ישיבת כתבים
שיחה 23.05.21 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
דודי: אנחנו נתחיל בנושא הראשון שלנו, מבצע "שומר החומות" היום שאחרי, התקופה שאחרי, שנכנסים אליה עכשיו. הפסקת האש היא דבר מדומה במזרח התיכון, בחיים שלנו, סוג של אשליה כזאת, שקט שברירי. כבר מדברים ולכולם ברור שהסבב הבא כבר נמצא מעבר לפינה וכרגיל הוא יהיה הרבה יותר קטלני מזה הנוכחי שאנחנו עברנו, ואפילו עוד לא הבנו בדיוק מה קרה, מה עבר פה בינינו. נתחיל ישר ולעניין, כמה זמן אתה חושב שהפסקת האש הזאת תחזיק?
כמה זמן שהאויבים שלנו, הצד השני ירגיש שיש בידו מספיק כוח שוב לצאת נגדנו. וזה לא תלוי כל כך בנו אלא תלוי בו, בצד השני ובכל הסובבים אותו ששמחים לעזור לו.
דודי: מה אתה מרגיש שמחכה לנו בסבב הבא?
בסבב הבא, אני לא יודע. אני חושב שאנחנו צריכים עכשיו להבין מה קורה, מה לעשות שזה לא יקרה, איך אנחנו מבינים שמה שקרה זה מה שיהיה אם אנחנו לא נשנה את היחס שלנו למציאות. למה הצד השני פועל, עובד בצורה כזאת? לפי מה שאני מבין מצד חכמת הקבלה, ודאי שהם רוצים להרוס ולהרוג ולהשמיד אותנו ולמחוק אותנו מהקרקע הזאת, אמנם אף אחד לא צריך את המקום הזה, אבל זה שאנחנו נמצאים כאן אז כולם כביכול רוצים לבוא לכאן ולהתיישב כאן. אנחנו צריכים להבין שהכול תלוי בעצם ביחס שלנו למציאות. אם אנחנו נבין את הסיבות למה אנחנו נמצאים כאן, למה אנחנו צריכים להיות כאן, מה התפקיד שלנו, מה עלינו לבצע, ואם נבצע את הדברים האלו בצורה נכונה, ודאי שנוכל לנטרל את כל השנאה אלינו, לא מצד אלו שנמצאים בגבולות או בינינו אפילו אלא מכל העולם.
אנחנו חייבים להסביר לעצמנו ואחר כך לכל האנושות שהבעיה היא בנו, שאנחנו מצאנו את הסיבה לכל הסכסוך, סכסוך שנמשך אלפי שנים. והעניין הוא שאותו עם ישראל, שנקרא "עם ישראל", הוא לא מתפקד כעם ישראל ולא מביא את האנושות לפסגה של קיום הטוב בחיבור בין כולם. כל עוד לא נתחבר בינינו ולא נקרא לכל העולם להתחבר כמונו, כולם ישנאו אותנו וכולם בסופו של דבר יגרמו לנו לכאלו צרות, שאנחנו רק מתוך הצרות נתחיל להבין את היעוד שלנו.
דודי: זאת בעצם הסיבה גם שכל סבב לחימה הופך להיות חריף יותר, חזק יותר מפעם לפעם?
ודאי. כי אם אנחנו לא לומדים מהמכות הקטנות, אז יש יותר מכות.
דודי: האם תושבי הדרום, שחווים את האיום בצורה הרבה יותר רצינית, נעשים מוכנים יותר לשמוע את המסר?
זה כבר נושא אחר, שאנחנו עושים הבדל בין אלה שנמצאים תחת האש ואלה שיכולים לשבת בשקט בבית קפה בצפון המדינה או במרכז ולא לשים לב למה שקורה. אני לא חושב שהדבר הזה הוא כל כך פתיר אבל צריכים לפתור אותו יחד עם הבעיה הגדולה.
אין לנו ברירה אלא אנחנו חייבים להסביר לעצמנו ולכל העולם שאנחנו אשמים. יש עלינו חובה להביא את כל האנושות להיכרות עם חוק אחד, חיבור אחד לכולם, במיוחד עכשיו כשאנחנו נמצאים בזמן האחרון. עד היום יכולנו איכשהו להתקשר בינינו ולא היינו צריכים כל כך לפרסם את חכמת החיבור בין כל בני האדם, שזו חכמת הקבלה. היום, כמו שכותב בעל הסולם, שאנחנו נמצאים עם החימוש של פצצת אטום ומימן וכולי, לכן אין לנו ברירה אלא אנחנו חייבים לצאת ולהזהיר את כולם ולהראות לכולם איך לעשות את זה, וקודם כל הדוגמה צריכה להיות אצלנו. אם אנחנו, בתוך עם ישראל הקטן, נשתדל להגיע לחיבור בינינו, בצורה מחויבת נחייב את כל בני האדם, את כל העמים גם כן להתקרב ולהתקשר נכון זה עם זה.
דודי: איך המדינה צריכה לנצל את ההפוגה מכל הבחינות, צבאית, ביטחונית, בינלאומית?
בדיוק מה שעכשיו אמרתי. אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לפרסם לעם ישראל נחיצות לחיבור בינינו, ובדוגמה הזאת אנחנו צריכים לפרש ולפרסם וללמד את כל באי העולם מה זה נקרא עתיד העולם הטוב. כי העולם גם יחד עם זה שאנחנו כאן מתקוטטים, וגם בישראל מה שקורה בין כל המפלגות, זו בושה. צריכים להשתדל להראות לכולם דוגמת חיבור נכונה.
דודי: אמרת בשיחה הקודמת שהאוזן של הקהל פתוחה יותר מהרגיל במצבי פחד וחרדה ושהמצבים האלה מעולים להתפתחות רוחנית. איך במצבי רגיעה אתה מעורר רגשות כאלה כדי להשמיע את מסר האחדות?
זה לא מצב רגיעה. אנחנו מרגישים שאנחנו מפספסים, אנחנו פספסנו, אנחנו הפסדנו במערכה האחרונה יותר ממה שבכל המערכות הקודמות. אנחנו לא יצאנו בלקבוע ניצחון בנשק, בכוח, בהתקפות, בהסברים, בשום דבר. אנחנו הפעם פשוט הפסקנו להילחם ברגע שאמרו לנו שצריכים להפסיק ושמחנו בזה, כי לא ראינו שום המשך, כי הצד השני גם למד, אני מדבר על כל האנושות, לא רק על אחינו הערבים אלו שנמצאים בכל מקום וגם בתוכנו, הם אמרו לנו להפסיק ואנחנו הפסקנו. אנחנו לא הצלחנו, אנחנו לא ניצחנו. וזה ההבדל הגדול בין המבצע הזה לבין כל המבצעים הקודמים.
דודי: באיזה מובן בדיוק הפסדנו?
אנחנו לא הרווחנו את המלחמה הקטנה הזאת. אם נעשה חשבון, עשינו הרבה מאוד טעויות, פשלות, ובאמת ראינו שכאילו הבורא בעצמו לא היה איתנו.
דודי: לפי איזה פרמטר אתה בוחן ניצחון או תבוסה?
גם בצורה צבאית, גם בצורה אנושית, גם בהסבר שלנו מי אנחנו, מה אנחנו, וגם ראיתי שכל העולם הוא לא איתנו, ממש לא איתנו. במשך הזמן שאני נמצא כאן במדינה הזאת, 45 שנה ויותר, כשאני סוקר, בודק את כל התהליך ומה שקרה, אני רואה שאנחנו נמצאים בנסיגה מצדקות הדרך, מהצורה שאנחנו נלחמים, בכוחות שאנחנו צריכים להשקיע. זה לא יכול להימשך הרבה זמן. כמו שכותב בעל הסולם, שבסופו של דבר אנחנו נצטרך לעזוב את המדינה הזאת וללכת לכל הרוחות.
דודי: מה זה נקרא שהבורא לא היה איתנו?
לא הרגשנו הצלחה בשום מבצע.
דודי: זה לא מובן, כי צה"ל בכל זאת הרס והרג וניצח צבאית. אולי בינלאומית אתה צודק.
זה לא ניצחון. זה שידענו על המטרו הזה וכמה שיכולנו פגענו בו, זה לא משהו. ותראה איך שבעוד כמה חודשים זה קם בחזרה ואתה כבר לא יכול לעשות שם כלום. אנחנו לא הצלחנו בשום דבר במלחמה הזאת, רק גילינו לכולם עד כמה אנחנו חלשים בצורה צבאית, עד כמה כיפת ברזל לא שלמה, עד כמה אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם כמות הטילים. יש בעיות גדולות.
חיים: ברגע שהכריזו על הפסקת האש אז הפלסטינאים יצאו בחגיגות ניצחון.
וזה נכון.
חיים: מה הם מבינים שאנחנו לא מבינים.
אנחנו לא יכולנו לשבור אותם, הם עוד יותר יתחזקו. לא אכפת להם למות במאות, באלפים, כי הם רואים מפעם לפעם עד כמה אנחנו נחלשים ומראים לכולם שאין לנו שום יסוד להחזיק את עצמנו כאן. וזה לא רק הפלסטינאים, אלו החוגים האנטישמיים מכל העולם שתומכים בהם ומספקים להם כל מה שהם רוצים. לכן זה שאנחנו יכולים להגיד שאנחנו הרסנו להם שם איזו תשתית, זה שום דבר, זה כלום, תוך כמה חודשים הכול קם בחזרה.
חיים: אז מה היינו אמורים לעשות במצב שהיה?
אנחנו לא יכולים, בצורת התמודדות כזאת פרונטאלית אנחנו מפסידים. אנחנו יכולים להרוויח רק בתנאי שאנחנו הולכים להתמודד איתם בצורה אידיאולוגית, בשביל מה אנחנו נמצאים כאן, מה אנחנו מביאים לכל האנושות, מה אנחנו צריכים שיקרה. מה אתה צריך כאן את המדינה הזאת, כדי לקיים ארבעים מפלגות ואת המאבקים שביניהן? בשביל מה אתה צריך את המדינה?
חיים: אנחנו רואים שמבחינת מאמצי ההסברה במערכה הנוכחית, בסיבוב הנוכחי התגייסו הרבה אנשים שלא התגייסו בעבר ובאמת הסבירו את זה בצורה הרבה יותר ברורה מבעבר, וכמה שההיגיון לא מושלם בכל מה שהם אמרו, זה לא נכנס באוזניים של אף אחד.
זה לא יכול להיכנס, אנחנו לא יכולים לפעול, להילחם עם הכוח העליון, זה מראש נתון לכישלון.
חיים: מולו אנחנו נלחמים?
בטח. זה לא ש"ה' יגמור בעדי", כאן זה ההיפך.
חיים: אנחנו הולכים נגד הבורא?
בטח נגד הבורא. במה אתה נלחם בעדו? אתה בזה מושך את העולם לחיבור, להתקרבות, ל"ואהבת לרעך כמוך"? במה? אתה רק עוד יותר ויותר מעורר שנאה בין כולם לכולם ובתוך עם ישראל בכל מקום שבעולם. אתה רק יותר ויותר מרחיב את המרחק ביניהם, את ההתנגדות, ההתנגשות, הפער.
חיים: מה צריך לקרות כדי שעם ישראל יבין שהוא לא בכיוון וישתנה לכיוון הנכון?
שהוא יבין.
חיים: מה צריך לקרות כדי שהוא יבין? כי בינתיים הוא לא מבין.
מי מסביר לו את זה?
חיים: הוא יכול לשמוע?
אני לא יודע, אבל המקובלים אומרים שכן, והבורא נותן הזדמנות. ובכל זאת אנחנו לא מגייסים אולי מספיק כוחות כדי שנסביר לעם ישראל וגם לכל העולם מה שקורה ומה צריך לקרות כדי שאנחנו נגמור עם כל התהליך הזה, עד שלא נתחיל לפוצץ זה את זה עם פצצות אטום.
דודי: מה נקרא ניצחון ישראלי?
שאנחנו מתחברים. במידה שאנחנו הולכים לחיבור, הבורא נלחם בעדנו, במקומנו.
דודי: זה נראה שהיה להם כן ניצחון אידיאולוגי כי הם הצליחו לגייס את ערביי ישראל פה לתוך המערכה.
כן, ודאי.
דודי: אז מה קורה לאידיאולוגיה של ישראל?
אין לה אידיאולוגיה, איזו אידיאולוגיה יש? שאני אנצח אותך בבחירות ואלחם נגדך בכנסת? איזו אידיאולוגיה? אנחנו רקובים לגמרי.
דודי: אם אני בכל זאת רוצה שאדם בחוץ ישמע ויבין, אנחנו עדיין צריכים להשתמש בכוח הצבאי שלנו, בכוח הזרוע.
אתה יכול להשתמש בו בתנאי שתהיה לך תשתית נכונה, שאתה יודע בשביל מה אתה עומד, בשביל מה אתה נלחם, מה אתה רוצה מהחיים שלך, מה אתה מביא לעם ולאנושות. אחרת, מה זה?
דודי: אז מה שאתה עכשיו אומר, בתקופה הזאת שכאילו נקראת רגיעה, סך הכול אין טילים אבל מתחת לפני השטח העסק מבעבע כנגד ישראל, בתקופה הזאת בהסברה הישראלית צריך כמה שיותר להילחם על האחדות בינינו, לחמם את הלבבות וזו המלחמה האמיתית, הכוח הפנימי שלנו שיתפשט?
המלחמה האמיתית היא שכל הכוחות שבעולם רוצים לבטל את מדינת ישראל, כי לא רואים בה שום דבר טוב אלא רק מקור למלחמות ולבעיות, והיהודים גם תומכים בזה.
נורמה: כמו שאימא מעוררת לפעמים בילד פחד כדי שיקשיב לה למשהו חשוב שהוא אמור לעשות, האם יש פחד נכון לעורר, ואם כן, איך לעורר אותו? מה עלינו לעשות, אם אתה יכול לתת דוגמה?
להסביר את זה לכל עם ישראל, בפה גלוי, בלי להסתיר, לחבר את זה בצורה הגיונית, נכונה, ואתם יכולים להוסיף לזה גם תהליכי היסטוריה ומהקדושים שלנו. אנחנו חייבים לבוא לרמה אחרת של דיבור.
נורמה: למשל?
כמו שהערבים משתמשים בכל מיני צורות כדי להסביר לכל העולם מה הם רוצים ולמה הם צודקים, ואין לנו מה לענות, אין, מה יש לנו? הם מדברים עבור הערבים שזרוקים מחוץ למדינה כבר 60 שנה, יש להם במה להסביר מה קורה, אבל אנחנו לא. במה טוב שאנחנו כאן מתקיימים, בשביל מה ולמה? במה זה טוב לנוצרי או למוסלמי או לכל אחד אחר שאנחנו כאן נמצאים? אין שום דבר טוב. לכן אנחנו צריכים סוף סוף להבין, שאם אנחנו לא נשכנע את עצמנו ואת היהודים שבכל העולם איכשהו, ודאי שאנחנו לא נוכל להישאר כאן. את זה גם בעל הסולם כותב. וכל הפתרון הוא בחיבור בעם ישראל, ולזה אנחנו לא מתקדמים בכלל.
אם היו פעם מלחמות שהעם היה איכשהו מתקבץ, מתחבר, משהו היה קורה בו, עכשיו לא. יש לנו חץ, כיפת ברזל, יש לנו עוד משהו, והפעם ראינו שזה לא פועל, זה לא עובד, זה לא יכול להכריע את המפגש בין שני הצבאות, לא יכול. וכל ההצלחה שלנו היא בחיבור, והחיבור הוא עוד יותר רחוק כל פעם יותר ויותר.
נורמה: אמרת קודם שמהצד השני יש הסברה מאוד מוצלחת, ומצידנו אין לנו מה להגיד, שאנחנו לא מסבירים כלום. אז איזה הסבר הם היו קונים, כל אומות העולם, שכן היו מסכימים איתנו, היו מקבלים אותנו?
צריכים להסביר כמו שיש, ו"ה' יגמור בעדי". אני צריך להסביר פשוט, שככה זה צריך להיות, אתם לא תוכלו להיפטר מהיהודים ומעם ישראל, היטלר רצה ולא יצא לו, ועוד אנשים לפניו ואחריו, זה לא יעזור. כי תפקיד עם ישראל להביא לחיבור של כל האנושות, שהיא צריכה את זה, ויש לה שיטה של חיבור וזה מה שאנחנו רוצים להראות לכולם. אבל איפה להראות, אם אנחנו בעצמנו כאלה שיש לנו ארבעים מפלגות וחמש פעמים בוחרים את הפרלמנט שלנו? איפה? אין דבר כזה בעולם, אנחנו הכי גרועים בחיבור.
נורמה: המסר הוא שזה עם נצחי כי יש לו מטרה?
כן. ולא רק זה, שתפקידו להביא את כל העולם לחיבור.
נורמה: באותו הקשר של פחד, מה התפקיד של פחד בהתקדמות הרוחנית?
אי אפשר בלי פחד להתקדם. פחד, יראה. שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מגיעים לפחד בהמי על הקיום שלנו. אחר כך פחדים אחרים של העולם הזה, העולם הבא, מתעלים מעל זה ליראה, האם אני משפיע לבורא או לא, וזה בשבילי הופך להיות הדאגה העיקרית.
נורמה: מהו פחד מיותר ומהו פחד מועיל להתקדמות האנושות?
אין דבר כזה. פשוט אנחנו עוברים מרמה אחת לרמה שנייה, מפחד לפחד, מצורה לצורה.
נורמה: מה יש בפחד שגורם לנו להשתנות?
זה משפיע על הרצון לקבל שלנו בצורה הכי חדה ועמוקה, כי זה פחד מקיומו של הרצון לקבל.
נורמה: יש פרדוקס בנושא פחד בהפצה, מצד אחד אנשים בורחים מפחד, מצד שני הם לא מסוגלים לשמוע על החיבור והפתרון, אלא אם הם מרגישים פחד קיומי, כמו שאתה הסברת במיוחד.
כאן צריכה להיות הסברה מתונה, איטית, הדרגתית, שאנחנו לא סוגרים שום דבר ולא מסתירים שום דבר, אבל מדברים בצורה יפה, שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים להבין איפה האמת ושאנחנו לא יכולים לברוח ממנה, ובואו נבדוק טוב מה שקורה. וכך עוד יותר ועוד יותר נלעס, נברר את המקור של הפחד ונגיע למצב שהפחד הזה הופך להיות ליראה האם אני משפיע לבורא או לא, ואז הפחד הקיומי הבהמי שלי בזה מסתלק.
טל: אני קצת מתביישת לספר את זה, אבל אני רואה בסביבה שלי שהמלחמה הזאת רק העצימה את השנאה הפוליטית בינינו, רק חיזקה אצל האנשים דווקא את ההאשמות שלהם כלפי המנהיגות, כלפי הפוליטיקאים. במקום שהחמאס יהיה האויב שלנו אנחנו עוד יותר שונאים את הפוליטיקאים שמובילים אותנו. השאלה היא, מה אפשר להגיד לאנשים כאלה, איך אפשר לעזור לאנשים להבין שאי אפשר תמיד להתמקד במנהיגות, אלא שמשהו צריך לבוא מתוכנו כדי ליצור שינוי?
אני לא יודע מה לעשות. אני פשוט אומר שצריכים כל פעם לספר את האמת ולא להתייחס לאותם האנשים שמדברים כך, ואלו מדברים כך, ואני נכנס ביניהם ורוצה להסביר להם משהו, אני לא הולך לפרש ולא הולך להסביר שום דבר, אני בא לקבוע להם את האמת שבאה מצד הטבע.
טל: כשאנשים אומרים לי "כשהמנהיגות תשתנה, אז גם אנחנו נוכל להשתנות". מה אפשר להגיד להם?
מה פתאום, מה זה שייך אחד לשני. אני לא מצפה לא מהמנהיגות שהיא תשתנה, אף פעם היא לא תשתנה. שם יושבים כאלה אנשים שהם כבר תפסו בכל האצבעות, בכל הידיים והרגליים שלהם את המשרות האלה והם לא יתנו את זה בעד שום דבר. אי אפשר לשכנע אותם, הם לא שומעים כמו שהם לא שומעים אחד על השני. תראי בטלוויזיה איך הם מדברים אחד לשני, הם לא שומעים בכלל את הצד השני. הזמן שהם נמצאים במסך לפני הצופים, זה הזמן שהם צריכים לדבר, פשוט הם צריכים לדבר, שהשני ידבר ואני אדבר, זה הכול. אני לא יכול לראות את זה, כי אי אפשר לשמוע אף אחד, שניהם מדברים ובלי להפסיק, כך זה, אז אין כאן מה לעשות.
אנחנו צריכים לא להיכנס ביניהם, חס ושלום, אלא רק לדבר על המציאות האמתית ועל הגישה שלנו, רק את זה.
טל: השאלה היא איזה כוח יש לאזרחים באמת ליצור שינוי, בזמן שהמנהיגות היא כל כך אגואיסטית?
אין כוח ולא יהיה. רק בתנאי שהם יקבלו הבנה ממה שאנחנו אומרים להם, שהחיבור ביניהם, איזשהו חיבור, ייתן להם לאט לאט כוחות, ויעזור להם לאט לאט להבין איך הם יתקדמו.
שלי: המבצע הזה הציף את הרגשת תושבי הדרום, כשרקטות נשלחות לעבר תל אביב כל המדינה קמה על הרגליים, בזמן שתושבי שדרות חוטפים את זה בשוטף כבר יותר מעשור. האם דין שדרות צריך להיות כדין תל אביב? האם ראש הממשלה וההמשלה צריכים להגיב באותה עוצמה גם ששולחים רקטות רק על תושבי הדרום?
זה ברור שכן, אבל מי יעשה את הסדר הזה. אכפת לראש הממשלה מה קורה בצפון, בדרום ובכלל איפה. הוא רק מחשב את זה עם הכיסא שלו, כמה הוא מנצח בזה עוד כמה חברי כנסת.
שלי: מבחינת עם ישראל אנחנו בעצם צריכים להיות בערבות הדדית שלא משנה לנו לאן נשלח טיל, כולנו קמים להילחם נגד זה?
כן.
שלי: במה עוד צריכה לבוא לידי ביטוי הערבות ההדדית בינינו?
בזה שאנחנו מרגישים את עצמנו כגוף אחד. ורק בצורה כזאת אנחנו רוצים לקיים את העתיד שלנו.
שלי: בנושא הפחד, אנחנו רואים שכשיש מצב של קורונה או מבצע צבאי, פתאום הדפים שלנו מקבלים הרבה יותר חשיפה, יש הרבה יותר מעורבות של הקהל ותגובה רגשית לתכנים שלנו. מה הם בעצם מחפשים, הם מחפשים תשובות, רוצים הרגעה, למה פתאום הם יותר נמשכים לקבלה?
מחפשים בעיקר הרגעה. אני לא חושב שהם מקבלים משם תשובות, אבל הם מקבלים איזו שהיא הרגעה מסוימת. מחפשים שאולי ימצאו שם משהו, השאלה האם הם מוצאים, זאת השאלה.
שלי: למה דווקא חכמת הקבלה מרגיעה אותם, מה יש בה?
אני לא חושב שהיא כל כך מרגיעה, כי היא נותנת פתרונות אבל פתרונות בכאלו רמות שהעם לא נמצא בזה. מה חכמת הקבלה אומרת? היא אומרת כך, "אם אתם תהיו קשורים זה לזה אף אחד לא יגע בכם. אם לא תהיו קשורים זה לזה, כולם יבואו ויתנפלו עליכם, כי הבורא כך יסדר".
שלי: אז מה בכל זאת מושך אותם אלינו. כי באמת הפתרון שלנו כזה מסובב שקשה ליישם אותו מחר בבוקר?
בכל זאת אין פתרונות אחרים.
שלי: המסר הזה מחלחל יותר טוב בעתות משבר, הוא זורע זרעים באנשים שאחר כך אולי יצמח מהם משהו?
תלוי איך אתם כותבים. יכול להיות שזה בגלל הזמן שהוא כל כך קשה, ולא בגלל שאתם יודעים לכתוב טוב.
שלי: מה מבחינתך הכי מורגש שחסר בכתיבה שלנו?
אתם לא כנים, אתם לא מספיק מבינים ולא מספיק ישר כותבים מה שקורה. אתם לא דואגים שהארגון שלנו יקבל שם, שאנחנו המקובלים שיודעים מה קורה ומה הולך לפי חכמת הקבלה, אלא אומרים כל מיני סיסמאות שכבר נמאס מהן. אתם מדללים את הכוחות ומקלקלים את חכמת הקבלה בעיני ההמון.
שלי: אתה חושב שאולי אנחנו צריכים לעבור איזו הכשרה, איך להיות אנשי הסברה יותר טובים, או שזו ממש עבודה פנימית של כל אחד עם עצמו?
גם זה וגם זה. אבל זה לא עניין של הכשרה, כמו שאתם צריכים להבין שרק אמת גלויה יכולה למשוך את האנשים. ואתם כולכם כאלה צבועים, מחפשים כל מיני לבושים שמסתירים את האמת. אתם חושבים שעל ידי זה אתם תרוויחו, תצליחו ותמשכו עוד אנשים ואני אומר שלא.
דודי: איך ליישב ולספר את האמת בצורה כזו, בלי להתפשר בגרם אפילו?
לא, זה לא עניין של אמת חדה, זה עניין של אמת וזהו. ולהסביר עליה הרבה פעמים בכל מיני צורות. אמת זו לא מילה אחת, אבל זה לא שאתה כותב על דבר אחד ומתכוון לשני.
דודי: בכל זאת אנחנו עומדים מול ציבור שלא כל כך מבין מה באמת קורה.
אז תסביר, יש לך מקום להסביר. קח את הדברים האלה בקטעים, בסיסמאות, במשהו ותסביר.
דודי: אז אתה משתדל לפנות בצורה כמו לילד, בסיסמאות פשוטות.
גם וגם. גם בצורה כזאת כמו לילד וגם לאלו שיותר מבינים וגם לאלו שממש יכולים להבין אותך.
דודי: שאתה אומר "אמת", מה עומד מאחורי זה?
שאני לא מסלף שום דבר, אני לא משקר ואני לא מסתיר כלום, מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, שום דבר אני לא מסתיר, אלא פותח את הכול.
דודי: אני רוצה להבין, יש לפתוח את הכול, ואין בעיה לעשות את זה, ויש להגיד "לא, תפתח לו לאט לאט בהתאם למה שהוא מסוגל לשמוע, בשפה שלו".
נכון. אבל אתה לא מגביל, לא שאתה עוצר את עצמך, אלא אתה כותב במנות קטנות לאנשים שיתעניינו בזה אולי יותר ויותר.
נורמה: בישראל רגוע ובעולם יש התקפה, יש אש. דיברנו קודם על הפסקת אש אבל בעולם אנחנו רואים את ההתעוררות של האנטישמיות ברמה שלא ראינו הרבה זמן. מאז תחילת סבב האלימות הנוכחי בישראל היו אירועים אנטישמיים רבים ברחבי העולם בקשר לסכסוך. מבצעי המתקפות הללו כיוונו במכוון למוסדות יהודיים במטרה להביע את הכעס שלהם כלפיי ישראל. התקריות האנטישמיות כוללות ונדליזם בבתי כנסת ובמוסדות יהודיים ותוקפנות מילולית ופיזית נגד יהודים לאור היום שהתרחשו ברחובות ובמסעדות אפילו, בערים גדולות ברחבי ארצות הברית ובעולם. יהודי אמריקה מספרים שהם בחרדה מחודשת מפני הזדהותם בפומבי כיהודים, חלקם מורידים את הכיפות או את שרשראות מגן דוד, שוקלים להוריד מזוזות, וחלקם מתלבטים אפילו אם ללכת ברגל לבתי הכנסת.
אז השאלה, לאור מה שרואים יש שקט בארץ ויש אנטישמיות שגדלה בעולם, מה התפקיד של יהודי הגולה שעכשיו הם צריכים להתמודד עם האלימות הזאת?
התפקיד שלהם לדאוג לחיבור ביניהם ובזה הם יכולים לשמור על עצמם. אין לי מה להוסיף.
נורמה: גם אם הם לא ישראלים אנשים תמיד ירגישו שהם צריכים לשלם מחיר על מה שהם חושבים שישראל עושה לא טוב, תמיד יהיה כך?
כן. הם סובלים באשר הם יהודים. וודאי שהם יהיו נגד מדינת ישראל, נגד עם ישראל, וישמחו למחוק את העם והמדינה. הם רוצים סתם להיות כמו אמריקאים שם, צרפתים, גרמנים, לא חשוב מי, איפה שהם גרים. זה מובן.
נורמה: למה זה כך ולא מפרידים כמו שיש עם מהומות אחרות?
אנחנו לא עם רגיל, אנחנו אוסף של כל העמים שהתחברו סביב אברהם, לכן אין בינינו קשר טבעי, אלא כמו שכותב בעל הסולם, אנחנו רק אחים לצרה. אבל אנחנו ראינו שאפילו בעת צרה אנחנו לא היינו יחד.
נורמה: אז מה אמורה להיות הגישה של יהודי הגולה בזמננו?
כמו שאנחנו כאן, להבין שאנחנו כולנו נמצאים לא בגולה אלא בגלות, וכדי לצאת מהגלות אנחנו צריכים חיבור. גם הם וגם אנחנו הישראלים כאן צריכים להיות בחיבור ואז נצליח. אין שום פתרון אחר. חיבור הוא הפתרון.
נורמה: הם צריכים ללחוץ יותר על ישראל להתחבר?
גם על ישראל, אבל גם על עצמם. הם לוחצים על עצמם כדי להתנתק מישראל, ובזה הם לוחצים עלינו כך שאנחנו ממש מרגישים את עצמנו שנשארים לבד לגמרי.
נורמה: המועצה הישראלית אמריקאית ועשרות ארגונים יהודיים באזור ניו יורק, יקיימו ב-Ground Zero עצרת תמיכה בישראל כתגובה להתקפות האנטישמיות לאחרונה בארצות הברית ובעולם. עצרות נוספות מתוכננות גם באטלנטה, יוסטון, לוס אנג'לס, פילדלפיה ועוד. כמה זה עוזר להראות תמיכה כלפי ישראל?
אני לא חושב שהם כל כך תומכים בישראל, הם תומכים בעצמם כדי לחזק איכשהו את הקשר ביניהם ולאסוף עוד כסף כדי לקנות עוד שמירה. אבל זה לא יעזור להם, הם יצטרכו לחיות כמו בגטו, יותר גרוע ממה שהיה בגטאות באירופה. הם צריכים לארגן את הגטאות, כי הם לא רוצים לחיות לפי חוקי הטבע שחכמת הקבלה מסבירה לנו.
נורמה: הם לא יספיקו אפילו לברוח בחזרה לישראל לפני שזה יקרה?
מי מחכה להם כאן, לאן הם יברחו, מי מצפה להם כאן? כששם יש פוגרומים אז הם בורחים לכאן, כשכאן יש מלחמה הם בורחים לשם, זה מה שקורה.
נורמה: האם כל הפעולות שדיברנו עליהן משפיעות על דעת הקהל, אפילו במקצת?
מה שאנחנו עשינו?
נורמה: לא, מה שהם מתכוננים לעשות. האם היציאה החוצה לתמיכה בישראל תשפיע במידה מסוימת על דעת הקהל?
לא. זה ישפיע אולי על כמה פוליטיקאים שיגידו כמה מילים טובות עבור היהודים כדי שיתמכו בהם, יבחרו בהם, שום דבר חוץ מזה.
טל: ראיתי ברשתות החברתיות שאנשים כותבים שמה שקורה עכשיו מזכיר להם את מה שהיה לפני השואה וממש כבר חוששים משואה שנייה, האם אתה מסכים איתם?
חוקי הטבע לא משתנים, רק מתעוררים כדי להשפיע ונרגעים. לכן מה שקרה אז ודאי שיכול לקרות גם בזמננו. מגיע לנו, אם לא למדנו על מה שהיה אז אנחנו צריכים לחזור.
שלי: הבחירות לנשיאות ישראל יתקיימו בכנסת בעוד כשבוע. מהו בעצם השורש של מוסד הנשיאות בעם היהודי על פי חכמת הקבלה? כי אנחנו יודעים שבעבר נשיאי ישראל היו נשיאי הסנהדרין.
הם היו חכמים גדולים שהיו בראשם של האקדמיות, אקדמיות למדע הפנימי של עם ישראל, כחכמים, כמארגנים הגדולים. אבל היום? זה סתם, זו בושה וזבל, אין בזה שום דבר שאנחנו צריכים לשמור עליו.
שלי: מה בעצם היה תפקיד הסנהדרין כלפי העם?
אלה היו חוקים, חוקי הטבע, חוקי העם, איך לשמור על העם, לשמור על ההזדהות של העם עם הטבע, עם הבורא, זה משהו אחר, אלה היו חכמים גדולים. ובסוף הם גם התחילו למכור ולקנות את המשרות, זה כבר התחיל להירקב.
שלי: בימים הטובים שלהם הם קיבלו החלטות רק ביחד, כגוף אחד, לא היה ראש אחד שקבע?
יש על זה הרבה דעות והרבה דברים, אני לא יודע, לא הייתי נוכח בזה. בשביל מה לנו את זה? אנחנו צריכים פשוט להיפטר מכל העניין הזה של הנשיא. אין שום צורך שתהיה איזו בובה רפרזנטטיבית, אין טעם.
שלי: באמת הנשיא במדינת ישראל היום משמש כדמות סמלית כמו שאתה אומר, אין לו שום סמכויות ביצועיות למעט הענקת חנינה, וכבר כמעט עשור מדברים על זה שזה רק גוזל הרבה מאוד כספים מהאזרח הקטן, 62,000 שקל בחודש זו המשכורת שלו. אתה חושב שצריך לבטל את המוסד הזה?
אני מוכן להיות במקומו.
שלי: כן, זו משרה נחשקת מאוד. אתה רואה שיש בה עוד איזו רלוונטיות?
לא, אני לא רואה שום צורך. פתאום אנחנו רוצים להיות בצורה כמו שאז עם הסנהדרין והכנסת הגדולה לפני אלפיים שנה. מה פתאום? אין שום זכר לזה, אין שום דמיון. לבטל וזהו.
שלי: יש משהו שיכול להחליף את המוסד הזה, משהו שהוא יותר נחוץ לנו?
אני אומר שצריכים את כל הכספים האלו ואת כל האנשים שעובדים לידו לשלוח לעבוד.
שלי: אני מבינה שאתה לא רואה בכלל נחיצות בתפקיד הזה כרגע, אבל אחת מהמתמודדות לתפקיד הנשיאות זו מרים פרץ, אשת חינוך, ששכלה שניים מהבנים שלה בעת שירותם בצבא, והיא פועלת במרץ רק למען איחוד העם. היא פשוט הולכת ממקום למקום ומדברת רק על כמה חשוב זה איחוד העם. האם אתה חושב שדמות כזאת יכולה בכל זאת לתרום לחברה באיזו צורה אם היא תיבחר לנשיאות?
אני בעד לעשות דבר כזה, שיהיה אמיתי, ואולי זו באמת משרה של נשיא ושל הקבינט שלו, כל הפמליה שלו, אבל זה צריך להיות בן אדם שמבין מה זה נקרא איחוד העם ולא בגלל שאיבד את הילדים שלו אז הוא מסוגל לזה.
שלי: אתה חושב שמסר האיחוד חשוב שייצא דווקא מתוך חכמת הקבלה, מתוך איזו ראייה של תפקיד עם ישראל והמימוש שלו.
אני לא חושב שזה צריך להיות מיד, שזה ייצא בצורה גלויה מחכמת הקבלה דווקא, כי במדינה הזאת יש לנו הרבה מתנגדים לזה. אבל בסופו של דבר את מושג האיחוד אנחנו צריכים לקחת מחכמת הקבלה. אין יותר.
דודי: מה היית רוצה שיתפרסם ואנחנו לא מפרסמים?
איחוד, חיבור, כדבר ההכרחי שיוצא מעם ישראל בפרסום הרחב ביותר לכל האומות, לכל העולם, ושאנחנו כן מבינים מה זה, ומסוגלים לתת לדוגמה לזה.
דודי: בימים האחרונים עניין הפצת חכמת הקבלה מתחזק בארגון שלנו ושמעתי חברים שאומרים שהפכנו את ההפצה לעבודה שבשגרה. לא רק שזו הפכה עבודה שבשגרה אלא מתקבץ אצל קומץ של אנשים, לא כמו פעם, אצל המונים. וחסרה לנו גם התלהבות כמו בימים הראשונים שהתחלנו להפיץ. איך להוסיף שמחה וחדווה לפעולות ההפצה?
כי אנשים שלומדים חכמת הקבלה לא מבינים שכמה שהם יפרסמו את היעוד של חכמת הקבלה, למה היא מיועדת, ומה קורה הלאה עם כל העם ועם כל העולם כתוצאה מהפצה נכונה של חכמת הקבלה וחיבור בין כולם, אם אנחנו לא נפרסם את זה אז גם לא יהיה לנו מקום להתקיים.
דודי: מאיפה אתה שואב כוחות של שמחה בזמן ההפצה?
מזה שכבר אין בזמננו עד גמר התיקון שום דבר שאנחנו צריכים להרים אותו, לפרסם אותו ולהגדיל אותו חוץ מחשיבות החיבור בין היהודים ואחר כך בין כל אומות העולם.
נורמה: פעם עשינו הרבה פעילויות פיסיות, וזה גרם להרבה התלהבות לעשות משהו יחד, איזה קמפיין שכולם יוצאים החוצה, וזה השתנה, הכול הפך להיות וירטואלי. איך אנחנו נוכל לגרום לאותה התלהבות ואפילו יותר, בצורה וירטואלית, שאנחנו נבין שזו עכשיו הדרך להפיץ?
אבל זו הדרך, וכנראה שאנחנו צריכים להצליח גם בזה, גם בצורה כזאת, אין ברירה. כמה שנצא לתהלוכות, לכל מיני דברים כמו שמצליחים יפי הנפש, אנחנו לא נצליח כמוהם. אני לא חושב שזו הדרך שלנו. אני חושב שדווקא דרך האינטרנט אנחנו צריכים לפרסם את הדברים, רק בהסבר עוד יותר קצר ועמוק, קצר וענייני.
ולא לחשוב שמשהו ישתנה. אנחנו יותר ויותר נשב בבתים ונתעצל לצאת מהם, ולא נראה לי שהעם ישמח לצאת לרחובות, לתהלוכות האלה, אבל אם תהיה לזה אפשרות, נשתדל.
דודי: נמסר לנו שאתה ביקשת להתחיל לדבר בחצי השעה האחרונה של שיעור הבוקר על עניינים אקטואליים.
חצי שעה או רבע שעה, כן.
דודי: איך אתה רואה את זה, על אילו נושאים היית רוצה לדבר? כי זה בפני כל הכלי העולמי.
אם יש איזה נושא מיוחד אז ניתן לו מקום גם בשיעור הבוקר.
דודי: זה כאשר קורים מקרים שכדאי לדבר עליהם לפני כולם, או ברמה היומיומית לעשות את זה?
אולי קודם תכתבו לי שאתם רוצים לדבר נניח מחר, מחרתיים על משהו, ואז נראה אם יש לזה מקום לדבר בשיעור בוקר או לא.
(סוף השיחה)