"מקובלים כותבים"
מעשים טובים – 2
תכנית 26.10.15 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן-אחרי עריכה
בן ציון: בזמן האחרון אנחנו שומעים על הרבה מעשים טובים ומצוות בין אדם לחברו, אבל אלה ציורים גשמיים בעולם הזה, ובלימוד שלנו אנחנו שומעים על ציורים יותר פנימיים.
בלימוד אנחנו מדברים על פעולות שעדיין לא הגענו אליהן, ואם מגיעים אז הן לא נראות לעין.
בן ציון: אנחנו שומעים ממך בשיעור שכאשר אנחנו יוצאים לכביש צריך להתנהג יפה. אם אני הולך רגל עלי לעבור את הכביש היכן שצריך, לפי חוקי המדינה, ולהשתדל לגלות את הרע, להדביק על הלב את התווית של "הטובים". לא הבנתי מה כאן העניין של זהירות בדרכים?
כן, נפלנו לכביש. כי דווקא מפני שאנחנו רוצים לקיים בעולם שלנו את הכלל "ואהבת לרעך כמוך", ולהתנהג יפה בין האנשים, אז אפשר להביא כל מיני דוגמאות בהן נרגיש שאנחנו צריכים להתמודד עם האגו שלנו. היצר הרע שלנו מתבטא כלפי הזולת. אם אני סתם לא רוצה לעשות משהו כלפי בהמות, חיות, אז מילא, אבל היצר הרע מתבטא כלפי הקשר עם הזולת כי אני רוצה לנצל את הזולת. ואם אני לא רוצה להשלים את החלק שלי בחברה האנושית, זה כבר שייך לערבות.
לכן אנחנו צריכים להתחיל לסדר קשר יפה עם האחרים. אם אני עושה כך, אני עובד נגד הטבע שלי ואז יש לי סיכוי להגיע מאהבת הזולת לאהבת ה', לדבקות בבורא.
דבקות בבורא זה להגיע לדרגה העליונה ביותר של השימוש בכוח שלי. הכוח הזה הוא מלכתחילה אגואיסטי, ואם אני מתקן אותו לכוח השפעה, לכוח אלטרואיסטי, אני מגיע למצב שאני כמו הבורא, אני משפיע לכולם. בזה אני נעשה דומה לבוא ומגיע לדרגה שלו שזו בעצם מטרת התפתחות האדם, זו מטרת החיים, מטרת הבריאה.
לכן אנחנו צריכים להעמיד את כל אחד ואחד מהחברים שלנו, מהתלמידים שלומדים איתנו, בכאלה מצבים שהם ירגישו שהם אכן עושים כאן משהו שמכריע אותם לכף זכות, לטובת הזולת ולא לטובת עצמם, ויחד עם זה הם ירגישו שאת המעבר מטובת עצמם לטובת הזולת הם לא מסוגלים לעשות.
בן ציון: אפילו ברמה הנמוכה הזאת.
לא חשוב באיזו רמה, ברמה האגואיסטית שלהם, ואז הם ידרשו את עזרת ה'. הם ירגישו שאין ברירה, אנחנו חייבים בכל זאת להגיע לזה. נעבוד על החשיבות, על הנקודה הזאת שצריכים לבצע, לממש, ואז כולנו נדרוש עזרה מלמעלה. שיבוא המאור המחזיר למוטב ויתן לנו כוח להיות "כאיש אחד בלב אחד".
בן ציון: כדי לעבור את הכביש בירוק ולא באדום?
זה לא חשוב מה הפעולה, אין שום הבדל בין הפעולות. העיקר שאני הולך לבצע משהו נגד האגו שלי, משהו לקראת חיבור עם בני אדם, כי בסופו של דבר בתוכם אני מגלה את הבורא. יחד איתם אני בונה כזה קשר בינינו שבו אני מגלה את הבורא. וכשאני מגלה את הבורא אני מגלה אותו בתוך הרשת שבניתי. זאת אומרת אני כבר נעשיתי כמוהו, ולפי השתוות הצורה אני מגיע לדבקות בו.
בן ציון: אתה כל הזמן מדגיש ומזהיר שמטרת כל הפעולות היא כדי להביא לתיקון עולם.
כן.
בן ציון: איך התנהגות קצת יותר טובה בכביש או יותר מנומסת, יותר נחמדה בחברה יכולה לתקן את העולם?
זה לא כל כך חשוב במה אנחנו עוסקים. אנחנו עוסקים במה שיש לנו מגע, הזדמנות. אנחנו נמצאים במצב הכללי, כל המציאות מוגדרת כעולם הזה, זה מה שאנחנו מגלים. לכן אנחנו צריכים לעבוד בהתאם למה שמתגלה לנו. אם יתגלה לנו מצב יותר פנימי, מציאות יותר פנימית שנקראת "עולם העליון", "מדרגות הסולם", אז אנחנו נעבוד בצורה אחרת, פנימית, אבל עם אותה נטייה, עם אותם הדברים. גם גמר התיקון צריך להתרחש כאן, בעולם הזה, כי העולם הזה עולה לדרגת העולם העליון, לדרגת אין סוף.
בן ציון: האם בשביל להתנהג יפה בחברה או לעבור נניח את הכביש בצורה נכונה, אני צריך ללמוד את חכמת הקבלה?
כדי לדעת איפה אתה נמצא, לָמה אתה צריך לעשות כך ולְמה כל זה מוביל אותך, אתה צריך ללמוד את חכמת הקבלה. אני למדתי הרבה מאוד שנים עם המורה שלי עד שגיליתי שכל הדבר הזה הכרחי ואמיתי ואין שום אפשרות להימנע ממנו, אלא לעבוד לטובת הזולת כאן, בעולם הזה, ולממֵש את זה כאן, דווקא בין בני אדם ולא בין המלאכים והכוחות. העניין הזה מתגלה כאן.
בן ציון: אבל זה לא נשמע ייחודי לחכמת הקבלה, זה נשמע כמו מוסר, חברה נאורה, חינוך.
כן, כי כדי לגלות את היחס ההפוך מהאגו שלנו ולחיות באהבה לזולת, ומאהבת הזולת להגיע לאהבת הבורא, "ואהבת את ה' א-לוהיך", שזה הסיכום של כל העבודה שלנו, אנחנו צריכים לעבוד בתוך המערכת האנושית. חוץ מזה אין לי שום דבר עוד לעשות, אלא רק להביא את עם ישראל, את הקבוצה הקטנה לקיום של "ואהבת לרעך כמוך". כי אנחנו כבר היינו בזה ויצאנו. אחרי הגלות חזרנו לארץ ישראל וכאן אנחנו מקבלים שוב הזדמנות להגיע לזה. לכן חזרנו לכאן, כדי להיות עם חופשי, עם שלא תלוי באף אחד, כי רק בצורה כזאת נוכל לקיים את התנאי של הערבות ההדדית.
אנחנו כבר יכולים לממש, לבצע את זה כאן, ואחר כך להיות דוגמה, להיות "אור לגויים". להראות דוגמה לכל העמים איך עושים זאת, ושהם יראו שרק בצורה כזאת אפשר להינצל מהשמדה כללית, המונית, ממלחמות עולם וכן הלאה.
בן ציון: אני לא מבין, איזו דוגמה אנחנו צריכים להראות לגויים, איך אנחנו מתנהגים בכביש?
כן, גם את זה.
בן ציון: זה נקרא להיות דוגמה "אור לגויים".
לא, זה רק אמצעי כדי להתחיל פעולות השפעה הדדיות ולהזדקק לעזרה מלמעלה, למאור המחזיר למוטב. צא לכביש ותראה עד כמה אתה לא מסוגל לעשות שום פעולת השפעה. אפילו כדי לעבור את הכביש נכון או לעזור לאחרים אתה נזדקק לעזרת ה'. כי יפי הנפש שעושים כך הם עשרה אחוז מכלל האוכלוסייה, והם עושים זאת מתוך דחף פנימי שקיים בהם, מתוך הטבע שלהם, או מפני שהם רואים שתצא להם איזו תועלת אגואיסטית סמויה. אבל אצלנו אין תועלת אגואיסטית סמויה, אנחנו מראש לא רוצים דבר, אנחנו יודעים שאנחנו אגואיסטים במאה אחוז.
לכן אם אנחנו מגיעים כבר למצב שרוצים לעשות משהו טוב, אנחנו חייבים להגיע לקשר עם הבורא. כי בלי עזרה ממנו לא נוכל לבצע אפילו את הפעולה הקטנה ביותר. לכן דרך הפעולות הפשוטות אנחנו מגיעים לעבודה רוחנית, לקשר עם הבורא. אני מבקש ממנו, אני מקבל ממנו כוחות ואז אני מבצע. בזה שאני עוזר לזקנה לחצות את בכביש או מתנהג יפה בנהיגה שלי ונותן לאחרים מקום, אני מחפש הזדמנות שדרכה אני אהיה זקוק לבורא.
בן ציון: כשנוסעים לחו"ל אנחנו רואים שבחו"ל האנשים מאוד מנומסים ומסודרים.
כן, בשדה התעופה כתוב שאתה נציג ישראלי ולכן אתה צריך להתנהג יפה.
בן ציון: נניח בגרמניה המהירות שם אינה מוגבלת, ובכל זאת אני מרגיש בטוח בכביש. האם אנחנו מנסים להידמות לגויים?
אצלם אין בעיה, כי האגו שלהם עדיין קטן, הוא קיים ברמה האנושית בלבד, הם יכולים להסביר לעצמם שכדאי לעשות כך, ולכן הם מתנהגים בצורה כזאת. מה שאין כן אצלנו, אנחנו עם אכזרי, עם מאוד אגואיסטי, עם "קשה עורף" מה שנקרא, ולכן קשה לנו להתנהג בצורה יפה זה עם זה בכל מקום. למרות שסבלנו יחד וכבר מזמן זה היה צריך לקרב אותנו זה לזה. כי כשיש סבל כללי אנשים בדרך כלל מתקרבים. אבל אנחנו אפילו בסבל כללי, במלחמות, לא כל כך מתקרבים אלא נעשים קצת יותר רגועים, שקטים, אנחנו לא כל כך שונאים זה את זה כי אנחנו בצרה משותפת. אבל בעצם אנחנו עם קשה מאוד, הכי קשה, הכל דווקא.
לכן אני לא יודע אם היו אומרים לאותם גרמנים להתנהג יפה בכביש, הרי גם כך הם מתנהגים יפה. מה שאין כן אנחנו, אם אנחנו נתחיל לבצע אפילו פעולות קטנות, אנחנו נראה עד כמה אנחנו לא מסכימים, לא רוצים. יש לנו כאן בעיה גדולה.
בן ציון: אם כך הם מהווים עבורנו דוגמה.
לא. הם עבורנו לא מהווים דוגמה בשום דבר. אלא אנחנו צריכים להגיע לפי הכללים של ערבות הדדית, מה שכתוב לנו, אנחנו צריכים לקיים את זה. ואז נזדקק לעזרה מלמעלה ונחדש את הקשר שלנו עם הבורא שכבר לא קיים אלפיים שנה.
בן ציון: יש עניין כזה שנקרא נימוסי הגויים, שיכול להיות שהם עושים כל מיני דברים שלכאורה נראים יפים.
הם עושים את זה בגלל שהם מרגישים שמזה יהיה לנו טוב, למה שלא נעשה. אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת אפילו שיהיה לנו טוב מזה, כי יש כאן יצר הרע המוגבר שמפריע לנו. למה מפריע לנו? כדי שאנחנו נבקש עזרה מלמעלה.
בן ציון: אז זה לא יהפוך אותנו דומים להם?
לא.
בן ציון: למרות שגם אנחנו ניסע יפה על הכביש?
לא, מפני שיש לנו אגו הרבה יותר גדול, יש לנו אגו רוחני. זה לא עניין לנהוג יפה בכביש, זה להתקשר זה עם זה לכן זה קשה לנו. כי זה כבר שייך לקשר, זה כבר שייך במשהו לערבות, להדדיות בינינו, ולכן אנחנו לא מסוגלים.
אנחנו רואים מה שקורה בעם ישראל, איזה מאבקים, איזה דחיות, אנחנו לא יכולים להגיע להיות דומים זה לזה. תראה מה קורה בין אשכנזים, ספרדים, מרוקאיים, תוניסאים, עיראקיים, אירופאים. אנחנו לא מסוגלים. הגיעו אתיופים תראה מה שקורה איתם. אנחנו לא מסוגלים אפילו במשהו להיות מעורבים זה עם לזה.
גרמניה שהתערבבה, לפני מאה חמישים שנה היו שם כשמונים מדינות קטנות והם התאחדו, האם אתה רואה עכשיו, מזהה מישהו מכאן או משם? יש אולי סלנגים קטנים בביטוי כמו אצל האמריקאים מצפון ומדרום אבל לא יותר מזה. אצלנו יש הבדלים גדולים מאוד, כאילו שאנחנו שייכים לא לעם אחד אלא לגזעים שונים, ממש עד כדי כך. אנחנו מכל מקום נמצאים באגו הגדול שמפריד בינינו, ואם היינו במשהו מתגברים עליו היינו מצליחים בצורה האגואיסטית האנושית. אנחנו לא יכולים להתגבר, לא ייצא לנו, אבל מזה אנחנו נעשים זקוקים לעזרת ה', לעזרה מלמעלה, לעזרת המאור המחזיר למוטב. ואז אנחנו בזה מיד רוכשים כלים רוחניים, אפילו בזה שתעביר זקנה את הכביש.
בן ציון: יש מועצה ללוחמה בתאונות הדרכים שעובדת הרבה שנים ומשתדלת. יש לה סיכוי להצליח?
לא, ממש לא. מיום ליום אנחנו נעשים יותר גרועים, וזה נקרא התקדמות. מיום ליום אתה נעשה יותר גרוע זאת אומרת, נעשה יותר קרוב לתיקון, למה? כי אם אתמול התנהגת יפה במשהו, היום אתה בזה כבר לא יכול להתנהג יפה, ואז כדי לקיים את הדבר הזה בצורה מתוקנת אתה כבר זקוק לעזרת ה', למאור המחזיר למוטב.
בן ציון: ואם אני אגביר אכיפה ואוסיף עוד ניידות של משטרת התנועה, ואשים עוד מצלמות לאורך הכביש?
זה טוב, למה? כי אז כולם יראו יותר מהר עד כמה שזה לא עוזר.
בן ציון: היום אתה יצאת בקריאה גדולה עם כל התלמידים אל עם ישראל בעשיית מעשים טובים, במה זה שונה?
אנחנו לעצמנו עושים את זה. רוצים להראות לעם ישראל שאנחנו כך מתנהגים, משתדלים, זה דבר אחד. ודבר שני שאנחנו זקוקים לעזרת ה' שיעזור לנו בזה. דוגמאות כאלה הן גם פרסום לכלל ישראל, וגם בעיקר לעצמנו שאנחנו בזה נעשים זקוקים לבורא, למאור המחזיר למוטב וכך אנחנו נתקדם.
בן ציון: כמו שאמרנו מנסים לקרוא להתנהג טוב על הכביש בכל האמצעים, בכל התקציבים, באמצעי אכיפה אחרים. ואם ננסה להמחיש את זה בכל זאת ברמה האנושית בין האנשים, כמו שאתה אומר בחיבור, להסביר את הפעולה הזאת במה היא שונה, חוץ מהממד השלישי הזה של עזרה של כוח עליון, עכשיו כשאנחנו יוזמים איזו פעולה חברתית מצידנו, למה זה יעורר באמת שינוי ויחס אחר מאנשים, למה זה ימשוך יחס אחר מאנשים, למה יתנו לזה חשיבות יותר?
כשאנחנו יוצאים לכביש ומתחילים להתנהג יפה, אנחנו מראים לכולם דוגמה. אתה בעצם שואל, מה יש בדוגמה הזאת שאתה חושב שאתה תצליח?
בן ציון: שבאמת אנשים ייקחו מזה דוגמה בסוף?
כן. אנחנו בעצמנו לא מסוגלים לבצע את הפעולות האלה להיות יפים בכביש. מה אנחנו עושים? בגלל זה אנחנו נמצאים יותר בקשר בינינו ובקשר עם הבורא, וזה מחייב אותנו להתנהג בכביש נכון. אם אני לא אהיה קשור ללמעלה אני לא יכול להתנהג יפה כאן למטה. כשאני יותר זקוק ללמעלה אני זקוק למאור המחזיר למוטב, והוא אז משפיע עליי ודרכי הוא עובר לאותן הפעולות שאני מבצע כאן בכביש. ואז בכל הפעולות שלנו בכביש האנשים הזרים האלה רואים שיש בהן איזה כוח מיוחד, איזה חן מיוחד, זה נקרא "חן דקדושה". הם לא מבינים מה זה, אבל הם לא יגידו עליך רע אף פעם, ולא יצחקו ממך, וירצו את זה כי ירגישו שאם גם אני אעשה את זה אני ארגיש נעים, אני ארגיש נוח, כדאי לי לבצע את זה. כמו שאתה לוקח משהו טעים לפה, וזה טעים, וטוב לך בזה, ואתה רוצה כך להישאר. כך אם הם יעשו אותן הפעולות, הם ירגישו שיש להם משהו טעים בפה, בנשמה, בלב.
בן ציון: אנחנו יודעים שהישראלים עם האופי הישראלי לא רוצים להיות מה שקוראים "פראיירים".
להראות חולשה כביכול.
בן ציון: בדיוק.
אבל זו לא חולשה, זו דווקא לא חולשה. אנחנו צריכים כאן הסכמה חברתית שכולנו נבין שכך טוב לנו. טוב לנו כי בזה אנחנו מנצחים את השונאים שלנו, בזה אנחנו מושכים עלינו המאור המחזיר למוטב, הוא מחזיק אותנו וכך מתקדמים.
אני מבין שזה קשה להסביר את זה לבני אדם, אבל כאן אתה לא צריך להסביר כלום לעמך, אתה רק מראה לו דוגמה. ובדוגמה הזאת הוא מרגיש שיש בזה משהו שמושך, כדאי, אני מרגיש בזה רוגע, אני מרגיש בזה איזו מתיקות.
בן ציון: נניח שאתה מתכנן את הפעולה הזאת, אז מה שאתה אומר שהניסוי הזה חייב לעבוד.
כי אתה הופך להיות בזה נושא הכוח עליון, נושא המאור המחזיר למוטב, וזה מורגש לזרים כמשהו שהוא טוב, מרגיע, מחבר, הם נמשכים לזה.
בן ציון: אז במקום ניידת משטרה שכל הזמן נוסעת הלוך ושוב, ובודקת שכולם נוסעים כמו שצריך, ואם צריך נותנת דוחות, ועל ידי זה רוצה ליצור גורם הרתעה כדי שאנשים ייסעו בצורה חוקית, במקום זה צריך להחליף אותה בניידת אחרת, רכב אחר שנהוג על ידי תלמידי קבלה והוא ייסע, והוא ייתן כל הזמן דוגמה.
זה בכביש, וכך בכל מקום. צריכים למצוא דוגמאות כאלה שאנחנו נותנים לעם, אבל אנחנו לא מסוגלים לקיים אותן אם אנחנו לא מקבלים אור מקיף, שאז נמצא בנו, וכולם ירגישו שיש בנו משהו שלכן כדאי להצטרף.
בן ציון: ההשפעה הזאת שהיא תפעל על כל הסביבה, זו השפעה מיסטית, זה משהו שיפעל בתת מודע?
אני לא יודע מה זה בתת מודע או לא, מיסטית או לא. אני יודע שאנשים הם כמו ילדים, כמו תינוקות, טוב לו הוא מגיע אליך, רע לו הוא מתרחק ממך. כך העם, יהיה לו טוב הוא ירגיש שיש איתך משהו טוב, ביטחון, רוגע, משהו מתוק, משהו רגוע, הוא יתקרב אליך, הוא ירצה גם את אותו מצב. וזה שהוא יתקרב אליך, הוא יהיה קשור אליך, דבוק אליך, ולא צריכים יותר מהעם כלום. כי אתה הראש ואתה נמצא בקשר עם כוח עליון, עם האור המחזיר למוטב, ואתה נמצא גם בקשר עם העם, אז אתה כמעבר מהמקור מהמאור המחזיר למוטב לעם. אתה בזה ככוהנים מה שנקרא.
בן ציון: המקור לחיקוי, זה כמו שיש מורה ותלמיד שהוא מהווה בשבילו דוגמה שהוא רוצה לחקות אותה. אנחנו יודעים שהיום בחינוך כבר אף אחד לא לוקח מאף אחד שום דוגמה. ופה אתה אומר שהפלא ופלא אנשים כן ייקחו מזה דוגמה?
כי הם ירגישו שזה טוב. כשתינוק, ילד קטן מרגיש שלידך טוב לו במשהו, או תתחיל לתת לו כמו לחיה עוד סוכרייה, עוד גזר, עוד משהו, אז הוא יבוא, כך אנחנו צריכים לעבוד עם העם. חס ושלום לא שאנחנו כך מזלזלים בו, ההפך, אבל זה נקרא "חנך נער על פי דרכו".
בן ציון: אבל אתה אומר שהדברים האלה יפעלו גם בלי הסברה?
בלי הסברה, לא צריכים הסברה.
בן ציון: זה מה שמעניין פה?
למה? האדם הוא רצון ליהנות, ברגע שהוא מרגיש שהוא יכול ליהנות כאן, הוא מגיע למקום הזה. אז הוא מגיע אליך יותר ויותר, נדבק אליך, מוכן להיות לידך.
בן ציון: עוד נמשיך לדבר על זה.
ונצליח.
(סוף התכנית)