"מקובלים כותבים"
קשר, יחס ומודעות
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 21.07.16 אחרי עריכה
בן ציון: יש לנו ספרון חדש שיצא לא מזמן, שנקרא "עת לגלות", ויש בו קטעים חדשים ממקובלים וגם מבעל הסולם. יש שם פרק שנקרא "מה בין המציאות שלנו למציאות האמיתית". בחרתי משם מספר קטעים מאוד מאוד מיוחדים שרציתי לדבר איתך עליהם.
ננסה.
בן ציון: הקטע הראשון הוא מתוך כתבי "הדור האחרון" של בעל הסולם. "אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו, כי הוא בעל הטבע, ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמ"ש "מלא כל הארץ כבודו", אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והעובדו הזוכה לקונטקט עמו אינו ניתוסף לו רק הידיעה לבד, כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו ואינו יודע ובא אחד והודיע לו מה שיש לו בכיסו אשר באמת עתה נתעשר. ועכ"ז אין כאן שום חדש לו ואין ממה להתרגש כי במציאות הממשי לא נתחדש דבר."
מה יש להוסיף לזה?
בן ציון: "אין כאן ממה להתרגש".
כן. כי סך הכול אנחנו נמצאים בשדה הכוח שנקרא "בורא", והשדה הזה הוא מפתח אותנו. קודם כול הוא ממציא יש מאין רצון שלנו, רצון לקבל, רצון ליהנות, ואנחנו קיימים בתוך השדה הזה, זאת אומרת בתוך הבורא, והוא מנהל אותנו. גם את כל הרצונות, גם את כל המחשבות, גם את כל הפעולות, גם את כל המקרים שאנחנו עוברים, הכול נעשה בתוך השדה הזה שבו אנחנו קיימים. ולכן הבורא הוא השולט בכול וכול במה שאנחנו רק יכולים לדמיין, ובמה שלא יכולים לדמיין על הקיום שלנו. את הכל הוא מקיים, מתכנן, עושה, מבצע, הכול הוא, ואנחנו רק מרגישים קצת מהמצבים שבהם הוא מעביר אותנו.
בן ציון: מה שמעניין אותי זה ששום דבר לא משתנה, אלא רק הידיעה בלבד.
כי כשאנחנו עוברים כל מיני מצבים, מה אנחנו צריכים ללמוד מהמצבים האלה? איך אנחנו משיגים מי עומד אחרי זה. וזה העיקר בחיים שלנו לגלות מי הוא שמסדר לנו את החיים, מתכנן לנו את החיים, מעביר אותנו דרך אותם החיים. ולכן אין דבר יותר גדול מלהשיג את הבורא, כוח אחד, יחיד, מיוחד, שעושה את הכול ביקום, בעולם, בכל העולמות, שאין יותר ממנו.
ולכן השגת הכוח הזה זה הדבר הכי גדול. השגת הכוח הזה מביא לנו פתרון לכל הבעיות והשאלות על החיים, על מהות החיים, על מטרת החיים, על כל מה שקורה עם כל אחד, ועם כולם יחד. ולכן אין דבר יותר גדול מהשגת הבורא. רק השגת הבורא היא פותרת אותנו מכל השאלות וגם מכל הבעיות יחד, כי בלהשיג אותו אנחנו כבר משיגים את הנצחיות והשלמות במצבנו.
בן ציון: למה הוא אומר "אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו"?
כי זה מקור החיים שלנו. מקור החיים. אז אם אני מתקשר אליו ונמצא עימו באיזה מגע, זה הדבר הכי טבעי, כי משם כל החיים שלי. אני מגיע למקור החיים, אני מגיע למצב שאני בזה מגלה את כל החיים שלי, סוד החיים, מהות החיים, תחילה וסיום, הכול. לכן אם הבורא הוא הכוח היחידי שפועל במציאות, ואני נברא סך הכול הנפעל ממנו, אז להשיג אותו זה להשיג את כל מה ששייך בכלל בכל מה שמדובר כלפיי.
בן ציון: הוא אומר, "אלא שאינו יודע ומרגיש זאת" אלא "ניתוסף לו רק הידיעה לבד". הוא מתמקד פה על נושא הידיעה.
כן, כי זו הבעיה. כי גם עכשיו אני נמצא בו בתוך הבורא, וגם עכשיו אני מנוהל על ידו. אבל חוסר הידיעה שלי בו היא מביאה לי הרבה מאוד בעיות. אני לא יודע בשביל מה אני קיים, למה אני קיים, מהו כל דבר שמגיע אלי, איך להתגבר, איך להגיב על כל דבר. אני לא מבין, אני לא יודע, אני נמצא בחוסר התמצאות לגמרי. ואז יוצא שמחוסר ידיעה, מחוסר הבנה, אני נמצא במצב שבו אני כמו בחוסר אונים. בשביל מה כל זה.
אם אדם יודע בשביל מה, זה משהו אחר. נניח שעכשיו הייתי חייב לעבור ניתוח, אז אני בעצמי רצתי לעשות ניתוח, כי ידעתי מה התועלת מזה ושחייבים את זה לעשות וכן הלאה. מה שאין כן אם היו לוקחים אותי ובכוח, בלי להסביר לי ובכלום כמו עם הילד הקטן, ומשכיבים על שולחן הניתוחים ועושים את מה שעושים. אפשר היה להשתגע מפחד, מחוסר אונים.
בן ציון: אז במה התוצאה הייתה שונה באמת?
התוצאה היא שבחיים שלי כך כל רגע ורגע אני נמצא על שולחן הניתוחים בעל כורחי, והחיים שלי והקיום שלי נראים ממש נורא. ואם אני יודע בשביל מה ולמה, אז אני גם עובר את הדברים האלה בצורה רכה. בכל מאורעות החיים שמגיעים אלי. וגם אני מראש רואה עד כמה מטרת החיים היא מטרה נשגבה, נעלה, ואני בשמחה עובר את החיים ומקבל את המטרה. כבר עכשיו אני חש אותה מרחוק, כי אני יודע בשביל מה. כמו באותו מצב שרציתי וביקשתי ניתוח, כי כבר תיארתי לעצמי איך אני אהיה בריא.
בן ציון: אתה אומר שחוסר הידיעה הוא דבר קריטי. למה חוסר הידיעה הזאת של כל האינפורמציה הזאת, היא דבר קריטי?
אנחנו רק את זה צריכים. כי אנחנו לא עושים בחיים שלנו שום דבר עם זה שאנחנו מגלים את הבורא. אלא כשמגלים אותו, אז כל התהליך שאנחנו עוברים הוא הופך בשבילנו לתהליך של הרפתקה יפה.
בן ציון: איזה פגם יש בחיים שלנו שאותם אנחנו חיים, שאין לנו את הידיעה הזאת? במה הם פגומים?
חוסר מהות החיים. חוסר מהות הקיום.
בן ציון: אז נניח שאין לי את הידיעה הזאת או שאני לא כזה חכם.
לא, אז כל הדברים הטובים מאלה, כמה שיש לנו, אנחנו מקבלים. אבל כל הדברים שלנו הרעים, המאמצים שצריכים לעשות, המלחמות, והבעיות בלי סוף שיורדים עלינו יום יום בכל מיני דברים בלתי נעימים, אני לא יודע בשביל מה לי את כל זה, את כל הבעיות. אני אומר, שידיעה ברורה שאני צריך לעבור ניתוח, ואז אהיה בריא ואהנה מהחיים, היא דחפה אותי לרוץ לחדר הניתוחים.
בן ציון: אפשר למשל לקחת איזו דוגמה מהחיים שלנו ולהסתכל עליה, ואותה התרחשות עם ידיעה האם היא הייתה נראית שונה?
נכון. נניח שאדם לא יודע בשביל מה הוא צריך ללמוד עשר שנים או שתים עשרה שנה בבית ספר, ובאוניברסיטה עוד כמה שנים. אבל מחייבים אותו, בלי ידיעה, בלי דוגמה למה שיהיה לו מזה. איזה עונש זה. איזה דבר שאין בו שום תועלת. כל הדברים האלה הם נגד הרצון, הוא לא רוצה שום דבר, אך מחייבים אותו. "בעל כורחך אתה נולד, בעל כורחך אתה חי"1. זהו. אז בשבילו "טוב לו מותי מחיי"2.
בן ציון: ניקח לדוגמה איזו סיטואציה שקורית היום אצלנו באקטואליה. מריבות, מלחמות, פוליטיקה. אם היינו מוסיפים לזה את האלמנט של הידיעה?
הכול נרגע. כי היינו מוסיפים לכל המריבות שלנו, שיש לנו נניח בחברה האנושית, או נניח בישראל. יש הרבה מפלגות, כל החברה הישראלית מחולקת לכל כך הרבה חלקים. איך אנחנו היינו מרגישים אם היינו מגלים שכל החילוק הזה, כל הפילוג הזה הוא מביא לנו תועלת, אז היינו שמחים.
בן ציון: זו הידיעה בעצם שחסרה?
לא רק זה, חסרה ידיעה שזה בא לנו מלמעלה, ואנחנו צריכים את המצב הזה להביא לחיבור. אבל הידיעה שזה מטרתי, שאני לא יכול לשבור שום דבר שהוא כנגדי, שאני צריך להגיע למצב שאני מחבר דווקא בין הקצוות, הידיעה הזאת היא משפרת לי את החיים.
בן ציון: מטרתיות, תכליתיות, "סוף מעשה במחשבה תחילה"3, זה תמיד המשפט הראשון שאיתו מתחילים. מחשבת הבריאה, אתה, כל ספר קבלה שנפתח מתחיל תמיד עם המשפט הזה, ומשם הכול כבר רץ. כשיש "סוף מעשה במחשבה תחילה", איזו משמעות התנהגותית יש כאן?
אם אני יודע שכל מה שיש לי נגדך, בא כדי שאנחנו נבנה את עצמנו בקשר בינינו. ועל ידי הקשר הנכון בינינו על פני הדחייה שיש בינינו עכשיו, אנחנו מרוויחים בקשר שמעל הדחייה איזה רווח גדול, משיגים איזה שלל רב, עד כמה היינו שמחים, עד כמה היינו פתאום מתחברים יחד כדי להשיג אותו.
אפילו כמו שני גנבים, פיראטים נניח, שמתחברים ביניהם כדי להשיג איזה מטמון. אז כבר החיים שלנו הם אחרים. אנחנו היינו מביאים את כל התכונות שלנו המנוגדות להתקשרות, כדי להשיג משהו. זאת אומרת אז החיים שלנו בעולם שלנו היו לגמרי אחרים. האם היו מלחמות, בעיות, גירושין, בעיות עם ילדים, טרור? שום דבר.
בן ציון: למה?
כי היינו מגלים את הכוח העליון שהוא עושה לנו את כל הבעיות, כדי שאנחנו נתחבר מעל הבעיות האלו ונשיג מימד חיים יותר עליון.
בן ציון: אז מה נקודת המפתח פה, ידיעת התכלית? ידיעה שיש פה איזו מטרתיות?
כן. לא חסר חוץ מזה שום דבר. אז כבר הידיעה הזאת שזה הכול מטרתי, הידיעה הזאת דוחפת אותי לקבלת שיטת החיבור, איך נכון להסתדר, איך לממש את השיטה.
בן ציון: איך ידיעת המטרתיות עוזרת לשיפור מידי עכשווי? או אני יודע שבסוף יהיה טוב, עוד אלף שנה.
קודם כול ידיעת המטרה היא אומרת כי מה שיש בנו זה לא בא מאתנו בעצמנו, אלא שזה מגיע מהטבע, מכוח עליון, ושאי אפשר לשנות את הדברים האלה גם בך וגם בי. אי אפשר. את כוח הרע אי אפשר להעלים מהעולם, אי אפשר למחוק אותו, לשרוף אותו באיזו צורה, שום דבר. ואז אנחנו כבר נרגעים. למה? כי הכוח הזה הוא מגיע לנו מלמעלה, מהכוח העליון, כוח השנאה, השלילה, הריחוק, ואנחנו בהתאם לזה מתחילים להבין שהכוח הזה הוא ניתן לנו, כדי לתקן אותו.
וכדי לתקן, אז אני כבר לא צריך להתייחס אליו כזה שאני רוצה להשמיד אותו, לבער אותו מהעולם, אלא אני צריך דווקא אולי לשמור עליו שלא יברח, שאני לא אטשטש אותו. כי דווקא על ידי כוח הרע הזה, אני משיג את הכוח הטוב. ובין שניהם אני משיג חיים רוחניים, נצחיים.
לכן הידיעה על המטרה, ועל זה שאנחנו נמצאים בתוך הכוח העליון וחיים בתוכו, היא פותרת אותנו מהרבה מאוד בעיות וצרות, ומעמידה אותנו קודם כול בצורה ריאלית, מטרתית לחיים שלנו.
בן ציון: נניח שחסר לי כנראה איזה נתון במוח, משהו חסר לי. מה היית אומר לי, "לך תשיג את זה ומיד חייך ישתנו"?
רצון להשפיע חסר לך. חוץ מרצון לקבל שיש לך, חוץ מהיצר הרע, חסר לך גם היצר הטוב. בין שניהם אתה יכול לסדר את החיים שלך לתפארת. אבל כל המטרה שלנו היא להגיע, לגלות את הכוח הטוב.
בן ציון: וברמה של אינפורמציה. איזו אינפורמציה נניח אם אני לוקח אדם עם הידע הזה, ואדם בלי הידע הזה?
אדם שחי עם הידע הזה הוא אדם שמח, הוא יודע שחיים שלו מלאי תוכן, שהחיים שלו לא נגמרים סתם כך כמו בהמה, שהוא מת וכלום לא נשאר. אלא הוא כבר ממלא את החיים שלו בחיפוש מיוחד של מהות החיים, מטרת החיים.
בן ציון: בציטוט הזה של בעל הסולם שאומר, "ועכ"ז אין כאן שום חדש לו ואין ממה להתרגש כי במציאות הממשי לא נתחדש דבר."
כן. כי באמת שום דבר חדש לא מתרחש כאן, אלא רק מתגלה כלפי האדם המשיג. חוץ מידיעה לא קורה כלום, ה"עולם כמנהגו נוהג"4.
בן ציון: זה פער שקצת קשה לתפוס אותו.
בידיעה תלוי הכול. בטח, כל החיים הם תלויים רק ביחס שלנו לחיים, רק בידיעה שלנו מה אנחנו עושים, איפה נמצאים, מי סובב אותנו, לשם מה אנחנו קיימים, זה הכול ידיעה.
בן ציון: הרבה פעמים אתה אומר בהקשר הזה, שום דבר לא משתנה במציאות, אלא היחס שלנו. מה זה היחס הזה שאתה כל הזמן חוזר על זה?
זו בדיוק ידיעת המטרה, שאנחנו רוצים לגשת לחיים בצורה מטרתית. שכל רגע בחיים אנחנו יכולים להשיג, להשיג מהות החיים ומטרת החיים וסיבה לחיים שזה הכוח עליון.
בן ציון: אתה כל רגע שואל או חוקר את השאלות האלה?
אני כל רגע משתדל להיות במצב של להיות עד כמה שאפשר יותר קשור לכוח עליון.
בן ציון: אוקיי. אנחנו שומעים את ההסברים האלה, שומעים על מבנה הבריאה. השאלה היא תמיד בצורה ההתנהגותית, מה זה אומר לגבינו?
בהתאם לזה ההתנהגות. ודאי שאדם משתנה. בשביל מה הוא מבזבז את החיים, האם הוא יכול למלא את החיים שלו בצורה מועילה, בצורה כזאת שזה יעזור לו להתקרב לגילוי כוח העליון או אפילו לגלות אותו.
מה אומרת חכמת הקבלה בהגדרה שלה על חכמת הקבלה? היא אומרת, שחכמת הקבלה זה גילוי הכוח עליון לאדם בעולם הזה. זה הכול. זאת אומרת, בשביל מה היא קיימת? כי יש כזאת חכמה שהיא מגלה את הכוח עליון לכל אדם שבעולם הזה. ואם כן, אז מה עוד אני צריך. כי בידיעת הכוח העליון הזה, בידיעת הבורא, אני פותר את כל הבעיות שבחיים שלי, אני מגיע למצב הכי נוח וטוב, כמו שכותב לנו כאן בעל הסולם.
אז מה אני צריך? רק את חכמת הקבלה אני צריך, שהיא תביא אותי לגילוי כוח עליון, ואז כל החיים שלי משתנים. גם עכשיו שאני חי עדיין במצב שבו אני כמו חי, וגם אחרי שאני כבר עובר את השינוי שהבהמה שלי הזאת היא מתה, ואני נכנס לעידן חדש.
בן ציון: ברמה לא קבלית אלא ברמה של אורח חיים, מה זה אומר שאני צריך לשנות את היחס שלי לחיים. שינוי יחס שיביא אותי אולי לחקירה נכונה, לחשיבה נכונה, שאני אהיה במסלול נכון לעבר גילוי הכוח העליון?
אני לא חושב שזה מתאים לכל אדם, אלא לפי הרצונות שלו. ישנם אנשים שיש להם רצונות כאלה שהם רוצים לגלות את סוד החיים, את חכמת החיים, את מטרת החיים. הם רוצים לדעת מי מנהל אותם, הם לא מסוגלים לחיות בלי זה. זאת אומרת, הם מחפשים סיבה, הם מחפשים את המנוע הפנימי שבחיים, הם מחפשים את הכוח שמנהל את החיים מאיפה זה מגיע.
בן ציון: נשמע מאוד מתקדם מה שאמרת עכשיו.
אני לא יודע אם זה מתקדם או לא. ויש אנשים שרוצים לחיות חיים טובים כאן, בעולם הזה. יש כאלה ש"עזוב אותי מכל הדברים האלה הגבוהים, אני רוצה ליהנות מהבוקר עד הערב מכל מיני דברים קטנים. תן לי מוזיקה, כדורגל, איזה סרט, בירה, טיולים, נופש, חופש", זהו. ויש כאלה שאתה תיתן להם את זה והם ישאלו אותך, מה התוצאה מזה, מה התועלת מזה?
בן ציון: ואי אפשר להסביר?
מה?
בן ציון: הנה, עכשיו אתה מנסה להסביר, לא?
לא. אני מדבר על זה שאתה תיתן להם נופש, חופש, כל מיני דברים שיש בחיים, והם בכל זאת ישאלו אותך, מה התועלת מזה?
בן ציון: למרות זה?
כן. יש כאלו אנשים. לכן חכמת הקבלה היא לא לכולם. וכל השאלה הזאת, היא לגלות את הכוח העליון שמנהל אותנו. זה לא לכולם, זה רק לאלו שיש להם באמת הדרישה הפנימית לזה.
בן ציון: אתה יודע, יש היום מה שנקרא "תוספי מזון"," תוספים לדלק". תוסף זה משהו שהוא בא בנוסף, כדי לשפר או להוסיף. אולי תגדיר את זה. האם אי אפשר לקחת את הידיעה הזאת שחסרה לכל אחד ואחד בתור תוסף, שהיא כאילו מתווספת אליו כתוסף?
קח את זה כתוסף. אבל אם אין רצון, אז בשביל מה אתה צריך את זה? אז אף אחד לא לוקח.
בן ציון: וכתוסף, אתה אומר שהוא משפר את החיים בצורה משמעותית, פותר הרבה בעיות.
אז מה? אנשים לא מרגישים בזה צורך בכל זאת. אתה צריך להשקיע, אתה צריך לשלם על זה. אתה צריך להשקיע בזה הרבה שעות, הרבה מאמצים.
בן ציון: אז אי אפשר להגדיר את זה סתם כתוסף, שאני מוסיף אותו?
זה לא שאתה קונה בכמה שקלים בתחנת דלק, כדי שיוסיפו לך לדלק את התוסף הזה, או משהו שם. לזה אתה צריך ממש להשקיע את עצמך במאמצים, ולכן "לא כל אחד יבוא וידרוש".
בן ציון: "בא"ס כבר קבועים וקיימים, כל המציאות וכל הבריות הראויים שיבואו בעולמות, עם כל הרחבתם ותכלית תפארתם ושלימותם, העתיד להתגלות בעולמות בשבילם (כמ"ש היטב בהסת"פ ח"א אות י"א, עיין שם הכל), והרי לך בעליל, אשר עוד בא"ס, כבר יצאו ונגלו כל הרצונות העתידים להתגלות, וגם נתמלאו על שלימותם ומילואם הסופי, והשלימות והמילוי, שהוא בחינת האור העליון, הוא שהוליד וגילה את הרצונות הללו." בעל הסולם, מתלמוד עשר הספירות.
אבל אנחנו רוצים להשיג את זה, לא שהוא כותב את זה. הוא כותב מתוך ההשגה שלו, וגם אני רוצה להשיג את זה. זה לא נותן לי מנוחה. ולמי שזה לא נותן לו מנוחה, הוא בא לחכמת הקבלה ומגלה. ומי שלא רוצה, אז הוא בינתיים חי בצורה שהוא חי.
בן ציון: למה אתה מזכיר לנו כל הזמן "אנחנו באין סוף, רק תשנו את היחס"?
"בעל הסולם" אומר לך ששום דבר לא משתנה, רק שבמקום אין סוף אתה רואה את העולם הזה, מפני שכך מפותח הרצון שלך. אם אתה תפתח יותר רצון, אז אתה במקום העולם הזה תגלה עולם אין סוף.
בן ציון: הגישה הזאת, שאנחנו נמצאים בעצם כבר באיזה מצב מסוים, אין סוף, וכל מה שצריכים לעשות זה לשנות את היחס. מה זה אומר מבחינת גישה לחיים, מה משתנה פה כגישה?
מתוך ההרגשה של איפה אתה חי, או בעולם הזה או בעולם אין סוף.
בן ציון: עצם הגישה שאתה אומר שאני נמצא כבר באיזה מצב קבוע ואני מנסה להגיע אליו. שאנחנו חיים בעולם הזה, אנחנו לא אומרים שאנחנו נמצאים באיזה מצב קבוע, זאת אומרת, כל פעם יש משהו אחר לעשות. כן?
מי שמגיע לעולם הרוחני, הוא מרגיש את המציאות הקבועה, הנצחית, השלמה, ואז כל החיים שלו משתנים. וגם את העולם הזה הוא רואה רק כהזדמנות לעלות בדרגות השגת עולם האין סוף יותר ויותר.
בן ציון: לסיכום, הרבה פעמים אנחנו שומעים שאתה מסביר לנו על המבנים של הבריאה. איפה אנחנו באמת נמצאים, לאן הבריאה מתקדמת, ושזה הכול תהליך שלם, סוף מעשה במחשבה תחילה. אנחנו שומעים את הדברים האלה כל הזמן. מה באמת צריכה להיות התגובה שלנו לעבר הדבר הזה?
לגלות את זה. לגלות. בואו, "טעמו וראו כי טוב ה'" כתוב, נגלה ונהנה.
(סוף השיחה)