"סיפור רוחני"
יוסף ואחיו
בהנחיית: ערן קורץ
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.06.2010 – אחרי עריכה
ערן: בתכניתנו סיפור רוחני אנחנו מבררים את סיפורי התנ"ך. אנחנו בסדרה של סיפורים על יוסף ואחיו, אחת הפרשות הסבוכות, שנראית לנו כמו טלנובלה מתפתחת.
אנחנו באחד השיאים של הטלנובלה המאוד סבוכה הזו. אחרי שיוסף כבר הורד למצרים, הוא כבר נהיה מלך, ואז יעקב אומר לבניו שיש רעב בארץ, רדו למצריים, ושם הם פוגשים את יוסף. מה זה שיש רעב בארץ?
רעב בארץ, זה כשאין במה להחיות את עצמו בצורה רוחנית, "ארץ" זה רצון, הרצון האגואיסטי של האדם כבר לא יכול להתפתח יותר. מדברים לא על הרצון האגואיסטי בעצמו, כי מדובר בבני אברהם, מדברים כבר על יעקב ובניו שהם רועי צאן. צאן נקרא שהם מתקדמים לרוחניות עם כל התכונות שלהם, ועכשיו הם מרגישים שאין להם יותר צורת התקדמות, שהם חייבים לקבל עוד ועוד מילוי. כדי לקבל מילוי צריכים שניים, חיסרון ומילוי.
ערן: חיסרון זה רצון.
רצון, כן. כדי לחיות אני צריך גם לרצות משהו, וגם למלא את הרצון. זה כמו אדם חולה, מביאים לו אוכל והוא לא רוצה לאכול, אבל כדי להמשיך לחיות, הוא צריך קודם רצון וגם מילוי.
לכן הם יורדים למצרים, כי הם צריכים קודם כל חיסרון חדש, אפילו חיסרון אגואיסטי, כי התקדמות חייבת להיות כאן. לכן דווקא יוסף הוא המקדם אותם למצרים. כי יוסף הוא הספירה, התכונה האחרונה של הנשמה לפני הירידה לאגו, למלכות. לכן יוסף יכול לעשות את העבודה הזו, כי הוא כנגד יסוד. יוסף הצדיק, "צדיק יסוד עולם"1.
ערן: הוא מחבר אותם לאגו.
כן.
ערן: יש פה תהליך שלם. הם יורדים, ואז פוגשים אותו, הוא לא אומר להם מי הוא, אבל הוא מזהה אותם.
עברו הרבה שנים והוא נראה כמו מצרי.
ערן: הוא שואל אותם מי הם, הם עונים לו שהם באו לשבור אוכל, והוא אומר להם שהם מרגלים שבאו לראות את ערוות הארץ. הם מספרים לו שיש להם עוד אח קטן, והוא אומר להם להביא אותו. זה סיפור נהדר לטלנובלה. מה זה בתוך האדם?
כדי לרדת באמת לרצון לקבל האגואיסטי הגדול בתוך האדם, כי רק מתוכו אנחנו יכולים להגיע לגאולה בתיקון שלו, קודם אנחנו צריכים שיהיה לנו מה לתקן. הכול מתחיל מאברהם. אברהם זו תכונת החסד הקטנה. כשהתכונה הזאת גדלה באדם, הוא לא יודע מה לעשות עימה. זו תכונה שדומה לבורא, את זה אדם מקבל בתוך האגו הפשוט שלו, הגשמי, הבהמי, כמו בעולם שלנו. הוא מתחיל לקבל איזו תכונה שמושכת אותו למשהו, זו תכונת אברהם, הראשונה מכל התהליך שאדם צריך לעבור. ומה יש לו לעשות עם זה? אין. הוא שואל "איך אני יכול להתקדם?", והבורא אומר לו אל תדאג "גר יהיה זרעך בארץ לא להם"2
ערן: "במה אדע כי אירשנה"3.
כן, ארבע מאות שנה הם יהיו גרים שם, הם יהיו בגלות, הם יקבלו תוספת גדולה מאוד של עביות, רצון לקבל גדול, כלים של המצרים, ואז הם יצאו ברכוש גדול, באגו גדול. ואת האגו הגדול הזה אחר כך הם יתקנו על ידי ארבעים שנה במדבר וכיבוש הארץ. אז הם יוכלו להיות כעם חופשי בארצם. זה בעצם מה שקורה.
איך מגיעים לזה? מאברהם יש התפתחות - יצחק ויעקב, ושניים עשר בני יעקב. למטה מיעקב התכונה הבאה היא יוסף. כי יעקב זה קו אמצעי ויוסף תחתיו זה הקו האמצעי. ואז מגיע מצב שאותן התכונות, אבות ובנים, יתחילו לגעת ברצון לקבל הבסיסי שנקרא פרעה, וזה מה שקורה עכשיו. האדם שמתחיל להתפתח, שהתפתח עם התכונה הקטנה, הנקודה שבלב שנקראת "אברהם", הגיע עכשיו למצב שהוא נמצא בקשר עם רצון לקבל גדול מאוד שמכביד עליו, שמביא לו כל מיני קושיות ובעיות, אבל הוא חייב את זה, הוא חייב שיהיה לו מה לתקן, ולכן נכנס למצרים. יעקב בעצמו יורד למצרים וכל שניים עשר בניו, אחיו של יוסף, כולם.
ערן: הם לא רוצים להיכנס למצרים, הם באים רק לקחת אוכל והוא ממש מכריח אותם. הוא אומר להם להישאר, ולשלוח אחד חזרה. הם לא רוצים, והוא מסכים שישאירו אחד מהם. והוא משאיר את שמעון.
הקרוב.
ערן: שמעון נשאר שם והם חוזרים חזרה ליעקב, אביהם, שלא מסכים בשום פנים ואופן שהם ירדו שוב.
כן, הוא אומר "גם אותו אתם צריכים לקחת ממני? מה נשאר?". יש עד כדי כך פחד לאדם להיכנס לאגו, הוא רואה שהאגו שעכשיו גובר, כובש אותו, ויש לו פחד שהוא ישאר שם, שהוא יקבר שם. ולכן התכונות הללו, אומנם הן תכונות מאוד חזקות והוא רוצה להגיע לרוחניות, אבל מתגברת עליו הגשמיות, מצרים תופסת אותו עד כדי כך, שכאן בהחלט יש יכולת לאבד את הכיוון ולהתחיל לעבוד לשם המצרִים. ולכן יש ספקות גדולים.
אבל מצד ההנהגה העליונה, בכל זאת הרעב גובר, אין ברירה, ואז כולם יורדים למצרים. ואז הם מגלים שיוסף הוא בעצם הנציג שלהם והכין להם את הכניסה למצרים.
ערן: זה הקטע שבו הם משכנעים את יעקב, אביהם, לרדת למצרים.
"והרעב, כבד בארץ. ויאמר אליהם אביהם, שבו שברו-לנו מעט-אכל. ויאמר אליו יהודה, לאמר: העד העד בנו האיש לאמר לא-תראו פני, בלתי אחיכם אתכם. אם-ישך משלח את-אחינו, אתנו--נרדה, ונשברה לך אכל. ואם-אינך משלח, לא נרד: כי-האיש אמר אלינו, לא-תראו פני, בלתי, אחיכם אתכם, שלחה הנער אתי--ונקומה ונלכה; ונחיה ולא נמות, גם-אנחנו גם-אתה גם-טפנו. אנכי, אערבנו--מידי, תבקשנו: אם-לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך, וחטאתי לך כל-הימים. ויאמר אלהם ישראל אביהם, אם-כן אפוא זאת עשו--קחו מזמרת הארץ בכליכם, והורידו לאיש מנחה."4
ערן: דרמה גדולה. הוא גם עשה להם תרגיל, הוא שם להם גביע כסף בתוך הצרורות כשהם חזרו חזרה. אומנם הם מפחדים, אבל בכל זאת יורדים.
אין לאדם ברירה גם לכיוון זה וגם לכיוון זה. הוא לא יכול לצאת ממצרים, הוא לא יכול להיכנס למצרים, הוא נמצא במבוכה גדולה, הוא לא יודע מה לעשות.
ערן: ויש רעב.
כן. וכאן קם יעקב והולך. אותה התכונה הגדולה שהובילה את האדם עד כה ברוחניות. הוא מחליט שאין לו ברירה, הוא חייב להיכנס לכלים האלו, לרצונות שלו, לכוחות שלו, ולהתחיל לעבוד איתם. כשהוא מחליט על זה, אז מתגלה שבאמת יש לו קשר עם מצרָים בצורה מאוד מאוד מיוחדת, לא עם מצרָים עצמו, אלא עם יוסף שבמצרים.
אני יכול להיות עכשיו בטוח שיש ביני לבין מצרָים מקשר שנקרא "יוסף הצדיק", יסוד, יסוד חדש. אני יכול דרך יוסף להיות תמיד במגע עם האגו שלי בצורה כזאת שאני יכול לקבוע עד כמה כן ועד כמה לא. כמו שאומרים על היהודים, כשהם נכנסו למצרים, פרעֹה נתן להם את ארץ גושן, נתן להם מקומות טובים. האדם בצורה כזאת כבר מתחיל לקבוע באגו שלו את הדברים שהוא כן יכול לנהל. בשבע שנות שובע הוא מרגיש שמצרָים נותן לו תוצאות טובות בדרך, אבל בזה אי אפשר לסיים את הפסוק, כי בסופו של דבר הוא צריך לקחת מהמצרִים את כל הרצון שלהם, ורצון אפשר לקחת אם מתכללים ממנו. ולכן אחרי שבע שנות שובע חייבים לבוא שבע שנות רעב. "רעב" הכוונה שהוא מרגיש שבמצרים הוא לא מקבל את המילוי הרוחני. הכול נכון, אבל במקום לעזור לו לעלות, מצרָים מתחיל לקבור אותו.
ערן: אחרי שהיה לו שם טוב, אחרי שהוא כבר הגיע למצב טוב.
כי התקדם לרוחניות. האדם שבא נגיד ללמוד חכמת הקבלה, הוא לומד ורוצה להצטיין בכל מיני דברים, עושה הפצה, יש לו קבוצה, האגו שלו נותן לו מלא כוחות.
ערן: יש מה לעבוד.
כן, והוא רואה עד כמה הוא יכול להתקדם, "טוב שאני יודע לקרוא, ללמוד ולנהל דברים, שאני מצטיין במשהו", נגיד בצילום. אבל זה לאט לאט נגמר והאדם נשאר ללא חומר דלק. לָמה? כי הוא צריך להתחיל לקבל חומר דלק מהרוחניות עצמה ולא מגשמיות. הוא צריך להתחיל לקבל שכר לא מזה שמצליח במצרים, אלא מזה שמצליח ברוחניות. לכן מצרים מתחיל להיראות לו כשבע שנות רעב.
ערן: מה זה אומר לחיים שלנו היום?
היום אנחנו נמצאים במצב שסיימנו שבע שנות שובע. חשבנו שאנחנו יכולים להתקדם על ידי האגו שלנו עד לפני כמה שנים טובות, חשבנו שאנחנו יכולים להשיג דברים גדולים, להצליח, לשגשג, להגיע לחיים טובים, לנו, לילדים. אבל כבר מלפני חמישים שנה התחלנו לראות שזה לא כל כך הולך בעולם, וככל שנצייר לעצמנו תמונות ורודות, העסק לא מצליח. הדור החדש כבר מגלה עייפות ולא רוצה ללכת בדרך שלנו, וגם אנחנו רואים שהגענו למצב שהאדם נעשה עבד לפרעה שלו. ואז שנות השובע נעשו לשנות רעב, כי מה יש לנו בחיים האלו בסופו של דבר? אנחנו חיים, כן. גם היהודים שבמצרים צעקו אחר כך איפה הבצלים.
ערן: איפה הבצלים והשומים, האבטיחים והקישואים.
איפה זה, מצד אחד. ומצד שני "ויאנחו בני ישראל מהעבודה"5. אומנם בנו ערים יפות, פיתום ורעמסס, וגם אנחנו בנינו הרבה דברים טובים, אבל מה יש לנו מזה? הכול ריק, ביתו ריקם, ומה נעשה?
עם החשבון הזה מגיעים כבר למצב שאין מה לעשות, צריכים לברוח, אבל זה עוד רחוק מהסיפור הזה. אנחנו רק בהתחלה, יש לנו עוד מאתיים ועשר שנה.
ערן: הם יורדים לבית יוסף, ויש שם סיטואציה דרמטית.
"ולא-יכל יוסף להתאפק, לכל הנצבים עליו, ויקרא, הוציאו כל-איש מעלי; ולא-עמד איש אתו, בהתודע יוסף אל-אחיו. ויתן את-קלו, בבכי; וישמעו מצרים, וישמע בית פרעה. ויאמר יוסף אל-אחיו אני יוסף, העוד אבי חי; ולא-יכלו אחיו לענות אתו, כי נבהלו מפניו. ויאמר יוסף אל-אחיו גשו-נא אלי, ויגשו; ויאמר, אני יוסף אחיכם, אשר-מכרתם אתי, מצרימה. ועתה אל-תעצבו, ואל-יחר בעיניכם, כי-מכרתם אתי, הנה: כי למחיה, שלחני אלהים לפניכם."6 16:40
ערן: האמת שיש עוד דרמה בדרך. כשהם יורדים, יש את התרגיל שהוא עושה להם עם הגביע, הוא שם את הגביע בשק של בנימין.
כביכול גנבו את הגביע שלו, שהוא סמל החכמה, השליטה שלו.
ערן: לָמה הוא לא מתגלה? למה הוא עובר איתם את כל התהליך הזה, כתוב שהוא הלך ובכה וחזר?
אי אפשר בלי שיתגלה לכל התכונות של האדם עד כמה הן נמצאות בפחד, בחשבון פרטי, אגואיסטי, אי אפשר בלי זה להתקדם. אנחנו לא מבינים כמה היא ההכרחיות בגילוי כל תכונה, כל עביות באגו שלנו. זה הכרחי, לפני זה לא יקרה כלום.
לכן כל התכונות האלה, כל שניים עשר האחים, שזה י- ה- ו- ה בג' קווים, הם חייבים להתגלות במלואם ובקשר שלהם כלפי המלכות. כי בסופו של דבר הצורה הזאת של שניים עשר האחים שזו הה-ו-י-ה, צורת הבורא, תכונות הבורא, צריכה להתגלות כלפי מלכות, כלפי הנשמה הכללית. ואם לא יתגלה בהם הקשר ועוצמת הקשר ביניהם, והמצרִים שמצטרפים וממש כך נמצאים בתוכם, אז הם לא יוכלו אחר כך לשרת את הנשמה הכללית, את הנשמות.
עם ישראל שקם מתוך כל התהליך הזה, הוא חייב להיות בגודל, בעוצמה, חזק, כדי אחר כך לתקן את כל האנושות. לכן לא פלא שאנחנו עוברים כאלו מצבים וכזאת היסטוריה. זה לא נמדד לפי כמויות האנשים שבעולם שלנו, שבעה מיליארד כנגד חמישה עשר מיליון, אנחנו רואים עד כמה עוצמתנו בעולם פי כמה מכל עם אחר.
ערן: בלי קשר.
לכן מסבירים לנו את התהליך. תכונות ההשפעה אלה שנים עשר בני יעקב, הן חייבות לקבל עביות, עוצמת האגו גדול מאוד עליהם כדי אחר כך להשפיע לכל העולם. הרי מה זה "יוסף"? יוסף זו אותה התכונה שמקשרת בין תכונות ההשפעה, שהם שנים עשר בני יעקב, למלכות, לאגו הגדול.
ערן: לפרעה.
יוסף כאילו המעביר, הוא לוקח את האגו מפרעֹה ומעביר אותו לעביות הזאת, לשנים עשר אחיו, ושוב מהם לפרעה, ומפרעה לאחיו. כך על ידי זה התכונות האלו הופכות להיות הראויות, מיוחדות כאילו לתיקון הכללי של כול הנשמות.
ערן: בנימין בדרך משחק תפקיד, אמנם פסיבי, אבל בכל זאת תפקיד משמעותי בתוך המחזה. בנימין הוא אחיו מרחל.
כן. בן, ימין. צד ימין של יוסף שמצטרף אליו וכל הזמן עוזר לו.
ערן: בהתחלה בנימין בכלל נשאר עם אביו בארץ ישראל.
כן.
ערן: אחרי זה יוסף דרש שהוא יֶרד. הוא יורד, ואז הוא אומר, הוא גנב לי את הגביע. זאת אומרת, הוא מֶשחק כל מיני משחקים אתו.
זו תכונה הכי קרובה ליוסף כי באמת הם מחיסרון אחד, רק יוסף זה שמאל ובנימין זה ימין, זה כנגד זה, ולכן חייב לפתח אותו כי שניהם יחד, בנימין נכלל ביוסף. אנחנו לומדים את זה גם מ"תלמוד עשר הספירות", שבנימין נכלל ביוסף ובצורה כזאת יוסף מצליח. אבל שוב, דרגת יוסף שמצליח היא דרגה מוגבלת כי זה הקשר בין הזעיר אנפין למלכות. ולכן נגמרת תקופת יוסף ופתאום אנחנו מגיעים, כאילו ללא שום קשר, לתכונה החדשה שבאדם שנקראת "משה". מה פתאום? איפה אברהם, יצחק, איפה כולם, איפה כל בני יעקב? משה כאילו מגיע ממש מבית פרעה.
ערן: באמת מגיע מבית פרעה.
כן, אבל הוא משבט לוי, ברור, אבל בכל זאת ככה.
ערן: הוא בוכה, כל מצרים שומעים, כל מצרים עכשיו יודעים.
כן, אבל מסכימים עם זה. הרצון לקבל של האדם מסכים לזה שיש עכשיו תכונות חדשות שעל ידם הרצון לקבל האגואיסטי יכול להרוויח. אז המצרָים שמחה שמגיע יעקב, פרעֹה יוצא לפניו, מכבד אותו. האגו של האדם מבין שזה לטובתו, כדאי לו. אני ארכוש רוחניות, על ידי הרוחניות הזאת אני אגיע לעוד שגשוג, לדברים גדולים, זה כדאי.
ערן: בסוף הוא יגלה שמשם לא יצא לו כלום, שהוא יצטרך לברוח.
בינתיים יש תיקון מה שנקרא "להשפיע על מנת לקבל". אחר כך יהיה תיקון "לקבל על מנת להשפיע", אבל בינתיים הפרעֹה מרוויח.
ערן: כשהוא רואה את האחים שלו הוא אומר אל תפחדו ממני. הם נבהלים מאוד, הם אומרים, זה האח שאנחנו מכרנו.
יש פה באמת קונפליקט גדול. כי כל האחים האלו כולם תכונות השפעה. יוסף היחיד שקשור לתכונות הקבלה, למלכות. ולכן לא מן הסתם יש ניגוד אינטרסים והמעמד זה כנגד זה, כל האחים לעומת יוסף. כי יוסף קשור למלכות, הוא צריך לעבוד עם הכלים דקבלה, עם האגו, וכל האחים האלה מנותקים מהאגו, הם רועי צאן במדבר ליד באר שבע, הכול תכונות השפעה, כל תכונות החסד, דרום.
ולכן לא פלא שלא מבינים את יוסף, מצד אחד. מצד אחר, לא יכולים בלי יוסף אחר כך להתקדם כי הוא קשור למלכות ומשם בא כל הרצון לקבל שעליו אפשר לגדל את התבואה והצאן. לכן אין להם ברירה, הם חייבים להתקשר ליוסף. זאת אומרת, בא תהליך מאוד ארוך, עקבי, על ידי לחץ של יעקב שגם לא מבין בדיוק מה קורה שם, הרי הוא לא מסכים ליוסף שהיה שם עניין לפני המכירה עם כותונת הפסים וכל זה.
יוצא שהאדם מתגלגל לאגו שלו וחושב שאין לו ברירה. דווקא על ידי האגו הוא מצליח. קודם הוא חשב שרק בתכונות דהשפעה, אחר כך הוא רואה שחייב להיכנס לתכונות הקבלה. אבל כשנכנס לתכונות הקבלה, עובר שבע שנות שובע שתכונות הקבלה עוזרות לו להתקדם, ואחר כך אנחנו רואים לאנשים שמגיעים לחוכמת הקבלה, פתאום אין להם אוויר.
ערן: אין אוויר, אין חומר דלק.
כך הם גדלים. אחר כך עוברים תקופה קשה, כאילו "יאנחו בני ישראל מהעבודה". ממה לחיות? מה חכמת הקבלה הזאת נותנת, איפה הרוחניות, מתי אני מגיע למשהו? כאן צריכה להיות עוד מכה גדולה של עשר מכות וחושך ומעמד מאוד חזק, אבל זה כבר בניית העם. ולכן אנחנו לקראת זה מתאחדים בקבוצה, יותר עובדים על איחוד, ואז בצורה כזאת מזרזים את הזמנים ויוצאים פחות מארבע מאות שנה.
ערן: אז הטלנובלה הזאת היא הכרחית לצורך העניין הזה. כולם כמו בובות בתיאטרון.
כן, אם היה אפשר הייתי ודאי בונה קולנוע יפה, סדרה בת אלף סרטים.
ערן: נכון, ואנחנו כולנו חיים בזה.
שם הייתי מראה את הסיפור הרוחני וסיפור תורני, כאילו הגשמי. ויכול להיות שאדם היה לומד לאט לאט להעלות את עצמו כל פעם מסיפור אחד לסיפור אחר.
ערן: אנחנו חיים את זה. זאת אומרת, אדם שעובר את הדרך הרוחנית חי על עצמו את כל הדרמה הזו, הוא מרגיש הכול.
רק על זה מדובר.
(סוף השיחה)
-
משלי י'↩
-
"א והרעב, כבד בארץ. ב ויהי, כאשר כילו לאכול את-השבר, אשר הביאו, ממצריים; ויאמר אליהם אביהם, שובו שברו-לנו מעט-אוכל. ג ויאמר אליו יהודה, לאמור: העד העיד בנו האיש לאמור לא-תראו פניי, בלתי אחיכם איתכם. ד אם-ישך משלח את-אחינו, איתנו--נרדה, ונשברה לך אוכל. ה ואם-אינך משלח, לא נרד: כי-האיש אמר אלינו, לא-תראו פניי, בלתי, אחיכם איתכם. ו ויאמר, ישראל, למה הרעותם, לי--להגיד לאיש, העוד לכם אח. ז ויאמרו שאול שאל-האיש לנו ולמולדתנו לאמור, העוד אביכם חי היש לכם אח, ונגד-לו, על-פי הדברים האלה; הידוע נדע--כי יאמר, הורידו את-אחיכם. ח ויאמר יהודה אל-ישראל אביו, שלחה הנער איתי--ונקומה ונלכה; ונחיה ולא נמות, גם-אנחנו גם-אתה גם-טפנו. ט אנוכי, אערבנו--מידי, תבקשנו: אם-לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך, וחטאתי לך כל-הימים. י כי, לולא התמהמהנו--כי-עתה שבנו, זה פעמיים. יא ויאמר אליהם ישראל אביהם, אם-כן איפוא זאת עשו--קחו מזמרת הארץ בכליכם, והורידו לאיש מנחה: מעט צורי, ומעט דבש, נכאת ולוט, בוטנים ושקדים" (בראשית מג', א'-יב') ↩
-
ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו (שמות ב', כג')↩
-
א ולא-יכול יוסף להתאפק, לכול הניצבים עליו, ויקרא, הוציאו כל-איש מעליי; ולא-עמד איש איתו, בהתוודע יוסף אל-אחיו. ב וייתן את-קולו, בבכי; וישמעו מצריים, וישמע בית פרעה. ג ויאמר יוסף אל-אחיו אני יוסף, העוד אבי חי; ולא-יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו. ד ויאמר יוסף אל-אחיו גשו-נא אליי, וייגשו; ויאמר, אני יוסף אחיכם, אשר-מכרתם אותי, מצריימה. ה ועתה אל-תיעצבו, ואל-ייחר בעיניכם, כי-מכרתם אותי, הנה: כי למחיה, שלחני אלוהים לפניכם (בראשית, מה' א'- ה')↩