"פרשת השבוע"
יתרו
בהשתתפות: שמואל וילוז'ני
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 22.12.2014 – אחרי עריכה
שמואל: שלום לכם חברות וחברים. ברוכים הבאים לתכניתנו "פרשת השבוע" עם הרב לייטמן. מה שלומך כבוד הרב?
בסדר.
שמואל: אני שמח לראות שאתה בטוב. גם אני בטוב, אני מקווה שגם אתם בטוב. תפתחו את הספר, אנחנו בפרשה מיוחדת.
מיוחדת מאוד.
שמואל: מיוחדת מאוד וראשונה מסוגה בעניין השם. זאת אומרת, עד עכשיו לא הייתה לנו שום פרשה עם שם של בן אדם. אנחנו בפרשת "יתרו".
מיד נברר מי זה יתרו, מה זה הכוח שנקרא "יתרו", מה העצות שהוא נתן למשה, מהם שרי אלפים ושרי מאות, ומדוע ה' התגלה לישראל דווקא בהר, ומה זה "הר סיני" שזה בהחלט דבר מאוד מעניין, ומה הכוונה לכך שישראל יהיו עם סגולה, ממלכת כוהנים וגוי קדוש. בקיצור, יש לי הרבה מאוד שאלות בהקשר לפרשה.
נתחיל, מי זה יתרו שזכה לפרשה על שמו?
זה כוח מיוחד, תכונה מיוחדת שקיימת בתוך הרצון לקבל, כי בכל זאת, זה כוח מדיין, יתרו הוא כהן מדיין.
שמואל: הוא גם חותן משה.
הוא חותן משה, משה כשברח ממצרים מגיע לבית של יתרו. כרגיל יש שם באר וכל מה שקורה ליד הבאר. אנחנו כבר מבינים שמדובר על המלכות, על הרצון לקבל, שאי אפשר למלא אותה אלא רק בתנאים מיוחדים, ומשה מסוגל לעשות את זה, ואז הוא עוזר, בקיצור, הוא מגיע לבית של יתרו ונשאר שם. יתרו מחתן אותו עם הבת שלו ציפורה, ונולדים להם שני בנים גרשום ואליעזר.
שמואל: "גרשום" זה כי גר הייתי שם, ו"אליעזר" זה אלי עזר לי.
כן.
שמואל: יש הכרת תודה גם בשמות הילדים.
אין בעברית שמות אחרים.
שמואל: אין שמות כאלה כמו דין, דן.
גם דין יש.
שמואל: הכול זה שמות ה' בעצם, כל מה שנמצא פה.
כן. הכול זה כך.
שמואל: משה מספר לו את כל הנפלאות שה' עשה איתו במצרים וזו גם אחת הדרישות של האל, שעד היום כשאנחנו חוגגים בפסח נזכור ש"אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".
להיות דבוקים לאותו מעשה של יציאת מצרים אנחנו עושים בכל מצווה, בכל דבר. כי בלי להתנתק מהרצון לקבל האגואיסטי לא היינו יכולים להגיע לשום הצלחה, לשום דרגות הבאות. ולכן כל המצוות, כל פעולות ההשפעה, בנויות על זה שאני קודם כל מתעלה מעל הרצון לקבל. לכן זה תמיד "זכר ליציאת מצרים".
שמואל: יתרו רואה את משה, מתבונן בו טוב טוב, והוא כנראה איש חכם מאוד, לא בכדי, כהן גדול, ומתחיל לחלק עצות למשה.
נכון. הוא רואה איך משה מסכן, כי עם התכונה הקטנה הזאת שבתוך הרצון לקבל שלי, אני כל הזמן לא יודע בדיוק מה לעשות עם כל הדברים שבי, אז יתרו מתחיל לבנות מערכת פנימית של האדם, מערכת פנימית של העם, כך שגם האדם לבד בתוך עצמו וגם העם בתוך עצמו יכולים להתחיל לעבוד עם כוח האגו ולאט לאט למיין ולסדר אותו ולהכין אותו לתיקונים, ולבנות מעל האגו מערכת כללית.
מה קורה? נגיד שהאגו הוא עד קצה הכוס. אנחנו קיבלנו כוח מלמעלה, כוח השפעה שירד עלינו והוציא אותנו מתוך האגו. החלק הזה שעכשיו נמצא למעלה מהאגו, נקרא "עם ישראל".
שמואל: וזה על ידי משה.
על ידי כוח המושך.
שמואל: על ידי משה, שמשך את הכוח הזה שנקרא עם ישראל מתוך האגו.
עכשיו אנחנו צריכים להתארגן כאן למעלה מהאגו, לעשות מבנה נכון כדי לטפל אחר כך בתוך האגו עצמו, וגם אותו לסדר כך שיהיה שייך לעל מנת להשפיע, להשפעה ואהבה.
שמואל: זאת אומרת, אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, לסדר את עצמנו.
זה נקרא "ארבעים שנות המדבר". אנחנו צריכים לתקן את עצמנו למעלה מהאגו. בארבעים שנות המדבר אנחנו מתקנים את הכוח הזה שנקרא "ישראל", מכינים אותו לתיקון האגו שיבוא אחר כך. עכשיו, אחרי שבמשך ארבעים שנה אנחנו מתקנים ומתקנים, מה אנחנו עושים? אנחנו פונים שוב לאגו שלנו.
שמואל: למצרים.
זה כביכול נקרא "מצרים", אבל זה כבר לא מצרים. זה כבר נקרא "ארץ ישראל", כי לפי הכוונה שלנו עכשיו את אותו האגו אנחנו מתקנים על מנת להשפיע. אנחנו רוצים ש"חשכה כאורה יאיר"1. אנחנו רוצים שכולו יהיה להשפעה ולאהבה, אנחנו הולכים לתקן את המצרַים הזה, ואז מצרים הופך לארץ ישראל. זה כל העניין.
שמואל: מה פירוש "זה כל העניין"? זה נשמע כל כך פשוט, אתה עושה אגרוף, ואתה מדמה שזה האגו, יש כוח של משה שמושך מוציא את זה מהאגו, מתקן את זה.
אני רואה שזה מוצא חן בעיניך.
שמואל: זה מוצא חן בעיני כי זה אגרוף, ישראל, ואחרי שאתה מתקן את הכוס שזה נקרא ישראל, אתה חוזר חזרה על מנת לגאול את ארץ ישראל מהניצוצות של שבע האומות, שבעת העמים שישבו בארץ, הכנעני, החיתי, האמורי, החיוי, הפרזי, היבוסי, הגרגשי, הפלסטיני, שאני לא יודע אם היה שם או לא היה, אבל היום הוא תקוע לנו כמו עצם בגרון וצריך לתקן אותו בעל מנת לקבל.
כן.
שמואל: זו חתיכת פרשה. ומי עושה את כל זה המנכ"ל, יתרו עושה את זה?
יתרו מכין אותם, כי אין מישהו חוץ מיתרו שמבין איך בנוי הרצון.
שמואל: מאיפה הוא יודע את זה?
הוא כוח מדיין, הוא כהן מדיין.
שמואל: כן זה כוח גדול מאוד.
הוא חכם מאוד מאומות העולם והוא מבין שיש תפקיד לעם ישראל, והתפקיד הזה הוא תפקיד קדוש, ולכן הוא נותן עצות מתוך שהוא בעצמו מצד האגו. אז הוא מגיע למשה בכוונה כדי לעזור למשה לבנות את המערכת בעם ישראל, כדי שהמערכת תהיה מוכנה, מתאימה אחר כך לתקן את האגו. בלי יתרו אי אפשר היה לעשות את זה.
שמואל: אני ממש מאוהב ביתרו הזה.
כן, יש פרשה בזוהר, זה משהו.
שמואל: אז אנחנו בעצם היום צריכים אולי את הכוח הזה שיבוא לתקן את עם ישראל, את החלק שרוצה להיות עם ישראל, שיש לו את הניצוץ, את הנקודה שבלב, שרוצה ומבין את תכונת החיבור. אולי צריך איזה מנכ"ל מבחוץ, איזה כהן מדיין כזה. כוח שהוא חיצוני שיעשה את זה. ונשאלת השאלה, איזה תמורה, מה יצא ליתרו מזה? לכאורה כבוד הוא קיבל, אבל הוא עושה את זה כי הוא אלטרואיסטי?
יצא לו מזה שכל תיקון הפרשה נקרא על שמו.
שמואל: אז הוא קיבל את הכבוד המגיע לו.
לא, אני מצטער, זה לא פרשה שסתם ככה בהיסטוריה. פרשה זה נקרא מדרגה שבני ישראל עולים לקראת הקרבה לבורא, לקראת הדבקות, והיא נקראת על שמו. ליתרו יש שני נכדים שנכללים בעם ישראל, וכל התהליך שאחר כך היחידים, העשיריות, המאות, האלפים, איך הם בנויים, הולכים ומנצלים את האגו, מנצחים אותו, זה הכול גם בזכות יתרו.
שמואל: יש לזה מקום היום לשרי אלפים, מאות, עשרות? הוא מחלק אותם ממש לקבוצות.
זה ספירות כמו שאנחנו מדברים. עשר ספירות זה פרצוף, עשרה פרצופים זה עולם וכן הלאה. זאת אומרת, זה המבנה הרגיל.
שמואל: זה מבנה מתמטי.
כן. המבנה שבלי זה אי אפשר, אבל איך לעשות זאת, איך לסדר את זה, בתוך הפירמידה הזאת.
שמואל: כל האדמיניסטרציה של העניין.
כן. ככה מאז אנחנו בונים כך כל דבר ודבר וזה כביכול טבעי. אבל זו בעיה, כי ברצון להשפיע לא קיים דבר כזה שמחולק לעשיריות, למאות. לרצון לקבל ברור לנו, לפי הכוחות אנחנו מודדים. אבל ברצון להשפיע אין לנו מדידה, ואז יתרו עוזר לבנות את התיקון הזה.
שמואל: אנחנו בדרכנו אל ההר וכמובן נשאלת השאלה למה הר, מה זה?
הר זה הרהורים. כשיש בעיות, יש ספקות, יש הרהורים, יש חוסר ביטחון, לא יודעים, כן, לא. במצרים הכול היה ידוע. אפילו שמצצו מאיתנו את כל הכוחות ומיררו לנו את החיים בכל דבר, אבל בכל זאת היה סדר.
שמואל: הכול מסודר, ברור כל דבר. זה מזכיר לי משהו, הסדר המופתי הזה שכולם הולכים בו. מה הכוונה שישראל יהיו עם סגולה וממלכת כוהנים וגוי קדוש?
באים לקראת ההר ונעמדים סביב ההר. ההר כולו רועד. הרהורים, בעיות, ספקות, העם נמצא סביב זה ולא יודע מה לעשות הלאה.
אם פעם בעבר היו לנו אויבים, שונאים, שהם היו בגבולות שלנו, עבר הירדן, סוריה, לבנון, עזה והיינו מוקפים, גם בפנים מלא. עכשיו יש לנו רק הבעיות הפנימיות שלנו. כאילו כבר יצאנו, התרחקנו, זרקנו את כל המפריעים, השונאים האלו מכל הצדדים, אבל אנחנו עכשיו עם הבעיות שלנו, זאת אומרת בעיות יותר קשות.
שמואל: זאת אומרת צריך לשים שלט: "סליחה, סגור לרגל שיפוצים" ואנחנו מתרכזים בבעיות הפנימיות שלנו עכשיו.
כן.
שמואל: אנחנו פותרים את הבעיות, אחרי זה נראה. נודיע לכם מה קורה.
כן
שמואל: אולי זה מה שצריך לעשות בעצם.
זה עוד יותר גרוע. כי אתה רואה שהתיקון בא תמיד מקל לכבד. להתחיל להרגיש שהבעיות הן בנו זה הרבה יותר קשה. נגיד אתה עם אשתך ויש איזה שכנה או שכן שממרר לכם את החיים, אז זה עוזר לכם להתחבר.
שמואל: כן.
אבל אם הוא כבר נעלם, מתחילות להתגלות בעיות ביניכם?
שמואל: כשיגמרו הבעיות עם השכן אני אודיע לך מה קורה אצלנו.
אז אתה תרגיש.
שמואל: כן.
תרגיש טוב, אבל מה אז תעשה?
שמואל: קודם כל, באופן טבעי אני אמצא בעיות אחרות שיאחדו אותנו, אבל לא. האמת היא שלא. אני סתם מתלוצץ.
את הבעיות הפנימיות אתה תוכל לפתור רק על ידי הכוח השלישי, הבורא, ומהצד כבר אין כוחות.
שמואל: מהצד אין, זה לא פונקציה, בודאי שלא.
זאת אומרת, זה גם אותו עיקרון, שצריך להיות עוד מישהו חוץ מהשניים.
שמואל: אומרים שצריך שניים לטנגו. אני אומר שאחד ועוד אחד זה שלוש, וזה נכון, כי שלושה גורמים באדם, אבא, אמא, והקדוש ברוך הוא.
כן, נכון.
שמואל: נראה לי שהישראליות, הציונות, הוציאה את הקדוש ברוך הוא מתוכה.
ההרהורים הם כאלו גדולים, וכאלו מפחידים, שרק הכוחות המיוחדים באדם, שזה לא מרים ולא אהרון, אלא רק משה יכול להתמודד איתם. יש באדם כוח שנקרא "משה", שמושך, שמעביר אותו, מעלה אותו. רק הכוח הזה יכול להיכנס למגע עם הבורא, וכל היתר לא. זאת אומרת, יש כאן גם איזה מיון בתוך האדם, שהוא ממיין את הרצונות שלו ויש כאן מסירה מאוד מיוחדת שמשה שומע, ואחר כך מספר את זה לעם.
שמואל: בני ישראל נצטוו להתקדש ולהיטהר למשך שלושה ימים לקראת ההתגלות הזאת, ויש הכנה למופע הזה, לאירוע הזה, שזה האירוע, ה"ספקטקל" הכי גדול שנעשה אי פעם.
כן. זאת אומרת, כל התכונות שבתוך האדם מתפעלות מזה, מוכנות לזה, והאדם מקבל מזה הרבה כוח פנימי ולכן מוכן לשמוע.
שמואל: ומה זה נקרא שנאסר על בני ישראל להתקרב אליו אפילו לגעת?
כי הכוח הכי גדול באדם זה "משה", שמושך אותו ממצרים, מושך אותו קדימה, והכוח הזה יכול לגעת בראש ההר, יכול להיות שם, בראש ההר, כלומר בכל עוצמת ההרהורים, כי הר זה "הרהורים". הרהורים זה ספיקות, כל מיני דברים.
שמואל: כן, שאתה עומד מול משהו גדול, אתה מסתכל, אתה חושב, "רגע אני אעלה, אני לא אעלה, אני אעשה, איך אני אעשה, איפה אני אעלה.." זה מהמילה הרהורים.
כן. זה הספקות. אז רק משה יכול להתמודד עם הדברים האלה ולשמוע, ואחרים לא. ולכן משה עולה לבד על ההר.
שמואל: כל ההתגלות היא גם בברקים, רעמים, באיזה אירוע רועש מאוד.
כן, אבל צריכים להבין שזה לא הצגה. זה לא תיאטרון, אני מצטער להגיד לך כך.
שמואל: זה לא סיפור ילדים או חגיגות.
שמואל: זה תיאטרון אמתי. יש בזה שאלה של חיים או מוות.
שמעת שעכשיו מתחילים לצלם שוב סדרות כאלו כמו אינדיאנה ג'ונס?
שמואל: עכשיו עשו את משה, את אקסודוס, עשו את יציאת מצרים, זה עלוב.
כן.
שמואל: עלוב מאוד. וגם ההתייחסות למשה היא ברמה של סרט מצויר רק פחות טוב.
אבל אסור לראות את זה. אני אמרתי לתלמידים שלי. אסור לראות את הדברים האלו, לגשם אותם, לחשוב שזה קורה בין בני האדם שזה באמת בתיאטרון. זה הכול קורה בפנים, בתוך האדם, שרוצה להתנתק מהאגו שלו, שכל הדברים האלו הוא חייב לראות אותם בפנים, בתוכו, ולא בחיצוניות.
שמואל: אז איך במדיה של התיאטרון, הקולנוע, אתה כן יכול להראות את החיבוטים האלה?
כי רק כך זה יהיה ברור לצופה, כי אתה מבטא את הפנימיות שלך.
שמואל: את הכאב הפנימי, את השמחה?
לא רק את כאב הפנימי. למשל יש על הבמה שלושה, חמישה, חמישים שחקנים, כל שחקן מבטא איזו תכונה בתוך האדם. זה דומה במשהו לתיאטרון "קבוקי".
שמואל: כן, אבל אתה אומר, "בסדר, אני מורכב מרמ"ח אברים ושס"ע גידים, שכל אחד יש לו תכונות, אבל נצמצם את זה לכמה תכונות מהותיות."
כן.
שמואל: אחד מבטא את הלב, אחד מבטא את הכבד, אחד מבטא את הריאות.
נגיד שאחד מבטא קנאה, ועוד אחד שנאה, ועוד אחד אהבה.
שמואל: אתה מפרק את הדמות, במקום ששחקן אחד ישחק את הדמות מההתחלה ועד הסוף, אתה מחלק את הדמות לתכונות שלה וכל שחקן מקבל תכונה.
כן.
שמואל: ואז המפגש בין התכונות זה מה שקורה.
אתם משחקים את פנימיות האדם, תיאטרון פנימי. אתה הולך לבצע?
שמואל: אני מנסה.
כך כתובה כל התורה. כל הספרים הקדושים שנקראים "קדושים", מדברים אך ורק על פנימיות האדם, ולא על צורה חיצונית, היסטוריה, והר מתפוצץ ומשה. זה לא אינדיאנה ג'ונס או אקסודוס.
שמואל: זה לא הוליווד.
לא.
שמואל: וכל הפיצוצים והכול?
הכול בפנים. לכן אתה רואה איך הקליפות מסדרות אותנו, ויוצרים עכשיו עוד עשרים סרטים הוליוודיים כאלה, זה ממש נורא. מדובר על תיאטרון החיים, מה קורה בתוך האדם, איך הוא עובר מבפנים, כשהוא מסתכל לתוכו, את הר סיני שלי, זאת אומרת, את ההרהורים שלי, את הספקות שלי, איך אני יכול לעלות מעליהם, איך אני יכול להתקשר לבורא מעל הספקות, זאת אומרת, באמונה בלבד.
איך אני מקבל ממנו את לוחות הברית? איך אני מביא את זה, משכנע את כל הרצון האגואיסטי שלי שאני לא יכול לעשות עמו כלום, ואת התכונות האחרות שלי שגם קשורות לאגו שלי, אני צריך באיזו צורה להוציא ולהרחיק אותן מהאגו. איך אני מוציא אותן? וכשאני מוציא אותן, לאן אני מוציא? אני מוציא אותן למצב שאין בו שום תועלת, כי הן קשורות עם האגו, יש בהן עדיין רצון לקבל, והן רוצות לקבל וליהנות מכל מיני דברים. ואני אומר להן "אסור", אנחנו צריכים לעבוד רק על השפעה ואהבה. "אבל מה יהיה לנו מזה?", שום דבר לא יהיה, זה נקרא "מדבר סיני". נלך כך ארבעים שנה, עד שנתנתק מכל מהשאלה הזאת "מה יהיה לי מזה".
שמואל: אנחנו עוד נחזור לשאלה הזאת מה יהיה לי מזה, אבל בינתיים משה ואהרון עולים להר, הם היחידים שרשאים לעלות להר סיני.
כן.
שמואל: ויש להם גם כוחות להתמודד עם זה, מן הסתם.
כן.
שמואל: ואז אנחנו מגיעים ללב ליבו של כל קיומנו כאן, "עשרת הדיברות".
כן, "עשרת הדיברות". ואחרי עשרת הדיברות הבורא אומר, "תעשו לי משכן".
שמואל: כן, אבל אנחנו תקועים בעשרת הדברות.
אנחנו נעבור אותם אחד אחד, ונראה על מה הם מדברים.
שמואל: מה מטרתם של הדברות, ולמה הם נבחרו בסדר שהם נבחרו.
אלו עשר ספירות של הצורה המתוקנת של אגו האדם, שעובד בצורה נכונה להיות דומה לבורא. אז אדם מתייחד עם הבורא, ובזה מגיע לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר. סך הכול אלו עשרת הדיברות, עשר הנוסחאות.
שמואל: כן, אתה אוהב נוסחאות.
כן. או חוקים, שאם אדם מקיים אותם בעשר דרגות של הרצון האגואיסטי שלו, הוא בונה בזה את הפרצוף שלו, זאת אומרת, את המבנה הפנימי של הנשמה והוא כבר נקרא "מתוקן".
שמואל: המבנה הפנימי של הנשמה.
כן. והתיקון שלנו הוא להיות דומים לבורא. אז "עשרת הדברות" הם עשרה חוקים, תנאים, משפטים, נוסחאות.
שמואל: לקיום שלנו.
לקיום הרצון לקבל שלנו. כשבסך הכול, עשרת הדברות יחד, מדברים על תיקון הנשמה, שהיא "חלק אלוה ממעל". זה הרצון לקבל שמסודר לפי כוונה על מנת להשפיע, ואז הבורא והנברא דומים זה לזה.
שמואל: עשרת הדברות אלו עשרה חוקים, עשר נוסחאות, מצוות, איך לעבוד על קיום הרצון לקבל שלנו, להפוך אותו מרצון אגואיסטי, קטן או גדול, רצון לעצמי, לרצון לתת.
אני חושב שכל זה שלי, אבל אומרים לי "לא שמוליק, זה לא שלך, מקסימום הפקידו את זה בידך כפיקדון, תחזיר את זה. את כל הרצון האגואיסטי שלך תהפוך לרצון לתת, על מנת להשפיע".
מהם עשרת הדברות האלה? הם עשר עצות.
שמואל: אבל עצה אני יכול לקבל ואני יכול לא לקבל.
לא, יש עצות ויש פקודות, עיטין ופקודין, אנחנו עוד נדבר על זה.
שמואל: שהן כדי לבנות את המבנה הפנימי של הנשמה שלי. אפילו שאני נולד רק עם הרצון לקבל, שרוצה לתפוס כמו כלב, שהכול יהיה שלי, אומרים לך, לא, תעצור שנייה, תתבונן פנימה, תעשה חשבון נפש, תסדר לך את הדברים, על מנת שתצליח לצאת מהרצון האגואיסטי שלך על ידי כוח שנקרא "משה". יש לך ארבעים שנות מדבר על מנת למוסס את האגו, כדי לבנות לנשמה מסגרת חדשה שהיא אלטרואיסטית.
כן. דומה לבורא.
שמואל: נשמה הדומה לבורא.
לכן אתה תיקרא "אדם", הדומה לבורא.
שמואל: הבורא רוצה רק להשפיע, ותפקידך להשפיע חזרה נחת רוח לאותו כוח.
שנתן לך את הכוח. וכל זה על ידי תורה שהיא הכוח שמשנה אותך מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה, כי כל התורה היא "ואהבת לרעך כמוך".
שמואל: האם קודם לזה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"?
כן.
שמואל: ולפני כל זה, זה "קודם כל אל תפריע".
זה "להתנתק ממצרים", אל תפריע כמו שאתה אומר, ואחר כך "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", אלה ארבעים שנות המדבר, ואחר כך עבודה בארץ ישראל שנקראת "ואהבת לרעך כמוך".
שמואל: וכל זה על ידי עשרת הדברות.
כן.
שמואל: מי ייתן ונצליח השבוע להתגבר ולקיים דיבר אחד שיקשור אותנו על מנת לצאת מהכוח האגואיסטי, על מנת להשפיע.
(סוף השיחה)
-
"גם חשך, לא יחשיך ממך: ולילה, כיום יאיר- כחשיכה, כאורה" (תהילים קל"ט, י"ב)↩