תכנית עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.02.2014 – אחרי עריכה
"מקובלים כותבים"
"טוב ורע" 1
בהשתתפות: בן ציון גרץ
בן ציון: שלום לכם צופים יקרים. אנחנו אתכם בתכנית של "מקובלים כותבים". שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
שלום לכולם.
בן ציון: היום בתוכנית אנחנו רוצים לדבר על טוב ורע. בתורה אנחנו קוראים, על האדם שאכל מעץ הדעת, טוב ורע, על חטא האדם הראשון, שרצה להיות כמו א-לוהים, ולדעת טוב רע. יוצא שמלכתחילה כל הבריאה שלנו, כל הבנת החיים שלנו שגויה, לא נכונה, ואנחנו לא מבינים נכון מה קורה איתנו.
כאן כבר עולה השאלה. אם אני רוצה לדעת מה זה טוב ומה זה רע, למה זה נקרא "חטא"? להפך, אנחנו כל הזמן מלמדים את הילדים ורוצים ללמד את עצמנו, זה טוב וזה רע. אל תעשה את זה, זה רע, ואת זה תעשה, כי זה טוב. אתה ילד טוב ואתה לא, וכך כל הזמן. למה אסור לאדם לדעת מה זה טוב ומה זה רע? מה, הוא יישאר כמו גולם?
למה זה נקרא "חטא"?
בן ציון: האדם בעצמו כיצור רגשי ודאי שיש דברים שהוא מרגיש מהם טוב ויש דברים שהוא מרגיש מהם רע.
נכון.
בן ציון: הרמח"ל ב"קל"ח פתחי חכמה" ממלא עמודים שלמים ומוכיח בהם את היחס הנכון לטוב ורע. הוא אומר:
"הרע לא היה רשות בפני עצמו, אלא שהוא ית"ש, שהוא כל יכול, יכול לעשות גם זה מה שהוא כביכול הפכו, ונראה על ידו שלמותו הגדול. והרע אינו רשות אחר ח"ו, אלא דבר נברא ממנו, עד שיראו הנמצאים את ההפך, ולא יחשבו שיש הפך אחר, כי אין הפך אלא מה שהוא הפך. וכשראו ההפך, וגם ראו שאינו כלום, אלא נברא ממנו ית"ש, הרי ידעו השלמות והיחוד בברור, ונודע פתיות הרשעים הכופרים. כי בנבראים הוא כך - שאין נודע קצה אלא מהפכו."
בדיוק, "אין נודע קצה אלא מהפכו". ולכן האדם צריך לדעת את הטוב מתוך הרע ואת הרע מתוך הטוב.
בן ציון: אני מבין שיש פה איזו נוסחה נכונה?
זאת לא נוסחה נכונה, אלא דרך להבנה, להשגה, דרך לייצב את עצמו, לבנות את עצמו. הוא יכול להיות רק בין טוב לרע, כששניהם קיימים ואני מבדיל ביניהם, כמה שאני יותר מכיר את הטוב ואת הרע, וכמה שהם יותר מנוגדים, רחוקים, זה מהטוב וזה מהרע, אני אדם יותר משכיל, יותר מרגיש, יותר מבין, יותר נכלל, וכלול בבריאה.
בן ציון: בעל הסולם אומר ב"שמעתי" ו':
"אין מציאות כזאת, שהאדם ירגיש טוב ורע, ביחד. יש ענין עליות, וירידות, שהם ב' זמנים. פעם הוא רשע, ופעם הוא צדיק. אבל בזמן אחד, שאדם ירגיש שרע לו וטוב לו, באותו זמן אין זה במציאות".
"באותו הזמן" הכוונה היא באותו הבחן, אבל גם באותו הזמן, כי אנחנו כלֵי הרגשה. אני יכול להגיד, הקפה הזה טוב, ובקפה הזה יש משהו רע. זאת אומרת, להבחין בין הדברים לפי ההרגשה, אבל בכל זאת אני נמצא כאן בשתי צורות של זמן.
בן ציון: אז יש לנו שתי הבחנות נפרדות, טוב ורע, פלוס או מינוס, אפס, ואחד.
הם לא יכולים להיות באותו הזמן. או שזה טוב או שזה רע. אם אני מבולבל, אז נראה לי שזה יכול להיות יחד. כמה שהם יותר רחוקים זה מזה, אני אדם יותר גבוה, ויותר גדול.
בן ציון: בעל הסולם, כמו הרמח"ל וכל המקובלים, רוצה להסביר לנו שיש חוקיות בדברים. במאמר "השלום" הוא אומר:
"כל עיקרי הזרעים והגרעינים, שמתוכם צומחים ויוצאים מצבים הטובים, אינם אחרים, רק המעשים המקולקלים עצמם."
זאת אומרת, שמלכתחילה חייב להיות משהו מקולקל שהולך ומתקן את עצמו ומגיע לצורה הטובה. הצורה הטובה לא יכולה לצמוח מייד, אלא היא תמיד צריכה לצאת מהמצב שכנגדה.
בן ציון: ואחר כך הוא מוסיף:
"כל רשעה בפרטיותה, נעשה מותנה לכח הדחיפה, שיתפתח על ידיה מצב הישר."
בעצם הרע נקבע על ידי מה שאנחנו צריכים להשיג בטוב. אחרת הוא לא היה נגלה.
בן ציון: אז מה זה הרע?
גילוי הרע מחויב כל הזמן כדי להפוך אותו לטוב, כך אנחנו בונים את הטוב. הטוב בעצמו לא קיים. כתוב כך, "בראתי יצר רע" ולא כתוב "בראתי יצר טוב". איפה היצר הטוב? איפה הצורה הטובה שאליה אנחנו צריכים להגיע? תהפוך את היצר הרע, ליצר הטוב על ידי מה שכתוב, תורת תבלין. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין"1 כי "המאור שבה מחזירו למוטב"2. לְמה זה למוטב? לצורה הטובה, לטוב. כך אנחנו צריכים להעביר מקצה לקצה את כל מקרי הרשות שלנו.
בן ציון: במאמר "השלום" בעל הסולם כותב שהטוב והרע בונים ביחד את ההתפתחות. הוא אומר:
"המקרב את האנושיות להמטרה, נקרא "טוב", והמרחיקם מן המטרה, נקרא "רע". ורק על ערך הזה נבנה "חוק התפתחות", אשר הקלקול והרשעות, המתהוה בהמצב, נבחן לגורם וליוצר על המצב הטוב."
זאת אומרת, יש שני גורמים שעובדים יחד ומובילים להתפתחות.
שני הכוחות באים לאדם משני הצדדים, מימין ושמאל, כחיובי ושלילי, ומתחילים לנהל את האדם, והוא באמצע. אם האדם לא מתנגד ולא מהווה שום התנגדות ביניהם, כמו נַגַד, שיש בו פלוס ומינוס, הם יכולים לעשות עלי את העבודה. אם אני לא מתנגד להם, אם אין לי דעות, אין לי מטרה, ואין לי כלום, אני נטול כוחות כאלה, ואני רק כל רגע ורגע משתדל להרגיש את עצמי במצב כמה שיותר טוב, כמה שפחות לסבול, אז הם פועלים עליי, מבלבלים אותי וכך הם מביאים אותי במשך כל החיים עד שאני נגמר. אבל אם אני לוקח את החיים שלי בידיים, זאת אומרת ששני הכוחות האלה לא פועלים עליי, אלא אני תופס אותם כמושכות ואני מתחיל לנהל את החיים שלי על ידם. אז אני שם את המטרה, אני כל הזמן מברר את המטרה הזאת, ועל ידי שני כוחות האלה שבעצם יוצאים מאותה המטרה, אני מגיע אליה. זאת השיטה של חכמת הקבלה, ועל ידיה אני מגלה את הכוח העליון בחיים שלי.
בן ציון: הרי אנחנו בני אדם, כולנו רגש, אמרת שחכמת הקבלה היא חכמת הרגש. יש משהו שאנחנו יכולים לעשות ברגע שזה פוגע ברגש שלנו? אני יכול לתפוס את הכוח הזה לפני שהוא משפיע על הרגש שלי?
כן, קודם כל אני יכול כל הזמן לבנות לי סביבה יותר ויותר מתאימה. זה מה שבעל הסולם כותב במאמרים "החרות", "מתן תורה", "ערבות" ו"השלום בעולם". אם יש לי תמיכה מהסביבה, אם יחד עם הסביבה אני עובר כל מיני מצבים, אז אני נעשה חכם כבעל ניסיון. ואז כשבאים אליי כל מיני מצבים, אני כבר יודע איך להתנהג איתם. אני כבר לא לבד, אלא אני מלכתחילה כלול בסביבה. ואז בתוך הסביבה אני מתחיל לברר את המצב לא בצורה אישית, אינדיבידואלית. כי המצב שבא, אפילו אם הוא רע, אני קושר אותו לסביבה כולה, כי אני קשור אליה. ואז אני רואה, מה קורה כאן? ומתוך זה שאני קשור לסביבה, אם אני מרגיש תופעה רעה, מקרה רע, נניח משהו נופל עליי, איזה דבר לא נעים, אבל אני קשור עם הסביבה, אז אני יכול לייצב את עצמי. מאיפה זה בא ולמה זה בא, כי אני נמצא כגוף אחד עם עוד אנשים שלא נמצאים באותו מצב שנפל עליי, והם עוזרים לי להתאזן.
אני לא נופל בום! כאינדבידום בודד, אלא אני קשור איתם. כשאני קשור איתם, כשיש לי קשר עם אנשים שלהם זה לא קרה, אני יחסית נמצא במצב יותר רגוע, יותר מאוזן. הם אומרים לי, רגע, לא נורא, תראה, אנחנו נמצאים כאן. כמו בגוף, אם כואב לי משהו, אבל כואב במקום אחד, ויתר הגוף הוא בריא, הוא עוזר לרפא את המקום הזה. אבל אם אין לי קשר עם הסביבה שלי, זה גרוע מאוד. כי אז אני נופל, וחושב שהעולם חשוך בעדי, אני כבר לא רואה שום דבר, לא עתיד ולא הווה ו"טוב לי מותי מחיי".
בן ציון: הסביבה הזאת נשמעת כמו מישהו שבא לנחם אותי, להגיד לי "לא נורא, יהיה בסדר"
לא, הסביבה היא הגוף שלי. זאת המערכת שלי. אני נמצא איתם ואני שולט במצב שלי בעזרת זה שאני קשור אליהם. זה כמו שכל ורגש נוספים שעליהם המכה שקיבלתי לא פועלת. אני מגלה לידי גוף בריא. זה כמו שאני חולה במשהו, אבל יש לי משפחה, אבא, אמא, אחים, אחיות, ילדים, אולי נכדים, והם עוזרים לי. הם אומרים לי, בוא תשכב, נעשה לך כוס תה, נזמין רופא, אולי אתה רוצה לאכול משהו, אולי לעשות לך טיפול וכולי. אני לא עושה כלום, אבל הם עושים. למה? כי הם כביכול חלק מגופי. אותו הדבר בסביבת המקובלים.
בן ציון: הסביבה הזאת נשמעת לי כמו.
ממש חלק מהגוף שלי.
בן ציון: כן, כמו מגן רחב, מצד אחד כל הזמן יורים עליי, וככל שהמגן הזה יותר גדול, הוא פשוט הודף את זה ואני לא מרגיש את כל הדברים האלה.
נכון, אם יש לך את המשענת הזאת, הכרית הזאת, את הסביבה הזאת. אפשר לתת לך יותר בעיות, יותר ייסורים, ולגלות לך עד כמה אתה הפוך מהכוח עליון,
בן ציון: אני בונה את הסביבה הזאת מתוך הטוב והרע?
אתה בונה את הסביבה הזאת מכוח הערבות שכולכם רוצים לקיים ביניכם. אתם מתחייבים להיות על משמר, במשמעת כזאת כך שאתם כל הזמן חושבים, רק שאני לא אהיה זה שקודח את החור בספינה שלנו.
בן ציון: הקשר שבין הבורא לנברא, הרי בכל זאת נשאר קשר של אחד על אחד.
אז איך הסביבה הרחבה הזאת עוזרת, כי היא הרי לא מבטלת את הקשר של אחד על אחד, בסופו של דבר זה אני מולו?
לא. אתה לא עומד מולו, אתה לא יכול להיות מול הבורא, בינך לבין הבורא יש את הקבוצה, את כל האנושות, את כל העולם. אתה צריך להפוך את כל הדברים האלה ממקום שמסתיר למקום של גילוי. הבורא בעצמו אין לו דמות, אין לו כלום, הוא אור אין סוף. אתה צריך לתת לו צורה מהיחס שלך לעולם, לחברים, לאנושות. אם היחס שלך אליהם דומה לאותו האור, לבורא. אתה נותן את היחס הזה של אהבה ככלי, הוא נותן את היחס שלו של האהבה כאור, ואז האור שלו מתלבש ברצון שלך.
בן ציון: אז הטוב והרע, אלה כוחות או משהו שאני יכול להפריד או לראות אותם רק כשיש לי את הקבוצה. למה בדיוק הקבוצה עוזרת לי בעבודה הנכונה עם הכוחות האלה? אמרנו שיש לנו טוב ורע, שאלה בעצם שני הכוחות שמובילים אותי למטרה. איך הקבוצה עוזרת לי להבחין בכוחות האלה כדי שאני אבין נכון מה קורה איתי, וכדי שאני לא אפול רק לרגש העצמי, להרגשה טובה או להרגשה רעה?
אתה חייב כל הזמן להיות איתם בהתקשרות, באינטראקציה, אתם כל הזמן מחזיקים זה את זה. אתה לבדך לא מסוגל להחזיק את עצמך, להיות בפיקוח עצמי לבד. רק בתנאי שהם מחזיקים אותך, אחרת אתה מיד נופל לכל מיני כיוונים.
בן ציון: התחלנו מהצורך להבין נכון איך הכול מסודר. יש לנו את הכוח הטוב ואת הכוח הרע וכל דבר מתחיל מהרע. זאת אומרת, יש פה מערכת שעלינו להבין אותה, האם ללא קבוצה לא אזכה להבין אותה?
לא, לא יתנו לך להרגיש אותה, כי אין לך תשתית שתוכל להתנהג נכון, לבדוק, לברר, לתקן ולמלא.
בן ציון: מה הקבוצה, המערכת הזאת מפתחת בי?
היא מפתחת בך יחס עם החברים, על ידי התפתחות היחסים הזאת אתה מפתח נחיצות בכוח ההשפעה והאהבה, ואז מתוך כך יש לך שאלה, תפילה, אתה מבקש שיהיה לך כוח כזה כדי להיות מקושר איתם בצורה הנכונה. והבקשה הזאת בעצם כבר מתחילה לקשור אותך עם הבורא, אבל דרך הקבוצה, דרך החברים. לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
בן ציון: איך בעקבות זה משתנה כל הבנת החיים שלי, הצורה שבה אני חי, שאני מבין מה קורה איתי?
אתה מתחיל להבין שלחיים שלך יש רק סיבה אחת, כדי שבמשך החיים האלה וכל המצבים שנופלים עליך, תגלה את הכוח העליון, שאין עוד מלבדו וטוב ומטיב. בשביל מה עוד אתה חיי? איזו סיבה נוספת יש לכל המקרים בעולם הזה, לכל מה שקורה לך בפנים, בחוץ, עם כל אחד ואחד, ועם כולם יחד. אין שום דבר חוץ מזה, הכול נובע מאותו חיסרון של גילוי הבורא לנברא.
בן ציון: מה קורה עם ההרגשה הרעה, הרגשת הייסורים שלי, היא מקבלת פתאום צורה אחרת?
הייסורים הם לא ייסורים הם הופכים להיות דבר יפה, טוב, מתוק. החושך הופך להיות לאור, "חשיכה כאורה יאיר".
בן ציון: רק מפני שיש לי קשר עם הקבוצה?
יש לך קשר עם הקבוצה וקשר עם הבורא. אתה מתחיל לגלות למה הרגשת כך את כל אותם המצבים הנוראיים והתופעות הלא נעימות, מפני שהיית ברצון האגואיסטי שלך. וברגע שאתה מעלה את עצמך להשפעה ואהבה אתה מרגיש שזה לא כך, כך זה נראה לי אבל בעצם זה הטוב, זה האור, זו האהבה, וזה מתוק, ויש מילוי. זה נקרא "ואכלת ישן נושן", כי באמת שיקרת לעצמך בהרגשה שרע לך.
בן ציון: כלומר, יש פה יכולת להפוך הרגשה שלילית, רעה, למשהו חיובי?
כן. כי במטרת הבריאה, הבורא רוצה שנהנה בדרגה שלו, כמוהו.
בן ציון: באילו כוחות, מכשירים עושים זאת?
דרך הקבוצה שבה אני נכלל ומתבטל, אני מגיע לבקשה לאור העליון, לבורא, שאני רוצה להתאחד ולבנות איתם צורה כזאת שנקראת "שכינה", ושם הבורא יכול להתגלות כשוכן בה.
בן ציון: במערכת הזאת יש את הרגש, הלב שלי, שבו אני מרגיש את כל מה שפוגע בי, ויש את המערכת של הקבוצה.
אתה לא עושה חשבון עם עצמך, אתה חייב להגיע בסופו של דבר למצב שכל החשבון שלך הוא לא פרטי אלא רק כלפי הקבוצה, ודרכה כלפי הבורא. והחשבון האישי שלך יהיה תחת הצמצום, הביטול.
בן ציון: אם זה כך, זה טוב.
מה זאת אומרת, אם זה כך זה טוב? הבעיה היא שזה לא כך, אתה צריך לעשות שזה יהיה כך.
בן ציון: זאת השאלה, כי כל עוד המערכת עובדת עליי בצורה ישירה, ואין לי את המגן הזה שנקרא "קבוצה" אני בבעיה.
אתה לא בבעיה ולא בכלום, אתה נמצא ברוח, כמו כל בני האדם שמתקדמים בצורה מאוד איטית, מה שנקרא "כולם כבהמות נדמו", זאת אומרת, על ידי הטבע, על ידי אותו בורא שמפתח אותם בלי לשאול אותם, בלי לקבל מהם שום תגובה, בלי בחירה חופשית מצידם, אלא ממש מנוהלים ב-100%.
בן ציון: אמרנו בהתחלה שלאדם פעם יש הרגשה טובה, מצב טוב, ופעם הוא מרגיש רע, מצב רע, וקראנו בכתבי מקובלים שיש להם חוקיות מסוימת, הם מובילים את האדם למטרה מסוימת, אין דבר כזה טוב הוא צריך להתחיל מהרע וכולי. מה בדיוק האדם צריך לפתח כדי שהוא באמת ייפתח את ההבנה הזאת לדעת איך לחיות נכון?
בכל אחד ואחד מאיתנו יש גן להתפתחות רוחנית, מעין גרעין של הנשמה העתידה שלו. לאף אחד מאיתנו מלכתחילה אין נשמה, נשמה היא חלק א-לוה ממעל, כשמתעורר החלק הזה שנקרא "נקודה שבלב", רק נקודה, מביאים את האדם על ידי אותו כוח שמגלה לו את הנקודה שבלב, למקום שבו הוא יוכל לפתח אותה. כי הוא צריך לטמון את עצמו כמו גרעין שנטמן באדמה, לכן, מביאים אותו לקבוצה ובקבוצה הוא חייב להתכלל, זה נקרא שהבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר לו "קח לך".
ואז אדם מתחיל ללמוד, לשמוע, להתכלל עם החברים. כעבור זמן מה, זה יכול להיות מספר חודשים או כמה שנים, בדרך כלל זה לוקח הרבה זמן, אבל כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, הוא מתחיל להרגיש בשביל מה, למה, אולי, כן, לא, ומתחיל לעשות חשבון עם החיים שלו, בשביל מה ולמה אני חיי. הוא שומע ממה שכתוב בחומר של חכמת הקבלה שהחיים הם לא כדי לקבל ולמלא את עצמו כי זה בלתי אפשרי, אבל מגיעים למילוי, באמת בלתי מוגבל, בתנאי שפותחים כלים חדשים, כלים דהשפעה ואהבת הזולת, כך הוא מתחיל לעבוד. אבל כל העבודה היא פשוטה, אני עובד בקבוצה שמקיפה אותי ונמצא בה כעובר בתוך הרחם, רחם מהקבוצה. או שאני נמצא כביצה בתוך האינקובאטור והחשמל הכללי שמגיע לאינקובאטור הזה, הוא הכוח העליון, הבורא. ואם אני משתמש נכון באינקובאטור, מחמם את עצמי ומסתובב כך וכך על ידי הסביבה, אני מתבשל נכון, נורמאלי והופך להיות ממני אפרוח יפה.
בן ציון: איך אני לומד "להתבשל" יפה, כדי שבסוף יצמח ממני אותו אפרוח?
על כך כתוב בחכמת הקבלה, זה כל החומר שאנחנו לומדים, איך להתקשר עם הסביבה, "איש את רעהו יעזורו", איך לבנות סביבה שתהיה מותאמת לגילוי הכוח העליון, לגילוי הבורא. ובינתיים אנחנו משתמשים באותו חשמל, באותו כוח עליון שפועל עלינו, וכל אחד ואחד מאיתנו כלפי כל הסביבה הוא כאפרוח, וכולם כלפי כל חבר וחבר כאינקובאטור וכך נתקדם. ההבדל בין רחם ואינקובאטור הוא, שבאינקובאטור אנחנו בעצמנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו, וברחם זה לפי הטבע. כל האנושות מתפתחת לפי הטבע, לפי הרחם וכל התהליך, ואנחנו מזרזים את הזמנים, מקדשים אותם.
בן ציון: כל עוד המערכת הזאת עדיין לא נבנתה בתוכי בצורה מלאה, והיא בתהליך של בנייה, מה הבנת החיים הנכונה שצריכה להיות לי כשאני עדיין מקבל את התופעות בתוך הרגש שלי? איך להפוך זאת לתהליך בונה שממנו תתרחב לי הסביבה, המערכת הזאת, שלא אקבל את הדברים בצורה פרטית, רגשית, כי זה עדיין מגיע מחוץ למערכת, האם גם פה יש איזו חכמה והבנה נכונה?
יש ויש. קודם כל אף אחד לא דומה לשני, יש הבדל, לכל אחד יש נקודה אחרת, הגרעין שלו אחר, ולכן צורת ההתפתחות, השיטה היא קצת שונה כלפי כל אחד ואחד. כמו בגוף שלנו שבו לכל תא יש מקום וקשר עם הגוף כולו, וכל אחד ואחד צריך להתקשר לכל הגוף. לכן, למרות שיש כאן תהליכים שבהם אנחנו יכולים ללמוד על כללות הפעולות והתהליכים, והצעדים והמצבים שאנחנו עוברים, בכל זאת לכל אחד יש מעין התפתחות אינדיבידואלית משלו. ואפשר להגיד כאן רק דבר אחד, עד כמה שאני נכלל יותר בקבוצה, ודואג לה, בזה בטוח שאני מזרז את דרך ההתפתחות שלי. אבל אני רק מזרז ומביא אותה בצורה יותר קלה ויפה, אבל בכל זאת אני חייב לעבור את השלבים האלה, רק לפי הערך המוחלט, אני חייב לעבור כל נקודה ונקודה בדרך. כמו כל אדם חכם או טיפש, מוצלח או לא, הוא צריך לעבור כך וכך ימים, שבועות, חודשים ושנים בחיים שלו, ההבדל הוא, שלכל אחד יהיו בפנים מילויים אחרים.
בן ציון: התחלנו עם נושא הטוב והרע. איך לסיכום נוכל לקבל נכון את החיים, בצורה נכונה, שבאמת נראה איך המערכת הזאת שנקראת החברה, הקבוצה, מתפתחת בנו בעזרת הכוחות האלה?
על ידי הסביבה אני חייב לקבוע שהשפעה ואהבה זה טוב, וקבלה לעצמי מלבד הכרחיות לקיום זה רע, ובזה אני סוגר את החשבון. אם כך אני נועל את עצמי בכל רגע ורגע בהסתכלות על החיים, בטוח שאני מתקדם ומצליח.
בן ציון: בכל רגע ורגע שאני חי, נושם, מסתכל.
כל רגע כזה מצטרף לטובה, "כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול."
בן ציון: כל רגע ורגע משהו יכול להיבנות אצלי?
כן. "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", וכחדשים האלה יצטרפו ויבנו לך סופסוף את סיכום החיים הנכון.
בן ציון: תודה רבה לך הרב מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים. נתראה בעוד תכנית של "מקובלים כותבים". שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)