שיעור ערב 30.05.11 – הרב הד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
זוהר לעם - פרשת השבוע
פרשת נשא
heb_o_rav_2011-05-30_lesson_parashat-ashavua_naso
גלעד: פרשת השבוע הפעם היא פרשת נשא.
ובכן, תקציר פרשת נשא, קודם כל, היא המשך של הפרשה הקודמת, פרשת במדבר. מדובר על המִפקד שנעשה בשבט לוי, על כך שהבורא מצווה לשלוח מחוץ למחנה את האנשים הטמאים כהכנה לחנוכת המשכן, על כל העניין של בני ישראל סביב המשכן עם המשך התנועה שלהם.
ומדובר על מקרים שקשורים למעשים שליליים, אישום גזלות, אדם שנשבע בשם ה' לשווא, לשקר, ואז הוא צריך להקריב קורבן. נדון ונדבר על זה בהמשך. פרשת סוטה, אישה שחשודה בניאוף מובאת אל הכהן.
מקרים שקשורים למעשים חיוביים, פרשת הנזיר, כל העניין של הנזירות בכלל ביהדות וכל מה שקשור לנושא. ברכת הכהנים, זו הברכה שהכוהנים מברכים בה את העם.
ובסוף הפרשה, מתנות הנשיאים, חגיגה גדולה, חנוכת המשכן. ההכנות מגיעות לסיומן ועם ישראל יכול לצאת לדרך, אל ארץ ישראל. זה הסיכום של הפרשה.
ומה קורה כאן? התחלנו בפרשת במדבר עם העניין של השבטים, איך הם ניצבים וכן הלאה ופה כבר מתחילים להיכנס לפירוט. מה מוסיפה לנו הפרשה הזאת?
צריכים לחזור קודם כל לפרשה קודמת ולראות מה פירשנו אז. דיברנו על כך שכל התורה מדברת על הנשמה שלנו, על נשמת האדם, איך שהוא צריך לתקן אותה. לגוף אין מה לתקן, הוא בהמה והוא מתנהג לפי הטבע שלו. ומה שיש לנו לעשות, זה להחזיר לעצמנו את ה"חלק א-לוה ממעל"1 שזאת הנשמה.
איך עושים זאת? כמו שכתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "מאור שבה מחזירו למוטב". זאת אומרת, שאנחנו מתחילים להתקשר לזולת לפי התנאי "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו רואים עד כמה שאנחנו נדחים מזה, לא רוצים לראות את הזולת בכלל. ואם אנחנו כן רואים, זה מקסימום כדי לנצל אותו לטובת עצמנו. זה הטבע שלנו, על זה הבורא אומר, "בראתי יצר רע".
זאת אומרת, זה הטבע שלנו, נכון, וכולם יכולים להגיד, כן, ככה זה, זה העולם. אלא אם אנחנו לומדים ומשתדלים להתקרב זה לזה, ורואים עד כמה שזה בלתי אפשרי, אז אנחנו מתחילים להרגיש כרע את הטבע שלנו, כיצר, כרצון הרע. ואז אנחנו זקוקים לאיזה אמצעי, האמצעי הזה הוא האור המחזיר למוטב.
בזמן שאדם לומד את חכמת הקבלה בחבורה הנכונה, עם אנשים שרוצים גם להגיע לאותה התוצאה, זאת אומרת, להגיע ליצר הטוב, לגילוי הבורא, להשתנות, להשתפר, יוצא שהוא מגלה בתוכו עולם ומלואו. כי הכוהנים, הלויים, ישראל, כל העולם, דומם, צומח, חי, מדבר, כל הדברים האלה, נמצאים בתוך הרצון שלו, בתוך היצר הרע הזה. הוא מגלה כל מיני שכבות, מדרגות, חלקים שיש בו.
ואז התורה מספרת לנו באיזו צורה, באיזה הקשר, באיזה סדר אנחנו יכולים להתחיל לתקן את יצר הרע, ליצר הטוב. זה כל מה שאנחנו צריכים לעשות, אין לנו יותר מה לעשות בעולם הזה בכלל. אז איך להשתמש במאור המחזיר למוטב, אילו חלקים של יצר הרע יש לו בתוך עצמו, כדי שיטפל בהם ראשונים ואילו לאחר מכן. נניח כמו הרופאים שבאים לחולה ואומרים, קודם אנחנו נטפל בדבר אחד, ואחר כך בדבר שני, אם יש לחולה בעיה עם הלב, זה הכי חשוב לנו. והחולה הזה אומר, "לא, יש לי כאן פצע על הרגל". הם אומרים, "חכה, לזה נגיע, זה לא הדבר הגורלי, זו לא הבעיה". וכך זה כאן.
התורה מספרת לנו איך לברר כל פרט ופרט, באיזו צורה לתקן אותו, באיזו צורה לקשור את הפרטים המתוקנים, איך להיבדל בינתיים מהרצונות שאתה לא מסוגל לתקן אותם, הם גדולים מדי, תסתיר אותם בינתיים. תלך לקראת חיבור עם האחרים כדי לגלות את הכלי של הנשמה ששם אתה תגלה את האור העליון, הבורא, שנקרא "בוא וראה". שתגלה את זה לאט לאט בזה אחר זה, בדרך סיבה ומסובב.
לכן בפרשה הקודמת דיברנו על חלוקת הרצון הכללי של האדם לשבטים, כהנים, לויים, ישראל. מי הם הכוהנים? במה הם צריכים לעסוק כלפי העם? איך העם צריך להתחלק לי"ב שבטים? למה זה י"ב, ג' קווים וה-ו-י-ה, ג' כפול ה-ו-י-ה, זה ארבע אותיות, זה שנים עשר חלקים ברצון לקבל?
כאן אנחנו מדברים כבר על השלב הבא, כל הפרשה היא השלב הבא בתיקון הנשמה, אם אדם רוצה לתקן אותה, לגדל אותה, כי זה "חלק א-לוה ממעל". הבורא הוא כולו טוב ומטיב, אז אדם שרוצה לעשות יצר טוב במקום יצר הרע, הוא עושה את זה ואז מקבל בצורת יצר הטוב את צורת הבורא, זה נקרא "בוא וראה".
השאלה היא, איך אנחנו עושים זאת? אז יש כאן עניין המשכן, משהו מאוד מאוד קסום ולא ידוע ומה קורה כאן, מה העניין הזה? המשכן זה אותו המקום המיוחד בתוך הרצון לקבל שלי. דיברנו על כך לא פעם, שאין שום דבר חוץ מהרצון, שכל הבריאה היא רצון, אז בתוך הרצון שלי, יש מקום מסוים שבו אני מחובר עם האור העליון. ואם אני מביא לשם את הרצונות שלי, אני מביא אותם כמו לרופא, לתיקון. זה נקרא "רופא לשבורי לב", ושם אני מתקן אותם. אז המשכן הוא המקום לתיקון הרצונות שלנו, כמו שאמרנו, שיותר מזה אנחנו לא צריכים, זה המקום המרכזי העיקרי.
דני: אבל את זה כל אחד מאיתנו עושה בנפרד עם עצמו?
כל אדם בתוך עצמו צריך לעשות כך. ולכן כל העבודה שלנו היא בעיקר עבודת הקורבנות. לפני זה עושים את הבירורים, מה כשר ומה בלתי כשר, איך אפשר לעשות את זה, מי בך לוי, כהן, ישראל, אומות העולם, קליפות, דומם, צומח, חי, מדבר. איך אתה ממיין את הרצונות שבאדם, איך אתה מסדר אותם? אבל הסיום של כל הדברים האלה הוא, שאתה מביא קורבן. קורבן זה מהמילה קרוב, ועל ידי זה שאתה מתקן את הרצון לקבל שלך על המשכן, שם נמצאת נקודת ההתקרבות שלך לבורא.
ולכן זו עבודה כל כך קדושה. כי הכוהנים נקראים "תכונת ההשפעה הטהורה שבאדם", הכהן הגדול הוא ג"ר, הראש של כל התכונה הזאת שבאדם, ודווקא הכוח הזה שבאדם שנקרא "כהן", הוא זה שמסוגל לתקן את כל השכבות של הרצון לקבל שהן נמוכות ממנו. ולכן מדובר על מה לעשות עם חלקי הרצון לקבל שהם כמו אישה לא מתוקנת, או גבר לא מתוקן. או בכל מיני בעיות שמתעוררות באדם בדרך.
כי כל ההליכה בתיקון שלנו עכשיו היא כמו במדבר, אנחנו מגלים את יצר הרע שלנו, ומפני שהוא כולו רצון אגואיסטי, אנחנו לא מסוגלים להוציא ממנו שום רוח חיים, אז אנחנו מרגישים בו את המדבר. ואז אנחנו כולנו ניזונים מהאור מלמעלה, שנקרא "מ"ן מן השמיים" וכך מתקדמים.
גלעד: יש המון פרטים מעניינים בפרשה, נעבור אליהם וניגע בהם בשלב הבא שלנו, שלב השאלות והתשובות.
השאלה הראשונה, הרי ידוע שהמדבר הוא שלב קצר כביכול, אפילו אם לוקחים אותו לפי הסיפור ההיסטורי, וודאי שלא מדובר על ההיסטוריה, למה צריך כל כך הרבה זמן להיות במדבר, למה אי אפשר לקצר? כתוב שבשלושה ימים יכולנו לעבור את כל המדבר הזה והיו שם ארבעים שנה.
מדובר בשלושה ימים, עד שאתה משיג ג' קווים. אבל ארבעים שנה זה כל ההשתתפות של המלכות בבינה, זה נקרא "דרגת ארבעים". אלה לא ארבעים שנה. בתורה אין שנים כמו שאצלנו, אלא זו דרגה. ברצון לקבל שלי, אני מגיע למצב שנקרא בינה, אני עולה לדרגת תכונת ההשפעה וכּולִי ונמצא ברצון להשפיע. למרות שבתוכי בוער הרצון לקבל שלי, אני עוד לא תיקנתי אותו, אבל אני מקפיא אותו, אני מצמצם אותו, אני מחזיק אותו בפנים בוער. יש לי מין קופסה כמו הר געש כזה, אבל אני סותם אותה בכיפה מלמעלה ואני נמצא למעלה מזה ואני שולט על כל הרצונות האגואיסטיים שלי, ואז זה נקרא שאני עליתי לדרגת בינה ומוכן להיכנס לארץ ישראל.
אז אנחנו רואים שבסיפור הזה, לעלות על כל הר הגעש הזה, הרצונות הגדולים, על כל הכלים גדולים שהוצאנו ממצרים, כי בכל פעם אנחנו היינו צריכים לגלות את הרע במדבר, זה נקרא שחטאנו במדבר על כל צעד ושעל. בכל התהליך הזה, שעוד פעם טעינו, עוד פעם חטאנו, עוד פעם עשינו משהו רע, אחד לא היה בסדר ואחר כך השני לא היה בסדר, ומשה המסכן ואהרון המסכן, כאילו שהם טיפלו בכל הדברים האלה.
זאת אומרת, האדם מגלה בתוכו את כל הרצונות והמחשבות המקולקלים, גם במוח וגם בלב והוא כל הזמן נמצא באיתור, על ידי אילו פעולות, על ידי אילו מאמצים, על ידי איזו התקשרות לסביבה, לקבוצה שהוא נמצא בה ולאור העליון, לבורא, איך הוא מתקשר לגורמים חיצוניים ממנו, כדי לקרב אותם כך שעל ידם הוא יתקדש.
דני: מצד אחד, אנחנו שומעים כל הזמן זה שהדבר היחידי שיש לתקן, זה את הקשר בינינו, ומצד שני, כל מה שמתואר כאן לכאורה, זה בכלל משהו פנימי. נניח כתוב, גמרו את ההכנות, עשו חגיגה, אפשר לצאת לדרך, אבל מצד שני, זה אני עם עצמי לבד.
אתה גמרת את ההכנות שלך עם הכל הרצונות שלך, אתה עשית בהם כל מיני סדרים, מיון, אלה לכאן ואלה לכאן. ואני כבר נמצא עם כלי הזין שלי שאני יכול לצאת לדרך, לגלות את הרצונות החדשים, איך אני הולך במדבר.
דני: אבל עם מי אני הולך, עם האנשים שאיתי?
עם הרצונות שלך שהם כבר מוכנים לתהליך הזה. זאת אומרת, כהן, לוי, ישראל, שבטים, מה שחולק בפרשה הקודמת, אחרי שטיפלת בכל הרצונות שלך, עכשיו אתה יוצא איתם לדרך. מה זה נקרא לצאת לדרך? אתה מוכן להתקדם לקראת ארץ ישראל עם כל הרצונות האלה שהקפאת אותם למטה. מה זאת אומרת? לקראת דרגת הבינה. כי אתה בכל זאת לוקח את הרצונות האלה, עם כולם, עם הנשים ועם הטף וודאי שעם כל הגברים.
דני: נשים וטף במישור הפנימי?
ודאי שגם הפנימיים. וגם החיות וכל מה שיש לך, כל הרצונות שלך הם כל העולם הפנימי שלך, עכשיו אתה מתקדם כולך להשפעה, למידת הא-לוהים שנקראת בינה.
דני: ומה מידת התלות? נגיד שגלעד שם ואני לא, אז אני עכשיו מעכב אותו?
מה זה שייך לגלעד?
דני: נניח, לעבודה בעניין הקשר בין בני האדם.
אתה עובד בצורה הפנימית שלך לבד. אלא החברים שלך שבחוץ, הם יכולים לעזור לך בצורה חיצונית, לעורר בך את חשיבות המטרה, להגיע לארץ ישראל, להיות כולך במצב שאתה ישר- א-ל, שכּל הרצונות שלך יהיו בעל מנת להשפיע, שתיקנת את כל יצר הרע שלך ליצר הטוב. אז הם יכולים להביא לך את חשיבות המטרה ואז לעזור לך בצורה צדדית להתעורר, ולקבל כוחות.
דני: אבל גם חלק מהבירורים שאני עושה עם עצמי, הם מולם, לא?
כל הבירורים הם בך בלבד.
גלעד: זאת אומרת, החברה עוזרת באופן כללי, אבל העבודה היא עבודה פרטית של כל אחד?
העבודה היא עבודה פרטית, ואחרים אפילו לא יודעים איזו עבודה אתה עושה.
דני: אז מה זה אנשים טמאים בפרשה?
כנראה שיש לך רצונות כאלה, אם אתה מגלה אותם.
גלעד: יותר מזה, אישה סוטה, למשל.
התורה מדברת על פנימיות האדם, מה שיש בתוכנו. ואז היא פותחת לך את הפנימיות שלך ומסבירה לך מה יש לך בפנים, רצונות כאלה, תכונות כאלה, מחשבות כאלה. תראה מה שיש, איך אתה עובד עם כל האני שלך. כי את כל התכונות והרצונות האלה אתה צריך להביא להזדהות עם הבורא, כמו שכתוב, "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך"2. איך? לא מדובר על זה שנעלה מעל לירח אלא שנגיע להתעלות רוחנית, להתעלות פנימית, מהתכונות שלנו.
דני: אבל את המחשבות האלה גם שולחים לי, זה לא הבורא ששולח לי?
הכל שולחים לך. הוא אומר, "בראתי יצר רע", על זה אין לך מה לדאוג. "זה עלי", הוא אומר לך.
דני: כי בפנים יש מחשבות.
אבל עליך רק לבקש שיבוא המאור המחזיר למוטב ויהפוך את יצר הרע ליצר הטוב. כל העבודה שלנו, כל החיים שלנו הם בזה.
גלעד: אז בוא ניקח לדוגמה, אדם מגלה בתוכו את התכונה הזאת, את הרצון הזה שנקרא "אישה סוטה". אז מה זה נקרא שהוא מביא אותה אל הכהן, מה הפעולה שהוא עושה?
במה הוא מתקן את הרצון הזה שנקרא אישה סוטה, במה הוא מקדש אותו?
גלעד: אז קודם מה זה אישה ומה זה סוטה?
זה הרצון לקבל שלא רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, אלא בעל מנת לקבל. שרוצה למשוך את אור החכמה ממעלה למטה, במקום ההפך, ממטה למעלה. זאת אומרת, לא רוצה לעבוד בהשפעה, באהבת הזולת, אלא לעצמו, זה רצון לקבל אגואיסטי בדרגת אישה. יש בעל ויש אישה ויש אומות העולם, יש הכל בתוך האדם, אז הרצון העיקרי שלך, מתגלה פתאום כרצון שהוא רוצה לעצמו ולא אכפת לו כלום ולא רוצה בכלל להגיע לקרבה עם השפעה, עם הבורא, עם הזולת.
דני: אבל כולם כך.
אבל כשאתה מגלה שהוא כך והוא מפריע לך להתקדמות, אז אתה מגלה את זה כאשתך הסוטה. מה אתה עושה? איך אתה מתקדם עם רצון כזה?
דני: אבל איך אני יכול להסביר את זה לחברים שלי למשל?
איזה חברים?
דני: לא יודע. חברים.
חברים פנימיים?
דני: נגיד גם לפנימיים, גם לחיצוניים.
לא, תחליט.
דני: לחיצוניים.
לחיצוניים אתה לא צריך להסביר כלום, אתה שותק. אתה לא אומר להם בכלל מה שאתה עובר.
דני: אבל נניח שיש עכשיו צופה ששואל, מה זאת אישה נואפת? מישהו יקום ויצעק שגם גברים נואפים ויגידו, אבל מה זה היום לנאוף? זה כלום.
גברים ונשים כאן, אלה הרצונות שלך. אז אל תתחיל להביא לנו את החיצוניות שהגברים הם לא בסדר, או שהנשים לא בסדר בעולם החיצוני.
הכול נמצא בעולם הפנימי שלך, גם גברים וגם נשים, אלה כולם הרצונות שלך. רק אישה זה נקרא שיש לה כוח התגברות פחות מהגבר. והיא נושאת יותר חיסרון וגבר נושא יותר למסכים, לכוח התגברות, זה סך הכל. אבל באמת, בפנימיות כשאתה מגלה את ההבחנות הללו, אין לך שום בעיה כמו שבעולם הזה. הכל מדבר על הרצונות שלך, ולא חשוב איך שהם נקראים, אישה, גבר, כהן, לוי, ישראל, אומות העולם או דומם, צומח, חי, מדבר, את כל זה אתה צריך לסדר לפי הרמות, לפי התכונות ולראות מה אתה עושה לפי התורה, תורה נקראת הוראה, מה אני מתקן עכשיו?
דני: בפנימיות?
בפנימיות.
דני: וביום יום, בחוץ, אין לזה שום קשר?
אין שום קשר.
דני: ליחסים בין אנשים?
כלום. אתה יכול להיפגש עם אדם ברחוב, יכול להיות שהוא נראה לך רשע או סתם מטומטם או אדם חכם או צדיק גמור ויכול להיות מל"ו צדיקים, ואתה לא יכול לזהות את הפנימיות שלו. יכול להיות שהוא סתם כך משחק.
דני: אבל יש תמיד נטייה לייחס את המקורות נגיד למוסר, להתנהגות טובה או לא טובה וכולי.
נכון. אז כל אחד מפרש את התורה, אתה רואה, גם אומות העולם קיבלו אותה ומה עשו ממנה. אנחנו לא אחראים על זה.
גלעד: אני חושב שזה הזמן בדיוק, מתוך ההבנה שזה בפנימיות שלנו בלבד, לקרוא מספר הזוהר קצת על האישה סוטה, על הכהן וכן הלאה.
זוהר לעם, פרשת נשא, מאמר "הסוטה"3:
"למה יביא אשתו אל הכהן, ולא לשופט? משום שהכהן הוא שושבינה של המטרוניתא, המתקן את המלכות לזווג עם ז״א. וע״כ שייך לו תקון הפגם של הסוטה, המגיע עד המלכות" ... "רק הכהן ראוי לזה," זאת תכונת הבינה, תכונת ההשפעה החזקה. לכוהנים, יש אופי מיוחד. זה רצון כל כך גדול וחזק, וכל כך מתוקן בעל מנת להשפיע, שהוא יכול לצרף לעצמו כל הרצונות הקטנים, המקולקלים, ולתקנם. "משום שהוא שושבינה של המטרוניתא, וכל נשי העולם מתברכים מכנסת ישראל" ... "והכהן עומד לתקן דברי המטרוניתא, המלכות, ולעיין בכל מה שהיא צריכה. משום זה רק הכהן ראוי לזה ולא אחר."
הציטוט ממשיך, אבל דיברת על החוזק הזה של הכהן, ובפרשה הזאת מוזכר גם הנזיר, הנזירות. אפילו יש כללים.
גלעד: זה נשמע משהו מאוד חזק.
נזיר הוא יותר חזק, אבל יותר מוגבל. מפני שאין לו כוחות מספיקים כמו לכהן, לטפל ברצון לקבל של האחרים, לצרף אותם ולתקן אותם. כהן הוא יותר רחב, ונזיר הוא יותר מצומצם ויותר חד ולכן יש לו הגבלות יותר מאשר לכהן.
גלעד: מה זאת נזירות בהתפתחות הרוחנית שלנו?
דני: זה תמיד הולך ביחד, כשאנשים רואים נזיר, זה אוטומטית נראה להם בן אדם רוחני. יש מין תחושה כזאת.
אצלנו גם הטבעונים הם במשהו נזירים, כל אחד שמגביל את עצמו. אבל למשל השכנה שלי ששוקלת 140 קילו, היא גם מתנזרת ממשהו, אז זה נקרא שהיא הופכת להיות יותר קדושה?
אלא, אדם שהוא רואה שלא מסוגל לעבוד עם גילוי הבורא, עם התענוגים הגדולים שמתגלים לו, כי הכל הוא ייקח לעצמו ויהפוך להיות שוב לאגואיסט קטן, אז הוא מגביל את עצמו ולא מושך ולא נמשך לתענוגים האלה, אלא נמצא בהגבלה. בחכמת הקבלה זה נקרא שלא ממשיך את אור החכמה. הוא לא נוגע בענבים ולא בכל התוצאות מענבים, ויין ועוד ועוד, זה נקרא נזיר. מה שאין כן, לכהן חלק מזה מותר.
אלה דווקא צורות התיקון שכולם צריכים לעבור בחלק מהרצונות, שעל ידם האדם עושה תיקון על הרצון ואחר כך הוא עובר אותו. הוא כבר יודע איך להשתמש באור החכמה ממטה למעלה, ולקבל אותו. וכל הדברים שהיה אסור לו מפני שלא היה חזק להשתמש בהם בעל מנת להשפיע, הוא כן משתמש בהם.
נניח שאתה מביא לי עכשיו איזו בונבוניירה, ואני מאוד אוהב מתוק, ולא מסוגל לתת אותה לאחרים, אז אני אומר לך, " לא, אל תביא לי", זה נקרא שאני מתנזר. אחר כך אני רוכש מסך יותר גדול, אני רוכש מידת אהבה למישהו והמידה, היא יותר גדולה ממידת האהבה שלי לשוקולד הזה לבונבוניירה, אז אני דווקא אומר לך, "תביא". ואז אני מוכן לעשות כאן פעולת השפעה, להעביר דרכי את האור הזה, את התענוג הזה.
גלעד: אבל מעניין שדווקא בעולם שלנו מקובלים מדברים על זה שאדם צריך ליהנות מהחיים, וכן להתחתן, וכן לחיות חיים נורמאליים לחלוטין.
הוא יכול לעשות הכל, רק להביא את התענוגים האלה לדרגה הרוחנית ולא להפסיד אותם בדרגה הגשמית. בדרגה הגשמית אנחנו רואים, שכל החיים שלנו, אנחנו לא יכולים ליהנות בהם.
אלא כל התורה מלמדת אותך איך לעלות לרמה כזאת של תענוגים, שהם כולם יזרמו דרכך לאחרים ויחזרו שוב, ויזרמו, ויחזרו שוב ויזרמו. וזה נקרא חיים רוחניים, זה נקרא חיים בלתי פוסקים, נצחיים, שלמים, לזה רוצים להעלות אותנו. ואם אתה רוצה לתפוס לעצמך את מה שבא אליך, מיד אתה מפסיק את הזרימה וחי בצורה כזאת שאין לך שום דבר במקום עד שאתה מת. אז אם אתה נכנס למעגל הזה של זרימת האנרגיה, ידע, הרגשת התענוגים הבלתי פוסקים האלה, כי זה עובר בין כולם, זה נקרא חיים רוחניים.
דני: מה זה המושג של ברכה וכוהנים ברוחניות, הרי אנשים נוסעים לכל מיני נקודות בכל מיני מקומות בארץ לקבל ברכה, מה זה בכלל?
ברכה ברוחניות נקראת שאותו כוח שנמצא בדרגת הבינה, משפיע על הרצונות התחתונים יותר ומברך אותם, מביא אותם גם לדרגת הבינה. ברכה היא דרגת ההשפעה, דרגת הבינה, יכולת להשפיע, יכולת לתת.
דני: יש דבר כזה שהולכים לאיזה רב, והוא נותן ברכה ומשנה משהו?
אני לא יודע, אני לא הייתי בזה אף פעם, ואני לא נותן ברכות. אומרים, על שבעל שם טוב פעם היה חייב לכתוב איזה פתק ברכה, אז היה כתוב שם, "ישראל", זה היה השם שלו.
גלעד: כדי שתהיה לנו ברכה בתכנית הזאת, אנחנו חייבים לעבור לשלב הבא וזה שלב המושגים.
גלעד: ונתחיל, הר סיני.
הר של שנאה. אם אדם מגלה לגמרי את כל הרע שבו, זה נקרא שהוא נמצא מול הר סיני. אבל אפשר לגלות אותו רק בתנאי שהנקודה שבו שנקראת משה, עולה על הר סיני, אז שם, בפער בין תחתית ההר לבין פסגת ההר, על התנאי הזה הוא רוכש את התורה. כי מרגיש שהוא חייב לתקן, הוא לא יודע מה לעשות. ואז הוא זכאי לקבלת האור המחזיר למוטב שנקרא "תורה".
דני: מה זה משפחה?
משפחה זה כשהאדם שלם, שיש לו חלק גברי, חלק נשי, ילדים, בית או העולם כולו, זה כלי שלם.
גלעד: מה זה טמא?
טמא זה נקרא שיש לו נגיעה עצמית. בכל דבר ודבר שהוא נוגע, הדבר הזה גם כן נטמא, כי בכל דבר הוא רוצה להשתמש להנאה עצמית, במקום להשפעה לזולת. השפעה לזולת זה נקרא כנגד זה, "קדושה".
דני: אז מה זה טהור?
טהור, השפעה על זולת.
גלעד: מה זה מחנה או מחוץ למחנה?
מחנה הוא אותו החלק בתוך הרצון לקבל הגדול שלי, שאני יכול להגדיר אותו ולהגיד, בחלק הזה אני הולך רק בעל מנת להשפיע. אלה הרצונות המתוקנים.
דני: מה זה משכן וחנוכת המשכן?
משכן זה אותו מקום שבו אני מתקן את הרצונות שלי, נקודת הקשר של מלכות עם בינה, נקודת הקשר שלי עם האור.
דני: והחנוכה של המשכן?
חנוכה זה כשאני מעמיד את הדברים האלה, הגעתי לייסד את המכשיר הזה.
גלעד: נותנים לכהנים מתנות. מה זאת מתנה?
עד כמה שאני מסוגל לוותר על הרצון לקבל שלי, בכך אני כאילו נותן לכהן, לצורת ההשפעה שלי, לתכונת ההשפעה שלי, מתנה. אני משייך את עצמי אליו, לדרגת הכהן, לרצון הזה להשפיע, ואז זה נקרא שאני מקבל תמורת זה ברכה. מקדש את הרצון הזה.
דני: אז מה זה שוב ברכה כמושג?
ברכה זה נקרא שהאור המחזיר למוטב נשפך אל הרצון לקבל שלי ומתקן אותו בעל מנת להשפיע. זה התיקון.
גלעד: וברכת הכהנים?
ברכת הכוהנים זה גם אותו אור שמגיע מדרגת הבינה לדרגת המלכות ומתקן אותה, היא מתחילה כבר לשייך את עצמה לדרגת הבינה. כהן הוא דרגת הבינה.
גלעד: אפשר קצת יותר פשוט להסביר את זה?
לא מדובר על שום דבר אחר אף פעם. תיקון הרצון לקבל, שישייך את עצמו להשפעה, שיהיה יותר קרוב לדרגת הבורא. כהן הוא דרגת הא-לוהים, דרגת הבינה, חפץ חסד, השפעה. לכוהנים אין נחלה, הם נמצאים בדרגת חפץ חסד. זאת אומרת, כולם רק בהשפעה. אז אם המלכות יכולה להצטרף לזה, היא מקבלת ברכה, מקבלת תיקון, ברכת הכהנים.
דני: מה זה שבועת שקר?
זה שאני מתקשר לדרגת הבינה ומקבל ממנה את הכוחות שלה, ובכוונה שלי, בזדון, אני הולך להשתמש בברכה הזאת בעל מנת לקבל. זאת אומרת, להשפיע על מנת לקבל. אני מוכן להשפיע, לתת וכולי, אבל בכוונה שלי שיהיה לי בזה טובת הנאה שלי לעצמי. זה נקרא שבועת שקר.
גלעד: אז אנחנו ממש כבר בסיום הפרשה, ונקרא לסיום קטע קצר מזוהר לעם, פרשת נשא, מאמר "מדוע באתי ואין איש"4:
"כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שהם שורים הקב"ה נמצא ביניהם, משום שאינו מסיר מהם האהבה שלו. כמ"ש, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם."
אז עם המילים האלה של הזוהר אנחנו רוצים להודות לך, הרב לייטמן.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם." זאת אומרת, אם אדם עושה בפנים את הרצון לקבל שלו כמקדש, שם הוא מגלה את הבורא.
גלעד: אז אין יותר מה להוסיף. תודה לך, דני.
דני: תודה רבה.
גלעד: היה תענוג להשתתף היום בתכנית. נתראה בשבוע הבא. ותודה לכם, הצופים בבית.
(סוף השיעור)