לנשום אוויר רוחני בעשירייה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.11.25 – אחרי עריכה
"האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (יומא פ"ז). והשאלה, מדוע.
הנה מצינו אצל משיח שהכתוב אומר, "והריחו ביראת ה'". וצריך להבין למה נמשלה יראת ה' דווקא לבחינת רוח.
אנו רואים שהאדם תמיד מוכרח לנשום רוח, אחרת הוא מאבד את חייו. והאויר הזה הוא צריך להיות בבחינת רצוא ושוב, היינו לאחר שהכניס את האויר לתוך גופו, הוא מוכרח להוציאו לחוץ, ותיכף למשוך אויר חדש. והאויר שהמשיך מקודם אינו מועיל לו אלא לשעתו. ואם הוא רוצה להמשיך בקיומו, הוא מוכרח תיכף להמשיך אויר חדש.
כמו כן באויר רוחני, הנקרא "יראת שמים". בכל פעם גם כן צריכים לקבל מחדש יראת שמים, היינו הקבלה שקיבל עליו לפני כן את העול מלכות שמים, זה מספיק רק לשעתו.
ואם הוא רוצה להמשיך בקיום הרוחני, הנקרא אמונה, הוא צריך לקבל עליו מחדש את הקבלת עול מלכות שמים. וגם זה מספיק רק לשעה זו, ותיכף אחר זה הוא צריך להמשיך מחדש.
ואין לו לשהות עד שיאבד ממנו שיעור האמונה שקיבל עליו, אלא כל הזמן עליו להמשיך את האמונה עליו עוד ועוד, ובעוד שהאמונה שורה עליו, עליו לחדש ולהמשיך את היראת שמים, ממש כמו שנהוג בנשימת אויר גשמי, שאינו מחכה עד שיצא ממנו כל האויר שיש בגופו לנשום אויר מחדש, אלא הוא מחדש כל פעם את הנשימה מחדש, היינו שמחליף את האויר, בעוד שהאויר הקודם עוד בכל תוקפו.
כמו כן באויר רוחני, הוא גם כן צריך להחליף את האויר הרוחני שיש לו, אף על פי שמרגיש בעצמו שהוא עוד יכול להחזיק מעמד עם בחינת האמונה שיש לו, הוא צריך לקבל עליו מחדש. ואם אינו עושה כן, סופו לאבד את חייו, בדיוק כמו שהאדם מאבד את חייו הגשמי, שאם אינו ממשיך אויר מחדש, נשאר מת. וזה פירוש "והריחו ביראת ה'".
וכך גם ברוחניות, אם אינו מקבל עליו מחדש את האמונה, הוא נעשה מת. והגם שאינו מרגיש שהוא מת, זה דומה לאדם שבזמן שהוא כבר מת אינו מרגיש בכך, אלא רק בזמן שקם לתחיה, אז הוא יודע שמקודם לכן הוא היה מת.
כמו כן ברוחניות, בזמן שאינו מחליף את האמונה, הוא נבחן לבחינת מת. אלא שברוחניות הוא לא מרגיש את זה. ובזמן שהוא מקבל שוב עול האמונה, נבחן שהוא קם לתחיה, שהוא בחינת תחית המתים, גלגול חדש, אף על פי שכח הגוף עוד לא נתבטל ויוצא.
לפי זה, אם האדם מסוגל לוותר רגע אחד על עול האמונה, הרי זה דומה כמו שמסכים לוותר על חיים הגשמיים לרגע. וכמו שעל זה אין האדם מסוגל לוותר, כמו כן אין האדם יכול לוותר על חיים רוחניים. נמצא לפי זה, מי שחטא הוא מת, ואם עשה תשובה הריהו אדם אחר לגמרי, ולא זה הוא האדם, כי אם בריאה חדשה.
וזה פירוש "האומר אחטא ואשוב". שפירושו, שאם הוא חוטא, הוא נחשב למת. אם כן נקרא זה "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", כי הוא מת תיכף על מקומו. ומי שעושה תשובה, זה נבחן כבר לגוף חדש, היינו גלגול חדש".
דודי: איך האדם ממשיך אליו את האוויר הרוחני בזמן שיש לו אוויר רוחני?
הוא צריך חיסרון, איך הוא יכול להמשיך אוויר אם יש לו?
דודי: למה לא צריך לקרות מצב שהאוויר מתרוקן ואז הוא ממלא אותו מחדש? איך בזמן שיש לו אוויר הוא כבר חושב על הנשימה הבאה שלו?
זה מהחיסרון.
דודי: אבל אם הוא מלא באוויר אז למה שיהיה לו חיסרון?
אם הוא מלא באוויר אז אין לו חיסרון וזהו.
דודי: אז איך לפני שהאוויר נגמר, הוא כבר דואג לאוויר הבא שיהיה, שלא ימות, שיהיה לו כבר חמצן?
זה תלוי באדם.
דודי: מה אדם יכול לעשות כשהוא מלא עכשיו באוויר, איך ברגעים שיש לו אוויר הוא כבר דואג לרגע הזה שלא יהיה לו אוויר, מה הוא צריך לעשות עכשיו כשהוא מלא?
לתאר לעצמו שאין לו.
רואי: הרב"ש כותב על אוויר רוחני,
"אנו רואים שהאדם תמיד מוכרח לנשום רוח, אחרת הוא מאבד את חייו. והאויר הזה הוא צריך להיות בבחינת רצוא ושוב, היינו לאחר שהכניס את האויר לתוך גופו, הוא מוכרח להוציאו לחוץ, ותיכף למשוך אויר חדש. והאויר שהמשיך מקודם אינו מועיל לו אלא לשעתו. ואם הוא רוצה להמשיך בקיומו, הוא מוכרח תיכף להמשיך אויר חדש.
כמו כן באויר רוחני, הנקרא "יראת שמים". בכל פעם גם כן צריכים לקבל מחדש יראת שמים, היינו הקבלה שקיבל עליו לפני כן את העול מלכות שמים, זה מספיק רק לשעתו.
ואם הוא רוצה להמשיך בקיום הרוחני, הנקרא אמונה, הוא צריך לקבל עליו מחדש את הקבלת עול מלכות שמים. וגם זה מספיק רק לשעה זו, ותיכף אחר זה הוא צריך להמשיך מחדש.
מיכאל: מהו השורש הרוחני לתופעה כזאת שאדם לוקח אוויר בעולם שלנו ומוציא אוויר כל פעם? מה זה ברוחניות שאדם לוקח אוויר ומוציא אוויר? אי אפשר להחזיק בתוכי אוויר, תוך שנייה צריך להוציא, מה זה ברוחניות?
כן, אתה חייב לחדש כל דבר.
מיכאל: אבל מהי התופעה הזאת ברוחניות, מהו המצב הזה שאני לוקח אוויר ואחר כך מוציא?
שלא מספיק לך לקבל אוויר ולהישאר בו.
מיכאל: מה זה לקבל אוויר?
לקבל אוויר זאת אומרת לקבל רוח חיים.
מיכאל: זאת אומרת, מצב מסוים של גילוי הבורא.
כן.
מיכאל: אי אפשר להישאר בו אפילו שנייה, אלא רק רגע ואז אתה צריך להוציא?
רגע כן, כמה רגעים, אבל..
מיכאל: אבל מה זה להוציא, אני לבד מוציא?
מחליף.
מיכאל: מחליף. כי בעולם שלנו זה קורה אוטומטית, אני לא חושב על זה, אבל ברוחניות אין כזה דבר, אתה בטח צריך לעשות את זה בצורה מודעת.
בעולם שלנו זה קורה אוטומטית אבל בעצם אתה חייב להסכים לזה, אתה צריך להישאר בזה.
מיכאל: אז ברוחניות להוציא אוויר זה להחליף למשהו אחר.
לֶחָדָשׁ.
דודי: אוויר זה בעצם להשפיע נחת רוח לבורא?
כן.
דודי: אדם יכול לקבל אוויר לעצמו, על מנת לקבל?
יכול להיות שכן.
מיכאל: אבל לקחת אוויר זה כמו לקבל מהבורא משהו?
כן.
מיכאל: ולהוציא זה כמו להשפיע?
כן.
דודי: אוויר זה אור?
רוח חיים.
דודי: במה שונה רוח חיים מאור?
אור זה השם הכללי, מדרגה יותר גבוהה.
דודי: וזו עבודה פרטית של כל אדם, של כל אחד?
כל אדם.
דודי: כל אדם. וכעשירייה, מה זה אוויר שהעשירייה מקבלת, אוויר רוחני, רוח חיים של עשירייה?
שהיא דואגת שיהיה לה רוח חיים.
דודי: זה בנוסף לאוויר של כל אחד?
כן.
דודי: בנוסף. אז מהי עבודת העשירייה לקבל אוויר רוחני?
עבודת העשירייה לקבל אוויר רוחני היא שכולם מצפים לזה, מתחשבים בזה.
שמעון: אם אנחנו לא מחדשים את עצמנו כל פעם, אז אנחנו כאילו מתים, כאילו נרדמים?
כן.
שמעון: כל הזמן צריך לחדש.
דודי: ומה גורם לזירוז הזה של קבלת האוויר כל הזמן, לשאוף ולנשום, להכניס ולהוציא? איך אדם חי ככה מרגע לרגע שהוא כל הזמן נושם את האוויר הזה?
צריך לחדש. כל הזמן להשתוקק לחדש אוויר רוחני.
דודי: מהי פעולת חידוש האוויר?
שאדם מוציא מה שהיה לו כאן ונושם במקומו אוויר חדש.
דודי: כשאדם מרגיש מילוי רוחני, האם הוא צריך לקבל אותו, ליהנות ממנו, או לבלום את זה וכבר להשתוקק לדבר הבא?
הוא צריך להרגיש שעכשיו הוא קיבל רוח חיים.
דודי: ומה הוא עושה עם הרוח, האם הוא נהנה מזה, הוא חי מזה?
נושם, מקבל בפנים, ומרגיש שבזה קיבל רוח חיים.
דודי: ובמקביל, האם הוא כבר צריך לעבוד על הנשימה הבאה שלו?
כן.
מיכאל: אצלנו, בחיים שלנו, אוויר זה משהו הכרחי, אני לא נהנה מזה שאני נושם.
מאוויר הרוחני גם כן.
מיכאל: מאוויר הרוחני גם לא נהנים, זו פשוט הכרחיות.
לא.
מיכאל: אנחנו נהנים.
נהנים.
מיכאל: כי בעולם שלנו אדם שהוא נושם הוא לא נהנה, זה אוטומטי. רק כשמשהו מפריע לו לנשום ואחרי שהוא לא נושם.
אז כן.
דודי: האם אפשר להעביר אוויר רוחני מאחד לשני?
כשאתה מעורר את החברים, אז אתה פועל בזה שהם ירצו לקבל אוויר רוחני.
רואי: קראנו קודם שאוויר רוחני נקרא יראת שמיים, וכל פעם צריכים לקבל מחדש יראת שמיים. מהי אותה יראת שמיים שאדם צריך לקבל כדי שיהיה לו אוויר רוחני?
הוא דואג כל פעם שיהיה לו אותו אוויר רוחני.
רואי: רב"ש כותב כאן שאוויר רוחני זה יראת שמיים.
כן.
רואי: הדבר הזה שנקרא יראת שמיים, מה זה?
הוא מפחד שברגע הבא לא תהיה לו יראת שמיים.
רואי: הוא מפחד מהבורא?
כן, בטח.
רואי: למה הוא מפחד מהבורא?
שלא יקבל ממנו יראת שמיים.
רואי: הוא גם כותב שזה מספיק רק לשעתו ולא מעבר.
כן.
רואי: האם זה פחד שכל הזמן אדם צריך לחדש?
כן.
רואי: איך אתה מחדש את הפחד שלך כלפי הבורא?
כשאתה מחפש מאיפה לקבל יראת שמיים.
רואי: כשאתה מסתכל על החברים, במה אתה מזהה בהם יראת שמיים?
במסירות.
רואי: הם מסורים כי הם מפחדים מהבורא?
זו מסירות לא טובה.
רואי: כי זו לא מסירות, זה קצת אחרת.
כן.
רואי: למה הם מסורים?
הם מסורים כי הם מפחדים שיראת שמיים שהייתה להם או שיש להם, תיעלם.
דודי: כשאתה רואה חבר שהוא מסור, מה אתה יכול לקבל ממנו?
דוגמה.
דודי: והדוגמה הזאת, איך היא פועלת? האם היא נותנת לך כוח?
כן.
דודי: כוח הקנאה.
כן.
דודי: האם הוא צריך לתאר לעצמו שכל חבר הוא מסור?
כן.
דודי: כשלאדם אין רוח חיים, מה אז הוא עושה?
הוא צריך להסתכל על אחרים, וללמוד מהם מה צריך להיות חסר לו.
דודי: כשלגמרי אין לו רוח חיים והוא גם לא רואה מהם, לא מקבל גם מהם דוגמה?
זה לא טוב.
מיכאל: כשאנחנו שומעים עכשיו שיעורים, הקלטות, אתה מדבר שם הרבה על זה שאנחנו צריכים להיות מעבר לאנושות, לספק להם אור וכל מיני דברים כאלו גבוהים. כשאני חושב על זה, אני לא יודע איפה אני, איפה המעבר, איפה האנושות. ודווקא בזמן האחרון אתה מדבר על עשירייה, שהכול בתוך העשירייה, וזה די מובן, די ברור, גשמי, גשמי הכוונה למוחשי.
כן.
מיכאל: אז למה אז דיברת כל הזמן על האנושות?
זה היה יותר אקטואלי אני חושב.
מיכאל: אבל מה, האם עכשיו המשימה שלנו השתנתה, אנחנו צריכים להתרכז רק בעשירייה ובכלל לא לחשוב על האנושות? לא שפעם חשבתי, אני לא יודע איך אחרים.
בדרך כלל מה שאני מדבר, זה מה שאני רואה לנכון לעורר.
מיכאל: לאותו רגע, לאותו מצב. עכשיו אתה רואה לנכון שאנחנו צריכים להתרכז בעשירייה ולא לחשוב על שום אנושות.
כן.
דודי: אתה יכול להגיד כמה זמן התקופה הזאת של עבודה בעשיריות, האם זו תקופה ארוכה שנכנסים אליה, או אנחנו לא יודעים בכלל, או זו תקופה קצרה ואז נחזור שוב לצאת להמון?
אני חושב שאנחנו נמצאים ברצון הנכון.
מיכאל: על מה צריך להיות הריכוז שלנו? עם האנושות זה ברור. נגיד עשירייה כלפי כל "בני ברוך" העולמי, שאלו אלפי תלמידים, האם פחות לחשוב עליהם ויותר להתרכז בעשירייה, או שזה משהו אחר?
יותר בעשירייה.
דודי: בתקופה הזאת כל אחד צריך להתמקד יותר בתוך העשירייה שלו.
כן.
דודי: לא בקשר בין עשיריות, לא בעשירייה העולמית, אלא ממש כל אחד בעשירייה הפרטית שלו.
כן.
דודי: למה עכשיו דווקא זה השלב? מה חשוב בו?
עבדנו הרבה על הקשר הפנימי בעשירייה, ועכשיו יותר חשוב לנו להרגיש עד כמה אנחנו נמצאים בתוך עשירייה.
מיכאל: מה עם קבוצת פתח תקווה? איך אתה מרגיש את הישות הזאת פתח תקווה, האם אתה מרגיש אותה?
את פתח תקווה אני דווקא מרגיש, כן.
מיכאל: כקבוצה.
כקבוצה.
מיכאל: מה הקשר בין העשירייה הפרטית שלנו לבין פתח תקווה?
צריכים להשתדל להיות יותר קשורים בינינו.
מיכאל: בינינו זה בעשירייה, או בינינו בין עשיריות?
בתוך העשירייה.
מיכאל: ואז זה ישפיע על הקבוצה הכללית?
כן.
מיכאל: זו הדרך?
כן.
מיכאל: האם אין דרך אחרת, נגיד לבנות כל מיני מערכות, לחזק את קבוצת פתח תקווה, ודרך זה, זה ישפיע על העשירייה? זה לא עובד ככה?
זה גם נכון, אבל יותר נכון זה ש...
מיכאל: שאם כל עשירייה תשקיע בקשר ביניהם, אז גם הקבוצה תהיה יותר חזקה, זו הדרך.
כן.
דודי: קודם כל גם אני כמו מושי בדיוק, חשבתי על זה ופתאום הוא שואל. אני מתפעל כל פעם מזה שאנחנו נמצאים כמו במחשבה אחת. האם זה סימן של חיבור כשחבר אחד חושב על משהו והשני מדבר עליו, זה ביטוי לחיבור בין החברים?
כן.
דודי: הקשר לעולם. בשיעורים המוקלטים שאנחנו רואים עכשיו מהארכיון, היו תקופות כמו הקורונה, שזה היה מצב עולמי, מגיפה עולמית, יש תקופות של מלחמות בעולם, ומרגישים שאתה דוחף אותנו לחשוב יותר על העולם, "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", ואתה מדגיש את האנושות, זו הראייה הרחבה והגדולה. האם זה עניין של תקופות, או צריכים לפתח נחיצות גם אם עכשיו הכול רגוע? האם צריך לפתח נחיצות להפצה, להרגיש שהעולם עולה בלהבות, גם אם אנחנו לא רואים את זה בעיניים שלנו?
כן.
דודי: העבודה בעשירייה הפרטית לא מכסה על עבודת ההפצה לאנושות, אלו שתי פעולות שונות.
כן.
שמעון: האם משהו השתנה בעולם ולכן עכשיו אנחנו לא עושים הפצה, מתמקדים רק בעשירייה? לפני הרבה שנים, מושי אמר שאתה כל הזמן רצית לעשות הפצה, נסעת לכל העולם.
היו זמנים.
שמעון: משהו השתנה בעולם.
כן.
דודי: בתקופה הזאת למשל, האם אנחנו לא צריכים לצאת בכל הכוח, לכתוב, לפזר עיתונים, לעשות סרטונים באינטרנט, הרצאות בכל פינה, להיות קומנדו כזה כלפי האנושות?
כן.
דודי: צריך לפעול ככה, או לא, אלא כרגע להתעמק בעשירייה בעיקר?
להתעמק בעשירייה.
דודי: מתי תגיע העבודה כלפי האנושות, זה רחוק?
אני לא יכול להגיד.
דודי: כשזה מגיע, אנחנו מרגישים.
כן.
דודי: יש לי עוד שאלה לגבי "בני ברוך". הצורה של "בני ברוך", האם אתה מרגיש שהיא תקבל שינויים על עצמה, צורות חדשות שלה? אני לא מדבר על המסגרת הכללית, על השיעור היומי ועל המקורות שלנו, על אירועים, על עשיריות, על דברים שהם "ברזלים" נקרא לזה, מסגרת קבועה שקבעו המקובלים. האם משהו ישתנה?
זה צריך להשתנות, אבל אנחנו כבר צריכים לדחוף את עצמנו לתוך עשיריית "בני ברוך".
דודי: מה זה עשיריית "בני ברוך"?
פשוט "בני ברוך" כעשירייה.
דודי: אם אני מחלק את זה לשלבים, אז כל קבוצה עובדת בעשירייה שלה, כל חבר בעשירייה הפרטית שלו, והמטרה היותר גבוהה שלנו, הדרגה היותר גבוהה שלנו, היא שכל העשיריות מתחברות לעשירייה אחת כללית, לעשיריית "בני ברוך".
כן.
שמעון: ככל שיהיה חיבור בינינו, וממש נגיע ללב אחד, האם זה גם הפצה?
כן.
שמעון: זו הפצה.
רואי: איך מזהים שצריך לתת מכה בהפצה? איך מזהים תקופה שבה צריך להשקיע בהפצה?
מתי צריכים לתת מכה בהפצה?
רואי: כן. איך מזהים שצריך לתת מכה בהפצה? קודם אמרת שהיית אומר שצריך להשקיע בהפצה כשהיית רואה שזה מה שחסר, ועכשיו חסר להיות בתוך העשירייה. אז אני שואל, איך מזהים שזה זמן נכון להשקיע בהפצה?
אני רואה פשוט לפי המצב.
רואי: מצב של מי?
הכללי.
רואי: הכללי.
הכללי הכוונה..
דודי: מה קורה באנושות.
רואי: האם של האנושות או של "בני ברוך"?
לא באנושות, ביחס שלנו והאנושות.
רואי: ביחס שלנו לאנושות. מה אתה מזהה שדורש השקעה בהפצה? כשאתה מסתכל על המצב הכללי של הקבוצה, איך אתה יודע להגיד "המצב שלהם דורש עכשיו הפצה"? מה זה המצב הכללי הזה?
אני לא יודע מה לענות.
דודי: האם היציאה להפצה תלויה בנו, בקבוצת המקובלים, בקבוצת התלמידים, או תלויה במצב העולם, במה שקורה שם? הרי המצב באנושות עכשיו הוא לא טוב, או שכן.
ככה ככה.
דודי: ואם נצא עכשיו נגיד להפיץ פה בעם ישראל, האם זה לא ייתן תועלת, הם לא זקוקים לזה?
לא.
דודי: לא זקוקים. אבל זה הם שלא זקוקים, או שאנחנו לא מוכנים למסור?
גם אנחנו.
דודי: גם אנחנו לא מוכנים. זה תלוי אחד בשני?
כן.
מיכאל: לפני עשר שנים הם היו זקוקים?
דודי: או לפני אלפיים שנה.
מיכאל: אף פעם לא זקוקים. אנחנו יצאנו להפצה ולא שאלנו.
אז לא הייתה לנו ברירה, היינו צריכים להתחיל וזהו.
מיכאל: אבל מתי אנשים אגואיסטים היו זקוקים להיות אלטרואיסטים? אף פעם.
אנחנו חייבים להיות תמיד בהתקפת ההפצה.
מיכאל: זה משהו אחר מה שאתה עכשיו אומר. לשמעון אמרת שצריכים רק בלב להתחבר וזו הפצה.
לא, זה משהו אחר.
מיכאל: כל אחד בתפיסה שלו.
דודי: אני מבין שיש הפצה פנימית מתוך החיבור בינינו בעשירייה, וזה גם משפיע על האנושות.
כן.
תלמיד: ויש גם הפצה חיצונית, כלומר הסברה בכל מיני אמצעים, מדיה וכולי, גם זה נחוץ, אבל יש תקופות שזה יותר חזק ויש תקופות שזה פחות חזק.
כן.
דודי: עכשיו בתקופה שלנו אין כרגע מי שישמע. העם, העולם, לא זקוק לזה כרגע.
לא.
דודי: וכן חשוב לנו להתמקד בתוך העשיריות.
כן.
דודי: מתי נדע שאנחנו צריכים לצאת להפצה רחבה?
מתי שנרגיש.
דודי: אנחנו נרגיש את זה שעכשיו זה הזמן לצאת.
כן.
(סוף השיחה)