מערכת אחת.

אנחנו מגלים שלא רק שאנחנו כמערכת אחת קיימים כגוף, בגופנו, אלא שהגוף הכללי שלנו, של כל האנושות, ובכלל אפילו חי, צומח ודומם, כולם שייכים למערכת אחת. כל היקום שלנו הוא מערכת אחת, כך אנחנו מגלים. תשאל את המדענים, וגם יש הרבה מאמרים על זה.

אם אנחנו רוצים להגיע לחיים הטובים, הנוחים, אנחנו צריכים להגיע לאיזון בינינו. כמו שהגוף שלנו בריא אם הכול מאוזן בו, כך גם החברה האנושית, אם יהיו מאוזנים בה כולם, נמצאים בקשר יפה הדדי, תן וקח בהדדיות, אז אנחנו נרגיש את עצמנו חיים טוב בחברה בטוחה, יפה, טובה, בהתפתחות וכן הלאה.

היום, מפני שאנחנו נמצאים בצורה הפוכה, אנחנו כל הזמן נמשכים לפתח את האגו שלנו, והטבע סוגר עלינו בחיבור, בקשר, לכן אנחנו נמצאים בשתי מערכות מנוגדות. מצד אחד מערכת הטבע, שהיא מופיעה לפנינו כמערכת אינטגרלית, ככדור, כי כולם צריכים להיות בשיתוף יפה והדדי, כגוף אחד. ומצד שני אנחנו בעצמנו נמצאים ההיפך הגמור, מתרחקים זה מזה, מזלזלים זה בזה, כל אחד עושה מה שבא לו, רק להזיק לזולת ולעשות טוב לעצמו.

ולכן האנושות נכנסת למשבר, והוא משבר בכל הרמות של חיי האדם כאן על פני האדמה. ואין לו פתרון, אלא רק אם אנחנו נביא את האנושות לחיבור ולהתאמה לטבע. אף פעם לא היינו במקרה כזה. תמיד התפתחנו על ידי האגו שלנו, ולא הרגשנו אף פעם שאנחנו הפוכים מהטבע. היום אנחנו מרגישים שאנחנו הפוכים.

וכך זה כתוב גם בחכמת הקבלה. הגענו לסוף הדרך, וכאן אנחנו צריכים להחליט איך אנחנו מתקדמים הלאה, או על ידי ייסורים גדולים, כשהטבע מכופף אותנו לשנות את עצמנו בטוב זה לזה, בחיבור ההדדי, או שאנחנו מבינים את זה, מרגישים את זה, ואפילו על ידי חכמת הקבלה, יכולים להוציא מהטבע, לגלות מהטבע, כוח חיובי שיאזן לנו את כוח האגו השלילי. וכך אנחנו נאזן, כל אחד את עצמו, וכך נאזן את היחסים בינינו ונהיה כמערכת אינטגרלית יפה, טובה.

אנחנו נמצאים במצב, שאלה שלומדים חכמת הקבלה, שיש להם נטייה פנימית לזה, לומדים את זה ומממשים את זה בינינו ומתקדמים בחיבור בינינו. אבל האנשים שנמצאים בחוץ, מחוצה לקבוצה שלנו שהיא קבוצה גדולה, בישראל היא מונה כמה אלפים טובים, ובכל העולם אלה כמה מיליונים, אבל בכל זאת זו קבוצה קטנה, אז איך מחוץ לקבוצה אנשים יכולים להגיע לשינוי שהטבע דורש מהם?

כתוב לנו בתורה, בחכמת הקבלה, שאנחנו צריכים להיות מעבר, שאנחנו צריכים לבוא אליהם ולהסביר להם את העניינים האלה, אבל בצורה רכה, טובה, במה שקרוב אליהם. לכן אנחנו יוצאים להפצה, ובהפצה אנחנו רק מסבירים את החלק הפשוט, "כדאי לנו להיות מחוברים בינינו. על ידי זה אנחנו רוכשים הכול".

מה זה הכול? מה הכי חשוב? הכי חשוב לעם ישראל זה בטחון, יהיה לך בטחון. אחר כך הכי חשוב לעם ישראל לחיות ברמת חיים פחות או יותר אחידה, יהיה לך את זה. אחר כך בריאות, יהיה לך את זה. חינוך ילדים, יהיה לך את זה וכולי.

זאת אומרת אנחנו צריכים להסביר בכל מיני אופני החיים שלנו, משפחה, יחסים בעבודה בין עובד ומעביד, במדינה, הקשר שלנו ודאי עם כל יתר המדינות, עם השכנים הקרובים ועם כל העולם. וכשאנחנו יוצאים להסברה אנחנו צריכים להסביר לאנשים מה שהם חושבים שטוב, ולהסביר להם שדווקא כל הבעיות האלו, הן נפתרות על ידי הקשר בינינו.

קשה מאד להסביר לאדם שיש קשר בין היחסים בינינו לביו היחס של מדינת ישראל עם כל יתר המדינות. מה ייצא מזה שאנחנו נהיה כאן מלוכדים, יפים, טובים, "כל ישראל חברים זה לזה", כמו שכתוב. ומה הלאה? מה פתאום שזה ישפיע על האחרים?

אז כאן, רוצים או לא רוצים, אבל אין לנו ברירה, אנחנו נכנסים בכל זאת להסבר. וחייבים להסביר שהמערכת היא מערכת יותר רחבה, שיש בה פנימיות וחיצוניות. ואם אנחנו בפנימיות נעגל אותה לעשות חיבור יפה בינינו, קודם כל בקבוצה שלנו, אז מתוך הקבוצה זה יתפשט לקהל יותר רחב, ואחר כך בעיגולים יותר רחבים, יותר רחבים בעם ישראל, עד שזה ייצא מגבולות ישראל ויתפשט הלאה.

מה שמעניין שבישראל אנחנו חייבים להמשיך ולעשות את העבודה הזאת, אבל כלפי אומות העולם אנחנו אפילו לא צריכים לעשות את העבודה המיוחדת הזאת. אלא אותו חיבור, אותה אינטגרציה, אותו איזון שאנחנו נשיג בעם ישראל, הוא יקרין את הכוח החיובי הזה לאומות העולם, לכל המדינות.

ואז גם שם, עיגולים אחר עיגולים, עיגולים אחר עיגולים, שבעים העיגולים של שבעים אומות העולם, הם יתחילו להרגיש שיש להם תועלת מישראל. בגלל שישראל נכנסים לחיבור ביניהם, "גם אנחנו נכנסים לחיבור בינינו. גם אצלנו במדינות שלנו האווירה הסוציאלית הזאת משתנה, ואנחנו מגיעים לחיים יותר טובים, ומסתדרות כל הבעיות והצרות נעלמות, והחיים מסתדרים יותר טוב". הם ירגישו את זה, וירגישו שזה דווקא בא מישראל. ואז הם יבינו ויכירו בייחודיות של עם ישראל ומדינת ישראל.

בן ציון: כתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך", ומוסיף רבי עקיבא, "זה כלל גדול בתורה", ו"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", כולם יודעים שזה כתוב וכולם יודעים שזה מעשה טוב. חלק מנסים לעשות את זה בצורה התנדבותית, בצורה אחרת לאורך כל השנים. מה הפעם שונה שאנשים עכשיו יעשו מעשים טובים, ממה שניסו לעשות עד עכשיו? מה הפעם יהיה שונה?

רע להם. ומתוך זה שהרע הזה חוזר כל פעם, הם מתחילים לחשוב מה הסיבה לרע. אם פעם אחת אני מקבל מכה, אני חושב שזה מקרה. פעם שנייה זה כבר לא מקרה, אני חושב מאיפה זה בא. פעם שלישית, לָמה זה בא. פעם רביעית, איך אני יכול למנוע שזה לא יבוא יותר. ואז אני מתחיל לעבוד על עצמי למנוע את המכה הזאת. זאת אומרת, נדרש זמן, הבנה, הכרה ברע, וחיפוש במה אנחנו יכולים לעשות.

בינתיים עם ישראל מסוגל לסגור עיניים ולברוח מהכרת הרע. זה נקרא "הכרת הרע". רע זה ברור, אבל הכרת הרע, זאת אומרת הבנה מאיפה, מה הסיבה של הרע, את זה הוא לא רוצה להכיר, וזה התהליך שעכשיו הוא נמצא בו.

הוא צריך להכיר שהרע הזה בא דווקא מתוך שהוא לא מחובר, וסיבת האי חיבור שלו, השנאה הדדית, ממש שנאה הדדית שנמצאת בעם, שנקראת "שנאת חינם", הסיבה בעצם אליה, היא גורמת למכות, לאנטישמיות, למלחמות בלתי פוסקות, למה שקורה במדינה, בכל אדם ואדם. ולכל הצרות מאפס ועד הצרות הגדולות ביותר העולמיות, אשמים רק היהודים שלא מתחברים ביניהם. כך כתוב בזוהר ואפשר לקרוא את זה באתר שלנו באינטרנט.

בן ציון: לא הבנתי עדיין למה עכשיו מעשים טובים בתוך מדינת ישראל, פעולות חיוביות, ישפיעו לטובה. כולם יודעים שמעשים טובים הם טובים, הם כולם ברוח התנדבותית, מדוע דווקא עכשיו יש איזה רגע שאם נעשה את המעשים הטובים נגרום למשהו חדש?

אני אשאל אחרת. לָמה הפעולות שעושים אלפי ארגונים בעולם בהתנדבות, מכל הלב, לא מועילות לכלום, ואפילו מזיקות, ולָמה הפעולות שאנחנו יוצאים ועושים הן ראויות.

בן ציון: יוזמים.

אנחנו יוזמים את החיבור, ודרך החיבור מתפשט כוח הטוב ומגיעים לתוצאות הטובות. מפני שאנחנו לומדים את חכמת הקבלה ומחזיקים בתוכנו את הכוח הטוב הזה, העליון, זה נקרא "המאור המחזיר למוטב", ועמו אנחנו מגיעים לחוגים רחבים בישראל, ואז אנחנו, בזה שנמצאים איתם במגע, ממשיכים אליהם את המאור המחזיר למוטב הזה והוא הפועל ומתקן את הכל, כי הכל בא על ידי המאור המחזיר למוטב. את יצר הרע שלנו אי אפשר לתקן אחרת, כמו שכתוב בתורה, "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". אז המאור הזה, רק חכמי הקבלה יכולים למשוך מהטבע ודרכם להעביר לקהלים הרחבים שלא לומדים קבלה.

ולכן אנחנו, כשיוצאים לפעולות הרחבות במדינתנו אנחנו מתכוונים לזה. לא לפעולות עצמן, אלא שבתוכם נמצא המאור המחזיר למוטב. כי הכוח העליון הוא שיכול לתקן את הטבע שלנו ולא אנחנו בעצמנו.

בן ציון: אז "החסות" שלוקחים לומדי הקבלה על המעשים הטובים, שמעודדים עכשיו אנשים לבצע, זאת אומרת עד עכשיו אולי אנשים ביצעו הרבה מעשים טובים בנסתר, בנגלה, נתנו צדקה, כל מיני פעולות, ארגונים כאלה ואחרים, במשך הרבה מאוד שנים, הם לא היו בחסות הקבלה או המקובלים.

נכון. ולכן לא זכו לתוצאות טובות.

בן ציון: ועכשיו?

אנחנו בעצמנו יוצאים לפעולות האלו, כי אנחנו חושבים שכבר הגיע הזמן שעם ישראל חייב להתעורר, להפסיק להיות עם קשה עורף, עקשן כל כך שלא רוצה להכיר את סיבת הרע. כבר היינו לפני שבעים, שמונים שנה בשואה באותו המצב. שמקובלים פנו אז לעם ורצו משהו לעשות, לא נתנו להם לצאת אפילו להפצה, אנחנו מכירים את זה. עכשיו אנחנו נמצאים בזמן אחר, גם אנחנו אחרים, אנחנו יוצאים להפצה ואנחנו לא נפסיק, אנחנו נלך עד הסוף, עד שבאמת עם ישראל ידע איפה המקור של החיים הטובים שלו ואיפה המקור של ההצלה מהשואה הבאה. עד כדי כך.

בן ציון: אז מה באמת עושה את ההבדל, המעורבות הפיזית, המגע הפיזי?

כן. שאנחנו באים ונמצאים איתם במגע, בהסבר הקטן, שאנחנו מארגנים ביניהם חוגים, מעגלים, עשיריות, והם דנים על כל מיני דברים. ובתוך המעגלים הם מתחילים להרגיש שיש להם איזה חום, יש להם איזה אור שיוצא ומחמם אותם ומחבר אותם יחד. ובזה אנחנו כבר מנוסים, אנחנו עושים את זה כבר מזמן בכל הארץ. אז נקווה שיחד עם כל מה שאנחנו עושים עכשיו בשמירה בגני ילדים, בכל הפעילות של "הטובים".

בן ציון: ההתנדבותית.

כן. אנחנו נמשוך לזה גם הרבה אנשים.

בן ציון: כבר מושכים.

כבר מושכים. מכל מיני חוגים רחבים של עם ישראל.

בן ציון: אז מבחינה חיצונית זה רק מה שנקרא "מתן חסות" בעולם שלנו.

נכון. לא יותר מזה. לא צריכים. הם ירגישו יחד עם זה עד כמה אנחנו משפיעים להם חום, עד כמה שיש ביחס שלנו אליהם ממש כוח מיוחד שגם עושה אותם לטובים.

בן ציון: מה זאת אומרת "הם ירגישו מאתנו"? הרי זה הם עושים מעשים טובים, מישהו עזר למישהו במשהו. מה זה "מאתנו הם ירגישו".

זה ברור, אבל האור העליון פועל. הוא פועל ולכן מביא אותנו למצב שאנשים זרים מרגישים שיש בנו משהו.

בן ציון: אבל בתורה כתוב "ואהבת לרעך כמוך", וכבר יש כותרת למעשים האלה עוד מהתורה ומלפני הרבה שנים.

כן.

בן ציון: אז עכשיו עוד הפעם נותנים לזה כותרת. צריכים לעשות מעשים טובים.

לא. באים אנשים שיש בהם את המאור המחזיר למוטב, ומתקשרים לאנשים שאין בהם מאור המחזיר למוטב וכאילו משפיעים עליהם בצורה ויראלית. זה ממש מדביק זה אל זה, וכך זה מתפשט.

בן ציון: למשל אם הייתי עם מישהו באיזו פעולה התנדבותית. שמרנו ביחד על איזה גן, הכל היה נחמד, הוא סיפר לי על עצמו, פנסיונר, איש צה"ל לשעבר, קיבוצניק לשעבר ווניהלנו שיחה. משהו מיוחד קרה בשיחה הזאת? זאת הייתה שיחה רגילה בין שני אנשים.

כן, אבל בכל זאת אתה לא יודע את דרכי האור, איך זה עובר דרכך אליו, וממנו לכל מיני אנשים קרובים ורחוקים שהוא נמצא איתם במגע, וכך זה מתחיל, מתחיל יותר ויותר להתפשט בתוך העם. "בתוך עמי אנוכי יושבת"¹, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לצאת לעם, ודווקא שם אנחנו נמצא את השטח לגילוי הבורא.

בן ציון: אתן עוד דוגמה. עשינו צילום ביחד והעלנו לפייסבוק. אז זו פעולה?

גם זאת פעולה. זה לא חשוב, המגע שאתה עומד עם בן אדם ומדבר, או דרך פעולות כאלה בפייסבוק, בבלוגים, בכל מיני מקומות וירטואליים, ודאי שמגע עם האדם זה יותר. וגם שאתה מסביר לו בכמה מילים שחכמת הקבלה מחייבת, אתה בכל זאת מתחיל כבר לשבור את הסטיגמות בעם כלפי חכמת הקבלה. שלא מדובר על חוטים אדומים ומים קדושים וכל מיני גילוי רוחות ושריפת נרות למיניהם וכולי. אלא דווקא ההיפך, אנחנו מדברים על האהבה, איך היא צריכה להתפשט בכל העם, ורק בה אנחנו נמצא את העתיד הטוב.

בן ציון: בסוף הפעילות הוא לקח אותי טרמפ לאולפנים שלנו, ואמר שהוא גם ישמח לבוא לבקר. אתה חושב שזה קרה לו מתוך האינטרקציה?

ודאי, כן. הוא רואה עד כמה שאתה אדם פתוח, עד כמה יש בך יחסים, כוונות יפות, טובות כלפי כל העם, והוא נדהם לראות את זה כי זה לא כל כך רגיל.

בן ציון: אבל הוא פגש הרבה אנשים כאלה בעולם. הוא התנדב ב"יד שרה", הוא התנדב פה ושם, הוא עזר להרבה אנשים. הוא עשה הרבה, הוא כבר משנות החמישים פה.

יכול להיות שמגע רגעי כזה אתך לא נתן לו מיד אבחון נכון, אבל הוא צריך להרגיש שיש כאן משהו מיוחד. שאנשים לא יוצאים כדי סתם להתפרסם, כדי סתם להרוויח שם טוב. גאווה לא דוחפת אותם, לא יצר הרע דוחף אותם, אלא הסיבה שלהם היא סיבה אחרת לגמרי. זה לא "גרינפיס" שמוכנים להרוג את כולם, רק תן להם לשמור על העצים או דובים וכולי.

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה אחרת, שרק חיבור בין בני אדם יציל את העולם. כי אנחנו כשמקיימים את החיבור, גם נותנים בו תוקף פנימי שזה נקרא "האור העליון", כוח החיובי שבטבע יכול לבוא ולאזן את הכוח השלילי שבאדם. חוץ מכוח השלילי אין באדם כלום. כמו שכתוב, "בראתי יצר הרע", ואנחנו רואים את זה כך בכל אחד. ולכן חובתנו להביא כוח חיובי ולאזן את הכוחות האלה, ואז אדם וכל העולם יבואו לתיקון היפה הזה.

בן ציון: לפנינו עוד הרבה פעולות כאלה, נקווה שבאמת נראה את התוצאות בהקדם. תודה רבה לך הרב דוקטור מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים, ונתראה בתכנית הבאה שלנו. שלום ולהתראות.

(סוף התכנית)