תמיד אהיה איתך
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.02.2025 – אחרי עריכה
מושי: למה הבורא ברא מערכת כזאת שכל דבר אנחנו צריכים לבקש ממנו ואי אפשר לעשות שום דבר לבד?
אתה יכול לא לבקש.
מושי: כן, אבל אז אני לא מצליח. למה מלכתחילה זה כך, המקובלים לא מתביישים, כך הם אומרים לנו, אתה לא תצליח לבד. למה? מה זה משנה? נגיד אני רוצה לקנא בחברים. אני יודע שאני לא אצליח, אני אעשה עוד ועוד מאמץ ובסופו של דבר אני אצטרך לבקש. למה, בצורה מהותית, בלי טענות, זה פשוט מעניין למה הבורא לא נתן לנו יכולת להוציא את עצמנו מהאגו? על ידי יגיעה כמובן, על ידי עבודה רבה, שזה ייקח מאתיים אלף גלגולים, לא משנה, אני לא מצפה שזה יקרה ברגע, אבל בכל זאת בסופו של דבר אתה צריך לבקש עזרה, למה?
אם אתה מבקש, אז סימן שחשבת על זה והחלטת שבאמת זה מה שחסר לך, ולכן אתה מבקש.
מושי: זאת אומרת, אם הייתי מצליח לעשות לבד אחרי הרבה יגיעה, זה לא מספיק. אני לא שואל מטעם הגאווה, כאילו יש לי בעיה לבקש מהבורא. אנחנו רואים שאם חס ושלום יש בעיה של בריאות, כסף, משפחה, אז מבקשים בלי סוף, זה לא מוריד מאיתנו, אין בעיה לבקש מהבורא. זה לא מתוך זה שאני גאוותן ואני לא רוצה לבקש ממנו אלא רוצה לבד, זו לא הבעיה.
דודי: בדרך מלא לשמה ללשמה, איפה נכנס עניין הקנאה?
קנאה זה דבר יותר כללי. "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם"1.
דודי: מוציאים את האדם מהעולם זה ללשמה?
כן.
מושי: מהעולם האגואיסטי?
כן.
דודי: איך להשתמש נכון בעניין הקנאה כדי להגביר עוד יותר את הדחף? במה אני יכול לקנא בחבר, כדי שזה יגביר בי את הדחף ללשמה, לצאת מהעולם הזה?
אני לא יודע במה, לכל אחד יש משהו שהוא יכול לקנא בו או לא.
דודי: קנאה זה דבר אינדיבידואלי?
ודאי.
דודי: הרב"ש כותב ש"עם דבר חידוש משתעשעים"2. זה ברור לי, אני מתפעל מסיפורי גבורה של חברים שמוסרים את נפשם, זה יפה, במידה מסוימת אני חושב שגם אני הייתי פועל ככה, יש לי כזה רצון. אבל איך אני יכול לקנא בחבר שנמצא איתי בעשירייה ויום יום אני רואה אותו, איך לחפש עוד קנאה בחברים שאתה כל הזמן איתם? איך למצוא עוד נקודה כזאת לקנא ולהתקדם?
צריכים לשמוע חידושים.
דודי: מאיפה יבואו לי עכשיו החידושים?
אותן המילים ששמעת אתמול, שיהיו היום בשבילך יותר חדשות.
דודי: מה עשיתי בתוכי כדי שאותן המילים יתחדשו בי?
אתה נותן למילים האלה יותר כוח, חשיבות.
מושי: איך עושים את זה? זה לא שמישהו מתנגד, אני רוצה לראות כל פעם במילה חיבור עולם ומלואו ואני לא יכול. הלוואי, אבל זה לא בא לי טבעי. אני תמיד שואל מה עושים כדי שזה יקרה, אני מוכן להשקיע כוחות, אבל אני לא יודע מה לעשות עם זה.
כן.
שמעון: אני מרגיש שאתה בקשר עם העולם העליון, ומצד אחר אתה גם בעולם הזה.
אתה רואה, ככה זה.
שמעון: איך חיים כך שאתה בקשר עם הבורא, עם העליון, ואתה גם בעולם הזה? איך ללמוד מזה?
אני לא יודע. אני בטוח שזה מגיע לאדם שכך מתקרב לזה.
שמעון: הרגשתי מאז שהגעתי אליך בפעם הראשונה שאנחנו תחת המסך שלך. באיזשהו מקום אתה דואג לנו עד שנגיע. אני כל הזמן מרגיש, גם עכשיו, שאנחנו תחת המסך שלך.
כן.
שמעון: אתה דואג לנו תחת המסך שלך עד שנגיע לרוחניות?
ועוד הלאה, לא רק עד שתגיע לרוחניות. יהיה בסדר.
שמעון: אז תמיד אתה תהיה המורה שלי, לאורך כל הדרך.
אני כבר לא מורה, אני כבר כמוכם.
מושי: מה אתה חושב, מה השלב הבא שלנו? כי בדרך כלל בסוף כנס, בשיעור האחרון, היית אומר מה השלב הבא. אנחנו רוצים להבין מה השלב הבא כדי להתחיל להתכונן ולדבר על זה.
השלב הבא שלנו הוא להכיר את הלשמה.
מושי: להכיר?
כן.
מושי: זאת אומרת, בכנס אנחנו ניכנס ללשמה ואחר כך נתחיל להכיר?
לא בכנס, זאת התקופה.
מושי: זאת התקופה. זאת אומרת, אחרי הכנס ממשיכים להכיר יותר את הלשמה.
רואי: אתה מרגיש שאנחנו מוכנים ללשמה?
כן.
דודי: אתה רואה, מרגיש קבוצה לפניך, או שאתה מרגיש אנשים בודדים מולך שבאים ללמוד את חכמת הקבלה? מה עם "בני ברוך" העולמי, פתח תקווה, אתה מרגיש איזו תנועה כזאת של חיבור בין החברים למשהו אחד?
לא.
דודי: אתה לא מרגיש. מה חסר שם? אנשים משקיעים יום יום, משקיעים את החיים שלהם. הם ויתרו, אומנם במידה מסוימת, אבל למראית עין הם ויתרו על החיים האלה בשביל להיות פה, לשמוע אותך יום יום. אז מה חסר שם, למה אין את הדבק הזה שפתאום הופך אותם לקבוצה, למשהו אחד?
חסר להודות.
דודי: על מה להודות?
תסתכל על מצבך ועל זה להודות.
דודי: מה מיוחד בנו בשונה מקבוצות אחרות, בשונה מתלמידים אחרים, מה יש בנו?
מה יש בכם? כל אחד מהחברים צריך להיכנס לפנימיות ליבו, ואת הנקודה החמה הזאת שהוא מגלה שם, להוציא לחיבור עם החברים.
מושי: האם בזה שטיפלת ברב"ש, בגוף שלו, כמו שסיפרת, הקרבה הזו הפריעה לך לראות אותו כגדול? היו כאלו הפרעות?
לא.
מושי: תמיד היית רואה אותו כגדול?
כשאני טיפלתי בו אז היה לפניי אדם זקן, חכם, אבל לא שקיבלתי מזה חרדה או פחד או איזו התלבשות של משהו.
מושי: הקרבה הזאת לא הייתה כהפרעה לראות אותו כגדול?
לא כל כך.
דודי: האם המורה צריך בשביל עצמו שהתלמידים יראו בו רב גדול?
כל אחד איך שהוא. ככל שראיתי אנשים, וראיתי אותם כגדולים, זה היה מיד נופל בעיניי.
רואי: במה הכי היית מקנא ברב"ש?
ברב"ש הייתי מקנא בהכול אפשר להגיד. בהכול.
(סוף השיחה)