ישיבת כתבים
266
שיחות על בריאות - הריון ולידה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.08.21 – אחרי עריכה
דודי: אנחנו בישיבת כתבים עם הרב דוקטור מיכאל לייטמן ונתחיל בנושא התגברות הקורונה בישראל ובעולם. מאז תחילת הקורונה עברה מדינת ישראל מצבים רבים, שונים ומתחלפים. בסגר הראשון הצלחנו להוריד את התחלואה יותר מכולם, ואתה היית הראשון שאמרת, "חכו זה לא נגמר". כשנגמר הסגר יצאו כולם לבלות וירדנו מהמקום הראשון בעולם, למקום האחרון ביחס לגודל האוכלוסייה. כשהגיעו החיסונים היינו הראשונים להתחסן ולעצור את המגפה, ושוב אמרת, "חכו זה לא נגמר". ואז הגיע זן ה"דלתא" וירדנו למקום האחרון בעולם ביחס לאוכלוסייה. נראה ששום דבר כבר לא עוזר, לא סגר, לא חיסונים, ואנשים מאבדים אמון במערכת ואמונה שאפשר להתגבר על הקורונה.
השאלה שבה נפתח, איך לפעול כשנראה שכמעט כלום לא באמת עוזר?
למה התהליך הזה צריך לעזור? הוא צריך לעזור לזה שאנחנו נהייה יותר חכמים, ודרך החכמה שאנחנו נהייה יותר קרובים זה לזה, ודרך הקרבה זה לזה נהייה יותר קרובים לבורא. אם התהליך הזה מתקיים אז אנחנו באמת מצליחים, מוצלחים, מנצלים את הקורונה בצורה נכונה. ולא שאנחנו צריכים לסלק אותה ולנצח אותה באיזו צורה, אלא אנחנו דווקא משתמשים בה כדי להגיע להצלחת החיבור בינינו עם הבורא.
דודי: אבל אין לנו חכמה כזאת, לא באה לנו חכמה כזאת, לא מלמעלה, לא מלמטה ולא ממכות.
אז יבואו. עכשיו זה גל רביעי. אז יהיו עוד עשר, עשרים, שלושים גלים, יחד עם גלי החום והקור וההוריקנים ועוד ועוד. הטבע לא יירגע, אנחנו כבר שומעים את זה מכולם, גם מהמדענים, שהטבע לא יירגע, וזה ינענע את כל המבנה האנושי. ואין לצפות להקלה, אלא זה יילחץ עלינו יותר ויותר עד שאנחנו נתחיל לראות בזה תהליך, שיטה, וזה מגיע בצורה עקבית במטרה מסוימת, לבנות בינינו קשרים נכונים, להגיע למצב שאנחנו נחשוב זה על זה, ונחשוב על הכוח העליון, למה הוא עושה לנו את זה, וכך נשנה את עצמנו ואז נראה הקלה בקורונה.
דודי: הנטייה שלנו היא לרצות להיפטר מהקורונה.
לא, הנטייה שלנו צריכה להשתנות. היא לא צריכה להיות להיפטר מהקורונה, אלא להגיע בזכותה ועל ידה, למצב הטוב ביותר האנושי. שנהייה יותר קרובים זה אל זה, שנבין מה המטרה של ההתפתחות שלנו, כי כל מה שבא זה הכול בא כדי לפתח את המין האנושי.
דודי: אז הגל הרביעי שעכשיו מתחיל, או מתחזק, הוא מבחינת מתנה מצד הטבע?
כן, בוודאי, כל הגלים, כול מה שיש לנו זה רק מתנה. זה הכול מגיע מהכוח העליון והכל לטובה.
דודי: ואיך לנצל את השלב הזה בהתפתחות כמין האנושי?
מלמעלה מגיע כוח עליון ואנחנו בעצם מקבלים אותו, הא בא אלינו. ואז בהתאם לכמה שאנחנו מסוגלים ללמוד אותו, להבין אותו, לקבל אותו נכון, אז הוא יהיה לטובה, ובצורה טובה יעבור עלינו, ובהתאם לזה נשתנה ונגיע למצב הבא.
אם אנחנו לא מוכנים לקבל אותו בצורה נכונה, מדויקת, יפה, כך שנשתנה, נתעלה מעל עצמנו, נתקרב זה אל זה, נתחיל לחפש את מטרת ההתפתחות שלנו, אז יהיו צרות, בעיות, והדרך תהיה ארוכה. אנחנו נהיה בכל מיני בעיות, שריפות, הצפות ועוד כל מיני דברים עד שלאט לאט אחרי הרבה אולי שנים, ודרך שהיא לא נעימה, נבין מתוך המכות שיש כאן איזו סיבה ומטרה. והסיבה הזאת צריכה להביא אותנו למטרה מסוימת, מטרה של חיבור, קירוב וכן הלאה.
דודי: אז פתחנו את המרוץ עם המגיפה, בתפיסה שאנחנו רוצים לנצח את המגיפה, זו הייתה הרוח באנושות, בחברה הישראלית.
מה זה לנצח?
דודי: לנצח זה להעיף את המחלה הזאת. אם אתה חולה, אתה רוצה להיות בריא.
לא. זאת גישה גם לא נכונה. אני רוצה על ידי המגיפה להתקרב בינינו בצורה כזאת, שהמגיפה תיעלם ושהיא תהפוך לכוח טוב, לכוח חיבור יפה. ושנגיד שהווירוסים האלה הם יתחילו לתת לנו פירות כאלו, צמחים כאלה, דברים כאלה שאנחנו אפילו לא יודעים עד כמה שזכינו.
דודי: זה נשמע כמו אוטופיה.
זו לא אוטופיה, זה הכול תלוי עד כמה שאתה מתייחס לכוח הטבע. ווירוס זה כוח הטבע, שאם אתה מקבל אותו בצורה אגואיסטית הוא הורס אותך. ואם תקבל אותו בצורה אלטרואיסטית, תראה כמה שהוא יבנה אותך. הווירוסים הם לא רעים ולא טובים, זה הכל תלוי איך אנחנו משתמשים בהם.
דודי: מה זה בדיוק לקבל אותם? כי עכשיו מגיע הגל הרביעי, אז אני שם מסיכה ואני מתחסן ואני שומר מרחק. איזה דרך יש לי עוד להתגונן?
יכול להיות שאתה לא צריך את זה. אתה שק של ווירוסים. כל אחד, לא רק אתה. כל אחד מאיתנו זה שק עם מלא, מלא, מלא צורות של חיים, של ווירוסים. וכמה שאנחנו מתייחסים לדברים האלה בהבנה, בידידות, ביחס טוב, אנחנו אז מכתיבים לכל החלקיקים האלה שבנו, שהם יתקשרו בצורה טובה ביניהם ויתנו תוצאות טובות להתקדמות האבולוציונית שלהם. הכול תלוי באדם שמפעיל את הכול.
ואם אנחנו הולכים לזריקות, להרוס את הדברים האלה כמה שאפשר יותר ויותר, אנחנו בזה שום דבר לא מרפאים, אנחנו עוצרים את עצמנו, נכנסים במקום לדרך קצרה של תיקון, לדרך ארוכה של ייסורים. [אבל אפשר אחרת] במקום דרך ארוכה, עם כל מיני צרות ובעיות, מגלים דרך קצרה. זה כמו שבעל הסולם מסביר לנו, על דרך קצרה ודרך ארוכה, דרך תורה ודרך ייסורים.
דודי: עכשיו כשאני חושש לבריאות שלי ועל החיים שלי ואני מתגונן בכל האמצעים שקיימים לי אתה אומר, תוסיף פה עוד אלמנט של ידידות, התחשבות?
כן.
דודי: זה עוד אלמנט חברתי, נפשי?
חברתי וחזק והוא דווקא ייקבע. בינתיים, עד שאתה מטפל בדברים האלה, אתה חייב גם [לנהוג לפי] "ניתן לרופא רשות לרפאות", אבל יחד עם זה, אתה חייב עם פקודות הרופא, לקשור קשר יפה וטוב בין בני האדם. כי מתוך קלקול הקשר בין בני האדם יוצאים כל הווירוסים.
דודי: מה יש ביחס החברתי הזה שאתה מגדיר אותו כחזק ומרפא?
כשאתה מחבר את כל חלקי הטבע יחד, כל כוחות הטבע יחד, הם עובדים בהרמוניה. ואם הם יוצאים מההרמוניה, אז מגיעים אלינו כל מיני כוחות כאלה רעים, כשבעצם הם לא רעים לנו, רק הם רוצים להחזיר אותנו לאיזון ולכן אנחנו קוראים להם רעים.
אין לנו ברירה, או שנלמד בדרך ארוכה, או בדרך קצרה, כמו שאני עכשיו מציע, "בואו נעשה בינינו קשרים יפים וטובים, נפתח מנגנונים כאלה שאנחנו נראה עד כמה שאנחנו משתדלים להתקרב זה אל זה בצורה יפה" והווירוסים האלה נחלשים, נעלמים, או הופכים להיות ידידותיים.
דודי: זו הדרך הקצרה.
זאת הדרך הקצרה, כי אנחנו מלאים ווירוסים, כל הגוף שלנו זה שק עם כל מיני חלקיקים כאלו קטנים של החיים הביולוגים. אז בואו ניתן להם פקודה להתקשר ביניהם בצורה יפה, טובה. אתה תראה גוף בריא, נפש בריאה, הכול יפה וטוב, והאדם מרוצה מהחיים וחי ללא הגבלה.
דודי: בדרך הקצרה אין צורך בכל הגנות והסגרים והחיסונים למיניהם?
אתה לא צריך, כי אתה תעשה את זה בדרגה יותר גבוהה, בדרגת ההתקשרות.
דודי: ואז, דרגת ההתקשרות הגבוהה הזאת מנטרלת את כל האמצעים הקודמים?
וודאי. הרפואה והכל, כי הבורא הוא הרופא לכל החולים.
דודי: שאלה מזווית קצת אחרת. עברנו מתפיסה של לנצח את המגיפה, לנצח את הטבע, לנסות לחיות לצד המגיפה, וזה מה שקורה עכשיו, שיש לאנושית איזה רומן עם הווירוס. האם מטרת הקורונה, הטבע, להביא אותנו לחוסר אונים, לייאוש מכוחותינו עצמנו?
מטרת הקורונה, כמו מטרת כל המכות, להראות לנו שהדרך לחיבור היא יותר מוצלחת לכל הבעיות והיא מנטרלת אותן לגמרי, מהר ולכולם.
דודי: אבל כרגע הטבע מגלה את עצמו חזק יותר מהאדם ואנחנו אפס לידו.
כדי לתת לנו אפשרות להתחיל לעבוד. שיהיה ברור לכולם שאנחנו נמצאים כאן ממש בפספוס גדול, גם בים, גם ביבשה וגם באוויר ובכל כוחות הטבע אלו ואלו ואלו. בהכל. הטבע הולך לגלות לנו שבכל מקום שהאדם עושה משהו בחיים הכול נרקב, הכול לא מסודר, הכול לא יכול להיות מחובר. דברים שפעם היו יחד, הם לא יכולים להיות יחד, כי אנחנו, האגו שלנו נכנס שם ומקלקל את החיבורים שביניהם. הטבע מראה לנו מה אנחנו עשינו.
דודי: ביחסים בין האדם לטבע, האדם צריך להרגיש את עצמו קטן ואפסי ביחס לטבע?
אם אנחנו לא יכולים להתעלות למעלה מהטבע שלנו, אז הטבע הגשמי מראה לנו עד כמה שהוא עוין לנו. אני ממש מפחד רק מכמה דברים. באלסקה, בסיביר ובאנטרקטיקה, בקטבים של כדור הארץ, יש עכשיו הפשרה גדולה של כל מה שיש שם.
חיים: זה נקרא פרמפרוסט, התחממות של כל מה שהיה קפוא שם במשך עשרות אלפי שנים מאז עידן הקרח.
כן. ואז יוצא משם כל כך הרבה גזים וכל החלקיקים שהיו חיים לפני מיליון שנה ואולי מיליארד שנה, וזה יכול להביא לנו הרבה צרות.
חיים: גם גזים, הרבה מתאן משתחרר מזה, שזה גז חממה מאוד חזק.
נכון.
חיים: גם ווירוסים, חיידקים.
ווירוסים וחיידקים זו בעיה יותר גדולה. אנחנו עומדים כאן במקום, שהטבע מתחיל ללמד אותנו, שאם לא נעשה מה שצריך, זאת אומרת ללכת בדרך התורה, אז יש לכם דרך ייסורים.
דודי: התכלית הרצויה מצד הטבע, שאנחנו בסוף נגיע להרגשה שווה לו, או קטנים ממנו, מה בסוף?
אנחנו בכל זאת נגיע, אבל עד הסוף, אנחנו נסבול, נסבול ונסבול, כולל מלחמת עולם שלישית ויכול להיות רביעית ועוד ועוד. אבל אנחנו נגיע למצב שנרגיש שאנחנו חייבים להתעלות מעל הטבע. והטבע שלנו זה טבע אגואיסטי והטבע הזה נמצא כולו בתוך האדם ואין משהו שאנחנו רואים מבחוץ, מממוטות, אריות, עד בני אדם והכל. זה הכול נמצא בתוך האדם, כי האדם רואה את העולם מתוכו. ואם אנחנו רוצים שהכול יהיה קשור יחד יפה וטוב, בעל מנת להשפיע למקור הטוב, עלינו כולנו כאחד לעמוד נגדו כאחד ורוצים רק קשר יפה והדדי. אז מגיעים לתיקון.
דודי: למה ישראל הייתה בראש ועכשיו מתקרבת לתחתית?
ישראל לא יכולה להיות בראש. בהתחלה כן, מפני שרצתה להצליח בצורה גשמית יותר מכולם ולכן עשו דבר כאילו טוב בצורה גשמית, בצורה הגיונית. עם השכל, מה אפשר לעשות? אבל זה לא עובד, עכשיו אנחנו נאכל את זה. בזבזנו לזה המון כסף ומאמצים, אבל בסופו של דבר אני בטוח שאנחנו נבין עד כמה שעם כל החיסונים אנחנו לא מצליחים בשום דבר. מעגל הצרות ילך וימשיך וימשוך אותנו עד שאנחנו נגלה מה הפתרון האמיתי.
דודי: בוא נדבר על זה שפתאום אנחנו מבינים, שהחיסון השלישי עכשיו לא עוזר, לא פועל.
לא, לא שהוא לא עוזר, אתה לא יכול לא לעשות אותו, אתה חייב לעשות אותו. ואם בדרך יגיע עוד חיסון, אתה תצטרך לעשות אותו, כי זו דרך הייסורים. יחד עם זה, שכל פעם ופעם יהיו אולי עוד יותר מכות, בעיות ומתים, אבל אתה לא יכול לא לעשות.
דודי: אז נעשה לפי מה שפוקדים עלינו. השאלה היא מה הלאה, בשביל מה הגענו לרגע הזה שהבנו שגם זה לא עוזר.
עד שאתה תחפש בכל זאת פתרון אמיתי ויחד עם החיסונים תתחיל לחקור, מה אני צריך לעשות כדי לעצור את התופעה הזאת? כי המגיפה היא לא בזה שמתגלים כל מיני חיידקים חדשים, המגיפה היא בזה, שאני כל פעם חושב בצורה עוד יותר ויותר אגואיסטית, פרגמטית, שככה נעשה ויהיה טוב.
דודי: ישראל צריכה להיות הראשונה שמגיעה לשאלות האלה?
וודאי.
דודי: מה השאלה המרכזית שהיא תתמודד איתה, כשהיא תגלה שגם החיסון שעשתה לא מועיל לה?
זה מועיל כי זה מלמד אותנו מה אנחנו צריכים לשאול. מהי הסיבה האמיתית לכל מה שקורה איתנו. זה לא רק החיסונים האלה והקורונה. יש הצפות, שרפות, הרי געש, חכה, זה יבוא עכשיו עוד ועוד ועוד יותר ויותר דברים וככה יחד, כשזה יתחיל ללחוץ עלינו, אתה תראה שאתה צריך לפתח תעשייה, חיים וחברה רק כדי שכולם יהיו מכוונים להתגונן.
דודי: פלא שהאנושות לא קושרת בכלל בין משבר אקלים למגפה, למשבר חינוך, תרבות, פוליטיקה, הכול. לא רואים קשר. אני כל פעם בשוק מזה, זה נראה כאילו כל אחד בערוץ שלו. יש כמה מדענים, שפיצים קטנים שיודעים לקשור בין הדברים, אבל מי שומע אותם.
לטבע יש זמן. אז זה ייקח עוד כמה שנים, אבל זה יהיה מהר. אנחנו צריכים לספר על כל הדברים האלו, על כל התהליכים עד כמה שאנחנו מסוגלים. זה לא חשוב שזה לא יהיה מדויק כמו שזה יקרה, אבל המגמה הזאת, שתהיה ברורה.
חיים: בישראל ובעוד כמה מקומות כבר הרבה מאוד אנשים לקחו את החיסון השלישי, ויש הרבה מאוד מדינות שלא מחוסנות בכלל. למשל זן הדלתא בא מהודו, ששם אחוז החיסונים הוא מאוד מאוד נמוך, אם בכלל. זן הלמדא שעכשיו מתפשט בכל העולם והוא עוד יותר גרוע מהדלתא, הגיע מפרו וגם שם כמעט ואין חיסונים. ומומחים אומרים שכל עוד שלא כולם יחוסנו, אז לא יהיה אפשר לנצח את המגפה, כי מדינות שלא מחוסנות, יהיו בתי גידול לזנים חדשים ואז החיסונים שמדינות כן עשו, לא יהיו אפקטיביים, בדיוק כמו שאנחנו רואים עכשיו עם הדלתא.
אז השאלה, האם כאנושות אנחנו צריכים לדאוג שכל המדינות יתחסנו, או שכל אחת צריכה לדאוג לעצמה?
אני חושב שאם עם ישראל יבין מהי הסיבה לכל הצרות, לא רק של הדלתא, הוריקנים, שריפות, הצפות וכל הדברים האלה, שיבין ממש "שהגיעו מים עד נפש", אז ברגע שהוא יתחיל קצת לשנות את עצמו, העולם לא יצטרך חיסון, זה יהיה החיסון. כי הקשר לבורא ייתן לנו אינפוזיה אחת לכולם, זה מה שיעזור לנו ויקבע את העתיד.
חיים: ובינתיים מה צריך לעשות, עד שעם ישראל יבין את תפקידו?
ללחוץ על עם ישראל.
חיים: אני שאלתי על החיסון ואתה עונה על עם ישראל.
אני אומר לך על התרופה.
חיים: אני מבין. אני חוזר למחלה, אם מדינות היו דואגות אחת לשנייה, ובאמת עושות מה שראש ארגון הבריאות העולמי אמר, שלא לדאוג לחיסון השלישי, שכולם צריכים להתחסן קודם וכולן היו מתארגנות כך שכולן מתחסנות, האם יש בזה איזה אקט של ערבות הדדית שיכול לעזור לא רק ברמה הפיזית, אלא גם מבחינה פנימית יותר, לגרום לחיסון?
לזמן מה, במידה מאוד קטנה, כן, כי בסופו של דבר אנחנו נמצאים בדור האחרון ואנחנו צריכים להראות דרך להתקשרות לבורא, לכל האנושות, ואם אתה הולך בשלבים האלה שאתה מתקרב לגילוי הבורא לכל האנושות, אז אתה מצליח. אם אתה הולך בדרך שונה, ושם אתה מתחיל לחבר את כל העמים, לעשות מהם איזו חברה סוציאליסטית, קומוניסטית, ידידותית, זה לא יעזור. זה יהיה רק יותר גרוע, כי כל החיבור צריך להיות למען גילוי הבורא לאדם בעולם הזה.
בעל הסולם כותב שזה לא יעזור, הוא כותב את זה על הרוסים, למה הם לא הצליחו, כי הם חשבו שעל ידי זה הם מצליחים והם שולטים, אפילו לא על כל העולם, אלא הם מביאים לעצמם חיים טובים, קומוניזם טוב לכולם. למה לא הצליחו? כי זה צריך להיות למען החיבור עם הבורא.
חיים: מאמר השלום.
כן.
חיים: אבל מה זאת אומרת "למען חיבור עם הבורא"?
על מנת להשפיע נחת רוח לכוח העליון, שהוא מחזיק אותנו, ברא אותנו, מחבר אותנו, ממלא אותנו.
חיים: כל האנושות צריכה שתהיה לה כוונה על מנת להשפיע לכוח העליון.
בסופו של דבר כן. זה נקרא "הגאולה השלמה".
חיים: הם כולם יבינו מה זה נקרא "כוח עליון" וירצו רק לעבוד בעל מנת להשפיע לו?
לפי כמה שכל אחד מסוגל, לפי הטבע שלו, לפי מה שהבורא ברא אותו.
חיים: אתה יכול להסביר מה זה כוח עליון בצורה יותר פשוטה?
יש כוח שהוא מחזיק את החיים שלנו ודורש מאיתנו להיות בקשר בינינו. רק בצורה כזאת אנחנו מקבלים, כל אחד דרך האחרים, את הכוח הזה שממלא אותנו, ואני מקבל אינפוזיה גשמית, רוחנית, לא חשוב איזו, דרך כולם כשאני מחובר איתם.
חיים: מה אתה מקבל אם אתה מחובר איתם?
הכול. אני מרגיש את העולם ומלואו, מרחקים, עולם אין סוף, כל מה שיש לי ברצון לקבל שלי אני מקבל מילוי.
שאלה: ואתה בעצמך צריך לפעול אחרת ממה שאתה פועל היום?
בהתאם למה שמתגלה, אבל ודאי שכן, כי מתגלים בי רצונות של כל האדם הראשון, של כל הנשמות, אני ממלא אותן דרכי וכך כל אחד כלפי אחרים, ובזה כל אחד משיג את הבורא.
חיים: אני רוצה לחזור לישראל ולעולם, יש לנו הצפות מסין, דרך אירופה, ועוד כל מיני מקומות, שריפות בארצות הברית וגם באירופה, בסיביר, ביון, בתורכיה ואיפה לא. יש רעידות אדמה בהאיטי ובכל מיני מקומות, ובישראל אין כלום. אפילו גל החום שיש פה, זה שלושים וכמה מעלות לעומת החמישים שיש בקנדה. למה לא בישראל, כאילו הטבע מרחם עליה?
זה מפחיד אותך, כן?
חיים: זה לא מובן, כי צריך להיות עלינו לחץ גדול ולכאורה נראה שדווקא עלינו פוסחים, ואנחנו הבעיה. אז איך זה מסתדר?
מכינים עליך לחץ יותר גבוה, יותר מיוחד. לא לחץ בדרגת הטבע הדומם, אלא בלחץ אחר. זה יכול להיות או צומח או חי או אפילו בלחץ של המדבר. כדאי לנו עכשיו, כשעדיין המכות הן בדרגות הנמוכות של הטבע, כדאי לנו כבר לעשות את הבירורים, הפצה, הסברה שעוד מעט זה יבוא אלינו בצורה אחרת ממה שיש אצל האחרים, ויהיו כאן בעיות אחרות.
חיים: מבחינה פיזית או מבחינה נפשית?
מבחינה פיזית, נפשית ורוחנית, כן. אני יכול להגיד שאני מאוד מפחד מהשכנים שלנו, מהחמאס, מאיראן, אני מאוד לא רגוע ממה שקורה בישראל עצמה, עם ההתנגשויות בין השמאל לימין, וכן הלאה. כל הדברים האלה יכולים להתחיל להתפוצץ ככה שאנחנו נשכח את השכל שלנו ונתחיל, כמו בכל המלחמות האלו של המכבים, להרוג זה את זה.
שלי: אם נעשה לרגע זום על האדם, בשנה וחצי, שנתיים האחרונות, אתה רואה שהוא כבר עבר איזה שינוי פסיכולוגי, מה מתחולל בו מבחינה נפשית?
כן. אני רוצה להגיד שתוך השנה וחצי שאנחנו נמצאים בסגירות תחת כיפת המגפה הזאת, אנחנו נעשים יותר מבוררים, יותר רגישים, יותר מחושבים, כי בכל זאת יש משהו שכל הזמן לוחץ עלינו ומחייב אותנו לקחת אותו בחשבון. קודם חייתי בלי שום חשבון, מה שאני רוצה, מפינה לפינה, לא היה אכפת לי מכלום. ככה, כאילו, איך להגיד? בריונים כביכול, שמתפרצים.
ועכשיו בכל זאת העם נעשה יותר מחושב, כי הוא רואה שישנם כאלה דברים שמתגלים, והוא מוגבל בהם, פתאום לא יתנו לו להיכנס למטוס, פתאום לא יהיה משהו במכירות בסופר, הגבלה עם הילדים, כל מיני דברים. האדם יתחיל להרגיש שאמנם העולם כביכול עדיין מתפקד, אבל הוא מתפקד כבר בצמצום, יש מקומות שאתה לא יכול להיכנס בלי מסכה, ומקומות שאתה יכול להיכנס רק אם יש לך חיסונים, ומקומות שיכולים להיכנס לא יותר מחמישה או מעשרה אנשים. אלה כבר תרגילים טובים במיוחד על האדם הישראלי, זה מסדר אותו. אני מאוד מרוצה מזה שהוא כבר רואה שיש לפניו חוק, ולא שהוא יכול לעשות מה שבא לו.
שלי: אתה מרגיש שנכנס יותר ייאוש באנשים, או שהם עדיין מצפים שהכול יחזור לקדמותו?
זה מצב ביניים, יכול להיות שיש ייאוש במקצת, נכנסת בו יותר התחשבות עם המצב, כי אין לו ברירה. הוא קשור למערכת הזאת, והוא לא יודע מה יהיה בראש השנה ועם תחילת הלימודים, הוא לא יודע מה קורה עם הווירוס ועוד כל מיני דברים. הוא נעשה רגיש לכל מיני תנאים ותופעות שקודם הוא לא לקח אותן בחשבון בכלל, ופתאום יש לו דברים כאלה בחיים שהוא חייב להסתדר איתם. "מה יהיה? עד כמה אני צריך להיות תלוי באיזה וירוס, באיזה דברים, בחוקים שמגיעים לי מהממשלה, מבית הספר של הילדים שלי. עד מתי ואיך זה יסתדר"?
אצלנו זה עוד מילא, אבל אני מקבל קצת תקשורת מצפון אמריקה, קנדה, ומרוסיה, שם יש הגבלות גדולות מאוד, כן. אני שומע על אנשים שעוברים ממדינה למדינה, זה ממש לא כמו שחשבנו קודם, שכל הכדור הארץ הוא שלנו, ואנחנו יכולים לטוס, יכולים לטייל, לנוח, לא. גם מה שקורה בהתאם לזה באוקיינוסים, באוויר, יש שינויים גדולים בכל דבר על פני כדור הארץ, אנחנו עוד לא שמים לב לזה, כי יש לנו בעיות יותר קרובות לגוף שלנו, אבל כדור הארץ בעצמו נמצא, איך להגיד? הוא לא בשוק, אבל בשינוי.
שלי: איזה שינוי?
שיהיו לנו תופעות מהטבע הדומם, הרי געש, אקלים, צונאמי, הוריקנים, גלי קור וחום, כל מיני תופעות שאנחנו לא הכרנו אותן קודם וגם יתגלו, מהפרשת השלגים יהיו לך מלא חיידקים חדשים, מי יודע איך שזה יבוא אליך. את יוצאת לטייל ליד הבית שלך ומגלה איזו ממוטה קטנה.
שלי: זה נשמע שהעולם רוצה לגרום לאדם פשוט להצטער שהוא נולד, מה יש לו לעשות בעולם?
לא, לא להצטער שהוא נולד, זה אולי ברגע הראשון, שאת רוצה, כמו ילדים קטנים, לסגור עיניים ולהגיד "אין, לא רוצה לראות, זה לא קיים", אבל אנחנו צריכים להבין שזה הטבע, הבורא, הוא רוצה לקרב אותנו אליו.
שלי: איך האדם היום רואה את העתיד? דיברת אפילו על טיסות, כאילו תמיד אדם מחכה, "יגיע החופש אנחנו נטוס, יהיה כיף, אנחנו נבלה". איך היום הוא מסתכל על העתיד שלו, מה הוא רואה?
אין היום דבר כזה, היום זה מאוד מסוכן לטוס, ומאוד מסוכן להיכנס אפילו לכל הים של הטורקייה ושארם, ועוד כל מיני מקומות. גם הטבע של חיות הים השתנה, ואנחנו רואים את הדיווחים האלה. הכול מאוד משתנה, זה לא רק סביבנו, זה לא רק משפיע על האדם, זה משפיע על כל המדרגות התחתונות מאיתנו.
שלי: אני שואלת כי בעבר, כשרצינו להפיץ את חכמת הקבלה הסברנו לאנשים איך הרצון לקבל כל הזמן גדל, ואני רוצה עוד ועוד ואני לא מתמלא מזה, והיום יש הרגשה שההסבר הזה לא רלוונטי, האדם לא מחפש עכשיו עוד ועוד, הוא מנסה רגע לסדר את המוח שלו איך לסבול את היום הזה ואת המחר, ואת החודש הבא.
הוא לא יוכל לעשות את זה, הוא יצטרך לדעת איך זה משתנה, לְמה זה מוביל אותו כדי לשרוד. זה כמו שהתפתחנו בטכניקה, בכל מיני המדעים שלנו. איך אנחנו התפתחנו? על ידי זה שאנחנו רצינו להיות מסודרים קצת יותר, קצת יותר, וכך פתחנו לעצמנו כל מיני חוקים וכל מיני פעולות, כדי שנוכל להשתמש [בהם] לנוחיות שלנו. ככה זה יהיה כאן. יבואו יותר צרות ובעיות ואז אנחנו נצטרך לגלות יותר ויותר אמצעים איך אנחנו מסתדרים בתנאים החדשים.
וכאן תבוא שלי ותספר לנו ש"חבר'ה, זה לא יעזור לכם, לעשות כאן מכונות חדשות ועוד משהו, חוץ מהיחסים ביניכם. בואו נראה איך שאנחנו בצורה פרקטית, על יד שיפור היחסים בינינו, שמתקרבים זה אל זה פנימית, מאין ברירה, לפי מה שמספר לנו ארגון בני ברוך, איך אנחנו על ידי זה מצליחים לסדר, להמתיק את כל שלבי ההתפתחות שלנו. כי מהטבע מגיע קו שמאל כביכול ואנחנו מצרפים לזה ביחס שלנו קו ימין, ואז אנחנו מגיעים למצב שהכול מסתדר בקו האמצעי.
ועוד יותר מזה שזה מסתדר, אנחנו מתחילים לגלות את החוקים הפנימיים שבטבע, כי מהטבע תמיד בא רצון לקבל ואנחנו מבקשים ומוסיפים המתקה, רצון להשפיע, ואז בין שני הרצונות האלה אנחנו מגלים עולם חדש. והעולם לא רחוק מזה שמסוגל לקלוט את זה, מפני שהייסורים הם גדולים, חוסר ברירה, אין עתיד, ממש הכול שחור, והם ישמחו לקבל את הדברים האלה. הם ישתו את זה.
שלי: אז זאת אומרת שכשאנחנו מדברים על חיבור בזמן מגפה, כל האפקט של זה אמור רק להמתיק את המכות שבדרך, להחליש אותן, להפוך אותן ליותר נסבלות.
לא, בזה אנחנו מביאים להם תיקון. למה רק להמתיק? בהתחלה זה נראה שרק להמתיק, כמו עוד איזו זריקה או תרופה. אבל בסופו של דבר מתחילים לראות שלא, זה יותר מזה, זה ממש שיטת תיקון העולם.
שלי: הפנייה שלנו היום לקהלים צריכה פחות לדבר על האגו הזה שגדל, ויותר על ההישרדות? זה החיסרון שבגללו היום אנשים מגיעים אלינו בגלל שמחפשים איזו רפסודה להיאחז בה בסערה יותר מאשר בעבר שהגיעו מתוך ריקנות או שאין באמת הבדל?
על זה אתם צריכים לדבר ולהחליט ביניכם. יכול להיות שיש כמה סגנונות, כמה כיוונים לצאת לקהל הרחב, אבל אחד מהם זה שאנחנו מספרים על כוחות הטבע, והשני על בעיות חברתיות איך על ידן אנחנו יכולים להמתיק את המצב, השלישי זה מצד הרפואה, לא מצד הווירוסים. אתם צריכים לראות איך לעשות את זה.
שלי: הרבה אנשים היום, אפילו אחרי העמך שלא מתעסקים בלקרוא מחקרים על הטבע מרגישים, אני אפילו שמעתי שיחות בין אנשים, שסוף העולם מתקרב. הנה שריפות, שיטפונות, מגפות, אומרים ממש "הנה, הגענו לסוף העולם".
כן.
שלי: זה נכון? אנחנו מתקרבים לסוף העולם?
מה הם ממליצים כנגד זה? לקנות איזו חתיכת קרקע טובה?
שלי: לא ממליצים, האדם לא ממליץ, הוא רק חושב אולי.
אבל פתרון הם נותנים או שאומרים, "ככה זה, מה שיהיה יהיה".
שלי: ככה זה, מה שיהיה יהיה, יכול להיות שהגענו לסוף העולם.
בסדר, זה עכשיו, שילחץ עליהם יותר אז לפי הרצון האגואיסטי שיש באדם הוא לא יוכל להיות רגוע, הוא יתחיל לרוץ לכל הכיוונים. עד שיזרוק את עצמו מצוק או לתוך הים או שיעשה משהו, אבל יגמור את החיים. בצורה כזאת אין פתרון.
שלי: אז מה ההרגשה הזאת שפתאום משנת 2020 התחילה לחלחל אצלנו הכרה שאולי אנחנו מתקרבים לסוף העולם. מה ההרגשה הזאת באה לעורר בנו, באה לזרז בנו?
שאנחנו נוכל להגיע בחיבור בינינו לחיבור עם הכוח העליון.
בהצלחה.
(סוף השיחה)