שלבי הסולם
על שוביניזם
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.01.10 – אחרי עריכה
רחלי: רציתי לדבר איתך על נושא שמאוד חשוב להרבה נשים. הן פונות דרך הבלוג שלך, דרך מכתבים אליך, והכל מתנקז אלי, הרבה שאלות שעוסקות במעמד האישה, בשוביניזם ובפמיניזם. אני אישה והשם הנרדף לאישה זה "המין החלש". לַמה הבורא ברא אותי חלשה?
זה באמת כך, כי בצורה ברורה ובולטת, ישנה תלות של האישה בגבר, והתלות הזאת היא גם פיסית, גם פיסיולוגית וגם נפשית בכל מובנים. אנחנו רואים שגבר יכול להיות לבד, להסתדר לבד, למרות שהוא לא יכול להתפתח, אבל הוא יכול איכשהו להסתדר. אישה תלויה בכך שהיא צריכה משפחה, היא רוצה ילדים, היא רוצה שיהיה לה בעל, היא תלויה נפשית בזה שיהיה לה מישהו לידה, והגבר יותר זקוק לאישה כמו לכוח מלווה.
רחלי: זה רק במין האדם? כי אנחנו רואים בטבע, אצל הדבורים למשל הנקבה שולטת, אצל הפינגווינים הנקבה הולכת לצוד ולהביא את האוכל. כלומר, לפעמים בטבע יש דוגמאות הפוכות מזה.
נכון, הפוכות.
רחלי: אז זה רק במין האדם, ואין מצב שהיא לא תהיה תלותית?
האמת שבעולם שלנו זה אחרי קלקולים רבים, ואחרי הירידה לדרגה שלנו מהעולם הרוחני. מה שלא כך ברוחניות. עדין כשאנחנו מתחילים לעלות מהדַרגה שלנו לדרגה הרוחנית, יש הבדל גדול בין גברים לנשים, גם בדרך שלהן, בהשתתפות שלהן בתיקון, בצורת התיקון - עד הגובה שכולם פורצים לעולם הרוחני.
רחלי: ואז הם שווים?
ואז, כשעוסקים כבר במבנה הנשמה, בחיבור בנשמות, שם כבר הם שווים.
רחלי: אותו תפקיד יש להם?
התפקיד שונה, אבל מובן שהם משלימים זה את זה בצורה כזאת, שאחד בלי השני לא משיג שום דבר.
רחלי: אם אני מסתכלת על חוכמת הקבלה, אז אני רואה בעצם את הנוקבא, שהרבה פמיניסטיות היו צועקות ואומרות: "אז השם שלנו והתפקיד שלנו זה בעצם בנקב?!"
"נקב" זה חיסרון. וחיסרון זה אומר כלי שדורש מילוי. ובאמת הכלי הזה הוא מצד הבריאה החשוב ביותר.
רחלי: אבל מה זה אומר עלי שאני נקראת "נקב"?
זה בעולם שלנו העתקה כנגד העולם הרוחני. אבל בעולם הרוחני, נקב, חיסרון, זה הכל, כי כדי להתקדם למטרת הבריאה, לעלות מלמטה למעלה, החיסרון שאני מפתח בי הוא החשוב ביותר. הנקב שבי הוא כמו "נקבי עיניים", כמו "נקבי אוזניים".
רחלי: תסביר לי.
אם לא היו החורים, החסרונות האלו בחושים שלנו, לא היינו מרגישים שום דבר. ואז לא היתה שאלה, שזה גם נקב בראש. אומרים עליה שהיא "מנקרת בראש". ואם לא היו חסרונות, לא הייתי מגיע לשום השגה. זאת אומרת, כוח האישה הסימבולי, הקטגוריה הזאת שהיא נקראת "חיסרון", "אישה", "נקב", הוא דבר שבלעדיו אני לא יכול להתקדם בכלום.
לכן בכל אחד ואחד כוח האישה הוא הכוח החשוב ביותר. והכוח הגברי כאן הוא רק כדי להתקשר לאור ולהביא את התיקון - אבל התיקון לאישה. זאת אומרת, האישה מביאה את החיסרון, האישה שבי מעלה את החיסרון והגבר שבי מעלה את החיסרון הזה ומוציא, ממציא את הכוח, הקשר עם האלוקים. ואז שניהם בצורה כזאת משלימים זה את זה ומקבלים כלי מלא באור.
רחלי: מה שציירת זה מאוד חיובי זה תפקיד של אישה.
לא חיובי, זה הדדי.
רחלי: אבל אם אני מסתכלת על מונחים בחוכמת הקבלה, כמו "קו שמאל", "חיסרון", "רצון לקבל", ולעומתו, "אור", "השפעה", "קו ימין", אני רואה חיובי מול שלילי.
זה מפני שאנחנו מסתכלים על זה בצורה שלא הולכים לתקן מַשהו, אלא איך שזה נראה לפני התיקון. אבל גם גבר היום, עד שהוא משיג את הרוחניות, הוא גם לא נמצא בקו ימין. בעולם שלנו אמנם יש מין העתקה מהרוחניות, אבל ההעתקה מהרוחניות היא בצורה מקולקלת, ולכן אנחנו לא יכולים להגיד שרק ברוחניות אישה מגיעה לשוויון עם הגבר.
רחלי: רואים במאה השנים האחרונות התפתחות מאוד גדולה של נשים. הן לא שוות, אבל יש את המשל של בעל הסולם על השור, שכשהוא נולד אז כבר יש לו כל האיברים, והוא כבר הולך ואילו בן האדם הוא שונה. אז אולי אישה היא גם שונה מהגבר, כי בסופו של דבר היא מתפתחת מאוחר, אבל אולי בהתפתחות הסופית שלה היא הרבה יותר מפותחת מהגבר?
לא.
רחלי: אולי בעוד מאה שנים?
את מדברת על התפתחות הפיסיולוגית כאן בעולם?
רחלי: לא, לא פיסיולוגית.
פסיכולוגית או חברתית?
רחלי: חברתית.
בעולם שלנו?
רחלי: בעולם שלנו.
לא, אני מקווה שבעולם שלנו אנחנו עוד מעט נגיע לתחילת התיקון הרוחני, שבו גברים ונשים ירגישו את עצמם אחרי הכנה, שהם משלימים זה את זה בצורה נפלאה, ומגיעים להרמוניה, ואין שם עדיפות לגבר על האישה. אנחנו לומדים את זה דווקא מחוכמת הקבלה, שברגע שאני מתחיל להגיע לדבקות עם הבורא, אז אני חייב גם חלק נשי וגם חלק גברי, ואחד בלי השני לא שייך - זיווג זו"ן ביניהם להתקשר לאלוקים, לבינה.
רחלי: או-קיי, אם אני הולכת אחורה קצת בהיסטוריה וגם בתורה עצמה, אני רואה הרבה שמות גנאי לנשים, כמו מכשפות, מעלות באוב. יש להן יכולות מאגיות?
כן. נשים יותר גרועות בצורת הקלקול שלהן מגברים.
רחלי: אתה אומר משהו מאוד קשה.
לא, אם אנחנו מדברים נגיד על קליפות, אז קליפה גברית היא הרבה יותר רכה, הרבה יותר חלשה מקליפת נשית.
רחלי: מה זה "קליפה"?
"קליפה" - כוח הרע, הרצון לקבל לעצמו.
רחלי: אז אנחנו כן שלילי?
לא אתן. אנחנו מדברים על הכוחות שבטבע. יש בטבע מתחילת הטבע ועד הסוף, עד הסיום חלוקה לגברים ונשים, והחלק הנשי בקלקול שלו הוא הרבה יותר גרוע מהקלקול הגברי.
רחלי: למה החיוב ללימוד קבלה הוא דווקא לגברים ולא לנשים אם אנחנו החלק היותר גרוע?
כי הנשים מגיעות לחוכמת הקבלה מאוחר יותר מהגברים, כי הכוח הגברי צריך קודם לעבור את התיקונים שלו, הוא צריך להביא את עצמו לצורה שהוא יהיה המקשר בין כל העולם הזה לרוחניות, ורק אחר כך הכוח הנשי שבעולם הזה יתחיל להתעורר, להתרומם ולהביא את עצמו לדרישה. ואז הגברים יוכלו לספק לחלק הנשי את התיקונים.
זה כמו שהגבר יוצא מהבית לעבוד ולהשיג פרנסה, זה בעצם יותר שייך לו. האישה יכולה לצאת לעבודה, או לשבת בבית כי זה יותר מחובר אליה, זה יותר מתאים לפיסיולוגיה ולפסיכולוגיה שלה. אבל הגבר יוצא מהבית מפני שהאישה כביכול מחייבת אותו, היא דורשת שתהיה פרנסה לה, לילדים, למשפחה ולכל.
רחלי: האם הגבר מאוים על ידי אישה?
הגבר מאוים בצורה עקבית על ידי האישה, כי הגבר רוצה להראות את עצמו כגבר, כמאצ'ו, כמרוויח, כמחזיק, כגדול, כגיבור, יש לו חולשה כזאת שהוא צריך את זה, והאישה יכולה לספק לו את ההרגשה הזאת. ובגלל שהוא מחכה לזה ממנה, אז הוא הולך לעבוד, להשיג, לגלות את העולם. בסופו של דבר כל מה שהגברים עושים הם עושים כדי לזכות להיראות גדולים, גיבורים, חזקים, וחכמים בעיני הנשים. כך גם הילד רוצה להיראות בעיני האימא אומנם הוא לא מבין את זה, וגם הגברים בעיני הנשים, אומנם הם לא מבינים זאת, אבל זה כך.
רחלי: אתה היית יכול לקבל על עצמך אישה כסמכות רוחנית?
כמורה ברוחניות?
רחלי: אם אנחנו מסתכלים לדוגמה בתורה, אז אנחנו רואים את דבורה הנביאה.
כן, שם היו כאלו נשים.
רחלי: אתה אישית היית יכול?
כנראה שכן, אם הייתי רואה אישה כדבורה, כחולדה, כמרים, כשרה, רבקה, רחל, לאה. אלו נשים שהיו במגע, בדבקות עם הבורא, אז איך אני לא אשמע נשמה כזאת שנמצאת בדבקות עם הבורא שתייעץ לי משהו, שתגיד לי, שתלמד אותי? האימא מלמדת את הילד הקטן שלה, אנחנו כולנו עוברים את כל החינוך על ידי אישה. בבית הספר יש בעיקר מורות. הילדים שלנו, והאמת שזו הבעיה בעולם שלנו, כולם מתחנכים על ידי האישה.
רחלי: לַמה זו בעיה? אתה אומר שזה טוב.
כן ולא.
רחלי: עד גבול מסוים?
עד גבול מסוים, כי הילד לא מקבל דוגמה מהגברים, במיוחד היום כשאין גימנסיות לבנים ולבנות לחוד, ובכלל אין כבר כל כך הפרדה ביניהם.
אנחנו מקבלים חינוך על ידי הנשים, ולכן אם אישה הייתה גדולה כזאת, אז ללא ספק הייתי שומע בקולה. כמו שהייתי ילד והייתי שומע לאימא, ודאי.
רחלי: נחזור אחורה, נניח שהייתה רבש"ית, האם היית לומד ממנה?
כן, בטח. בזמנים של דבורה הנביאה נניח, כל יתר הגברים היו באים אליה לשמוע את מה שהיא אומרת, והם היו מקיימים מ-א' עד ת' את כל מה שהיא אמרה. היא הייתה יותר גדולה מכל הרבנים, מכל הגדולים, מכל החכמים בדורה. אם הם שמעו, אז אני לא אשמע? זה היה דור של מקובלים.
רחלי: בעתיד זה יכול לקרות?
אני לא יודע, אבל יכול להיות שכן. עכשיו אנחנו נמצאים בתקופת מעבר, הדור שלנו הוא דור כזה של "ביני לביני", בפעם ראשונה אנחנו עכשיו פותחים את חוכמת הקבלה כשיטת תיקון העולם, את הנשמות שלנו, ואולי זה ייקח דור או שניים עד שזה יתייצב. אנחנו הראשונים, וכך אנחנו סוללים את הדרך לאחרים, אז אנחנו עדיין לא מוצאים בדיוק את הקשר הנכון בין החלק הגברי והנשי, אבל זה יתייצב יותר, זה יהיה מובן יותר לאנשים.
אנחנו טרודים בדברים אחרים, איך להביא את המדיה, את חוכמת הקבלה לעולם, ולא לסדר אותה כל כך בצורה ממשית טכנית לביצוע, כי עדיין אין למי לבצע. יש קבוצות בכל העולם, אומנם יש כשני מיליון תלמידים, אבל הם מפוזרים. עוד לא נמצאת התנועה הזאת, הזרימה הזאת בצורה כזאת מאורגנת, עוד לא הגיע הזמן שנוכל לסדר זאת כאן. אנחנו רק עכשיו חושבים אולי לפתוח בתי ספר לילדים, ואיך לארגן קהילות שהן יהיו דוגמה לכל העולם, איך העולם יתְקשר בין כל החלקים שבו. לכן הכול עדיין בהתחלה.
אבל בעתיד אני חושב שבכל זאת נמצא, בדוגמה מהרוחניות, אנחנו לא צריכים לחפש בעולם שלנו ולהמציא משהו בעצמנו, אלא נחקור את הרוחניות יותר ויותר, נרגיש אותה יותר ויותר, גם הגברים וגם הנשים, ואז יהיה לנו מובן איך צריכים לארגן את המשפחות, את חיי החברה, את חינוך הילדים, ואת כל הדברים האלה בצורה שהיא קרובה לרוחניות. דוגמה יש לנו, רק את הדוגמה הזאת עדיין לא גילינו, ולכן אנחנו לא יכולים לממש אותה.
רחלי: אתה יכול לראות מנהיגה רוחנית בעתיד?
לי זה לא יפריע. אני אשמח לקבל כל אדם שנמצא במגע עם הבורא וממש מדבר משם.
רחלי: לַמה יש הפרדה בין נשים לגברים בלימוד הקבלה?
כי יש שוני בנשמה. לימוד הקבלה הוא אמצעי לתקן את הנשמה. אדם לא בא סתם כך ללמוד משהו, או לדעת כמה מלאכים יש בשמיים, או לעשות איזה הוקוס פוקוס, הוא בא כדי לתקן את הנשמה, כמו שכתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". היצרים הם שונים בגברים ובנשים, והיצר הרע גם שונה. "רע" פירושו אגואיסטי, נגד החיבור עם אחרים, זה היצר הרע. זה לא שאני רוצה לאכול, להרוויח, להיות גדול בעושר, בכבוד, במשהו, לא.
רחלי: אתה אומר שהוא דווקא מאוד חזק אצל נשים.
הנשים נמצאות בדחיית יתר אחת מהאחרת יותר מאשר הגברים. הגברים מוכנים להתחבר ביניהם, הנשים לא מסוגלות להתחבר ביניהן. ולכן התיקון הוא קודם לגברים, לעזור להם להתחבר, כי יש איזו נטייה לגבר להתחבק עם החברים, לאכול יחד, להעביר את הזמן יחד, אבל האישה קצת יותר מסתתרת אחרי הגבר, היא לא יכולה להתחבר ממש עם אישה אחרת. ואם כן, אז זה כי יש חברה שכך נוח להעביר איתה את הזמן, אבל בכל זאת יש לאשה את החיים הפרטיים שלה.
"אישה" היא בית, אישה היא משהו שסגור בארבע קירות, מה שלא נעשה כך זה יישאר, זה הטבע. כי "אישה" היא כלי, ו"גבר" הוא האור שנמצא ומחבר אותה ליתר הכלים. ולכן אפשר להגיד שכל הנשמות מתחברות ביניהן דרך הגברים, אבל הנשמה בעצמה, ביסודה, זאת אישה.
רחלי: מה זה אומר?
"ביסודה", כי הנשמה היא הרצון האגואיסטי ממש הגדול ביותר, הרצון שלא מסוגל להתחבּר עם אחרים, זה הרצון של אישה. והגבר הוא כוח החיבור שבין הנשמות.
רחלי: איך דבורה הגיעה להשגה שלה אם לא על ידי חיבור? היא הרי כמובן לא יכלה להתחבר עם נשים אחרות.
אנחנו לא יכולים להבין איך זה קרה באותם הזמנים. עם ישראל מאברהם אבינו והלאה היו בהשגה. כשהיו במצרים הם הרגישו גלות, שהם מנותקים מהרוחניות במשהו. אחר כך הם עלו לדרגת בית המקדש הראשון, מוחין דנשמה, מוחין דחיה, ובגלות בבל הם נשארו בהכרת האלוקות. אחר כך בארץ ישראל עד חורבן בית המקדש, מאברהם עד חורבן בית המקדש הם היו בכל זאת באיזו השגה, לכן התיקונים שלהם היו אחרים, הם היו מעבר למחסום כל הזמן.
רחלי: אז היום אין לי אפשרות להגיע להשגה רוחנית?
יש אפשרות להגיע לכל דבר, אבל אנחנו מתחילים ממצב שקודם הגברים עוסקים בזה, כי הם החלק הקל, החלק המקשר, החלק שמסוגל להתחבר ביניהם. וכל חוכמת הקבלה וכל התורה וכל האלוקות מתגלה בחיבור בינינו. אז קודם הגברים יכולים להתחבר ביניהם, זה יותר קל, ואחריהם עומדות הנשים ונותנות לגברים עוד ועוד כוח שלילי, אבל הגבר הופך את הכוח יחד עם האישה. אנחנו עובדים יחד על הכוח השלילי הזה, ואז מחברים את כל הכוחות האלו יחד לחיבור אחד. האישה היא פוטנציאל שלילי מאוד גדול, וגם הגבר בינתיים שלילי. הגבר צריך קודם לתקן את עצמו, ואז הנשים גם מתחברות אליהם מלמטה, ואז כולם יחד כמו במעמד הר סיני.
רחלי: מאוד מעליב.
זה לא מעליב, להיפך.
רחלי: אני חושבת שמפה נובעים כל מיני רצונות של נשים להוכיח את עצמן ולהיות כמו גברים.
כן, אבל זה נובע מחוסר הבנת החיים בצורה הנכונה, מחוסר הבנת התפקיד והתיקון בצורה הנכונה.
רחלי: כי אנחנו מרגישות די פסיביות.
זה נכון, הרבה יותר פסיביות מגבר.
רחלי: וזה בעיתי.
זה נובע מסוג הנשמה. אני בטוח שאם אנחנו נפתח את כל המצב הרוחני הזה ונראה איך שמתחברים בהרמוניה אחת כמו בגוף אחד כל החלקים, אז לא תהיה לאף אחד הרגשה כזאת.
רחלי: אבל בינתיים, אני מסתכלת על הכנס שמתקרב עוד מעט, כנס "זוהר לעם", וכמובן נלמד שם מתוך ספר זוהר, בהסתכלות שלי אישה בכלל לא הייתה צריכה להיות שם.
לא נכון. אנחנו מאוד מעוניינים שאישה דווקא תהיה, אנחנו מאוד שמחים בזה, מפני שבלי אישה שמתקדמת לגילוי האלוקות, אנחנו לא מסוגלים להתקדם.
רחלי: הכוח שלנו שאנחנו נשב שם ונלמד איתכם?
תשאלי את אמא, בזמן הרב"ש כשהוא התחיל לכתוב מאמרים, הוא מיד ביקש שהנשים גם יתאספו פעם בשבוע. הוא דרש את זה, ואחר כך שאל, איך הן קראו, איזה שאלות היו. הוא ממש דיבר איתי אחר כך.
רחלי: אז בעצם בהימצאות שלנו בכנס, אנחנו נותנות לכם איזה כוח?
ודאי. לא רק בשבילנו זה כוח. אנחנו מתקנים ביחד את הנשמות שלנו. אנחנו עוד לא רואים את ההרכב והקשר בינינו, אבל זה נעשה בכל זאת ברמה שווה. אי אפשר לקחת היום לתיקון רק גברים, העולם הוא עגול. באים שלושה מיליון איש למעמד הר סיני, רק שישים ריבוא הם גברים. כל היתר, חוץ משש מאות אלף הגברים.
רחלי: בגלל זה אנחנו הרבה אוכלוסייה?
שני מיליון ארבע מאות, זה נשים וטף. אז אי אפשר בלעדיהם, חז"ל לא כתבו סתם "בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים", בזכות נשים קבלו את התורה.
רחלי: ולמה בערבי תרבות וישיבות חברים אין נשים?
כאן יש כבר הגבלה, כי לגבר אסור ליהנות מאישה, כי זה כביכול כוח החיסרון, כל עוד לא מתקנים אותו. וכשמתקנים אותו הוא נכלל גם בכוח הגברי, גם הוא הופך להיות כעל מנת להשפיע, מקבל צביון גברי. ולכן אישה מתבטלת בתוך הגבר, והיא משתתפת יחד איתו בהשפעה, אבל היא משתתפת בזה שהיא מביאה את החסרונות. שוב, היא דוחפת את הגבר לצאת ולהרוויח רוחניות. זה תפקידה הנכון, אבל בזה היא מרוויחה הכל, בזה יש לה בית, בזה יש לה כלי, בזה היא מביאה את הדור הבא, מולידה את הדור הבא. מה זה בלי אישה? בלי אישה גברים לא יוכלו להתקיים בכלל.
רחלי: אבל כמו שאמרת, הקלקול בא היום, למה אני לא יכולה בעצמי?
גם גברים לא יכולים לבד.
רחלי: אבל אקט הפעולה בסוף אינו על ידינו.
את לא צריכה. כשאנחנו מגיעים לרוחניות ולגילוי, אנחנו מגלים עד כמה כל הדברים האלה מסודרים יפה, נכון, ולכל אחד יש תפקיד יפה, ואז אין לאף אחד טענה.
רחלי: כשאני חושבת על ישיבות החברים, על ערבי התרבות, אני חושבת על אחת כמו הזמרת אלה פיצ'גראלד, או ארתה פרנקלין, ואני אומרת, אם היא הייתה לומדת קבלה אז מה, הכישרון שלה היה מתבזבז?
זה הכישרון שלה לתת.
רחלי: למה הבורא נתן לה כזה כישרון?
הכישרון שלה לתת הרבה חוסר לגברים, שבאמת ירצו להשיג רוחניות.
רחלי: אבל מה בעולם הזה.
בעולם הזה במחשבות, ברצונות של אישה, כמו שנשים נותנות לגברים חיסרון להחזיק את העולם, להביא את הפרנסה הכללית, כך הן יתנו לנו חיסרון להביא את הפרנסה הרוחנית. זה התפקיד של האישה, בלי זה אי אפשר, ויותר מזה לא צריכים.
רחלי: כשאנחנו מסתכלים על חֵברות דתיות, וחברות שהמטרה שלהן היא רוחנית, אנחנו רואים שהן קצת יותר שוביניסטיות מבחוץ, לעומת חברות חילוניות שאין להן מטרות רוחניות.
והאישה שם מסופקת, את מכירה את החברה הזאת טוב מאוד.
רחלי: אבל איך אפשר להסביר את התופעה הזאת לאישה שנמצאת בחוץ, ורואה חברה אחרת.
שמדכאה כביכול?
רחלי: כן, שכלפי חוץ זה נראה כדיכוי.
אבל זה לא דיכוי, הן לא מרגישות את זה כדיכוי.
רחלי: אבל איך אפשר להסביר?
אי אפשר להסביר. אבל אנחנו רואים בכל התרבויות האלו, שאישה שמרגישה את עצמה כאילו נמוכה יותר מהגבר, פתאום מרגישה שיחד עם ההרגשה הזאת, המעמד הזה, מספק לה הרבה דברים כאלו, שבשיטה אחרת היא לא מסופקת. שדווקא בזה שהיא מבינה שזה החלק שלי ובלבד, אבל בחלק הזה היא דורשת והגבר חייב לספק לה את זה. ואילו אצלנו, בעולם שלנו, כאשר היא רוצה לפרוץ, הגבר לא מרגיש את עצמו בכלל כחייב. ואז מה שאנחנו רואים זה גירושין ושבירה ובעיות הרבה יותר גדולות מאילו שבחברות שנמצאות במסגרת הנוקשה.
רחלי: טוב, שנזכה. תודה רבה.
הפתרון ברוחניות.
רחלי: כן, זה מובן, אבל השאלה איך להעביר את זה.
נקוה שנוכל להעביר את זה ונצליח. זה הדור הראשון.
(סוף השיחה)