"סיפור רוחני"
יעקב, רחל ולאה
בהנחיית: ערן קורץ
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.07.10 – אחרי עריכה
ערן: שלום לכם, ברוכים הבאים ל"סיפור רוחני"- התכנית שבה אנחנו מבררים את המשמעות הפנימית של סיפורי התנ"ך בעזרת הרב לייטמן.
שלום לכולם.
ערן: היום נדבר על סיפור עסיסי שכולם מכירים, יעקב, רחל, לאה. אנחנו רוצים בעיקר לדבר על אהבה, וזה סיפור ששוב מזכיר לנו טלנובלה.
אתה רוצה להגיד שכל מה שמתרחש בעולם, בסופו של דבר כבר היה כתוב קודם בתורה.
ערן: כן, כנראה. בוא נלך לטקסט, נתחיל את הסיפור ואז נשאל.
בכל זאת הייתי אומר, כמו שאמרת, שכל מה שקורה לנו בעולם קרה קודם בתורה, וקודם לכך שזה קרה בעולם הזה, במשפחות כלשהן כמו שאנחנו חושבים, זה קרה בעולם הרוחני, בשורשים שלנו. משם זה משתלשל, הכוחות האלה באים ויורדים לעולם שלנו, ואז בעולם שלנו רואים תיאטרון שבו מפעילים בובות, מפעילים אנשים, וכך הכול מתנהל. אבל באמת הכול בא כתוצאה מהכוחות שפועלים מלמעלה.
ולכן אנחנו צריכים לחשוב מה זה יעקב, לאה, רחל, ישראל בעולם הרוחני, מה הקשר בין הדברים האלה, ואז יהיה לנו ברור מאוד למה זה קורה בעולם שלנו.
ערן: ומה זה העולם הרוחני?
כוחות שצריכים להצטבר ולהתקשר ולהתחבר כך שבסופו של דבר הם יצרו מנגנון שנקרא אדם, והאדם הזה יהיה דומה לבורא.
ערן: האם זה קיים? האם זו מערכת של כוחות שקיימת כרגע?
המערכת הזאת קיימת, אבל היא צריכה לעבור הרבה מאוד שינויים כדי להגיע מהמצב הראשון שלה, להתגלגל ולהתגלגל עד למצב האחרון שהיא דומה לבורא.
המערכת הזאת היא סך הכול רצון שהבורא ברא, והרצון הזה חייב לעבור הרבה מאוד שינויים, עד שהוא מוצא בעצמו שהמצב הטוב ביותר, הנעלה ביותר, השלם ביותר, הוא שהוא יהיה דומה לבורא. ההרגשה, ההכרה, הלימוד, המימוש, הכול על הרצון הזה, על הנברא הזה עצמו, שהוא ישנה את עצמו כך להיות כבורא. ואז הוא באמת ירגיש את עצמו כעצמאי, כשלם, וזו מטרת הבריאה שלו מצד הבורא, שבעצמו יגלה את המצב הטוב ביותר ויגיע אליו.
ערן: בדרך יש לנו את יעקב, רחל, לאה.
בדרך יש לנו את העולם הזה, את הרגשת העולם הזה, זה בדיוק המצב הכי נמוך, וגם כאן מתרחש משהו.
ערן: אחד הסיפורים שמתרחשים בתוך התהליך זה הסיפור הזה, בוא נראה את תחילתו.
קליפ: "טז וללבן, שתי בנות: שם הגדלה לאה, ושם הקטנה רחל. יז ועיני לאה, רכות; ורחל, היתה, יפת-תאר, ויפת מראה. יח ויאהב יעקב, את-רחל; ויאמר, אעבדך שבע שנים, ברחל בתך, הקטנה. יט ויאמר לבן, טוב תתי אתה לך, מתתי אתה, לאיש אחר; שבה, עמדי. כ ויעבד יעקב ברחל, שבע שנים; ויהיו בעיניו כימים אחדים, באהבתו אתה. כא ויאמר יעקב אל-לבן הבה את-אשתי, כי מלאו ימי; ואבואה, אליה. כב ויאסף לבן את-כל-אנשי המקום, ויעש משתה. כג ויהי בערב--ויקח את-לאה בתו, ויבא אתה אליו; ויבא, אליה."
ערן: זה הסיפור הקלסי שאנחנו מכירים, סיפור אהבה.
אבל בכל זאת יש המון שאלות.
ערן: כן, נכון.
קודם כל, הוא מסכים לעבוד שבע שנים.
ערן: שבע שנים בשביל האהבה.
כן, אם אני אוהב משהו, מישהו, להגיע לקשר עימו בעוד שבע שנים זה ימים אחדים?
ערן: כן, אבל זה היה בעיניו "כימים אחדים".
איך זה יכול להיות? משך הזמן צריך להיות כמו שבע שנים, לא כימים אחדים. דבר נוסף, איך הוא לא הבין שזו לאה ולא רחל.
ערן: אחר כך הסיפור עוד יותר מסתבך. כתוב כאן גם על השפחה שלבן נתן לו, עוד לפני שהוא גילה שזו לאה הוא נתן לו גם את השפחה, יש פה הרבה מאוד סימני שאלה.
אני לא חושב שנוכל להמשיך לפרש את הדברים בצורה פשוטה כמו איזה סרט, אלא אנחנו צריכים להבין שהרצון הכללי שלנו מחולק לשני חלקים, לאה ורחל. לאה זה כלים דהשפעה, רחל זה כלים דקבלה.
אם יעקב צדיק, אז איך הוא הולך לפי היופי? לאה עם עיניים לא כל כך יפות, ורחל עם עיניים יפות, אז בגלל זה הוא רוצה אותה ולא רוצה אותה, על מה מדובר כאן? מדובר ודאי על זה שרחל אלו כלים שבהם הוא יכול עכשיו לגלות את עצמו, הוא יכול לגלות את האור, הוא יכול להתקדם עם הכלים האלו, אלו הכלים הפנימיים שלנו. אישה זה נקרא חלק מגוף האדם, שהוא בתוכנו, הרצון לקבל שלנו. אותו חלק מהרצונות שאני יכול להתקדם איתם לרוחניות כבר עכשיו, נקרא "רחל".
ערן: בגלל זה הוא אוהב אותה?
בגלל זה הוא אוהב אותה, בגלל זה נראה לו שזה מה שהוא רוצה קודם כל. אבל העניין הוא שצריכים לרכוש את לאה, כי לאה אלו כלים הרבה יותר גבוהים, הרבה יותר גדולים, שהוא לא יכול וודאי להשתמש בהם עכשיו, אבל אחר כך הוא יצטרך להשתמש בהם.
הסיפור דומה מאוד למה שקרה עם עשו ויעקב, שעשו כאילו נולד ראשון אבל הוא לא יכול להשתמש בזה שנולד ראשון, אלא הוא חייב למסור את כל עוצמת הפעולה הזאת ליעקב, החלק הקטן.
גם כאן, רחל היא הנוקבא הקטנה, היא הבת הקטנה, ולאה היא הגדולה. ולכן יעקב מתחיל לפעול, מתחיל את התיקון, ואחר כך הוא פונה לעשו, וביחד הם יגמרו את התיקון. למשל בגאולה השלמה שאנחנו מתקרבים אליה עכשיו, אמנם יעקב זה עם ישראל, וישראל זה השם הגדול, גדלות של יעקב, כמו שנתנו לו עוד במאבק עם שרו של עשו, אבל יוצא שאחרי שיעקב מתקן את עצמו, הוא פונה לעשו, ושניהם מגיעים לתיקון השלם, לתיקון המלא.
ערן: גם עשו?
גם עשו, ודאי.
ערן: זה מעניין.
אין כאן שום דבר מיוחד. הרי כתוב שהקדוש ברוך הוא רצה לתת תורה לכל אומות העולם, והם לא רצו לקבל אותה, לא יכלו לקבל אותה, ואז הוא נתן אותה לעם ישראל שכן מסוגל, בגלל שיש בו הכנה מיוחדת וכלים, רצונות קטנים, דווקא "אתם המעט מכל העמים". ולכן עם ישראל קודם מתקן את עצמו, ואחר כך מגיע לעמים ומבצע את המשימה שלו להיות אור לגויים. זאת אומרת, אנחנו העם הנבחר, כדי ללמד את כל העולם איך לגשת באותה הדרך לבורא, ואיתם יחד לעשות את העבודה. לכן אומנם קודם "בראתי יצר הרע", קודם יוצא עשו, אבל אחר כך התיקון מגיע על ידי יעקב, ואז יעקב שוב פונה לעשו והם מסיימים את התיקון, מגיעים לגאולה השלמה.
אותו דבר כאן, יעקב מגיע ללבן, ולבן הוא רשע גדול מצד אחד, אבל מצד אחר הוא הלובן העליון, הוא כל אור החכמה שמיועד למלא את כל הנשמות בגמר התיקון. לבן זו מדרגה גדולה מאוד, אבל בינתיים, מפני שאנחנו לא מסוגלים לקבל אותו, הוא כלבן הרשע וערמומי כזה, ואז האור העליון, המנגנון הזה מסדר את הדברים כך שיוצאת קודם כל לאה, כי היא הרצון לקבל הכללי של כל המציאות, ואחר כך, אחרי לאה יוצאת רחל. יעקב ודאי מעוניין יותר ברחל, כי עכשיו הוא יכול לעבוד איתה, אבל אנחנו גם רואים שיש שם קושי.
ערן: היא לא מצליחה להוליד ילדים, יש שם כל מיני עניינים כאלה.
כן, זה תמיד כך עם האמהות שלנו, וזה סימן לעד כמה אנחנו לא מסוגלים לתקן את עצמנו, ולהמשיך את האור העליון קדימה.
ערן: אז אתה אומר שדווקא לאה היא התיקון העתידי שלו, של יעקב?
לאה היא התיקון העתידי של כל העולם.
ערן: כי אתה יודע, יש את התדמית של האחות הקטנה והיפה רחל, והאחות הגדולה והמכוערת שלא הסתדרה, שלא הצליחה למצוא זיווג. והנה עכשיו סידרו לה חתן, וככה סידרו את יעקב. זה בעצם הסיפור שאנחנו מכירים.
כי אנחנו לא כל כך מבינים מה כל הכוחות האלה, ובעיקר הרצונות. כל התורה מדברת על הרצון, האור העליון שמגיע מלמעלה, ומתקן את הרצון שלנו למטה. וכל התורה מסבירה לנו איך אנחנו בנויים, ושכל אחד ואחד כלול מכל אלו שמוזכרים בתורה. כל התורה סך הכול מדברת על כוחות הנפש שנמצאים בי, כי "האדם הוא עולם קטן". ואז אני על ידי כל הסיפור הזה, יכול למשוך את האור שיתקן בי את כל המערכות האלו, של יעקב, לבן, עשו, לאה, ורחל.
ערן: כולם בי?
כולם בי. כולם.
ערן: איך זה עובד שכולם בי, איפה אני מוצא אותם?
בנשמה. אם אתה בודק את הגוף, לא תמצא בו שום דבר חוץ מבשר ועצמות. אבל אם אתה מדבר על הנשמה, בנשמה שלנו יש את כל התכונות האלו. לאט לאט הן מתגלות, במידה שאתה הולך לתקן אותן, פתאום אתה מגלה אותן, זה יעקב, וזו לאה, וזו רחל, ואלה כך וכך.
ערן: אני מזהה אותם פתאום?
אתה מזהה את הכוחות האלו בפנים, ואתה יכול לעבוד איתם. אתה מתחיל לקרוא את הספר, והתורה הופכת להיות הוראה עבורך, איך לעבוד עם זה. זה נקרא "נשמת אדם תלמדנו", ואיך אני מתקן את זה, איך אני עושה את זה, כל זה מוסבר לך בתורה.
ערן: אני ממש עוסק בזה? זאת אומרת, מגיע שלב שבו אני אומר לעצמי בהרגשה, רגע עכשיו גיליתי את יעקב, ועכשיו אני צריך לתקן ככה, ואת זה אני צריך לתקן ככה?
אתה מגלה את הדברים האלו בהדרגה, משתדל להתחבר איתם, ואת החיבור איתם אתה צריך לממש בקשר בין בני האדם. כי כל התורה בסופו של דבר אומרת שאתה צריך לתקן את האגו שלך, ואת היחס שלך לאנשים האחרים. כך אתה מתחיל לגלות את כל המערכה הזאת.
ערן: ביחס שלי לאנשים האחרים?
ביחס שלך לאחרים. לכן "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", אם אני הולך להתקשר לאנשים אחרים, אני מתחיל לגלות ביחס שלי אליהם קשר שנקרא לבן, וקשר של יעקב, וקשר של פרעה, ושל משה. זאת אומרת, הכול מתגלה כלפי אנשים אחרים. ועד שאני לא מתחבר איתם בצורה כזאת שמימשתי את כל התורה על הקשר שלי בין כולם. זו כל התורה, "ואהבת", עד שהגעתי לאהבה איתם "כאיש אחד בלב אחד" בצורה מושלמת. ואז כל התורה, כל המערכת הזאת שבניתי, שגיליתי, כולה מלאה באור וגילוי הבורא.
ערן: אגב למה אומרים "לרעך", ולא "את רעך"?
האמת שהזוהר באיזשהו מקום מסביר לנו את זה. אני לא זוכר את התירוץ שלו, אבל נראה לי שזה מפני שאנחנו צריכים להגיע, ואני אומר את זה מעצמי, בדרך כלל אני אוהב להגיד בשם המקורות, כי זה הכי בטוח,.
ערן: כל הזמן אתה אומר בשם המקורות?
כשאני אומר, אני זוכר איפה זה כתוב, ואז אני תמיד יכול להגיד מה המקור.
ערן: וכשזה כמו שאתה אומר עכשיו?
אני לא זוכר. אני לא זוכר, או שקראתי את זה, או שאני מרגיש את זה כך. לא הרבה פעמים, אבל לפעמים זה כך גם כן.
אז "את רעך" זה כאילו שהוא נשאר מחוצה לי, "ולרעך כמוך" זה שהוא ואני נעשים ממש כאחד.
ערן: כאחד, מעניין. האהבה שמדובר עליה פה היא אהבה של גבר לאישה.
איפה?
ערן: פה. יעקב. אתה אומר שלא למדנו כלום?
אתה רוצה להוריד את התורה לרמה של רומן? לא, אמנם שיש שם כאלו דימויים.
ערן: תשמע, זה סיפור, לא נעים לי להגיד, אבל יש פה את השפחות שנכנסות באמצע, יש שתי אחיות, שזה בכלל אסור, יש פה גוון כזה. מה, כשהם כתבו את זה הם לא ידעו שככה זה ישאר אצלנו בראש? זאת אומרת, שנקבל בראש את הדמיון הזה?
מי זה כתבו? כשמשה רבנו כתב את כל הטקסט הזה, הוא כתב אתו מתוך הגילוי שלו, שהיה בדרגה הגבוהה ביותר. הוא גדול הנביאים. לכן היה לו ברור על מה מדובר. כשהוא לימד את האחרים, הם לא ראו את העולם הזה, הם היו בדרגה שהם ראו את כוחות הקשר ביניהם. אף אחד מהם לא חשב שיעקב היה הסבא שלי, ותראה מה שהוא עשה. לא היתה מחשבה כזאת לאף אחד שהיה מקבל תורה בשנות המדבר ממשה רבנו. הם כבר היו דור המדבר, זה היה בדרגה ממלכות לבינה, הם רכשו את הדרגות כדי לעלות לארץ ישראל, לרצון ישר א-ל.
זאת אומרת, ודאי שהאדם תופס תמונות, וחי בהן לפי הדרגה שלו, והם פשוט לא היו בדרגה כזאת כדי לחשוב על בהמיות. הבהמיות כל כך לא תפסה בהם מקום, שהם מקיימים אותה כדי להתקיים, כי אחרת אתה לא יכול לעבור כל פעם שינויים רוחניים.
למה אנחנו מתקיימים בגוף? רק כדי לעבור שינויים רוחניים, כל פעם עוד שינויים, ובין השינויים יש לנו כל מיני עליות, ירידות ונפילות, אבל הגוף שלנו קבוע, וקיים בדרגה הבהמית. לכן אנחנו צריכים את הדרגה הקבועה הזאת, ועל פני הגוף אנחנו כל פעם בונים והורסים, בונים והורסים את דרגת האדם שבנו יותר ויותר.
ערן: אז למה כתוב על יעקב שאהב את רחל, ולא כתוב על אברהם שאהב את שרה, או על יצחק שאהב את רבקה?
יש כאן עניין שלם, כי יעקב הוא קו האמצעי, הוא הבכיר שבאבות, מה שנקרא. הוא הפעם הראשונה שיצור נברא מקבל דמות דומה לבורא, ונקרא אדם. לכן יעקב הוא תפארת, ויעקב מסמל לנו..
ערן: עוד פעם, זו פעם ראשונה שמה?
שהרצון לקבל שהבורא ברא מקבל את דמותו, יעקב הוא הדמות הראשונה הדומה לבורא.
ערן: אברהם לא היה?
לא.
ערן: וגם לא יצחק?
לא.
ערן: למה?
כל אחד מהם אלה כוחות נפש מיוחדים שפועלים מצד ימין ומצד שמאל. יעקב זה החיבור ביניהם, הוא דווקא הקו האמצעי, לכן הוא נקרא ישראל, ואנחנו כולנו על שם יעקב. אברהם ויצחק הם כוחות הנפש שלנו, אבל עדיין לא מאוזנים, הם באים מלמעלה, ויעקב כבר מה שמתבשל בנו, מה שנעשה בנו משני הכוחות האלו, ימין ושמאל, אברהם ויצחק. לכן בעבודה שלנו אנחנו בונים אותו, עושים אותו, וממנו בונים את דרגת ישראל. והעבודה שלו עם רחל בגלות, ואחר כך עם לאה בגמר התיקון שאנחנו נכנסים עוד מעט לתכונה הזאת, לרמה הזאת, נקוה, אנחנו עושים הכול בדרגת יעקב. לכן שנים עשר בני יעקב וכל ההמשך, בית יעקב ועוד ועוד, הכול מיעקב.
ערן: נחזור לטקסט.
קליפ: "כד ויתן לבן לה, את-זלפה שפחתו--ללאה בתו, שפחה. כה ויהי בבקר, והנה-הוא לאה; ויאמר אל-לבן, מה-זאת עשית לי--הלא ברחל עבדתי עמך, ולמה רמיתני. כו ויאמר לבן, לא-יעשה כן במקומנו--לתת הצעירה, לפני הבכירה. כז מלא, שבע זאת; ונתנה לך גם-את-זאת, בעבדה אשר תעבד עמדי, עוד, שבע-שנים אחרות. כח ויעש יעקב כן, וימלא שבע זאת; ויתן-לו את-רחל בתו, לו לאשה. כט ויתן לבן לרחל בתו, את-בלהה שפחתו--לה, לשפחה. ל ויבא גם אל-רחל, ויאהב גם-את-רחל מלאה; ויעבד עמו, עוד שבע-שנים אחרות. לא וירא יהוה כי-שנואה לאה, ויפתח את-רחמה; ורחל, עקרה. לב ותהר לאה ותלד בן, ותקרא שמו ראובן: כי אמרה, כי-ראה יהוה בעניי--כי עתה, יאהבני אישי."
ערן: יש פה דרמה של אהבה.
דרמה גדולה מאוד. גם ראובן זה ראו בן, עדיין ללא עוצמת הבן שמולידים. זוהר מסביר על זה הרבה. זה כאילו דרמה, אבל הדרמה היא בתוך האדם, שלא יכול לעבוד עם הכלים של לאה, כי לאה אלה הרצונות שלנו, כלים מאוד גדולים. צריכים לתקן אותם בהדרגה, ובצורה שרק אחר כך אפשר לעשות זאת. ורחל אלה הכלים, הרצונות הקלים, הקטנים, היא "קטנה", מה שנקרא, ואפשר לגשת ולתקן אותה. זאת אומרת החלק הזה בנשמה, ועל ידה להתקרב גם ללאה.
יוצא שאם אנחנו מדברים על התהליך, אז באמת קודם מתקנים את "רחל" ואחר כך מתקנים את "לאה", אלה שני הרצונות שבנו. ויעקב שמתחבר עם רחל נקרא יעקב, ואותו יעקב שמתחבר עם לאה נקרא ישראל.
ערן: זה מאוד מבלבל. אנחנו מדברים על אהבה. להתחבר לטלנובלה יותר קל לי מאשר לחשוב שהכול בתוכי. מצד שני זה מתגלה ביחס שלי לזולת.
אני מצטער, אבל אנחנו לא יכולים כך להמשיך, כי אז אנחנו מורידים את התורה לרמת הקליפה.
ערן: ברור. אבל בכל זאת. איך מתגלה האהבה?
איזו אהבה? אהבה בתורה נקרא "ואהבת לרעך כמוך".
ערן: בדיוק, ביני לבין רעי, כשכל הכוחות האלה בתוכי.
כן, אבל הכוחות האלו שאתה מגלה אותם, איך אתה מגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", אם אתה יודע שגם "כמוך" וגם "רעך" נמצאים בך, זאת השאלה.
ערן: זו פחות או יותר השאלה, כי זה מה שאנחנו לומדים.
זה כבר תלוי בתפיסת המציאות. ברגע שאני מתקן את הכלים שלי, אני רואה את המציאות שהיא כולה בי, אני לא רואה אנשים אחרים. זה כמו אמא שמרגישה את הילד שלה הקטן שנמצא מחוצה לה, היא מרגישה אותו ממש בפנים. כאן מדובר על קשר הרבה יותר עמוק, זה קשר רוחני. כוחות הטבע קושרים אותנו עד כדי כך שאנחנו מאבדים את מציאותנו, את עצמנו, את עצמותנו לגמרי. אנחנו מרגישים פשוט גוף אחד, כאילו ממש תאומים סיאמים.
ערן: וזאת האהבה?
כן, האהבה - נקרא שאני מרגיש את הרצון שלך יותר חשוב מהרצון שלי, ואני עובד אותו כדי למלאות אותו. זו כול המטרה שלי. זה נקרא "כמוך".
ערן: כשאני נגיד נמצא ביחידה צבאית, אני במלחמה עכשיו. אז אני יכול לדמיין שאני אוהב את החבר שלי כי אני תלוי בו, כי אם הוא לא ילחם יחד איתי, אז אני יכול למות.
זה בעולם שלנו.
ערן: זאת האהבה?
לא, ודאי שלא. כי כאן אתה אוהב את עצמך, רק אתה אוהב מישהו שאתה תולה בו איזה ביטחון, תקוה, כך אנחנו אוהבים. אני אוהב דגים, נהנה מהם וכולי, זו לא אהבה. כאן כתוב "ואהבת לרעך כמוך", כמוך הכוונה שאני ממש מחליף את עצמי, אותו במקומי, והוא הופך להיות עם הרצונות שלו, עם כל התקוות, עם כול מה שיש בו כיקר לי יותר מעצמי.
ערן: ואני מגלה את רחל ולאה וישראל.
בתוכי.
ערן: ויעקב ועשו בתוכי, ביחס שלי אליו?
כן, קודם כל נראה לי שהם נמצאים מבחוץ, ואחר כך פתאום האור המחזיר למוטב משפיע עלי על ידי זה שאני לומד את חכמת הקבלה. אני מתחיל לגלות שכל המציאות הזאת היא בפנים ואין בחוץ כלום. ובאמת אין מחוצה לי שום דבר, אלא הכול אני, ומה שנראה לי שזה היה מבחוץ, מתגלה שזו פשוט הייתה אשליה. במבוא לספר הזוהר, כתוב את זה הרבה דברים. גם המדע המודרני מגלה את זה.
ערן: לאורך ההיסטוריה היו לא מעט קבוצות של מקובלים, הם לא הצליחו להגיע.
למה?
ערן: לאותה האהבה. אהבה זה נצחיות.
לא. יכלו להגיע גם למצב הזה. לא מדובר כבר על משה או אלו עם הקבוצות שלהם. גם רבי שמעון עם הקבוצה שלו הגיעו ממש לגמר תיקון.
ערן: גם רבי עקיבא עם התלמידים שלו. תלמידי בעל שם טוב היו בכל מיני חסידויות.
היו חייבים להישבר כדי שאנחנו נגיע לגאולה האחרונה. הכול ירידה לצורך עליה. ולכן אנחנו כבר עומדים ממש בפתח להגיע לאהבה הנצחית, אבל הרוחנית.
ערן: נקוה שנגיע.
למדנו היום קצת על אהבה, על רחל ולאה. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד ולהבין מהסיפור הזה ומעוד סיפורים. תצטרפו אלינו לעוד תוכניות של "סיפור רוחני".
(סוף התוכנית)