ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.01.2021 – אחרי עריכה
דודי: נתחיל בנושא שמבעיר כרגע את העולם, מסכן את כולם, המצב בארצות הברית.
חיים: אתמול התקיימה בוושינגטון הפגנת תמיכה ענקים בטראמפ. דווקא אתמול, כי אתמול התכנס הקונגרס כדי להחליט אם לאשר את האלקטורים מהמדינות ולהפוך את ביידן רשמית לנשיא, או להתנגד ולהפוך את טראמפ בעצם למנצח. ההפגנה יצאה משליטה, מדובר על הפגנה של אלפים. מפגינים פרצו לבניין הקפיטול, חברי הקונגרס הפסיקו את הישיבות ופונו. ראשת העיר הכריזה עוצר, אישה אחת נורתה למוות. חברת הקונגרס הדמוקרטית אילהאן עומר אמרה שהיא מגישה הצעה להדיח את טראמפ מיידית. אחרי כמה שעות הישיבה חודשה ועדיין נמשכת נכון לשעה זו.
נורמה: מה אתה חושב על המצב הנוכחי בארצות הברית?
מצב טוב, זה מצב של בירור. ארצות הברית היום מציגה לנו את עתיד האנושות, שאם האנושות תתחיל כך להתקדם בצורה אינטגרלית, כמו ארצות הברית שהיא בעצם אוסף של כל העמים וכל הטעמים, כל סוגי בני אדם, אז לזה אנחנו יכולים להגיע. בסופו של דבר זו תהיה מין חלוקה לשני גופים ששונאים זה את זה, גם מבחינת הצבע הייתי אומר, גם מבחינת האידיאולוגיה, גם מבחינת היחס להצלחה בחיים, בתרבות, בחינוך, בהרבה מאוד דברים, לכן קשה לנו לראות איך יכול להיות קשר ביניהם.
אני לא רואה שיכולה להיות התקשרות נכונה ביניהם. אני לא רואה שבצורה כזאת כמו שזה עכשיו זה יביא לאיזשהו רוגע. אנחנו אומרים שזה כאילו יצא משליטה, אבל זה לא יצא משליטה, זה פשוט הגיע למצב שהאגו של כל חלק משני החלקים האלה בחברה האמריקאית הוא כבר דורש את שלו, ולא רוצה לשמוע על שום צורה של פיצוי, חיבור, וויתור. אני לא רואה את זה. מה לעשות? צריכים להבין שהאגו לא רואה פשרות, ואפילו אם יהיו כל מיני החלטות מדיניות שהמפלגות האלה חושבות שאפשר לעשות משהו על ידי זה, זה לא יהיה. מה פתאום הם דורשים מיד להוריד את טראמפ כל עוד הקדנציה שלו לא נגמרת, ומה זה שפורצים לפרלמנט. אלה דברים שהם לא לפי החוק.
לכן נראה לי שמה שקורה עכשיו בארצות הברית זה מה שיכול לקרות עם האנושות, אם נראה את זה יותר לעומק. אם האנושות תתחיל להתקדם, אנחנו נגלה שבדרך לאנושות האינטגרלית יהיה לנו ההיפך, לא אינטגרליות, אלא כמו שקורה עכשיו באמריקה. אם אנחנו לא מביאים לחברה כזאת שהיא מתפתחת את שיטת החיבור, את שיטת התיקון, החינוך, אנחנו נקבל בכל העולם מה שעכשיו מקבלים באמריקה. לכן צריך להגיד תודה רבה לאמריקה שהיא נותנת לנו דוגמה טובה על עתיד העולם אם הוא לא ירצה לחשוב על התיקון שלו.
חיים: אני לא יודע בדיוק איך להמשיך ולשאול, אצלי בראש יש הרבה בלגן עם כל הסיפור הזה.
זה טבעי. אנחנו צריכים להבין שמה שקורה באמריקה זה דבר טבעי. זו ההתפתחות הטבעית של האמריקאים, שכך הם בנו את החברה שלהם, את היחסים ביניהם, תעשייה, כסף, מדע, שהכול זורם רק על חשבון מי יותר ומי פחות. למרות שרצו להמתיק את זה עם כל מיני קרנות וכן הלאה, זה לא עובד. ללא חינוך בני אדם זה מה שאתה מקבל. אתה יכול להשקיע בזה עוד מיליארדים, זה לא יעזור, זה רק יותר ויותר יחריף את המצב וכך זה יהיה.
נורמה: האם מה שאנחנו ראינו בקונגרס זו התחלה של מלחמת אזרחים?
אני לא חושב שתהיה כאן מלחמת אזרחים, כי יהיה ממש אסון אם זה יקרה. כי דברים כאלה אם הם מתחילים עכשיו להתפרץ עם כל אותה כמות נשק מה שיש בידיים, אני לא יודע איך להגיד על מה שיהיה. כולם מבינים שיש להם עסק עם חומר נפץ, שיושבים ממש על חבית של חומר נפץ ויכולים להתפוצץ ואז לעוף עם כל החבית הזאת לכל הכיוונים.
נורמה: יש פער מאוד גדול בין הימין ובין השמאל כרגע, ובמצב כמו שאנחנו רואים, מה בדיוק אפשר לעשות שזה יהיה ריאלי, שאפשר יהיה לשפר את המצב?
אני לא חושב שאפשר לעשות זאת בבת אחת, מהיום למחר. אם אתם חושבים לקבל ממני איזו תרופת פלא, שבבליעת כדור אחד הכול משתנה, אין לי דבר כזה.
הבעיה היא לפנות לאותם המנהיגים שהם נמצאים כמחממים את כל הקהל הגדול הזה משני הכיוונים, גם הדמוקרטים, גם הרפובליקנים, ואיך לדבר איתם בצורה כזאת שהם יוכלו אחרי הדיבור להרגיע את הרוחות. איך אנחנו מוציאים את המנהיגים, מושכים אותם לאיזו ועידה סודית כזאת, שאף אחד לא יודע עליה, וכלי התקשורת לא מבינים, לא מרגישים, שהם אלה שבדרך כלל מעוניינים לחמם את המצב, אני לא יודע. זו בעיה גדולה.
אני לא מבין כל כך בכל המבנה הזה ובחיים שבאמריקה. אבל נראה לי שהאנושות צריכה ללמוד על האגו שלה מה יקרה אם היא תמשיך כך לנהל את עצמה רק לאגו יותר גדול ומפותח. זה העתיד של כל האנושות. האמריקאים עכשיו נותנים לנו דוגמה לכך שהאנושות תתפצל לשני חלקים השונאים זה את זה, לא מסכימים זה עם זה, ובצורה כזאת היא תוכל להגיע רק לסוף, למלחמת עולם.
נורמה: יש את החוקה ה-25, אמנדמנט (amendment). יש לחץ מהצד הדמוקרטי וגם מהתקשורת להוציא את הנשיא טראמפ מהשלטון עוד לפני שהוא מסיים את הקדנציה שלו, כי כאילו הוא לא מסוגל להמשיך ולהיות בתפקיד. ולפי החוק האמריקאי סגן הנשיא יכול לעשות פעולה כזאת ולהוציא אותו ואז לקחת את התפקיד על עצמו. זה מבחינתם ירגיע את הרוחות. מה אתה חושב על זה? והאם אתה לא חושב שיכול דווקא להיפך, להדליק עוד את האש?
אני לא מכיר את החברה האמריקאית היום ולא מכיר את כל הזרמים שבה. אבל נראה לי שאם הרפובליקנים יכולים לתת לזה אישור אז הם ממש יורים לעצמם ברגל, הם ממש חותכים את כל היסוד שלהם שהם היו כממשלה הנבחרת הגדולה, החשובה וכן הלאה. הם פשוט אומרים שכן, אותו נשיא שאנחנו בחרנו והלכנו עוד לבחור, וסך הכול בכמה קולות הפסדנו, נגיד שהפסדנו, כי הם לא כל כך מסכימים עם זה, שאותו נשיא לא מסוגל אפילו לגמור את הקדנציה שלו, שזה שבועיים, על מה מדובר כאן? מדובר ממש לבאס את כל הרפובליקנים. זה לא עניין של מי יישב שם בשבועיים האלה בבית הלבן. אנחנו רואים בזה עד כמה הדמוקרטים מוכנים ללכת עד הסוף ולהרוס כל דבר שנמצא כנגדם. הם לא דואגים שיהיה איזון בין שני הכוחות, ואז כל אחד יתקן את השני ותהיה דמוקרטיה, כמו שאנחנו אומרים שהיא באמצע בין כל הכוחות והנטיות, אלא הם רוצים כבר להרוס את הכול. זו כבר לא דמוקרטיה אלא דיקטטורה. לכן המצב של אמריקה הוא מאוד מאוד מסוכן.
אני לא רואה שהם יכולים להירגע, אני לא רואה שהם יכולים להגיע לאיזה קונספט. אני לא רואה כוחות שיכולים לעבוד בשקט בלחבר בין הדמוקרטים לרפובליקנים ולהתאסף באיזשהו מקום נסתר מכולם, במיוחד מכלי התקשורת, ולדבר בצורה רצינית ביניהם. אני לא רואה את זה. ישנם כאלה בין הרפובליקנים, אבל אצל הדמוקרטים אני לא רואה כאלה אישים. לכן קשה לי להאמין שזה יכול להצליח. זה מאוד דומה לאותה מלחמת דרום וצפון שפעם הייתה באמריקה לפני 150 שנה.
אבל זו דוגמה לעתיד העולם. שאם היינו נותנים לעולם להתפתח כמו שאמריקה התפתחה, זאת אומרת שכל אגו ואגו יכול לפתוח את עצמו עד כמה שאפשר יותר, ורוצה להצליח על חשבון אחרים, כמו שזה היה מקובל בחברה האמריקאית, אז מגיעים למצב שפחות או יותר יש לך חצי כאלו וחצי כאלו, אי אפשר לעשות איזשהו חיבור ביניהם, שלום, השלמה ביניהם, ואנחנו עומדים ממש לחתוך את העולם, אם כל העולם היה ככה מתפתח. ולכן עכשיו מעניין איך כל התהליכים האלה עברו על העם האמריקאי, שהוא בעצם מהווה לנו היום דוגמה לעולם המפותח.
נורמה: המצב כרגע הוא כזה, שהנשיא דמוקרטי וגם יש להם את השליטה המלאה של הסנאט, הרוב. מה זה אומר, מה המשמעות כלפי ישראל? למה אפשר לצפות?
לשום דבר טוב, מצד אחד. מצד שני זו שאלה מה זה נקרא טוב. ישראל כשמתחילים לפנק אותם הם לא יכולים להתפתח נכון וטוב, ואז יכול להיות שכל הממשלה הדמוקרטית הזאת, אומנם שם רובם שונאי ישראל כולל היהודים שנמצאים שם, תעמיד את ישראל במבחן, שהם חייבים לחשוב איך הם מתנהגים בתוכם בעיקר, בתוך העם, בתוך המדינה, וכלפי כל העולם. ולכן כבר לא יהיה איזה פינוק כמו שהיה בימי טראמפ, אלא זה יהיה כמו שהיה בימי אובמה ואפילו עוד יותר גרוע. אובמה שהיה היה בסך הכול מאוד נגד ישראל מצד אחד, מצד שני בכל זאת עכשיו כשהוא עומד אחרי נשיא לבן, הוא יכול לעשות כל מיני פעולות כאלו שאף אחד לא יגיד שזה הוא.
ליאו: יש צד טוב וצד רע בסיפור הזה, חיובי ושלילי?
בטוח שהסוף טוב, אבל איך מגיעים לסוף הטוב הזה, במשך כמה שנים, וכמה משלמים על הטוב הזה הסופי, זאת השאלה.
ליאו: אני התכוונתי שמתסכלים על הימין ושמאל בארצות הברית, כל הקוטביות הזאת, יש צד "חיובי" וצד "שלילי", או שבסוף היום אנחנו צריכים להיות מעל זה איכשהו?
מעל זה. כל התוצאה הרצויה מצד הטבע, מצד כוח עליון, זה שאנחנו נעלה למעלה מכל התוכניות של ימין ושמאל ונגיע לתוכנית הכללית שהחיבור הוא מעל הכול, ואנחנו צריכים בזה להשקיע את כל הכוחות.
ליאו: יפה. זה המסר שאנחנו מכירים אותו מהשיעורים, מכתבי מקובלים. אבל בשנה האחרונה היה מאוד מורגש שיש צדדים שליליים וחיוביים בתוך הדבר הזה, צדדים שיותר כדאי להזדהות איתם או לתמוך בהם או לרצות שהם יהיו בשלטון לעומת אחרים. איך להבין את הדבר הזה?
אתה לא יכול, כי איזה דבר שלא תיקח יש שם גם ימין וגם שמאל, גם בעד וגם נגד בצורה כזאת שאי אפשר לחתוך. גם כלפי ישראל, אי אפשר לחתוך מה טוב ומה רע, כי בכל מצב רע יש בסופו של דבר טוב, ובטוב יש גורם של הרע. אי אפשר. הפתרון הוא בכלל לא בזה, הפתרון הוא לא ללכת עם איזה צד ובין הצדדים, הפתרון או למעלה מהם.
ליאו: זה ברור מהעבודה שלנו, כשאנחנו רואים לפעמים את ההתבטאויות שלנו, הדברים שאנחנו מפיצים ברשת, יש איזו תחושה לצופה מהצד שיש אנשים שהם פחות טובים בקונפליקט הזה, כמו שעכשיו הזכרת את אובמה למשל לעומת טראמפ. זאת אומרת יש איזה דיסוננס בין מה שאנשים נחשפים אליו, רואים כלפי חוץ, התנהגויות, מעשים, דיבורים של אנשים, ואיך שהמקובל רואה את הדברים, איך ליישב את זה?
לי אין לזה שום תשובה, כי אפילו בדברים השליליים איך שהם מנוהלים על ידי כל האגואיסטים האלה, יוצא בסופו של דבר, דבר טוב. ואפילו שיש כאלה אנטישמיים, שאין להם ברירה והם פועלים בצורה קצת יותר טובה לישראל, כמו אובמה, הוא לא יכול ללכת נגד הבורא, הכוח העליון, הקו האמצעי שהוא משחק בכל הכוחות האלה, כך הוא מזיז אותנו בסופו של דבר לתיקונים. אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה לא ברמה שאנחנו נמצאים למטה, אלא שאנחנו למעלה מזה, ואיך הבורא משחק בכוחות האלה ומזיז את כל הכוחות האלה כך שאת עם ישראל, ודרך זה את כל האנושות, הוא מעביר דרך הכרת הרע. כי אין לו ברירה, כולנו חייבים להכיר את הרע שבקרבנו ולראות איך אנחנו צריכים להשתנות. וזה לא עניין של יש אובמה או אין אובמה.
ליאו: אז אנחנו כמקובלים צריכים להסתכל על כל הצדדים כולל מה שנתפס בעינינו כקיצוני מימין או משמאל?
לא, אני לא מתחשב בזה בכלל. גם כשאתם שואלים אותי אני לא מתייחס לזה, זה לא תלוי בימין או בשמאל, הכוח העליון כך עוסק בזה.
ליאו: אז למה בכלל אנחנו אמורים לחוות איזו דעה על הדברים האלה שקורים שם?
כי אתם שואלים אותי ואני נאלץ להסביר את זה בצורה יותר עממית. ואין ברירה אחרת. אבל באמת לא אכפת לי מה קורה שם. שיהיה שם ממחר אובמה וסביבו כל האנטישמים שיהיו בדמוקרטים וכולם מוקפים ביהודים "הנחמדים" האלה, זה לא חשוב לי. אולי דווקא על ידי החבורה הזאת תתגלה יותר מהר האמת לעולם. לא בגלל שהם רוצים בזה, אלא בגלל שהם הפוכים ממנה.
ליאו: אז כשאנחנו כתלמידי קבלה מסתכלים על הדברים ורוצים לראות את ההשפעה שלהם גם על ההתפתחות של העולם וגם על ההתפתחות שלנו בתוך הסיפור הזה, אנחנו צריכים שתהייה לנו איזו זיקה, איזשהו קשר להתרחשויות האלה או ממש לא, אלא מבחינתנו תמיד להיות רק מעליהם, רק למעלה? איך הדברים האלה קשורים לתיקון העולם, אם העבודה היא בסוף היום בינינו, בפנימיות כמו שאנחנו אומרים? איפה הקשר בין האנשים האלה שנמצאים שם לתיקון העולם?
אין קשר. אנחנו לא יכולים להשפיע עליהם והם לא יכולים להשפיע על העולם, אלא הבורא דרכם משפיע על העולם ומבצע את הפעולות שלו. אנחנו בכלל לא צריכים להתייחס לממשלות, "לב שרים ומלכים ביד ה'", אנחנו צריכים להתייחס לאנשים הפשוטים. וגם לא כאלה שהם מכורים שם לדמוקרטים או לרפובליקנים, כי הם נמצאים כמו שור שלא רואה בצדדים שום דבר, רק ללכת קדימה. אנחנו צריכים לפנות לאנשים הרגילים שיכולים לשמוע משהו, ולאט לאט להכין את החומר שלנו שיהיה יותר קרוב לקליטה שלהם. אני מאוד מקווה שאמריקה תגלה את החולשה שלה כלפי העולם, את הדוגמה הרעה שלה כלפי העולם, וכל העולם יראה שבצורה כזאת אין לו מה לעשות.
בשנת 2021, אנחנו גם נגלה בכל העולם חוסר אונים. העולם יותר ויותר ישכח מה שהיה לו קודם, קודם הוא חשב שהוא חוזר למה שהיה לו קודם, לאותם החיים שהיו לו קודם, עכשיו הוא יותר ויותר שוכח מזה, הוא מבין שאין לו ברירה ושהוא צריך לחשוב אחרת. אנשים הם יצורים כאלה שמתרגלים לכל מצב חדש, ולאט לאט הם יחפשו לפי איזה ערכים חדשים, חוקים, הבחנות חדשות, הם יכולים להמשיך להתקיים. ואז נוכל יותר להסביר להם את זה.
דודי: אני רוצה לשאול בקו שליאו נגע בו. הכוח העליון הוא מעל מפלגות, מחלוקות, מעל ימין ושמאל, זה כאילו משהו שהוא מעל כל זה. אבל בכל זאת כשהוא מתגשם, מתלבש, עדיין יש איזו העדפה כלשהי לצד כלשהו. זאת אומרת מקובל כן היה אומר, הייתי רוצה שיהיה נגיד נשיא כזה ולא נשיא כזה, מפלגה כזאת ולא מפלגה כזאת, או שבאמת לא משנה איזה, זה תמיד טוב להתפתחות?
מצד אחד וודאי שטראמפ יותר טוב ליהודים, להתפתחות, לעולם, לכלכלה, לכל הדברים האלה, מהצד השני אובמה. אני לא מתחשב בביידן, הוא לא להרבה זמן, ועוד נראה מה שעשו תחתיו כדי שהוא ישחק כפי שיגידו לו. אני חושב שקשה לנו כאן במצב שאנחנו נמצאים עם איראן, עם כל העולם, והעיקר עם עצמנו. ועד כמה שטובה לנו הפוליטיקה של טראמפ, ואנחנו די מתפנקים ביחס כזה מאמריקה, אבל ישראל לא יכולה להתפתח אם זה לא על ידי לחצים ומכות. לכן לא הייתי אומר שטראמפ הוא באמת טוב לישראל, אנחנו צריכים מישהו ששונא אותנו. היהודים יכולים לשרוד בתנאי שיש עליהם מלך כהמן ואז הוא מחזיר אותנו למוטב. אבל אם אין כזה מלך כהמן אז אנחנו הולכים לכל הכיוונים, לא אכפת לנו דמוקרטים, לא אכפת לנו שום דבר. בקיצור, אתה רואה באמריקה מה קורה עם היהודים שאין עליהם לחץ אנטישמי ברור.
דודי: אתה יכול להרחיב, כי האמירה הזאת אני בטוח שהיא תעורר הרבה שדים ברשת כשנבשר דבר כזה, שישראל צריכה מלך כהמן, ישראל צריכה עליה מישהו נוקשה, ככה היא תתפתח.
כך כתוב, זה לא אני. אם אנחנו לא יכולים להתנהג נכון, תראה מה שקורה בתוך ישראל, איזה קרע בין דתיים לחילונים ובין הדתיים בעצמם ובין החילונים בעצמם. תראה את הבחירות שלנו, זו בושה כלפי כל העולם, מספר המפלגות. מה שקורה זה אומר שהעם בכלל לא בשל לשום דבר, שזה עדיין לא עם, אלא כמה קבוצות מכל מיני כיוונים של העולם שבאו לאיזו חתיכת אדמה קטנה ומתחילים להתנהג כך ביניהם. על מה אתה מדבר בכלל? אנחנו לא עם ואנחנו לא מדינה ואנחנו לא כלום. אני אומר את זה בשיא הרצינות ולפני כולם, בפה גלוי. זה ברור. ואז מה יש לי מהרשתות מכל העולם? וודאי שבצורה כזאת, ויש המון פסוקים לזה במקורות שלנו, ישראל יכולה להתפתח נכון, רק על ידי לחצים, רק על ידי מכות, רק על ידי שנאה שהיא שומרת על ישראל. בואו נבין נכון את התנהגות הבורא איתנו ולמה עברנו היסטוריה כזאת טרגית.
דודי: נשמע שאתה כאילו מאחל שנלך בדרך הזאת.
אני לא מאחל, אני אומר שאין לנו ברירה אלא אנחנו צריכים להרגיש לחצים גדולים מאוד, אם לא ברוחניות אז בגשמיות, שהלחצים הגשמיים האלה יביאו אותנו ללחצים רוחניים ואז אנחנו נוכל לעלות למעלה.
דודי: איך אתה רואה את הממשל החדש של ביידן שעכשיו עולה, בוא נגיד אובמה שמנהל אותו, או כל מי שעומד מאחוריו ומנהל, איך זה הולך להשליך על ישראל, איך זה הולך לבנות אותה?
אני לא יודע. אבל אנחנו נצטרך לתת לזה תשובה, אם אנחנו רוצים לשרוד. אני לא בטוח שגם מישהו דואג לזה וחושב על זה. לפי מה שקורה בכל מקום בישראל, אני לא רואה שיש אנשים שדואגים באמת שהמדינה תשרוד. העיקר בשבילנו זה להכניס את ההוא לבית הסוהר ולהאשים [אותו] שלא יהיה ראש ממשלה וזה ככה וזה ככה. הכול אצלנו יחסית כמו באמריקה, רק כדי להגיע לשלטון. תנו לי לנהל וכל היתר לא חושב לי.
ליאו: אז בעצם כל שינוי שקורה בעולם, המקובל מסתכל עליו אך ורק מנקודת מבט של תיקון, אחרי זה בישראל ואחרי זה ביהדות העולם ובסוף העולם. זו הדרך שמסתכלים על הדברים?
כן.
ליאו: אז האם יש חשיבות למוסדות שהאנושות הגיעה אליהם, כמו נגיד החוקה האמריקאית שנחשבה הישג, זכויות האדם, דברים כאלה? יש איזו חשיבות לשימור הדברים האלה, או שזה ממש לא משנה וארצות הברית תתהפך לרפובליקת בננות מחר?
ישנה חשיבות גדולה מאוד בחוקה האמריקאית, שהיא מראה לנו עד כמה כל דבר שהאנשים יכולים להגיע אליו, שהוא כאילו שוויון וחופש וכולי, הוא בסופו של דבר מגיע למצב שהוא הורס את החברה האנושית. שום דבר שאנשים יכולים לבנות לפי הרגש שלהם האגואיסטי, והחוקים שככה הם קובעים, יכול להיות לטובת בני האדם ולהתקיים [בזמן].
ליאו: אז מה יכול להחליף את זה? למה אנשים צריכים לשאוף? האמריקאים בטוחים שזה הדבר הכי טוב שהם הגיעו אליו.
עכשיו אתה תראה, מה זה הכי טוב שהגיעו, תלמד מזה.
ליאו: אז בכל זאת, לאן עכשיו? זאת אומרת, אתה לא יכול בלחיצת כפתור להעביר מיליוני אנשים.
חשבון נפש, זה ברור, כי לאן אתה יכול להגיע? אתה הגעת עכשיו למבוי סתום, עם כל הדמוקרטיה, עם כל הדברים שעשית, הגעת למבוי סתום. חצי מהעם לא מסכים למה שהגעת וממש נמצא בצורה הפוכה מזה. אני רוצה להגיד יותר מחצי העם, כי אתה לא לוקח בחשבון כל אותם אנשים שאין להם זכות בחירה, שמי יודע עוד כמה וכמה מיליונים באמריקה. ומה אז, לאן הגעת?
ליאו: אז מה צריך להיות המסר לאמריקאים חוץ מחשבון נפש?
המסר הוא פשוט, שהאגו שלנו לא יכול להביא את החברה האנושית ולבנות אותה בצורה טובה ויפה, לאותם האנשים שהם בעצם כוללים את החברה. תפסיק לחשוב עם הראש שלך כדי לבנות את האנושות, זה לא ילך לך. חפש חוקים אחרים, אמצעים חדשים.
על מה שעשית עד כה תעשה פס ותתחיל מחדש. זאת אומרת, לא עם אותן התכונות, לא עם אותו שכל, לא עם אותה גישה אתה יכול לבנות משהו שיצליח. לא קומוניזם, לא סוציאליזם, לא קפיטליזם ולא מה שאתה רוצה, אין, הכול כבר נגמר.
נורמה: איך אפשר להגיע לשלום אם חצי, או יותר מחצי מהאנשים בארצות הברית מרגישים שגנבו להם את הבחירות והם צריכים להתמודד עם זה. יש תסכול מאוד גדול, אז איך להגיע באמת לחברה מאוזנת וטובה ובשלום?
לכן אני אומר, שצריכים שוב לחזור לאותה מלחמת אזרחים צפון ודרום כמו שזה היה קודם, אי אפשר אחרת. זהו. נשארים. הם הגיעו לאותו מצב כמו שהיה, זאת אומרת, אותו האגואיזם שפיתחו ועזר להם לבנות כאילו מדינה לתפארת, להישגים כל כך גדולים, זה הכול נפל.
נורמה: אבל אלימות לא יכולה להיות פתרון, אז מה הפתרון?
אין פתרון. מה שעכשיו מעלים לשלטון, דווקא אותם שמחזיקים באלימות, אולי זה ירגיע באיזו צורה את החברה האמריקאית, כי הדמוקרטים היו כל הזמן מחממים את המצב, כמו שעכשיו הם רוצים עוד לעשות, להוריד את טראמפ לפני הזמן.
מה הם יעשו? בסופו של דבר מה הם יכולים כל כך לשנות בחברה האמריקאית? את טבע האנשים הם לא יכולים לשנות, את התנאים שבחברה לא יכולים לשנות, כי זה יעלה לכלכלה האמריקאית המון כסף, מה שהם התחילו עכשיו לבזבז לכל מיני תוכניות למיניהן לכל הכיוונים. וכל מה שעשה טראמפ, ודווקא הוא [הגיע] בכלכלה להישגים יחסית, זה הכול יתפרק ויתפורר וייעלם מהר מאוד וזהו.
דודי: לא ברור הפתרון שאתה מציע, מלחמת אזרחים, צפון, דרום, כמו שפעם שילחמו, זה הפתרון?
לא. אני הייתי מציע, אם היו מזמינים אותי, אז אני הייתי אומר להם מה לעשות, אבל האם הם מסוגלים לשמוע את זה?
דודי: מה מסוגלים לשמוע, מה כן עכשיו?
הם מסוגלים לשמוע רק דבר אחד, אנחנו צודקים וחייבים לשלוט במדינה, והצד השני אומר, אנחנו צודקים וחייבים לשלוט במדינה. זה המצב של העולם שהוא מגיע לנקודת ההכרעה ונקודת ההכרעה היא צריכה להיות למעלה מהגובה שלהם, ממש בגובה של הכוח העליון.
דודי: אז במקום כזה, המקובל נסוג צעד אחורה ונותן להם שיתכתשו, שיריבו ביניהם עד שיגיעו לשאלה גדולה יותר, מהותית יותר?
מזמינים אותי לקפיטול?
דודי: לא.
תגיד אולי יש לך הזמנה, אז אני אגיד לך.
דודי: סליחה אני לא יודע. הייתי רוצה שיזמינו אותך.
לכן אני אומר שככה זה יהיה. רק שלא יתפרצו ויש הרבה אינטרסנטים בעולם כדי שזה יתפרץ למלחמת אזרחים חמה. הסינים, הרוסים, אפילו האירופאים, כולם מעוניינים שאמריקה תתחיל לשרוף את עצמה, אז לכולם תהיה סיבה לשגשוג בכל דבר, בצורה כלכלית, בצורה לאומית.
תאר לעצמך עכשיו מלחמה באמריקה עצמה, כמה נשק, כמה דברים צריכים עכשיו לספק להם כדי שילחמו רק ביניהם, חצי מדינה עם חצי מדינה. ואז כולם רק שמחים עד כמה שיכולים מזה להרוויח. וכל העולם הוא סביב אמריקה רק נותן להם יותר ויותר כלי מלחמה, ושמח שזה קורה.
דודי: אתה חוזה סיטואציה כזאת?
אני לא בטוח בה, אבל יש לה סיכוי גדול שיתרחש. והרוסים והסינים יתמכו בזה וגם עוד הרבה מאוד מאומות העולם, למה לא.
דודי: יש עוד סיכוי למנוע דבר כזה או שזה מחויב מציאות?
אני לא מוריד את זה מהאפשרות. אני בכלל חושב שיש גם מצד דרום אמריקה חשבון עם צפון אמריקה. והם ישברו ויבטלו את הגדר ואז שלא תהיה שום הפרעה בין המדינות, אז דרך מקסיקו יבואו כל דרום אמריקה לצפון אמריקה ואז נראה מה יהיה.
דודי: אם היו מזמינים את דוקטור מיכאל לייטמן, בבקשה ממך מה אתה מציע לנו?
אין לי מה לדבר לאלו האנשים שנמצאים בקפיטול.
דודי: למי כן אתה יכול לדבר?
זאת השאלה, אבל ודאי שלא לאלו שנמצאים שם. אולי לא עכשיו, הם צריכים לראות ממש במו עיניהם מה עושים. הם עוד לא מרימים את הידיים וצועקים "הצילו".
דודי: מי כן מסוגל לשמוע אותך, למי היית מעוניין לדבר?
באמריקה?
דודי: כן, באמריקה.
לא. לכן לא קבלתי הזמנה.
דודי: אפילו לעם הפשוט נגיד כך, המתוסכל, הכואב, אין מה להגיד לו?
אני לא חושב שהעם מתוסכל. העם רוצה רק לקבל כניסה לאוצר המדינה, ולבזבז את זה לכל הכיוונים שלו. כמה שיש שם מיליארדי מיליארדים העם רוצה רק את זה, כלום חוץ מזה. הם לא דואגים לעתיד, איך אנחנו בונים עכשיו את המדינה, מתקנים אותה. מגיעים למצב של חינוך, תרבות. למה אנחנו מגיעים, איפה התכנית? אבל אני אגיד לך, זה תואם לכל המצב שבעולם. לכן שנת 2021 היא שנה טובה. זו הכרת הרע אמיתית בחוסר האונים של כל האנושות שאיזה וירוס ממש דחף אותנו לתוך הזבל, שאנחנו עשינו, בנינו. הכרת הרע.
שלי: אם אנחנו מסתכלים על זה מנקודת מבט של האדם הפשוט שמתסכל על כל הסיטואציה, במשך שנים היה צד אחד של העם ששלט באמצעי התקשורת, בתרבות, בכל צורת החשיבה, ובזמן האחרון הצד השני התחיל להתעורר ולהשיב מלחמה ולדרוש את שלו. רואים את זה גם בישראל.
אין בזה שום דבר חדש, זה תמיד כך קרה בהיסטוריה. עם רומא העתיקה, עם יוון העתיקה, עם מצרים העתיקה עוד לפני זה. זה תמיד כך שכל המעצמות האלה נפלו, אין כאן שום דבר חדש. קחי את ההיסטוריה ותראי שזו תכנית הטבע, הבורא לא מחליף שום דבר.
שלי: השאלה אם יש פה גם איזה פן חיובי. צד שהרגיש שמתנשאים מעליו, שהוא מדוכא, שכך מזלזלים בו במשך הרבה שנים, פתאום הוא מתחיל להביא את עצמו לידי ביטוי. ברור שזה יגרום לזעזועים ולמלחמות, אבל אולי יש פה איזה שלב חיובי שהוא יותר שאיפה לאיזון, לשוויון?
כן, ודאי שכן.
שלי: אז מה מכאן בעצם, אנחנו רואים פה איזו התעוררות מהצד השני?
אבל לא אלו ולא אלו פועלים לפי חוקי הטבע, ולכן הם לא יכולים להצליח לא בזה ולא בזה. בשבילי הצלחה של הדמוקרטים זה לא יותר טוב או לא יותר גרוע מהצלחה של הרפובליקנים. גם אלו וגם אלו נמצאים רק משני הצדדים, מצד הכביש הממוצע הזה "שביל הזהב". אף אחד לא מדבר איך אנחנו נעבוד עם הטבע האנושי שהורג אותנו והורס אותנו משני הכיוונים. אלו מצביעים לאלו ואלו מצביעים לאלו ומה הלאה?
איפה שביל הזהב באמצע, איך אנחנו עושים אותו, בונים אותו מעצמנו. על זה לא מדברים, הם עדיין עיוורים, הם לא יכולים להבין שהם צריכים לבנות את שביל הזהב הזה, בטבע הוא לא קיים. קיים הימין וקיים השמאל, איפה הקו האמצעי? אין. וכאן אנחנו צריכים לבוא אליהם ולהגיד, יש "קו אמצעי", זה נקרא שמעל כל צורות האגו שיש לנו, גם מהצד הזה וגם מהצד הזה, אנחנו צריכים להקים את החיבור.
שלי: בשלב הזה כל צד מפחד שהשני ירמוס אותו וידכא אותו, אז הוא משיב מלחמה חזרה, זה נראה לכאורה הכי טבעי.
בצורה אגואיסטית את יכולה להגיד לי מה שאת רוצה. אני אומר לך שכאן צריכה להיות הכרת הרע. שאין לנו אפשרות להמשיך באותה דרך. עכשיו תהיה חגיגה דמוקרטית כמו שהיה בימי אובמה, ופי כמה וכמה יותר גרוע על התנאים החיצוניים והפנימיים החדשים, ואנחנו לא נגיע לכלום. מתי תהיה הכרת הרע? כאן זו הנקודה, מה שיקרה זה לא חשוב כל כך.
שלי: אז איך כן אפשר לפעול לפי חוקי הטבע?
זה רק על ידי החינוך, רק על ידי הסבר, אין שום דבר אחר. או שמלמעלה יתגלה איזה כוח עליון שייתן הבנה, שייתן רצון לבני אדם להביא את חכמת הקבלה לידיעה לכל בני האדם, שהם יתחילו להבין בשכל שלהם, להרגיש, מה חכמת הקבלה מביאה לאנושות. עד כמה שהיא פותחת את עצמה ושיש כאן באמת קו אמצעי שהוא מכסה את הכול. אני לא רואה בינתיים שאנחנו מסוגלים לגלות את זה, למרות שאנחנו חייבים להמשיך, אבל אני מצפה לאיזו עזרה מלמעלה מיום ליום.
שלי: אז לשבת ולחכות שהבורא יפתח את השמים. מה הצעדים הדרושים כדי לזרז את זה?
הצעדים הדרושים? כל מה שאפשר לעשות, לעשות.
שלי: מה זה בדיוק הקו האמצעי הזה?
זה כשאנחנו משתמשים בכל חוקי הטבע כדי להגיע לחיבור בינינו, ולא לשום דבר אחר. מה שיש בכל אדם ואדם ובכל חברה ובעולם כולו, אנחנו משתמשים בכל הנטיות, בכל החוקים, בכל אופני הכוח שלנו, שיש לנו, רק כדי להגיע לחיבור. כי אחרת אנחנו לא יכולים להתקיים.
שלי: האם אתה רואה מצב דומה שיכול להתרחש עכשיו בישראל בהשפעת ארה"ב? שגם פה הכול מעורער ובוער מתחת לפני השטח.
אם לא איראן ועוד כמה חברים שלנו מבחוץ, היינו מזמן הורגים זה את זה. כן, בטח. אנחנו צריכים להגיד תודה רבה שהבורא מסדר לנו כאלה שכנים, ובזכות זה אנחנו קיימים. זה כמו שהיינו קיימים בגלות, בזכות מה עברנו את הגלות? בזכות השונאים שלנו. וגם עכשיו אנחנו קיימים וחזקים בזכות השונאים שלנו.
דודי: אז אולי גם ישראל זקוקה לאיזה מנהיג נוקשה מבית?
מי זקוק לזה, מה זה נקרא ישראל "זקוקה"?
דודי: עם ישראל המפולג, זאת הכוונה.
איפה אתה רואה שעם ישראל זקוק למשהו? רק שיבטלו את העוצר ונעשה חגיגות, וחוץ מחגיגות כל מיני הפגנות. יותר מזה ישראל לא רוצה.
דודי: ברור. אני אומר מצד המערכת היה נכון להמליך "המן", לא רק שם באמריקה אלא גם פה בתוכנו. שהוא יתחיל להפעיל את העסק.
אתה צריך להביא מול הבית של ביבי המון שולחנות, לעשות שם בית קפה, ושיעשו כמו בבית קפה מצד אחד, ומצד שני שיהיו כמו בהפגנה. להשלים את זה עם זה, זה מה שרוצה עם ישראל.
שלי: בכל זאת אנחנו במצב מאוד דומה למה שקורה שם. יש פה חצי חצי, יש פה מלחמה פנימית, מאז שהתחילה הקורונה היא מאוד בולטת. לאן זה הולך בישראל?
עוד לא עברו כולם מהאחד לשני, מביבי לסער, ולעוד כל מיני כאלה. עוד לא כולם עברו, אתה רואה שהם עוד לא יודעים איפה הרווח נמצא בדיוק, אז כך זה. אז חכי, תני להם לשחק. אבל רואים עד כמה שהמשחק הזה מוזיל את היחס שלנו לשלטון, לבני אדם, לכנסת, למנהיגים, לשום דבר, לכלום ממש. כשמסתכלים על כל אלו, רואים שחוץ מהכיסא אף אחד לא רוצה שום דבר.
שלי: אתה חושב ששיטת הבחירות תשתנה פה בעקבות הכישלונות החוזרים ונשנים?
זה לא יעזור. כל המערכת הזאת בנויה בדיוק לפי העם, והעם נבנה לפי החינוך שלו והכול זה יחד. בקיצור אנחנו נכנסים לשנה מאוד טובה. אני רוצה להגיד שבהחלט מצפות תוצאות טובות מאוד באמריקה, בישראל, בכל העולם, גם ברוסיה המצב לא כל כך רגוע ויציב כמו שאמנם נראה. ונראה, נראה עד כמה שזה יתפשט.
אבל זו שנה יפה. אלה צירי לידה מה שיש עכשיו לאנושות, ממש צירי לידה, ממש אותו מקום איפה שהעולם הבא צריך להתגלות, הוא נפתח ומתחיל לרצות לצאת החוצה, ונראה איך אנחנו יכולים לעזור לו.
דודי: קצת לא ברור הסיום. יש עכשיו מהומות באמריקה ובישראל יש פילוג ובעולם ברדק אחד שלם, מיליונים שמתים מווירוס, ואתה אומר כך?
אלה צירי לידה, שזה כואב וזה לא מובן ומה קורה עם כל זה. זה צירי לידה, ומה אנחנו צריכים? אנחנו צריכים להיות כאן כמיילדת במקרה כזה, אנחנו צריכים לסייע, לעזור לזה כמה שאפשר, בהבנה, דרך הפצה, דרך כל הדברים האלה. אתה צריך לפתוח את צוואר הרחם ולעזור לעוּבר הזה לצאת.
דוד: איך אתה עוזר לפתוח את צוואר הרחם, איך אתה מיילד כך בטוב?
קודם כל להבין שהכוחות האלה שעכשיו לוחצים עלינו הם כוחות הכרחיים, שאחרת אנחנו לא יכולים להיוולד לעולם החדש. זה דבר אחד.
דבר שני, שאנחנו צריכים לעזור לאותה דרך שהעוּבר יוצא שתהיה לו דרך יותר טובה, לשמן אותה, לעשות אותה יותר נוחה, כי הלידה עצמה כאן היא מאוד מיוחדת. זה לא סתם מעבר ממציאות אחת למציאות שנייה, כמו שהיה שם, מעבדות לחירות, לקפיטליזם, לקומוניזם, ולעוד משהו. זה האגו עכשיו נולד בצורה חדשה, הוא צריך לעבור כאן היפוך כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה. ולכן אנחנו צריכים להבין שצריכים קודם כל לתת לעולם זמן להתבשל מצד אחד, ומצד שני להתפלל לבורא, לבקש ממנו יותר ויותר עזרה להבין מה הסיוע שאנחנו יכולים לעשות כאן. איך אנחנו עוזרים לאותו עוּבר לצאת, זה לא פשוט.
נורמה: מהו העוּבר?
האנושות החדשה, הבנה חדשה, הרגשה חדשה, איחוד כוח החיבור שייולד בינינו. שבתוך האגו שלנו תיוולד תכונת הבורא, זה העוּבר. המיילדת זה הטבע והצירים, לא יודע, צריכים לראות את העובר החדש. אני לא רוצה לדבר במילים כאלה. אנחנו, הכוונה היא לאלו שמצד הבורא עוסקים בזה, אנחנו צריכים להיות אותה המיילדת שאנחנו עוזרים לאנושות החדשה, לשיטה הזאת לצאת לאוויר העולם, הכוחות האלה הם כוחות דהשפעה. נמצא מילים.
נורמה: מה זה הלידה, מה התהליך?
התהליך, שנפתח צוואר הרחם והעוּבר יוצא מהרחם, דרך המקום שהוא צריך לצאת [תעלת הלידה], ואנחנו צריכים לסייע לו בכמה שאפשר. מה עושה המיילדת? היא צריכה לקחת שומן ולעשות עיסוי ולעזור לכל שרירי הדרך שהם יפתחו יותר, שהעוּבר יוכל לצאת טוב, לסייע לו, לתפוס אותו בראש להוציא אותו כמה שאפשר יותר מהר. ידוע לנו מה שקורה. ואנחנו צריכים לסייע כך לאנושות החדשה, שהיא תוכל להיוולד, שאותו הרעיון של חיבור, איך הוא יקרה עם כולם. עד היום הזה זה לא היה בכלל בתוכנית, ועכשיו כן. תמיד זה היה לאנשים בודדים, לחברות, כמה אנשים יחד, אבל היום זו ממש לידה, ממש. ואנחנו צריכים לסייע לזה שיהיה כמה שפחות דם. יש "דם לידה", יש "דם טמא", יש "דם טהור", יש בזה הרבה דברים, אנחנו נלמד את זה ב"תלמוד עשר הספירות" בחלק אחד עשרה, שנים עשר, זה לא פשוט. נגיע לזה ואז נלמד.
דודי: ההקבלה הזאת היא מאוד מאוד יפה, מאוד מוחשית, אבל לידה זה דבר מאוד מאוד כואב, אפשר להפוך את הלידה לדבר פחות כואב, לשכך את הכאב?
כן ולא. אתה יכול לעשות כמה שזה בידיים שלך, וכמה שלא לא. אבל אנחנו מגיעים לזמן שהעובר הזה כבר נמצא בצירי לידה, הוא כבר נמצא במצב שהוא לא מסכים להישאר ברחם והרחם לא מסכים להשאיר אותו שם, ויש התנגשות ביניהם, התנגדות. יש לחצים גדולים מצד האנושות, מצד כל הטבע הכללי, שזה בעצם כל הרחם שלנו, שאנחנו נצא מזה, שאנחנו נתחיל להתחבר בינינו בצורה יפה, טובה, זאת לידה. לידה זה שאנחנו עוברים ממצב הפירוד למצב החיבור הראשון.
דודי: הפעולה הזאת הייתה קורית גם אם היינו או לא היינו, זו פעולה מצד הטבע שמיילד, מוציא לאוויר העולם אנושות חדשה.
לא יודע. אני חושב שבלידה הזאת אנחנו חייבים לסייע מצידנו בצורה מאוד ממשית.
דודי: מהי פעולת הסיוע?
פעולת הסיוע, שאנחנו יודעים מה שקורה ואנחנו משתדלים להיות בזה בכמה שאפשר, ועוד ללמוד מזה מה קורה. במשך 2021 אנחנו נצטרך ללמוד את זה.
דודי: אתה הוספת, שלמרות כל הסיוע וכל הפעולות מצידנו, עדיין צריכה להיות פה תפילה לבורא, מהי?
כן, ודאי, אנחנו יודעים שעד היום הזה פעולת הלידה היא מאוד קשורה לאיזה כוחות נעלמים.
דודי: מה הפנייה, מה התפילה?
תפילה שזה יצליח, שאנחנו רוצים להיות שייכים לכוח העליון, שאנחנו בטוחים שהוא מסדר את הכול ושבו תלויה כל ההצלחה שלנו. כמה שאנחנו מסוגלים להיות בצורה מכאנית כאילו, גשמית, מוכנים לזה, במערכות שלנו של תרבות, חינוך, פילוסופיה, כל מיני דברים, וכמו שבעבודה שלנו בתהליך הלידה הגשמי יש לנו כלים, יש לנו כל מיני דברים שאנחנו יכולים לעשות זירוז לידה ולעזור לעוּבר לצאת, מוציאים אותו משם וכן הלאה, אבל בכל זאת יחד עם זה אנחנו מרגישים שכל דבר תלוי בכוח העליון. כמו שבגשמיות זה נראה שזה מעבר מעולם לעולם, ברוחניות ודאי שככה זה, זה במאה אחוז מעבר מעולם לעולם, מהעולם הגשמי הזה לעולם החדש, הרוחני.
נורמה: איך אמריקה והעולם צריכים להתכונן ללידה הזאת?
אני לא חושב שזה בידיים שלהם. אני חושב שאותם היהודים האמריקאים שעכשיו נמצאים שם באמריקה הם יקבלו איזה חיבור והשראה מאיתנו, והם ידעו איך לבצע את הפעולות שלהם שם בתוך העם האמריקאי. ולא לחינם ישנה ישראל וישנה אמריקה וכאן ושם יש חצי חצי, חצי מהעם נמצא כאן וחצי מהעם נמצא שם. נצטרך לעבוד גם על זה וגם על זה.
שלי: איך בעצם אנחנו, שאנחנו קול מאוד מאוד קטן באנושות, יכולים ליילד את כל האנושות העצומה הזאת?
הכול תלוי במיילדת. הכול תלוי בכוח העליון עד כמה הוא עובד יחד עם המיילדת, ובמצב שאנחנו יותר ויותר מזהים שנמצאים במשבר, היינו, במקום הלידה, שזה נקרא "משבר".
שלי: אולי גם בתוכנו משהו צריך להיפתח, אולי אנחנו סתומים ולא מרגישים את הלידה הזאת שהאנושות עוברת ולכן לא מגיבים אליה בהתאם.
תתארי לעצמך שכמו שאת היית בלידה והיית בלחצים ובצעקות, כך אנחנו כולנו, גם גברים וגם נשים, צריכים להיות במאמץ להוליד מעצמנו, על ידי הרצון שלנו להוליד מה שיש בנו, שזה העולם הרוחני. הוא נמצא בנו רק לא זיהינו אותו, ועכשיו אנחנו כן מגלים אותו והוא נולד דווקא במאמץ שלנו, בצירי לידה מצידנו.
שלי: הכאבים של הלידה הם כאבים שאני חושבת שהרבה נשים לא היו מוותרות עליהם, זה כאב של חיים, משהו כאילו נגמר ומשהו חדש לגמרי מתחיל. איך אנחנו יכולים לחוות ככה גם את הייסורים שבאים על העולם, שזה דווקא כאבים טובים, בריאים כאלה?
זה הכול תלוי בחשיבות המטרה, בדיוק כמו שיש לך בלידה הרגילה. את מרגישה שאת מצד אחד מוציאה משהו שמציק לך מאוד, מצד שני שבזה את נותנת חיים למשהו, זה פשוט גם שלילה וגם חיוב שמתחברים יחד לפעולה האחידה הזאת. וכך אנחנו צריכים גם להתייחס למה שעובר עלינו. צריכים יותר לדבר על זה, אני רואה שלאט לאט יהיו לנו לזה יותר מילים ונוכל אולי יותר לפרסם את המצב הזה דרך הלידה הגשמית.
דודי: עד כמה אנחנו קרובים ללידה? אתה, כמיילד, איך אתה מרגיש את זה?
אני מרגיש שאני מוכן להשתתף בפעולת הלידה, אבל עדיין לא ברור לי איפה בדיוק [היולדת], איפה בדיוק מקום הלידה עצמו, שזה משבר, האבנים האלו שהיא יושבת עליהן, ובמה בדיוק אני צריך לסייע בתור המיילדת לתהליך.
אני מבין ואני ראיתי לא פעם איך עושים את זה, אבל איך לעשות את זה היום בחברה האנושית בלשנות את היחס של האדם לחיים, לא בצורה גשמית אלא בצורה רוחנית, עדיין הכול לא שלא ברור לי, אלא לבטא את זה אני לא יכול, זה נראה לי דבר גדול מאוד. אנחנו מדברים על האנושות כולה, על הכלי שאף פעם לא עשה את התהליך הזה להיוולד לעולם החדש, שכל התהליך שהיה עד כה זה סך הכול אך ורק לעבור את נקודה הלידה הזאת.
אני חושב שיהיה לנו על מה לדבר השנה.
נורמה: לתינוק הטבע נותן תשעה חודשים להתבשל, יש זמן. ופה אנחנו מרגישים שכל הכאבים האלה והיציאה החוצה והלחץ זה קורה מאוד מהר, גם באמריקה ובכל העולם.
מה את מדברת? כמה אלפי שנים אנחנו נמצאים כאן בתהליך הזה שהוא קודם ללידה. למה את חושבת שזה כל כך מהר? את רק עכשיו התחלת לשמוע על זה, לדבר על זה. האנושות בכלל עוד לא שמעה ועוד לא מדברת על זה, היא בכלל נמצאת בניתוק מזה. אנחנו נמצאים קרובים מאוד ללידה, רק שאנחנו נוכל לסייע בזה, אחרת יהיו צירי לידה, ויש כאלו שהם נמשכים המון שנים.
דודי: מי נולד קודם?
מה זה מי נולד קודם?
דודי: מי באנושות, איזה חלק?
כל האנושות, איזה חלק? איזו שאלה טיפשית. מי זה נולד קודם? מה זה, אחד אחד כל בני האדם נולדים ככה? לא. אנחנו מדברים על אנושות, לא על בני ברוך אפילו. בני ברוך הם עוברים את התהליכים האלה בהכנה ללידה.
דודי: בני ברוך נולדים קודם או יחד עם האנושות?
בני ברוך נולדים קודם, חלק מבני ברוך לפחות, וחלק מהם שיכולים לסייע ללידה בקשר ביניהם, בהתקשרות ביניהם בצורה נכונה, הם מסייעים ללידה לכל האנושות, ואחר כך יתר בני ברוך ואחר כך כל באי העולם. כמו שבעל הסולם מדבר בסוף ההקדמה לספר הזוהר.
דודי: שתהיה לידה קלה.
זה עוד קצת רחוק אבל נמצאים בזה. בהצלחה לכם וכל טוב. יש לנו שנה יפה.
(סוף השיחה)