שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.01.2021- אחרי עריכה

ישיבת כתבים

דודי: נתחיל בנושא הראשון שלנו, מדינת ישראל מובילה במקום הראשון במבצע החיסונים העולמי. מצד אחד יש הערכה עצומה בעולם, אבל מצד שני זה כבר הפך להיות סיבה לאנטישמיות, התקשורת הבינלאומית כבר התחילה לפרסם שישראל דואגת לעצמה, לא דואגת לחסן את הפלסטינים לדוגמה וכו', והנה כדור השלג הולך ומתגלגל. מה דעתך על התופעה הזאת, האם היא צפויה בעינייך?

בטח שהיא צפויה, אם אני שונא מישהו אז תמיד את כל זה אני מסובב לו לכיוון השנאה, אם אני אוהב מישהו אז אני מסובב את זה לכיוון האהבה. זה ברור. כן. התגובה ברורה מאוד, היא רק אומרת לנו ששום דבר בעולם לא משתנה, הגענו למאה העשרים ואחת אותו דבר כמו שהיה במאה האחת עשרה ובמאה הראשונה לספירה וכו'.

נורמה: יכול להיות שאנחנו ניסינו להשוויץ יותר מידי, ואסור לנו כעם לעורר קנאה כלפינו כי ממילא שונאים אותנו?

זה שאנחנו מבצעים פוליטיקה ובכלל פרסום חוץ בצורה לגמרי לא נכונה, זה ברור לכולם. האנשים שיושבים שם לא מרגישים מה צריך לעשות, הם לא מרגישים עם מי יש להם עסק, הם לא מוכנים לזה, לא הכינו אותם, אני לא יודע, אבל בכל דבר שהם מבצעים, אני, אישית, הייתי מבצע את זה בוודאי בצורה אחרת. אני נולדתי בגלות, אני גדלתי בין אומות העולם, הגעתי לישראל כמעט לקראת גיל שלושים, וברור לי שבצורה כזאת להציג את ישראל, ובכלל את מה שאנחנו ומי אנחנו כמו שמציגה ממשלת ישראל, זה נראה בעיניי לגמרי לא נכון.

נורמה: יש גם תופעה חדשה שיהודים מחו"ל באים לארץ כדי לקבל את החיסון, ועל זה גם יש אי נעימות, כי הם חוזרים הביתה, ואז אומרים פה שזה על חשבון החיסון בארץ, או שצריכים לקבל את כולם כי זה אותו עם בעצם?

לא, אם יש להם תעודת זהות, אם הם אזרחים של המדינה, אפילו אם הם חיים בחו"ל, אם הם באים לכאן אז מגיע להם לקבל חיסון. כן. אפילו שהם חיים כל הזמן בחו"ל, אבל יש להם תעודת זהות, אז מגיע להם לקבל חיסון.

נורמה: מה שזה מגלה, לפי מה שאנשים אומרים, שלא משנה מאיפה יהודי מגיע מחו"ל כמישהו, כמו כולם בארץ, כי זה חלק מאותו עם, למה לעשות חשבונות כאלה "למה הם כן ואנחנו לא", האם זה לא מראה שאנחנו לא עם באמת, כאילו שזו עוד דוגמה שאנחנו לא מרגישים את היחד הזה, את הדבק בינינו?

אני חושב שפיזית אנחנו אפילו לא מסוגלים לקנות חיסונים ל-16 מיליון יהודים שנמצאים בכל העולם. לא יכולים. כאן יש לנו כ-8 מיליוני תושבים, שזה כולל את הערבים המוסלמים ועוד, ואנחנו בזה מספקים חיסונים לכל תושבי ישראל. הגישה צריכה להיות כזאת.

דודי: למה לדעתך ישראל בכלל מובילה במבצע חיסונים, זה בגלל שאנחנו אנשי ארגון טובים, רופאים מסורים, עם מיוחד במינו, למה?

אני חושב שזה גם כן בגלל הבחירות, כי הממשלה רוצה לעשות צעדים גדולים, נכונים, וזה מין פרסום. זה דבר אחד. דבר שני הוא שאנחנו מאוד מאוד חלשים, עם קטן בסביבה לא טובה, לא ידידותית, ואם אנחנו נכנסים למגפה ועוד כל מיני כאלה מחלות ובעיות, אז יכול להיות שאנחנו לא נוכל לשרוד. ולכן כאן הבעיה הופכת להיות מאוד רצינית, ואנחנו חייבים להחזיק את עצמנו במצב בריא. דבר שלישי שהוא בכלל בנוגע לעם ישראל, ליהודים, הם תמיד דואגים למצב הבריאותי שלהם, ולכן לא פלא שהם דואגים לזה יותר מעמים אחרים. תמיד זה היה ככה גם כשהיינו בין כל העמים ובגלות.

נורמה: העובדה שישראל מובילה בכל העולם זה גם כן איזה סמל שישראל צריכה גם להוביל ברוחניות, שיש לה תפקיד בראש הפירמידה בכל העולם?

לא. אף אחד לא קושר את זה עם זה. ההיפך, זה מעורר אנטישמיות, זה מעורר שנאה, חשדנות וכן הלאה, זה מצביע עלינו עוד יותר בכך שיכול להיות שאנחנו גרמנו להתפתחות הווירוס הזה. אני לא חושב שזה לטובתנו. אף פעם בכלל לא יקבלו לטובתנו שום תופעה בעולם. לא. לכן זה שאנחנו מפרסמים את זה כל כך לכל העולם זה פשוט לא מתוך חכמה. דברים כאלה לא מפרסמים. אם אני יודע לעשות משהו טוב מאוד, שאני לא הולך למכור את זה, אלא לעצמי, אז בשביל מה לי לפרסם את זה? אף אחד לא עושה את זה.

שלי: אם הבנתי נכון אמרת קודם שאנחנו הצלחנו להשיג את החיסון ראשונים בגלל שאנחנו מדינה מוקפת אויבים, ונמצאים גם ככה בסכנה קיומית. אבל זה מה שהשפיע על אלה שמכרו לנו, או שזה מה שהפעיל את הממשלה שלנו להיות יותר חרדתית, ולהשיג את החיסון כאילו באש ובמים?

וודאי שאנחנו צריכים למצוא את החיסון ראשונים, אנחנו צריכים להתחסן ראשונים, אנחנו צריכים להיות בטוחים ומאוחדים לקראת כל הבעיות. תארי לעצמך שהצבא שלנו, צה"ל, נכנס למכת הקורונה, אז מה קורה? אין לנו על מי להישען. אין.

שלי: אני מבינה שאנחנו במצב בעייתי, אבל איך הצלחנו להשיג את החיסון, האם בגלל שאנחנו יותר חרדים, או שזו השראה מלמעלה, שדואגים לעם ישראל?

לא, זו לא השראה מלמעלה, זה השב"כ שעבד והשיג. אני בטוח שזה ככה דרך הדרכים האלו. שרות הביטחון הכללי.

דודי: על זה גם יש בארץ מי שרואים בעין שלילית את העובדה שאנחנו מובילים במבצע החיסונים, כי לטענתם ישראל היא מעין מעבדה ניסיונית עבור האנושות, נחשפים הסכמים כאלה ואחרים ולא היינו צריכים להזדרז.

לא, יכולים להגיד לכאן או לכאן, או שאנחנו הופכים להיות שפן לניסוי או שאנחנו מצפצפים על כולם, העיקר שאנחנו נהיה מחוסנים וכן הלאה. אני חושב שהדבר הזה היה צריך להיות שמור בחצי סוד, לפחות בחצי, זאת אומרת לא שמחסנים את כולם וכן הלאה, אבל בגלל הבחירות, בגלל שהעיקר בממשלה כזאת זה שכל אחד מפרסם את עצמו, אז ככה זה קורה. המצב הפנימי שלנו צולע.

דודי: במה כן ישראל צריכה להתפאר, להתגאות ולעשות הרבה גלים בעולם?

אין לנו ממה להתגאות בכלל. אין. מאיפה, ממה? אין ממה להתגאות. אנחנו נכנסנו לחוב גדול, ואנחנו נצטרך לעבוד עליו כמה שנים. אין לנו במה להתגאות. אלא שבגלל הבחירות, אני בטוח שזו אחת הסיבות העיקריות, הממשלה שלנו קונה בכסף רב, ביוקר ממש, את החיסון והיא מחסנת את כולם בתקווה שבעוד כמה חודשים אנחנו נגיע למצב טוב יותר, ואז אנחנו נחזיר את המשק לעבודה מלאה, ובזה נצליח ונרוויח את כל אותן ההשקעות שהשקענו במגפה.

דודי: וזה יקרה?

אני לא חושב.

דודי: לא חושב.

לא. אני בטוח שזה לא יחזור.

דודי: מה זה הביטחון הזה, מה לא יחזור, מה כן יהיה?

שום דבר לא יהיה, פשוט בזבזנו כסף, שילמנו. בסדר, שילמתם. עשיתם חיסון? עשיתם. מה עוד אתם רוצים בנוסף, שום דבר חוץ מזה? אז לא תקבלו שום דבר חוץ מזה. החיסונים האלה יעזרו למשק במשהו, באחוז מאוד קטן, לפי איך שאני משער, ואנחנו נצטרך לשלם על זה הרבה וגם כן להיות חולים. אני לא חושב שזה יעזור לנו בהרבה.

דודי: אז בשביל מה כל הסיבוב של מבצע החיסונים הגדול הזה, יש לו איזו תכלית להראות לנו משהו?

רק לבחירות.

דודי: ובריאות ושיקום המשק?

אבל אתה יודע, "בריאות ושיקום", מי היה כל כך מתחשב במאבק כזה, אם זו לא הייתה שנת הבחירות.

דודי: בחירות זה בחירות, אבל על אחר כך אני שואל, מה אתה עוד רואה, מה אחרי הבחירות? אחרי הבחירות אנחנו מבינים שהכול חוזר לקדמותו. אבל מה ביום יום, בשגרה כנגד הקורונה מה אתה רואה?

שום דבר.

דודי: אנחנו עשינו חיסונים, אנחנו מתחסנים, מתרפאים.

אנחנו צריכים להתרגל שחצי מהמשק שלנו אין בו שום יסוד להתקיים. אנחנו צריכים לסגור את כל המולים למיניהם וכל בתי הבילוי למיניהם. אנחנו צריכים להיכנס באמת לחינוך רציני בעם ולדעת למה קורה לנו כך ואיך אנחנו יוצאים מזה. אני לא חושב שיש לפנינו מצבים כל כך יפים, טובים, ולא יעזור לנו שום חיסון.

דודי: אבל אם התחסנו וחזרנו בעצם לבריאות שלנו, אפילו בצורה היפותטית.

אבל בינתיים, חזרת, ומה הלאה?

דודי: חוזרים לשקם את המשק ואת החברה ואת מקומות העבודה.

אף אחד לא צריך את זה. מה אתה תתחיל עכשיו לייצר? אתה מבין שזה לא עניין של הקורונה. זה עניין שאנחנו נכנסנו לשלב חדש, שהאנושות היום כבר לא צריכה, לא זקוקה לאותם המפעלים הגדולים הסינים ולכל הבוטיקים האלה. ממש לא. עד כדי כך שאפילו מספרות, אתה תראה עד כמה שלא יהיה בהן צורך. האנושות, על ידי הווירוס הזה, ולא יעזור לך שום פרסום, היא תתחיל להיות יותר רצינית ופשוטה כלפיי החיים.

דודי: גם תרבות?

גם תרבות וגם תיירות ואפילו אופרה ותיאטרון, הכול יהיה בצורה, במינון הרבה יותר צנוע.

דודי: מה השתנה בתפיסה?

אני חושב שעל ידי המכות האלה, שזה כבר יהיה שנתיים או שלוש אפילו, חכה עד שנתחיל להתאושש, אנחנו נהייה אחרים. אנחנו נהייה אחרים, הדור הצעיר יהיה חדש, הכול יהיה אחרת.

נורמה: דיברת על אנטישמיות, ויש תופעה כזאת בתקשורת, אפילו תקשורת רצינית בעולם, שאומרים שישראל לא דואגת לפלסטינאים וגם לערבים ואפילו בתוך ישראל. שזה שקרי.

מצד שני אלה שנגד החיסונים יוצאים עכשיו לרחובות ועושים הפגנות עם סמל של מגן דויד על הגוף, כמו בשואה. עושים השוואה. מה אתה חושב על זה?

אני לא חושב על זה כלום, זה טבעי שכך זה קורה. זה טבעי שמה שאנחנו לא נעשה לפלסטינאים אז יגידו לנו שאנחנו לא בסדר. מצד זה שאנחנו רוצים לחסן אותם, זה כאילו לחסל אותם, או כאילו שאנחנו לא רוצים לחסן אותם, זה כאילו שגם רוצים לחסל אותם. זה לא משנה מה נעשה, ההידברות תמיד תהייה כך.

נורמה: מה עלינו לעשות?

לצפצף. כי זה לא יעזור. שום דבר לא יעזור, אלא בתנאי שאנחנו נתנהג נכון לפי חוקי הטבע אז הטבע לא יעורר את אומות העולם לדבר נגד ישראל. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לסתום את הפיות. אחרת הם צודקים, מה שהם מדברים הם צודקים. למה? כי אני לא מספק לאומות העולם את הסחורה שלה הם מצפים ומחכים וכל כך צריכים, לא מספק להם את ''שיטת החיבור'' שבהם כולם ירגישו טוב.

טלי: בשנים האחרונות כל המידע שברשותנו, גם כאנשים פרטיים וגם כחברות ואפילו מדינות, מאוחסן בשירותי ענן. זה מין מחסן וירטואלי שממש לשמירה על מידע, על מסמכים, על תמונות, חוויות שצברנו, לפעמים גם מידע ציבורי, בטחוני, מידע מסווג ורגיש, וזה בעצם הופך את הנכסים היקרים והרגישים של כל האנושות להיות תחת שליטה של מספר חברות, זה מסכן אותנו בפריצות למארגי מידע, שימוש לרעה שיכול ממש להוביל למלחמות סייבר שמדברים עליהן, ומורגש שאולי זו הסכנה הגדולה ביותר של האנושות.

רק לפני מספר שבועות המערכת העולמית של גוגל קרסה לכמה שעות וכל הגישה לכוננים, לדרייב, למסמכים, הכול נחסם ברגע וזה יצר מיד בהלה. המקרה הזה בעצם הראה לנו כמה אנחנו פגיעים, בהזזת שלטר מוחקים לנו את כל התוכניות, את כל המידע, את הכול, אפילו פגישות מלוח שנה, הכול.

מה ההשלכות של מצב כזה על האדם הפרטי מזווית הראייה שלך? אם מצב כזה קורה שבעצם הכול נופל, נעלם, משתלטים, מה ההשלכות של זה?

אז כל אדם ואדם פרטי צריך לשמור בתוך הזיכרון שלו, היינו במחשב האישי שלו, מודפס באיזה צורה, את הפרטים שלו ולא להשאיר את זה כשייך רק לקופת חולים או לעוד קופות או לעוד ארגונים.

אני רוצה שהכול יהיה אצלי. אצלי לדוגמה יש תיק שלם ששם המסמכים שלי עבור כל השנים מכל הארגונים. ואני לא סומך עליהם שאני אצטרך לפנות ושהם יחפשו לי איזה מסמך. זה צריך להיות לכל אחד. אז אצלי זה גם בצורת תיק, ניירות, אבל אפשר לשמור את זה באיזה מקום.

טלי: וכשמדובר בדברים יותר מורכבים, יותר מסובכים, של ארגונים, של חברות?

את לא יכולה לחייב אותם לשמור את הנתונים שלך איך שבא לך. הם עושים את זה בצורה מסוימת, וקורה מה שקורה. מה לעשות? אנחנו תמיד כך. ואם איזה גוי עכשיו ילחץ לך על הכפתור ויפעיל פצצת אטום, מה יהיה? זה אותו דבר, כולנו כך.

טלי: אנחנו יודעים שמערכות לא מתפתחות סתם. האם המערכת הזאת נבנתה מתוך רצון לשליטה במידע או שזו בעצם צורת ההתפתחות הנכונה הטבעית?

כל המערכות נבנות מתוך הרצון האגואיסטי של מי שמייסד אותן והן מתקיימות וממשיכות להתקיים במאות מילוני ומיליארדי דולרים כדי להחזיק את המידע הזה ולהמשיך יותר ויותר. כי על ידי זה הם שולטים, הם תופסים אותך ומחזיקים אותך ואת שייכת להם. לכן יש להם כל כך הרבה כוח.

טלי: האם ניתן ללמוד משהו מהתפתחות של מערכות כאלה על התפתחות של בני האדם?

כן, וודאי, שעלייך ידוע הכול, ואף פעם לא תדעי מה, אבל מישהו שצריך את זה יוכל לפתוח וליהנות מכל מידע שיש שם עלייך.

טלי: לפני עידן הרשתות החברתיות היה מאוד קשה להבין או לתפוס את הקשרים בינינו ודווקא אחרי שכך אנשים נחשפו לרשתות החברתיות אז בעצם אתה יכול להכיר עוד המון אנשים, להעביר מידע. השאלה האם ניתן ללמוד משהו מהצורות הווירטואליות האלה על מערכות הקשרים הפנימיים בינינו?

לא. ווירטואלי זה ווירטואלי, רוחני זה רוחני. אין שום קשר ביניהם.

טלי: האם המערכות הווירטואליות שבני אדם הקימו אמורות באיזו צורה לשרת את מערכות הקשרים הפנימיות בינינו?

לא, מה פתאום. אנחנו על ידי הרצון לקבל האגואיסטי שלנו מרכיבים רשתות אגואיסטיות ועל ידי הרשתות הפנימיות הרוחניות שלנו אנחנו מרכיבים רשתות אלטרואיסטיות. שתי הרשתות האלה לא שייכות אחת לשנייה.

אני מקווה שיבוא יום אחד ויהיה איזה פיצוץ וכל המערכות שבנינו עד כה, דרך כל הגוגל וווטסאפ ועוד ועוד, כולם יתפוצצו ולא יישאר כלום.

טלי: מה יקרה אז במצב כזה?

שום דבר. נתפטר מכל הזבל. נתחיל חיים חדשים. הרבה אנשים ינשמו לרווחה. לי למשל זה לא חשוב, מה שכתוב שם, מה שנמצא שם עליי, זה לגמרי לא מדאיג אותי.

טלי: הערוצים האלה הם הרבה פעמים הפה שלנו, הרבה פעמים אנחנו מדברים דרכם, מעבירים מסרים דרכם.

וודאי שהכול נרשם, נו אז מה? כן, הכול נרשם. אבל זה תלוי את מי זה מדאיג, אותי זה לא מדאיג. אני משתדל לחיות ברמה יותר עליונה מזה. מצידי שידעו עליי, על הבהמה שלי, על החיים הגשמיים שלי מה שהם רוצים. אני לא הולך לרגע להסתיר את זה. זה לא חשוב, זה ממש זה לא חשוב לי.

טלי: הרבה פעמים משתמשים בפלטפורמה הזאת נגדך, מפרסמים, מושכים אותך למטרות אחרות.

בבקשה. זה עניינם. שיעשו. אין לי שום בעיה עם זה. שידברו כל הזמן עליי, שיתעסקו כל הזמן בזה. לי אין בזה שום עניין, הם ככה מתלחשים ביניהם, אבל אני לגמרי לא מרגיש שזה שייך לי.

טלי: אם היית צריך להמליץ לאזרח הפשוט מה היחס הנכון לכל הנושא הזה של שמירת מידע, של רשתות חברתיות, של קשרים ווירטואלים?

לצפצף. אין מילה אחרת.

אני לא מבין. את כבר אישה בגיל מתקדם, יש לך ילדים, בעל, משפחה וכולי, מה כל כך חשוב לך שיידעו יותר או יידעו פחות עליך? מה כל כך חשוב? מה יש לך כזה דבר שאת צריכה להסתיר? אפילו שיש לך כמה דברים כאלה, בינינו, שאת לא רוצה שיידעו אחרים, ומה הם יידעו בסך הכול? זה הכול תלוי בהסכמה החברתית. זה הכול.

אולג: בכל זאת, האם אחרי כל הדברים האלה זה יכול לשמש גם למשהו יותר גלובלי, לאיזו דיקטטורה גלובלית, לסיכונים גלובליים בהמשך ההתפתחות?

אנחנו גם כך נמצאים בדיקטטורה גלובלית, הדיקטטורה הגלובלית הזאת היא לא צריכה להסביר ולפרסם שהיא שולטת עלינו, אנחנו גם כך נמצאים תחת השליטה שלה. מה יש כאן להוסיף? עכשיו מספרים לך שכל הרשתות האלה, ארבע, חמש או עשר נגיד חברות גדולות, שהן כאילו יודעות עליך הכול ומבלבלות אותך עם כל מיני פרסומות וכל מיני דברים, אז מה? מה יש מזה שאני יודע את זה או לא יודע את זה? בכל זאת, אני לא יודע מה לעשות עם זה. לכן בקשר לטראמפ, לקפיטול, עם כל מה שקורה, כשאני שומע עכשיו עד כמה כל הרשתות האלה הן קשורות, עד כמה הן כולן מכורות, מה זה ייתן? שום דבר. אנחנו לא יכולים להתנגד לזה בשום דבר. אלא לאט לאט זה יסתדר, הזמן יעשה את שלו, אנחנו נעבוד בצורה שלנו. וכמו שהיה זמן שהרשתות האלה הן עלו לשלטון בגלל זה, כך הן גם יפלו. וזה יהיה מהר מאוד.

שלי: בהמשך לנושא הזה, מאז שהחשבון של טראמפ נחסם ונסגר לגמרי בטוויטר, קמו נגד זה מנהיגים, משפיענים. גם קנצרלית גרמניה מתחה ביקורת על ההחלטה הזאת ואמרה שניתן להתערב בזכות חופש הביטוי במסגרת החוק ולא על פי החלטות פלטפורמות המדיה החברתית. לצידה גם סנטור בארצות הברית, מחוקקים בישראל, בפולין, נשיא מקסיקו ועוד משפיענים הביעו התנגדות למה שקרה שם. אומרים שזו בעצם מתקפה על החופש של כולנו. ובפולין כבר מחוקקים חוק חדש שיאפשר קנסות של מעל שני מיליון דולר על כל חסימת חשבון שהיא לא על פי החוק. זאת אומרת, אם לא עברתי על החוק וחסמו לי את החשבון, אני יכולה לתבוע. ההרגשה ברשתות החברתיות, ויש עכשיו דיון מאוד סוער על זה, היא שאנחנו ממש מתחילים להבין שאנחנו נמצאים באיזשהם זמנים חשוכים, שמדיניות ההשתקה נמצאת בידיים של כמה אנשים חזקים והם יכולים לעשות מה שהם רוצים, היום זה טראמפ, מחר זה כל אחד מאיתנו, גם מימין וגם משמאל של המפה, ויש תרעומת. מה הדרך הנכונה להתמודד עם המצב הזה?

אי אפשר להתמודד. לא תדעי אף פעם מה שקורה. אני מציג חברת על, את רוצה להירשם לחשבון יותר גבוה? בבקשה. אפשר לעשות את זה, זו מערכת רוחנית שהיא בנויה על חוקי ההשפעה לזולת, למעלה מהאגו של האדם, את יכולה להיכנס שם, לפתוח שם חשבון משלך, ושם בטוח שלא תהיה עלייך שום שליטה של אף אחד, חוץ מהכוח העליון, אחד יחיד ומיוחד, טוב ומטיב לרעים ולטובים, אבל הוא ישלוט. כל ההבדל שגם עכשיו הוא שולט, אבל שולט דרך כל מיני המערכות האלה שאת מאמינה בהן, ושם הוא ישלוט לבד לפי כמה שאת נותנת לו ייפוי כוח לשלוט.

שלי: אז מה שאתה אומר, שכל עוד אנחנו פה במסגרת של האגו, תמיד תהיה עלינו איזושהי דיקטטורה של אנשים חזקים שינהלו אותנו?

ודאי. זה חייב להיות כך, כי כל אחד משתמש באגו שלו כדי לשלוט במשהו. ישנם כאלו שהם מסוגלים לשלוט יותר מאחרים באגו שלהם.

שלי: ואיך נרשמים לחשבון החדש במערכת הרוחנית?

זה דרך מערכת בני ברוך, תפני ויסבירו לך.

שלי: כשאדם באמת נמצא ברוחניות, בתוך מערכת הקשרים הזאת, מה זה אומר שהבורא שולט בו? הוא עדיין מביא משהו מעצמו?

במידה שאדם נותן לבורא רשות לשלוט בו, הבורא שולט.

שלי: זה אומר שכל מה שהוא יגיד, יחשוב, יעשה, זה עדיין מגיע ממישהו אחר, לא ממנו, מהבורא.

כן, בצורה ישירה, כך שאדם רואה איך הבורא מתייחס אליו, ואיך הוא צריך בהתאם לזה להתייחס לבורא. פותחים חשבון ישיר, קו ישיר, לא דרך כל מיני המערכות האלה.

שלי: מה זה חופש ביטוי אמיתי?

חופש ביטוי אמיתי, שאני מגלה את המערכת העולמית שאני יכול להשפיע דרכה ולראות איך זה משפיע.

שלי: אתה יכול להסביר? לא הבנתי.

לא, בלתי אפשרי. פשוט ישנה מערכת שאני יכול להיכנס בה ולהשפיע. להשפיע על הכוח הכללי, שזה הבורא, ודרכו על כל המצבים שישנם במערכת.

שלי: זה נשמע מאוד גבוה לבן אדם פשוט.

אין כאן פשוט ואין כאן שום דבר, זה כל אחד ואחד. אל תתחילי לחלק את זה לפי הרמות.

שלי: אני רק רוצה להבין. יש באדם דחף כל הזמן לבטא משהו משלו, משהו מעצמו, לפעמים נראה שזה ממש הכוח שנותן לנו חיות, לבטא משהו, להוציא משהו, בכל מיני צורות, אם זה דרך חומר או דרך מילים, לא משנה. מה זה הכוח הזה, מה הוא רוצה שנבטא? מה זה המקום הזה שהוא של האדם, שממנו הוא מבטא משהו?

מהרצונות שלו, מהלב שלו. אדם צריך להגיע למצב שהוא מחובר עם כל יתר בני האדם למנגנון אחד הדדי, טוב, בהשפעה טוטלית זה לזה בצורה יפה.

שלי: ומה הוא מבטא לתוך זה?

אהבה.

שלי: אז לכל אדם יש את צורת האהבה המיוחדת שלו, שאותה הוא צריך לבטא?

ודאי. לפי האופי שלו, לפי הנתונים הטבעיים שלו.

שלי: וכשנגיע למצב כזה שכולם יביעו אהבה לתוך המערכת הזאת, זה מצב של חופש ביטוי?

כן.

שלי: איך אפשר בינתיים בכלים הגשמיים שלנו להתקרב לשם?

ללמוד את המערכת ולהשתדל להתכלל בה. אין ברירה אחרת, אין שום דרך אחרת. אחרת ישלטו עליך כל מיני גוגלים, סייברים.

שלי: כשאני פועלת בתוך מערכת גשמית של איזשהן התקשרויות בין אנשים, איך אני יכולה לעשות כך שאני אתקרב לגילוי של המערכת הזאת? איך להשתמש בפלטפורמה כדי להגיע למערכת הגבוהה יותר?

רק להשפיע טוב דרך המערכת לכולם.

דודי: אפרופו גוגלים וסייברים, יש לנו מספר שאלות על זה.

נורמה: מיום ליום אנחנו שומעים על עוד מקרים בהם ההאקרים פרצו לחברות, למשרדים ממשלתיים. למשל, רק לאחרונה פרצו האקרים לרשתות המחשבים של משרד ההגנה, המסחר, האוצר, משרד החוץ והביטחון הלאומי בארצות הברית. אפילו נכנסו למשרד האנרגיה הגרעינית של אמריקה. זו הייתה אחת מהפריצות הגדולות בהיסטוריה של אמריקה. ההאקרים גם קיבלו גישה למייקרוסופט. יש הרגשה שהעולם בלי כיסוי, האם זה באמת המצב?

כן. זה באמת כך, אין שום בעיה לפוצץ את העולם, לעשות מה שרוצים, ואני בטוח שאת המפתחות האלה יש גם לרוסים וגם לאמריקאים וגם לסינים. רק הפחד ההדדי מזה שכל אחד בזה משחק באש ומזמין אש על עצמו, זה מחזיק אותם.

נורמה: אז מה הסכנה שאנחנו רואים באופק?

לא יודע, אני לא חושב שיש סכנה. לפי הערכתי, זה בכל זאת צריך להביא אותנו להכרת הרע. שכל העתיד שלנו על פני הארץ, כולל כדור הארץ המסכן הזה, כולו נמצא בידיים כמו של הק.ג.ב או כל מיני ארגונים כאלו, בכל המדינות.

נורמה: אומרים שההתקפה האחרונה נעשתה על ידי האקרים רוסים בתוך האמריקה דווקא.

כן.

נורמה: אז מה התקפות הסייבר באות ללמד אותנו כאנושות?

שאנחנו צריכים להפסיק לשחק עם זה, כי זה נעשה מאוד מסוכן ורצוי להיפגש ולנטרל את כל הדברים האלה. אבל מה לעשות במקום זה? להפסיק את שליטה. בזה אף אחד לא שולט. בזה כל אחד ואחד בקושי בקושי שולט על העם שלו, ובצורה כל כך רעה, שמיום ליום יכולים אנשי האומה שלו לתפוס אותו ולתלות אותו.

נורמה: האם מלחמת העולם השלישית תהיה מלחמת סייבר?

אני לא חושב. אני חושב שזו תהיה מלחמה עם פצצות אטום, כמו שכותב בעל הסולם, אבל ודאי שלפני כן היא תהיה מלווה בהתקפות סייבר.

נורמה: כמה מהר זה יכול לקרות?

אוי, אין לי שעון, אני לא יודע.

נורמה: לפי ההתפתחות של העולם שאנחנו רואים.

זה לא יקרה, אנחנו נגיע למצב שכולם יבינו שזה הסוף ולכן כדאי לנו להירגע ולבטל את כל האפשרויות שיכולות להביא עלינו את הסוף. אני חושב שזה דווקא יהיה מהר, כי כבר עכשיו ברור לנו שאין כאן מי שינצח, אין.

נורמה: מחקר חדש מגלה שישראל היא היעד המוביל בעולם להתקפות סייבר, לא מזמן הייתה התקפה נגד חברת ביטוח בארץ ויש חשש שגנבו מידע פרטי של אלפי ישראלים. זו אחת מהדוגמאות. למה ישראל במקום הראשון של ההתקפות, אם היא מעצמה עולמית בביטחון סייבר?

זה תלוי בזה. בגלל שאנחנו חזקים מאוד בסייבר, הם מתנפלים עלינו ורוצים להיכנס, לחקור, לשלוט, להכניס שם כל מיני ג'וקים ווירוסים שלהם כדי שביום המיודע הם ידעו איך להפעיל אותם ולשלוט במערכות שלנו. אנחנו מאוד חזקים, מיוחדים בזה. רוצים עכשיו דרך ישראל לעשות קשר בין הודו, אירופה, אנגליה, או מהאמירטים דרך ישראל לאירופה, בקיצור יש מערכות חדשות כאלו שנכנסות, זה ידוע, כותבים על זה. ודווקא ישראל מיוחדת בזה. יש כאן גם הרבה תשתיות, תשתיות תת קרקעיות שבונים ועוד יבנו. ישראל היא כמו מין אונייה שיש עליה הכול.

נורמה: אבל האם יש לנו מספיק הגנה כדי לשמור על עצמנו או שאלה שרוצים לחסל אותנו דרך הסייבר יצליחו?

בטוח שיש בידנו הגנה מצוינת, חזקה ביותר שאין לאף אחד, אבל זה בתנאי שנרצה להשתמש בה, כי אנחנו ממש מחזיקים ביד ה'.

נורמה: מה זה, איזו הגנה זו?

זאת ההגנה הכי חזקה, שאני והבורא יכולים ללכת יחד, ו"אני" הכוונה לעם ישראל. וכאן אין אף אחד שיכול להיות לידנו, את זה אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו.

נורמה: איך אפשר לבנות רשתות, עולם וירטואלי שיהיה יותר בטוח?

זה לא יעזור. כל עוד האגו שולט בעולם, אין דבר שיכול לבנות מערכת בטוחה, ומה שלא יהיה. אלא רק מתוך העובדה שהיא תכנס לליבו של כל אחד ואחד, ואם הוא עושה טוב לאחרים, זה בחזרה יגרום לו טוב.

דודי: נושא אחר. כ-2 מיליון כבר מתו מקורונה ברחבי העולם מתחילת המגפה. למה קשה לנו להתאבל על אלפי, כמעט מיליוני קורבנות המגפה? למה אנחנו מקבלים זאת במין שלווה יחסית לכמויות כאלה של נפטרים מידי יום?

תראה, זה טבעי. זה לא בידיים שלנו, אנחנו עושים מה שאפשר, ומה עוד אפשר לעשות? מבזבזים כל כך הרבה כסף, נכנסים לסגרים, עושים כל מיני דברים, ואם מתים 2 מיליון, אני לא חושב שזה הרבה במשך שנה פחות או יותר?

דודי: כן, פחות.

2 מיליון לשנה? 2 מיליון מ-8 מיליארד על מה אתה מדבר? בחייך זה בכלל זניח.

דודי: אני שואל על מידת האמפטיה, הרגישות, כי אם זה מקרה יחיד אז בדרך כלל יש..

נו, כולם מתים, אז מה הבעיה, מתים היום, מתים מחר, מה קורה? אני לא מבין את הגישה הזאת. למה אני צריך לשבת לבכות על זה שאנשים מתים היום במקום למות בעוד 10, 20, 50 או אפילו 100שנה ? למה צריך להיות עניין של אבל, סבל, מיתה וכן הלאה?

דודי: אנחנו רואים הרבה פעמים מקרים שאדם אחד מת, נפטר, נהרג, אפילו אתה לא מכיר אותו אבל אתה יכול להזדהות, להתרגש ולהרגיש המון אמפטיה וכאב, וכשזה מדובר בתופעות של כמויות אדירות, אין כאילו רגש ואנושיות כאילו?

נכון כן, כי כולם כבר רואים שזאת תופעת טבע, מה תעשה?

דודי: למקובל יש רגש כשזה מדובר בכמויות, כשזה מדובר באנושות?

לא, אין, אין שום דבר. רק חבל שזה לא מביא את האנושות הנותרת אחרי כל הדברים האלה להכרת הרע, לחזרה בתשובה.

שלי: אם מסתכלים ברשת, יש בה המון בדיחות על המצב, על הסגר, על הקורונה, על ההגבלות, בפרט בישראל יש מלא בדיחות. ודווקא פוסטים של כאב ושל אנשים שעברו את הקורונה בצורה קשה, כמעט ואין. מה המנגנון הזה, זו הדחקה, אנחנו לא רוצים להתמודד עם כאב?

שוב אני אומר, מפני שזו מכה כל כך גדולה, כללית שכוללת את כל העולם, אז לא מתייחסים אליה בצורה פרטית. אף אחד לא חושב שזה ממש נוגע בו, אלא זו תופעה, אז מה? מה זה 2 מיליון לכל האנושות תוך שנה? תגידי לי, איזה אחוז זה? אם תחלקי 8 מיליארד ל-2 מיליון במשך שנה, בכלל אין על מה לדבר.

שלי: אבל הטבע בכל זאת נתן לנו פה איזו מכה, וכאילו אנחנו מקבלים אותה בשוויון נפש.

המכה היא מתוך זה שאנחנו לא יכולים לשלוט בזה. אבל נגיד שמעכשיו והלאה כולם יהיו בריאים, רק בשנה ימותו עוד 2 מיליון אנשים, אז לא נורא, הבעיה היא שזה מגביל אותנו, זה מכניס אותנו לחדרים סגורים, להגבלות באוטובוסים, במקומות עבודה, בכל מקום ומקום, זו הבעיה. אבל לא ש-2 מיליון מתים, לזה אף אחד לא היה שם לב.

שלי: מה האפקט שאנחנו בכל זאת צוברים, מה האפקט המצטבר בתוכנו מתוך המכה הזאת?

הגבלה. זה לא נותן לנו לחיות, לבלות, לסדר את החיים שלנו כמו שאנחנו רוצים, זה מפריע לאגו שלנו.

שלי: ומה הבחנות החדשות שנולדות בנו מתוך המצב הזה?

הבחנות חדשות? שאנחנו צריכים לעשות עם זה משהו. בואו נראה עד כמה שחיסונים האלה, הפנדמיה הזאת תטפל בו, עד כמה שאנחנו נבין שלא בזה הבעיה, אלא ביחסים המקולקלים בינינו.

שלי: זאת אומרת, אין לצפות שסף הרגישות יעלה, משהו אחר אמור להשתנות בנו?

סף הרגישות ירד ולא יעלה, אפילו שימותו 20 מיליון ולא 2 מיליון, שימותו זה לא יזיז לי.

שלי: אז עד שאני לא אשאר לבד בעולם חס וחלילה, אני לא אשים לב שמשהו קורה?

לא, את תשימי לב עד כמה שזה פוגע בך. אם נגיד הספרית שלך פתאום תמות, אז תצטערי על זה, מה תעשי עכשיו בלי ספרית?

שלי: יש פה איזה מצב אינטנסיבי שהאנושות עוברת ולא ברור מה יוצא מזה בסוף?

יוצא מזה בסוף מוסר השכל.

שלי: שמה הוא?

שאנחנו צריכים בעצמנו להשתנות ובזה אנחנו משנים את העולם.

דודי: מדענים גילו עוד לפני כששים שנה שבכדור הארץ מתחוללת מיקרו רעידת אדמה אחת

לעשרים ושש שניות, מדובר בזעזועים קלים מאוד, בלתי מורגשים על ידי בני אדם אבל ניתנים למדידה באמצעות מכשירים סיסמיים.

תלמיד קבלה שלח לנו אייטם וציין את העובדה שעשרים ושש זה בעצם הגימטרייה של תבנית ה-ו-י-ה, הוא גם שואל האם יש קשר בין הקוד הרוחני לרעידות האדמה שקורות כל עשרים ושש שניות.

אני לא יודע, אני צריך להיכנס לגימטריות ולספרים העתיקים ולהתחיל לעשות חשבונאות משלי ואז אני אגיד לכם. בסדר?

דודי: בכל זאת אבל יש תופעות.

אני בטוח שיש, אני אעשה כל מה שתלוי בי ואביא לכם את התשובה, בינתיים תאסוף כסף.

למה אתם מקבלים שאלות כאלה?

דודי: לאורך השידור עכשיו שמעתי ממך כמעט אחרי כל נושא, תלמדו לצפצף.

כן אבל בצורה נעימה, ככה יפה.

דודי: מהי תורת הצפצוף?

זה שיצא מהלב וייכנס ללבבות, אני אומר ברצינות.

דודי: איך אתה מתייחס לנושא כלשהו, לתגובה, למצב כלשהו?

הכול בידי שמיים. מה יש לי להגיד לך? תתבייש לך, הכול בידי שמיים, אז אני מצפצף על כל יתר הדברים שמביאים לי כעובדה." אתה יודע מה קורה?", "למה זה זז?", הכול בידי שמיים, מה יש לי לעשות? רק להביא את האנושות לעובדה הזאת, שידעו שזו הסיבה.

דודי: בסדר, זה שאתה אומר שהכול בידי שמיים זה כאילו, תסגור את הבסטה כבר.

לא, אני לא עושה את זה כדתי, אני אומר שלא, ההיפך, תפנה לזה, תגלה את זה, תדע איך לעבוד עם העובדה הזאת ואתה תהיה בעל הבית לחיים.

דודי: ואז אתה לא מתרגש מכלום, שום דבר לא מפחיד?

משום דבר.

שלי: אבל יש איזשהו גבול, מצד אחד הכול מידי שמיים ומצד שני גם מידי שמיים הגיעה אלי הידיעה הזאת שאולי רוצים שאני אתייחס אליה איכשהו, או אפילו בקורת שאנחנו מקבלים. מתי זה הבורא שולח את הביקורת, או את העקיצה, או את הדקירה שנתייחס אליה ומתי לצפצף עליה?

תמיד להתייחס לזה כאל בורא שעושה תרגיל, נקודה, אין לי יותר מה להסביר, כבר התעייפתי להסביר.

חיים: איזה שאלות ואיזה נושאים היית רוצה לקבל?

לא מה יש לנו לעשות? יש לנו לעשות רק דבר אחד, ללמוד את ההשגחה וההנהגה העליונה, זה הכול.

חיים: אבל באיזה נושאים היית רוצה שאנחנו נשאל?

אני לא יודע אבל אין לנו כל כך מה להסביר, כל הזמן אנחנו נכתוב את אותו דבר. כל הזמן או זה יהיה על טראמפ, או זה יהיה על הפלת הבורסה, או יהיה איזו בעיה בגבול או עוד משהו.

אתה יודע, אין לי מה להגיד, אני יודע שאני מעביר יום יום בשיעור שלי משהו חדש לתלמידים שלי, פותח משהו חדש, אבל מה יש בעולם הזה לפתוח משהו חדש אני לא יודע. שזה אמר ככה וזה עשה ככה וזה בלי סוף.

חיים: לפני שנסעת לברלין, לאותו מעגל שישבת שם ושאלו אותך מאה שאלות, אמרת "אני לא יודע מה אני אעשה עם זה, כי הם ישאלו מאה שאלות ולי תהיה תשובה אחת על כל המאה".

אז באמת כך היה.

חיים: כן, וברור ששום דבר לא השתנה מאז, כי כלפי העולם זה תמיד אותה התשובה, החיבור יפתור את כל הבעיות וכן הלאה, תפקיד העם היהודי וכל זה.

כן, רק אני הייתי חייב להיות שם כי צילמו אותי מכל הטלוויזיות ודווקא יהודי אחד עם כיפה יושב וכל הכיכר הזאת בין מאה ועשר אנשים שצילמו אותי ממש כל הרשתות. זה מעניין, הם התעניינו דווקא בזה. אתה יודע, ברלין, באותה כיכר ששרפו בה כל הספרים, "בבל פלאץ" ואני לזה הגעתי, להצגה הזאת ולא יותר.

חיים: אבל עדיין נסעת וענית לכל השאלות וגם פה אתה רוצה שיהיו שאלות, אתה רוצה שנביא אליך שאלות, אתה רוצה שיהיו תוכניות.

כן.

חיים: איזה שאלות אתה רוצה שנביא לך, איזה חסרונות, איזה נושאים?

אתם לא יכולים להביא לי שום דבר. אני לא יודע, אין, אנחנו צריכים רק להמשיך, ממש להשתדל להיכנס ללב של כל אחד ואחד ולהסביר לו שוב ושוב שכל הבעיות הן בגלל היהודים.

חיים: אנחנו שואלים את זה כי אנחנו רוצים לדעת לפי מה אנחנו צריכים לבחור נושאים שאנחנו מביאים לתכנית.

לא חשוב, תביאו כמו שקודם.

טלי: כל שיעור יש איזה חידוש, איך אפשר מכל שיחה כזאת להוציא חידוש?

אם אנחנו מדברים ברמה של השיעור זה משהו אחר, אבל אם אנחנו מדברים ברמה כמו שעכשיו, אז כמו שדיברתי בפלאץ בברלין, אין מה לעשות, תנסו.

אני מחבק אתכם, שיהיה לכם כל טוב והזמן יפה לפנינו ואנחנו עוד ננענע את העולם.

(סוף השיחה)