מקובלים כותבים

פרקטיות - 6

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.08.15 – אחרי עריכה

בן ציון: בכל תכנית אנחנו שואלים אותך הרבה שאלות. ואני שם לב, שבתוכניות אתה מכוון אותנו להסתכל בצורה מאוד מסוימת על המציאות. אנחנו שואלים אותך שאלות על המציאות, איך אפשר להשפיע עליה, איך אפשר להטיב אותה, אבל אנחנו מתייחסים אל המציאות כאילו היא מחוצה לנו.

בסדר, היא מחוצה לך, תחשוב כך, אבל אתה בסדר הפנימי שלך יכול להשפיע על המציאות החיצונית הזאת.

בן ציון: כשמקשיבים בדריכות לתשובותיך, בכל תכניות אתה עונה מתפיסת מציאות אחרת, שונה לגמרי, שהמציאות היא אתה, כאילו איזו חוויה שלך.

וודאי.

בן ציון: אני לא רוצה להגיד סתם עולם אחר לגמרי, כי זה ישמע אולי מטפיזי, אבל זה כך.

ודאי שיש לי תפיסת עולם משלי והיא מאוד שונה ממה שמקובל ברחוב אצל הכלל. כי קניתי את התפיסה הזאת, רכשתי אותה, מתוך הלימוד, מתוך ההתעסקות עם חכמת הקבלה.

בן ציון: אצלנו המציאות נמצאת מחוצה לנו, ובתפיסה הזאת שלך אין מציאות.

יש מציאות, אבל היא כולה בתוכי.

בן ציון: מה זה אומר בתוכי?

בתוכי זה שאני מסתכל על העולם, ואני רואה שמה שקורה בעולם זה הכל השלכה מהתכונות שלי.

בן ציון: אבל אתה פונה אל עצמך, אל הרגש שלך? הרי אין עולם, בעצם יש אתה.

אולי לא רגש, תכונות. והתכונות שלי, זה כאילו יש לי בפנים מנורה ועדשה, (ראו שרטוט מס' 1)

שרטוט מס' 1

וכל התכונות שלי, הרצונות, המחשבות, הם בפרויקטור הזה נראים לי בחוץ. נגיד יש מנורה, שממנה מגיע אור שמאיר את כל הטבע שלי, ואז מה שאני רואה זה העולם. ומה שאני רואה בעולם זה את קרביי, את כל מה שיש בי. אבל צריכים להגיע לדבר כזה, ומתי אני מגיע לזה? אם אני שם את המנורה הזאת כדבר הכי פנימי שבי, שזה מקור האור.

בן ציון: מה זה מקור האור, מה זה כלפייך, מה זה אומר לגביך?

זה העיקר בשבילי. כי מקור האור הזה זה תכונות הבורא.

בן ציון: אנחנו באים עם התפיסה הזאת גם ללימוד חכמת הקבלה, שכל המציאות היא מחוצה לנו, וגם אותה יוצא שאנחנו תופסים לא נכון. שוב יוצרים ממנה איזה מטפיזיקה, אולי איזה סוג של מדע.

זה לוקח זמן, זה לוקח מאמץ גדול, האדם צריך להתקשר לזה, אבל כשהוא מתקשר לזה, הוא מתחיל לראות שכל זה יחסי כלפיו. והוא בתכונות שלו הפרטיות, הפנימיות, באמת משנה את העולם שלו. וזה לא שהוא מתייחס לעולם אחרת, שזה פסיכולוגיה, אלא העולם נעשה שונה בצורה, לפי איך שהאדם משנה את עצמו. עד כדי כך, שהוא רואה את העולם מתוקן, עולם אין סוף, עולם יפה וטוב. ומה שהאדם רואה, זה הכל בהתאם לעד כמה שהטבע שלו ותכונות הבורא, שתי הצורות האלה נעשות בהשתוות ביניהן.

בן ציון: למה דווקא בתפיסת המציאות שלנו, יש לנו הרבה מאוד שאלות לא פתורות, ובתפיסת המציאות שאתה מדבר עליה, יש תשובות. למה זה מתחלק כך?

כי אני רואה את כל מה שקורה מסביבי כהעתקה ממני.

בן ציון: כאילו יש לך גישה למשהו שלנו אין בצורה הזאת.

אם אנחנו מבינים שהכל זה יחסי כלפי האדם המשיג, אז אני צריך לשנות את האדם המשיג ואז אני אראה את העולם בהתאם לזה. מה קורה? קורה דבר פשוט. אנחנו נמצאים באין סוף, אנחנו נמצאים באור שנמצא במנוחה מוחלטת, ולא חסר לי לראות את האור הזה כאור הלבן שממלא את כל המציאות. אלא מה קורה? אני על הרקע של האור הלבן הזה, מביא כל מיני צורות המנוגדות לאור הלבן, והן צורות שלי.

לכן העולם נראה גדול וכל מה שמתפתח בו, וכל פעם באות צורות חדשות שמתגלות בו, ועמים וטכנולוגיות חדשות ופלנטות והכל מסתובב. אני אחראי לכל זה? זה שלי? כן. זה אני בפנים, רק שאני לא מודע לזה. כשאני מסתכל על העולם ורואה עד כמה שהוא מסובך, עד כמה כל פעם מתגלות בו צורות חדשות, אז זה אני כך בפנים, שלא מגלה את התכונות שלי, ולא יכול לשלוט בהן, והן כל הזמן מתגלות ופורצות. זה מה שקורה בי, וזה רק אומר לי עד כמה אני לא שולט בעצמי, כי אם הייתי שולט בעצמי אז הייתי באותו קצב, ואפילו עוד יותר, גורם לכל הדברים בעולם שהם יקרו בצורה נכונה. וכך אני לא יכול לנהל אותם והם קורים מתוך היצר הרע.

בן ציון: אתה כמו כל מקובל אחר, אחרי מה אתה עוקב? נגיד אם אני הסתכלתי בחוץ וראיתי אוטו שעבר. הופ, היה איזה שינוי באוויר. על מה אתה עוקב?

זו דוגמה עד כמה אתה לא שולט בפנימיות שלך. תתאר עכשיו לעצמך כך את כל העולם, כל היקום, כל הכדור הארץ, עם כל הארצות, האנשים והכל, ותבין עד כמה שאתה רחוק מהבנה, השגה, הרגשה, שליטה בכל הפרטים האלו שלך.

בן ציון: אפשר לתרגל את זה?

אני חושב שמכניקת הקוונטים כבר מתקרבת לזה.

בן ציון: יש איזה תרגילים, פרקטיקה, כדי להגיע לתפיסה הזאת, היכולת הזאת?

כן. זה הכל תלוי בתרגילים שלנו עד כמה אנחנו משתדלים להתחבר עם התבנית המיוחדת שנקראת "עשירייה". ואם אני לוקח את התבנית הזאת, היא מתאימה לכל המציאות הגדולה הגלובלית.

נניח אני נמצא במציאות גלובלית ואני לוקח מכל המציאות הזאת איזושהי עשירייה, והעשירייה היא ממש שווה לכל המציאות הזאת. כך זה מסודר, ואנחנו רואים את זה מהתורה, איך שחילקו את כל עם ישראל הגדול לעשיריות. ואם אתה בעשירייה מקיים את כל הדברים, אתה כאילו שייך לכל האומה. ואם האומה מקיימת את העשיריות היא שייכת לכל העולם, לכל המציאות.

שרטוט מס' 2

אני לוקח מתוך המציאות הזאת עשירייה אחת (ראו שרטוט מס' 2) שתים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר עשיריות, ואם בתוך העשירייה הכוללת הזאת אנחנו מצליחים להתקשר אלו עם אלו, כך שאתה יכול רק לתאר לעצמך איזה קשרים ואיזה דברים יוצאים שם. בקיצור, אם אתה מסדר את הדברים בצורה כזאת שיש לך חיבור בין כולם, אז החיבור הזה, נמצא שווה לכולם, ואתה לא צריך כלום.

נניח שהגענו בינינו, עשרה גברים שיושבים ומתקבצים יחד, מתכללים יחד, נכללים לפי כל החוקים של החיבור, התחברנו וגילנו איזה מצב רוחני, ברגע הבא החיבור הזה נקרע לגזרים, לחלקים, ואנחנו שוב מרגישים את עצמנו מפוזרים, רחוקים זה מזה נפשית. ושוב עובדים על חיבור, אחר כך שוב עובדים על חיבור. ואז יש לנו חיבורים כאלה עוד ועוד, עד שאנחנו מגיעים למאה עשרים וחמש חיבורים, עד המצב שאנחנו כוללים בתוך העשירייה שלנו את כל המציאות.

בן ציון: מכסים את כולה.

כן. הצלחנו בדרגה הראשונה, וכל המציאות הזאת כאילו נכנסה בפנים ונותנים לנו עביות חדשה ואנחנו שוב צריכים לעבוד. הגענו לחיבור בינינו, ושוב נכנסת עביות חדשה. עד שאנחנו מגיעים למצב שממש אנחנו לא צריכים לצאת מעשירייה. אנחנו בתוך העשירייה מקבלים את כל הנתונים כדי לעבוד ולהגיע לגמר התיקון.

בן ציון: בעצם אמרנו שאפשר לעקוב אחרי מה שמשתנה.

אני לא יוצא החוצה, אני לא צריך לצאת החוצה, אני מקבל הכל בפנים. כי כל העולם נמצא בתוכי אני רק צריך לגלות אותו, אני צריך לעבוד איתו, לכן אני צריך עשירייה.

בן ציון: האדם כמכשיר קליטה, זה לא נורמאלי?

האדם הוא באמת הדיטקטור של כל המציאות. הרצון לקבל מיועד ונבנה בצורה כזאת, שהוא מיועד לבלוע את הבורא בתוכו.

בן ציון: באופן טבעי אנחנו לא מאמינים לעצמנו ולמה שאנחנו רואים. אנחנו יודעים שאנחנו לא מבינים וכל הפוסל במומו פוסל. ובכלל האדם לא מאמין לעצמו שהוא יצור שקולט, שהוא צריך להקשיב לעצמו ולעקוב. האם האדם הוא לא כאילו איזה מכשיר?

זה לא אדם זה בהמה.

בן ציון: נכון לעכשיו בצורה הזאת הוא בהמה?

כן. אז מה?

בן ציון: איך פתאום האדם הופך להיות שוב למשהו כזה, וזה נשמע שהוא גבוה שהוא מסוגל, שהוא קולט מציאות. איך פתאום?

זה לא אדם. האדם בעולם הזה הוא בהמה. זה שאתה רואה בו אדם, זה אתה רואה כך, אבל זה בעצם בהמות "כולם כבהמות נדמו". אלא אם הוא מתחיל לקלוט את המציאות בתוכו, ולהתייחס למציאות החיצונית שהיא העתקה מהפנימיות שלו, אז הוא כבר מתחיל לעלות לדרגת האדם הדומה לבורא.

בן ציון: מתוך תפיסת המציאות הזאת, המושגים בחכמת הקבלה כנראה נעשים ברורים ופשוטים ואפשר לעבוד איתם, הם מקבלים את המשמעות הנכונה ולא נראים מטפיסיים וכמשהו שלא נתפס. למשל את המושג "בריאה", האנושות לא יודעת להסביר, האם זה מושג מטפיסי, או מושג דתי, הפיסיקה אומרת שיש בריאה, אין בריאה. מה זה הבריאה בחכמת הקבלה, שאצלה הכל ברור?

בריאה זה כל דבר שנמצא מחוץ לכוח העליון, הבורא, שהוא ברא כדי שהבריאה הזאת תגיע לדרגתו, לתכונתו. וכך אותו הנברא וכל הבריאה זה סך הכל נברא אחד, כי לא נברא שום דבר חוץ מהאדם. ומה שהאדם חושב שיש משהו מחוצה לו זה הכל טעות, זה הוא שרואה בצורה המקולקלת של תפיסת המציאות שלו, שיש עוד משהו. בסך הכל נברא האדם, והאדם צריך להגיע לדרגת הבורא. כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה שכל העולמות העליונים זה הכל דרגות של הסתרה, והם לא קיימים אלא רק כלפי האדם. הקיים זה האדם, שהוא הנברא והוא צריך להגיע לדרגת הבורא, ובמידה שהוא מתקרב לבורא, העולמות נעלמים, עד שנעשים אדם ובורא דבוקים זה לזה, ואין חוץ מהם כלום.

בן ציון: אני לא תופס את המובן "בריאה" במובן האישי כמו שאתה אומר שצריך להיות, שזה התפתחות פנימית, נפשית, אישית, בתוך האדם. מה זה בריאה במונח אישי?

בריאה זה בר, חוץ מהבורא. ולכן יש לו קיום בצורה דמיונית כזאת, שמחוצה לו משהו קיים.

בן ציון: מה זה בריאה במושגים של אדם שמגלה את זה, מרגיש את זה. מה זה נקרא בשבילו בריאה במונחים האישיים הגלויים?

בריאה זה כל הכוחות שאני צריך לתקן כדי להגיע לבורא. בריאה זה בר, חוץ מהכוח העליון. זאת אומרת, כל הכוחות שאני צריך לתקן אותם על ידי הכוח העליון כדי להגיע לכוח עליון.

בן ציון: נגיד כתוב האדם בורא עולמות. למה הכוונה. איך אפשר להסביר את זה?

כל מצב ומצב שלי, שאני נמצא בהתקרבות לבורא, הוא כלול משניים, מ"האני" ומהצורה החיצונית שמתראה לי והיא נקראת "עולם". אז אני בורא את העולם, ובמידה שאני מתקן את עצמי ומייחד יותר ויותר כוחות לבורא, בזה אני בונה את העולם, שהוא כל הזמן נעשה יותר ויותר קרוב ל"אין עוד מלבדו" עד שנעלמים כל העולמות, ונמצא אני והבורא דבוקים זה לזה.

בן ציון: זאת דוגמה איך אנחנו הופכים מושג שנשמע לנו כמשהו חיצוני, או משהו שנמצא מחוצה לי, למשהו פנימי שהוא בידי האדם והוא לא משהו מופשט?

אני מאוד מצטער לראות את המאמצים שלך, שאתה רוצה להסביר הבחנות רוחניות, פנימיות שמגלים אותם רק בתוך מעשה, ואתה רוצה להעביר את זה לצורה מדעית, כדי להגיש את זה אולי לקהל הרחב כדי שיבין בזה משהו, הוא לא יבין כלום.

בן ציון: אני לא רוצה שיבינו, אני רוצה, שכאשר אני קורא את חכמת הקבלה, או כל מי שנתקל בחכמת הקבלה, שלא יראה בזה מושגים מטפיסיים, עולמות, יקומים וכולי, אלא יראה בזה משהו שמדבר עליו. אולי יש פה איזה מפתח שאפשר לתת אותו, איזו הכוונה שמדובר באדם?

אנחנו מתחילים ממצב מאוד רחוק. הכי קל אם אפשר היה, רק לשבת עם העשירייה, להתחבר בינינו כמה שיותר, להתחבק, להתכסות יחד תחת מסך אחד, וללמוד בלי להבין אף מילה, כדי לקבל כוח עליון, שיעשה מאתנו גוף אחד שבו אנחנו מגלים את המציאות האמתית, שלפני זה לא יודעים ולא חושבים עליו, חושבים רק על החיבור. עוצמת החיבור היא שמגלה לנו את הצורות האלו העליונות אחת אחת, עד שאנחנו מגיעים לעולם אין סוף, לחיבור אין סופי בלתי גבולי.

אבל השם עשה אדם ישר והם עשו חשבונות רבים. ובגלל החשבונות הרבים האלו, אז יש לנו כל הבלבולים, ואנחנו צריכים לכל מיני ספרים, וסיפורים, ושיטות, במקום לעשות הכל בצורה ישירה, פשוטה כאדם ישר, אנחנו צריכים סיבובים גדולים.

בן ציון: כדי להגיע לבנות את העשירייה שאתה מתאר, גם לשם כך צריכים להיות מכוונים עם תפיסת מציאות נכונה, או שזה לא חייב להיות?

ודאי, אם אנחנו משתדלים להיות בתוך העשירייה, אנחנו יכולים את זה לעשות. אבל אתה רואה שיש בזה הרבה תנאים. הבעיה היא, שאנחנו לא יכולים להיות יותר מנותקים מכל העולם. וכדי לתקן את כל העולם שהוא בתוכי ומחוצה לי איך שלא תגיד, אנחנו צריכים סיבובים כאלה גדולים. ולכן דרכי המציאות הן כאלו מסובכות.

בן ציון: לאחרונה התחלתי להאמין, שאנחנו באמת תלויים בכל העולם. כי יוצא שאתה כל הזמן מדבר על עשיריות, אבל עשירייה אחת לא יכולה להצליח אם כל הגוש הגדול לא יצליח.

נכון. כי "כלל ופרט שווים" יש לנו חוק כזה. ולכן אם אנחנו ממשיכים לעבוד עם העשירייה, אז אנחנו יכולים עם העשירייה הזאת להגיע אפילו עד גמר התיקון. אבל גמר התיקון הזה יהיה גם כן גמר התיקון הפרטי של העשירייה, שבזה היא בכל זאת צריכה להשפיע על כל המערכת הגדולה, עד שיבואו רגלין דרגלין, זאת אומרת, עד שמלכות דאין סוף תהיה ממש מקושרת עם אותה המלכות דעולם הזה.

בן ציון: אז אם בעבר או לפחות כך מסופר, שהמקובלים למדו בקבוצות קטנות שהיו נכללות עם כל העולם, עכשיו אתה מכוון לכל המאסה, ועוד מוסיף לזה גם את העולם. ורק כשהכל ביחד מסתדר, רק אז אפשר לעשות צעד אחד קטן?

נכון. בסופו של דבר זה מה שאנחנו היום משתדלים לבנות, את המעגלים שיהיו סביב כל העולם, ושבכל מקום אפשרי יהיה מנין, זאת אומרת, עיגול של עשרה אנשים שלומדים ומשתדלים להתחבר. ובצורה כזאת אנחנו בהחלט יכולים לגרום כבר לתיקון העולם. והעיקר זה בארץ ישראל, שכאן נשתדל לחבר את כל העם לעשיריות, והם יבינו שדווקא בהצלחה בחיבור כזה ביניהם, אם נלמד כמו שאנחנו לומדים כאן ופחות מזה אפילו, כי אז הכלל יכסה את הפרט ואנחנו נגיע לתיקון השלם.

בן ציון: אנחנו באמת רוצים לשנות את תפיסת המציאות, מה אתה ממליץ לנו?

רק התכללות עם עוד אנשים ביחד, שאז אנחנו משנים את תפיסת המציאות שלנו, ומתחילים לראות בחיבור בינינו, שיש לנו כאן זכוכית מגדלת חדשה, שמרכזת את קרני הראיה, ומכוונת אותנו לראות מעבר למציאות.

(סוף השיחה)