ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל ליטמן 29.09.2020 – אחרי עריכה
דודי: היום אני רוצה לדבר על בהלת הגל השני, כך נקרא לו. הגל השני של הקורונה מכה בעוצמה, התחלואה עולה ברמה מדאיגה והמצב מפחיד עד מבהיל. 561 בני אדם מתו בישראל מתחילת החודש מסיבוכים של קורונה, ועל רקע העלייה במספר החולים הקשים בבתי החולים נערכים כבר לפתיחת מחלקות קורונה נוספות. עובדי המעבדות הציבוריות מזהירים שבחורף תהיה קטסטרופה שלא נוכל לעמוד בה. גם בעולם יש כאוס לא נורמלי. מניין המתים הרשמי של הקורונה ברחבי העולם מאז שהיא פרצה בסין בדצמבר 2019 עבר את המיליון, וארגון הבריאות העולמי מעריך שרף הקורבנות הכולל עלול לחצות את שני המיליון לפני שהאנושות תשתלט בכלל על המגפה.
מה יהיה הסוף, האם אתה רואה לפחות איזה אור קטן בקצה המנהרה?
אני לא הייתי סופר את הקורבנות האלה כאילו שזה העיקר. אנשים מתים, חלקם מתים מוקדם, חלקם מתים מאוחר. אני סופר את החיים, עד כמה שהקורונה מגבילה, לוחצת עלינו, משפילה אותנו ממש עד עפר, ואנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. זה עוד הולך ומתגבר יותר ויותר, וברור לנו שאנחנו לא יכולים לצאת ממנה. ברור לנו שבכל דבר, ואנחנו עוד נראה, בכל דבר שאנחנו נתפרץ למשהו, אנחנו נראה מיד מכה. פשוט מאוד. אם אתה עשית משהו, ככה וככה לכיוון זה שיצאת מהגבולות שהקורונה מכתיבה לך, אתה מקבל מיד סטירה, עד המוות. וכך היא תלמד אותנו לפחד מהצל שלנו.
אני מאוד מקווה שזה יהיה מהר. למה מקווה? כי על ידי זה אפשר להביא את האדם למצב שהוא ישמע. לא חשוב מה הוא ישמע, ואת מי הוא ישמע, אלא שהוא סוף סוף יתרגל לשמוע משהו מחוצה לו. מה עוד? אני לא יודע.
דודי: וכשהאדם והאומה ישבו על הברכיים בתוך העפר, מה הם צריכים לשמוע אז, כשהם כבר על הקרשים?
שהם צריכים לשמוע את הטבע, שהם לא יותר גדולים, לא יותר חזקים מן הטבע. הם צריכים לבדוק את חוקי הטבע ולהתאים את עצמם אליהם, לחוקים האלה.
דודי: כבר עכשיו אנחנו רואים בכירים במערכת הבריאות, המשוכנעים שיש לנו מערכת בריאות אולי הטובה בעולם, שמתחילים להשמיע קולות חרטה, ספק, "איפה טעינו, במה נכשלנו?". מי שכבר מתחיל להרגיש מעט טעם עפר בפה, מה לענות לו, מה להגיד לו?
אתם יכולים לכתוב להם, לכתוב להם שכל זה לא נמצא ברמה של הביולוגיה, כמו שהם חוקרים, אלא ברמה יותר גדולה, שזה ביחס בין בני האדם, בשנאה בין בני אדם, שישנה בישראל במיוחד, ומשם זה מקרין את הדברים גם כן לרמה הביולוגית. לתקן, אנחנו לא נוכל על ידי הביולוגיה, ואם כן זה יהיה קצת ולא ייצא מזה הרבה, לא כלום. הרוסים המציאו משהו, ואתה רואה שכל העולם כבר מגלה שזה לא זה, גם הסינים וכל מיני אחרים. אין, אין ולא יהיה.
אני רוצה להגיד גם כן, שאפילו אם יהיה חיסון נגד איזה סוג של קורונה, אז יהיה סוג חדש. זה לא ייעלם מאיתנו, אנחנו נצטרך לחיות עם הווירוס הזה עד שאנחנו נעלה מדרגת הבהמה לדרגת האדם. דרגת האדם, שבקשר בינינו אנחנו רוצים שיתלבש כוח חיבור ואהבה שנקרא "בורא". אז לא לקרוא לזה בורא, עד שאנחנו נחבר בכוח הטוב, ביחס הטוב אחד לשני. שום דבר לא יקרה לפני זה. ואם נעשה את זה, אתה לא תצטרך לפחד משום קורונה ומכלום. המקור של הווירוס הזה, הסיבה לווירוס הזה היא רק שנאה פנימית שיש באדם לרעהו.
דודי: אם הקורונה באה בגלל שנאה בין איש לרעהו, איך הקורונה תתקן את השנאה בינינו?
על ידי המכות שהיא מביאה. לא צריכים יותר. כשאתה סובל יותר ויותר, עד שאחרי הרבה סבל, יכול להיות חודשים, ויכול להיות שנים, אתה תשמע מה שאומרים לך. ולכן אנחנו מיועדים לזה, להסביר לכולם שהסיבה של הקורונה היא השנאה שבינינו.
דודי: במכה יש אלמנט של תיקון?
בזה שהמכה מביאה אותך להכרחיות לשמוע, אם אתה שייך לעמך. ואת אלו שלומדים את חכמת הקבלה, המכה מביאה אותם להכרחיות לדבר על זה, אז כבר יש קשר בין הבורא ולנבראים, וכך כולם יכולים להתחיל להסתדר.
דודי: אנחנו מבינים שגם אם כל האנשים בישראל היו עוטים מסכות, שומרים על ריחוק חברתי, מסתגרים כהלכה, מתמרחים באלכוג'ל, זה לא היה מספיק כדי למגר את הווירוס.
לא.
דודי: אם כן, איזו אחריות אישית היא חובה על כל אזרח?
אם היית נגיד עושה כל מה שרק צריך לעשות בלשמור על אדם מרעהו, ממש היית מלביש על כל אחד איזו חליפת מגן, אז היית מגלה יותר מהר שהווירוס הזה לא עובר על ידי התעטשות, או בכלל באוויר, אלא עובר בצורה יותר פנימית בין בני האדם, בגלים יותר קצרים, בגלים שאי אפשר לזהות אותם ממש. אלה הם גלים שישנם בינינו, כמו שאתה לפעמים מרגיש את האדם, איך שהוא מתייחס אליך, אז תגיד לי, איפה אתה ראית את זה, איך הרגשת את זה? אלא אתה מרגיש שככה זה, אז בגלים כאלו שאנחנו מעבירים על ידי שנאה מאחד לשני, שם הווירוס הזה חודר מאחד לשני.
דודי: זאת אומרת, הסגר הנוכחי שצפוי להתארך, לא יועיל בכלום.
ודאי שלא. הוא רק ימשוך אותך עד שאתה תבין, עד שאתה תראה. אתה תדע שזה מגיע כדי לכבס אותך יותר ויותר, להתיש אותך.
דודי: לא הבנתי את העניין הזה של הקצרים האלה, הקצרים שיש. אם עכשיו יש לי יחס עוין כלפי השכן, לא עוין אפילו, סתם לא סובל את השכן שלי, לא סובל אותו, ואז אתה אומר שבנקודה הזאת, מה, עכשיו גרמתי בזה לקורונה במערכת?
בזה אתה פותח צינור שהווירוס יעבור ממך אליו. כן. וגם אתה פותח את עצמך לווירוסים האלו. כל אחד שנמצא בשנאה כלפי הזולת הוא פותח את עצמו לווירוסים.
דודי: והפוך? איך סוגרים את הצינור הזה?
תאהב את השני. אז לא יהיה לך שום מזיק.
דודי: מה זה תאהב? אני לא יכול לאהוב אותו, ספציפית אותו, בכלל יש כאלה שאני לא יכול לאהוב אותם. אפילו עכשיו יש אנשים שיוצאים החוצה לרחובות, הם ביודעין חולי קורונה והם יוצאים, לא אכפת להם. אז מה, אני צריך לאהוב אותו, ופיס אנד לאב (peace and love), מה זו האהבה הזאת?
לא, אני לא מדבר על כאלה מקרים, אלא אני מדבר בכלל על זה שאתה צריך לאהוב את כולם, ולהשתדל להעביר לידיעת כולם שרק ביחס הטוב אנחנו עושים טיהור של המרחב בינינו.
דודי: למה רוב ההדבקות הן בתוך הבית, בין בני המשפחה, למרות שיש ביניהם אהבה?
אני לא יודע אם זה רוב ההדבקות, אבל יוצא כך שגם כן הם יותר קרובים. זה תלוי גם במרחק, המרחק קובע הרבה. אבל אתה רואה שאפילו ללא מרחק וירוס הקורונה מתגלה לך פתאום במקומות שאין לך שום קשר לאחרים. כמה שתבדוק, לא מגיע לשם שום דבר, לא בדואר ולא בכלום, אלא זה מגיע בגלל שאנשים מקושרים זה עם זה.
דודי: וזה עובד בצורה ישירה? אם אני חושב ספציפית על שנאה, דחייה כלפיי מישהו, אז זה אישית אליי, או שזה אינטגרלי שעכשיו מישהו במקסיקו יכול לחטוף קורונה בגללי?
גם וגם. כי אנחנו לא יודעים עד כמה אנחנו קשורים בצורה פנימית זה עם זה.
דודי: ואם ככה, אז מה חשוב להסביר לאנשים במצב הזה, שאנחנו מקושרים וכל מחשבה שלילית גורמת לאחרים ולעצמם נזק?
המחשבה עצמה היא הווירוס הכי גבוה, ועל הווירוס הזה מתיישבים כל הווירוסים האחרים היותר נמוכים, היותר חומריים.
דודי: שמתעוררת בי מחשבה כזאת כלפי הזולת, לא משנה מי זה, מהקרובים לי, עד הרחוקים לי?
אוטומטית היא כל הזמן מתעוררת בך, אם אתה רוצה או לא רוצה, זה נקרא "יצר האדם רע מנעוריו".
דודי: וכשזה בא, מה אני צריך לעשות כל פעם עם הגלים האלה של השנאה שעוברים דרכי?
אתה צריך לעבוד על עצמך כדי לנטרל אותם, לעשות עליהם צמצום, מסך, אור חוזר. שכל מה שרצית לעשות רע לזולת, עכשיו אתה בכוח מיוחד עושה בטוב לזולת. ואז בטוב שלך אתה מרגיש שמתלבש הכוח העליון הטוב.
דודי: אם עוברת לי עכשיו מחשבה, פשוט ככה התעוררה בי פתאום על מישהו שימות מקורונה, בצורה הכי בוטה ומזלזלת.
אסור שזה יקרה, מפני שאתה רוצה בזה לעשות נזק לכלי דאדם הראשון. אלא רק לתקן.
דודי: אבל זה חזק יותר ממני, הגל השלילי הוא עצום יותר.
תתפלל ותתקן.
דודי: איך מקבלים יכולת כזאת, צמצום, מסך, להשתלט בכלל על הגל הזה? איך גולשים עליו?
על ידי הקבוצה, על ידי השיעורים, על ידי פנייה לבורא וכן הלאה.
דודי: עכשיו לקחת את זה לגדולים.
לא, אתה רוצה להיות המנהל של הדברים, אז אני מסביר לך איך להיות מנהל של זה. אתה שואל אותי איך להתעלות למעלה מהטבע.
דודי: כן, אבל אני רוצה לפנות עם זה לציבור. אני בסדר, אני יושב לרגליך, אבל אני שואל עכשיו בקשר לציבור.
הציבור חייב לשמור על הפקודות שלנו, כמה שהוא מסוגל לא להפעיל את המחשבות הרעות, וכל שכן פעולות רעות זה לזה. זה דבר אחד. דבר שני, לשמוע כל הזמן עד כמה אנחנו נמצאים במערכת שבה קשורים זה לזה. ואין ברירה, כבר נכנסנו לדור האחרון, מתגלה עכשיו שאתה חייב לקבוצה אחת של שמונה מיליארד איש, רק שבקבוצה הזאת יש לך יותר מתקדמים, פחות מתקדמים, אז אתה צריך בכל זאת לנוע איתם.
דודי: אני מבין שאני יכול לפרסם ולהגיד לאדם בוא אליי לקבוצה, תשב, תלמד, תשמע, בשפה שלו, אבל איך אדם ברחוב יכול לעלות מעל השנאה, איך אני יכול לעודד אותו בכלל למצב כזה, או שלא, רק תבוא תלמד?
על ידי ההסברים שלך לאט לאט הוא יתעלה מעל השנאה שלו עד האהבה, כי ככה הבורא סידר. הוא סידר את זה רק לטובים? לא.
נורמה: בארץ יש כרגע מצב לאומי שכולם דואגים לאמצעים הכלכליים. האם יש מקום למחשבות כאלה, למחשבה טובה אחד כלפי השני כשאנשים דואגים לקיום, לדברים הכי בסיסיים, הכי גופניים, גשמיים?
לכן אפשר להסביר להם בצורה עוד יותר פשוטה, שהעולם הולך להתחלק ולהתרחק ואף אחד לא ידאג לשני. המסחר הבינלאומי פשוט יתרסק, לא יהיה לך יותר ממה שאתה מגדל ליד הבית שלך, יהיו ממש כאלו דברים, וכבר עכשיו מתחילות להיות בעיות עם כל קווי האספקה. וכאן אנחנו צריכים להבין, שמה שכאן יכול להבטיח לנו את העתיד שלנו זה רק הקשר הטוב בינינו בלבד.
שלי: לפני שנעבור לנושא הבא, רק להבין את הטכניקה כדי שנוכל גם להבין אותה בעצמנו וגם להסביר אותה. אנחנו מבינים עכשיו שמחשבות רעות על אנשים גורמות לנו לקורונה, לרגשות רעים. אם עכשיו באה לי מחשבה רעה, מה השלב הראשון, האם לעצור אותה, להגיד אני לא רוצה לחשוב על הבן אדם כרגע?
יכול להיות שכן, שאני עכשיו בינתיים מפסיק לחשוב על בני אדם אלו או אלו, כי אני רואה שאני לא יכול לחשוב עליהם טוב, אלא רוצה לפחות לא לחשוב. יכול להיות שכן. זו כבר טכניקה.
שלי: אז אחרי שהפסקתי לחשוב עליו, נגיד התקררתי, ירד קצת הכעס, ירדה השנאה, האם להתחיל להזכיר לעצמי דברים טובים שהאדם הזה עשה? איך אני מתחילה להפוך את זה לגל חיובי?
את צריכה ללכת לפסיכולוג, אני לא יודע, אלה באמת דברים כאלה שאני לא רוצה לדבר עליהם, זה לא שייך לחכמת הקבלה. אם זה חכמת הקבלה אז את צריכה להכניס אותו לעשירייה, את צריכה לפתוח חוגים כאלה שאת מלמדת אותם, או שהם יצטרפו אלינו דרך האינטרנט. צריכים לפתוח באמת כאלו חוגים ולהזמין לשם אנשים, שמי שרוצה להתעלות למעלה מווירוס הקורונה, באמת להתעלות, זה על ידי המחשבות הטובות שאנחנו מלמדים אותם בכאלו חוגים. תנסו, אתם תראו שפחות או יותר אבל יהיה לכם שם קהל.
שלי: זאת אומרת, שאדם לא יכול לבד לעשות שום שינוי, הוא חייב להצטרף לאיזושהי סביבה?
המטרה, מטרת הבריאה, שאנחנו נהיה כולנו קשורים זה לזה בקשר הטוב.
שלי: הנושא הבא שלנו זה קורונה נפשית ומחשבות חיוביות. יושב ראש איגוד הפסיכיאטריה בישראל אמר, שמאז שהחל משבר הקורונה בארץ מספר הפניות למרפאות הציבוריות לבריאות הנפש עלה בערך ב-40%, זה הרבה אבל עדיין רחוק מלייצג את שיעור העלייה בתחלואה הפסיכיאטרית. ההערכה היא שהבעיות הנפשיות הוכפלו פי שניים לפחות וכ-15% מהסובלים מהבעיות האלה עשויים להתאבד בשלב זה או אחר. האוכלוסייה בישראל נמצאת בעלייה ניכרת בכל סוגי הפגיעה, חרדה, דיכאון, טראומה, פסיכוזות והפרעות דו קוטביות. ביום שישי דיברנו על ההפרעות הפיזיולוגיות שהקורונה גורמת למוח וללב, וכאן מדובר בבעיות נפשיות שמתפרצות באנשים שלא חלו אפילו בקורונה, רק מתוך מצב המתח והחרדה. לאן התהליך הזה הולך לדעתך?
זה לא חשוב דרך מה, אבל התופעה הזאת היא תביא אותנו להכרחיות לעשות עם עצמנו משהו. זה לא חשוב פחות חולה, יותר חולה, יותר פסיכוטי, יותר נפשי, יותר עצבים, זה לא חשוב, מכל הכיוונים הווירוס הזה עד כדי כך ינענע אותנו, יבלבל ויזרוק אותנו מפינה לפינה, שאני כבר אסכים.
שלי: הבעיה העיקרית עם הקורונה שפוגעת גם בילדים וגם במבוגרים, זה שאין לזה סוף, זו מעין חרדה כרונית.
את רוצה שזה לא יפגע בילדים? כדי לפגוע בך זה יפגע בילדים.
שלי: איך מתמודדים עם חרדה כזאת שהסוף שלה לא נראה באופק? איך אדם יכול לשאת את זה?
רק בתנאי שהוא מתמודד עם זה ולא שהוא יושב ומחכה.
שלי: מה זאת אומרת מתמודד?
שהוא עושה משהו כדי שהצרה הזאת תעבור, וזה רק על ידי חיבור. שישתתף בכל מיני חוגי חיבור, בלימוד שלך, בחוגים שאת פותחת בטלוויזיה, בכל מקום, ושהם ישתתפו וישמעו מה לעשות. אני בינתיים לא רואה אף חוג משלנו שהוא ממש פונה לקהל, "בבקשה, תבואו אלינו ונלמד יחד איך להתמודד נגד כל הרע שיש לנו, תכירו מאיפה הרע הזה צומח וכולי וכולי." אני לא רואה את זה.
שלי: איך אתה רואה את זה, איך זה כן צריך לקרות, האם אלה תכניות יומיות שיזמינו קהל באינטרנט, שיזמינו אנשים ממש להשתתף או רק לשדר החוצה?
כן. להשתתף בתכניות יומיומיות, פרסום שיש חוגים כאלה ששם אפשר ללמוד איך להתמודד עם וירוס הקורונה ובכלל עם כל הבעיות, עם כל הצרות שבחיים.
שלי: אתה באמת יום יום נותן פה את כל התורה ותמיד זה מסתכם בחינוך ואתה גם מצפה שאנחנו נצא ונתחיל ליישם את זה, לא רק לדבר על זה שצריך.
אני כבר לא מצפה מכם לשום דבר.
דודי: עד עכשיו עסקנו רק בהסברה, נשמע שעכשיו הגיע הזמן לפתוח חוגים ולהיות ממש בקשר ישיר עם הקהל.
כן.
דודי: קשר מבוסס, כלומר לא רק חינוך כללי, מדעי, אינטגראלי, אלא מבוסס על יסודות של חכמת הקבלה, בפה גלוי אתה אומר את הדברים.
כן. גלוי אני לא יודע, חכמת הקבלה יכול להיות כן, לא, פחות, זה לא חשוב, אבל אין לנו מה לפחד ולהתבייש. אם אתה רואה שדוחה, אז פחות. אם אתה רואה שלא מפריע, אז כמו שזה.
דודי: זאת אומרת אבל זה לא רק ציר אחד חד סטרי של הסברה כתובה, מצולמת, קחו, תצרכו שם אצלכם באינטרנט, אלא כבר בואו למפגשים וירטואליים, תלמדו, תשבו, תתכללו ממש.
כן. צריכות להיות כאלו שיחות כמו שיש לך דוסים שנותנים שיחות לחילוניים, כל הזמן כל הזמן שיחות, שיחות, שיחות, בלי סוף, ושיכנסו וייצאו מזה ללא שום הגבלה אלפי אנשים.
דודי: ומה קורה בחוג כזה? מה זה, סדנאות? הרצאות? מעגלים?
הכול, כל מה שרק אפשר.
שלי: האם הפנייה הזאת לקהל החיצון צריכה להתבסס על המצב הזה של הדיכאון והחרדות שהאוכלוסייה שרויה בו? זאת אומרת לפנות לחיסרון הזה?
גם כן, ודאי. בעיות עצבים נפשיות, בעיות במשפחה, בילדים, בכל דבר שעקב הקורונה הם [מרגישים] התגברות.
דודי: עם מה אדם יוצא מהחוג הזה, יש לו בכלל התחלה וסוף או שזו מסגרת קבועה, והאם לבנות אותם כמו עשיריות, כמו קבוצות?
זה מסגרת ללא סוף. שנכנסים ויוצאים אנשים, אתה לא נותן להם איזה עשר הרצאות ו"לכו, ותקבלו איזה פתק שעברתם קורס", זה פשוט כל הזמן כאלו חוגים פתוחים לכולם, שאתה מסביר להם שם איפה אנחנו חיים, למה, בשביל מה, מה קורה עם הקורונה, בכלל זה לא עניין של קורונה אלא למה הטבע דוחף אותנו וכן הלאה.
דודי: מה הדחף, מה מניע אותו שם? מה זה, זה כאילו נקודה שבלב או שהוא חולה קורונה והוא מפחד על החיים שלו? מאיפה הוא הגיע?
לא חשובים הדחפים יש לו. הוא מגיע. כל אחד מגיע ממה שיש לו. אבל בסך הכול הוא דואג לעתיד שלו.
דודי: אם אני מבין נכון אנחנו מדברים איתו על יסודות הטבע האינטגראלי? על הטבע האגואיסטי של האדם? על הצורך בחיבור?
צריכים ממש לבנות את התהליך, את התכנית, וודאי שלא פסוקים, אלא הסבר רחב, פתוח לכולם. לקבל שאלות לא במצב שאתה הולך להסביר, ובפעם הבאה לפי שאלות האלה אתה כבר בונה את השיחה שלך. והשיחות לא צריכות להיות יותר מחצי שעה.
דודי: הדגש בשיחות האלה זה העברת ידע על חוקי הטבע או חיבור בין האנשים בתוך החוג?
לא, חיבור בין האנשים זה כלום לא שווה. חוקי הטבע, וכתוצאה מחוקי הטבע, שיהיה גם חיבור בין בני אדם.
נורמה: בשלב הזה זה הכי חשוב להבין את הכרת הרע, למה זה קורה?
כן, אבל לא מיד הכרת הרע, אלא מדברים קצת על הטבע הכללי, על הסדר דומם, צומח, חי, מדבר, על דברים כאלה מסביב. לא שזה רחוק מהאדם, אבל שהוא יראה את המערכת השלמה, אז יהיה לו יותר קל להבין איפה אנחנו נמצאים ולמה אנחנו כולנו סובלים.
דודי: אני חושב שאנחנו יצאנו פה בשלל רב. יש פה הרבה חומר להתחיל לכתוב ולהתחיל ליצור, נעביר את זה גם הלאה לכל הגורמים שעוסקים בהסברה.
מתי מפרסמים ומתי פותחים את הקורס לקהל הרחב בכל הצורות? לפחות בעברית.
דודי: נעביר את זה לאחראים, מי שמנהלים פה את השיווק ואת ההפצה, שישמעו את החלק הזה, שיקדמו את זה, אני מאמין שגם הם עוסקים במשהו. אנחנו צילמנו עוד קורס וירטואלי ואנחנו נפעל, יש הרבה דברים. נעביר את זה לכל הגורמים הרלוונטיים שיקדמו.
בסדר גמור.
נורמה: אנחנו מכינות קורס לנשים, השאלה אם עדיף שזה יהיה קהל יעד יותר כללי מנשים לכולם, או מנשים לנשים?
טוב שזה לנשים, אני רק לא יודע אם זה טוב מנשים לנשים, עד כמה שנשים מתפעלות מנשים, זו בעיה. יותר טוב גבר שמדבר לאישה, כך נראה לי. תמיד נשים רוצות לשמוע יותר את הגבר מאשר אישה אחרת. היא תמיד מעוררת קנאה, תחרות, ביקורת. כדאי לעשות את זה אולי מהגברים, שיהיה איזה גבר נאה שיעביר בצורה צנועה, יפה, את המסר הזה לנשים.
נורמה: מה הדבר הכי חשוב שאישה צריכה להבין מהפנדמיה, מהמצב?
שמי שמעביר את זה הוא מעביר את זה מאהבה לכולם. זה מצידו. אבל מה שהוא הולך ללמד, איך שיהיו החיים שלה מסודרים יפה וטוב בביטחון המלא. מה האישה צריכה יותר? את זה קודם כול.
נורמה: איך היא תקבל את זה?
תלוי איך אנחנו נעביר לה את זה. אבל אם היא תקבל את זה יפה וטוב, זה כבר יתפשט בכל האינטרנט. כי בקשר, בהידברות בטלפונים ובכל הצורות האחרות של קשר, גם נשים [נמצאות] שם, שולטות לא פחות מהגברים.
אם אתם רוצים עוד לדבר על הנושא הזה שאנחנו חייבים לפתוח שיחות או קורסים, איך לקרוא לזה לא חשוב, לקהל הרחב בעברית ובכל השפות האחרות, אז בבקשה, אני מוכן לדבר ולעזור ולתמוך ולהצטרף.
דודי: אני חושב שאנחנו נזמין שיחה רחבה יותר עם כל הגורמים שעוסקים בתחום הזה.
אין שום בעיה, אבל חייבים. ואני מדבר גם על מכתב לממשלה. לא רק לממשלה, לכל מקבלי ההחלטות, לעיתונות, לא חשוב, כמה שיותר שיידעו לפני מה אנחנו עומדים. חבל שאנחנו נגיע למצבים ברורים לנו, ולגמרי לא ברורים להם. אבל כשאנחנו נגיע [לזה] שהם יידעו, "או, כבר שמענו את זה מ"בני ברוך"." זה כדאי, נקנה בזה לעצמנו שם ומגדל.
בהצלחה.
דודי: תודה רבה.
כל טוב ותצליחו, אתם צריכים להיות גדולים.
(סוף השיחה)