מקובלים כותבים

"שבירת הכלים"

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן-23.03.09 – אחרי עריכה

בנצי: הפעם נעסוק בנושא מיוחד מאוד שנקרא "שבירת הכלים". בחכמת הקבלה העוסקת בממדים גבוהים וחכמים יש הרבה מאוד חוקים ותופעות, אבל מסתבר שהחוקים והתופעות האלה מגיעים עד העולם שלנו ונוגעים בחיי היום יום שלנו.

מה הפלא? הרי כתוב בחכמת הקבלה שהחכמה הזו היא שורש כל המדעים, שהיא חכמת האמת, לכן האמת חייבת לכלול את הכל. המילה אמת הן אותיות א', מ', ת'. האות מ' היא באמצע, זו תכונת הבינה, זו תכונת ההשפעה שקושרת את ההתחלה והסוף, את א' ות'. לכן זה נקרא "תורת אמת", זאת אומרת שהאור שמשפיע שם משפיע על כל המציאות. המציאות הזאת היא לא מחוץ לעולם הזה, העולם הזה הוא הדרגה האחרונה של כל העולמות, ולכן וְודאי שחכמת הקבלה דנה גם בו יחד עם כל יתר העולמות העליונים.

בנצי: אילו תופעות או עובדות שקיימות בעולם הרוחני כדאי לי לדעת, למרות שאני חי בעולם הזה?

הייתי אומר הכל, כי כל מה שיש בעולם הרוחני פועל עלינו. כמו שכתוב, "אין לך עשב למטה שאין לו מלאך למעלה שמכה אותו ואומר לו: גדל!"¹. זאת אומרת כל מה שקורה, כל תופעה, כל מקרה, כל תכונה, כל רצון, כל מחשבה שבאדם, כל מה שקורה עם הדומם, הצומח והחי, עם הכל, זה יורד מהעולם העליון ובעולם שלנו זה רק יוצא כפועל.

אין דבר חדש שנולד כאן, הכל בא מלמעלה. אם אדם רואה את המציאות ותופס אותה, אז הוא רואה איך משתלשלים הכוחות מלמעלה, איך הם תופסים מבחוץ את העולם שלנו ומפעילים אותו גם מבפנים וגם מבחוץ, מכל מיני צדדים ודרך כל מיני סוגי רשתות שפועלות בעולם שלנו. העולם שלנו הוא כולו נפעל.

בנצי: האם אתה יכול לתת דוגמה כיצד תופעה שקיימת בעולם הרוחני פועלת בעולם שלנו, למשל תופעת "שבירת הכלים".

התוצאה של שבירת הכלים היא כל העולם שלנו. בעולם הרוחני הרצונות נכללים יחד במכלול אחד, באחדות, במערכת אחת שנקראת "אדם". אחר כך המערכת הזאת שנקראת "אדם הראשון" עוברת שבירה, מה שנקרא "חטא עץ הדעת". רק שלא נתבלבל ונחשוב שזה קורה בעולם הזה.

המערכת הזאת שנקראת "אדם", בעולם הרוחני, מתפרקת ונפרדת להרבה מאוד חלקים שנקראים "נשמות פרטיות". הנשמות הפרטיות האלה הן כבר מנותקות זו מזו ומתלבשות בתוך בני אדם שבעולם הזה. לכן אנחנו מרגישים כאן בעולם הזה את עצמנו מנותקים זה מזה. האמת שבכל אחד ואחד יש נשמה שקשורה לכולם, אבל אנחנו, שנמצאים כבר בגופים עם נשמות שנכנסו לתוכן, נפרדים על ידי הגופים, כי הגופים שלנו הם גופים אגואיסטיים.

אם ננטרל את הגוף שלנו מהאגו שלו, אז הנשמות שלנו תוכלנה שוב להתחבר יחד ואז נרגיש את עצמנו שוב כאחד. ההרגשה כאחד נקראת "גן עדן", וההרגשה שאנחנו מנוגדים לאחד, היא "גיהנום".

בנצי: עיינתי קצת במקורות וראיתי שב"הקדמה לספר הזהר" כתוב, "ע"י שבירת הכלים דקדושה, יצא שהקליפות גורמות לכל מיני עברות כמו גנבה, גזלה ורצח"². כלומר שבירת הכלים היא בעצם הסיבה להרבה מאוד תופעות שליליות בעולם שלנו.

לכל התופעות. אין בעולם שלנו שום תופעה חיובית, הכל שלילי. הכל בא מתוך האגו והכל תוצאה מהשבירה, לכן אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר טוב בעולם שלנו. אם אנחנו רוצים לעשות משהו טוב, אנחנו צריכים לעלות מהעולם הזה לעולם עליון יותר, למקום שבו נהיה מתוקנים. במישור העולם הזה אין תיקונים, לכן אנחנו צריכים, בצורה נפשית, לעלות למקום שהיינו לפני השבירה.

בנצי: האם העולם שלנו הוא כמו כלי שבור?

כן.

בנצי: ומה קורה כתוצאה מכך?

הרצונות והמחשבות האגואיסטיות חוגגות כאן. האדם רוצה לנצל את כולם, הוא מזלזל בכולם, הוא רוצה לנצל את העולם לטובתו ולא אכפת לו מה יקרה עם האחרים. בתת ההכרה אנחנו עושים חשבונות כאלה.

בנצי: האם אי אפשר לשלוט על זה?

לא, אי אפשר. אפילו אם אנחנו חושבים שאנחנו עושים משהו למען השני, אנחנו עושים כך בגלל שזה טוב לנו, אחרת אנחנו סובלים, אחרת יש לנו חשבונות שאותו דבר יכול לקרות גם לנו.

בנצי: האם שורש התופעה הזו הוא לא אנחנו בעצמנו, כלומר שאנחנו רוצחים, גונבים?

לא, זה שורש רוחני, אנחנו לא אשמים בזה. "יצר לב האדם רע מנעוריו"³.

בנצי: כלומר אנחנו כבר נולדים לרצוח ולגזול.

כתוב "מנעוריו", כן, כאלה אנחנו, ואם אנחנו לא מתקנים את עצמנו, אז אנחנו עוברים כך את החיים ומתים. אבל אם אדם מתחיל לשאול מי אני, מה אני, מה התועלת בחיים שלי ומה אני צריך לעשות? אם מתחיל אצלו תסכול ומאבק פנימי, אז הוא מתחיל לברר את הדברים ומגיע לחכמת הקבלה. רק על ידי חכמת הקבלה הוא מתחיל ללמוד שהוא תוצאה של השבירה, שיש לו בחירה חופשית, שהוא יכול לעלות מעל הטבע שלו ואז הוא יראה את העולם הנאור שכולו השפעה ואהבת הזולת. הוא יראה "מסוף העולם ועד סופו"⁴, הוא ירגיש את עצמו שייך לנצח ולשלמות, לא כמו כאן בעולם הזה.

בנצי: תופעה נוספת היא העובדה שאנחנו לא יכולים להתמלא בתענוג וליהנות בעולם הזה בצורה שלמה ונצחית, וגם זה בגלל שבירת הכלים.

נכון, כי כל פעם שאני רוצה להגיע למשהו, למשל לשתות, אז אני לוקח לגימה מהכוס, ואז אני כבר פחות רוצה לשתות, התענוג שלי כבר פחת ואני צריך לחפש משהו אחר. לאחר שגמרתי לשתות את כוס המים או הקפה, אני שוב מחפש ממה אפשר ליהנות.

בנצי: אבל זה נורמלי להתמלא וללכת לתענוג אחר.

האם זה נורמלי להתמלא ושוב להרגיש ריק ושוב לרצות תענוג אחר?

בנצי: כן.

על זה כתוב "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"⁵, כי אני אף פעם לא מלא. למה לאחר שהתמלאתי וטוב לי, אני לא יכול להוסיף עוד משהו לעצמי, ואולי עוד, אבל שזה לא יהיה מתוך חיסרון? כי אם אני לא מרגיש תענוג, אז אני מרגיש שאין לי חיים, אין לי חיוּת. אנשים שנכנסים לדיכאון אומרים שאין ממה ליהנות.

בנצי: האם גם הדיכאון הוא תוצאה של שבירת הכלים?

כן, ודאי. יכול להיות שיש לאדם את כל הטוב שבעולם, ועדיין הוא אומר "טוב מותי מחיי"⁶. אבל מה חסר לך? אין לי תענוג.

בנצי: אם הסיבה לכל הרע הזה הוא כתוצאה משבירת הכלים, ואתה אומר שזה לא תלוי בנו, אז לאן צריכה להיות מכוונת תשומת הלב שלנו?

אתה בעצם שואל לָמה נוצרנו ברע כזה, לָמה הבורא סידר לנו את כל הדברים האלה מלכתחילה, ואנחנו נפלנו לעולם הזה, מתגלגלים בו, נולדים ומתים, מה התועלת בכך? התועלת היא בזה שעל ידי הגלגולים שאנחנו עוברים מדור לדור, אנחנו נולדים שוב, אבל הנשמות שלנו הן ישנות, כי כל דור הוא כמו שורת נשמות שחוזרת ומתלבשת בגופים חדשים, אבל מתוך כך הנשמות משתכללות. הן מקבלות שכל ורגש ומתחילות להשתכלל יותר ויותר.

אנחנו רואים, הרי בני האדם הם לא כמו הבהמות שכמעט ולא משתנות מדור לדור. אנחנו משתנים במשך הדורות, ואפילו במשך החיים שלנו. אבל "עגל בן יומו, קרי שור"⁷, כלומר עגל בן יומו כבר מוכן לחיים, ואילו האדם לא מוכן לחיים, אלא רק כשהוא מתפתח. אבל בגלל שהאדם מתפתח לאט לאט, הוא רוכש תבונה, הוא מגלה עולם, המצאות ועוד.

יוצא שבתהליך האבולוציה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים לשאול בשביל מה אנו חיים. השאלה הזאת היא כבר שאלה מעל החיים שלנו, זו כבר לא שאלה בהמית. כל יתר השאלות שלנו זה איך להצליח יותר, שאלות על כסף, כבוד, שליטה ואפילו ידע. או שהן שאלות על תענוגים גופניים כמו אוכל, מין, משפחה, בית. בדברים האלה אני בעצם רוצה לסדר שיהיה לי טוב עם עצמי, עם הגוף שלי, שהסביבה שתכבד אותי, שאני אשלוט עליה, שאני ארגיש בנוח. אבל נוח בחיים האלה. חוץ מכאלה דברים, אין לנו שאלות.

אבל אם יש לאדם שאלה "בשביל מה אני חי", שאלה שהיא לא כבר במישור של העולם הזה, כלומר חברתי, אישי, גופני, אנושי, אלא למעלה מהעולם הזה, אז הוא מגיע לחכמת הקבלה. לכן כמו שכותב לנו בעל הסולם בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", שהוא הספר העיקרי בקבלה, מתי מגיע אדם לחכמת הקבלה? כשהוא שואל באמת "מה הטעם בחיי". לא כשהוא מפסיד פתאום בבורסה או משהו כזה, אלא כשהוא שואל באמת. זאת אומרת כשיש לו הכל בעולם הזה, אבל הוא יודע כבר שזה לא ימלא אותו. כשהחיסרון שלו הוא למשהו יותר גבוה, למשהו משורש החיים, ממהות החיים, אז יש בו את השאלה, בשביל מה חיים. האמת שכל אחד שואל בילדות את השאלה הזאת, לכל ילד בגיל 6, 7, 8, יש בפנים שאלה כזו. אבל אחר כך אנחנו שוכחים, כי מתחילים כבר ההורמונים והבלבולים למיניהם, ואז שוכחים את השאלה הזאת.

אם היינו יכולים לתת מענה טוב לשאלה הזאת, על ידי החינוך הנכון, אז לא היינו עושים אדם סתם אדם שישרת את הבהמה שלו, אלא שישרת את הנשמה, את הרוח שלו.

בנצי: אתה בעצם אומר שכל אדם בעולם הוא כמו כלי שבור. הרב"ש, הרב המקובל ברוך שלום הלוי אשל"ג כותב לנו, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכל הולך לחוץ. כמו כן אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב"⁸ .זאת אומרת שאנחנו בעצם נשלטים.

בחיים הרגילים אנחנו נשלטים על ידי האגו שלנו, על ידי הרצון ליהנות שלנו, ואין לנו אפשרות לברוח מזה.

בנצי: ובגלל זה אנחנו כלים שבורים?

זה נקרא "כלי שבור", שאנחנו כל הזמן משרתים את הגוף הזה. אנחנו אפילו לא מודעים לכך ש"האני" משרת את הגוף הזה, אני לא מבדיל את עצמי מהגוף וכל הזמן משרת אותו.

בנצי: ויש אפשרות כזאת?

אם האדם מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, אז הוא מתחיל להרגיש שהוא והגוף שלו זה לא אותו דבר.

בנצי: הוא מקבל תעודת זהות אחרת?

הוא מתחיל לקבל מעין פיצול פנימי, בוא נגיד כך, ואז הוא מתחיל לראות ש"האני" והגוף זה לא אותו דבר. האני שלי יותר גבוה, האני שלי יכול להיות יותר מופשט.

בנצי: הגוף, אתה מתכוון לאגו או לגוף הבשרי?

ה"אני", זאת השאלה מי אני, מה אני, מאיפה אני, מה החיים שלי, מה מקור החיים? לא הבשר. כי את הבשר הזה אנחנו יכולים להחליף, יכולים לעשות כל מיני השתלות למיניהן.

בנצי: זאת אומרת, האני שכרגע מרגיש כמות מסוימת של רצונות, יכול לקבל גם סקאלה אחרת של רצונות.

כן. ואז כשהוא מתחיל לשאול "מה הטעם בחיי, מאיפה אני?", אז הוא מתחיל על ידי לימוד מערכת המציאות הכללית, לא העולם הזה הקטן, שהוא דרגה מאוד מאוד קטנה, אחרונה בעולם הזה, פשוט ניצוץ האור פרץ ב"ביג בנג", במפץ הגדול, ועשה את היקום ומילא אותו בדומם, צומח, חי, מדבר, והתפתחה כאן בסך הכל הבועה הזאת הקטנה, שלנו היא נראית כל כך גדולה. ואם אדם מתחיל לשאול, אז על ידי חכמת הקבלה הוא מגלה את כל המציאות. ואז הוא מתחיל לראות את עצמו מהצד ואיך הוא מתחיל לעלות, לצאת ממסגרת העולם הזה גם למדרגות יותר עליונות, ורואה שהגוף שלו באמת שייך לדומם, צומח וחי. הגוף שלו זה דרגת חי בעולם הזה, כמו שאר החיות, אבל האני שלו שייך לדרגת האדם, וזה לא בני אדם בעולם הזה אלא כמו שכתוב, "כולם כבהמות נדמו"⁹, שאנחנו באמת בחזקת בהמות. "אדם" זה נקרא שהוא דומה לאלוקים, דומה לטבע, דומה לכוח העליון, ואז הוא מעלה את הרוח שלו למעלה מהעולם הזה, מתחיל להכיר את כל המערכות, ואז באמת מרגיש שהוא חי בחיים שלמים, נצחיים.

בנצי: ואיך זה במושגים של כלים? הוא היה כלי שבור, ועכשיו מה הוא הופך להיות?

הוא עולה למעלה מהכלי השבור הזה, למעלה מהעולם הזה, הכלי השבור הוא בעולם הזה בלבד, כשאתה מעלה, אתה כבר מתחיל לצאת, להתרחק ממנו, "לתקן אותו" מה שנקרא.

בנצי: אם כל אחד מאיתנו הוא כלי שבור, איך אנחנו בכלל יוצרים תקשורת בינינו?

זו התקשורת בינינו, שכל אחד רוצה לנצל את השני. זאת אומרת, אנחנו תמיד במאבקים זה עם זה. התקשורת בינינו היא כזאת שכמה שאני יכול אני תופס ממך, כמה שאתה יכול אתה תופס ממני, וכך אנחנו איכשהו מסתדרים. אז יש משטרה, יש עורכי דין, יש עוד בתי סוהר, יש סתם נימוס כלשהו, או דעת החברה וחינוך וכן הלאה, וככה מסתדרים. אבל מה הן בסך הכל כל המערכות האלה שבנינו בעולם הזה? איכשהו להתקיים בלי לאכול אחד את השני.

בנצי: עד עכשיו ציינו איזה דברים שליליים גרמה "שבירת הכלים" בעולם שלנו, יש דברים חיוביים ש"שבירת הכלים" גרמה?

לא, העולם שלנו כולו רע. הוא חלק מ"עולם העשייה" התחתון, שכולו רע, רובו רע. מעל זה יש "עולם היצירה" שהוא חצי טוב וחצי רע, אחר כך יש "עולם הבריאה" שהוא רובו טוב, ואחר כך יש "עולם האצילות" שהוא כולו טוב.

בנצי: ומה עם זה שהתחלקנו להרבה מאוד חלקים מתוך גוף אחד שלם?

אנחנו מחולקים על ידי האגו שמפריד בינינו, ככה מחיצות בינינו. אבל ברגע שאנחנו עולים, כל אחד כאילו יוצא מהקופסא שלו, ואז אנחנו מתחברים, בנשמות אנחנו מתחברים יחד. והאגו שלנו נשאר כאן, המחיצות הן כמו תאים כאלו, נשארות כאן בעולם הזה, מחיצות ריקות. ואנחנו מוציאים את הנשמות מהמחיצות האלו ומחברים אותן יחד למעלה לאותו מבנה שנקרא ה"אדם".

בנצי: אז מה התוספת? היינו כאחד שלם, התחלקנו להרבה, ושוב אנחנו מתחברים.

התוספת היא שאנחנו מתחילים להכיר מה זה נקרא "אדם", "כיתרון האור מן החושך", אנחנו מתחילים להבין מה זה נקרא "להיות מחוברים". ובזה אנחנו משיגים את הכוח העליון, אנחנו בזה דווקא זוכים להיות נצחיים ושלמים. על ידי העבודה שלנו, על ידי ההכרות שלנו, על ידי המאמץ, על ידי העלייה הזאת לאט לאט שעשינו, אנחנו מגיעים ל"והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע".

בנצי: נראה לי שבגלל זה שאנחנו הרבה, הרבה יותר קל לנו להתחלק בסבל, בשביל להחזיק את כל העולם הזה. אם היינו אולי רק כגוף אחד, היה הרבה יותר קשה. זאת אומרת, אולי זה טוב שהתחלקנו להרבה מאוד חלקים, אנחנו הרבה מאוד כלים בעצם שנושאים בכל.

זה טוב רק כדי לתקן, אין בזה שום דבר טוב. כי אנחנו מרגישים את עצמנו כל אחד לבד, לחוד, זה לא לטובתנו, בכלל לא. אתה רואה, כל המשבר הנוכחי שהיום פוקד את כל העולם, הוא מפני שאנחנו צריכים להבין שחיבור בינינו הוא בעצם החיים הנכונים.

בנצי: יש אמרה מאוד מפורסמת של הרבי מקוצק "אין שלם יותר מלב שבור" לפני שנדבר עליה, נראה קטע.

קריין: ""איננו מחדשים דבר. עבודתנו היא רק להאיר על מה שחבוי בתוכו של האדם." הרב מנחם מנדל מקוצק."

בנצי: אז אנחנו חוזרים לאמרה שהרבה מאיתנו מכירים "אין שלם יותר מלב שבור". אולי אתה יכול להסביר אותה על פי חוכמת הקבלה.

כי "אין שלם מלב שבור" זאת אומרת, שבאמת הלב שכולו מרגיש את עצמו שהוא שבור, נמצא בשבירה כתוצאה מהשבירה, זו כבר התחלה. לפי עומק הרגשת השבירה, כך התיקון. זאת אומרת, אנחנו גם רואים את זה מאיך שמתקנים את הכלים, איך שמכשירים את הכלים, בדרך שהוא נעשה שבור, טרף, באותה הדרך צריכים להכשיר אותו. באותו עומק שאדם מרגיש ומכיר את הרצון לקבל שבו האגואיסטי, אז באותו עומק הוא מסוגל לתקן, לא יותר מזה. לכן הלב צריך להיות שבור בשלמותו כביכול, ואז הוא מגיע לתיקון השלם.

בנצי: אז הוא צריך כולו להישבר לגמרי.

הוא מלכתחילה שבור אבל להכיר את זה. תצא לרחוב ותתחיל להגיד לאנשים שהם אגואיסטים, אף אחד לא יסכים. "אני כמו כולם, לא נורא, אני חושב וגם טוב לכולם, אני עושה דברים טובים" וכולי. הוא צריך להכיר שהוא כולו אגואיסט, שרוצה לנצל את כל העולם לטובת גרם תענוג שלו.

בנצי: ואז מה יקרה כשהוא ירגיש את זה?

אז כנגד הכרת הרע הזאת הוא יוכל לתקן את עצמו. כי אין אדם מתקן אלא אם כן הוא מגלה את הדברים הרעים האלו שבו. הוא צריך להכיר אותו שהוא שבור, זה נקרא "הכרת הרע", לא סתם אגואיסט, מצפצף על כולם, מעין מאצ'ו כזה שעוד מראה לכולם, אלא להכיר שאני אגואיסט זאת אומרת, שאני השפל, הנמוך, הנבזה מכולם. ולא שאני מתגאה בזה, אלא אני לא יכול לסבול את עצמי. ואז לפי הסבל הזה שהוא סובל, כך יכול לתקן את עצמו.

בנצי: ואז, אחרי התיקון?

ואז אחרי התיקון זהו, הוא נעשה שלם, "אין שלם מלב שבור", לשלם מגיעים מתוך הלב השבור.

בנצי: אז מה זה נקרא שכל האנושות צריכה "להרגיש את השבירה"?

כל האנושות עכשיו צריכה לגלות את השבירה, שהיא תוצאה מהשבירה, ומתוך זה לבוא לתיקונים. בעצם הגענו עכשיו לסוף הגלויות, עכשיו לפנינו זו כבר הגאולה השלמה.

בנצי: אז אם אנחנו תוצאה של "שבירת הכלים", כמו שהסברת בתחילת התוכנית, מה הצופה בבית צריך לדעת כדי שבאמת יוכל לזרז את התיקון של המצב הזה ובאמת לעבור לטוב.

אם כל אחד ואחד וכולנו יחד רוצים לעבור את כל המשברים האלו שיהיו עכשיו כמו עשר מכות מצריים, שיבואו בצורה שיטתית בכל מיני אופנים, זה יכול להיות, פעם כלכלה, פעם מגיפות, אקלים, ביטחון וכן הלאה, זה לא חשוב, לעבור את הדברים האלה בצורה טובה, אנחנו צריכים לדעת מי אנחנו, שבורים, איך אנחנו יכולים לתקן את עצמנו? זאת אומרת, לא מן הסתם מתגלה חוכמת הקבלה, היא יכולה לתת לנו תשובה על כל המצב שלנו, ובצורה קלה מאוד ומהירה, להוציא אותנו מכל המשבר הזה, ולא רק הזה, לחיים טובים ושלמים. נוחים.

בנצי: בכל זאת לקראת סיום, נכון שהכלי השבור הזה אגואיסטי, אבל מה יש בו טוב?

הכרת הרע, בלי זה אני לא יכול לתקן את עצמי. זאת אומרת, לפני שאני עולה לתיקון, אני חייב להכיר את הרע שבי, ולפי גודל הרע אני זקוק לתיקון, ואז אני הולך לתקן את עצמי. ואם אני לא מרגיש את התיקון זה לא. זה כמו חולה, יש אנשים חס ושלום שלא מרגישים שאצלם שם בפנים הכל כבר מתפרק. ויש כאלו שמרגישים ותפסו את המחלה מתחילתה ואז הם מיד מתקנים אותה.

בנצי: הבנתי נכון, שהטוב הוא להרגיש את הרע?

נכון, לכן "אין שלם מלב שבור", כי ברגע שאתה רואה את הלב שבור, כבר אתה דואג לשלמות ואז אתה שלם.

בנצי:אז אם מישהו מרגיש רע ויגיד על זה שזה טוב, אז הוא ייצא מזה?

להרגיש סתם רע זה עוד לא אומר כלום, צריך לגלות את המחלה, לגלות שאנחנו תוצאה מהשבירה ואז שעלינו לתקן את השבירה, "השבירה" היא הפירוד בינינו. "ואהבת לרעך כמוך" בסופו של דבר זה מה שנצטרך לתקן, את הקשר בינינו. לכן המשבר שלנו הוא גלובאלי, והוא בעצם מראה לנו שזה מה שחסר לנו, התחברות בינינו. ולא נוכל להתחבר אלא אך ורק על ידי חוכמת הקבלה.

בנצי: אז כדאי לנו לדעת מה זו "שבירת הכלים"?

שזה גם שם, כל המקורות.

(סוף השיחה)

---

1. זוהר, השמטות, דף רנא א.↩

2. "הקדמת ספר הזהר", אות קע"ה: "כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין דקדושה לקליפות, שמהם באו עניני תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו. והם גורמים בזה לכל מיני עברות כמו גנבה גזלה ורציחה."↩

3. בראשית, פרק ח', כ"א.↩

4. גמרא, מסכת ברכות, פרק ח'.↩

5. קהלת רבה א, לד: "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו".↩

6. יונה פרק ד', ג': "טוב מותי מחיי".↩

7. בבא קמא, סה: "שור בן יומו קרוי שור, איל בן יומו קרוי איל".↩

8. "כתבי רב"ש", כרך ב', מאמר "מהו, שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה":↩

9. תהילים, פרק מ"ט, י"ג.↩