heb_o_rav_2007-09-06_tohnit_bb_shal-et-ha-mekubal
תוכנית טלוויזיה עם רב
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 06.09.07
אורן: ערב טוב לכם צופים יקרים. אנחנו שמחים להיות איתכם כאן היום בתוכנית נוספת של "שאל את המקובל". נמצא איתנו הרב לייטמן, שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן: קיבלנו השבוע המון שאלות מכם, ורציתי בהזדמנות זו באמת לתת "טיפ" לאלה מכם ששואלים שאלות ורוצים שהם ייכנסו לתוכנית: ככל שתשאלו את השאלות מוקדם יותר במשך השבוע, כך גובר הסיכוי שהם ייכנסו לתוכנית של יום חמישי. הטלפון שלנו זה 1-700-509-209 , אנחנו מחכים לשאלות שלכם בכל רגע. ובואו ונשמע את השאלה הראשונה בבקשה.
שאלה: שלום שמי אִמְרִי, ואני בן עשר. רציתי לשאול, למה הבורא שולט על כל העולם, וכל אדם לא יכול לשלוט על עצמו?
אורן: הילד החמוד שואל למה הבורא שולט על כל העולם, וכל אדם לא יכול לשלוט על עצמו?
הרב לייטמן : כי הבורא באמת שולט על כל העולם. אבל הוא נתן לכל אחד מאיתנו, לבני האדם - מכל הבריאה דווקא לבני האדם נתן בחירה חופשית, הוא נתן לנו את אפשרות להתנהג כמו שהוא רוצה. עד שהאדם יתחיל להבין לאט לאט שהאגו שלו, הרצון לתפוס הכל, לקבל ולמשוך לעצמו, הוא לרעתו. ובמשך הזמן, כשהוא יראה עד כמה שזה מכביד, והורס לו את החיים, אז יש סיכוי שהוא יתנהג נכון ויפה יותר, ויבין שכל מטרת הבריאה היא כדי לאהוב את הזולת - "ואהבת לרעך כמוך". לזה האדם צריך להגיע בעצמו, הוא צריך להבין שזו המטרה הטובה ביותר. ולא שהבורא כופה זאת על האדם, אלא האדם מחליט על כך בעצמו. זו הבחירה החופשית שלנו, ודווקא בזה אנחנו "בני אדם".
אורן: שכחתי לציין, שמו של הילד החמוד שמו אמרי, והוא בן עשר.
בואו נעבור לשאלה הבאה. ולפני כן, שוב, הטלפון שלנו 1-700-509-209. השאלה הבאה בבקשה.
שאלה: שלום, רציתי לשאול את הרב. אנחנו לומדים מודעות עצמית על פי קבלה, האם זה בדיוק מה שהרב מלמד, שאנחנו פה בעולם הזה צריכים להגיע לגמר תיקון, שזה אומר לשנות הרגלים ומידות? למשל, אתן דוגמא, בזוגיות, אם עד היום הייתי תמיד נשלטת, אז אני צריכה לעשות שינוי חד, וכביכול לשלוט, להישאר זמן מה, ואז לרדת בהדרגה ולהגיע לאיזון. האם זה כך לגבי כל דבר בחיים?
הרב לייטמן: כך זה כתוב בהרבה מאמרים של מקובלים, שאם האדם רוצה לתקן תכונה אגואיסטית כלשהי, אז הוא לגמרי צריך לצמצם אותה. ואחר כך, לאחר שהוא צמצם אותה לגמרי, ובטוח שכבר לא ישתמש בה לרעה, אז לאט לאט לפתוח אותה ולהשתמש בה בטוב. אבל מדובר רק כלפי האדם, איך שהוא כלפי עצמו ועם עצמו.
אורן: ולא כלפי האחרים.
הרב לייטמן: ולא כלפי האחרים. כשהיצר הרע שולט עליו, ואז כשהוא מתחיל לשלוט על היצר הרע שלו, על האגו שלו, ואחר כך כשהוא בטוח שהוא שולט עליו, הוא יכול להפוך אותו. כמו שכתוב, "הופך את שונאו לאוהבו". וזה כלפי אדם, ולא במשפחה, כמו הדוגמא שהגברת נתנה, שבעלה שלט עליה כך וכך שנים, ועכשיו היא שולטת עליו.
אורן: ועכשיו היא תחזיר לו תקופת מה.
הרב לייטמן: כן, ואחר כך הם יתאזנו. לא, מדובר רק בתוך אותו הגוף.
אורן: איזו עצה אתה באמת יכול לתת. אנחנו מקבלים הרבה שאלות לגבי זוגיות, או קשר טוב בין בעל לאישה. איזו עצה אתה יכול לתת מתוך העולם הזה של הקבלה, לכל זוג באשר הוא, איזשהו עיקרון אחד שהם יוכלו לקחת?
הרב לייטמן: עד שלא יהיה בניהם קשר ביניהם רוחני, לא יעזור כלום. בעולם שלנו ובזמננו במיוחד, היצר הרע של כל אחד, האגו של כל אחד, הורס את הכל. אנחנו רואים - כולם מתגרשים, הילדים עוזבים את ההורים, איפה הסבא, הסבתא, אמא, אבא, אין ממש נכדים, הכל מתפרק. וזה בגלל האגו שבוער בנו, ולקראת גמר התיקון הוא יגדל יותר ויותר, הרי כתוב "איש ואישה שכינה ביניהם".
אורן: מה זאת אומרת שיהיה ביניהם "קשר רוחני"?
הרב לייטמן: קשר רוחני, זאת אומרת שהם יידעו שהם קיימים לשם המסע הרוחני, כדי להגיע למטרה הרוחנית. אם שניהם נכנסים לקשר שהוא ההדדי, ויכולים לקיים תא משפחתי שכזה עם הדדיות שכזאת, שהרי לא מן הסתם כתוב "השכינה ביניהם", שמתוך כך הם ירגישו גם את התגלות השכינה. וזה לא על ידי שליטה זה על זו, או זו על זה.
אורן: בואו נעבור לשאלה הבאה, בבקשה.
שאלה: אני מדברת מקרית גת, וקוראים לי רחל. רציתי לשאול את כבוד הרב, מדוע יש אנשים שהם כל כך חלשים, ודווקא את האנשים האלה רודפים החזקים בגוף, ולא נותנים לבן האדם החלש הזה לנוח. עד שהוא נח מאחד קם עליו עוד אחד, עד שהוא נח מהשני, קם עליו השלישי הרביעי והחמישי. ולא נותנים לו מנוחה עד סוף ימיו. ואני כל הזמן אני אומרת, "אלוהים, מדוע זה קורה"?
הרב לייטמן: מדוע זה קורה? זו באמת בעיה גדולה. אנחנו לא יכולים לראות זאת בעיניים שלנו. רק אם נגיע על ידי לימוד חוכמת הקבלה לפקיחת עיניים, אז נראה איך הנשמות קשורות זו לזו, ואז נראה למה אחד עולה על השני, כי זה תלוי בקשר שבין הנשמות. העולם שלנו הוא סך הכל עולם התוצאות, ואם נבין את הקשר בין הנשמות, נבין למה כל אחד נמצא בעולם שלנו במצב מסוים - ההוא עובר על זה, וההוא הולך על זה, וזה גובר על זה, וזה שולט על זה, אחד על השני.
חוץ מזה, לא צריך לשפוט את מה שקורה בעיניים שלנו. כי יכול להיות, שההוא שעכשיו מדכא את החלש, מבצע בזה איזושהי פקודה מלמעלה, ולאו דווקא יש לו רוע משלו. ובצורה כזאת הוא מחזיר אותו לתשובה, זאת אומרת מקרב אותו לשאלה "בשביל מה אני חי?", "מה טעם בחיי?", וכך להגיע לתיקון הנצחי שלו, ולהגיע לנצחיות ושלימות.
כמו שבני ישראל היו במצרים. כתוב, שדווקא פרעה הוא זה שקירב את בני ישראל לאבינו שבשמיים. זאת אומרת, דווקא הייסורים והמכות שעוברים על האדם, הם אלה שמזכים ומביאים אותו למטרה. ומי שנותן את המכות, מגלגל חוב על ידי החייב, אז לאו דווקא הוא מרוויח, בחשבון הגדול הוא זה שמפסיד.
אורן: השאלה הבאה, בבקשה.
שאלה: באותו זמן של בית המקדש, הרי אנחנו יודעים שרק לכהנים היה מותר להיכנס להיכל של הקדוש ברוך הוא. השאלה שלי היא, איך באותם זמנים שהרומאים החריבו ובזזו את בית המקדש, לא קרה להם כלום והם לא מתו?
הרב לייטמן: כי לפני שרומאים נכנסו לבית המקדש, היהודים שרפו והרסו את "בית המקדש" שבליבם, כשהם נפלו מֵדַרגת "ואהבת לרעך כמוך" - מאהבת אחים לשנאת אחים, לשנאת חינם. זה נקרא "חורבן בית המקדש", ולא שהרומאים באו והרסו אותו. אלא אנחנו, קודם הרסנו אותו בליבנו. ירדנו מהמגובה הרוחני, מאהבה, מאחריות הדדית, מערבות הדדית, מהשתתפות יחד כולנו "כאיש אחד בלב אחד", ירדנו ונפלנו לגובה של "שנאת חינם", שכל אחד ממש שונא את השני.
ורואים זאת עד היום, בכל שנות הגלות, והמצב רק הולך וגובר, כמו שכתוב: "כל יום שלא קם בית המקדש כאילו נחרב בית המקדש". אז גם היום, אילו היה קיים בית המקדש, היינו מחריבים אותו. והרומאים שנכנסו ושרפו אותו, זה היה רק סימן חיצוני למה שנעשה בתוכנו, בליבנו, בפנימיותנו.
אורן: אני רוצה להזכיר לכם את הטלפון שלנו 1-700-509-209, צלצלו. בואו נעבור לשאלה הבאה בבקשה.
שאלה: שלום, יש לי שאלה למקובל. כשמתבוננים בטבע, אנחנו רואים שיש הבדלים בין בעלי חיים שונים. יש בעלי חיים שזוכים לחיים מאושרים, שלווים, ויש כאלו שחיים חיי סבל. אותו הדבר לגבי הצומח, יש יערות משגשגים, ויש יערות שנכחדים בשריפות. מה הסיבה להבדלים האלה בין חיה לחיה, ובין צמח לצמח, והאם גם לחי ולצומח יש תיקונים פרטיים לעבור ולתקן את עצמם, כמו שיש לבני אדם?
הרב לייטמן: באמת זה פלא, אבל אנחנו רואים במו עינינו שיש חיות שטוב להן לחיות הרבה יותר מאשר לבני אדם. אבל יש גם כאלו שסובלות. ומה החשבון? מילא בין בני אדם, כל אחד איכשהו מוצא את עצמו בחיים מאושרים פחות או יותר, ויש על כך שאלות. אבל חיות וצמחים - למה פתאום זה נשרף וזה צומח, זה חי טוב וזה ממש חי "חיי כלב"?
צריך להבין שאנחנו, בני האדם, מקרינים בהתנהגות שלנו, בשורש הנשמה שלנו, את הכוחות והשפעה שלנו, על כל הדומם הצומח והחי. וכמו שכתוב, וכותב על כך במיוחד בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", ב"פתיחה לחכמת הקבלה" ובעוד כמה מקומות, וגם הרב קוק כותב על כך מילים יפות, שהכל – דומם, צומח וחי חוץ מהאדם, עולה ויורד בכל החיים הפרטיים שלו בהתאם לאדם. והאדם הוא למעשה האשם במה שקורה בעולם, גם לטוב וגם לרע. הוא האחראי על כך, והחשבון הוא רק עם האדם. ומפני שדומם צומח וחי תלויים בנו, אז גם להם קורה בהתאם למה שאנחנו מחליטים ועושים.
אורן: הזכרת את הרב קוק. ובאמת בספר "מגדל בבל הקומה האחרונה" אנחנו מדברים הרבה על העניין הזה של האיזון בטבע, והשפעה של בני אדם על מה שקורה בכל עולם החי. והרב קוק אומר פה: "כוח היצירה והנהגה העולמית יצאה אל הפועל בתכלית השלמות. אמנם רק חלק קטן עומד הוא מחוסר תיקון, בהשלמתו תלויה השתלמות כל היצור כולו. החלק הקטן הזה הוא הנפש האנושית בצורתה הרצונית וברוחניותה. חלק זה מסור הוא לאדם לתקנו ולהשלים בו את היצור כולו."1
הרב לייטמן: מצוין, נכון? מילים יפות.
אורן: אז כשאנחנו נהיה בסדר כולם יפסיקו לסבול?
הרב לייטמן: כן. זאת אומרת, כל הטבע סובל עבורנו.
אורן: שלושים שניות על "קמפוס קבלה", ומיד אנחנו שבים אליכם.
(... קליפ פרסומת)
ושוב אנחנו איתכם. הטלפון 1-700-509-209, בואו נעבור לשאלה הבאה בבקשה.
שאלה: שלום, שמי עומר. הנאה, לדוגמא מצפייה בסרט, היכן היא בדיוק משתלבת? אני פשוט לא מצליח להכניס אותה לשום קטגוריה מהקטגוריות הקיימות.
הרב לייטמן: כנראה שהאדם לומד איתנו, והוא כבר יודע.
אורן: כן, אולי אני אחזור על השאלה. אולי נסביר אותה לצופים.
עומר שאל: הנאה ממשהו כמו צפייה בסרט, לאן היא משתייכת, לאיזו קטגוריה מתוך הרצונות שלנו? אז אולי באמת תסביר גם את הרצונות, כדי שיבינו מה הוא שואל.
הרב לייטמן: הרצונות של האדם מתחלקים לשניים:
רצונות גופניים - מה שגוף של האדם דורש כמו שגוף דורש, כמו חיה. רצונות לאוכל, בית, מין, משפחה. אפילו אם אדם היה זרוק ביער באיזה מקום, בכל זאת הוא היה משתוקק לזה.
רצונות אנושיים - כשהאדם נמצא בחברה אנושית, היא משפיעה עליו ומביאה לו רצונות לכסף, לכבוד, לשליטה ולמושכלות.
אורן: "מושכלות" הכוונה ליֵדע?
הרב לייטמן: כן לידע. והרצונות האלו, אם הסביבה פועלת על האדם, הוא נכלל מהם ורוצה לתקן ולממש אותם. אם הסביבה לא פועלת, או באיזו צורה שהיא פועלת בכל דור ודור, בהתאם לזה כך הוא משתוקק וכך הוא ממלא אותם.
אורן: וכאן בדיוק באה שאלה של עומר.
רב: כן.
אורן: הרצון כמו ליהנות מסרט טוב, איפה הוא משתבץ?
הרב לייטמן: בכל הרצונות האלו. כי הוא רואה בסרט תמונת חיים, אני מתכוון לכך. אני לא יודע על איזה סרט הוא מדבר, אבל אם הסרט הוא על דגים, זה ממש על דגים, על החיות, זה ממש על חיות.
אורן: ספר טוב, לקרוא ספר?
הרב ליטמן: לא חשוב אם זה רומָן או סרט, שסתם מדבר על חיי אדם - הוא מדבר על חיי אדם. זאת אומרת, הוא כולל את כל החיים של האדם - גם אוכל, גם מין, גם משפחה, גם כבוד, גם כסף, גם מושכלות, וגם שליטה, כל מה שיש. לכן אי אפשר לשייך את זה בדיוק לקטגוריה מסוימת, אלא זה פשוט מכניס אותו לכל סוגי ההשפעות שמהן הוא רוצה ליהנות.
אורן: אני יודע שחוץ מהרצונות האלה שפירטת, יש גם רצון מפותח יותר.
הרב לייטמן: הרצון הגבוה ביותר מכל הרצונות האלו. אחרי הרצון לאוכל, למין, למשפחה. אחרי הרצונות לכסף, לכבוד, למושכלות, בא עוד רצון, הרצון העליון ביותר. זו הנקודה שבלב, הרצון למהות החיים, לשורש החיים, שנקרא "נקודה שבלב" או הרצון לרוחניות. אם האדם כבר מתחיל להרגיש את זה, כל היתר הרצונות מתחילים לקבל איזשהו פחַת דרגה, והאדם מתחיל לטפח את הרצון הזה, ולעלות לקראת גילוי העולם הרוחני.
אורן: אז שנזכה לרצון הנוסף הזה, ונגלה את העולם.
השאלה הבאה בבקשה. בואו ונשמע אותה.
שאלה: כתוב שארבעה נכנסו לפרד"ס, ורק אחד יצא משם ולא ניזוק. זאת אומרת, אחד השתגע, אחד נהיה אפיקורס, וכו'. אולי קבלה זה יותר מידי, ומספיק שנשמור את המצוות על פי התורה, ואם נקיים את כל המצוות זה יגרום לנו להעלאת הרוחניות שלנו.
הרב ליטמן: שאלה מאוד מאוד לא פשוטה. כי באמת, לפי מה שנהוג לחשוב ב"עַמְךָ", זה ה"פשט" מה שאנחנו קוראים בספר. ולפי חוכמת הקבלה, זה ההפך, ה"פשט" זו הדרגה האחרונה, כי הכל כבר פתוח, מופשט. והדרגה הראשונה היא דווקא דרגת ה"סוד", שהאדם פותח ספר והוא לא רואה בו כלום, ולא מבין שום דבר ממה שהוא קורא.
אדם קורא בתורה - מספרים לו שם על ההיסטוריה של העם היהודי. האם התורה רוצה לספר לנו על ההיסטוריה, או שהתורה רוצה להסביר לנו על ההתעלות הרוחנית, איך צריך להתקרב לבורא, שכל התורה היא שמות קדושים, איפה האדם רואה את השמות הקדושים, כתוב "פרעה", "בלעם", "בלק", כל מיני שמות של רשעים למיניהם. האם אלה שמות קדושים?!
אדם בא לספר תורה, מנשק את הספר, כשהוא עולה לתורה הוא מנשק את הקלף, ומה אז? אולי הוא נישק את שם "פרעה"? אבל אומרים, "לא, גם פרעה שם קדוש". איך יכול להיות?
צריך להבין שזה לא נקרא כפשוטו, אלא יש להתחיל באמת מ"סוד". וכשעולים בדרגת העולמות הרוחניים, בהשגת התורה הפנימית, דווקא על ידי לימוד חוכמת הקבלה, אז עולים בכל שלבי הפרד"ס. כי אפילו דרך "סוד", "דרוש", "רמז" ו"פשט", אנחנו לא נכנסים לזה אם אנחנו לא פותחים את חוכמת הקבלה. ומן הסתם אנו קוראים את מה שכתוב בספר וזהו, ללא שום השגת הפנימיות הזאת שיש שם פרד"ס שלם.
לכן קודם, צריך להבין שכל הפרד"ס נמצא בחוכמת הקבלה. וארבעת החכמים האלו, מדובר על אלו שנכנסו לעולם העשיה, היצירה, הבריאה והאצילות. וכשהם נכנסו, כולם היו מקובלים גדולים, וכולם דרך ההשגה הזאת הגיעו לראש האצילות, וצריך לראות מה אחר כך נעשה בהם. זאת אומרת, מה זה "נפגע" ו"לא נפגע", ומה זה "יצא לתרבות רעה" וכן הלאה. מדובר על "סודות התורה", כתוב על כך במסכת חגיגה, וגם בהסבר של בעל הסולם, באגרות שכתב. אני ממליץ לכולם לקרוא את האגרות, ואולי נערוך על כך שיחה נפרדת, כי אני רואה שהשאלה הזאת חוזרת על עצמה, וכרגע אי אפשר.
אורן: נסכם את הדברים בכמה משפטים קצרים.
הרב לייטמן: כל הפשט, כפי שאומרים "ארבע נכנסו לפרד"ס", זאת אומרת, כולם היו בדרגה רוחנית, אלא שמדובר באיזו צורה צריכים ללכת בפרד"ס, שנכנסו כבר היו בחוכמת הקבלה. לפי חוכמת הקבלה הכל מתחיל מ"סוד", האדם שפותח את הספר ולא רואה לעומקו של הספר כלום, נמצא ב"סוד". "סוד" זו לא הדרגה האחרונה – כפי שכתוב, אלא פרד"ס יורד ממעלה למטה, ככתוב, "בצלם אלוהים ברא את האדם", כך אנו סופרים את האותיות שבאות מלמעלה למטה. אם כן, פרד"ס כשבא אלינו מהבורא, הסדר הוא "פשט" "רמז" "דרוש" "סוד", וסוד דווקא נמצא אצלנו בעולם הזה, שאנחנו נמצאים בהסתרה והכל סוד בשבילנו.
אז הלוואי שנגיע בעזרת ה', עד לדרגת ה"פשט". ואז הכל יפתח לנו ואז נבין ונראה את הכל.
אורן: למי מכם שרוצה להעמיק, אפשר לפתוח את הספר "קבלה למתחיל" שמכיל באמת את כל כתבי בעל הסולם. אפשר לפתוח ב"הקדמה לספר פי חכם" ולראות, ששם הוא מסביר שאין שום אפשרות להגיע לרוחניות על ידי שום דבר מלבד לימוד הקבלה. ושאדם מתגלגל שוב ושוב עד שהוא לומד את חוכמת הקבלה, ואז מגיע לרוחניות. או ב"הקדמה לפנים מאירות ומסבירות", תמצאו את ההסבר שהרב עכשיו הסביר על הפרד"ס לפי משמעותו האמיתית.
אז אל חשש, כדאי לכל אחד ללמוד את חוכמת הקבלה.
בואו נעבור לשאלה הבאה. שאלה הבאה היא של צופה ותיקה, גילה דיין מהוד השרון. בואו ונשמע אותה.
שאלה: ידוע שאנו אמורים להשוות צורה עם אלוהים. והשאלה היא, אלו מידות, אפשרויות יש לנו, כדי לדעת איך אפשר להיות צדיקים, ישרים, אנשי חסד, אמת, ברמות של תכונות אלוהיות. הרי לא מוסבר איך התכונות של הקדוש ברוך אמורות להיות. אז אם אין לנו אל מי להשתוות, ואין אנו יודעים עד כמה הוא חסיד או ישר וכדומה, ואין לנו את הכלים המספיקים לדעת, אז איך בכל זאת אפשר לעשות זאת, עם כל הרצון הטוב והכוונות הטובות? הרי אנחנו לא יכולים להיות כמו אלוהים ברמות שלו מבחינת תכונות, כי אין לנו את הכלים להיות בהשתוות הצורה.
הרב לייטמן: שאלה טובה מאוד.
אורן: היא שואלת מכל הלב.
הרב לייטמן: מכל הלב, ובאמת שאלה נכונה. מאיפה יש לנו דוגמא מי זה אלוהים שאליו עלינו להגיע, ככתוב "שבו בני ישראל עד ה' אלוהיכם"? מה זה "עד ה' אלוהיכם", תנו לי דוגמא לֵמה אני צריך להידמות? בעולם הזה נותנים לאדם כל מיני דוגמאות כאלו ואחרות, שלאחר מכן נופלות עולות ויורדות, והאדם לא יודע מי ומה.
אומרים, "ההוא צדיק", "ההוא טוב", "זה רע", "זה טוב". והאדם גם שופט בעצמו, ו"כל הפוסל ממומו פוסל". אז ברור, האדם צריך לראות משהו שלפיו הוא ילך בחייו. איך אפשר? אין דוגמא כזאת אצלנו בעולם הזה. וגם כשבני ישראל למשל ראו את משה רבנו, אז מה הם ראו? ראו סתם אדם, נאמר, שהיה בן שמונים כשבא לפני בני ישראל, אולי חכם במשהו, אבל לא יותר מזה.
זאת אומרת, לראות אפשר רק "באור ה'" מה שנקרא – "באורך נראה אור". כל התכונות הרוחניות, מתראות לאדם, נפתחות לאדם, בזה שהוא לומד את חוכמת הקבלה. בזמן שהוא לומד הוא מתחיל להרגיש בתוכו, איך שפתאום יש לו איזושהי דמות. מה זה "דמות"? - לא דמות כמו שאנחנו אומרים ומכירים, אלא ציור, מה זה נקרא "תכונת ההשפעה", מה זה נקרא "אהבה", מה זה נקרא "התעלות הנפש". הוא מרגיש זאת בתוכו, וזה כביכול כבר מתחיל לעלות מבפנים כתוצאה מלימוד.
ככתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". יצר רע נותן לנו צורה הפוכה מהבורא. האור בא, ולאט לאט נותן לנו את הצורה הנכונה. ואז היצר הרע הופך להיות ליצר טוב. הוא מטפח, "חוזר בתשובה" מה שנקרא, והופך להיות אוהב, משפיע, קרוב לבורא. ומזה אנחנו מבינים איך לפעול, רק על ידי לימוד חוכמת הקבלה בא המאור המחזיר למוטב, מה שנקרא "אור מקיף", ונותן לנו הרגשה והבנה מה זה להיות מעט טוב יותר. וכך כל פעם אנחנו לומדים, ובהתאם לזה עולים.
אורן: שלושים שניות מתוך תוכנית הבוקר שלנו, "בוקר אור", ומיד נשוב אליכם.
שוב אנחנו איתכם. הטלפון שלנו 1-700-509-209 מחכה לכם. השאלה הבאה היא שאלתה של בתיה מרעננה, בואו ונשמע אותה.
שאלה: מה משמעות ראש השנה לפי הקבלה. האם רצוי לא לישון בערב החג, ובכלל מה רצוי לעשות באותו לילה, והאם יש משמעות לתיקונים באותו לילה ולמה?
אורן: בתיה שאלה, מה המשמעות של ראש השנה לפי הקבלה, והאם רצוי לא לישון, האם יש משמעות ללילה המיוחד הזה, איך אפשר לעשות בו תיקונים?
הרב לייטמן: יש לילות רבים, ליל הושענא רבא, ליל יציאת מצרים, ליל שימורים. אבל ליל ראש השנה, אין משהו מיוחד. יש תיקונים לכל רגע ורגע, אבל לא משהו מיוחד.
"סליחות" מסמלות חשבון נפש של האדם, זה ברור. שאדם מתחיל לחשוב, בשביל מה הוא חי? מה הטעם בחייו? האם עליו להתעלות קצת יותר מחייו כעת? האם יש לחיים שלו איזושהי מטרה גבוהה יותר? כשגומר את שבעים שנות חייו כבהמה, מה יהיה איתו הלאה? יש גם נשמה, האם הוא מרגיש אותה, האם הוא נכנס איתה לעולם הרוחני? יש לו חלק, בנשמתו שנקרא, "חלק אלוה ממעל", איפה אותו "חלק אלוה ממעל" בו, ומה עליו לעשות איתו, אולי הוא יכול לגלות אותו, אולי הוא יכול להרגיש אותו, אולי דרכו הוא יכול להרגיש את האלוהים, כי זה חלק ממנו? אולי על ידי זה הוא ירגיש את הנצחיות, שלימות, שהאלוהים נמצא בזה וגם הוא יהיה בזה?
אדם שמתחיל לחשוב כך ולהרגיש את השאלות האלו שבאות אליו, נקרא שהוא נמצא ב"סליחות", ואז הוא מבין, שכל מה שעוצר אותו בחיים האלו, זה האגו שלו שכל הזמן תופס אותו ומכניס אותו בחזרה לחיים האלו, כדי שיחיה רק בהם, ושאולי הגיע הזמן להתרומם.
אם הוא מחליט להתרומם, זה נקרא "ראש השנה" - "ראש" למשהו חדש, לאיזושהי תקופה, לשַנים, לחיים חדשים. ואז אפשר לקרוא לזה "ראש השנה". ובאמת יש לו בזה חג, יום טוב, כי החליט על התעלות החיים שלו לדרגה אחרת. וכשהוא עושה חשבון נפש, אז מגיע למצב ורואה, שכל הרע שבו ממש לא מתוקן, ועוצר אותו ולא מחזיר אותו למשהו, אלא, כל הזמן רק שוב ושוב לחיים הגשמיים, שלפעמים גרועים ממוות.
אז, האדם מגיע למצב שנקרא, "יום הכיפורים", שהוא לא רוצה להשתמש עם הטבע שלו. ורוצה להגיע לטבע חדש, לטבע הרוחני, ולהתרומם מעצמו במשהו. זה נקרא ש"עושה חשבון נפש" על כל הרצונות שלו, כאילו רוצה טבע חדש. והתרוממות הזאת שמבקש שתהיה לו, זו בעצם התרועות, התפילות, שביום הכיפורים. וכך הוא מגיע אחר כך לתיקון הראשון שנקרא "סוכות", שכבר מוכן להתאחד עם כולם, מוכן לשבת תחת הסכך.
אורן: על זה אולי נרחיב בתוכניות הבאות, כי היום הזמן שלנו נגמר.
הרב לייטמן: אני מצטער.
אורן: אני רוצה להודות לך הרב לייטמן. אני רוצה להודות לכם שהייתם איתנו. מחר, יום שישי, במסגרת השידורים של "בוקר אור" מחכה לכם שידור חוזר של התוכנית משש וחצי עד שבע וחצי. ביום רביעי, ערב חג ראש השנה, מחכה לכם תוכנית מיוחדת בשעה שלוש וחצי בטלוויזיה. בשבוע הבא יום חג, לא נהיה בטלוויזיה כמובן, ונחזור בעוד שבועיים.
שיהיה לכם כל טוב. למי מכם שיש אינטרנט בואו איתנו www.kav.tv , לחצי שעה נוספת.
ועד הפעם הבאה, שלום ושנה טובה.
(סוף החלק ששודר בטלוויזיה)
התחלת החלק ששודר באינטרנט
אורן: שלום לכם צופי האינטרנט היקרים שלנו. עכשיו אנחנו מקדישים את הזמן לשאלות שלכם בעיקר, והשאלה הראשונה שמגיעה אומרת כך:
שאלה: לפני כשנתיים התאהבתי במישהי, ונכנסתי לדיכאון מחוסר ההצלחה במימוש הקשר. מאז ועד היום נעשיתי רגיש וביישן מאד, איבדתי את הביטחון העצמי הגברי שהיה לי. אני מסתכל על חברי, ורואה שיש להם ביטחון עצמי חזק. ולי יש את כל החולשות שיש לנשים, כמו רצון לקשר ורגישות. מה קורה איתי? האם זו תופעה פנימית בשורש נשמתי הגברי?
הרב לייטמן: קודם כל, להיות רגיש זה לא רע, אפילו שהוא סובל מאהבה, יתכן שזו הרגשה יפה מאוד. כי הוא בכל זאת מרגיש איזושהי תופעה חזקה מאוד בתוכו, שצריכה גם ללמֵד אותו משהו. כל התופעות שקיימות בעולם הזה, שעוברות בגופנו, במוחנו, בליבנו, הן תופעות שמהן אנו יכולים ללמוד משהו לצורך הגבוה, ואני לא חושב שצריך להצטער על כך. אנו אנשים מבוגרים, שמבינים שכל הדברים האלה חולפים.
אורן: הוא רוצה לדעת האם זו תופעה פנימית, בשורש נשמתו הגברי?
הרב לייטמן: לא, זה לא שייך לשורש הנשמה. סך הכל מדובר על איזושהי נטייה רגשית, הייתי אומר, אולי זמנית, ולא צריך לשייך זאת לנשמה או לאיזו שהן תופעות רוחניות. אני במקומו הייתי פותר זאת בצורה פשוטה, אם הוא רוצה ממני עצה, עליו לחתוך באיזשהו צורה ברורה- כן או לא, ולא לסבול.
אורן: הוא מדבר על איזשהו קשר שהיה ונגמר, אבל הוא נשאר חסר ביטחון, או משהו כזה. והוא חושב, שאולי זה קשור למשהו בשורש הנשמה שלו, אותו חוסר הביטחון?
הרב לייטמן: ודאי שלא. בשום פנים ואופן. הוא פשוט אדם ביישן לפי המבנה הגשמי שלו.
אורן: שורש נשמה תקין, אין בעיה?
הרב לייטמן: לגמרי, אין שום שייכות לזה.
אורן: נעבור לשאלה הבאה:
שאלה: אחד הסימנים של זמן המשיח, הוא חזרת היהודים לארץ ישראל. אבל עכשיו, מאות אנשים עוזבים את הארץ. איך זה משפיע על תהליך התיקון?
הרב לייטמן: לא חשוב כל כך היכן יהיה בן האדם, כמו שחשוב, היכן הוא יהיה כלפֵּי השאלה, מתי יהיה יהודי לא בארץ ישראל, אלא מתי בכלל יהיה יהודי. בארץ ישראל זה מילא, ודאי שמי שנמצא כאן, הוא נמצא ביתר לחץ, ועוזב את המדינה. ויש עוד שבאים ועוזבים. אך, אם אנו נרגיש שייכות לרוחניות, אז נרגיש שייכות גם לארץ ישראל, ושאין לנו מקום אחר. אבל, לא לארץ ישראל כמו שעכשיו אנו נמצאים בה, אלא ל"ארץ ישראל השלֵמה".
אורן: מה זה "ארץ ישראל השלמה"?
הרב לייטמן: לא שלֵמה בגבולות הגיאוגרפיים שלה, אלא שיהיה בה "שלֵמות". זאת אומרת שאנחנו נרגיש עד כמה עלינו להיות שלמים, שנבנה אותה בליבנו.
אורן: שנבנה אותה בליבנו. אז נקווה שאולי השנה נצליח באמת לבנות אותה בליבנו.
השאלה הבאה היא שאלתה של לימור מתל אביב. והיא אומרת כך:
שאלה: למה אני, שכל חיי אהבתי את הזולת, ונתתי על מנת להשפיע, קיבלתי בשנה האחרונה עונשים חמורים ביותר, מאנשים שנתתי להם כל החיים. מה הייתה המטרה, אם כל מטרת הבריאה היא להשפיע?
אורן: היא נתנה ונתנה, על מנת להשפיע כל השנה, ודווקא אותם אנשים החזירו לה, כנראה, הפוך.
הרב לייטמן: אני לא חושב שהיא צריכה לעשות חשבון עם האנשים האלו. כשרוצים ללמוד על היחס הפנימי של האדם למציאות, קודם כל, יש ללמוד את המאמר של המורה שלי, רב"ש, שכתב אותו מפי בעל הסולם, שנקרא "אין עוד מלבדו". האדם נמצא תמיד מול הבורא, וכל האנשים שנמצאים סביבו, הם פשוט מעין שחקנים, שליחים, שמעבירים את השפעת הבורא אליו. כך האדם צריך להסתכל עליהם.
ואם הוא עשה להם טובה, והם החזרו לו ההפך, לא כדאי לו לחזור אליהם ולעשות להם רעה – האם בזה הם מגרים אותו לדברים רעים? ההפך. עליו להתייחס לכך, כדבר שנשלח מהבורא, כדי שדווקא הוא יתעלה יותר ויותר מעל האגו שלו, שעכשיו מתרגז בפנים. ועל ידי כך, כפי שאנו לומדים מהתורה, על כל הניסיונות שהיו לאבותינו, יתעלה מעל זה, ואז יצליח.
אורן: שלושים שניות על שיעורי הבוקר, ומיד נשוב.
השאלה הבאה שלנו היא שאלתה של הדס מרמת גן, והיא שואלת כך:
שאלה: האם יש משמעות קבלית לתאריך פטירה? ואם כן, מה זה אומר שאדם נפטר בתקופה הזו של הסליחות? האם יש משמעות נוספת לזו שאלוהים דן אותו, כמו שכתוב "מי לחיים, ומי למיתה"?
הרב לייטמן: כמו יום ההולדת, כך גם יום המיתה כבר חתום לאדם, אי אפשר לשנות אותו. אנו לא יודעים אותו, מפני שעלינו לדעת, עד הרגע האחרון של חיינו שיש לנו מה לעשות. ואפילו ברגע האחרון יש לנו עוד מה להוסיף בחיינו, כדי להעלות את נשמתנו עוד יותר גבוה.
אם האדם עובד כך, אז הוא רואה עד כמה שהוא מממש את החיים שלו לנכון. אבל באיזה רגע, באיזו צורה ולמה האדם נפטר, זאת אנו יכולים להבין רק ממשפטי הנשמות, שלומדים בחלקים המתקדמים ביותר של חוכמה הקבלה. וגם, לומד אותם רק מי שבהחלט שייך לחלק הזה, שצריך על ידי כך להיכנס לתיקונים מיוחדים, שהוא תורם את הזמן והכוח שלו, לתיקון הכללי של הקשר של כל הנשמות מה שנקרא ב"נשמת האדם הראשון", בנשמה הכללית. זאת אומרת, הדברים הללו אינם לאנשים רגילים, מכל שכן לא לאלה שעדיין לא נכנסו לעולם הרוחני.
אורן: השאלה הבאה, שואלת אותנו אורית מתל מונד, והיא כותבת לנו כך.
שאלה: אם כל המחלות נובעות כתוצאה מהאגו של האדם, הילדים בדרך כלל חולים יותר מהמבוגרים. ואין הכוונה לזקנים, או למחלות כרוניות חריגות, פשוט ילדים ומבוגרים. האם כל המחלות של הילדים הם כתוצאה מכך שילדים נולדים אגואיסטים ולא מודעים לאגו שלהם, או אולי בגלל התכללות של הנשמות הלא מתוקנות, ואז הילדים מושפעים יותר, או שלא זה, ולא זה, ואם כן, מה הסיבה למחלות הילדים?
הרב לייטמן: גם זה, גם זה, וגם זה. היא אמרה יפה מאוד שכל המחלות, ובכלל כל הקלקולים, וכל הייסורים שאנחנו מקבלים ומרגישים בעולם הזה באים ...
אורן: אבל היא שואלת במיוחד על ילדים.
הרב לייטמן: הילדים הם כבר אנשים, רק לנו נראה שהם ילדים.
אורן: והילדים, כל הזמן חולים.
הרב לייטמן: לא חשוב. אלה מחלות מיוחדות לילדים, זו רפואה שלֵמה. אבל אסור לנו להסתכל על הילד כמו על הילד. אנחנו צריכים להסתכל על הנשמה, שמתגלגלת ובאה בגוף, וצריכה עם הגוף הזה לעבור איזשהו תהליך, עד שהיא גדלה, עד שגוף גדל, ואז הוא יוכל להמשיך את התיקונים בנשמה. אבל אפילו שהוא עדיין לא גדל, זאת אומרת, לא גדַל כדי להתחיל תיקונים בנשמה, זאת אומרת, שהוא עומד כבר בפני עצמו, הוא בכל זאת סובל, והסבל הזה עובר על נשמה כמו תיקונים של דומם, צומח וחי, לפני המדבר. זאת אומרת, האדם כלול מארבע שכבות האגו.
אורן: פנימיוֹת שלו?
הרב לייטמן: פנימיוֹת שלו, מה שנקרא "דומם", "צומח", "חי", "מדבר", כמו הטבע החיצון. ושזה שאנחנו מקבלים כל מיני מחלות, קלקולים, מכות, וייסורים, שכביכול לא מגיעים לנו, לא בדיוק בצורה ישירה, ילדים, חפים מפשע, זה לא חשוב. הכל נכלל בכל החשבון של זיכוך הנפש, כדי שנתחיל לשאול על מטרת הבריאה, ונתחיל לעלות בכוחות עצמנו.
ברגע שאדם שואל, "מה הטעם בחיי?", בזה נפתחת לו בחירה חופשית, ומרגע זה והלאה הוא יכול לעלות כבר, וכל הדרך כבר תהיה בידיים שלו. מחלות או לא מחלות, איך ללכת, באיזו צורה, לקבל מכות או לקבל כל הזמן תענוגים, ופקיחת עיניים, הכל תלוי בו. לכן מי ששואל ומי ששומע אותנו, סימן שיש לו כזאת האפשרות.
אורן: השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, שאלתה של תמי פּוֹרָן. בוא נשמע אותה בבקשה:
שאלה: הרב אמר שיש לימוד של נשים, שהוא אחֵר מלימוד של גברים. הייתי רוצה לדעת מה זה אומר "לימוד של נשים"?
אורן: תמי שאלה לגבי לימוד של נשים. אתה הזכרת בתוכניות הקודמות, שיש לימוד שונה לגברים, ולימוד שונה לנשים. מה זה אומר "לימוד של נשים"?
הרב לייטמן: אנו רואים שגם בעולם שלנו, יש מקצועות כאלה שאישה ראויה להם ומצליחה בהם יותר מגבר. ויש כאלה שבהם גבר מצליח יותר מאישה. אני לא מתאר את האישה עובדת בניין או מהנדסת אוניות. יש מקצועות שקשה בהם מאוד. ואם כבר מדברים על אישה וגבר, אין כאן הפליה. למשל טַבָּח גדול בבית מלון הוא גבר, למרות שבבית האישה מבשלת.
אורן: בבית צריך רק לאכול.
הרב לייטמן: כן, וכן הלאה. זאת אומרת, בדרך כלל בדברים שהם הופעה בציבור, בדברים הגדולים האלה, גבר הוא שתופס את המקום וְהכוֹח, ואישה לא.
אורן: ומה לגבי לימוד?
הרב לייטמן: וגם בלימוד. תלוי איזה סוג לימוד. אי אפשר בלי מורָה בבית הספר, המורֶה לא מצליח בכל דבר. ויש מקצועות שבאמת אי אפשר בלי אישה. אני לא מתאר למשל מפעל בלי מזכירוֹת, מזכיר זה לא מזכירה. אישה מסוגלת לתפוס את הדברים, ולעבוד בעשרה דברים בבת אחת. היא בנויה בצורה כזאת.
אורן: כל הצד של החינוך, אני חושב, כל כולו כמעט מושתת על נשים.
הרב לייטמן: כן, כי אישה ראויה לזה. היא בנויה כך לטיפול בילדים, בתינוקות, לטיפולים בקהל.
אורן: ומה לגבי לימוד קבלה לנשים?
הרב לייטמן: נשמה של אישה ונשמה של גבר הן בכל זאת שונות. ולכן גם התיקון שלהן שונה. מתוך שהשורשים שונים, היסודות שונים, ואז גם התיקון שונה. ובהתאם לכך האמצעי לתיקון שונה. ולכן מה שאישה צריכה לעשות כדי לתקן את הנשמה שלה הוא, לפתוח את העולם הרוחני, להתעלות ולחיות שם. בשונה ממה שגבר צריך לעשות. ולכן אנו מחלקים כך גם את הלימוד שלנו. יש לימוד שהוא מאמרים ואיגרות ששייך לאישה, אבל התוספת של "תלמוד עשר הספירות", הוא לימוד שכבר שייך לגבר. יש השתתפות של האישה בעיבוד החומר, כל הבדיקה, וכל מיני דברים. ויש כאלה ששייכים לגבר, במיוחד ביִיצור התוכן, וכן הלאה. ואין מה לעשות, אנו רואים שבצורה טבעית אכן כך זה מתחלק. וחוץ מזה, זה בהחלט נובע משורש רוחני. ואין שום פחיתות בזה לעומת זה. אלא בחיבור, בהרמוניה, בקשר הדדי, נוצרת השלמות. כל אחד "פְּלָג גוּפָא".
אורן: השאלה הבאה היא שאלתו של משה ממעלה אדומים, והוא שואל אותנו כך:
שאלה: שמעתי את הרב מדבר לא פעם על כך שהאנושות קיימת למעלה מ 5767 שנה, כפי שמאמינה היהדות. איך מסבירים את הדבר?
הרב לייטמן: האנושות קיימת עשרות אלפי שנים, וכדור הארץ קיים בסביבות ארבעה מיליארד שנה, מערכת השמש עוד יותר, והיקום שלנו עוד יותר. כך אומר המדע. הן חוכמת הקבלה והן התורה לא מספרות לנו כלל, באף מילה על העולם הזה. לכן נקראת "התורה הקדושה", שמספרת לנו אך ורק על העולם הרוחני, על העולם הפנימי הרוחני של האדם.
ולכן לא מדברים בתורה על השנים שעל פני כדור הארץ, על התולדות והדורות על פני כדור הארץ. הכל מדובר בנשמות ולא בבני אדם. אלא בני האדם מְלָווים את הנשמות. כך אנו צריכים להבין. ולכן כשמדברים על חיי העולם, "העולם" נקרא הַעֲלָמָה, הסתר, מאיפה התחיל העולם? ההתחלה היא מאותו אדם הראשון, שהרגיש התעלות רוחנית, שהרגיש את השאלה "בשביל מה אני חי?", את הקשר לשורש, הקשר לבורא, וגילה את הבורא. בעל הסולם כותב על כך, שזה אחד מבני אדם, שהוא הראשון שגילה את האלוהות.
אורן: והוא חי לפני 5767 שנים?
הרב לייטמן: זה בדיוק אותו הרגע שהוא גילה את האלוהות.
אורן: אז את זה סופרים בעצם.
הרב לייטמן: מרגע זה אנו סופרים את תחילת ההתפתחות האנושית ממש, מהמילה "אדם". לכן הוא נקרא "אדם", ואנו נקראים "בני אדם", ואנו צריכים להגיע להיות "אדם אחד" הגדול הזה. בחיבור בין הנשמות שלנו, בסוף ששת אלפים שנה, או לפני כן, אם נצליח לקצר את הזמנים, כמו שכתוב: "ישראל מקדשים את הזמנים". ואז נגיע לגמר התיקון. מה יהיה אחרי כן? כתוב: "עולם כמנהגו נוהג". העולם יכול להמשיך להתקיים. זה לא מפריע אחד לשני. כמו שכותב הרמב"ם.
אלא יש הבדל בין העולם הגשמי, שקיים לפי הגשמיות, לבין הנשמות, שעל כך התורה מספרת, איך אנו צריכים לתקן את הנשמות. אנו לא צריכים לתקן את הגופים שלנו, אותם הרופא מתקן. התורה מספרת איך אנו צריכים להידמות לבורא. "שובה ישראל עד ה' אלוהיך". "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". "כי המאור שבה מחזירו למוטב". "למוטב" זה לטוב ולמטיב. לעלות לבורא, לדרגה שלו. את זה אנו צריכים לעשות תוך ששת אלפים שנה.
אורן: שלושים שניות מתוך תוכניות הטלוויזיה שלנו, ומיד אנחנו איתכם.
(... קליפ פרסומת)
השאלה הבאה מגיעה אלינו דרך האתר, וכותבת לנו השואלת כך:
שאלה: שמעתי כל מיני סיפורים על אנשים שהיו במוות קליני, שמספרים שבגלל שלא קיימו מצוות (אורן: למשל, מישהי שלא הקפידה על כיסוי ראש, שחזרה לחיים עם מכות פיסיוֹת ושטפי דם), והִכו אותם בגיהינום, שהם שמעו צרחות, ורדפו אחריהם וכו'. הסיפורים הללו הגעילו אותי, וממש לא הסתדרו לי עם הבורא כ"טוב ומטיב", ועם העובדה שהמצוות הגשמיות לא משפיעות על הרוחניות. האם תוכל לומר מה פשר הסיפורים הללו? האם הם נועדו כדי להפחיד אנשים ולגרום להם לקיים מצוות בכוח?
הרב לייטמן: כל הסיפורים שמדברים על מוות קליני, הם לא יותר מתופעה פסיכולוגית שאדם עובר בזמן שבאמת מתנתק מהחיים. הוא עדיין נמצא בקשר לחיים הגופניים שלו, אבל הקשר רופף מאוד. ואז יש לו כל מיני דמיונות, כמו שיש למשל בחלום, אלא בצורה נחרצת וחזקה יותר. כמו שאנו יכולים לחלום על כל מיני דמיונות ודברים בדיוניים. לַמה? כי זה לא קשור לחומר. אנו ישנים, ואז כל מיני תמונות עולות ומתקַשרות ביניהן מתוך הזיכרון. מתוך שנעשים בתוך הזיכרון בזמן השינה כל מיני סידורים בארכיון שלנו.
אורן: עושים סדר.
הרב לייטמן: כן. הגוף עושה כך סדר. ומסדר את כל הדברים לקראת היום החדש. לכן אנו קמים ליום החדש, עם ראש נקי. וכך אנו מרגישים גם בזמן מוות קליני. גם אני הייתי בזה, ואני יכול להעיד, שאלה אך ורק תופעות פסיכולוגיות לגמרי. היו דמיונות, היו כל מיני דברים, כאילו אדם רואה מרחוק, כאילו רואה מבחוץ כל מיני דברים. נכון, כך רואים, אבל אין בכך יותר מתופעה פסיכולוגית.
אורן: שום דבר ממשי.
הרב לייטמן: לא. לא יכול להיות. קודם כל, אדם רגיל, שלא רכש בתוך החיים שלו קשר עם הנשמה, גם אחרי שנפטר, הוא לא רואה דבר.
אורן: זאת אומרת לא כל כך מומלץ לפחד מהמוות, מומלץ יותר לפחד מהחיים. שבחיים האלה לא נגיע למטרת החיים.
הרב לייטמן: כן. עם מה תגיע לעולם הבא? זאת אומרת, מי שלא יטרח בערב שבת, מה יאכל בשבת? אם אין לאדם כלי שפיתח אותו במשך החיים האלו, אין לו שום דבר גם בעולם הבא. בעולם הבא, יש לאדם בדיוק מה שהוא גמר איתו את העולם הזה, בחיים שלו.
אורן: השאלה הבאה, שאלה טלפונית, בואו ונשמע אותה בבקשה:
שאלה: אני שומעת מהרבה אנשים, שאומרים שכבר נמאס להם המצב, כאילו נמאס להם מהרוע, נמאס להם מדברים, שכבר לא מסתדר, והם לא יכולים להסביר את זה כאילו. הרב יכול להסביר יותר טוב מה קורה לנו בזמן האחרון, מה אנחנו עוברים?
אורן: לאנשים נמאס מהרוע. מה קורה כאן?
הרב לייטמן: כן, בזמן האחרון אנו עוברים "תחילת תקופה". זה הזמן האחרון, אבל זו תחילת תקופה מיוחדת מאוד. אני שמח מאוד שאני נמצא בחיָי בתקופה הזאת, כי זאת תקופה נפלאה, שכל האנושות עוד מעט תתחיל להכיר מה הרוע באמת כמו שאת אומרת. זה האגו שלנו שבוער בנו, וקורע אותנו, שמרחיק אותנו זה מזה במקום לקשור אותנו זה לזה. ולכן אנו צריכים להכיר באגו זה, ולהתחיל לתקן אותו.
מתוך המכות, מתוך הכרת הרע, מתוך הייאוש, הדִפרסיות האלו, הסמים, הגירושים, כל מה שעוד יבוא בעולם, המשבר האקולוגי, המכות מצד הטבע, בכל זאת נכיר רק עובדה אחת, שהאדם אשם בכל מה שקורה, ובידי האדם לתקן זאת. והכול מפני שאנו לא נמצאים באיזון עם הטבע. הטבע כולו הוא האלוהים, שתכונתו היא "טוב ומטיב". אהבה. אם אנו רוצים שיהיה לנו טוב, נצטרך להגיע לתכונה הזאת. עד אז יהיה לנו רע. ונקווה שנגיע מהר.
אורן: השאלה הבאה היא שאלתה של ירדן מתל אביב. היא מגיעה אלינו דרך האתר, וירדן כותבת כך:
שאלה: אם בן הזוג שלי לא מתעניין בקבלה, מה עלי לעשות? האם עדיף לא לדבר איתו על הקבלה כדי לא להמאיס עליו את זה, או שיש משהו שעלי לעשות בנדון, או שפשוט להניח את זה עד שהוא יתעניין בעצמו?
הרב לייטמן: אתם צריכים לקחת דוגמא מאיתנו, ואנו פועלים לפי עצותיהם של מקובלים. שאומרים שאין כפיה ברוחניות. ואסור לדחוף לאדם את חוכמת הקבלה. אלא אך ורק אם יש לו שאלה "מה הטעם בחיי?", כמו שאומרים בעל הסולם וכל יתר המקובלים הגדולים. כששאלו את הרב קוק מי יכול ללמוד קבלה, הוא ענה כל מי שרוצה. לא חשוב הגיל, המין, לא חשוב כלום. מי שרוצה. כי מי שיש לו רצון, אבל ברצינות, לגלות "בשביל מה אני חי?", לגלות את מטרת החיים שנמצאת למעלה מהחיים, בשבילו נועד לימוד חוכמת הקבלה.
יכול להיות שיש בני זוג, שאחד מתעניין והאחר לא. יש להניח לו, לא לגעת, לא ללחוץ, לא לגלות סימן כלשהו לאכזבה או משהו. כי זה תלוי בשורש הנשמה. אם אדם מתעניין, מגיע לו כבר באמת להכיר מהי חוכמת הקבלה, ולכן אנו מפיצים אותה לפני כולם. אבל אנו לא לוחצים על אף אחד להתחיל עם לימוד הקבלה. אלא כל אחד שמרגיש שהעניין הזה קרוב אליו, שבעזרתו הוא פותר את בעיית החיים שלו, שיִפְתַח.
אורן: השאלה הבאה מגיעה אלינו מאילת. שואלת אותנו דינה מאילת כך:
שאלה: בעלי חלם בלילה שהוא מלאך, ובחלק מהזמן אפילו אלוהים. הא קם נסער ורוצה להבין האם יש לזה משמעות או מסר עבורו?
הרב לייטמן: עוד פרעה שאל: "מי ה' אשר אשמע בקולו". זאת אומרת האגו שלנו מביא לנו כל מיני דמיונות כאלו, ומחשבות, שאדם חושב שהוא באמת מלאך או אלוהים, או מי יודע מי ומה. יכול להיות שאדם כך יחשוב, וזה לא חולני. אמנם יש מחלות כאלו שאדם מדמיין לעצמו דברים, אבל גם באדם הבריא, יכול להיות שיהיו מחשבות כאלה.
כתוב: "חש בראשו יעסוק בתורה". שיִפתַח את חוכמת הקבלה, שיתחיל לקרוא, שיבין מהי תכונת האלוהים, "אהבה", "נתינה". ואז הוא יִראה עד כמה הוא רחוק מזה, או שהוא כבר בדרגה הזאת. בעצם כל אחד צריך להגיע לדרגה הזאת. צריכים להגיע לדבקות. "דבקות" זה, שאדם בדיוק כמו האלוהים. אם אדם משתוקק לזה, כל הכבוד.
אורן: השאלה הבאה היא:
שאלה: לַמה יותר טוב ללמוד קבלה בשעות הבוקר? האם יש הבדל בתהליך התיקון, אם אדם לומד בשעות אחרות?
הרב לייטמן: כן, רצוי להתחיל מהבוקר ללמוד את חוכמת הקבלה. ולכן שיעור הבוקר שלנו משודר בטלוויזיה בשעות האלו. ואני מאוד שמח בזה, שכל אדם שבאמת רוצה קצת להצטרף, ולתקן את הנשמה שלו, אז יש לו מידי יום משלוש לפנות בוקר והלאה, שיעורים שלנו, וכדאי לצפות בהם. זה זמן מיוחד שהאדם מתעורר, הנשמה שלו אז מתעוררת, והוא מחליט איך הוא יִחיה את היום שלו. מאוד חשוב להתחיל כך את היום. וגם בערב לפני שאדם הולך לישון, שיקרא משהו מהספרים שלנו, לפחות רבע שעה.
אורן: שואל אותנו ניר מרמת גן:
שאלה: אם אדם קורא טקסט קבלי, או שומע מוסיקה קבלית, או שומע חבר לדרך שמתפעל, ועוברת בו התרגשות גדולה מאוד שגורמת לשערות שלו לסמור, ולפעמים לעיניים להזיל דמעה, והלב גועה מהתרגשות. השאלה היא: מה פשר התופעה הזאת, והאם היא דומה להתרגשות מכל דבר אחר בחיים שאינו קשור לקבלה?
הרב לייטמן: לא, זה לא שייך דווקא לקבלה. הגוף שלנו מוציא בצורה כזאת את המתח הפנימי. ואת המתח הפנימי, אפשר למדוד לפי כל מיני מכשירים שקיימים או עדיין לא קיימים ברשותנו. אז ניתן למדוד את המתח, ולא חשוב ממה. אדם בוכה או צוחק, הגוף מגיב אותו דבר להתרגשות מדברים טובים או רעים, רוחניים או גשמיים. הגוף שלנו הוא כמכונה, כבהמה. הוא מתפעל מהדברים האלה, וכך אנו מרגישים אותו בצורה החיצונית, אותה התפעלות.
לכן אין לשים לב להתפעלות עצמה, אלא יותר לטיב מקור ההתפעלות, זאת אומרת ממה אדם מתפעל. עד כמה שזה דבר גבוה מהאדם שנותן לו התפעלות, לפי זה האדם כבר יכול למדוד את עצמו, עד כמה הגיע בהרגשה, בהבנה, בהשגה. ולכן כדאי לשים לב, מהו הדבר שכל כך משפיע על האדם. האם זה מאמר מיוחד, אִמרה מיוחדת, פיסקה מיוחדת מתוך ספר קבלה. על מה בדיוק מדובר. אם התפעל מזה, אז לפי זה אדם בודק את עצמו, את המצב שלו.
אורן: השאלה הבאה מגיעה אלינו דרך האתר, אבל מארצות הברית, והם שואלים:
שאלה: מה ההבדל בין "משיח בן דוד" ל"משיח בן יוסף"?
אורן: זאת אולי באמת השאלה האחרונה לפי הזמן, ואיתה כבר נסיים את התוכנית.
הרב לייטמן: "משיח בן יוסף" היה האר"י הקדוש. בעל הסולם כותב שהוא המשיח הראשון שצריך להיות, לפי ספירת היסוד. עשר הספירות הן כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. כלומר אחרי יסוד באה מלכות, מלך בן דוד, דוד מלך ישראל. ולכן אנו מצפים למשיח השני, שהוא כבר צריך לבוא בימינו. מהו ה"משיח" הזה? הכוח הרוחני שיפתַח לנו את העולם הרוחני, שנרגיש שאנו חיים לא רק בעולם הקטן שלנו, אלא יש כאן עולם גדול, מימד עצום שנִפתַח, ואנו נחיה בשני העולמות יחד. ולפי כל הסימנים זה צריך להיות מהר. ונקווה בימינו.
אורן: אני מאוד מודה לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: ובאותה הזדמנות שנה טובה לכולם.
אורן: שנה טובה שתהיה לכם, אנחנו מודים לכם שהייתם איתנו. מחר בבוקר שידור חוזר. שתהיה לכם שנה טובה וכל טוב.
(סוף התוכנית)
הוקלד משמיעה↩