"פרשת השבוע"

פרשת "משפטים"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.07.08 - אחרי עריכה

גיל: פרשת השבוע "משפטים", להזכירכם אנחנו אחרי "מעמד הר סיני", מעמד מאוד גדול, חוויה מאוד גדולה, "וכל העם רואים את הקולות", ואז בבת אחת ממקום כל כך רוחני, אנחנו עוברים לפרשת "משפטים" שדנה פרטים הקטנים, בהלכות הקטנות והיבשות, ודווקא מתחילים ב"כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד" ובשביעי אתה צריך להוציא אותו לחופשי. ("וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם").

לא פלא שאנחנו מגיעים ממעמד גבוה למשפטים. כי אם אתה רוצה עכשיו להגיע למעמד הגבוה בפועל, אתה צריך לדעת איך אתה שופט את עצמך, ואיך אתה מתייחס לכל הרצונות והדחפים והתכונות שלך, מה שקיבלת מהילדות, מהחינוך, מפה, משם, לא חשוב מאיפה, אבל מה שאתה צריך היום זה קודם כל לשפוט כל דבר, למדוד ולבדוק איך זה כלפי האלוהות. האם אתה יכול באמת לטפס ל"הר ה'", זאת אומרת, להגיע למעמד הרוחני כמו הבורא?

גיל: אז "מעמד הר סיני" זה שאומרים לך, "לפֹה אתה יכול להגיע"?

חייב.

גיל: עכשיו אתה יורד, אומרים לך ב"פרשת משפטים", את זה ואת זה אתה צריך לעשות כדי להגיע לשַם.

אותו "הר סיני" שעלית עליו עם הנקודה האחת שנקראת "משה", וכל ההר הוא הר של שנאה, כלומר כל התכונות הלא מתוקנות שלך שהן כול כך רעות, אז כך תתייחס לעצמך, שכל זה רע.

גיל: מה זה? זו שנאה עצמית?

לא, לאט לאט, לא מגלים לך מיד. באמת יש הרגעים שאדם שונא את עצמו, אבל בדרך כלל הוא שונא את עצמו בגלל שלא יצא לו משהו, "רציתי לגנוב ולא הלך לי, אז אני שונא את עצמי שיש לי חוסר זריזות, חוסר פיקחות, שלא הצלחתי". בדרך כלל מזה שרציתי להשתמש באגו שלי לעוד מַשהו ערמומי ולא יצא, מזה אני שונא את עצמי.

גיל: או להפך, למשל אם אכזבת מישהו שאתה אוהב.

זה שאני אוהב מישהו ולכן גרמתי לו במשהו אי נעימות, או משהו רע, זה גם מתוך אהבה עצמית. כאן אתה צריך להתחיל לשפוט למה זה בא מייד אחרי "הר סיני".

גיל: גם יורדים לפרטים הקטנים של הלכות וגם פותחים דווקא בסוגיות של "עבד עברי", בחוקים.

מה קודם כל אתה מגלה בעצמך?

גיל: שאתה עבד ל"רצון לקבל".

כן. אנחנו בפרשה מספר שמונה עשרה. עכשיו נותנים לנו בדיוק אותם החוקים, לפי מה אני יכול לשפוט את עצמי. כתוב "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך", כלומר, גם שומר וגם שוטר.

גיל: והשומרים והשוטרים הם המודעות לְמה שאתה עושה?

כן, שאת כל הרצונות שלי אני צריך קודם כל להקפיא, ולהתחיל למיין אותם ולהתייחס אליהם מהקל אל הכבד.

גיל: כתוב "וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת".

בצורה כזאת האדם פותח לאט לאט את "קופסת הפנדורה" שלו וכך מגלה לאט לאט את הרצונות שלו, מהקַלים לתיקון אל היותר כבדים והקשים, וכך הוא מתקדם.

גיל: כל הרשימה הזאת של החוקים בפרשת "משפטים", הם כדי להתחיל לברר לעצמנו את הרצונות שלנו, אבל הוא עדיין מתחיל בעבד עברי.

מדובר על אותו הכוח הרוחני שאדם רוכש, ואם הוא לא מסוגל לעבור אותו בצורה כזאת שהוא מתגבר על זה לבד, אז הוא נכנע ונחשב "עבד", אבל כבר "עבד עברי".

גיל: יש חוקים ל"עבד עברי" ולעבד שאיננו עברי?

אלה סוגי הרצון לקבל, כמו ש"ישראל" שייכים דווקא לרצונות הקטנים. לַמה כתוב על עם ישראל, "כי אתם המעטים מכל העמים "כי האגו שלנו הוא אגו קטן. לעומת כל אומות העולם, ונראה לנו ובאמת לכל העולם, שאצלנו האגו הכי גדול, אבל זה מפני שאצלם עדיין לא התגלה.

גיל: במצרים הם לא רוצים את כל מדבר סיני, הם רוצים בצל, שום, אבטיח, דברים קטנים, על זה הם מתלוננים. זה מתחיל ב"דיני עבדים" וגולש ל"עיר מקלט", ויש לנו פה רשימה של חוקים "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת", "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת",  עונשים של "עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל", משפטים כמו "שור שנגח", "פגיעה ברכוש אחר", "שוכב עם בהמה" וכולי.

את כל הדרגות, כל הרצונות לקבל של האדם שצריכים להיות בדרגת דומם, צומח, חי ומדבר, אנחנו כוללים בתוכנו, אלה הרצונות שלנו, כך אנחנו יכולים לדרג אותם. הרצונות הקטנים ביותר נקראים "דומם", אחר כך "צומח" שהם רצונות יותר גדולים, והרצונות העוד יותר גדולים - "חי", והכי גדולים שייכים לדרגת ה"אדם".

גיל: למשל שור שנגח, פה ב"פשט" הם אומרים, אם יש לך שור והוא נוגח במישהו, אז אתה צריך לפצות אותו בכך וכך, כי כתוב "כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, בְּעָלָיו--שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר, וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ". אז מה זה אומר? זה הרצון החייתי שבי שמפריע?

מפריע להתפתחות ה"אדם" שבי.

גיל: מה זה אומר בפנימיות "שוכב עם בהמה"?

ברוחניות זה אומר שבפנימיות אתה משתמש ברצון הזה, שאיתו אתה צריך להשתמש כדי להגיע להתעלות לאלוהות, כדי לרדת דווקא לבהמיות, לגשמיות.

גיל: זאת אומרת, האיחוד המיני זה רצון דווקא כדי להתאחד עם הקדוש ברוך הוא.

האיחוד המיני מסמל לנו "איחוד". איחוד בין כוח הבורא שזה כוח ה"זכר" לבין כוח האגו שלנו ה"נקבה", שאנחנו רוצים לייחד אותם כדי להעלות את הנקבה לדרגת הזכר. כדי להעלות את עצמנו לדרגת הבורא, כי שאנחנו כלפי בורא זה כולנו, הוא כ"חתן" ואנחנו כ"כלה".

גיל: ה קורה ברגע שאתה עושה את זה עם בהמה?

ברגע שאתה עושה את זה עם בהמה זה לא עם הבורא, זה עם הבהמיות שלך, שבמקום לפנות מעלה, אתה פונה מטה.

גיל: מה לגבי "איסור ריבית"? אנחנו רואים שאין בנק בארץ ישראל שאתה נכנס אליו ולא עושק אותך בכל מיני עמלות, נושך ממך "נשך", לא נשאר ממך כלום כבר מרוב ה"נשך". מה זה "איסור ריבית"?

"איסור ריבית" זה שכּל התוספת שיש לך מהעבודה הרוחנית חייבת להיות רק להִתעלות הרוחנית, ואם אתה רוצה למשוך את זה שוב בחזרה ל"אגו" שלך, שזה "על מנת לקבל", כי אני רוצה להתקדם ברוחניות כדי להטיב לחיים שלנו, אז אתה יודע, יש הרבה תורות וחוכמות וכל מיני שיטות שאומרות, "אם תעשה ככה, תרוויח בבורסה". "אם תיתן איזו צדקה, אז יהיה לך טוב", "אם אתה תלך עם חוט אדום, אז אתה תִנצל מכל רע", וכן הלאה.

זה נקרא שאתה רוצה "לנצל כוחות רוחניים לתועלת הגשמית". זה ה"ריבית", שאתה רוצה למשוך משם לכאן. במקום להתקדם ברוחניות אתה רוצה למשוך משם כוחות לגשמיות. וְודאי שזה לא עובד, זה שקר ולכן זה אסור.

גיל: אגב שקר, יש "מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק" אומרת הפרשה. לא נאמר בשום מקום בתורה "לא תשקר". יש "לֹא תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָּ עֵד שָׁקֶר", ב"עשרת הדיברות", ויש "מדבר שקר תרחק". כלומר אין חד וחלק - "לא תשקר".

כי אתה לא מסוגל לעמוד בזה, לא אומרים לך "אל תעשה" או "כן תעשה", אומרים לך "תברר את זה", על זה התורה מדברת. התורה תמיד מדברת על בירור ותיקון, בירור ותיקון, ואפילו אם אומרים לא לא לא, על ה"לא" הזה לא מדברים ש"אל תעשה" או "כן תעשה", כי אי אפשר להגיד לאדם "אל תעשה" או "כן תעשה" אם אתה לא עומד עליו עם שוט.

גיל: כי אז אין לו בחירה, כי הוא עבד.

כן. או שאתה אומר לו "או שאתה תקבל כך וכך כסף" נגיד, איזה שכר, "או שתקבל עונש", ואז כנגד זה אין לו בחירה, הוא לא גדל כאדם אלא כל הדברים האלה נאמרים כדי שאדם יבדוק את עצמו.

גיל: אז הבירור עצמו, הוא זה שנותן לנו את הבחירה ואת היכולת להתקדם ברוח.

אז כל ה"משפטים", כל הפרשה הזאת בעצם עוסקת בבירור הפנימי שאנחנו צריכים לעשות בתוכנו כדי להגיע יחד עם כל ה"עולם הזה", עם מה שאני רואה את העולם, לפקיחת עיניים. זאת אומרת, שהעולם הזה יתרחב ופתאום אני אראה דרכו "עולם רוחני", כוחות שפועלים.

יש דבר כזה תמונת "סטריאו", אתה מכיר?

גיל: שאתה נכנס לתוך התמונה.

אתה רואה בפנים לעומק, כך אנחנו צריכים להיכנס לרוחניות. את כל העולם הזה לראות כך, לראות אותו לעומק, את הכוחות שפועלים, מה הם "מבשלים", לַמה זה קורה כך, למה מכל הצדדים זה מגיע אלי, מה יוצא מִזה. ואם אתה רואה את הדברים האלה ברור כאור, אז כבר אין לך כלום. רק תברר אותם, על זה החוקים האלה, תיכַּנס לתמונה הזאת ותברר את התמונה התלת ממדית, הפנימית הזו.

גיל: לַמה בעצם לא לשקר? לַמה שאני לא אשקר? מה זה מפריע בעצם? זה יכול היה לעזור לי ממש. אשקר לגבי כל מיני דברים, כמה אני מרוויח, מה אני חושב על ההוא. אצור מסביבי אווירה שכולם יהיו מבסוטים בזכות השקרים. למה זה לא טוב?

כי בזה אתה לא מתקן את הדברים, אתה בכך בעצם צובע את החיים הרעים בוורוד, אבל החיים נשארים רעים. היסוד של "אל תשקר" הוא שתבדוק את האמת, "אמת קנה, ואל תמכור", ואליו אתה צריך להתקדם. כלפי זה אל תשקר לעצמך, לא לאחרים, אין אחרים כאן.

גיל: הבירור האין סופי, היום יומי שאתה אומר, הוא מאוד קשה לאנשים מסוימים.

אתה רואה איך אנשים סוגרים את העיניים, לא רוצים לשמוע, "עזוב אותי, תן לי לחיות בשקט, מה שיהיה יהיה", זה שקר עצמי. בסופו של דבר זה עולה לנו ביוקר.

גיל: זה פוגע בהם בסופו של דבר.

כן. לכן התורה אומרת, תתחיל למיין את כול הדברים, הטובים, הרעים, בהדרגה מקל לכבד. כל החוקים האלה, העקרונות האלה, הם בהדרגה מתבררים. אתה רוכש איזו מין ידיעה, יחס לחיים ולבירור, ולמטרה אליה אתה חייב להגיע רוצה או לא רוצה, או על ידי מכות או על ידי טוב, או על ידי ייסורים או על ידי תענוג דווקא. הדרך יכולה להיות יפה מאוד, אבל דרך חייבת להיות, אתה לא תברח ממנה. אתה תמות ותיוולד שוב, תצטרך בגלגול הבא, אין ברירה.

גיל: לא תתחמק מהבירורים.

אי אפשר. לכן תעשה את זה בקלות, לאט לאט, וזה באמת ייצא, אתה תצליח. זה מה שאומרים לנו כאן.

גיל: "פתח רבי שמעון ואמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, אלה הם בעצם סדרים של גלגול. משפטים פירושו דינים, דהיינו דינים של נשמות חוזרות ומתגלגלות לעולם הזה הנידונות כל אחת ואחת לפי עונשן". תסביר לי בבקשה את זה.

אנחנו לא לומדים על גלגולים רק לפי הגוף. לא סתם כתוב "גלגולי הנשמות". אם אדם מתקדם ברוחניות, אז הוא כל פעם מברר בתוכו רצון לקבל אגואיסטי עוד יותר גדול, הוא יכול לתקן אותו, ועל ידי זה מתקדם עוד טיפה קדימה לקראת הרוחניות. הוא מברר עוד רצון, שופט אותו, בודק אותו, מחלק אותו למה הוא יכול לתקן וּמה הוא יכול לצרף לרוחניות, ושוב מתקדם. כל פעם ההתקדמות שלו היא צעד אחר צעד, זה נקרא "גלגול". הוא לא צריך למות, שום דבר לא קורה.

גיל: אז "גלגול" זו ההתקדמות שלו?

כן.

גיל: כל המשפטים האלה, החוקים, תעשה ככה - יקרה לך ככה, או אסור לך לעשות את זה.

כולם מדברים רק על גלגולים כאלו.

גיל: אלו מדרגות קטנות בתוכנו שאנחנו בזכותן מתעלים.

נכון.

גיל: זה מביא אותנו להתחלה, איך מתקנים פושעים? איך פושע יכול באמת לחזור בתשובה?

קח את עצמך או אותי וכל אחד, פושע קודם כל צריך להרגיש שהוא פושע, שמה שהוא עושה זה רע.

גיל: זה התנאי ההתחלתי, אם הוא לא מרגיש - הכול טוב לו.

כן. הוא מרגיש רע, כי רע לו. הוא לא מתחיל לבדוק את עצמו כלפי איזה ערך עליון.

גיל: הוא לא אומר "רצחתי את הבן אדם ההוא, גנבתי, יש לי מצפון".

רצחתי וגנבתי, אבל תפסו אותי, נתנו לי מכות, הכניסו אותי לבית סוהר, אוי ואבוי, מה קורה לי, לא כדאי לי לעשות את זה. זו תחילת הדרך. לא כדאי לי לעשות כי העונש של חמש שנים בכלא הוא יותר גדול מהתענוג שגנבתי מאה אלף דולר. מה יצא לי?

גיל: אבל אמרת מקודם שבעצם למדינה, לרשויות, למשטרה, בכלל לא שווה להשקיע מאמצים להכניס את הפושעים האלה לכלא.

זה בנוגע להם, אבל אנחנו מדברים על האדם. האדם צריך להגיע למצב שאפילו כלפי האגו שלו לא כדאי לו להישאר בתוך האגו, כמו כשהיינו במצרים. מה זה ב"מצרים"? שאני רואה ש"פרעה" שלי הוא האויב שלי, השונא שלי. במקום לתת חיים, אומנם הוא נותן לי חיים, אבל בעצם גונב ממני את כול החיים.

גיל: אבל היינו צריכים את הכלא המצרי הזה, את העבדות שם כדי להגיע למסקנה הזאת.

ודאי. לכן עברנו עם האנושות דרך כל כך ארוכה עד כה, כך שהיום אנחנו יכולים לעשות את חשבון הנפש הכללי על כל התפתחות שלנו של אלפי שנים.

גיל: איך אדם יכול להגיע למסקנה שהוא צריך וחייב להתפתח?

כדאי לי. הילדים שלי הולכים לאיבוד, אין לי קשר איתם, אני מאכיל אותם בריטלין. אני בעצמי נמצא או בגירושין או בחיים לא טובים עם הגברת שלי. השכנים והקרובים שלי רחוקים ממני מיום ליום יותר. הבריאות שלי, ומי יודע מה עם האקלים, אם נתחמם או נתקרר, לא יודע מה יהיה בשנים הקרובות, אין מים. אני בעצמי נמצא בדיכאון, משתמש בסמים, "שונא אדם יושבי ביתו". כל זה מרוכז באדם אחד.

גיל: בינתיים נראה לי שדיברת עלי.

אנחנו מגיעים למצב שאדם לא מרגיש יפה וטוב בחיים, ואם כן, אז יש לו שאלה, "מה לעשות?". מתוך ה"מה לעשות" אנחנו צריכים לעזור לו להכיר באגו שלו כמכריע כאן.

גיל: יש מעט מאוד אנשים שיגיעו למסקנה הזו. הרוב יגידו "אני סובל, אני בבעיות עם ההוא, הילדים שלי ככה, אבל נכנס לי כל חודש לבנק הכסף הגדול שאני עושה, לא מעניין אותי כלום".

הם עדיין נמצאים באמצע "גלות מצרַים", או אולי קצת מתקרבים לסיום, אבל עדיין אין את ההכרה הזאת של עשרת המכות.

גיל: האם אדם כזה הוא ב"מצרים" או הוא "קליפה", אם אני יכול להשתמש במושג הזה?

לא מצרים ולא קליפה, אבל הוא עדיין סובל. היום אני חושב שרוב בני האדם שבעולם לא חושבים שלדור הבא יהיה יותר טוב, שבעוד חמש שנים נחייה חיים יותר טובים. הגענו היום למחשבה כללית שאנחנו "סוחבים" את החיים. לא כמו שהיה לפני חמישים שנה, "אנחנו מתפתחים, עוד מעט נטוס, נלך, נתפתח".

גיל: היום החיים מתפרשים כאיזה עול, כעונש שנתנו לנו לחיות אותם, ואנחנו אומרים "יאללה, נסבול את זה".

כן. זה מעבר מאוד יפה. זה בעצם "הכרת הרע" אבל עדיין הסיבה לא ברורה, מאיפה זה ולַמה זה, כי הסיבה צריכה להתגלות גם עם קצת התגלות האלוהות. איך מתגלות מכות מצרים? הבורא כבר מופיע בתוך המכות האלה, אחרת הן לא מורגשות כמכות. וגם לא יכולים להרגיש את המכות האלה כל כך חזקות אם הבורא לא יהיה ליד זה.

חייב להיות פרעה ובורא זה כנגד זה, כי זה בעצם שתי צורות הפוכות. זו אהבה וזו שנאה, כוח המשפיע וכוח המקבל. הם חייבים להיות כך סגורים על האדם ואז האדם מתחיל למיין, לראות ולהרגיש. אז השופטים האלו באים והוא כבר מתחיל לחשוב "אז איפה אני?", אבל חייבת להיות כבר נוכחות רוחנית מסוימת.

אני בטוח שזה בזמן הקרוב - ולכן אנחנו מפיצים את חוכמת הקבלה. תִראה כמה השקענו בערוץ שלנו ובכול כדי להביא את הידיעה הזאת לכולם, כי אנחנו רוצים להכיר את הדרך הזאת לכולם. זה תפקיד של עם ישראל ובסופו של דבר, כולנו חייבים להירתם לזה ולהיות אור לגויים. קודם כל לגויים שבַּנו.

גיל: אחת מהמצוות בפרשת "משפטים" שיצא לי לחשוב עליה הרבה, "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עימו". אני תמיד מפרש את זה, "חמור" זה חומר. כמו מישהו שעומד עם פנצ'ר בצד הדרך ואתה חייב לעצור ולעזור לו. ככה גם אתה רואה את זה?

מה שאמרת זה יפה אבל זה בדרגה הגשמית. "חמור", חומר אמרת, זה נכון, כאן אתה צודק, וזה באמת כבר ממש מחשבה קבלית.

גיל: אם מישהו יש לו בעיה אפילו ברכוש, בחומר, במַשהו פיסי.

לא. כאן מדובר כך. בוא נשתדל, תעביר את זה לגוף אחד.

גיל: לגוף ראשון?

כן. הכול בך. גם חמור, גם שונאך, הכול בפְנים.

גיל: אם אני רואה את ה"חמור" שבי, את החמור שהוא השונא שבתוכי.

שונא. זאת אומרת, מי ה"שונא"?

גיל: זה מישהו בתוכי, מַשהו בתוכי.

שאתה שונא את האגו שלך, אבל באגו שלך הרצונות הם החמור, החומר. ואם אתה רואה שדווקא הוא לא מסתדר עם החומר שלו, הרצון האגואיסטי שלך, תעזור לו בזה. תתקן אותו, תעמיד את החומר שלו, ובזה אתה בעצם עושה תיקון שהשונא הזה, שהוא כולו אגואיסט ילך יחד איתך.

גיל: אז באיזשהו מקום אתה אומר שצריך לרחם על האגו שלנו?

ודאי. לרחם, כי אנחנו על ידי האגו מגיעים לבורא. זה עזר כנגדו.

גיל: זאת אומרת, לא לשנוא אותו?

חוכמת הקבלה אומרת שאתה צריך את כל התכונות האלה, רעות כטובות, כל מה שיש בך אתה צריך. שום דבר בך לא נברא סתם, אתה רק צריך לעבד אותם, לסובב אותם נכון. כל מה שיש בך זה ממש פנינים.

ההפך, מי שאומר לאדם את זה אסור לך, והוא מדכא אותו. אז דע שאין כפייה ברוחניות, כי כל הדברים שיש בך אתה צריך אותם ודווקא לפתוח ולקבל בהם את האלוהות. ולכן ה"חמור שונאך" זאת הדוגמא, שאתה צריך את כל החומר הזה לקחת, ורק לעזור לו ללכת בדרך הנכונה. אם הוא נופל, תעזור לו לקום, הוא ילך כבר בדרך שלך.

גיל: לאחר פירוט כל המשפטים וההלכות האלה, הפרשה מספרת לנו על מצוות "שלושת הרגַלים". מה החשיבות של הרגַלים, להֵראות בירושלים "עם כל זכורך וכל משפחתך"("שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה'")?

זה ג' קווים.

גיל: ג' קווים?

כן. הבעיה שלנו שאנחנו בנויים מצד אחד מרצון לקבל שהוא הפוך מהבורא ועם כוונות על מנת לקבל, וצריכים להפוך את האגו שלנו, את הרצון לקבל על מנת לקבל, לעל מנת להשפיע. ואני מתקן אותו רק ע"י תיקון הכוונה.

גיל: הכוונה לקבל?

כל המעשים שאני אעשה, הם יכולים להיות רעים אם אני מתכוון לטובת עצמי, והם יכולים להיות כולם טובים, אלוהיים ממש, אם אני מתכוון לטובת הזולת.

גיל: אבל אני צריך להתפרנס, זה לטובת עצמי. אז כל מחשבה שיש לי על פרנסה אני לא צריך לחשוב?

מה רע בזה? אתה צריך להתפרנס, אתה צריך לחיות, אבל בשביל מה לחיות?

גיל: אבל לפי זה אני חושב לעצמי, איך אני ארוויח כסף?

זה לא לעצמך. יש חוק, "ההכרחי לא יגונה ולא ישובח". אם אני צריך את זה לחיים, לקיום שלי, מפני שאני חייב להתקיים. זאת אומרת, אני מדבר על דומם, צומח, חי, על הבהמה שלי, שאני כאדם הגשמי הזה צריך להתקיים. אז אני צריך כך וכך קלוריות, אני צריך דירה, משפחה, כל מה שאדם רגיל בזמננו. אבל בשביל מה אני חי? הכוונה היא שקובעת מה מהות הקיום שלך, בשביל מה אתה חי.

גיל: זאת אומרת לא לצבור כסף בשביל הכסף.

נכון. זאת אומרת, תתקיים, תחיה, תעשה חיים טובים, מנוחה ועבודה ושמחה, משפחה, הכל. אבל מה כל רגע אתה עושה? אתה מתקדם למטרה, כי כל החיים האלה הם שבעים שנה ואתה יוצא מזה. אבל העניין הוא אם אתה הופך אותם להתקדמות הרוחנית או לא?

אני לא מדבר על מוסר, אני מדבר על זה שאדם רוכש בזמן החיים האלה חיים רוחניים, מגלה אלוהות בפועל. שאני בצורה שקופה רואה דרך עולם הזה - העולם הרוחני וחי בשני עולמות, כך שלא חיים ולא מוות לא מפריעים לי. אני צריך להרגיש את הנצחיות עכשיו ולחיות בה.

ולכן ג' הרגַלים האלו הם מספרים איך האדם צריך להשתמש בשני הקווים שיורדים עליו מלמעלה. רצון מצד אחד ותיקון מצד השני ואיך לתקן את הרצון. האדם לוקח את השני קווים האלו ועליהם הוא עולה בקו השלישי, אמצעי.

כמה מהרצונות שלי אני יכול לקחת כדי לתקן אותם, ובזה אני כבר אדמה את עצמי לבורא. יוצא שאם למשל יש לי כוס שמסמלת לי את הרצון. ואם אני מתקן את הכוס הזו שהיא דומה לבורא, ואני רוצה להיות משפיע כמוהו, אז הכוס הזו מיד מתמלאת באור העליון, בחיים רוחניים, בנוכחות הבורא.

גיל: במים.

"מים" זה נקרא "מי חיים", "מי תורה", זאת אומרת, הקו האמצעי.

גיל: אז מה "הקו אמצעי"? אם הכוס, הכלי הוא הרצון לקבל?

מ"צד שמאל" זה נקרא, "קו שמאל".

גיל: ומים, הנוזל, מה שבפנים הוא התיקון.

כן.

גיל: אז מה זה "הקו האמצעי" לפי הדוגמא הזאת?

כשהכוס מלאה אז כבר זה "קו אמצעי". החומר של הכוס.

גיל: השיתוף של שני הדברים.

הכוס עצמה, קו שמאל, התיקון מגיע להתגלות האלוהות כדי שאני אתקן את הכוס מצד ימין, ואז אני מעלה אותה כל פעם יותר ויותר, עד שאני מגיע לדרגת האלוהות, עד מה שנקרא "גמר התיקון". זה בעצם מה שאדם צריך לעשות במשך החיים האלו, ואז כל החיים שלו הם כבר עוד ועוד מילוי רוחני שהוא מקבל, והוא מרגיש את עצמו ללא שום גבול.

(סוף השיחה)