לדאוג לרוחניות של החבר
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.09.25 – אחרי עריכה
דודי: אתמול בערב דיברנו בינינו על כך שאנחנו צריכים לקבוע חוקים רוחניים בעשירייה שלנו. אנחנו צריכים לבנות כמו כתב התקשרות, כמו שהיו בונים המקובלים בדורות קודמים. הבאתי את רב"ש ג', 738, שם הוא כותב על "ברית מלח". הוא כתב את זה "בסעודת גמר כריכת חלק שישי, טבריה".
""על כל קרבנך תקריב מלח", שהוא ענין ברית מלח, שענין ברית הוא כנגד השכל. כי בזמן שהאחד לוקח דברים טובים מחברו, הם צריכים לעשות כריתת ברית.
ענין כריתת ברית צריכים דווקא בעת שכל אחד ואחד יש לו טענות ותביעות על השני, ויכול אז להיות בחינת רוגז ופירוד. אז הברית שעשו מחייב אותם להחזיק את האהבה והאחדות שביניהם. שזה כלל, שבכל עת שיעלה על מי שהוא רצון וחשק לפגוע בשני, אז יש להם עצה להזכיר את כריתת הברית שעשו ביניהם.
וזהו מחייב אותם להחזיק את האהבה והשלום. וזה פירוש "על כל קרבנך תקריב מלח", היינו שכל קריבות בעבודת ה' צריך להיות על ידי ברית מלח, שזהו כל היסוד."
דודי: נעשה בינינו סדנה. איזו ברית אנחנו רוצים לכרות בינינו? מהו שטר ההתקשרות בינינו? לאילו חוקים רוחניים אנחנו מתחייבים בינינו בעשירייה?
ולאד: החוק הראשון, אני חושב, הוא דאגה הדדית. לדאוג שהחברים שלי יגיעו לדבקות בבורא. דאגה פנימית, דאגה בלב, דאגה רוחנית.
אילן: מתוך זה שמטרת החיים בינינו היא משותפת, והקשר בינינו הוא למעלה מהכול, צריך להיות במחשבה, ברצון אחד, להשיג "ואהבת לרעך כמוך".
מושי: יש חוק, הגשמיות של החבר זו הרוחניות שלי, לכן צריך בכל הכוח לדאוג לגשמיות של החבר, לרצון לקבל שלו, שלא יפריע לו, ושהוא יתפנה לדאוג לרוחניות.
שמעון: בכל מצב שאנחנו עוברים בעשירייה רק לבקש מהבורא שיהיה יותר חיבור בינינו. דווקא מכל המצבים האלה שיהיה יותר חיבור בינינו, רק לבקש מהבורא על זה.
דודי: להיות ערב לכם, להתפלל כל הזמן על הכוונות שלכם, על המחשבות שלכם, שכל הזמן תהיו דבוקים ב"אין עוד מלבדו".
רואי: לעבוד על הגדלות של החברים בעשירייה, כל הזמן לראות אותם בתור הדבוקים בבורא, ובאותה מידה גם להתבטל כלפי כל החלטות העשירייה, להיטמע בתוכן.
לדאוג שכל חבר יקבל מהחיבור שלנו מה שהוא זקוק להתקדמות רוחנית.
ולאד: אנחנו צריכים לחתום על שטר רוחני בלב, מה זה שטר רוחני?
התחייבות.
ולאד: התחייבות למה?
למה שאתם כותבים.
ולאד: מה צריכים לכתוב כדי שזה יהיה רוחני?
שאתה עושה הכול כדי שהחברים שלך יגיעו למטרה הרוחנית.
דודי: בידיים וברגליים האדם יכול לעשות, יש חשיבות, יש את זה באוויר. אבל איך לחייב את עצמי לחשוב כל הזמן על החברים ולא על עצמי?
על זה אתה מבקש.
רואי: מה החברים הכי צריכים זה מזה?
שכל אחד ידאג לרוחניות של החבר.
רואי: כשאתה דואג לרוחניות של החבר, איך אתה יודע שהצלחת?
אני לא יודע. אני אפילו לא יודע אם הוא מבין את זה או לא, אם הוא מקבל את זה או לא.
רואי: אז אתה פשוט פועל?
כן.
רואי: זאת אומרת, אתה פועל אבל אין ציפייה שתהיה תגובה כלשהי.
אין ציפייה, להמשיך בלי הפסקה.
דודי: מה זה מעבר מחסום? האם זה כשאדם כל הזמן נמצא בדאגה לחברים ולבורא ממש מחוץ לעצמו?
כן.
דודי: פשוט בקביעות? מעבר מחסום זה שהוא פשוט נמצא בזה בקביעות, נותן תוקף למצב?
כן.
דודי: אני מנסה להבין מה ההבדל בין לפני מחסום ואחרי מחסום. האם אדם רואה תוצאה אחרי מחסום או שהוא עדיין לא רואה תוצאה?
הוא רואה שהם יכולים להתחבר והם מתחברים ביניהם כאיש אחד בלב אחד.
דודי: ולמה נותנים לו לראות את זה?
כי הוא טוען שזו כל המטרה שלו.
דודי: ואחרי שהוא רואה וזו באמת כל המטרה שלו, מה העבודה שלו? האם פשוט להמשיך ולראות את זה, לפעול בזה?
כן.
דודי: אתמול אמרת שאדם צריך להיות ביראה שאולי הוא לא יעבור מחסום. להיות בפחד שאולי הבורא לא ייתן לו לעבור מחסום.
כן.
דודי: מחסום זה משהו שצריך לצפות לו כל הזמן, צריך להשתוקק למצב כזה?
כן.
דודי: מצד שני שמעתי בפעמים קודמות שזה מגיע, אדם לא קובע לבורא כלום.
אדם קובע בזה שהוא כל הזמן נמצא בבקשה.
ולאד: הבורא מתגלה רק בתוך החיבור. כל החיים, כך אתה מספר לנו, אתה תמיד מתחיל מחיבור.
כן, כי אם אין מגע בין אחד לאחר מעל האגו של שניהם, אז אין מגע עם הבורא.
ולאד: האם יש לנו כבר את החיבור הזה בינינו פה בעשירייה שלנו?
תשאל אותם.
ולאד: אני חושב שיש לפרקים, לא קבוע.
רואי: כל הזמן עובדים על זה.
ולאד: כן. איך לעבוד דווקא על החיבור הרוחני הזה בינינו? כי נראה לי שזו ההצלה, רק זה יביא אותנו לבורא.
להתפלל.
ולאד: להתפלל שהבורא יעשה את החיבורים האלה?
כן.
ולאד: אז יוצא שתמיכה ברוחניות של החבר, זה לבקש מהבורא ליצור את הקשר.
כן.
(סוף השיחה)