"שלבי הסולם"

סימנים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 01.06.15 – אחרי עריכה

אורן: לפני כעשר שנים, הבנים שלי הקטנים שהם תאומים, היו כבני שנה. היינו בנופש, ולרגע לא שמנו לב והילד נפל ממיטת קומתיים מהקומה השנייה לרצפה וקיבל מכה בראש וטסנו איתו לבית חולים רמב"ם.

בדרך לבית החולים, וגם בזמן הבדיקות והסי טי, כאשר לחלוטין לא היה מובן מה קרה, היה יכול להיות הנורא מכל, הרגשתי תחושה מיוחדת שיש איזה כוח. לא הייתי היסטרי, לא דאגתי בטרוף כמו שאמורים לדאוג, הרגשתי שחוץ מכל הסיטואציה הזאת יש כוח גדול יותר ממני שהוא סידר את הסרט הזה עכשיו פתאום. אתה בנופש, ולרגע אתה לא שם לב ופתאום כל החיים נהיים שחורים. אבל יש איזה כוח שסידר לי עכשיו את הסרט הזה וגם דואג שהכול יהיה בסדר. זו תמונה אחת שנזכרתי בה כשהתכוננתי לשיחה איתך.

תמונה אחרת היא, שאני בעבודה ויש מלא צרות, אני בא הביתה מהעבודה ופתאום קורה משהו עם אשתי, עם הילד בבית ספר, האוטו קיבל מכה ועוד. אני מוצא את עצמי לפני השינה שוכב במיטה ושואל "אלוהים, מה אתה רוצה ממני? מה אתה משגע אותי? אתה לא מרפה, כל שנייה דופק לי מכה מימין, משמאל". כאילו מישהו יושב וכותב לי סרט שבהזיות הכי גדולות אי אפשר היה לכתוב סרט יותר איום ונורא.

למה סיפרתי לך את שתי התמונות האלה? כי הרבה פעמים בחיים אני לא מבין לאן אלוהים מכוון אותי? מה הוא רוצה ממני? אני לא מבין אותו.

האם זה לא מספיק שאתה מקבל את זה שהכול לטובה, או שאתה לא מסוגל לזה?

אורן: ברגעים של חסד אולי כן, אבל רוב הזמן ממש לא. אני רואה שהכול לרעה, שיש אכזריות לפעמים. אם אני הייתי כך מתייחס לבן שלי, והייתי נותן לו עוד מכה ועוד מכה, מה היה?

האבא הנכון, אומנם יש לו קו שמאל, הוא מחזיק את הילד בגבולות, אבל הוא גם מסביר לו ועוזר לו להתיישר לצד ימין. אנחנו כך מפעילים את עצמנו בשתי זרועות. ואילו כאן אנחנו רואים שכאילו מתייחסים אלינו רק מצד הדין.

אורן: רוב הזמן זו התחושה.

ולא מבדילים.

אורן: אני לא מבין מה הוא רוצה ממני, לאן הוא מכוון אותי. יש שיר שאני מאוד אוהב שנפתח במשפט "מה הזמן מסמן לי?". אני מרגיש שהוא מסמן לי כל מיני דברים ואני לא קולט מה. כשאני נוסע בכביש יש לי תמרור שמסמן לי "פה עצור, פה האט, פה תיסע ב- 90 קמ"ש", אני מבין מה הסימנים אומרים לי. ועם א-לוהים אני לא מסתדר, לא מבין.

צריכים ללמוד למה הוא כך מתייחס אלינו. אנחנו רואים שאנחנו נמצאים באיזה תהליך, כולם עוברים, כל האנושות וכל אדם ואדם, ויש התפתחות לגבי הדור הקודם והדור הבא. יוצא שיש כאן משהו, זה מגיע לאיזה מקום, ומיום ליום אתה מקבל את זה כצרות ובעיות, אבל בעצם זאת התפתחות. זו התפתחות שצריכה להיות, אבל למה היא כל כך קשה? אומנם אנחנו כאילו מלאים כוחות ושכל ורוצים לשלוט על הטבע, אבל בסופו של דבר מכל זה, אחרי כל החכמות, אנחנו סובלים יותר מכל היצורים.

לפי מה שאני לומד מחכמת הקבלה, כך בעצם הטבע מקרב אותנו לפתרון. עד שתגיע למצב שמאוד תרצה לגלות מה קורה, למה כך מתייחסים אלי הכוחות האלו, למה הם כל הזמן מכוונים אותי לכל מיני דברים ושמים לי כל מיני מכשולים, ואני לא יכול להסתדר עם שום דבר. אני מרגיש שאיבדתי את הדרך, איבדתי טעם לחיים, אני יותר מסכן מהחיות. אני מרגיש, מבין וסוחב את כל ההיסטוריה של אנושות, ואילו החיה דבוקה כל פעם לרגע שהיא חיה, לפי אינסטינקטים, אצלי השכל והרגשות רק יותר מכבידים עליי.

העולם נעשה כל כך קשור זה לזה, ואני כבר מתחיל לקבל חדשות מכל העולם, כביכול חסר לי בעבודה ובבית, אני עוד שומע על התפרצות הר געש ביפן ורעידת אדמה באוקיינוס ועוד. הצרות מכל העולם מתקרבות אלי, כאילו לא מספיקות לי הצרות הקטנות שלי.

אנחנו מתקדמים למצב שהאדם יספוג מכל האנושות את כל הלחצים והבעיות, את כל מה שיש. אני לא יכול למנוע את עצמי מהחדשות, אבל החדשות הן שזה גנב וזה הרג, ומכל העולם. מאוד מאוד קשה לאדם בחיים שלו. הייתי מחלק לכולם צל"ש.

אורן: פרס הישרדות.

אנחנו ממש כך נמצאים. מה הטבע רוצה מאיתנו? אם אנחנו בכל זאת רואים שאנחנו מתקדמים, שיש כנראה תוכנה והיא מקדמת אותנו, אז מה הטבע רוצה? נראה לי שהטבע רוצה שנרצה לגלות את התהליך ואת המטרה ונשתתף בזה. על ידי זה נמתיק את החיים שלנו ונדע באמת איפה אנחנו קיימים. על ידי המכות האלה הטבע דורש מאיתנו להיות יותר חכמים, פתוחים ורגישים למה שקורה לנו. לא שנברח מכל המכות האלה כל אחד לפינה שלו, עבודה, בית, טלוויזיה, כדורגל. אומנם אנחנו מצליחים בזה איכשהו לשרוד, אבל ללא ספק על ידי המכות האלה קורה דבר אחד - ההתפתחות הרגשית והשכלית פותחת לנו חללים פנימיים שנרצה למלא אותם בהבנה ובהרגשה מה קורה לנו בעולם הזה, איפה אנחנו נמצאים, ולשם מה אנחנו קיימים. אחרי כל המכות והבעיות, אדם מתחיל לשאול מאיפה זה בא, מה התועלת, מהי הסיבה, מהי המטרה.

אורן: לאן זה מכוון אותי.

כשאנחנו מתחילים להתייחס כך לחיים שלנו, אז לרגש, שאני מרגיש כל הזמן בלחצים כמו חיה קטנה, אני מצרף שכל, ומתחיל לחפש על ידי מה אני באמת יכול לפתור את הבעיה הזאת, מהו הצופן, איך אני מגיע לפתרון.

אם אני אבין בשביל מה זה קיים, למה, מה התועלת מהלחצים האלה עליי, אז כבר יהיה לי יותר קל ויותר טוב. כמו אדם שמרגיש שהוא חולה, ומה יש לו לעשות? אחרי שמגיעים לקביעת האבחנה מהי המחלה, מחפשים תרופה, ובדרך כלל מוצאים תרופה. כך גם אנחנו צריכים לראות. אם אני נמצא בהרגשה רעה כמו באיזו מחלה, אז זה רק דוחף אותי לחפש מהר מהי הסיבה לזה ולמצוא אחר כך תרופה. לפחות אני נמצא בשלב ראשון, ואפילו יותר משלב ראשון, כי אני כבר נמצא במצב שאני מבין שאני חייב למצוא למה.

יש אנשים שלא מחפשים למה, אלא כך החיים, כך אני צריך לעשות, כך כולם עושים, כמה שפחות לחשוב, ואז כבר יותר טוב. הם משתדלים בכל פעם לברוח מהבעיות, כמה שאפשר להקטין אותן, לבצע משהו, אבל לא לחשוב על זה מדי. אבל אם הבעיות מתגברות, אז אין ברירה אדם מתחיל בכל זאת לחשוב מהי הסיבה להן, ואיך הוא יכול להתרחק מהן.

לכן אם אתה שואל על הסיבה, אז זו כבר התקדמות. לא כולם בעולם שואלים על זה, אלא רוב העולם רק חושב איך לברוח. אנשים עדיין נמצאים בתקווה שאפשר לברוח מהצרות והבעיות, ועדיין לא שואלים על מה הסיבתיות שבזה, אבל אם שואלים, אז זה כבר טוב.

אורן: אני רואה שקצב המשחק שאלוהים משחק איתי הולך וגובר. אם פעם הוא היה נותן משהו טוב, משהו רע, ואחר כך הפסקה, ואחר כך עוד משהו טוב ומשהו רע, אז פתאום החיים נעשים יותר ויותר אינטנסיביים. אתה מתחיל את היום, אתה לא יודע איך תגמור אותו עד הצהרים. הגעת לצהרים, אתה לא יודע איך תגיע לערב. הגעת לערב, אתה נכנס הביתה, אתה לא יודע מה מחכה לך. כאילו קצב הסצנות שהוא בונה לי בחיים הולך ומתגבר, ולעומת זאת חוסר האונים שלי בלהבין אותו גם הולך ומתגבר והתסכול הולך ומתגבר, כי אני לא מרגיש שאני מבין לאן הוא מכוון אותי בכל דבר ודבר.

איך אני יכול להתחיל להבין את הכיוון? מה הוא מרמז לי? מה הוא מסמן לי? כנראה ששום דבר לא קורה סתם, כנראה שהוא מארגן לי סצנה מסוימת בשביל שאני אלמד משהו. ואני מרגיש שאני כל הזמן נכשל, לא לומד, לא מבין, לא מרגיש. זה כמו במשחק ''חפש את המטמון'', נותנים לך רמזים, אתה מוצא פתק, הוא מכוון אותך לתחנה הבאה, תלך לשם ושם תמצא, תעשה כך. אני קולט שהוא זורק לי רמזים, ואני כמו סוג של טיפש לא מבין אותו. איך אני יכול להתחיל קצת יותר להבין אותו, לאן הוא מכוון אותי בכל דבר?

זו בעיה. יש אנשים שיש להם נטייה לפתור את הבעיות הקיומיות האלה, "בשביל מה אני חי? למה אני חי? מה הטעם בחיי? מהי סיבת הסבל?". ושואלים את זה לא אנשים קטנים שקיבלו מכה ואז שואלים, אלא הם רוצים להתעלות מעל החיים האלה המלאים כל מיני בעיות, ולראות אותם בפרספקטיבה, "לאן בכלל אני מתקדם? מה הסיבה לכל הדברים האלה? למה העולם כך מתנהג? מה חיי האדם בזה?". אם אדם כבר מגיע לשאלות כאלה, אז הוא מקבל הכוונה איך לפתור אותן, הוא מגיע כבר לפתרון. אבל כל עוד הוא נמצא במצב שהוא לא מתעורר מעל השאלות הפרטיות שלו, אז הוא צריך לסבול עוד ועוד.

הטבע מקדם אותנו לפתרון בצורה הדרגתית בתנאי שאנחנו רוצים לפתור את הבעיה ולהגיע לפתרון בצורה שלמה. לא שנשאל "למה קיבלתי את המכה הזאת? איך לא אקבל את המכה הזאת?" אלא להתעלות מעל זה, ולראות כמו רופא, "למה אני מקבל מכות? מה הטבע רוצה מאיתנו? למה החיים הם כאלו ולא אחרים?". אני אסתכל על הדברים האלה בצורה יותר קרה, יותר שכלית. חוץ מהרגש שאיתו סבלתי הרבה, עכשיו אני גם רוצה לעלות לרמת השכל. אני רוצה להבין את הדברים האלה, את המהות שלהם, את המטרה שלהם.

כאן זו כבר תחילת האדם. ככל שהוא מקבל מכות רגשיות וגם שכליות ובלבולים, הוא מתחיל עכשיו לשאול על החיים שלו ועל החיים בכללות. השאלה שבדרך כלל מתעוררת היא "מה הטעם בחיים?". קשה? נכון. יש לזה פתרון? בשביל מה כל הקושי הזה? הוא מתחיל לזהות מרוב הבעיות וגם מכמה מחשבות שעכשיו מתחיל לגלות אותן וכך מסתובבות בו, שיש עקביות וכיוון, ואז הוא רוצה לפתור את הבעיה הזאת בכללות. לא לברוח מהמכות כמו חיה, לא להבין אותן רק בצורה שידע איך לברוח מהן, אלא הוא רוצה להשיג כבר את התהליך עצמו ולמה זה קורה. לא בצורה אישית רק כדי לשמור על עצמו, אלא בדרגה קצת יותר גבוהה, "מאיפה באות הבעיות והמכות? מהי הסיבה הכללית שלהן? למה הן מביאות אותי?". זה לוקח המון זמן, יכול להיות מאות שנים. כשהוא מתפתח לכיוון זה, אז הוא מתחיל כבר לשאול איפה הוא ימצא את החכמה שתעזור לו להבין מה קורה לו. הוא לא שואל על עצמו בלבד, הוא מתחיל לשאול בצורה יותר כללית.

אורן: יש לי הרגשה, שאתה באופן אישי מצאת את החכמה הזאת. לכן באתי לשוחח אתך.

כן, אבל זו הדרך.

אורן: מטרת הביקור כאן אצלך הוא במשהו ללמוד את החכמה הזאת. אני חושב שזו החכמה הכי חשובה בחיים, איך להבין לאן אלוהים מכוון אותי. אני לא מרגיש שיש לי משהו יותר חשוב בחיים

נכון.

אורן: כל הזמן אני מקבל מתנות, מקבל קופונים, ואני לא יודע לפדות אותם. כל הזמן אני מקבל והכול נראה רע ושחור, כי אני לא מבין את השפה, אני לא מבין מה הוא אומר לי, אני כביכול חירש.

הבנתי עד כה מהדברים שאמרת, שברגע שמשהו קורה לי, משהו טוב, משהו רע, לא משנה מה, ברגע שאני במודעות כזאת, בהכרה, באיזו התבוננות על החיים שלי מהצד, כשמשהו עכשיו קורה איתי, לילדים שלי, לא משנה איפה, ולפעמים יש לי הזדמנויות להתבונן על זה מעט מהצד, הדבר הראשון שאתה ממליץ לי לעשות זה להוסיף להרגשה גם קצת שכל. מה זה אומר?

כי חוץ מהרגשה אתה רוצה לבקר את ההרגשות שלך עם השכל, לעשות סדר בהרגשות האלה. אולי יש כאן סיבה ומסובב. כי אם הרגשה עוברת והרגשה באה ועוד הרגשה, ואתה עובר כל מיני מצבים, אז אתה רוצה לדעת מה הקשר בין המצבים האלה. האם אתה יכול ממצב אחד להגיע לפחות למצב יותר טוב וכן הלאה.

אורן: כשאני מחפש את הקשר, את הסיבה, את הכיוון לאן זה מכוון אותי, מה זה רוצה ללמד אותי, אני לא מוצא בתוכי תשובות. מה אני צריך לעשות?

מגיעים לחכמת הקבלה רק עם השאלה הזאת, בשביל מה החיים? מה הטעם בחיים? ולמה אני סובל? זה מספיק. ואז חכמת הקבלה מתחילה להסביר לאדם, אבל להסביר בצורה די שכלתנית. יחד עם זה הרגש מתפתח, אבל לא בצורה כל כך מהירה. חסר לנו בעיקר הידע, השכל, לקלוט ולבדוק את זה על עצמנו.

חכמת הקבלה קודם כל מסבירה לאדם מהי כל הבריאה, שהיא בסך הכול ''רצון''. אנחנו צריכים להבין מה זה רצון, זה רצון ליהנות, רצון למלא את עצמו, חיסרון. כל דבר שקורה, מחלקיק של אטום, עד לאטומים, מולקולות וגושים גדולים של דומם, צומח, חי, מה שקורה בעולם שלנו, כל זה סך הכול רצונות. בתוך כל אחד מהיצורים האלה בדומם, בצומח ובחי, וחי זה כולל אדם, יש כל מיני רצונות. והרצונות האלה הם רצונות לקבל, להרגיש את עצמו, לקבל מילוי, בזה אנחנו קיימים.

מה קורה עם האדם? על ידי הרצונות שלנו שמתפתחים ואנחנו מרגישים שאנחנו רוצים למלא אותם ולא מסוגלים, על ידי זה שהרצון מתפתח ולא יכול למלא את עצמו, הוא מתפתח יותר ויותר. ליד הרצון מתחיל להתפתח שכל, "למה אני לא יכול למלא את עצמי? למה אני סובל?", ובדיוק בנקודה הזאת אנחנו עכשיו נמצאים. אנחנו יכולים לבקר את הרגש שלנו עם השכל, ואז זו תהיה תחילת ההסבר, תחילת ההבנה.

העניין הוא, אפילו שאני אבין את כל מה שקורה, נשאלת השאלה האם אני יכול לנהל את ההתפתחות שלי, לנהל את המצבים שלי מעכשיו להבא, מהיום למחר, מרגע לרגע, כי זה בעצם מה שחשוב לי. אני רצון שרוצה ליהנות ואני לא מסוגל, ומה הלאה? האם יש פתרון או לא? וכאן חכמת הקבלה אומרת שכן ישנו פתרון. מתוך שכל הבריאה היא סך הכול רצון אחד גדול לקבל ליהנות, ואני פריט אחד קטן, מרכיב קטן מכל הבריאה, אז אני נמצא בהשפעה מהסביבה, מכל הבריאה. אם אני בוחר לעצמי סביבה מתאימה, אז אני יכול לסבול פחות מאשר אם אני לא בוחר, ויכול להיות שאני אסבול יותר מסביבה בלתי מתאימה.

אם כל הבריאה היא בסך הכול רצון אחד עם כל מיני רצונות שמרכיבים אותו, אז העבודה שלי, אם אני רוצה להגיע לטוב, היא להיכנס לסביבה הכי מתאימה, הכי טובה, שבטוח תוכל לספק לי את העתיד הטוב, אווירה טובה, התקדמות יפה, חיזוק. סביבה כזאת היא סביבה שאוהבת אותי, שדואגת לי. אני מבין שמה שנשאר לי זה להיות תחת הסביבה היפה, הקרובה, הנכונה, האוהבת, ואיך אני בונה כזאת סביבה שבה בטוח החיים שלי יהיו טובים. עכשיו אני כבר רואה שבזה בעצם הפתרון.

אורן: האם אז אני אבין לאן אלוהים מכוון אותי? לשם הוא מכוון אותי בעצם?

כן. הוא מכוון אותך בצורה פשוטה - תבנה את הסביבה או תמצא את הסביבה שאוהבת אותך, ואז יהיה לך טוב. אנחנו רואים מרגע לרגע עד כמה הסביבה שאנחנו חיים בה נעשית יותר ויותר רעה וגרועה. אנחנו יכולים גם להבין, שגם בצורה כזאת דרך השפעה רעה מהסביבה מכוונים אותנו באין ברירה לבנות סביבה טובה.

(סוף השיחה)