שיחה עם הרב לייטמן - על צדיק אחד העולם עומד

שיחה עם הרב לייטמן - על צדיק אחד העולם עומד

פרק 283|21 de mar. de 2026

על צדיק אחד העולם עומד

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 21.03.26 – אחרי עריכה

הרב: "על צדיק אחד העולם עומד, היינו שהאור, שהוא המשיך, הוא על דרך נר לאחד נר למאה. לכן, המאבד את נפשו, בזה שהכריע לכף חובה, אזי מאבד עולם מלא, היינו שהאור, שהיה מספיק לעולם כולו, הוא מנע שיתגלה האור הזה. וזה ענין, ש"חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם"."1

יש שאלות?

ולאד: מה זה אומר "בשבילי נברא העולם"?

בזה שאתה קורא, אתה רואה ששם כתוב על המטרה שלו. מה זה בשבילי נברא העולם? זה כביכול לא ממש בשבילי, אלא אם הוא עכשיו משיג שהעולם כולו נברא בשבילו וכך מתייחס לזה, אז העולם כולו נברא בשבילו.

דודי: למה הוא אומר שעל צדיק אחד העולם עומד?

קודם כל כך זה כתוב, אנחנו מבינים שזה מהמקורות. "על צדיק אחד העולם עומד", זאת אומרת שהעולם לא יכול לעמוד על אף אחד, אלא אם האיש רוצה להיות כמו שכתוב כאן והוא אומר "די לי", אז העולם עומד בשבילו.

דודי: אבל למה צדיק אחד ולא עשיריית צדיקים?

לא, לא, אנחנו לא צריכים.

דודי: נשמע שלבורא מספיק צדיק אחד שיעביר את כל האור לעולם, לא צריך את השאר.

לא, לא, אני לא חושב כך.

דודי: אז מה?

על צדיק אחד העולם עומד, זה שלעולם מספיק צדיק אחד. ואם אדם מקבל את זה ורוצה להחזיק בזה, אז כך הוא יכול להגיד, שעל צדיק אחד העולם עומד.

דודי: האם כל אחד צריך להגיד "אני הוא אותו צדיק אחד"?

לא, לא אני, אף אחד, אלא כל אחד שחושב שהוא יכול להיות אותו היסוד שעליו הקדוש ברוך הוא מעמיד את העולם.

רואי: האם בכל רגע יש צדיק אחד בדור?

לא.

ולאד: הוא כותב פה "על צדיק אחד העולם עומד, היינו שהאור, שהוא המשיך, הוא על דרך נר לאחד נר למאה. לכן, המאבד את נפשו, בזה שהכריע לכף חובה, אזי מאבד עולם מלא, היינו שהאור, שהיה מספיק לעולם כולו, הוא מנע שיתגלה האור הזה.". מה הוא רוצה להגיד?

הוא רוצה להגיד שאדם שרואה שכל החברים שלו מוכנים להקריב את עצמם להיות צדיקים, אז זה מספיק לעולם שיעמוד כך כל אחד.

רואי: מה זה נקרא להיות צדיקים?

להיות צדיקים זה להצדיק את הבורא שכך סידר את העולם, שכל אחד חי עבור השני.

רואי: בזה שהאדם מצדיק את הבורא על המציאות שמתגלה, האם בזה הוא מזרים את האור לכל העולם?

כן.

רואי: האם זאת פעולה שיכולים בו-זמנית לעשות הרבה אנשים, או תמיד יהיה רק צדיק אחד שעושה את הפעולה?

לא, לא, בדרך כלל אומרים על כולם. אבל טוב אם אדם חושב על זה.

רואי: אז למה הרב"ש נותן פה דגש דווקא שעל צדיק אחד העולם עומד? למה דווקא הדגש הזה?

כי העולם לא צריך יותר מצדיק אחד.

דודי: אז לְשם מה כל כך הרבה חברים משתדלים, מנסים, מספיק שיהיה צדיק אחד, נרים אותו, נגדיל אותו, ואם זה כתוב, אז זה מספיק לעולם, זה מדויק.

כן.

דודי: אז למה צריך כל כך הרבה, מה התועלת פה?

התועלת מזה היא שכל בני האדם הם מוכנים להיות בצוותא אחת כדי שיתקשרו כולם יחד, ואז העולם יעמוד על היסוד שלהם.

דודי: כדי להיבנות כצדיק אדם צריך עשירייה.

כן.

דודי: האם אפשר להגיד שהעשירייה היא חממה לבנייה של צדיקים, לגידול של צדיקים, זו פלטפורמה שבונה צדיק?

זו מטרת העשירייה.

דודי: זו המטרה של העשירייה, לבנות מכל פרט את הצדיק, את המקובל שבו.

נגיד. כן.

רואי: איך היא עושה את זה? איך עשירייה בונה מהחברים צדיקים?

עשירייה צריכה לתת לכל אחד ואחד הזדמנות להיות צדיק בתוך החברה.

רואי: זה שהעשירייה נותנת לחבר הזדמנות להיות הצדיק בחברה, במה זה בא לידי ביטוי?

שכך כולם חושבים על כולם בתוך העשירייה.

רואי: כלומר אנחנו חושבים על כל אחד שכל אחד מאיתנו הוא הצדיק של החברה.

כן.

ולאד: במקום אחר הוא כותב ש"צדיק זה מי שמצדיק את הבורא".

זה פירוש אחר.

רואי: כשאנחנו חושבים אחד על השני, רוצים שכל אחד יהיה הצדיק בחברה, מה כל אחד צריך לעשות חוץ מלחשוב אחד על השני? איך הוא בפועל הופך להיות הצדיק?

אם אני מחזיק כל אחד מתוך החברה שלנו שהוא צדיק, ואני רוצה להידבק בו וגם בשני וגם בשלישי וכך הלאה, אז יוצא שאני נעלם בשבילם.

אילן: הוא אומר, "המאבד את נפשו, בזה שהכריע לכף חובה".

כן.

אילן: ואם מאבד נפשו בזה שהכריע לכף זכות?

זה כנראה עוד יותר, אבל על זה הוא לא אומר.

אילן: אם זה הפוך, אז הוא מרוויח את עולמו, אם בזה הוא מאבד את עולמו.

יכול להיות.

אילן: מרוויח את עולמו. האם צריך יותר מכוח כזה של חיבור, איחוד, ליכוד הלבבות, כדי להגיע לדרגת צדיק אחד?

כן. משמע מכאן זה הפשט.

אילן: הכול תלוי בחיבור בינינו.

כן.

דודי: האם העבודה של כל חבר היא לראות את החברים שלו כצדיקים, להצדיק אותם ולראות אותם כצדיקים?

ודאי, כן.

דודי: מה מזה שהוא רואה אותם צדיקים, שהוא מספר לעצמו שהם צדיקים?

הוא לא מספר, הוא כך סידר את עצמו להסתכל עליהם כעל צדיקים. הוא נמצא איתם ביחד ומחזיק את עצמו שהוא פחוּת מכולם, ובצורה כזאת כשהוא נמצא יחד איתם, אז לאט לאט הוא מרגיש את עצמו עד כמה הוא נמצא בחברה שכולם הם צדיקים.

דודי: הם באמת צדיקים?

לא, זה לא חשוב, זה התנאי.

דודי: ואם אני לא רואה שהם צדיקים, אני רואה דוגמאות הפוכות, אני מסתכל על חבר ואני לא רואה שהוא צדיק?

תבקש מהבורא שיראה לך שאתה נמצא בין הצדיקים.

דודי: כשאדם נמצא בתפיסת מציאות כזאת או במצב שהוא יושב בין צדיקים, עכשיו אני יושב בין צדיקים, זו המציאות, אז מה קורה? מה אמור להשתנות? מה אמור אדם לקבל מזה? לאן זה לוקח אותו?

זה נקרא שהוא סידר את עצמו נכון כלפי הקבוצה.

דודי: החשבון הוא לא עם החבר אם הוא צדיק או לא צדיק, אלא איך אני רואה את החבר כצדיק.

כן, כן, ודאי.

ולאד: אדם שסידר את החברים שהם צדיקים, הוא הופך להיות צינור בין הבורא לחברים.

כן.

ולאד: וזו כל מטרת החיים.

דודי: אם החברים צדיקים, מה הם צריכים ממני?

אם החברים הם צדיקים?

דודי: כן.

אז מה הוא רוצה מהם?

דודי: מה יש לי להוסיף להם? הם צדיקים.

לא. הוא משקיע את עצמו כלפיהם, מרגיש את עצמו כאילו נמצא בעיגול של הצדיקים, ויותר מזה לא צריך להרגיש.

דודי: אם אדם נמצא בעיגול של צדיקים, אז הוא מקבל מזה. אבל מה יש לו לתת לצדיקים שסביבו? הם צדיקים, הם מושלמים, מה חסר להם שאני אתן להם?

איך הוא מקבל.

דודי: איך אני מקבל אותם?

כן.

דודי: מה זה נותן להם? או שזה לא צריך לתת להם כלום רק לי זה נותן.

לך זה נותן קודם כל הרגשת הצדיק.

דודי: בעיגול של הצדיקים, "לחיים".

כך ירבו. "אין לאדם מה לתת לה', כמו שכתוב "אם צדקת מה תתן לו", שאין לו להאדם לתת לה' רק בחינת הכוונה לבד, שנקרא "לשמי". ויותר מזה אין לו מה לתת, כי אין הקדוש ברוך הוא בעל חסרון, שיתנו לו משהו, וכל מה שנותנים לו זוהי רק הכוונה לבד."2

(סוף השיחה)


  1. רב"ש ג', רשומה 561,"נפש ישראל"

  2. רב"ש ג', רשומה 390, "בחינת אתכפיא ובחינת אתהפכא"