הפתרון

שיחה 130

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.07.17– אחרי עריכה

רונן: אנחנו רוצים לדבר היום על הנושא של הביטוח הלאומי או יותר נכון מצוקת הביטוח הלאומי. במסגרת מדינת הרווחה התפתח מוסד הביטוח הלאומי שכפי שכולנו יודעים, משלם סוגים שונים של קצבאות כשאדם צריך אותן, קצבת נכות, קצבת מחלה קשה, קצבת אבטלה, קצבת זקנה וכיוצא בזה.

זה לא לכולם, רק למי שנזקק.

רונן: עד גיל הפרישה זה רק למי שנזקק, כלומר אם אתה מובטל תקבל, אם אתה לא מובטל, לא תקבל, כולם משלמים ורק חלק מקבלים. מרגע שאדם מגיע לגיל הפרישה המודל הוא אוניברסאלי, בין אם אתה עשיר מאוד או בכלל אין לך כסף תקבל קצבה וקצבה זהה לכולם, זה נקרא "מודל אוניברסאלי".

יש בעולם גרסאות שונות של ביטוח לאומי ושל מדינת רווחה, מהגרסה הכי רזה ושלדית כמו נניח בארצות הברית ששם לא מבטיחים רשת ביטחון סוציאלית, אפילו לא מינימאלית לאזרחים, דרך הגרסה הישראלית שהיא במקום טוב באמצע, כי האבות המייסדים שלנו היו סוציאליסטים לכן יש עדיין מסורת של נתינה אבל בתהליך של כרסום ודיאטה מתמיד, ועד מודלים מאוד נדיבים כמו בסקנדינביה.

לגבי גובה הקצבאות, לשנת 2016 וגם השנה קצבת זקנה ליחיד בישראל עומדת על 1,531 ₪ בחודש, עבור זוג 2,301 ₪, קצבת נכות מלאה 2,342 ₪, דמי אבטלה הם עד 80% מהשכר ולא יותר מחצי שנה ועוד כמה מבחנים. בסך הכול רואים שהמספרים הם לא מספרים שמאפשרים לאדם לחיות אבל הם איכשהו מאפשרים לו לצוף מעל פני המים.

בחרנו להקדיש את התכנית דווקא לנושא הזה כיוון שהתפרסמו לאחרונה נתונים על המצוקה של הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי כגוף שמקבל כספים מאיתנו שמשלמים, ומשלם כספים למי שנזקק, נמצא כמעט באוברדרפט בשפה פשוטה. אם נראה את שקף מספר 1 אז אפשר לראות שאותם אנשים שמשלמים דמי ביטוח לאומי, הצעירים שעובדים ומסוגלים לשלם, כרגע הכמות שלהם מספיקה ביחס לאלה שמקבלים דמי ביטוח לאומי.

אבל היחס הזה הולך ונהיה גרוע לאורך השנים ובעצם תוך פחות מ 35 שנה הוא יגיע למצב שבו יהיו יותר מקבלי קצבאות ממשלמי דמי ביטוח לאומי, כלומר הביטוח הלאומי לא יוכל לממן את הפעילות שלו.

בעוד 35 שנה.

רונן: כן. במונחי תכנון לאומי זה מחר בבוקר, כי צריכים להיערך לדברים האלה מלכתחילה, זה לא שאפשר לשנות שיטה שלמה שהיא יסודית מאוד במדינה תוך שנה, שנתיים, זה מצריך תכנון והערכות לטווח ארוך.

בכל העולם זה בעצם כך.

רונן: כן, התופעה היא לא ייחודית רק לנו, בכל העולם יש מצב כזה, למרות שיש במדינות אחרות ארגונים שנקראים "ביטוח לאומי" שהם יותר יעילים וגם גובים יותר, יש כמה מודלים לכאורה יותר מוצלחים, נדבר גם עליהם. אבל בגדול האיום הוא איום גלובאלי לא רק איום מקומי, ישראל במקום זהה במובן הזה למדינות אחרות באירופה, בארצות הברית, כשהמודל שעבד עד עכשיו לא רע, הולך ומתערער ולא ברור מה הולך לקרות מעבר לזה.

כמה מיליארדי שקלים יש בבטוח הלאומי?

רונן: יש לו גרעון של 322 מיליארד ₪.

כבר גרעון? אז איך זה שיש לו ממה לשלם?

רונן: כי הגרעון מתחשב לא רק במה שהוא משלם החודש אלא גם במה שהוא אמור לשלם לאדם לאורך כל תוחלת החיים הצפויה שלו מגיל הפרישה שלו, גם את זה לוקחים בחשבון.

אבל אם לא זה אז יש להם.

רונן: בינתיים כן אבל בקרוב מאוד כבר לא.

הם משקיעים את זה במקומות טובים?

רונן: לא. בעולם יש גופים שמשקיעים את הכספים האלה בשווקים הפיננסיים. ומכיוון שהשווקים הפיננסיים עבדו טוב בשנים האחרונות אז הביטוח הלאומי מרוויח כסף בבורסה, יש לו לשלם קצבאות.

בישראל המודל הוא מאוד מאוד שמרני, כדי לא להסתכן כי גם בבורסה אפשר להפסיד, אנחנו רואים כל כמה שנים מה קורה, לכן הביטוח הלאומי משקיע רק באגרות חוב של מדינת ישראל, הכי סולידי שאפשר, אי אפשר להפסיד בזה אלא אם כן המדינה כולה תקרוס, ולכן אין לו גם רווחים שהוא יכול לחיות עליהם.

זה נראה לי לא כל כך נכון, כי אם היו לי אותם מקורות כספיים שיש להם הייתי נוהג אחרת, הייתי משחק עם הכסף.

רונן: אתה מפתיע אותנו. לא חשבתי שנשב כאן בשולחן ונשמע אותך אומר כך.

הרי הם צופים שבעוד כך וכך שנים לא יהיה להם מה לשלם לילדים, לנכים, לאימהות וכן הלאה, האם הם יכולים להרשות לעצמם להשקיע את זה באגרות חוב של המדינה וכך להישאר, מה שיהיה יהיה?

רונן: זאת באמת אחת ההצעות לפתרון אבל אנחנו קצת מקדימים את המאוחר. נתחיל אולי ברמה הבסיסית, אחרי שאנחנו רואים את המצב הקודר הזה כפי שהוא נראה, מה החולשות של המודל של הביטוח הלאומי? למה המשבר הזה קורה?

המשבר הזה קורה קודם כל כפי שציינת, שמספר העובדים הולך ופוחת כנראה ומספר המובטלים והמבוגרים בגיל פנסיה ופרישה, יהיה גדול יותר, זו צורה דמוגרפית ברורה מאוד, ככה זה בכל העולם. אנחנו חיים כמעט 100 שנה ומפסיקים לעבוד בגיל 60, 65 לכן ודאי שגברים ונשים נמצאים עוד חצי מהחיים שלהם ללא עבודה אבל חייבים לקבל מקור הכנסה, ומי יכסה את זה? אני מבין שזאת הסיבה העיקרית.

רונן: זאת התשובה שהייתי מקבל מכל כלכלן מצוי. מכיוון שאנחנו משתדלים לחקור את כל התופעה הזאת דרך התפתחות הרצון, דרך החוקיות החדשה שמנהלת את העולם, אני מניח שאנחנו מחפשים הסברים נוספים, אולי יותר מהותיים לתופעה.

חכמת הקבלה אומרת כמו שאומרים הקיבוצים, זו מערכת סוציאליסטית, שכל אחד מוכן לעבוד למען החברה לפי הכוח שיש לו בכל גיל בכל עת, ולכן אין פרישה לפנסיה. אלא אם אתה מזדקן ואין לך כוח כמו קודם אז נותנים לך עבודה אחרת, החברה דואגת לך ואתה דואג לחברה, ואין פנסיה, ואין כלום.

טל: בגישה שלך יש מקום לגוף כזה שייתן ביטחון לאזרחים, זאת אומרת לא צריך להעלים אותו, צריך אולי לעשות אותו בצורה אחרת אבל זה חשוב שיהיה.

זה תלוי בהתארגנות החברה. אבל בכל זאת אני אישית מתנגד לביטוח לאומי בצורה כזאת, אלא אם אדם מאבד את היכולת לעבוד, ילדים, אישה, חולה, נכה, כל מיני כאלה דברים יוצאים מן הכלל. אבל אם אנשים, גם גברים וגם נשים יכולים להמשיך לעבוד, למה שישבו בבית ויקבלו? אני חושב שהגישה הזאת היא גישה לא טובה. כל אחד רוצה להיות או נכה או לצאת מהר לפנסיה. אני יודע שיש אנשים שיוצאים לפנסיה בגיל 40, 45 מפני שרוצים לשחרר אותם מהעבודה, לפנות מקום למישהו אחר, ואז לפני גיל 50 הם כבר יוצאים לפנסיה, מקבלים פנסיה טובה וממשיכים לעבוד במקום אחר, לעשות עסקים, וכל זה על הביטוח הלאומי.

טל: אחת הבעיות היא, שמרוב שאנשים דורשים ולא ברור מי באמת צריך ומי לא באמת צריך אז מי שהוא אסרטיבי וכוחני ויודע להציג את המסכנות שלו בצורה הכי טובה הוא המקבל, ולפעמים נוצר מצב שמי שבאמת צריך לא מקבל.

הייתי עושה רק וועדה רפואית שהיא הקובעת בלבד, ולא שאדם היוצא לפנסיה בגלל שפיטרו אותו ממקום עבודה בגיל 50 הולך ודורש לעצמו קצבה.

טל: גם הוועדות האלה ולצערי אני מכירה את זה, מראש לא מאמינות לך, מראש אתה צריך לבוא ולהוכיח את הבעיה שלך.

זה תלוי כבר בחינוך העם. עד כמה שבן אדם אחראי על זה שהוא חי בחברה כזאת ובכל זאת הוא צריך את החברה, והתרומה שלו לחברה תיראה לו כשכר.

טל: מה השורש של המצב שהגענו אליו, שבמקום שיהיה דבר יפה וטוב וחיובי שנקרא "ביטוח לאומי" שנותן ביטחון לאזרחים, האזרח מרגיש שזה גוף מסואב, גוף שקשה מאוד לקבל ממנו עזרה, גוף שלא נעים לגשת אליו.

נכון, כי גם האזרח הוא אגואיסט וגם הביטוח הלאומי הפך להיות למוסד אגואיסטי, לא כמו שאולי מלכתחילה חשבו עליו המייסדים שלו. ולכן זה המצב, כמו כל החברה שלנו שהיא רקובה וכולה דורשת שינוי מכף רגל ועד שערות הראש.

אנחנו לא יכולים לקחת חלק מהחברה, מההתנהגות שלה, מהמשרדים שלה ולעשות שם סדר, בלתי אפשרי. אנחנו צריכים להתחיל מהאדם, ובהתאם לכמה שאנחנו משנים את האדם לשנות את החברה ואת כל המוסדות האלו.

רונן: השאלה אם כך האם יש טעם בכלל לנסות להציל את הביטוח לאומי?

לסגור. להשאיר אותו רק למקרה חירום, כמו אובדן כושר עבודה. וגם תלוי איזה, כי אם אדם עבר תאונת דרכים, הביטוח שלו צריך לפצות אותו.

רונן: אפשר לראות את גרף מספר 2 המראה שהחל משנת 2026 המשאבים של הביטוח הלאומי הולכים ויורדים ובשנת 2045 הם מתאפסים בגלל שיש יותר אנשים שיקבלו קצבאות מהמוסד מאשר אנשים שישלמו את דמי הביטוח הלאומי.

ישבו כלכלנים בביטוח הלאומי ובמשרדי הממשלה למיניהם והגישו תכנית. הם אומרים, "קודם כל המוסד לא מיותר, כי יש לו פונקציה חשובה במדינה ואנחנו צריכים להציל אותו."

מה הם מציעים? דבר ראשון, את העלאת גיל הפרישה, זה אולי דומה למה שאתה אומר רק שהם לא אומרים כמוך, "בואו בעצם נבטל את הפרישה וכל עוד אדם מסוגל לעבוד שיעבוד", אלא הם אומרים, "בואו נדחה את גיל הפרישה, לנשים נניח מגיל 60, לגיל 62 או 64", יש על זה ויכוח גדול בכנסת.

סך הכול?

רונן: כן, זה נותן ערכת נשימה לעוד כמה שנים, הם עשו חישוב שאם יעלו לכולם את גיל הפרישה לגיל 68, הביטוח הלאומי יוכל לחיות עוד 40 שנה.

לא, זה לא יקרה.

רונן: למה?

כי אנחנו לא לוקחים בחשבון שרוב האוכלוסייה תצא משוק העבודה, לא יהיה לה מקום עבודה ולכן אם אין עבודה, אין רווח ואין מי שישלם לקופה הזאת, ולא בגלל שהם רוצים או לא רוצים לעבוד, או שהם יוצאים לפנסיה מוקדם או מאוחר, הם יצאו לפנסיה בגיל 30, אז מה? אתה רואה את זה באיטליה, בספרד, בכל מיני מקומות כאלה שיש אבטלה של 30, 40 אחוז?

רונן: כלומר אתה אומר, מצד אחד, כדאי שאדם בעצם יעבוד כל חייו ושלא יצפה לפרישה מוקדמת. מצד שני, החוקיות של המערכת היא כזאת שעמודי הטווח של הכלכלה, במיוחד שוק העבודה, מתערערים ובעצם כולנו נהיה פנסיונרים בגיל 30.

כן.

רונן: אני יצאתי מבולבל מזה, אז מה יהיה, מי ישלם לי?

אף אחד לא ישלם, מאיפה ישלמו אם אין כסף, אתה ככלכלן מבין, אם אין כסף בקופה תצעק כמה שאתה רוצה, אבל אין.

רונן: זה רק מסביר בעצם את העובדה שהמומחים של הביטוח הלאומי שיושבים וחושבים מה לעשות מתכוננים רק למצב הנוכחי.

הם לא מציאותיים, הם עובדים לפי הגרפים שלהם ולא מבינים שהגרף שלהם נגמר בעוד 5 שנים ולא בעוד 40 שנה.

רונן: והגרף החדש הזה, איזה מענה הוא מחייב?

הוא מחייב אותנו בזה שאנחנו צריכים לתפור שמלה חדשה, לגזור ולתפור מחדש את כל העם, את כל המוסדות, את כל החברה שלנו, אנחנו צריכים לעשות הכול לגמרי מחדש, אבל לזה אנחנו צריכים גם את הסכמת העם, כי אם לא תהיה הסכמה של העם הפעם זו תהיה מלחמת אחים וכן הלאה. אין ברירה.

טל: למה העם צריך להסכים?

העם צריך להסכים שכל אחד עובד בעד זה שהוא מקבל הכנסה הכרחית, "לא יגונה ולא ישובח". עם כמה אנחנו יכולים לחיות היום? אם כל אחד ואחד מקבל לדוגמה שמונת אלפים שקל , אז לשניים זה כבר לא יהיה שישה עשר אלף שקל , אלא שלושה עשר אלף או שניים עשר אלף שקל וכן הלאה. אפשר לחשב את זה, אם כל אחד יקבל את ההכרחי לקיום, אז יהיה מספיק לכולם כדי לחיות ולהתקיים וכשלא יהיה במה לעבוד אנחנו נמלא את הזמן שלנו בכל מיני דברים יפים וטובים, נאחד ונחבר את העם, נעלה לו את הרמה התרבותית והחינוכית, נפתח כל מיני קורסים, אוניברסיטה פתוחה וכן הלאה. על ידי זה אנחנו נעלה את המורל, את הרוח הכללית, של העם, אבל מבחינה חומרית אנחנו צריכים להבין שאם אין הכנסה, אם אנחנו בסך הכול נראה שפחות ופחות עובדים, אז נצטרך לחלק את זה, זה דבר אחד.

דבר שני, כבר עכשיו אנחנו צריכים להתחיל לראות מחדש את תהליכי האוטומטיזציה, הרובוטיקה שבאה ומחליפה את בני האדם, האם אלו שמשתמשים בה לא צריכים לשלם מס עבור השימוש במכונות האלו? אנחנו יודעים על ה"בונדיסטים" (חברי תנועת "הבונד") שהרסו את המכונות לפני 100, 150 שנה, כי הרגישו שהן באות במקום האנשים, במקום מאה או מאתיים אנשים, שחפרו באדמה, היגיע טרקטור אחד ועשה את זה תוך שעה. מה לעשות עם האנשים האלה? בעל הטרקטור צריך לשלם להם את זה באיזו צורה, אחרת אנחנו עדיין נמצאים באותה הבעיה.

רונן: אנחנו רואים היום לדוגמה את ביל גייטס, האיש העשיר ביותר בעולם, שמציע לממן את אותה קצבה אוניברסאלית למדינות המתחילות לשלם אותה לאזרחים כפיילוט. יש ויכוח גדול איך לממן את זה. הוא באמת מציע לעשות "מס רובוטים", כלומר בעלי המכונות ישלמו מס עבור אותן מכונות חכמות שמחליפות אותנו בשוק העבודה.

בנוסף לזה יש עוד הצעה שקשורה לנושא השיחה שלנו, הביטוח הלאומי. אנשים מרגישים, "שהמנגנון לא יעיל, בזבזני נוקשה ומדכא אנשים" ואומרים, "בואו נחליף אותו". ניקסון הציע את זה בשנות השבעים בארצות הברית, "נבטל את הביטוח הלאומי ובמקומו נשלם קצבה לכולם, כל אחד יקבל סכום בסיסי וידע להסתדר אתו בחיים". זה היה בשנות השבעים, האם זה פתרון מתאים להיום?

אני לא יודע מה זה "לשלם לכולם". הרי יש כאלו שעובדים, יש כאלה שמרוויחים מיליונים, אתה תיתן להם אלף דולר בחודש כשהוא לא מרגיש שזה אפילו לארוחת בוקר?

רונן: אם הוא לא צריך, אז כנראה שהוא לא צריך לקבל, כלומר, יש מודל אוניברסלי שהוא לכולם בצורה בלתי מותנית בכלום.

זה לא נכון, זה כמו הביטוח הלאומי היום. אתה צריך להתחיל מזה שכל אחד צריך לחיות בהכנסה בסיסית ובזה הוא חי. כולם שווים, אחרת אתה לא תגמור את זה, כי יהיו לך כמה אנשים בעלי הון גדול וכל היתר, אם לא יקבלו, יהיו בצורה אפסית. לכן הם צריכים לקבל סכום שווה, לא הייתי קורא לזה "קצבה", אלא הייתי קורא לזה, בכל זאת, "משכורת", המשכורת הזו תהיה שווה לכולם תמורת זה שהם פועלים ועובדים בכל מיני מקומות לפי מה שהחברה דורשת, אפילו במצב שאין עבודה, משתתפים בכל מיני חוגים ופעילויות. זאת אומרת, עושים בכל זאת עבודה שטובה לחברה וזה שכל אדם חייב לקבל סכום מסוים, זה ברור.

רונן: מומחים טוענים שהמודל השוויוני שקיים היום בישראל, בביטוח הלאומי, שבו כולם מקבלים אותן קצבאות, דווקא בונה סולידריות חברתית.

אני לא רואה את זה בכלל, איזה סולידריות יש? יש לי מכרים שמרוויחים חצי מיליון שקל בחודש וביטוח לאומי משלם להם עוד 1,100 שקל בחודש, אז מה, איזה שוויון זה? איפה הוא מרגיש את זה? זה צחוק.

רונן: אז אתה בעצם מדבר על שוויון אחר. אתה אולי מתכוון לשוויון סגולי, כמו בסיסמה הקומוניסטית הידועה "כל אחד יתרום לפי כוחו ויקבל לפי צרכיו", זה השוויון?

לפי צרכיו בצורה נורמלית, בסיסית. זה נכון.

רונן: אם יוצא שהביטוח הלאומי משרת את השיטה הקפיטליסטית הנוכחית, אז אולי באמת צריך לתת לו לגווע ואין טעם לנסות לפתור את הבעיות שלו?

כן, אבל למה שלא תתחיל לעשות את זה עכשיו, כשיש לך עוד קצת כסף ומנגנון שעובד, לפני שאתה מגיע למלחמת אחים.

רונן: כי אנחנו לא רואים סימנים לאיזו תודעה מעמדית, אנחנו רואים בינתיים שהמצב האי שוויוני הקיצוני הנוכחי מצליח, מי שמרוויח משכורת מקיים את השיטה והביטוח הלאומי משלם כמה פרוטות למי שצריך. ככה זה בישראל, זה הרבה יותר קיצוני בארצות הברית ובבריטניה. אז אולי באמת הקריסה של הביטוח הלאומי היא התפתחות חיובית, התקדמות במה שהאנושות צריכה לעבור?

כן, אני רק מעדיף לא להביא את זה לקריסה, אלא לתקן ולבנות משהו לפני הקריסה, בשביל מה אנחנו צריכים את זה?

טל: זה אומר שבמקום לשלם את כל הקצבאות השונות להתחיל לשלם קצבה אחת בסיסית למי שצריך?

זו בעיה, במדינה הנוכחית אי אפשר להעביר שום חוק. כי לכל אחד שרוצה לעשות משהו, אפילו עוד לפני שאמר מה הוא רוצה, יש נגדו אופוזיציה שתמיד אומרת "לא, זה לא חשוב לנו למה כן או למה לא, העיקר שאתם רוצים ואנחנו לא רוצים", ולכן זה בלתי אפשרי שיקרה כאן משהו בצורה יפה. אם כך, כמו שאתה אומר, כנראה צריך להגיע לקריסה סופית ואז אולי ישתנה משהו.

אני חושב ופועל בצורה אחרת, אנחנו בכל זאת משתדלים להראות לעם שישנה שיטה שמדברת על תיקון העם, ודרך תיקון העם לתיקון של המוסד לביטוח לאומי ועוד מוסדות אחרים. אבל זה תלוי עד כמה העם מבין לקראת מה הוא הולך, כי אחרת זו באמת תהיה קטסטרופה, אני רואה את זה כמשהו נורא.

טל: כבר היום אני חושבת שזה די נורא, דווקא האנשים המסכנים מרגישים עוד יותר מסכנים כשהם נתקלים ביחס של המוסדות האלה. גם מי שעובד בביטוח הלאומי מסכן, כי הוא צריך להתמודד עם התסכול של העם. במצב המתוקן הזה שאתה מתאר, מה באמת ייתן הרגשה של ביטחון לאנשים, איך זה צריך להיות? הרי זו בעצם המטרה, כביכול, של המוסדות האלה, לתת ביטחון לאנשים שיש מי שדואג להם, שיש חברה שדואגת להם לא להישאר בצד.

אני חושב שהזדהות של העם זה עם זה. אנשים יכולים להתחבר ולהגיע לחיבור יפה ונכון ביניהם שייצר בחברה כזה כוח שישנה את כול היוצרות, יהפוך את כול האליטה הכלכלית, הפוליטית וכן הלאה, ממש יהפוך אותן. אבל זה תלוי ברצון העם, עד כמה שהעם ירצה להגיע לחיבור, לא כדי לשלוט על מישהו, להרוג מישהו, להרוס משהו, אלא דווקא בכוח הטוב, כשיתחברו ביניהם, הם יוכלו לנצח את הכוח הרע.

טל: "הכוח הרע" זה מה שבעצם גורם לנו היום לא להיות רגישים לסבל של האחרים?

"כוח הרע" אלו אותם האדונים למיניהם שיודעים לשחק בכסף ובכוח הפוליטי שיש בידיים שלהם, הם ממש כמו אדונים וכולם עבדים שלהם. אלו אותן 200 משפחות ששולטות במדינה, אותם חברי כנסת למיניהם ואותם עשירים גדולים, בעלי כלי התקשורת וכן הלאה. זה שלטון הון שכולו רקוב והעם סובל.

רונן: ביום ראשון הקרוב אני לוקח את הבת הגדולה שלי להירשם במוסד לביטוח הלאומי ולשלם פעם ראשונה דמי ביטוח לאומי. עם איזו ציפייה היא צריכה להירשם, איזו ציפייה צריכה להיות לי כאביה, או מי שנמצא עכשיו ממש לפני פרישה, מה אנחנו צריכים לצפות שיקרה כדי שנוכל להיות שקטים, שיש לנו רשת ביטחון סוציאלית ונוכל גם להתפתח כבני אדם?

אני כבר ראיתי הרבה משברים במדינה הזאת, אני לא מאמין שהכספים נמצאים שם. אין בעיה אתה יכול להירשם, אבל לא יצא מזה כלום לעם.

רונן: וכדי לסיים בנימה של תקווה, עם איזו תקווה אנחנו יוצאים מהשיחה?

התקווה שאנחנו נביא לעם את שיטת החיבור והאנשים יבינו שבכוח הזה של שיטת החיבור הם יכולים לעשות שינויים חברתיים, על ידי הכוח הפנימי שישנו בשיטת החיבור הם יחייבו את כול האליטות להשתנות, זה אפשרי, אבל רק בצורה כזאת. הפתרון, בינתיים, אולי לא נראה מעשי, אבל הוא היחידי.

(סוף התכנית)