"עולמות נפגשים"

כדור פטל 7

בהשתתפות: בן ציון גירץ

תוכנית עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.01.2014– אחרי עריכה

בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, אתם איתנו כאן בתכנית של "עולמות נפגשים", שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

שלום לכולם.

בן ציון: אנחנו ממשיכים את סדרת התכניות שלנו, שבה עסקנו בשינוי התפיסה אצל האדם, הטבע המשתנה, האדם המשתנה. והייתי רוצה לפתוח במסקנות שהגענו אליהן בתכנית הקודמת. האדם לא יכול להחליט נכון, האדם לא יכול לתכנן נכון את העתיד, האדם בכלל לא מרגיש אותו, האדם לא יכול לראות מה יקרה מחר, הוא רוצה לגשת לפתרון כל הבעיות, רק עם הכלים הישנים שלו, והם כבר לא עובדים היום.

הם אף פעם לא עובדים. אנחנו אף פעם לא מוכנים בזמן הנוכחי. אם אנחנו חושבים ומחליטים במקום ועכשיו, תמיד עושים את זה עם השכל והרגש הקודמים, ולכן לא יכולים להחליט נכון.

בן ציון: לכן העולם נכנס למשבר כללי בכל מה שהאדם עוסק. והסיבה היא שצריכים להבין שמדובר פה בכלל בחוסר תפיסה נכון לגבי מה שקורה בעולם. והמסקנה היא שהאדם במשבר ולא העולם.

נכון.

בן ציון: איך התפתח חוסר התפיסה באדם, איך פתאום הוא הגיע לחוסר תפיסה?

אנחנו התפתחנו במשך אלפי שנים בצורה אינסטינקטיבית. כמו שכל היקום התפתח מהמפץ הגדול ועד היום, ואחר כך כל הטבע על פני כדור הארץ, בדומם, בצומח, בחי, עד האדם הקדמון, שהתפתח מהקוף. לא לפי מה שכותב דארווין, אלא לפי מה שכתוב 300 שנה לפניו האר"י, וידוע לכולם.

וכשהגענו למאה העשרים, אפשר להגיד אפילו שבשנות ה-50 של המאה העשרים, התחלנו להרגיש שממש הפסקנו את ההתפתחות שלנו. בשנות ה-60 בערך, לקראת שנות ה-70, כבר היינו בתחילת המשבר. המשבר הזה נתן הרגשה שהכול הסתיים, החלום האמריקאי נגמר כל כך מהר, שצריכים לפתח חברה שהיא כמה שיותר צרכנית, ושכביכול כדור הארץ שלנו בלתי מוגבל.

אנחנו נפרסם לכל העולם עד כמה שטוב לעבוד יותר, לצרוך כמה שיותר, והכול יותר ויותר. נגמר החלום הרוסי הסוציאליסטי, כל הניסיון הזה לבנות משהו מהחברה האנושית, שיהיה יותר טוב מהחברה התחרותית. נגמר החלום בקיבוצים הישראליים, ועוד הרבה חלומות התנפצו. העולם התחיל להידרדר, רק שאנחנו לא כל כך היינו מודעים לזה.

למה? כי לא היה לנו במה להחליף את אותו החלום. זאת אומרת, קורה משהו רע, "אז קורה, מה אפשר לעשות? אנחנו נתקן באיזו צורה", וכמו שהילדים לא רוצים לשמוע את ההורים, כך גם ההורים מתחילים לצאת מהסדר. מתחילה מכת הגירושין והתרחקות ההורים מהילדים.

בן ציון: זה קרה בסוף שנות ה-60?

לא, אלא מסוף שנות ה-80 והלאה. אחר כך, לקראת שנות ה-90 היה ברור שכל העולם הסוציאליסטי הזה, הקומוניסטי, הסובייטי הולך להיגמר. בארצות הברית כבר התחילו בעיות עם המערכת הכלכלית והפיננסית . התחילו להעביר מפעלים לסין, חשבו שעל ידי כל הדברים האלה נצליח יותר, למרות שהיה ברור כי בזה ממש מחסלים את ארצות הברית, את כל השכבה של העובדים, המנהלים, המהנדסים, הטכנאים, כאילו שאין טעם בכל זה.

ובכלל התחיל משבר במדע, בפסיכולוגיה, בידיעה על האדם מה הוא, מי הוא. זאת אומרת הגענו בסך הכול למבוי סתום, שהיה ברור לנו כבר לקראת שנות האלפיים, שהמשבר היה כבר כללי, והיה ממש ברור שאנחנו לא יודעים מה לעשות עימו.

רק מה? הבעיה היא שאנחנו יכולים לבלבל את עצמנו, והאנשים חיים מתוך מה שכלי התקשורת מאכילים אותם, והאליטות יש להן הרבה כסף, ואמצעים שונים כדי לעבוד על הקהל לכיוון שהן רוצות. לכן כל הדברים האלה התקיימו, עד פרוץ המשבר הפיננסי, הכלכלי עם הבנקים האמריקאים. אבל בעצם זה סימן חיצון לגמרי זניח לעומת כל המשבר הכללי, אותו אנחנו חווים כבר כמעט 50 שנה. אולי לא כל כך חווים אבל הוא כבר עובר עלינו.

כתבו על זה הרבה, במיוחד אנשי קלאב דה רומא (Club of Rome), ועוד אנשים. אני רואה בזה תהליך מאוד גדול, שהוא לא הולך להיגמר, אלא זה מעבר מעולם שהיה נשלט תחת תוכנה מיוחדת של התפתחות האגו שלנו, לתוכנה חדשה. כשהעולם שלנו התפתח על ידי המערכת האגואיסטית, כאילו שהיו מקרינים מבחוץ יותר ויותר תענוגים למיניהם, מטרות למיניהן, ואנחנו היינו רצים אליהם.

בן ציון: הרבה אפשרויות להשיג.

הרבה אפשרויות בכל מה שיש. ואחר כך האורות האלה הפסיקו להאיר על העולם הזה. הם הפסיקו למשוך אותנו, כי אנחנו נמשכים רק לתענוגים. והתוכנה שהתחילה לפעול בעולם, היא תוכנה שסוגרת את כל חלקי המציאות, את כל חלקי הטבע, כולל האדם במערכת אחת סגורה. זאת אומרת התוכנה היא לא בעוצמתה פחות או יותר, אלא שהיא שונה לגמרי באיכותה.

האיכות החדשה שבתוכנה החדשה מקרינה עלינו הנהגה והשגחה אינטגרלית, כללית, כוללת את הכול. היא מתייחסת לדומם, צומח, חי ובני אדם, לכל היקום ולכל פרט, כמערכת אחת. וכביכול בטבע התחיל לנגן משהו חדש.

בן ציון: תקליט חדש, תקליט אחר.

כן. ואנחנו לא בנויים בהתאמה אליו. אנחנו לא מתאימים לתקליט הזה. מה לעשות?

בן ציון: למעשה היום כמעט בכל תכנית, לא רק בזאת, גם בשיעורים שאתה נותן, תמיד אתה מציין את המעבר הזה, וקורה לו "משבר" או אותה נקודת מהפך בהתפתחות הזאת. זאת אומרת, הכל בעצם מתחיל מהשינוי הזה.

מקובלים נתנו לנו את שנת 1995 כציון זמן לשינוי, אז העולם התחיל להרגיש. השינויים היו הרבה לפני כן, כמו שאנחנו יודעים שכל תהליך קורה בשלבים כה-ו-י-ה, ורק בשלב האחרון כשהתהליך כבר מורגש בנו, מתחילים להבין, ולעכל איפה נמצאים. יש הרבה מאוד שלבים לפני זה, בהם אנחנו כבר נמצאים באיזה תהליך, אבל לא יודעים מה זה, אלא אנחנו חייבים לרוץ לכל מיני מקומות, להצליח עם הילדים, עם העבודה, עם הבית, עם הכול. אנחנו לא מסוגלים להיכנס לכל הפילוסופיות האלה, לתפיסה חדשה וכולי. החושים שלנו עדיין לא התפתחו לתפיסה החדשה אלא נמצאים תחת שלבי ההתפתחות, תחת מכבש ההתפתחות, עד שמגיע מצב בו אנחנו כבר בעלי עוצמת הניסיון, עוצמת המכות שעברו עלינו, והראייה שקיבלנו. יש לנו כל מיני צורות ותמונות וכן הלאה, ואנחנו יכולים כבר להתחיל לעכל את המצבים האלה, להעמיד אותם יחד ולהתחיל לקשור אותם, לראות את התהליך שקורה. ואנחנו מסוגלים לראות כאן סיבה ומסובב, שנמשכים מאיזה מצב לאיזה מצב. כך אנחנו מתחילים לראות את המגמה. זה לוקח הרבה זמן. המקובלים אמרו שמ-1995 והלאה, המגמה הזאת תתחיל להתבהר לעיני האדם.

בן ציון: אבל חייבים להתחיל מהנקודה הזאת של תפנית, של משבר. האם זו ההתחלה?

לא, כי אז אנחנו נתחיל להרגיש את המשבר. ובאמת, מאז והלאה התחלנו לראות הידרדרות הדרגתית. האמריקאים ראו את זה יותר מוקדם, והם שינו את המערכת הכלכלית שלהם, הם ניתקו את הקשר בין הדולר לזהב וכן הלאה. כך הם בעצם נתנו אור ירוק להידרדרות.

בן ציון: לא סתם אתה חוזר בכל תכנית, בכל הזדמנות, על המושג הזה של משבר או של שינוי בהתפתחות.

משבר בעיניי הוא דבר מאוד טוב, כי הוא משבר בתפיסה שלנו. אנחנו צריכים לעשות כאן איזו עליית דרגה, ולהתחיל להתייחס למה שקורה מסביבנו, לכול העולם החדש שהולך להתגלות. ואנחנו ממש מתחילים לראות משהו חדש, לראות קשרים בין כל חלקי המציאות, בשביל מה אנחנו חיים, למה אנחנו חיים. מתחילים להבין עמוק יותר ורחוק יותר בכל הטבע. ונעשה לנו ברור מה שקורה ולא כמו תינוק שנולד, שהוא לא רואה ולא מרגיש ולא שומע ולא כלום, אלא לוקח לו זמן עד שהוא מתחיל להשתמש בחושים שלו.

עכשיו אנחנו נכנסים למצב בו אנחנו נולדים למציאות החדשה, ולאט לאט מתחילים להרגיש שקורה כאן משהו, לאט לאט אנחנו מתחילים לקשור יחד את כל התפיסה הזאת שהיא דרך החושים החדשים שנפתחים, ומראים לנו כאן תמונה חדשה, עולם חדש.

בן ציון: המשוואה הזאת של משבר, לידה, עולם חדש, נמצאת היום בכל בית בעולם, בכל אדם. זה משהו שכל אחד חווה ועובר אותו, אין יוצא מן הכלל.

כולם. ולכן אנחנו צריכים לפתוח את זה.

בן ציון: וכך בעצם הוא צריך להתייחס למה שקורה איתו.

כן, ודאי. ובנוסף לכך שזה שלא פשוט ומביא הרבה מאוד בעיות, דאגות, צריכים לקבל את הדברים האלה כעובדה ולראות איך אנחנו מתמודדים, איך אנחנו מגלים מאיפה זה מגיע, ולמה זה מגיע וכן הלאה. זאת אומרת אני רואה בזה שלב התפתחות, רק שצריכים להתייחס אליו נכון.

בן ציון: עכשיו אנחנו רוצים באמת להעתיק את זה למישור האדם. לא מדובר סתם בשינויים בעולם, בו האדם עומד חסר אונים, אלא אנחנו רוצים להגדיר את זה, לא הטבע מתפתח אלא האדם מתפתח בתפיסה שלו, ולכן נראה לו, שמתרחשות סביבו כל מיני תופעות חדשות.

כן, אבל תלוי איך אומרים. זה כמו במתמטיקה, שיש לך משהו שמשתנה, אז כלפי מי זה משתנה? או כמו בתיאורית היחסיות, או מי שצופה, עומד ואז אתה סופר את התנועה שלעומתו, או שהעולם כביכול נעצר, ואז המשתנה הוא האדם, הצופה.

בן ציון: היום אנחנו רוצים לחקור את הזווית מנקודת המבט שבה האדם זז, אנחנו רוצים לדבר על שינוי התפיסה באדם, כי אם האדם רוצה להיטיב את חייו, הוא קודם כל צריך ללמוד שיש לו משבר תפיסתי. איך מגיע האדם למשבר התפיסה שבתוכו, ומה הוא משבר תפיסתי?

האדם לא מבין את העולם שבו הוא נמצא היום. ראשית זה משבר, והכל מתחיל מזה. האדם שואל היום שאלות שהוא לא שאל קודם, כמו בשביל מה אני חי, למה אני חי ומה הטעם בחיי?

האדם אולי שאל פעם את השאלות האלה, אבל הן היו שאלות פילוסופיות. היום מרוב לחצים, תסכולים ובעיות, הוא שואל אותן ממצב שהוא כבר מאוד קרוב אל השאלות האלה. כמו למה אני סובל? מה הטעם בחיים שמלאים כל כך בסבל, למה אנחנו משלמים ביוקר על כל רגע בחיים, וכן הלאה.

אדם שמתחיל לשאול שאלות כאלה, הוא שואל כבר שאלות של קיום יום יומי, כך זה אצל כל אחד ואחד. במיוחד כשאנחנו רואים עכשיו, עד כמה שאנחנו מתדרדרים והמחר לא ידוע. פעם רצינו להתפתח משנה לשנה, לקנות דירה, לבנות בית, לגדל ילדים, לתת להם השכלה, לדאוג לפנסיה, ולגמור את החיים בצורה נורמאלית. ידענו שאלה החיים וברור שהם נגמרים, אבל משך החיים וכל התהליך היה ברור לאנשים. זה היה ברור גם בימי קדם, וגם בימי הביניים, שהחיים אמנם קשים, אבל אנשים ידעו שאלה החיים, ובתוך החיים הם מתנהגים בצורה מסוימת.

מה שאין כן היום, כשאנחנו חיים בעולם שהוא לא ידוע. התהליך שאדם עובר והעתיד, אלה לגמרי לא מובנים ולא נראים, והאדם סובל מזה. אם אדם יודע, שכך הוא חי, שיותר מזה לא יהיה לו, והוא חי כמו הרבה אנשים שחיים מהכנסה של כמה דולרים ביום, אבל יודעים שזה מה שיש, וצריך להסתדר, אז הוא צריך שיהיה לו קצת ירק, שתהיה לו איזו עז, כמה תרנגולים, שיהיו לו כמה חברים והוא מסתדר.

היום אנחנו מקבלים מכות מהטבע בכל הדרגות, מכות אקולוגיות, מכות במשפחה, בכל דבר, ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה. אנחנו מרגישים שהבעיה הכי הגדולה שלנו היא שאנחנו נמצאים בשינויים בלתי צפויים, וזה הכי גרוע לאדם, כי אז אנחנו לא יכולים לבנות שום דבר. אנחנו מפסיקים להאמין לאחר ומפסיקים לעשות חשבונות לעתיד. אדם לא יכול לחיות בצורה כזאת, כי יש לו שכל ורגש, והוא צריך לדעת בשביל מה הוא עושה כל דבר. אם זה לצורך הקיום מהיום למחר, אז הוא מתקיים. אבל העיניים של האדם הם תמיד לעתיד, לעוד 30 שנה, עד לסוף החיים עם הילדים והנכדים.

מחוסר ידיעת העתיד אדם לא רוצה להתחתן, לא רוצה להביא ילדים ולא חשוב לו מה שקורה איתם. הוא מתחיל לחיות בצורה רגעית, מקרית, מהיום להיום, וזה מאוד קשה. זה מביא את כל החברה האנושית לזעזועים גדולים. לא איכפת לנו אם תהיה מלחמה או לא. אם יהיה סוף העולם או לא. היחס השתנה מאוד. וכל זה בגלל שאנחנו לא מכירים את מערכת הטבע.

בן ציון: אתה אומר שאנחנו צריכים לשנות את כל הבנת החיים שלנו, את כל תפיסת החיים שלנו כדי לדעת איך לחנך את הילדים שלנו ואיך להתנהל בחיים האלה. גם בתוכנית הקודמת דברנו על כך שכל האסונות האקולוגיים קורים בגלל חוסר שינויי בתפיסת האדם, ואנחנו רוצים הפעם להתמקד בשינוי התפיסה הזו ואיך אפשר להגיע אליה.

האדם צריך להשתנות, הוא צריך בתפיסתו להיות מותאם לטבע. אבל אנחנו עוד נמצאים במצב שהתוכנה שפועלת בנו עכשיו, והתוכנה שפועלת בטבע, או הצורה שהטבע מתייחס אלינו, הן שתי תוכנות זרות. ואתה כאיש מחשבים יודע, שבמצב כזה אין קשר בין שתי המערכות, הם לא יכולים להיות במגע זה עם זה, הם לא מבינים ולא קוראים אחד את השני, וזה מה שיש לנו כאן.

לכן אנחנו צריכים לשנות את המערכת בתוך האדם, שתהיה אינטגראלית כמו כל הטבע, ואז האדם יבין מה קורה. הוא יקבל כניסות ויציאות הדדיות שיהיו לו עם הטבע, ובצורה הדדית כזאת הוא יידע מה קורה. הוא גם יראה את עצמו בקשר הדדי עם הטבע של "תן וקח". הוא יוכל לכייל את עצמו לפי הטבע. הוא ידע איך להיכנס עם הטבע לשוויון, לאיזון, להשתוות. ואז הוא יגלה צורה נוחה לקיום, כי כל הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מאוזנים עם הטבע.

יש בטבע לחצים של חום ועוד פרמטרים שונים שעוד מעט הם יתהפכו ולא יהיו מותאמים לקיום האנושי. כמו שבנחיתה על מאדים, על ונוס או כל פלנטה אחרת, שם התנאים הם כאלה שאנחנו לא יכולים להיות בהם. לכן אנחנו לוקחים איתנו מיני אטמוספרה, מיני תנאים של כדור הארץ ובונים אותם בתוך הלבוש שלנו, ואז אנחנו יכולים לחיות שם זמן מה, ככל שאפשר לשמור על התנאים האלה. בצורה כזאת אנחנו חיים בזמן האחרון גם על פני כדור הארץ. החום, הקור המכות למיניהן וכל מה שקורה, מכריח אותנו כבר להתחיל לחשוב איך להתגבר על כל זה.

בן ציון: אני רוצה להבין את שינוי התפיסה של האדם שאתה מדבר עליו, על מה בדיוק האדם צריך לעבוד, על איזה שינוי פנימי. אתה למשל מדבר על תפיסה אינטגראלית ויש הרבה מדענים שחוקרים היום ורואים שהעולם קשור ומתנהג כמערכת אחת, האם זה נקרא שהם כבר בעלי תפיסה אינטגראלית?

הם לא בעלי תפיסה אינטגראלית, הם לא כל כך מבינים שצריכה להיות תפיסה אינטגראלית, אבל הם מתקרבים לזה. אין להם אומנם אפשרות לשנות את התפיסה עצמה, אבל הם לפחות מגלים שיש לנו בעיה. אבל איך להתגבר על הבעיה הם לא יודעים. אין להם את שיטת תיקון האדם.

בן ציון: כשאתה אומר שהאדם צריך להיות בעל תפיסה אינטגראלית, אתה לא מתכוון שהם צריכים להיות כמו אותם המדענים שכבר גילו שהעולם הוא אינטגראלי, הכוונה היא לא להבנה שכלית.

לא, כאן לא צריכה להיות הבנה שכלית, אלא שינוי בטבע האדם. ההתיחסות שלנו, של כל אחד לכולם בצורה אגואיסטית לינארית, פרטית, צרכנית בלבד, לטובת עצמי בלבד, אין מקומה במערכת אינטגראלית, אני לא יכול להתייחס כך למערכת, אלא אני צריך דווקא להרגיש את כל המערכת כשלי.

בן ציון: אז השינוי הוא שינוי תפיסה רגשי?

רגשי, ודאי. כשאתה אומר שינוי תפיסה זה תמיד רגשי, אין שכלי. השכל שלנו רק עוזר לנו להבין מה שאנחנו מרגישים. תפיסה זאת אומרת חושים, והחושים הם רגשיים.

בן ציון: אבל יש לנו כביכול יותר גישה לשכל מאשר לרגש.

לא, אחרי שאנחנו מקבלים וסובלים הרבה מכות, ומרגישים שאנחנו לא מסוגלים, אז מתוך הסבל אנחנו באים למחשבה שמתחילה לסדר לנו את סיבת הסבל, ולייצב אותנו כדי להבין מה חסר. אבל תמיד אנחנו עובדים עם החושים.

בן ציון: האם בהתפתחות הזאת, האדם בפעם הראשונה צריך ללמוד איך להרגיש? כי אף פעם לא לימדו אותו איך להרגיש.

נכון, כי לא היה צריך, הוא התפתח בצורה טבעית, אינסטינקטיבית. הטבע דחף אותו קדימה בייסורים כך שהאדם הרגיש צורך למשהו, ולעוד משהו. או שהוא משך אותו מאחור כי "כדאי לך את זה ואת זה" והאדם רץ על ידי שני כוחות הטבע האלה. כוח אחד שפיתח אותו על ידי מראה של גזר מקדימה, וכוח שני שנתן לו מכה מאחור. כך התפתחנו. כך רצה האנושות בהתפתחותה משך אלפי שנים. זה מה שהאדם עשה על פני כדור הארץ. רק כך זה היה.

היום זה לא עוזר לנו, זה לא מושך אותנו ולא דוחף אותנו. ולכן אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא יודעים לאן פנינו וזה נקרא משבר. המשבר הוא בתפיסה, והאמת היא שהטבע מושך אותנו מקדימה, ודוחף אותנו מאחור אבל דרך המערכת האינטגראלית.

הטבע מציג לנו מקדימה התפתחות יפה מאוד, אבל דרך הקשר ההדדי בינינו. אם נלך ונתקשר יותר ויותר, אנחנו נתפתח יפה. גם מאחור הוא דוחף אותנו בצורה אינטגראלית של "אתה לא מתפתח, לכן אתה סובל וסובל", וזה מה שאנחנו מגלים שקורה.

השוק האירופאי לא מתקדם בצורה נכונה לקראת קשר הדדי, לקומוניקציה רגשית. הם צריכים לבטל את הגבולות, להגיע לרמת חיים אחידה בכל הדברים. השוק הוא לא סתם מטבע של יורו, הם רצו לפתח שוק אגואיסטי, לכן זה לא הולך, מלכתחילה זה לא היה נכון.

בן ציון: למה זה בעצם לא הולך, אם כבר החליטו וקבעו שכל אחד יכול לעבור ממדינה למדינה וללמוד היכן שהוא רוצה בכל מדינות אירופה?

כי נגמר זמן התאגידים והחברות הגדולות שעובדות בצורה אגואיסטית, קפיטליסטית של תחרות.

בן ציון: מה פירוש נגמר הזמן, האירופאים עשו הסכם והחליטו ביניהם?

הם יכולים להחליט מה שהם רוצים. הבעיה היא שזה לא מותאם לטבע, וגם לא לטבע האנושי, לחברה האנושית שהתפתחה כבר לרמה אחרת ואנחנו חלק מהטבע.

בן ציון: כלומר מצד אחד הייתה לנו תכנית טובה, אבל כשבאנו לקיים אותה, אז משהו פתאום לא עבד, איך אפשר לראות את זה?

למה התוכנית לא הייתה טובה? כי הם חשבו לעצמם, "רצינו, כמה מדינות, להתחבר בינינו, כי פחדנו שאם לא נתחבר אז שוב נכנס למלחמה ואם נתחבר אז נצליח על פני האחרים. נהיה יותר חזקים נגד רוסיה ונגד אמריקה. אירופה המזדקנת תהיה חזקה, כי נחייב אותה, אנחנו נעשה אותה ליותר חזקה וטובה". אלא שזו בסך הכל תכנית אגואיסטית שבה מתחברים יחד כמה גורמים ומה המיוחד בזה? גם אני חשבתי שזה יהיה עד לביטול הגבולות. ובביטול הגבולות הכוונה היא לא רק לאפשרות לעבור ממדינה למדינה, כי היום זו כבר לא בעיה.

בן ציון: לדוגמה לא צריך לעצור את המכונית במעבר הגבולות?

נניח שלא צריך לעצור, אבל לא זו הבעיה.

בן ציון: לא, כי אמרת שנגמר הזמן, פעם זה עבד.

נגמר הזמן לתחרות קפיטליסטית. מה זו אירופה? אתה ואני נניח, גרמניה וצרפת, אנחנו מתחברים בינינו כדי להיות יותר חזקים נגד אמריקה, אז מה? זו עסקה רגילה, בביזנס עושים את זה יום יום, אין בזה שום בעיה. מה זה נקרא אירופה המאוחדת? מה הם רצו למכור כאן? הם רצו למכור שוויון בין כולם, ידידות, תרבות אחת, חינוך אחד, השכלה, הם רצו לעשות איזו מערכת בריאות? תגיד לי מה זה "מאוחדת"? מאוחדת זה נקרא מדינה אחת, מיני אנושות. באירופה יש לך 30 מדינות, וכולן מבטלות את הכל, יש ממשלה אחת, יש משרדי ממשלה, הכל אחד. אין הרבה.

בן ציון: זה נקרא אוטופיה.

זו לא אוטופיה, אבל היא מאוחדת. מה הם בנו? את השוק המשותף, מה זה שוק המשותף? שאני מגיע לשוק באיזו עייריה, אני ניכנס, זה השוק המשותף?

בן ציון: הכל באותו המטבע.

הכול באותו מטבע. אז מה? רק זה? רק זו הבעיה, המטבע? אז קודם המטבע היה דולר, אז מה? בכל מדינה שהייתי מטייל, הייתי בא עם דולרים, עכשיו באירופה לא מקבלים דולרים רק יורו, אז עשו דווקא כך, ללא שום שינוי. זאת אומרת, מאוחדת זה נקרא שאתה נעשה מאוחד, מחובר כאחד. במה אתה נעשה מאוחד, מחובר, כאחד, איפה יש כאן נטייה כזאת? ההיפך. מה הם עשו לקראת קביעת השוק המאוחד? השוק המאוחד הוא לא אירופה המאוחדת. הם שינו חינוך? הם התחילו לדבר על תרבות אחת, חינוך אחד? הלוואי שהיו מדברים לפחות על המערכות של הבריאות, על המערכות סוציאליות?

בן ציון: זה לא קשור.

נכון, זה לא קשור. אז בנית וקיבלת שוק. אתה תראה עוד איך שתצא מזה, עד כמה שזה יהיה קשה. אתה רואה איך רוסיה לא יכולה להיפרד מאוקראינה, זה קורה במדינות כאלה. גם כאן זה לא יהיה פשוט.

בן ציון: אז איפה השינוי שהתחלנו פה בתפיסה של האדם?

לא היה שינוי האדם בתוך כל התפיסה הזאת. הם לא דאגו לשנות את האדם. לשנות את האדם, לעשות את כולם כאזרחים שווים אירופאים, שאין ביניהם שום הבדל.

בן ציון: אבל הפעולה שהם הלכו אליה, לא דרשה שינוי טבע האדם, הם עשו רק שינויים קוסמטיים, שלא דרשו שינוי טבע האדם, ובכל זאת זה גם לא הצליח.

בטח שזה לא הצליח, כי הם נמצאים במערכת שהיא אינטגראלית. אני זוכר שהייתי אז בצרפת לפני ההצבעה, האם לעבור לשוק האירופאי המשותף, ולמדתי את עניין, הציבו משאיות ענקיות ומתוכן יכולת לקחת גלויות, ספרים על השוק האירופאי,. התעניינתי ותרגמו לי. שאלתי את עצמי, מה הם עושים בזה? במה הם מתחילים להיות מאוחדים? כי כבר למדתי קבלה במשך 10 שנים ולא הבנתי. אף אחד מהם לא דיבר על כך שיהיו דומים, או על רמת החיים, על רמת הבריאות, על רמת החינוך. אני לא מדבר על אותה הבריאות, אותם החיים, אותו החינוך, אלא לפחות על הרמה, לא האופי. אבל בעצם כדי להתחבר אתה צריך אופי, אתה צריך להתחבר עם השכן, אתה צריך להגיע למצב שהכל אחד.

האמריקאים הצליחו יותר מהם. האמריקאים נתנו לכל העולם את הקולה, את הבורגר ראנץ', מקדונלדס, כל הדברים האלה. מה האירופאים נתנו? מה שאנו רואים שם, זאת אולי איזו פיצה, אז מה קורה? שום דבר. הם לא פיתחו גישה אחידה לכולם ולכן הם נשברו. אני לא מצפה מהעתיד של אירופה לשום דבר טוב, כפי שזה הולך וממשיך הלאה, ההיפך, יהיו מלחמות הדדיות גרועות יותר משהיו קודם. ממש. אירופה עוד תביא לנו את מלחמת העולם השלישית.

בן ציון: זאת שוב אותה התופעה שבכל פעם אתה מחזק אותה, שהאדם לא מבין את העולם בו הוא נמצא, ודאי ברמה הפרטית וגם ברמה המדינית ובכל רמה שהיא.

חסרה לנו מה שנקרא, הבנת החיים הנכונה, והתחלנו להגיע לכך כשמדובר פה באיזו הבנה רגשית של החיים ואמרנו שזו הפעם הראשונה שהאדם צריך ללמוד איך להרגיש.

כן. לא רק איך להרגיש, אלא איך להרגיש את המערכת האינטגראלית, זה הבדל גדול. זה הבדל בין אדם בדרגת חי, לאדם בדרגת המדבר. זו תפיסה שונה לגמרי. אתה צריך משקפיים כאלה, בהם אתה רואה איך הכל מקושר. אז עם הראייה החדשה הזאת, תוכל לגשת לכל הבעיות שלך ולפתור אותן.

בן ציון: אני אוכל לראות את אירופה מאוחדת?

תוכל לראות באילו תנאים היא תהייה מאוחדת, ואז לממש את התנאים האלה.

בן ציון: איך עובדים על תפיסה רגשית חדשנית, איך משנים תפיסה רגשית?

יש לנו מה שנקרא "החינוך האינטגראלי", וזו מערכת שלמה שהיא גם גישה וטכנולוגיה של שינויי האדם ואנחנו עובדים על זה, מפתחים אותה, ובנוסף לכך גם מלמדים ומפתחים אותה כל הזמן.

בן ציון: עד עכשיו אמרנו שהאדם לא היה צריך לטפל בעצמו, זו גם אחת מהמסקנות שלנו, ועכשיו האדם צריך לטפל בעצמו, הוא בעצם צריך לקחת את השרביט ולשנות לעצמו את התפיסה.

אם עד ימנו האדם התפתח בצורה אינסטינקטיבית, כך שהטבע היה מחייב אותו והוא היה משנה את עצמו תחת הייסורים מאחורה, או תחת התענוגים שמושכים אותו מקדימה, מפני שהוא אגואיסט ורוצה להרגיש את עצמו טוב, כל הזמן היה משנה את עצמו כך והולך ללא שום שאלה אחרי כוחות הטבע שהיו מנהלים אותו, אז עכשיו הוא צריך לעלות לדרגה בה הוא חוקר בעצמו את מערכת הטבע, רואה עד כמה שהיא כולה אינטגראלית ובהתאם לזה משנה את עצמו. למה זה צריך להיות? כי בזה הוא נעשה בעצמו אינטגראלי. בהתאם לזה הוא מתחיל להבין מה היא מערכת הטבע, מרגע זה והלאה, מזמננו והלאה, הוא מתחיל ללמוד מה זה הטבע, מה הם הכוחות האלה, המערכת הזאת שמנהלת אותנו, שמפקחת ומשגיחה עלינו.

כי קודם לא הייתה לנו בעיה עם זה. פעם הכרת שבטבע יש מערכת והיא נמצאת כלפיך בהנהגה והשגחה. לא חשבת על זה, אבל באמת אנחנו רואים שהכל נמצא תחת חוקים, תחת איזו מערכת גדולה. כנראה שיש אילו נוסחאות שנמצאות כאן, פיזיקאים מגלים כל פעם תופעות חדשות, והתופעות האלה קשורות זו לזו. יש על זה מצידנו מדע גדול. אנחנו מכבדים את המדע, למרות שאנחנו לומדים את הטבע ויודעים ממנו אולי גרם אחד.

בן ציון: כן, אבל זה לא שינה לנו את התפיסה הרגשית, את הבנת החי.

לא, אבל עכשיו אנחנו תלויים בזה, ולכן אנחנו צריכים לדעת.

בן ציון: למה אתה מתכוון שאנחנו צריכים להכיר את המערכת האינטגראלית, למשל כוח המשיכה, כולם יודעים שיש כזה כוח אחיד שהוא שולט על כולם ולכן כולם נמשכים למרכז כדור הארץ.

אלה הם כוחות. אני מדבר על הקשר בין הכוחות רק ברמה הפסיכולוגית, ברמה שבה הכוחות שמפעילים אותנו, נמצאים כל הזמן בשינויים, ועל ידם אנחנו משתנים, אנחנו חומר ואנחנו משתנים. על ידי אילו כוחות אנחנו משתנים? על ידי אילו תכונות אנחנו משתנים? זה מה שאנחנו צריכים לדעת היום. אנחנו נמצאים באיזה מחשב אחד גדול שפועל, מפעיל איזו תכנת הפעלה ואנחנו החלקים, חוץ מהטבע הדומם צומח וחי, וגם אנחנו נמצאים תחת ההפעלה שלו וכל הזמן משתנים. עכשיו הגענו למצב שאם לא יודעים את מערכת ההפעלה הזאת, סובלים מאוד, אנחנו לא יודעים מהיום למחר מה קורה. קודם לא היה לנו צורך בזה, קודם לא היינו נבדלים מהדומם הצומח והחי. ועכשיו אנחנו מתחילים לחשוב על המערכת הזאת, עכשיו אנחנו מתחילים גם לשאול שאלות על מהות החיים. עכשיו המערכת הזאת מתחילה להתבהר לפנינו בשאלות מהותיות. כנראה שהגענו למצב בו אנחנו צריכים להכיר בשביל מה ולמה אנחנו קיימים? מה המערכת הזאת עושה עלינו? לאן היא מובילה אותנו? כיוון שצריכים להכיר אותה, זה נקרא שאנחנו מתחילים להכיר את מהות החיים.

בן ציון: אמרנו שבגלל שחסרים לאדם הכלים להבין את התופעות האלה, שמשהו משתנה היום בעולם, הוא בעצם צריך להפנות את המחקר שלו לעצמו, צריך להתחיל לחקור בעצם מה קורה איתו, מה קורה בהתפתחות שלו, ומזה אולי הוא יוכל לפתח את הכלים המתאימים להבין את התופעות שקורות.

אדם לא יכול בעצמו לחקור את עצמו. אנחנו יכולים לחקור את עצמנו, אם אנחנו נמצאים למעלה מעצמנו. האדם לא מכיר את עצמו. אתה רואה, הפסיכולוגיה היא לא מדע.

בן ציון: אם כן מה הכוונה שהאדם צריך לעבוד על החושים, על צורת ההבנה שלו, האם מדובר בשינוי טבע, שאותו האדם עושה?

את זה האדם עושה, אבל בעצמו הוא לא לומד בצורה כזאת, אלא צריך עד כמה שהוא מסוגל, לבנות סביבה אינטגראלית, על ידי שיטה מיוחדת, ואז יתחיל להרגיש עד כמה שהוא נמצא בניגוד, בהתנגשות, בחוסר איזון עם אותה המערכת שהוא בונה, הוא בונה אותה לפי העצות של אנשי המדע האינטגרלי, הם נקראים "מקובלים". ואז כשהוא בונה את עצמו בצורה כזאת, כלפי המערכת האינטגרלית, הוא מתחיל לאט לאט לקבל חושים אינטגרליים, זאת אומרת חושים כאלה שבהם הוא יוכל לראות את כל הטבע כמנגנון אחד, אחיד, וגם את עצמו יחד עם כל המנגנון, ומתוך זה יבואו לו רגש ושכל חדשים.

אמצע קריאה אחרונה

בן ציון: האם היכולת הזאת או ההרגשה החדשה שבה אני מתחיל לראות, ובמקום להבחין בפרטים בודדים, אני מתחיל לראות משהו אחד מקושר, זאת אומרת שגם אני מפסיק להיות משהו פרטי?

וודאי, אין פרטי.

בן ציון: כי אם אני מתחיל מהנקודה הפרטית שלי, אז בהתאם אני מסמן כל דבר ביחס אלי, ואז הכל הופך להיות פרטי?

לא. אנחנו צריכים להיכנס לתפיסת החיים שבה אני אף פעם לא רואה את עצמי כפרטי, אני לא סובל ואני לא נהנה בחשבון הפרטי שלי. אני לא יכול לזהות את עצמי כאיזה אובייקט שקיים מחוץ לאחרים. בצורה כזאת אני מתחיל לזהות שכל מה שיש בי, זו תוצאה מכולם, וכל מה שיש בכולם, זו תוצאה ממני. זאת אומרת, אין לי שום פרט, שום דבר שאני יכול להתחיל לחשב כמשהו ש"שלי הוא". עד כדי כך שבשום צורה, איך שאני לא אפנה, מה שאני לא אקח, זה הכל שייך לכולם. גם המצבים שלי בחיים הפרטיים שלי, בכל דבר ודבר.

אני פשוט קשור למערכת אחת בידיים וברגליים ובחושים ובמחשבות, בכל, ואין לך שום דבר, כאילו כל התאים שלך שמזה נבנה הגוף שלך, המוח שלך, הכול, כולם הם מקושרים עם כל התאים של הגופים האחרים. מקושרים, זהו. מה תעשה? אלא אתה עכשיו צריך להכיר איך אתה עובד במערכת הזאת. ואתה מגלה שאתה תלוי בכולם וכולם תלויים בך. והמערכת הזאת היא מערכת נצחית, אתה לא יכול למות ולהיפטר מזה אפילו אם תרצה. זהו.

עכשיו אתה צריך רק לעכל את המצב שבו אתה נמצא ברצינות, ולהתחיל להשתדל להתקיים בו בצורה אקטיבית, מועילה. כי אחרת ברור לך שאם אתה לא תתקיים במערכת האינטגראלית הזאת בצורה טובה, נכונה, מועילה, אתה גורם נזק לכל המערכת וזה חוזר אליך פי כמה, כי כול המערכת סובלת מאי התפקוד הנכון שלך. אתה יודע מה זה? מה שמתגלה עכשיו לפנינו זה איום ונורא, איזו התחייבות, איזו אחריות, איזו ערבות, אני פשוט לא יודע מה לעשות, אני נמצא בחוסר אונים. אני חייב מעכשיו והלאה, להתנהג עם כולם בצורה אחידה ואני נטול חושים, מחשבות, תפיסות, ניסיון, אין לי שום דבר. אני נמצא בפיגור גדול.

בן ציון: אז עצם העובדה שאדם מרגיש את עצמו כפרט, זה כבר ממית אסון, אז מה מפה והלאה?

כמו שאמרנו כבר מזמן, כבר כמה עשרות שנים אנחנו נמצאים במצב של פיגור והוא מתגבר.

בן ציון: אם כך, כשהאדם עובר לתפיסה חדשה, למי הוא פונה אם לא לעצמו?

הוא פונה לאותה מערכת שהוא בונה. הוא צריך לבנות מיני מערכת אינטגראלית, נניח מיני חברה, 10אנשים, כדי להתחיל ללמוד איתם כמו במעבדה איך הוא משנה את עצמו. ומתוך זה שהוא נמצא יחד עם עוד 9 אנשים, וסך הכל הם 10, הוא מתחיל להרגיש ולדעת, תחת המשגיח המיוחד שלנו, תחת לימוד המערכת וכן הלאה, איך הוא צריך להתייחס לטבע, לכל מה שקורה בעולם.

הוא לומד מתוך המעבדה הזאת, מתוך הקבוצה הזאת, איך להתייחס לטבע כולו. הם כולם כך, פתאום הם בונים ביניהם חוש מיוחד, אחד לכולם. הם מתחברים יחד בחושים, בהרגשות, במחשבות, בכל. ומה שנבנה מהם, מכולם, הוא דמות אדם אחד אינטגראלי. ואז בדמות האחת הזאת בה הם מתבטלים בעצמם ונכללים בתוכה, הם מתחילים להרגיש כוח אחד שפועל בכל המציאות. ואז קורה שהם, האנדבידואליסטים, קולטים את הכוח הזה ומאבדים שם את עצמם, ונכנסים לדרגה חדשה של קיום, ואין שם הרבה, יש רק אחד, כולם כאחד.

זה שינוי מאוד מהותי שבתוך האדם, זה לא סתם שבשכל אנחנו יכולים להרגיש, אלא נדרש מאיתנו להיות לגמרי שונים, אבל זה אפשרי. נעבור את זה.

בן ציון: למה הפעולה הזאת, או התהליך הזה, לפחות כך זה נראה, מורגש שעומד בניגוד לרצון הבסיסי של האדם ליהנות או להתקיים בכלל?

כי עדיין אנחנו פועלים לפי השיטה הישנה ולכן עוד לא יודעים איך להתקיים בצורה החדשה. תתאר לעצמך, עובר שחי בתוך הרחם, ועכשיו כאילו צריך להכיר שעליו לצאת? הוא כביכול בא לעולם חדש? הכול מחדש.

בן ציון: זה נשמע קטסטרופה.

כן, זה כך, והרבה יותר מזה. כי העובר הוא סך הכול בתהליך בהמי.

בן ציון: זה נשמע שאם היה לי איזה מנגנון של החלטות כדי לצאת מהרחם או לא, בחיים לא הייתי יוצא.

אף פעם לא היית יוצא. גם העובר לא יודע, וגם אנחנו אף פעם לא יודעים. אתה רואה לפי המשבר הזה, אנחנו אף פעם לא יודעים איך אנחנו משתנים, משתנים ואחר כך לומדים מה קרה לנו ואיזה שינוי. אנחנו סך הכל חיות קטנות שנפעלות לגמרי, במאה אחוז. אז כאן נתנו לנו בפעם ראשונה להיות בצורה אחרת, שאני יכול להגיע למצב, בו אני בעצמי אגרום לשינויים שבי.

אחרי שאני תופס את המערכת האינטגראלית, את הטבע הכללי, אני יכול לעשות את כל השינויים האלה על עצמי, לקבוע מה אני רוצה לעשות, איזה אדם אני רוצה להיות. זה נקרא שאני הולך באמונה למעלה מהדעת, שאני תופס מדרגה עליונה יותר, עולה אליה ברעיון שלי, עולה בחלק מעצמי, ואחר כך מושך את עצמי כולי לשם. וכך כל פעם. כאילו שאני זורק חבל למדרגה עליונה יותר, הוא נתפס שם, כמו שעושים מטפסי הרים, ואחר כך אני עולה בעצמי.

כשאני מסתכל מלמעלה על עצמי, אני יודע מה לעשות ומה הם השינויים כדי לעלות. עכשיו זו פעם הראשונה בכל ההתפתחות שיש לנו הזדמנות כזאת. הזדמנות בטוח שיש, אבל תלוי כמה אנחנו נשלם על זה, או בייסורים גדולים וארוכים, או במעבר קצר ונעים.

בן ציון: מה אם הקיום של האדם כאן, איך הוא ממשיך? זאת אומרת, מה התפיסה הבסיסית של האדם. אתה אומר שעד עכשיו התפתחנו כך, ומה שמשתנה זו הרגשת האדם את עצמו. זו הנקודה שמשתנה?

השתנתה בנו דרגת הקליטה. במשך אלפי שנים, בהתפתחות שלנו, מדור לדור היינו קולטים את המציאות תמיד בצורה יותר עמוקה, יותר רחבה, יותר מובנת לנו, בכל מיני אופנים. עכשיו הגענו למצב שבו כל המציאות שהכרנו, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, דומם, צומח, חי, אדם, פלנטות וכוכבים, וכול מה שקורה, הכל הכל, פתאום מתחיל להראות כך שאתה לא הולך לפרטים אחדים יותר ויותר, אלא אתה רואה שכל זה, זו מערכת אחת וזה מחייב אותך להתחבר לאותה מערכת, כי גם אתה שייך אליה.

קודם היית כפרט, והרגשת הכי גבוה, כאילו שהכי חכם מתייחס לכל הדברים האלה בצורה של, "אני לומד, אני צורך, מה שאני רוצה אני עושה". עכשיו אתה מגלה שזו מערכת אחת וגם אתה נמצא באותה המערכת, אתה צריך לקבל את המערכת הזאת למעלה ממך. עד היום הזה חשבת שאתה הכי גבוה בטבע, "האדם זה אני, ואני עושה את הכל, אין יותר למעלה ממני", עכשיו תצטרך לקבל את המערכת הזאת כיותר עליונה. קודם כול אתה צריך להכיר שהיא מפעילה אותך ואתה לא יכול לזוז, שאתה בסך הכול הנפעל, ויש כוח שפועל בנפעל, והכוח הזה הוא עליון ממך, אליו אתה צריך לעלות, אותו אתה צריך להכיר, אחרת המשבר שלך לא יגמר ואתה תהיה במצב לא נעים. אתה הכוונה, האדם.

בן ציון: הדגש הוא שמדובר בשינוי רגשי, זאת אומרת כל העולם הרגשי של האדם, התפיסה הרגשית שלו מתחילים להשתנות?

נכון.

בן ציון: אתה אומר שאדם זורק חבל למדרגה הבאה ומתחיל לטפס.

כן. אתה כבר מדבר על טכניקה של שינוי האדם, על הטכנולוגיה של החינוך האינטגרלי.

בן ציון: ואת זה החינוך האינטגראלי עושה?

אנחנו נצטרך לזה עוד שיחה.

בן ציון: אבל אתה אומר שמדובר בשינויים עד כדי כך מהותיים?

הרבה יותר ממה שכל אדם ואדם יכול לתאר לעצמו. הרבה יותר.

בן ציון: זאת אומרת, איך שהאדם מרגיש היום את עצמו בצורה הבסיסית, אתה כאילו לא נותן לזה כמעט שום משקל?

לא נשאר שום דבר, אתה מתחיל לראות עולם הפוך לגמרי.

בן ציון: ואתה אומר שהכיוון הוא דווקא עכשיו, כל אדם וכל בית?

כן. לפני 10, 15, 20 שנה לא דיברתי על זה, איך הייתי יכול לדבר, לא הייתה אפשרות להגיד כמה מילים, כי היו חושבים שאתה לא מציאותי.

בן ציון: וכל הסימפטומים שדיברנו עליהם, התופעות והמשברים והבית והחינוך והאקולוגיה, הכל הכל אלה בעצם סימנים או צו השעה לשינוי הרגשי הזה?

נכון.

בן ציון: נקווה שאנחנו נתחיל להיכנס, ולאט לאט נחוש על מה מדובר כאן. תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן. תודה רבה לכם צופים יקרים ונתראה בעוד תוכנית שלנו של "עולמות נפגשים". שלום ולהתראות.

(סוף התכנית)